מושגים בפסיכומטרי: אנלוגיות: יחסי חלק ושלם

יחסי חלק ושלם באנלוגיות

משפחה גדולה של יחסים באנלוגיות היא חלק ושלם: מילה אחת היא שם של חלק, והמילה השנייה היא הדבר שהחלק שייך אליו. המשפט "הראשון הוא חלק מהשני" כמעט אף פעם אינו מספיק, משום שבדרך כלל הוא מתאים ליותר מזוג אחד. כדי שהמשפט המקשר יכריע, הוא צריך לענות על שתי שאלות נוספות: איזה חלק זה, ומה התפקיד שלו בשלם.

חלק אחד מכמה חלקים שונים, או יחידה שחוזרת

מיתר הוא אחד החלקים של הכינור. לכינור יש גם גוף, צוואר וגשר, והרבה מיתרים יחד אינם יוצרים כינור. קיר, לעומת זאת, בנוי כולו מלבנים: מחברים הרבה לבנים זהות ומקבלים קיר. לכן הזוגות "כינור : מיתר" ו"קיר : לבנה" נראים דומים, אבל היחס בהם שונה — בראשון החלק הוא רכיב אחד מתוך כמה רכיבים שונים, ובשני השלם כולו עשוי מאותה יחידה.

יש גם חלקים שחוזרים בשורה על גבי השלם, בלי להיות כל השלם. חווק הוא שלב בסולם, ולסולם יש שורה של חווקים; במסרק יש שורה של שיניים; על משורה, כלי מדידה לנוזלים, מסומנת שורה של שנתות — הקווים הקטנים שלפיהם קוראים את הכמות. לזוג "חווק : סולם" מתאים המשפט "הראשון הוא אחד מסדרה של חלקים זהים שמסודרים בשורה על השני", והוא חל גם על "שן : מסרק".

חלק של חפץ, או חתיכה מחומר

יש זוגות שבהם הראשון אינו חלק של חפץ אלא חתיכה מחומר. חריץ הוא חתיכה של גבינה, מטיל הוא גוש של מתכת יצוקה כמו זהב, כפיס הוא שבב קטן של עץ, חצץ הוא סלע שנשבר לאבנים קטנות, ופירורים הם מה שנשאר מעוגה או מפכסם (עוגייה יבשה) שהתפוררו. ההבדל חשוב: חתיכה של גבינה היא עדיין גבינה, אבל מיתר אינו כינור. לכן "חריץ : גבינה" ו"מטיל : זהב" הם אותו יחס, ו"מיתר : כינור" אינו שייך אליהם.

חלק לפי מקום: ראשון, אחרון, עליון, קצה

הרבה חלקים מוגדרים לפי המקום שלהם בשלם. פרולוג הוא הפרק הפותח של ספר או של מחזה, ואפילוג (אחרית דבר) הוא הפרק החותם. מתאבן פותח את הארוחה וקינוח מסיים אותה. שחר הוא תחילת הבוקר, עם האור הראשון. יצירת ביכורים היא היצירה הראשונה של יוצר, ו"שירת הברבור" היא היצירה או המעשה האחרונים שלו לפני שהוא פורש. הדרן הוא קטע שמתווסף בסוף הופעה, לבקשת הקהל.

באותה משפחה נמצאים גם חלקים עליונים, תחתונים וקצוות. אמיר הוא צמרת העץ, גג הוא החלק העליון של בניין ופסגה היא ראש ההר. טפחות הן השורה העליונה של קיר ומסד הוא הבסיס שלו — ומכאן הביטוי "מן המסד ועד הטפחות", כלומר מלמטה ועד למעלה, מכל הבחינות. חוף הוא קצה היבשה, אמרה היא שולי האריג, חרטום הוא החלק הקדמי של אונייה וירכתיים הם החלק האחורי שלה.

לזוג "פרולוג : ספר" המשפט המדויק הוא "הראשון הוא החלק שפותח את השני", ולא סתם "חלק מהשני". משפט כזה פוסל מיד זוג כמו "מערכה : הצגה": הצגה בנויה מכמה מערכות, והמילה מערכה אינה אומרת איזו מהן.

חלק שמוגדר בחיסרון

נווה מדבר הוא מקום בתוך המדבר שיש בו מים וצמחייה — כלומר מקום שבו חסר דווקא מה שמאפיין את המדבר, היובש. קרחת יער היא מקום בתוך היער שאין בו עצים. בשני המקרים החלק שייך לשלם, אבל מה שמגדיר אותו הוא השוני שלו מהשלם.

דוגמה: נניח שהזוג הנתון הוא "נווה מדבר : מדבר". המשפט "הראשון הוא חלק מהשני" מתאים גם ל"קרחת יער : יער", גם ל"גג : בניין" וגם ל"חוף : יבשה", ולכן אינו מכריע דבר. המשפט המחודד הוא "הראשון הוא מקום בתוך השני שבו חסר מה שמאפיין את השני". בודקים אותו על כל זוג: קרחת יער היא מקום ביער שחסרים בו עצים — מתאים. גג הוא החלק העליון של בניין, ואין בו שום חיסרון — לא מתאים. חוף הוא קצה של יבשה, והוא עדיין יבשה — לא מתאים. נשאר זוג אחד, וזה היחס.

שני חלקים של אותו שלם

לפעמים שתי המילים הן שני חלקים של אותו דבר, והיחס ביניהן הוא התפקיד. עוגן ומשוט הם חלקים של ספינה: העוגן עוצר אותה, והמשוט מניע אותה (וכך גם המפרש). מנעול וידית הם חלקים של דלת: המנעול או הבריח נועלים אותה, והידית משמשת לפתוח אותה. מיקרופון קולט קול ורמקול משמיע אותו; המקלדת משמשת להזנת מידע והצג להצגתו; בטלפון הישן החוגה שימשה לחיוג, והאפרכסת היא החלק שאליו מדברים ושממנו שומעים.

במקרים כאלה המשפט המקשר צריך לתאר את שני התפקידים ואת הכיוון ביניהם — "הראשון עוצר את מה שהשני מניע" — ולא רק "שניהם חלקים של ספינה". משפט כזה חל על "עוגן : מפרש", ואינו חל על "מפרש : עוגן", שבו הסדר הפוך.

חלק של פריט אחד, והקבוצה שלו

לפעמים היחס עובר דרך מילה שלישית שאינה מופיעה בזוג. גג הוא החלק העליון של בניין, ושכונה היא קבוצה של בניינים; לכן "גג : שכונה" פירושו "החלק העליון של פריט אחד : קבוצה של פריטים כאלה", והמילה המקשרת היא בניין. באותו אופן פסגה היא ראש ההר ורכס הוא שורה של הרים (המילה המקשרת: הר), ואמיר הוא צמרת העץ ויער הוא הרבה עצים (המילה המקשרת: עץ). גם "שרוול : מלתחה" בנוי כך: שרוול הוא חלק של בגד, ומלתחה היא אוסף הבגדים של אדם, או הארון שבו הם שמורים.

ביחס כזה מנסחים את המשפט בשני חלקים — "הראשון הוא חלק של X, והשני הוא קבוצה של X" — ובודקים שבכל זוג אפשר למצוא X אחד שמתאים לשתי המילים. "פסגה : רכס" עובר את הבדיקה (X הוא הר); "פסגה : הר" אינו עובר אותה, כי אין בו קבוצה בכלל.