פתרון הבחינה הפסיכומטרית חורף 2020 — טקסט מלא

תשובה (3) נכונה. לפנינו אנלוגיה, ולכן נגדיר תחילה את הקשר המקורי בין זוג המילים:

«הכביר מילים» פירושו דיבר הרבה — כלומר עשה את הפעולה

«דיבר» בעוצמה ובכמות רבה. נחפש זוג שבו המילה הראשונה מציינת עשייה מרובה של הפעולה השנייה. בתשובה (1)

«המריד» פירושו לגרום לאחר לפרוק עול — קשר של גרימה, לא של עוצמה, נפסלת. בתשובה (2)

«השתקע» הוא ההפך מ«נדד» — קשר של ניגוד, נפסלת. בתשובה (4)

«הציץ» פירושו הביט מעט — עוצמה מועטה, בדיוק הפוך מהמקור, נפסלת. נותרה

תשובה (3):

«כיתת רגליים» פירושו הלך הרבה — עשייה מרובה של הפעולה

«הלך», בדיוק כמו במקור. המלכודת היא

תשובה (4) המפתה ביחס של כמות אך בכיוון ההפוך.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (3) נכונה. אנלוגיה. הקשר המקורי:

«להעליב» פירושו לגרום לאדם אחר

«להיעלב» — יחס של גרימה (הפועֵל גורם למצב אצל הזולת). נחפש זוג שבו הפועל הראשון גורם לפעולה או למצב שבפועל השני. בתשובה (1)

«לצחוק» פירושו לשמוח בעצמך — אין גרימה לזולת, נפסלת. בתשובה (2)

«לטשטש» פירושו להסתיר משהו — קשר של נרדפוּת ולא גרימה, נפסלת. בתשובה (4)

«לגהץ» עושים במטרה

«להחליק» בגד — קשר של מטרה על עצם, לא גרימת מצב לזולת, נפסלת. נותרה

תשובה (3):

«למוטט» פירושו לגרום למשהו

«לקרוס» — בדיוק יחס הגרימה שבמקור.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (3) נכונה. אנלוגיה. הקשר המקורי:

«דירה» ו«דיר» הם אותו הדבר, אלא ש«דירה» היא מקום מגורים לבני אדם ו«דיר» הוא מקום מגורים לבעלי חיים — מקבילה אנושית מול מקבילה מן החי (אותו תפקיד, יעד שונה). נחפש זוג שבו לכלי או למקום אנושי מקביל כלי או מקום זהה בתפקידו לבעלי חיים. בתשובה (1)

«אסם» ו«קלשון» אינם אותו הדבר — האסם מבנה אחסון והקלשון כלי עבודה, נפסלת. בתשובה (2)

«מכונית» ו«כרכרה» שניהם כלי רכב לבני אדם, אין חלוקת אדם/חיה, נפסלת. בתשובה (4)

«ברז» ו«שוקת» אינם אותו הדבר — הברז מקור מים והשוקת כלי שתייה, נפסלת. נותרה

תשובה (3):

«צלחת» היא כלי האוכל של האדם ו«אבוס» כלי האוכל של בעלי החיים — אותו תפקיד, יעד שונה, בדיוק כמו דירה/דיר.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. אנלוגיה. הקשר המקורי:

«הסתרק» פירושו סירק את עצמו — פועל חוזר (רפלקסיבי) שבו הפעולה מכוונת אל העושה עצמו, לעומת

«סירק» שהיא פעולה על אחר. נחפש זוג שבו הפועל הראשון הוא הצורה החוזרת של השני. בתשובה (1)

«התהלל» פירושו הילל את עצמו — בדיוק יחס חוזר מול פעולה על אחר, מתאים. בתשובה (2)

«התחבק» פירושו חיבק וקיבל חיבוק בחזרה — פעולה הדדית ולא חוזרת על העצמי בלבד, נפסלת. בתשובה (3)

«התבשר» פירושו שמישהו אחר בישר לו — הפעולה מגיעה מבחוץ ולא מהעצמי, נפסלת. בתשובה (4)

«התקנא» ו«קינא» קרובים במשמעות אך אין ביניהם יחס של פעולה-על-עצמי מול פעולה-על-אחר, נפסלת. המלכודת היא ההדדיות בתשובה (2) והמעבר-מבחוץ בתשובה (3), המחקים לכאורה בניין מתפעל.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (1) נכונה. אנלוגיה. הקשר המקורי:

«בצר» פירושו לקטוף ולהוציא משהו (ענבים) מן ה«כרם» — הפועל מציין הוצאת יבול מן המקום שבו הוא גדל. נחפש זוג שבו הפועל מציין הוצאה של דבר מן המקום שהוא בא ממנו. בתשובה (1)

«כרה» פירושו להוציא (מחצבים) מן ה«מכרה» — בדיוק יחס של הוצאה מן המקום, מתאים. בתשובה (2)

«ניסר» היא פעולה שעושים ב«נגרייה», אך זו זירת הפעולה ולא מקום שמוציאים ממנו דבר, נפסלת. בתשובה (3)

«משה» פירושו הוציא מן ה«מים», אך אין כאן מקום-גידול או מקור-יבול טבעי באותו האופן, נפסלת. בתשובה (4)

«קצר» אכן מוציא

«תבואה», אך כאן המילה השנייה היא מה שמוציאים (התוצר) ולא המקום שממנו מוציאים — היפוך תפקידים. זו

המלכודת המרכזית:

מסיח (4) שומר על מושג

«ההוצאה» אך מחליף

«מאיפה» ב«מה».

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (3) נכונה. אנלוגיה. הקשר המקורי:

«הישגיות» היא רדיפה מתמדת אחר

«הישג» — התכונה מציינת נטייה ודחף להשיג את הדבר שבמילה הראשונה. נחפש זוג שבו המילה השנייה היא תכונת ה«רדיפה אחר» הדבר שבמילה הראשונה. בתשובה (1)

«חייכנות» היא תכונה של מי שנוטה לחייך, אך אין כאן רדיפה אחר חיוך, נפסלת. בתשובה (2)

«התעניינות» אינה רדיפה אחר עניין אלא מצב של גילוי עניין, נפסלת. בתשובה (4)

«תבוסתנות» היא נטייה להיכנע או לצפות ל«תבוסה» — השלמה עם כישלון ולא רדיפה אחר הישג, נפסלת. נותרה

תשובה (3):

«הרפתקנות» היא רדיפה אחר

«הרפתקה» — בדיוק יחס הדחף והרדיפה שבמקור.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (2) נכונה. שאלת השלמת פסקה. עלינו למצוא שלישיית השלמות המתיישבת עם היגיון הפסקה: הטון שיוחס לכתבה צריך להתאים למה שהכתב עשה עם היתרונות ועם החסרונות. נבחן את תשובה (2):

«אוהדת מדי» /

«התמקד ב-»יתרונות /

«והמעיט בהצגת» חסרונות — עקבי לחלוטין: כתבה אוהדת מדי מתמקדת ביתרונות וממעיטה בחסרונות. בתשובה (1)

«מגמתית» אך

«אך לא התעלם גם מ-»החסרונות — סתירה פנימית: אם לא התעלם מהחסרונות, הכתבה מאוזנת ולא מגמתית, נפסלת. בתשובה (3)

«ביקורתית מדי» אך

«התעלם מ-»היתרונות

«כמו גם מ-»החסרונות — אם התעלם משניהם אין כאן ביקורתיות דווקא, נפסלת. בתשובה (4)

«בלתי אוהדת» אך

«ייחד מקום רב ל-»יתרונות — כתבה בלתי אוהדת לא תרחיב ביתרונות, סתירה, נפסלת. המלכודת בכל המסיחים היא חוסר עקביות בין הטון המוצהר להתנהגות בפועל.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. שאלת השלמת פסקה עם ארבע השלמות. ההיגיון: המכללה מבטיחה משהו לנרשמים בנוגע לגודל קבוצות הלימוד, ההבטחה מאפשרת יחס אישי, ובסוף יש הסתייגות לגבי רמת הלימודים. נבחן את תשובה (3):

«מבטיחה ל-»נרשמים / מספר הסטודנטים

«יהיה נמוך מן המקובל ב-»מכללות אחרות /

«מה שיאפשר להצמיד מלווה אישי מקרב מרצי המכללה ל-»כל סטודנט /

«ואולם, המכללה אינה מבטיחה» שרמת הלימודים תהיה גבוהה — רצף עקבי: קבוצות קטנות מאפשרות ליווי אישי, ובכל זאת בלי הבטחה לגבי הרמה. בתשובה (1)

«מסרבת להתחייב» יחד עם

«הבטחתה» יוצר סתירה, נפסלת. בתשובה (2)

«יהיה גבוה מן המקובל» — קבוצות גדולות אינן מאפשרות יחס אישי, סתירה להמשך, נפסלת. בתשובה (4)

«מכחישה» בסוף אינו מתיישב עם מבנה של הסתייגות, נפסלת.

המלכודת: ההשלמה השנייה חייבת להיות

«נמוך» (קבוצה קטנה) כדי לאפשר את הליווי האישי.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (4) נכונה. שאלת השלמת פסקה עם ארבע השלמות, ויש להיזהר משלילות. פרופ' עזריאלי תומך בטענה, ולכן ההשלמה הראשונה חייבת להיות חיובית כלפיה, והראיה שהוא מביא חייבת לתמוך בה. נבחן את תשובה (4): הטענה

«אינה מופרכת» /

«מרבית» המחקרים / בדקו אם המצב

«הפיך, שאפשר לשנותו באמצעות» פעילות גופנית / ומצאו שהתשובה

«חיובית» — הכול תומך: אם רוב המחקרים מצאו שהמצב הפיך באמצעות פעילות, הטענה מבוססת. בתשובה (1)

«נכונה» אך

«בלתי הפיך, שאינו מושפע מ-»פעילות — סתירה: אם המצב אינו מושפע מפעילות, אי אפשר להוריד שומנים בפעילות, נפסלת. בתשובה (2)

«אינה נכונה» סותרת את עמדתו התומכת, נפסלת. בתשובה (3)

«שגויה מן היסוד» סותרת את תמיכתו, וגם

«חלק זניח בלבד» מחליש את הביסוס, נפסלת.

המלכודת המרכזית: הצירוף

«בלתי הפיך, שאינו מושפע» בתשובות (1)-(2) הורס את ההיגיון, שכן פעילות גופנית לא תוכל לשנות מצב בלתי הפיך.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (3) נכונה. שאלת החלשה עם שלילה: מבקשים את הנתון ש«אינו מחליש» את השערת ההורים — כלומר נתון שמחזק או ניטרלי, בעוד שלושת האחרים מחלישים. ההשערה: יואב מזהה עצמים מאירים ומנסה לומר

«אור», אך אינו מסוגל להגות ר'. בתשובה (1) יואב מצביע גם על חפצים שאינם מאירים וקורא

«או!» — מחליש, שכן ייתכן שאינו מזהה דווקא עצמים מאירים, נפסלת. בתשובה (2) יואב מבטא היטב את השם

«רותי» — מחליש, שכן זה מראה שהוא כן מסוגל להגות ר', נפסלת. בתשובה (4) כשמדליקים את מנורת הקריאה הוא קורא

«אור!» עם ר' — מחליש, שכן סותר את ההנחה שאינו יכול להגות ר', נפסלת. נותרה

תשובה (3): יואב מצביע גם על השמש (עצם מאיר) וקורא

«או!» — הדבר עולה בקנה אחד עם ההשערה (זיהוי עצם מאיר ואי-יכולת להגות ר') ולכן אינו מחליש אותה. המלכודת היא לזהות שרק

תשובה (3) עקבית עם ההשערה.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. השאלה מבקשת לזהות איזו שאלה הפסקה עונה עליה בצורה המלאה ביותר. המסקנה שאליה חותרת הפסקה, במשפט האחרון, היא שלא היה אפשר לשלב את הצבע הסגול בדגלים — בשל יוקרו והצמדתו לבעלי מעמד. השאלה המתאימה צריכה לכסות בדיוק מסקנה זו. בתשובה (1)

«מדוע לא הופיע הצבע הסגול בדגלים עד המאה ה-19?» — זו בדיוק נקודת השיא של הפסקה, מתאימה. בתשובה (2)

«כיצד הופק הצבע?» — ההפקה היא רק פרט-רקע בדרך למסקנה ולא נושא הפסקה כולה, נפסלת. בתשובה (3)

«אילו שיקולים הכתיבו את בחירת הצבעים בדגלים?» — רחבה מדי, הפסקה עוסקת רק בסגול, נפסלת. בתשובה (4)

«מדוע היה הסגול יקר כל כך?» — היוקר הוא סיבה בדרך, אך המסקנה היא ההיעדר מן הדגלים, נפסלת.

המלכודת: תשובות (2) ו-(4) נכונות עובדתית לגבי פרטים בפסקה, אך אינן השאלה שהפסקה כולה עונה עליה.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. שאלה עם שלילה כפולה: מבקשים את המקרה ש«אינו מדגים אף לא אחת» משתי התופעות — לא את

«טעות הייחוס הבסיסית» (בשיפוט אחֵר: הפרזה בגורמים פנימיים) ולא את

«ההטיה לטובת העצמי» (בשיפוט עצמי: ייחוס כישלון לחוץ והצלחה לפנים). בתשובה (1) פנינה שופטת את אחיה, מאשימה אותו (גורם פנימי) ומתעלמת מהתאורה (גורם חיצוני) — טעות ייחוס בסיסית, מדגימה, נפסלת. בתשובה (3) רעות שופטת את עצמה ומייחסת הצלחה לכישרונה (גורם פנימי) — הטיה לטובת העצמי, מדגימה, נפסלת. בתשובה (2) ראובן שופט את עצמו ותולה את פיטוריו במשבר הכלכלי (גורם חיצוני) — הטיה לטובת העצמי, מדגימה, נפסלת. נותרה

תשובה (4): דוד שופט מקרה שקרה לאחֵר (שכנתו) אך תולה אותו בגורם חיצוני (כביש משובש) ולא בתכונותיה — זהו בדיוק ההיפך מטעות הייחוס הבסיסית (שהייתה מחייבת ייחוס פנימי), ואין כאן שיפוט עצמי, ולכן אינו מדגים אף אחת מהתופעות.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. חידת סדר אותיות. אחינעם כתבה מילה בת ארבע אותיות. נתון ראשון: בשינוי שבו אף אות אינה נשארת במקומה מתקבל

«רוספ». לכן נפסול כל מסיח שיש בו אות באותו מיקום כמו ב«רוספ» (ר-ו-ס-פ): בתשובה (2)

«סופר» האות ו' במקום השני, כמו ב«רוספ», נפסלת; בתשובה (4)

«סרופ» האות פ' במקום הרביעי, כמו ב«רוספ», נפסלת. נשארו (1) ו-(3). נתון שני: בשינוי שבו שתי אותיות נשארות במקומן ושתיים מתחלפות מתקבל

«סורפ» (ס-ו-ר-פ). נבדוק מול המילה המקורית: בתשובה (3)

«פרוס» כל ארבע האותיות שונות במיקומן מ«סורפ», כלומר אף אות אינה נשארת במקום — לא מתקיים

«שתיים נשארות», נפסלת. נותרה

תשובה (1)

«ספרו»: מול

«סורפ» האות ס' (ראשונה) ו-ר' (שלישית) נשארות במקומן, ו-פ' ו-ו' מתחלפות — בדיוק

«שתיים נשארות ושתיים מתחלפות», וגם ביחס ל«רוספ» אף אות אינה במקומה.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. שאלת

«לא ייתכן» המבוססת על סדר הזמנים: פילון חי במאה הראשונה לפני הספירה, וספרות חז״ל מאוחרת לו. הפסקה קובעת שמסורת המופיעה אצל פילון בהכרח לא נוצרה בידי חז״ל, שהרי הם מאוחרים. בתשובה (1) מסורת קדומה (לפני פילון) המופיעה בחז״ל אך לא אצל פילון — ייתכן בהחלט, נפסלת. בתשובה (2) מסורת קדומה המופיעה גם בחז״ל וגם אצל פילון — ייתכן, נפסלת. בתשובה (3) מסורת שנוצרה בידי חז״ל ומופיעה בחז״ל אך לא אצל פילון — ייתכן (הגיוני שמסורת חז״ל תופיע רק בחז״ל), נפסלת. נותרה

תשובה (4): מסורת שנוצרה בידי חז״ל אך מופיעה גם בכתבי פילון — לא ייתכן! פילון קדם לחז״ל, ולכן מסורת שהם יצרו לא יכלה להופיע בכתביו. המלכודת היא לזכור את כיוון הזמן: פילון מוקדם, חז״ל מאוחרים.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. שאלת

«הנחה שלא סביר שהמורה התבסס עליה»: המורה לומד ממקרה

«הברוש» (שם המחול העלה מוטיבציה) ומציע לחייב מחול גם ב«הארז». עלינו למצוא את ההנחה שאינה נדרשת לטיעונו. בתשובה (2) ההנחה שהתלמידים בשני בתי הספר דומים בגורמים המניעים מוטיבציה — נדרשת כדי להשליך מ«הברוש» ל«הארז», נפסלת. בתשובה (3) ההנחה שחיוב במקצוע אינו פוגע בתרומתו למוטיבציה — נדרשת, שכן המורה מציע לחייב ולא רק לאפשר, נפסלת. בתשובה (4) ההנחה שההשתתפות במחול היא שגרמה לעליית המוטיבציה — נדרשת כדי לייחס את השיפור למחול דווקא, נפסלת. נותרה

תשובה (1): שרמת המוטיבציה הממוצעת ב«הארז» אינה נופלת מזו של תלמידי

«הברוש» — הנחה זו אינה נחוצה לטיעון, שכן המורה מדבר על שיפור יחסי בעקבות המחול ולא על נקודת הפתיחה, ולכן לא סביר שהתבסס עליה.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. שאלת

«טענה מרכזית». המשפטן פותח בכך שההודאה נחשבת

«מלכת הראיות», טוען שהיא בעייתית, ומרחיב שגם סוגים אחרים של ראיות מסורתיות אינם אמינים («רק קצה הקרחון»). הטענה המרכזית חייבת לאחד את שני החלקים. בתשובה (1) נטען שההודאה היא

«הבעייתית ביותר» — הפסקה אינה מדרגת אותה כגרועה מכולן, נפסלת. בתשובה (2) יש התמקדות רק בהודאה והדגשה שאין צורך בדנ״א — צר מדי ומעוות (הדנ״א דווקא מרכזי בהמחשת בעיית שאר הראיות), נפסלת. בתשובה (3) יש היפוך היוצרות, כאילו ההנחה עצמה פוגעת באמינות כל הראיות — אינו הנטען, נפסלת. נותרה

תשובה (4): תפיסת ההודאה כ«מלכת הראיות» אינה רק בעייתית כשלעצמה אלא חלק מבעיה רחבה יותר בשיטת הראיות המסורתית — בדיוק שילוב שני חלקי הדברים.

המלכודת: מסיחים הנכונים חלקית (רק על ההודאה) אך אינם התמונה המלאה.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (3) נכונה. שאלת

«משתמע»: כיצד הזזת הראש מאפשרת לבעלי חיים שעיניהם בצדי הראש (ללא חפיפת שדות ראייה) להעריך מרחק? מנגנון הבסיס שבפסקה: המוח מצליב שתי תמונות של אותו מרחב מזוויות שונות מעט. אצל בעלי חיים אלה אין חפיפה בין-עינית בו-זמנית, ולכן הזזת הראש חייבת לספק את שתי הזוויות בזו אחר זו. בתשובה (1) מוצע למצוא זווית שבה שתי העיניים קולטות את אותו שדה בו-זמנית — אך דווקא נאמר שאין חפיפה, נפסלת. בתשובה (2) מוצעת הערכת מרחק בלי הצלבת שתי תמונות — סותר את מנגנון ההצלבה שהפסקה מבססת, נפסלת. בתשובה (4) מדובר בשיפור הערכה שכבר נעשתה קודם — לא זה המנגנון, נפסלת. נותרה

תשובה (3): הזזת הראש מאפשרת למוח לקבל בזו אחר זו שתי תמונות מזוויות שונות מעט ולהצליבן — בדיוק תרגום המנגנון הבין-עיני לפעולה עוקבת בזמן.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (4) נכונה. שאלת אנלוגיית מנגנון: יש למצוא מקרה שבו ההחלטה משיגה את מטרתה באותו אופן שבו פועלת ההחלטה בפסקה. המנגנון בפסקה: סימון הקלוריות אינו משפיע ישירות על הסועדים, אלא בעקיפין — המסעדנים חוששים שהוא ישפיע, ולכן הם עצמם מפחיתים קלוריות. כלומר גורם-ביניים משנה את התנהגותו מתוך חשש, וכך מושגת המטרה. בתשובה (1) פרסום מחירים מומלצים משפיע ישירות על הקונים — מנגנון ישיר ולא דרך חשש של ביניים, נפסלת. בתשובה (2) הדיווח להורים משפיע ישירות על הילדים דרך נזיפה — ישיר, נפסלת. בתשובה (3) הצגת המשקה כפופולרי הפכה אותו לפופולרי — נבואה המגשימה את עצמה דרך הצרכנים, לא דרך חשש של ספק-ביניים, נפסלת. נותרה

תשובה (4): האזהרה מפני טכנאים לא-מורשים גורמת לטכנאים עצמם (גורם-הביניים) להירשם לקורסי רישוי מחשש שפרנסתם תיפגע — בדיוק אותו מנגנון עקיף של שינוי התנהגות מתוך חשש.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. השאלה בוחנת את

«מודל זיהוי האותיות במקביל» (שורות 10 ואילך). לפי מודל זה, כל יחידות המילים שהאותיות המזוהות כלולות בהן מקבלות מסרים בו-זמנית, ובסוף מופעלת המילה בעלת ההתאמה הרבה ביותר לתבנית האותיות שזוהו. בקריאת

«מעדן» (מ-ע-ד-ן) מזוהות אותן אותיות המרכיבות גם את

«מדען» (מ-ד-ע-ן) — אותה קבוצת אותיות בדיוק, ולכן שתי יחידות המילים

«מעדן» ו«מדען» יקבלו מסרים מאותו מספר יחידות אותיות. אך המודל מניח שגם סדר האותיות מעובד (שורה 15), ולכן בסוף תופעל רק המילה שסדר אותיותיה תואם —

«מעדן». בתשובות (1) ו-(2) המילים המוצעות («מדע»,

«עדן»,

«מעקה») אינן מורכבות בדיוק מאותן אותיות של

«מעדן», נפסלות. בתשובה (3) הזיהוי של

«מעדן» ו«מדען» נכון, אך הקביעה ששתיהן יופעלו שגויה — הרי סדר האותיות מכריע, נפסלת. נותרה

תשובה (4): שתיהן מקבלות מסרים שווים, אך בסוף מופעלת רק

«מעדן».

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (3) נכונה. השאלה מפנה לדוגמה שבשורות 13-14: יחידת המילה

«מחלבה» אינה מופעלת בעקבות קריאת

«חלב». עלינו לזהות לשם מה הובאה הדוגמה. ההקשר: מיד לפני הדוגמה (שורה 13) מוצג עקרון

«ההתאמה הרבה ביותר» — מופעלת המילה שיש לה ההתאמה הגדולה ביותר לאותיות שזוהו. הדוגמה של

«חלב» מול

«מחלבה» ממחישה בדיוק עיקרון זה: האותיות ח-ל-ב מתאימות ל«חלב» יותר מאשר ל«מחלבה», ולכן

«חלב» מופעלת. בתשובה (1) — הדוגמה אינה באה להראות תופעה שרק המודל המקבילי מסביר, אלא להבהיר עיקרון בתוך המודל, נפסלת. בתשובה (2) — להפך, המודל דווקא כן מסביר את הדוגמה, נפסלת. בתשובה (4) — ההנחה על סדר האותיות (שורה 15) מובאת מאוחר יותר וממחישה הבחנה בין

«חלב» ל«בחל», לא את

«מחלבה», נפסלת. נותרה

תשובה (3): הדוגמה נועדה להבהיר את עקרון

«ההתאמה הגדולה ביותר».

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (3) נכונה. השאלה על תוצאות הניסוי המתואר בפסקה השלישית (שורות 17 ואילך ובטבלה המצורפת): נמצא שאות זוהתה נכונה יותר כשהוצגה כחלק ממילה אמיתית מאשר כאות יחידה או ברצף סתמי. המסקנה הישירה: זיהוי מילה מסייע לזיהוי האותיות שבה. בתשובה (1)

«ללא זיהוי מילים אי אפשר לזהות אותיות» — קיצוני מדי, הרי אותיות זוהו גם כיחידות וגם ברצף, רק פחות טוב, נפסלת. בתשובה (2)

«כשאות מופיעה ברצף סתמי אי אפשר לזהותה» — שוב קיצוני, גם ברצף הסתמי זוהו אותיות, נפסלת. בתשובה (4) מדובר באסטרטגיית חיפוש מילים מוכרות ברצף — לא נבדק בניסוי ואינו עולה ממנו, נפסלת. נותרה

תשובה (3): קל יותר לזהות אות כשהיא חלק ממילה מאשר כאות יחידה — בדיוק ממצא הניסוי.

המלכודת: המסיחים (1)-(2) מנסחים את הממצא באופן מוחלט («אי אפשר») במקום יחסי («קל יותר»).

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. השאלה מבקשת

«הרחבה» של הביקורת שבפסקה האחרונה על מודל זיהוי המילים הישיר. הביקורת שם: המודל טוען שהמוח מזהה מילה כיחידה שלמה מוכרת, אך הניסוי הראה שהמוח מזהה היטב גם

«מילים מדומות», ולפי המודל היה נדרש מנגנון לזיהוי מילים שמעולם לא נתקלנו בהן. עלינו למצוא טענה מאותו סוג: מקרים של קריאת מחרוזות שאינן מילים מוכרות שהמודל אינו יכול להסביר. בתשובה (1) המודל אינו יכול להסביר קריאת מילים הנראות בפעם הראשונה או מילים בשגיאות כתיב — בדיוק אותה ביקורת מורחבת (זיהוי מחרוזות לא-מוכרות), מתאימה. בתשובה (2) מדובר בזיהוי אותיות יחידות — נושא אחר, לא הביקורת הזו, נפסלת. בתשובה (3) מדובר בהבחנה בין

«חלב» ל«בחל» — זו ביקורת אפשרית אחרת (סדר אותיות), לא הרחבה של ביקורת המילים המדומות, נפסלת. בתשובה (4) מדובר באי-התאמה לניסוי הראשון (שורות 17-20) — הניסוי הראשון אינו הבסיס לביקורת שבפסקה האחרונה, נפסלת.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. שאלת מבנה הקטע. נעקוב אחר רצף הפסקאות: הפסקה הראשונה מציגה שאלה תאורטית (מה מתרחש מרגע ראיית המילה ועד זיהויה) ומזכירה שנוצרו כמה מודלים; הפסקה השנייה מציגה שלושה מודלים אפשריים (סדרתי, ישיר, מקבילי) — כלומר מספר תשובות אפשריות לשאלה; הפסקאות הבאות מציגות ניסויים ששוללים חלק מן המודלים (הניסוי הראשון שולל את הסדרתי, השני מקשה על הישיר). בתשובה (1) מדובר על

«מחקר שמכריע» ומחקר

«מחזק» — אך המחקרים כאן שוללים ואינם מחזקים, נפסלת. בתשובה (2)

«שני מחקרים בעלי תוצאות סותרות» — התוצאות אינן סותרות אלא משלימות, נפסלת. בתשובה (3)

«הצגת שאלות משניות» — אין בקטע פיצול לשאלות משנה, נפסלת. נותרה

תשובה (4): הצגת שאלה תאורטית ← מספר תשובות אפשריות (המודלים) ← מחקרים ששוללים כמה מהן — בדיוק מבנה הקטע.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. זו אנלוגיה, והכלי שלנו הוא לנסח את הקשר המקורי במדויק: מחשבון הוא מכשיר שמֵקל על ביצוע החישוב. נעבור על המסיחים ונחפש את אותו יחס בדיוק.

(1) נקודה היא אחד מסימני הפיסוק — יחס של פרט אל כלל, ולא מכשיר שמקל על פעולה.

(2) מנוף הוא מכשיר שמֵקל על ההרמה — בדיוק כמו מחשבון וחישוב.

(3) מחבת היא כלי שבעזרתו מבשלים, ולא כלי שמקל על האכילה עצמה.

(4) בגד הוא מה שלובשים (מושא הלבישה), ולא מכשיר שמקל על פעולת הלבישה. המלכודת היא מסיחים (3) ו-(4), שמפתים לערבב 'כלי לפעולה' עם 'מושא הפעולה'.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. הקשר המקורי: עדר הוא קבוצה המורכבת מפרטים מאותו סוג — כבשים. כלומר כבשה היא פרט יחיד בתוך אוסף הומוגני.

נעבור על המסיחים:

(1) ענף הוא אחד מחלקיו של העץ — יחס של חלק אל שלם, לא של פרט אל קבוצת פרטים זהים.

(2) שולחן הוא סוג של ריהוט — יחס של פרט אל קטגוריה, ולא של פרט אל אוסף.

(3) קטר הוא החלק המוביל ברכבת — חלק ייחודי אחד, לא אחד מיני פרטים זהים.

(4) תזמורת היא קבוצה המורכבת מפרטים — נגנים; נגן הוא פרט יחיד בתוך האוסף — בדיוק כמו כבשה בעדר. המלכודת היא

מסיח (1) ('חלק-שלם') ומסיח (2) ('פרט-קטגוריה'), שאינם 'פרט בתוך אוסף'.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. הקשר המקורי: להלשין זה לדווח, אבל עם קונוטציה שלילית — דיווח מתוך כוונה רעה. אנחנו מחפשים זוג שבו הפועל הראשון הוא הפועל השני בתוספת גוון שלילי.

(1) להקשיב זה לשמוע תוך מתן תשומת לב — תוספת של כוונה חיובית/אקטיבית, לא שלילית.

(2) לקחת ולקבל הם קרובים אך נבדלים באקטיביות/פסיביות, לא בקונוטציה.

(3) להשמיץ ולהחמיא הם הפכים, לא 'אותה פעולה בגוון שלילי'.

(4) להפקיר זה להשאיר, אבל עם גוון שלילי של נטישה וזניחה — בדיוק אותו קשר כמו להלשין ולדווח. המלכודת היא

מסיח (1), שגם בו יש תוספת גוון — אך חיובי ולא שלילי.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. הקשר המקורי: לקלף פירושו להוציא/להסיר את הקליפה — הפועל מציין הסרה של מה שהשם מציין.

(1) לאבק (בהקשר של ניקוי) פירושו להוציא את האבק — בדיוק אותו קשר של הסרת השם.

(2) להשריש פירושו לשים/להצמיח שורש, כלומר להוסיף שורש — הפוך מהסרה; זו מלכודת לשונית: לשרש (ולא להשריש) הוא זה שמשמעו להוציא את השורש.

(3) לסייד פירושו למרוח סיד, כלומר להוסיף — לא להסיר.

(4) למחוק עושים בעזרת מחק, כלומר השם הוא הכלי, לא הדבר המוסר. המלכודת המרכזית היא

מסיח (2), המנצל את הדמיון בין 'להשריש' (להוסיף) ל'לשרש' (להסיר).

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. הקשר המקורי: גיבן הוא, מעצם הגדרתו, מי שיש לו חטוטרת — המילה השנייה מציינת אדם המוגדר בהכרח על ידי החזקת מה שמציינת המילה הראשונה.

(1) זמר הוא בעל קול (יפה), אך זמר אינו מוגדר בהכרח על ידי החזקת 'קול' באותו אופן מחייב.

(2) חולני הוא מי שיש לו נטייה למחלות — נטייה, לא החזקה בהכרח של מחלה מסוימת.

(3) עבריין הוא מי שביצע עבירה, ולאו דווקא פשע — עבריין עשוי לבצע עבירות קלות (עוון) ולא פשע חמור, ולכן היחס אינו הכרחי.

(4) מאמין הוא, בהגדרה, מי שיש לו אמונה — בדיוק כמו גיבן וחטוטרת. המלכודת היא

מסיח (3), המפתה בקשר סיבתי אך אינו הכרחי (לא כל עבריין ביצע פשע).

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. הקשר המקורי: הביטוי 'קצרה ידו מהושיע' פירושו לא היה יכול לעזור — הביטוי מציין חוסר יכולת לבצע את הפועל השני (עזר). אנחנו מחפשים ביטוי שמציין חוסר יכולת לבצע את הפועל שלצידו.

(1) 'לא הייתה ידו משגת' פירושו לא היה יכול לרכוש — בדיוק אותו קשר של חוסר יכולת לבצע.

(2) 'לא הייתה לו יד בדבר' פירושו לא היה מעורב/לא השתתף — הֶעדר מעורבות, לא חוסר יכולת.

(3) 'לא טמן ידו בצלחת' פירושו דווקא כן פעל ולא ישב בחיבוק ידיים — משמעות הפוכה.

(4) 'העלה חרס בידו' פירושו ניסה ונכשל — כישלון לאחר ניסיון, ולא חוסר יכולת לנסות. המלכודת היא מסיחים (2) ו-(4), שמציעים 'הֶעדר מעורבות' או 'כישלון' במקום 'חוסר יכולת'.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת הבנה, והכלי הוא לבדוק כל טענה מול מה שנאמר בפסקה בדיוק. הפסקה מתארת רצף: קודם המבנה הילך אימה והתושבים הקפידו שלא להתקרב אליו, ורק לאחר השיקום והקמת המרכז הם החלו לפקוד אותו.

נעבור על המסיחים:

(1) הופך את סדר הזמנים — לפי הפסקה קודם שוקם והוקם המרכז ורק אז גילו התושבים את קסם המקום, ולא להפך.

(2) לא בניית המבנה עשתה אותו למוקד משיכה — המבנה כבר היה קיים כבית חולים; השיקום וההסבה למרכז אמנות הם שמשכו.

(3) לא נאמר דבר על ביקורים לפני שהמקום היה בית חולים למצורעים — המצאה.

(4) לפני הקמת המרכז התושבים הקפידו שלא להתקרב, כלומר נמנעו מלבקר — זה בדיוק מה שנאמר.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת 'איזו טענה אינה יכולה להסביר את ההבדל' — כלומר אנחנו מחפשים את ההסבר שאינו מבחין בין שני הניסויים. ההבדל: ניסוי א' (שוקולד קטן, תנ"ך) הניב הישגים גבוהים; ניסוי ב' (שוקולד גדול, חשבון) הניב הישגים נמוכים. הסבר טוב חייב להצביע על גורם שמבדיל ביניהם.

(1) סוכר גבוה פוגע בחשיבה מתמטית אך מועיל לתחומים אחרים — מבדיל: תנ"ך מול חשבון. מסביר.

(3) הנבחנים בניסוי הראשון תלמידים טובים יותר — מבדיל בין הקבוצות. מסביר.

(4) סוכר בינוני מועיל וסוכר גבוה פוגע — מבדיל בין חפיסה קטנה לגדולה. מסביר.

(2) מוטיבציה נמוכה בגלל שזה חלק מניסוי — נכון לשני הניסויים במידה שווה, ולכן אינו מסביר את ההבדל ביניהם. זו

המלכודת: הסבר נכון כשלעצמו, אך שאינו מבחין בין המקרים.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. הכלי בהשלמה הוא לעגן את ההיגיון סביב העוגן הוודאי בסוף: 'ובחנותו של דוד מחירי רוב הירקות עדיין נמוכים יותר' — כלומר אצל דוד זול יותר בסך הכול. לכן המסקנה צריכה להיות שהקנייה אצל אריאל משתלמת פחות, והסיבה היא שירידת מחיר האבוקדו אין בה כדי להעיד על כלל המחירים.

נבדוק:

(2) 'למרות הירידה... אפשר לומר... משתלמת פחות... אין בו כדי להעיד על רמת המחירים' — עקבי לחלוטין: ירד מחיר פריט בודד, אך זה לא מעיד על כלל המחירים, ואצל דוד עדיין זול יותר.

(1) נופל בסתירה — 'יש בו כדי להעיד על' רמת המחירים סותר את הקביעה שאצל דוד עדיין זול יותר, וגם 'כבר אי אפשר... משתלמת פחות' מסורבל והפוך.

(3) 'מאז העלייה... משקף את' — אין עלייה (מחיר האבוקדו ירד), ו'משקף את רמת המחירים' סותר את הסיפא.

(4) 'חרף העלייה... משקף נאמנה' — שוב 'עלייה' שגויה, ו'משקף נאמנה' סותר. המלכודת היא

מסיח (1), המהפך את כיוון ההיגיון עם 'יש בו כדי להעיד'.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. הטענה הנבחנת: יש אנשים שאינם מסוגלים שלא לקרוא כל מילה שהם רואים (כפייתיות קריאה). כדי לאשש טענה כזו צריך להראות שאנשים קראו את הכתוביות אף שהתבקשו שלא, ואף כשלא היו זקוקים להן — כלומר כשהסרט היה בשפת אימם (ולכן הכתוביות מיותרות).

(3) 'חיזק... יש אנשים שאינם מסוגלים שלא לקרוא... היו בהם מי שקראו את כל הכתוביות... בשפת אימם, והם לא הזדקקו להן' — עקבי לחלוטין ומאשש את הטענה.

(1) 'אישש... אין אנשים המסוגלים שלא לקרוא... אף נבדק לא קרא אותן' — סתירה פנימית: אם אף אחד לא קרא, זה מפריך; וגם 'שפה זרה' מחייבת את הכתוביות.

(2) 'הפריך... אין אנשים הקוראים... אף נבדק לא קרא את כולן' — שלילות כפולות שאינן מתלכדות עם 'חיזוק', ו'לא קרא את כולן' תומך בהֶפך.

(4) 'החליש... כולם קראו... בשפה זרה' — אם הסרט בשפה זרה, הקריאה נחוצה ואינה מוכיחה כפייתיות.

המלכודת: לבחור מקרה שבו הכתוביות נחוצות (שפה זרה) — שאינו מוכיח קריאה כפייתית.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (3) נכונה. הכלי הוא לזהות את מבנה הוויתור: 'אף על פי כן, מאחר ש...' — סימן שהמחקר החדש מסכים עם קודמיו, אך בשל פגם מתודולוגי אינו יכול לחזק אותם.

(3) 'מיטיבה לנבא... יש לה תוקף מדעי... מאחר שאינו עומד בקריטריונים... אי אפשר לראות בו חיזוק' — עקבי: המחקר תומך בשיטה, אך כיוון שאינו עומד בקריטריונים המדעיים, אי אפשר לראות בו חיזוק למסקנת האחרים.

(1) 'אין בה כדי לנבא... אין לה תוקף... הוא למעשה מפריך' — מחקר פגום אינו 'מפריך' דבר, וגם הכיוונים סותרים.

(2) 'עומד' בקריטריונים סותר את מבנה הוויתור 'אף על פי כן', ואז 'מחזק' אינו מתיישב עם ה'מאחר ש' המנמק פגם.

(4) 'עומד רק בדוחק... יש בו בכל זאת כדי לחזק' — הופך את כיוון הוויתור; אם עומד ולו בדוחק, אין עילה לשלול חיזוק.

המלכודת:

מסיח (2) ו-(4) הופכים 'לא עומד בקריטריונים' ל'עומד', ובכך שוברים את הלוגיקה.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (3) נכונה. הכלי הוא לסמן את הכיוון (בעד/נגד ההחלטה) של כל נימוק ולוודא שהקשר הלוגי מתאים. במשפט המקורי ההחלטה היא 'להקל', והנימוקים: חרטה (בעד הקלה), עדים נגדו (נגד הקלה), טענות פסולות (נגד הקלה). הסתירות: 'הגם שהביע חרטה... הקלה' — 'הגם' (ויתור) לא מתאים, שהרי חרטה תומכת בהקלה; ו'מכיוון שהטענות פסולות... הקלה' — 'מכיוון' (סיבה) לא מתאים, שהרי טענות פסולות תומכות בהחמרה. נבחן את (3): מחליפים 'נגדו'→'לטובתו' ו'להקל'→'להחמיר', וההחלטה נעשית 'להחמיר'. כעת: 'הגם שהביע חרטה... החמירה' — חרטה נגד החמרה, ולכן 'הגם' מתאים; 'אף שעדים העידו לטובתו... החמירה' — עדות לטובתו נגד החמרה, ולכן 'אף' מתאים; 'מכיוון שהטענות פסולות... החמירה' — טענות פסולות בעד החמרה, ולכן 'מכיוון' מתאים. שלושת הקשרים מתיישבים.

(1) מחליף 'נגדו'→'לטובתו' אך משאיר 'להקל' — נוצר 'אף שהעידו לטובתו... הקלה', סתירה חדשה, ו'פסולים' נותר בעייתי.

(2) מחליף 'אף'→'מכיוון' — 'מכיוון שהעידו נגדו... הקלה' סתירה, ו'הגם שחרטה' נותר בעייתי.

(4) משאיר את 'אף שעדים נגדו... החמירה' (נגדו בעד החמרה, ולכן 'אף' סותר) ואת 'מכיוון שטענות מוצדקות... החמירה' (מוצדקות בעד הקלה, סותר).

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (3) נכונה. הכלי הוא לזקק את קו הטיעון של הכותב: שרידי צמחים אינם משתמרים ⟵ לכן נמצאים מעט שרידי צמחים ⟵ לכן החוקרים מזלזלים בשיעור הצומח ומגזימים בשיעור החי. אנחנו מחפשים טענה שנובעת ישירות מכך.

(3) 'כמותם המועטה של שרידי הצמחים אינה מעידה כי שיעור הצומח בתזונה היה נמוך' — בדיוק המסקנה: מיעוט שרידים אינו ראיה למיעוט צריכה, כי הצמחים לא השתמרו.

(1) 'סביר ששיעור הצומח עלה על שיעור החי' — הרחקת לכת; הכותב טוען שההערכה לחי מוגזמת, לא שהצומח היה הרוב.

(2) 'שגויה משום שמשחזרים רק את מרכיבי החי' — עיוות; הכותב לא אמר שמשחזרים רק חי, אלא שצמחים אינם משתמרים.

(4) עוסק בשונוּת גאוגרפית בין מקומות — נושא אחר לגמרי מטיעון ההשתמרות.

המלכודת:

מסיח (1), שקופץ מ'הערכת החי מוגזמת' ל'הצומח היה הרוב'.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (2) נכונה. הכלי הוא לפענח את המשל ואת הביקורת עליו. לבנסון מגינה על סנקה במשל: לצפות שפילוסוף אתיקה יהיה מוסרי הוא כמו לצפות שמתמטיקאי יהיה משולש (כלומר אבסורד). מכאן שגבעון תקף את סנקה בטענה שאף שעסק באתיקה, הוא עצמו לא היה מוסרי — ולכן לבנסון מתגוננת. שמיר אומרת שהמשל בעייתי 'שכן נובע ממנו כי מתמטיקאי עשוי להיות משולש' — כלומר, מכיוון שסביר לצפות שפילוסוף אתיקה יהיה מוסרי (בניגוד לאבסורד של המתמטיקאי-משולש), המשל קורס. אז כוונת שמיר: אפשר בהחלט לצפות מפילוסוף אתיקה שיהיה מוסרי.

(2) לוכד את שתי הכוונות במדויק.

(1) הופך את גבעון למגן על סנקה — אך גבעון הוא המבקר.

(3) 'סנקה שאף להיות מוסרי' — לא זו הביקורת.

(4) 'שמיר: פילוסופים אינם מוסריים' — הפוך מכוונתה; היא טוענת שאפשר לצפות שיהיו מוסריים.

המלכודת: היפוך תפקידי גבעון/שמיר או היפוך עמדת שמיר.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת 'מה לא יכול להיות נכון' — אנחנו מחפשים את התרחיש היחיד שהתנאים שוללים. נעבור על התרחישים ביחס לכללים א-ג.

(1) בת 8 שלא עברה מבחן — אפשרי אם היא בוגרת החוג למתחילים באותו מתנ"ס (כלל א' פוטר ממבחן מגיל 5).

(2) אחיה השתתף לפני שנה, והיא זכאית להנחה — אפשרי: היא זכאית להנחה מכוח השתתפותה שלה (הרישא של כלל ג'), ולא מכוח האח (שאינו 'משתתף כעת').

(3) לא השתתפה בחוג במתנ"ס זה וזכאית להנחה — אפשרי אם יש לה אח המשתתף כעת (הסיפא של כלל ג').

(4) בת 6 שסיימה חוג למתחילים אך במתנ"ס אחר — בלתי אפשרי: כבוגרת מתנ"ס אחר היא נחשבת ל'אינה בוגרת אותו מתנ"ס', ולפי כלל ב' יכולה להתקבל רק מגיל 7 ובמבחן; בגיל 6 אין דרך להתקבל. זו

המלכודת: 'סיימה חוג למתחילים' מפתה, אך במתנ"ס אחר הכלל המקל (א') אינו חל.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. הכלי הוא להיצמד לעיקרון של המשפטנית: מעמידים לדין ברשלנות רק אם ברור וגלוי לעין שהייתה רשלנות. הידיעה מדברת על חקירה בשאלה 'אם היה גורם שהתרשל' — כלומר עדיין בודקים האם בכלל הייתה רשלנות. לפי עקרונה, עצם הצורך לבדוק זאת מלמד שהרשלנות אינה ברורה וגלויה, ולכן אין בסיס להאשמה — ומכאן שזה נראה כ'חיפוש אשם'.

(4) מנסח בדיוק את הקישור הזה.

(1) עוסק בסטטיסטיקה של מקרי טביעה — לא בעיקרון של המשפטנית.

(2) מייחס למנהל החקירה ידיעה והעדפה להאשים אחרים — לא נאמר.

(3) הפוך מעמדתה: טוען שמהות ההתרשלות ברורה ונותרה רק שאלת 'מי' — בעוד שהיא טוענת שעצם החקירה 'אם' מוכיחה שאין ודאות שהייתה רשלנות.

המלכודת המרכזית:

מסיח (3), ההופך 'בודקים אם' ל'ברור שכן, נותר רק מי'.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. הכלי הוא לעקוב אחר שרשרת הסיבתיות בפסקה: ויטמין K נחוץ לייצור חלבוני הקרישה ⟵ ורפרין מפחית את פעילות ויטמין K ⟵ לכן פוחת ייצור חלבוני הקרישה ⟵ פחות חלבונים נוכחים ⟵ פחות קרישים נוצרים ⟵ פחות סתימות (התועלת לקבוצת הסיכון).

(4) 'מצמצמת את נוכחותם של חלבוני הקרישה... וכך פוגעת בתהליך ייצור קרישי דם' — תואם את השרשרת: פחות ויטמין K → פחות ייצור → פחות חלבונים → פחות קרישים.

(1) 'מגבילה את ההפעלה רק למקרי פציעה' — ורפרין אינו בורר מתי להפעיל; הוא פוגע בייצור.

(2) 'מקשה להפעיל את החלבונים הרדומים' — טעות מנגנון: ההפעלה מתרחשת מכנית בעת קרע בדופן, ואילו ורפרין פוגע בייצור (דרך ויטמין K), לא בהפעלה.

(3) 'מסייעת לפירוק הקרישים' — הפסקה אינה מזכירה פירוק קרישים קיימים; ורפרין מונע היווצרות, לא מפרק.

המלכודת המרכזית:

מסיח (2), המחליף 'פגיעה בייצור' ב'פגיעה בהפעלה'.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (3) נכונה. הכלי הוא לשאול מהי ההנחה הסמויה שהובילה לאמונה שסוכרים בלתי מתעכלים חסרי תועלת. אם מסיקים מ'בלתי מתעכל' ל'חסר תועלת', ההנחה היא שתועלת מותנית בעיכול — כלומר החומרים מועילים רק אם התינוק מעכל אותם.

(3) מנסח בדיוק את ההנחה הזו.

(1) 'יש סוכרים אחרים למכביר' — לא זו הסיבה לאמונה; הריבוי אינו מסביר מדוע דווקא אלו חסרי תועלת.

(2) 'לא הצליחו לבודד' — הפסקה מספרת שגרמן דווקא בודד אותם; אין קשר לאמונה הקודמת.

(4) 'לא ידעו על התהליך האבולוציוני' — זהו הטיעון של גרמן נגד האמונה, לא הבסיס לאמונה עצמה.

המלכודת:

מסיח (4), ההופך את נימוקו של גרמן (אבולוציה) לכאילו-סיבה לאמונה שהוא שולל.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (4) נכונה. הכלי הוא להצמיד את הביטוי 'עסקת החליפין' לתיאור בפסקה: מהו החליפין ומי מרוויח ממנו. הפסקה מסבירה שהחיידק ביפידובקטריום לונגום ניזון מהסוכר הבלתי מתעכל, ובתמורה הוא מגן על התינוק (תופס את מרחב המחיה ומונע מחיידקים מזיקים להשתלט). כלומר שני הצדדים הם החיידק (מקבל מזון) והתינוק (מקבל הגנה).

(4) מדייק בכך.

(1) 'הסוכרים והחיידק' — הסוכרים הם מושא החליפין, לא צד המרוויח בעסקה.

(2) 'החיידק והחיידקים המזיקים' — אין ביניהם עסקה; המזיקים דווקא מודרים.

(3) 'הסוכרים והתינוק' — הסוכרים הם האמצעי, לא צד.

המלכודת: לבלבל את מושא החליפין (הסוכר) עם צד בעסקה.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. הכלי הוא לזהות למה מפנה 'לכך' במשפט 'הסיבה לכך נותרה עלומה'. 'כך' מפנה לממצא של דוד שקדם לו: הזכרים נמשכים לנקבות הניזונות מאותו סוג מזון שהם עצמם ניזונים ממנו. לכן ההחלפה צריכה לומר שעדיין לא ידוע מדוע הזכרים נמשכים דווקא לנקבות כאלה.

(2) מנסח זאת במדויק.

(1) מדבר על השפעת החיידקים — אך בשלב זה של הפסקה עדיין לא דובר על חיידקים כהסבר; זו מסקנת ההמשך.

(3) 'נמשכים לסוגי מזון' — הזבובים נמשכים לנקבות, לא למזון עצמו; עיוות.

(4) הופך את היוצרות — מדבר על נקבות הנמשכות לזכרים, בעוד הממצא עוסק בזכרים הנמשכים לנקבות.

המלכודת:

מסיח (1), הקופץ להסבר החיידקי שטרם הוצג בנקודה זו.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. הכלי הוא לשחזר את שרשרת הסיבתיות שהחוקרים שיערו: החיידקים הם שגורמים לזכר להעדיף נקבה הניזונה מאותו מזון; כשהאכילו את הזבובים באנטיביוטיקה, החיידקים חוסלו — ועם היעלמם נעלמה ההעדפה.

(3) מנסח זאת: החיידקים גרמו להעדפה, ומותם הפסיק את התופעה.

(1) 'איחוד הקבוצות' — האיחוד קרה גם בניסוי המקורי, שם ההעדפה נשמרה; לא הוא הגורם להיעלמות.

(2) 'האנטיביוטיקה גרמה לטעם דומה' — לא נאמר; האנטיביוטיקה חיסלה חיידקים, לא שינתה טעמי מזון.

(4) 'פחת הצורך של החיידקים' — היפוך: החיידקים מתו, לא שאיבדו מוטיבציה.

המלכודת:

מסיח (1), הנתלה בפעולת האיחוד שאינה הגורם.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. הכלי הוא לזהות מהו הרעיון המרכזי של המשפט בהקשרו, ואיזו מילה מודגשת מחדדת אותו. ההקשר: בסלר גילתה שפה כימית שנייה, שונה לגמרי, המאפשרת תקשורת חוצת זנים — כלומר החידוש הוא שכלל החיידקים, מכל הזנים, מבינים אותה. לכן ההדגשה על 'כל' היא שמבהירה את הכוונה: לא רק זן מסוים, אלא כולם.

(1) מדגישה 'כל' — בדיוק הרעיון של תקשורת אוניברסלית חוצת זנים.

(2) הדגשת 'החיידקים' אינה מוסיפה — ברור שמדובר בחיידקים.

(3) הדגשת 'יכולים' מסיטה ליכולת מול אי-יכולת, לא לעניין הזנים.

(4) הדגשת 'להבין' מסיטה לפעולת ההבנה, לא לכלליות.

המלכודת: הדגשות (2)-(4) מדגישות מילים נכונות אך לא את לב הרעיון (הכלליוּת).

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. הכלי הוא לזהות מהי בדיוק תגליתה של בסלר ולגזור ממנה שיטה. בסלר גילתה שהחיידקים מתקשרים בשפה כימית — מעבירים ומקבלים מידע באמצעות חומרים כימיים, וכך מתאמים פעולות. שיטה המבוססת על תגלית זו תשבש דווקא את יכולת התקשורת הכימית.

(4) 'שיבוש יכולתם לקלוט מידע המועבר באמצעות חומרים כימיים' — נשען ישירות על תגלית התקשורת.

(1) 'החדרת חיידקים לא-מזיקים' — נשען על רעיון מרחב המחיה מהפסקה הראשונה (גרמן), לא על בסלר.

(2) 'אנטיביוטיקה חדשה' — שיטה קונבנציונלית שאינה נובעת מתגלית התקשורת.

(3) 'שיבוש נטרול רוק/הפרשת חומצות/פירוק סוכר' — אלו התפקידים הביוכימיים של החיידקים בעששת, לא מנגנון התקשורת שגילתה בסלר.

המלכודת המרכזית:

מסיח (3), הנתלה בפרטי העששת במקום במנגנון התקשורת.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (3) נכונה. לפנינו פעולה מוגדרת $◊$ הנשענת על חוקי חזקות, ויש לחשב לפי סדר הפעולות — מבפנים החוצה. נתחיל מהסוגריים הפנימיים: נציב

ונקבל

, שכן כל מספר (שונה מאפס) בחזקת $0$ שווה $1$. כעת נחשב את הביטוי החיצוני עם

:

.

נעבור על המסיחים:

מסיח (4) $\frac{1}{9}$ הוא המלכודת המרכזית — הוא מתקבל אם 'מדלגים' על הפעולה הפנימית ומחשבים

, כלומר שוכחים ש-

ולא $2$.

מסיח (1)

מתקבל אם מחליפים בין הבסיס למעריך ומעלים את $2$ בחזקת $3$.

מסיח (2) $\frac{1}{6}$ מתקבל מהיסק שגוי שמכפיל $3\cdot 2$ במכנה. מכיוון ש-

, נסמן את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא תכונות מספרים ראשוניים וזוגיות. נשים לב שמבין כל שני מספרים שלמים עוקבים, אחד מהם בהכרח זוגי. מספר זוגי מתחלק ב-$2$, ולכן הוא ראשוני רק אם הוא $2$ עצמו — כל שאר המספרים הזוגיים אינם ראשוניים. לכן, כדי ששני מספרים עוקבים יהיו שניהם ראשוניים, המספר הזוגי שבהם חייב להיות $2$. הזוג היחיד האפשרי הוא $2$ ו-$3$, ומכיוון ש-$a<b$ נקבל $a=2$ בלבד — כלומר ערך אחד. נפסול את המסיחים:

מסיח (2) $0$ טוען שאין פתרון כלל, אך הזוג $2,3$ קיים.

מסיח (4) 'אינסוף' הוא המלכודת — הוא נשען על ההנחה השגויה שיש אינסוף זוגות ראשוניים עוקבים, בעוד למעשה זוגיות חוסמת זאת לזוג יחיד.

מסיח (3) $3$ מתקבל מספירה שגויה של יותר מזוג אחד. מאחר שקיים ערך יחיד, נסמן את תשובה (1).

תשובה (1) נכונה. זוהי בעיה מילולית שנתרגם למערכת משוואות.

נסמן $D$ תפוחי דני, $Y$ תפוחי יואב, $M$ תפוחי מיכל. מהנתונים נכתוב:

(ליואב $4$ יותר מדני);

, כלומר $M=4D$ (לדני רבע ממיכל); ו-

(למיכל כמו דני ויואב יחד). נציב $M=4D$ במשוואה השלישית ונקבל

. נציב

:

, ומכאן $2D=4$, כלומר $D=2$. לכן

. נפסול את המסיחים:

מסיח (2) $16$ ו-(3) $24$ ו-(4) $48$ מתקבלים מבלבול בין הדמויות — למשל חישוב מספר תפוחי מיכל (

) או הכפלה שגויה של הרבע, במקום מציאת $Y$ עצמו. מכיוון שליואב $6$ תפוחים, נסמן את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא זווית חיצונית במשולש. שתי הזוויות המסומנות $\alpha$ (העליונה והתחתונה) הן זוויות חיצוניות למשולש שקודקודו השמאלי נושא את הזווית $\beta$. נשתמש במשפט: גודל זווית חיצונית למשולש שווה לסכום שתי הזוויות הפנימיות שאינן צמודות לה. הזווית הפנימית בקודקוד העליון צמודה לזווית $\alpha$ העליונה, ולכן שווה $180^{\circ }-\alpha$. עבור הזווית החיצונית התחתונה $\alpha$, שתי הזוויות הרחוקות ממנה הן $\beta$ (בקודקוד השמאלי) ו-$180^{\circ }-\alpha$ (העליונה). לכן נכתוב

, כלומר

, ומכאן

. נפסול:

מסיח (1) $180^{\circ }-\beta$ מניח בטעות ש-$\alpha$ משלימה רק את $\beta$ ל-$180^{\circ }$.

מסיח (4) $180^{\circ }-2\beta$ נובע מהנחת משולש שווה-שוקיים עם קשר שגוי.

מסיח (3) $135^{\circ }-\frac{\beta }{2}$ מתקבל מהצבת $45^{\circ }$ שגויה. מכיוון ש-

, נסמן את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא חישוב שטחים במקבילית ויחס ביניהם. הקטע האנכי מהצלע העליונה $AD$ אל הקודקוד $B$ הוא הגובה $h$ המשותף לשתי הצורות. השטח הכהה הוא משולש ישר-זווית שבסיסו $x$ (החלק $A$–נקודת האנך) וגובהו $h$, ולכן שטחו $\frac{x\cdot h}{2}$. השטח הבהיר הוא טרפז שבסיסו העליון $2x$ ובסיסו התחתון

(במקבילית הצלעות הנגדיות שוות), וגובהו $h$, ולכן שטחו

. היחס הוא

. נפסול את המסיחים:

מסיח (4) $4$ מתקבל אם מחשבים בטעות שטח מקבילית שלם חלקי משולש.

מסיח (3) $3$ מתקבל מהצבת בסיס $3x$ למשולש.

מסיח (1) $8$ נובע מהכפלה שגויה של הגבהים. מאחר שהיחס הוא $5$, נסמן את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא פישוט משוואה עם שורש. יש לנו שורש ויש שמציק לנו, ולכן נעלה את שני האגפים בריבוע (פעולה מותרת כי שני האגפים חיוביים):

, כלומר

. נחלק את שני האגפים ב-$a^2$ (מותר, שכן $a>0$) ונקבל

. מכאן

, כלומר

, ולכן $b=0$ או $b=1$. מאחר ש-$b$ שלם וחיובי, נובע בהכרח $b=1$. נפסול:

מסיח (1) $a=1$ אינו הכרחי — $a$ יכול להיות כל מספר חיובי.

מסיח (3)

מחייב גם $a=1$, אך זה לא נדרש.

מסיח (4) שגוי כי מצאנו פתרונות (כל $a$ עם $b=1$). מכיוון שנובע בהכרח $b=1$, נסמן את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא חלוקה ושאריות (מודולו $4$). נתון שהמספר ההתחלתי אינו מתחלק ב-$4$ (השארית שלו בחלוקה ב-$4$ היא $1$, $2$ או $3$). לאחר הוספת הכיתה המקבילה הסכום כן מתחלק ב-$4$. נ

שים לב: אם מספר התלמידים שהתווסף היה בעצמו מתחלק ב-$4$, אזי הוספתו לא הייתה משנה את השארית — היינו חוזרים לאותו מצב שבו הכמות אינה מתחלקת ב-$4$. לכן המספר שהתווסף אינו יכול להתחלק ב-$4$.

נבדוק את המסיחים:

,

,

— כולם אינם מתחלקים ב-$4$, ולכל אחד מהם קיים מספר התחלתי דו-ספרתי מתאים (למשל

,

,

). לעומתם

כן מתחלק ב-$4$, ולכן הוא זה שאינו יכול להתאים. שימו לב למילה 'לא' בשאלה — מחפשים את הבלתי-אפשרי.

נסמן את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא קשר בין מהירות, דרך וזמן, בשילוב היקף מעגל. מכיוון ששניהם יצאו והגיעו באותו הרגע, זמן הריצה שלהם זהה. כאשר הזמן שווה, יחס המהירויות שווה ליחס הדרכים.

נסמן את רדיוס המעגל $r$. שמוליק עבר את הקוטר, שאורכו $2r$. דורון עבר חצי מהיקף המעגל:

. לכן יחס המהירויות הוא

. נפסול את המסיחים:

מסיח (4) $\frac{1}{2}$ הוא היחס בין הרדיוס לקוטר ומתעלם מ-$\pi$ שבקשת.

מסיח (3) $\frac{1}{2\pi }$ הופך את היחס וגם מחלק שגוי.

מסיח (2) $2$ מתעלם מהיקף המעגל לגמרי. מאחר שהיחס הוא $\frac{2}{\pi }$, נסמן את תשובה (1).

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא הסקה מטבלה והשוואת אחוזים. נבדוק לכל מועמדת האם ההפרש בין תוצאת הבחירות שלה (יולי) לכל אחד מששת הסקרים (ינואר–יוני) הוא לפחות $3\%$. אהובה (בחירות $13\%$): מול הסקרים $23,24,25,20,15,16$ — במאי ההפרש הוא

, קטן מ-$3\%$, ולכן היא נפסלת (מסיח 1). יעל (בחירות $42\%$): מול $55,42,40,46,50,45$ — בפברואר ההפרש $0\%$ ובמרץ $2\%$, ולכן נפסלת (מסיח 2). שלומית (בחירות $2\%$): מול $15,8,5,4,8,3$ — באפריל ההפרש $2\%$ וביוני $1\%$, ולכן נפסלת (מסיח 4). רות (בחירות $43\%$): מול $7,26,30,30,27,36$ — ההפרשים הם $36,17,13,13,16,7$, כולם $\ge 3\%$. לכן רק רות מקיימת את התנאי בכל הסקרים.

נסמן את תשובה (3).

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא הסקה מטבלה. לכל אחד מששת הסקרים (ינואר–יוני) נמצא את המקום הראשון והשני ונבדוק אם ההפרש ביניהם קטן מ-$15\%$ (השוואה בין עמודות, לא כולל את עמודת הבחירות). ינואר: יעל $55$, אהובה $23$ ⟵ הפרש $32$, לא. פברואר: יעל $42$, רות $26$ ⟵ הפרש $16$, לא. מרץ: יעל $40$, רות $30$ ⟵ הפרש $10$, כן — צמוד. אפריל: יעל $46$, רות $30$ ⟵ הפרש $16$, לא. מאי: יעל $50$, רות $27$ ⟵ הפרש $23$, לא. יוני: יעל $45$, רות $36$ ⟵ הפרש $9$, כן — צמוד. סך הכול שני סקרים צמודים (מרץ ויוני). נפסול:

מסיח (1) $1$ סופר רק סקר אחד (שוכח את יוני או את מרץ);

מסיח (3) $3$ ומסיח (4) $4$ כוללים בטעות סקרים שבהם ההפרש בדיוק $15$ ומעלה. מכיוון שהתשובה היא $2$, נסמן את תשובה (2).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא הסקה מטבלה תוך שילוב שורת מספר המשתתפים. נחלק את הסקרים לשתי קבוצות לפי מספר המשתתפים: מעל $6,000$ — אפריל ($7,000$), מאי ($7,500$), יוני ($12,000$); מתחת ל-$6,000$ — ינואר ($3,000$), פברואר ($1,500$), מרץ ($5,000$). נדרש שכל ערכי הקבוצה הראשונה יהיו נמוכים מכל ערכי הקבוצה השנייה. אהובה: קבוצת ה-'מעל' היא $20,15,16$ (מקסימום $20$), וקבוצת ה-'מתחת' היא $23,24,25$ (מינימום $23$); מאחר ש-$20<23$, כל ערך 'מעל' נמוך מכל ערך 'מתחת' — מתקיים. יעל ($46,50,45$ מול $55,42,40$), רות ($30,27,36$ מול $7,26,30$) ושלומית ($4,8,3$ מול $15,8,5$) — בכל אחת מהן יש חפיפה או היפוך, ולכן נפסלות (מסיחים 2, 3, 4). מכיוון שרק אצל אהובה כל 'מעל' נמוך מכל 'מתחת', נסמן את תשובה (1).

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא הסקה מטבלה תוך חישוב אחוז מתוך מספר משתתפים. נחשב כל צד בנפרד. בסקר מאי היו $7,500$ משתתפים, והתמיכה ביעל הייתה $50\%$, ולכן מספר המצהירים ליעל הוא

. בסקר מרץ היו $5,000$ משתתפים, והתמיכה באהובה הייתה $25\%$, ולכן מספר המצהירים לאהובה הוא

. היחס בין המספרים הוא

, כלומר גדול פי $3$. נפסול את המסיחים:

מסיח (4) 'שווה ל־' מתעלם ממספר המשתתפים ומשווה רק אחוזים.

מסיח (1) 'פי $1.5$' ומסיח (2) 'פי $2$' מתקבלים מהתייחסות לאחוז בלבד ($50\%$ מול $25\%$ נותן פי $2$) בלי לשקלל את מספרי המשתתפים השונים ($7,500$ מול $5,000$). מכיוון שהיחס הוא פי $3$, נסמן את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא מבנה התיבה (מלבן תלת-ממדי). לתיבה יש $12$ מקצועות, המחולקים לשלושה כיוונים: $4$ מקצועות באורך התיבה, $4$ ברוחבה ו-$4$ בגובהה. לכן סכום כל המקצועות הוא $4\cdot (\text{אורך}+\text{רוחב}+\text{גובה})$. נציב את הנתון

ונקבל

. שימו לב שאיננו צריכים לדעת כל מידה בנפרד — די בסכומן. לכן

מסיח (4) 'אי אפשר לדעת' הוא

המלכודת: הוא נכון-לכאורה כי חסרות המידות הבודדות, אך למעשה הסכום מספיק.

מסיח (3) $16$ מתקבל אם סופרים רק שני מקצועות מכל כיוון ($2\cdot 8$), ומסיח (2) $24$ מתקבל מספירה שגויה של שלושה מכל כיוון. מכיוון שהסכום הוא $32$, נסמן את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. זוהי שאלת חפיפה בין שתי קבוצות בתוך יממה של $24$ שעות. נחשב את החפיפה המרבית והמזערית. החפיפה המרבית: החפיפה לא יכולה לעלות על גודל הקבוצה הקטנה — נורה א דולקת רק $11$ שעות, ולכן לכל היותר $11$ שעות משותפות (כאשר כל זמן הדלקתה של א מוכל בזמן הדלקתה של ב). החפיפה המזערית: סכום זמני ההדלקה הוא

שעות, אך היממה בת $24$ שעות בלבד; ה'עודף'

שעות חייב להיות משותף, ולכן לכל הפחות $2$ שעות. מכאן: לכל היותר $11$ ולכל הפחות $2$. נפסול: מסיחים (3) ו-(4) טוענים 'לכל היותר $15$', אך אי אפשר לחפוף יותר מ-$11$ (גבול הקבוצה הקטנה).

מסיח (1) טוען 'לכל הפחות $4$', שגבוה מדי — המינימום הנכון הוא

. מכיוון שהתחום הוא $2$ עד $11$ שעות, נסמן את תשובה (2).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא כפל מקוצר — הפרש ריבועים. נפרק

. כעת נבטא כל גורם בעזרת הנתונים. מהמשוואה הראשונה

נובע

. מהמשוואה השנייה

נובע ישירות

. נציב את שני הגורמים ונקבל

. נפסול את המסיחים:

מסיח (2) $t-q$ מתקבל מחיסור המשוואות במקום שימוש בהפרש ריבועים.

מסיח (3) $q^2$ מזהה נכון ש-

אך טועה וכופל אותו בעצמו במקום ב-$(s+r)$.

מסיח (4) $q^2+t^2$ מערבב סכום ריבועים שאינו רלוונטי כאן. מכיוון ש-

, נסמן את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא יחס ומחיר ליחידה. אם $A$ מעילים עולים $B$ שקלים, אזי מחיר מעיל אחד הוא $\frac{B}{A}$ שקלים. מספר המעילים שאפשר לקנות ב-$C$ שקלים הוא הסכום חלקי מחיר יחידה:

. כדי לאמת, נציב מספרים: $A=2$ מעילים ב-$B=1$ שקל פירושו שני מעילים בשקל, ולכן ב-

שקלים אפשר לקנות פי $A/B$ מעילים לכל שקל — הצבה מספרית מאשרת את $\frac{AC}{B}$. נפסול את המסיחים:

מסיח (1) $\frac{BC}{A}$ הופך את מחיר היחידה.

מסיח (2) $\frac{AB}{C}$ מחלק ב-$C$ במקום לכפול בו.

מסיח (3) $\frac{C}{AB}$ כופל בטעות את $A$ ב-$B$ במכנה. מכיוון שמספר המעילים הוא $\frac{AC}{B}$, נסמן את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא אחוזים סביב ממוצע. כשיש אחוזים ויש משתנים, נוח לבחור לממוצע ערך נוח: נניח שהממוצע של $a$ ו-$b$ שווה $100$. נתון ש-$a$ גדול ב-$40\%$ מהממוצע, ולכן

. מהגדרת הממוצע,

, ולכן

. כעת נבדוק בכמה $b$ קטן מהממוצע:

, שהם

מהממוצע. נשים לב לסימטריה היפה — אם $a$ גדול ב-$40\%$ מהממוצע, $b$ קטן באותו שיעור, $40\%$. נפסול:

מסיח (1) $20\%$ הוא חצי מההפרש (טעות של חלוקה ב-2).

מסיח (3) $60\%$ מחשב $\frac{60}{100}$ של $b$ במקום ההפרש מהממוצע.

מסיח (4) $80\%$ מכפיל את $40\%$. מכיוון ש-$b$ קטן ב-$40\%$ מהממוצע, נסמן את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא הסתברות — סכום כל ההסתברויות של תוצאות אפשריות שווה $1$. נסכם את סיכויי ששת המספרים:

. מכיוון שאחת הפאות בהכרח תתקבל, הסכום שווה $1$:

, ולכן

. נפסול את המסיחים:

מסיח (1) $\frac{1}{6}$ הוא הסיכוי בקובייה הוגנת ומתעלם מהמשקלות $1x,2x,\dots$.

מסיח (2) $\frac{1}{9}$ מתקבל מסכום שגוי של המקדמים.

מסיח (4) $\frac{1}{36}$ מתקבל אם כופלים $6\cdot 6$ במקום לסכם $1+\cdots +6$. מכיוון ש-

, נסמן את תשובה (3).

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא פישוט ביטויי עצרת. עם עצרת אוהבים לכפול ולחלק אך אסור לחבר או לחסר ישירות; לכן נוציא גורם משותף מהמכנה. במכנה, $15!+16!$: נשים לב ש-

, ולכן

. במונה,

. נציב ונצמצם:

. נפסול את המסיחים:

מסיח (1) $17$ מתקבל אם מצמצמים רק $16$ אך שוכחים לצמצם את $17$.

מסיח (3) $\frac{1}{15}$ ומסיח (4) $\frac{1}{14}$ מתקבלים מהיפוך שגוי של המונה והמכנה או מחיסור עצרות אסור. מכיוון שהביטוי שווה $16$, נסמן את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא גאומטריה אנליטית וסימטריה של מעגל. מרכז המעגל נמצא במרחק שווה מכל נקודה עליו. הנקודות $(0,a)$ ו-$(0,-a)$ סימטריות ביחס לציר ה-$x$, ולכן מרכז המעגל שווה-מרחק מהן — כלומר נמצא על ציר ה-$x$, ומכאן שנקודת ה-$y$ של המרכז היא $y=0$. כעת נבחן את הטענות (השאלה מבקשת את זו ש**בהכרח אינה נכונה**, כלומר שאינה יכולה להתקיים לעולם): טענה (4)

— מאחר ש-$y=0$ ו-$a$ חיובי (ולכן $\frac{a}{2}>0$), שוויון זה לעולם אינו מתקיים, ולכן היא בהכרח אינה נכונה. נבדוק שהאחרות אינן בהכרח שגויות: טענה (2) $y<\frac{b}{2}$ נכונה תמיד כי $0<\frac{b}{2}$. טענה (1) $x<\frac{b}{2}$ נכונה תמיד (

). טענה (3)

יכולה להתקיים עבור יחס מסוים בין $a$ ל-$b$, ולכן אינה 'בהכרח שגויה'. מכיוון ש-

לעולם לא ייתכן, נסמן את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. לפנינו בעיית חלוקה שווה, והכלי הוא הסכום הכולל. הקלפים נושאים את המספרים 3, 4, 5, 6, 7, 8, וסכומם הכולל הוא

. אנחנו מחלקים אותם לשלושה זוגות שסכום כל זוג זהה, ולכן סכום כל זוג הוא

(למשל

).

נעבור על המסיחים:

מסיח (2) 12,

מסיח (3) 13 ומסיח (4) 14 גדולים מדי — אם נדרוש שכל אחד משלושת הזוגות יסתכם בסכום כזה, נקבל סכום כולל של 36, 39 או 42, יותר מ-33 שיש בפועל. זו טעות של מי שמצרף זוג בודד (כמו

) בלי לבדוק את הסכום הכולל — המלכודת המרכזית כאן. הסכום הנכון הוא 11,

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא שטחי ריבועים, והכלי הוא חיסור שטחים. הריבוע הגדול $ABCD$ בעל צלע 2 ס"מ, ולכן שטחו

סמ"ר; הריבוע הקטן $EFGH$ בעל צלע 1 ס"מ, ולכן שטחו

סמ"ר. השטח המקווקו הנתון, $3\frac{1}{4}$ סמ"ר, הוא כל הריבוע הגדול פחות אזור החפיפה (הלבן) עם הריבוע הקטן, ולכן שטח החפיפה הלבן הוא

סמ"ר. השטח הכהה הוא החלק של הריבוע הקטן שאינו חופף לגדול, כלומר שטח הריבוע הקטן פחות החפיפה:

סמ"ר.

נבחן את המסיחים:

(1) 1 הוא שטח הריבוע הקטן כולו (התעלמות מהחפיפה);

(2) $\frac{1}{2}$ ערך-ביניים שגוי;

(3) $\frac{3}{4}$ הוא דווקא שטח החפיפה הלבן — המלכודת של מי שעוצר צעד מוקדם מדי. השטח הכהה הוא $\frac{1}{4}$,

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא חוקי חזקות, והכלי הוא חילוק בין בסיסים זהים (מחסירים מעריכים). נפצל לפי הבסיסים:

, וכן

. המכפלה היא

.

נעבור על המסיחים:

(2) 24 מתקבל מטעות בחיבור מעריכים במקום חיסור;

(3) $2^{x-y}$ ו-(4) ${\left(\frac{3}{2}\right)}^{x+y-1}$ הם ביטויים עם משתנים, אך הביטוי מצטמצם למספר קבוע כי המשתנים $x$ ו-$y$ מתבטלים בחיסור המעריכים. זו

המלכודת: להניח שהתוצאה חייבת להכיל את $x$ ואת $y$. התוצאה היא 12,

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא זוויות במחומש משוכלל, והכלי הוא סכום זוויות במשולש. במחומש משוכלל כל זווית פנימית היא

. הישר $AF$ הוא ציר הסימטריה של המחומש (שכן $AF\perp CD$), ולכן הוא חוצה את זווית הקדקוד $A$ לשתי זוויות שוות בנות

. נתבונן במשולש שנוצר עם $HG\perp AE$: יש בו זווית ישרה ($90^{\circ }$) וזווית של $54^{\circ }$ הנשענת על קדקוד $A$, ולכן הזווית השלישית היא

.

נבחן את המסיחים:

(1) $30^{\circ }$ ו-(3) $72^{\circ }$ הם ערכים מפתים הקשורים למחומש ($72^{\circ }$ היא הזווית המרכזית) אך אינם נובעים מהחישוב;

(4) "אי אפשר לדעת" שגוי כי הנתונים מספיקים לחלוטין — המלכודת של מי שנרתע מהחישוב. הזווית היא $36^{\circ }$,

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא ספרת האחדות (תורת המספרים), והכלי הוא בדיקת כל תשובה — ספרת האחדות של $x\cdot 7$ תלויה רק בספרת האחדות של $x$. אנחנו מחפשים ספרה שבה ספרת האחדות של $x\cdot 7$ קטנה מספרת האחדות של $x$ עצמו.

נבדוק:

(1) $5$:

, ספרת האחדות 5, ו-$5$ אינו קטן מ-$5$ — נפסול.

(2) $2$:

, ספרת האחדות 4, ו-$4$ אינו קטן מ-$2$ — נפסול.

(4) $4$:

, ספרת האחדות 8, ו-$8$ אינו קטן מ-$4$ — נפסול.

(3) $3$:

, ספרת האחדות 1, ו-$1$ אכן קטן מ-$3$ — מתאים. המלכודת המרכזית היא להפוך את כיוון אי-השוויון: כאן ספרת האחדות של $x\cdot 7$ (ולא של $x$) היא הקטנה.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא קומבינטוריקה (בחירה), והכלי הוא בחירת שני פריטים שונים ללא חשיבות לסדר. האופה בוחר שני סוגים שונים מתוך 4, וסדר שתי הכיכרות אינו משנה (אותו זוג סוגים = אותה אפשרות). מספר הצירופים הוא

.

נעבור על המסיחים:

(1) 16 הוא $4^2$ (בחירה עם חזרות ועם סדר);

(2) 8 הוא $4\cdot 2$;

(4) 4 הוא מספר הסוגים בלבד. המסיח המרכזי הוא (1) 16 — המלכודת של ספירה עם סדר ($4\cdot 4$) במקום בחירת זוג לא-מסודר. מספר האפשרויות הוא 6,

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא נפח חרוטים, והכלי הוא יחס נפחים בגבהים שווים. נפח חרוט הוא $\frac{\pi r^{2}h}{3}$, וכשהגבהים שווים היחס בין הנפחים נקבע רק על-ידי ריבוע יחס הרדיוסים. נתון שקוטר בסיס החרוט הקטן שווה לרדיוס בסיס הגדול, כלומר

, ולכן

. היחס הוא

.

נבחן את המסיחים:

(1) 1.5 ו-(3) 3 אינם מתאימים לאף יחס;

(2) 2 הוא היחס בין הרדיוסים עצמם — המלכודת של מי ששוכח להעלות בריבוע (הרדיוס משפיע פעמיים על הנפח). היחס הוא 4,

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא אילוצים על משוואה, והכלי הוא הצבת כל תשובה ובדיקה אם $b^2$ יכול לצאת אי-שלילי. מהמשוואה נובע

, וכדי ש-$b$ יהיה ממשי צריך $b^2\ge 0$.

נבדוק:

(1) $a=0$:

, אפשרי;

(2)

:

, אפשרי;

(3) $a=-2$:

, אפשרי;

(4) $a=4$:

, שלילי — בלתי אפשרי. המלכודת כפולה: לשכוח שהשאלה מבקשת את הערך שאינו יכול להתקיים (שלילה), ולפסול בטעות את $a=-2$ רק משום שהוא שלילי (הוא דווקא תקין, כי הוא מועלה בריבוע). הערך שאינו אפשרי הוא 4,

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא הסקה מתרשים, והכלי הוא הציר האופקי (ציר המחיר). מחיר אפשרי של מוצר הוא כל ערך על ציר ה-$x$ שמעליו עוברת צורה כלשהי, ולכן נעביר קו אנכי בכל מחיר מהתשובות. במחיר 13 ש"ח הקו חוצה את $A1$ ואת $C1$; במחיר 25 ש"ח הוא חוצה את $A2$ ואת $B1$; במחיר 40 ש"ח הוא חוצה את $A4$ ואת $B3$. אך במחיר 57 ש"ח הקו האנכי אינו חוצה אף צורה — הוא נופל בדיוק ברווח שבין הצורות $B5$ ו-$C4$ (שמסתיימות לפני 57) לבין $C5$ (שמתחילה אחרי 58). לכן 57 אינו מחיר אפשרי של אף מוצר. המלכודת היא לוותר על בדיקה מדוקדקת של הרווחים שבין הצורות.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא הסקה מתרשים, והכלי הוא היחס בין ציר הכמות (אנכי) לציר המחיר (אופקי). "שינוי במספר הפריטים" הוא תזוזה לאורך ציר ה-$y$; המחיר לא ישתנה כתוצאה מכך רק אם טווח המחירים (ההיטל על ציר ה-$x$) זהה בכל גובה — כלומר אם הצורה שטוחה-אופקית. נבחן:

(1) $C1$ היא קטע אלכסוני, ולכן המחיר משתנה עם הכמות;

(2) $A2$ היא משולש שרוחבו משתנה לגובה;

(4) $B1$ הוא עיגול שרוחבו משתנה. רק (3) $C5$ היא צורה אופקית — לא משנה כמה פריטים במלאי (בטווח 7 עד 12), המחיר תמיד בין 58 ל-62 ש"ח. המלכודת היא לבלבל בין תזוזה אנכית (כמות) לאופקית (מחיר).

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא הסקה מתרשים, והכלי הוא קביעת ערך יחיד על ציר הכמות מתוך מחיר נתון. אנחנו מחפשים מוצר שבמחיר 38 ש"ח מספר הפריטים שלו נקבע באופן חד-משמעי — כלומר צורה שהקו האנכי במחיר 38 חותך אותה בנקודה יחידה (גובה יחיד). נעביר קו אנכי במחיר 38: הוא פוגש את $C3$, שהיא קטע אלכסוני דק, בנקודה בודדת — ולכן הכמות ידועה במדויק. לעומת זאת (2) $B3$, אם היא במחיר זה, היא עיגול שהקו חוצה בטווח גבהים, והכמות אינה יחידה;

(1) $A4$ היא משולש שגם בו הכמות אינה יחידה;

(3) $A1$ כלל אינה במחיר 38 (טווח מחיריה נמוך). המלכודת היא לחשוב שכל מוצר במחיר 38 מספק כמות יחידה — רק צורה "קווית" עושה זאת.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא הסקה מתרשים, והכלי הוא טווח הכמויות (ציר ה-$y$) של כל מוצר. כדי שכמות ביום אחד תהיה פי 2 מיום קודם, טווח הכמויות של המוצר חייב להכיל גם ערך $v$ וגם $2v$ — כלומר הגבול העליון של הטווח גדול לפחות פי 2 מהגבול התחתון. נסרוק את המוצרים: מוצרים שכמותם מתחילה גבוה (מעל 50) נפסלים, כי הכפלה תחרוג מגבול התרשים (100). מבין הנמוכים, רק ל-$A1$ יש טווח רחב דיו — כמותו נעה בערך בין 20 ל-45, ולכן ייתכן מעבר מ-20 ל-40 (פי 2). זהו המוצר היחיד המקיים זאת, ולכן אפשר לדעת בוודאות באיזה מוצר מדובר.

נבחן את המסיחים:

(2) שגוי כי אפשר לזהות את המוצר עצמו, לא רק את הקטגוריה;

(3) שגוי מאותה סיבה;

(4) שגוי כי המצב בהחלט ייתכן (ב-$A1$). המלכודת היא לפספס שרק צורה בעלת טווח כמויות רחב מספיק מאפשרת הכפלה.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא פישוט שבר מורכב, והכלי הוא איחוד המכנה למכנה משותף. במונה יש $x+y$, ובמכנה

. חלוקה בשבר היא כפל בהופכי:

. הגורם $x+y$ מצטמצם, ונשאר $xy$.

נעבור על המסיחים:

(1) 1 מתקבל מצמצום-יתר שגוי;

(2) $(x+y{)}^2$ מטעות של כפל במקום חלוקה בשבר ההופכי;

(3) $\frac{x^2+y^2}{2}$ אינו קשור לפעולה הנכונה. המלכודת היא להתבלבל בין המונה למכנה של השבר המורכב — כאן $x+y$ מחולק בסכום ההופכיים, ולא להפך. התוצאה היא $xy$,

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא אי-שוויונות, והכלי הוא חסימת ביטוי מתוך התחומים הנתונים. נתון $a<-1$ (כלומר $a$ שלילי) וגם $10<b$ (כלומר $b$ גדול מ-10). נבחן את $a-b$: אנחנו מחסירים מ-$a$ (שקטן מ-$-1$) את $b$ (שגדול מ-10), ולכן

— תמיד. לכן $a-b<-11$ נכון בהכרח. נפריך את המסיחים בעזרת דוגמאות-נגד:

(1) $a+b<11$ — עבור

מתקבל

, שאינו קטן מ-11, נפסול;

(2) $9<a+b$ — עבור

מתקבל

, נפסול;

(4) $-9<a-b$ — כפי שראינו $a-b<-11<-9$, נפסול. המלכודת הגדולה היא לקרוא בטעות את הנתון כ-$-1<a,b<10$ (כיווני אי-השוויון מתהפכים בקריאה מימין-לשמאל) — הקריאה הנכונה היא $a<-1$ וגם $b>10$.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא בעיית הספק (עבודה משותפת), והכלי הוא חישוב תפוקה ליחידת זמן ואז ליממה. רובוט $A$ צובע 6 שולחנות בשעתיים, ולכן ביממה (24 שעות) הוא צובע

שולחנות; שני רובוטים כאלה צובעים

. רובוט $B$ צובע 8 שולחנות בשלוש שעות, ולכן ביממה

שולחנות. סך הכול

.

נעבור על המסיחים:

(1) 168 ו-(2) 184 מתקבלים מספירה חלקית או משגיאת קצב;

(4) 224 מתקבל מהכפלה שגויה של תרומת $B$. המלכודת היא לשכוח שיש שני רובוטים מסוג $A$ ורק אחד מסוג $B$. סך השולחנות הוא 208,

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא אחוזים והנחות, והכלי הוא תרגום מילולי למשוואה.

נסמן ב-$B$ את מחיר הספר לפני ההנחה וב-$C$ את מחיר השעון לפני ההנחה. סך ההנחות הוא $\frac{20}{100}B+\frac{10}{100}C$, והוא שווה למחיר הספר לפני ההנחה:

. נכפיל פי 10:

, ומכאן $C=8B$. לכן היחס המבוקש הוא

.

נבחן את המסיחים:

(1) 10 ו-(3) 6 אינם נובעים מהמשוואה;

(4) 4 מתקבל מטעות בהעברת אגפים. המלכודת היא להתבלבל בכיוון היחס (שעון חלקי ספר, ולא להפך) או לשכוח שההנחה על השעון היא רק $10\%$. היחס הוא 8,

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא גאומטריה של ריבועים ומרחק בין מרכזים, והכלי הוא משפט פיתגורס. $M$ הוא מרכז הריבוע הגדול $ABCD$ (צלע 4 ס"מ) ו-$N$ מרכז הריבוע הקטן $DEFG$ (צלע 2 ס"מ). נבנה משולש ישר-זווית שבו $MN$ הוא היתר. הניצב האופקי משתרע מ-$M$ עד מתחת ל-$N$: מרכז הריבוע הגדול מרוחק חצי צלע ($2$ ס"מ) מהצלע $CD$, ומרכז הקטן מרוחק חצי צלע ($1$ ס"מ) ימינה מ-$CD$, ובסך הכול ניצב אופקי של

ס"מ. הניצב האנכי הוא הפרש הגבהים בין המרכזים, השווה לחצי צלע הריבוע הקטן, $1$ ס"מ. לפי פיתגורס

, ולכן

.

נבחן את המסיחים:

(1) $\sqrt{6}$, (2) $\sqrt{8}$ ו-(4) $\sqrt{12}$ מתקבלים מצירופי ניצבים שגויים. המלכודת היא לחשב לא נכון את הניצב האופקי (לשכוח לחבר את שני חצאי-הצלעות).

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא שילוב של דלתון ומעגל, והכלים הם סכום זוויות במרובע וזווית מרכזית מול היקפית. במרובע $ABCD$ סכום הזוויות הוא $360^{\circ }$. הדלתון סימטרי (

), ולכן הזוויות בקדקודים $B$ ו-$D$ שוות; נתון שכל אחת מהן $135^{\circ }$, והזווית בקדקוד $C$ היא $30^{\circ }$. מכאן הזווית בקדקוד $A$ היא

. במשולש $ABD$ מתקיים

וזווית הראש $60^{\circ }$, ולכן הוא שווה-צלעות ו-

. כעת נשתמש במעגל: הזווית ההיקפית

נשענת על המיתר $BD$, ולכן הזווית המרכזית המתאימה היא $60^{\circ }$; המשולש הנוצר משני רדיוסים ($r$) וזווית ראש $60^{\circ }$ הוא שווה-צלעות, ולכן $BD=r$. משני הביטויים

.

נבחן את המסיחים:

(2) $\sqrt{2}r$ ו-(3) $\sqrt{3}r$ מתאימים לזוויות אחרות (כמו אלכסון בריבוע);

(4) שגוי כי שוויון (1) דווקא מתקיים. המלכודת היא לדלג על הקשר בין הזווית ההיקפית של $30^{\circ }$ למיתר $BD$.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא אחוזים ומתחלקות (תכונות מספרים), והכלי הוא תרגום האחוז לשבר. נתון ש-$6\%$ מ-$a$ שלם:

שלם. כדי ש-$\frac{3a}{50}$ יהיה שלם צריך ש-$50$ יחלק את $3a$; מכיוון ש-3 ו-50 זרים, $50$ חייב לחלק את $a$. אם $a$ מתחלק ב-50, הוא בהכרח מתחלק גם ב-25.

נבחן את המסיחים:

(1) 20 — למשל $a=50$ מתחלק ב-50 אך לא ב-20, נפסול;

(3) 30 — $50$ אינו מתחלק ב-30, נפסול;

(4) 35 — $50$ אינו מתחלק ב-35, נפסול. רק 25 מחלק תמיד את $a$ (שכן

). המלכודת היא לעצור ב-"$a$ מתחלק ב-50" בלי לשים לב שהתשובה המבוקשת היא מחלק שלו.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא ממוצע משוקלל, והכלי הוא משוואה על סך ההכנסות.

נסמן ב-$n$ את מספר העובדים כולל המנהל. סך ההכנסות שווה ל-$1800n$ (לפי הממוצע הכולל), וגם ל-$1700(n-1)+8000$ (כל העובדים מלבד המנהל בממוצע 1700, ועוד המנהל 8000). נשווה:

, כלומר

, ומכאן

ו-$n=63$.

נבחן את המסיחים:

(1) 18, (2) 31 ו-(3) 52 אינם מאזנים את המשוואה — הם נובעים מהצבה שגויה של ההפרש או מהתעלמות מכך שהמנהל נכלל בספירה. המלכודת היא לשכוח שהמנהל עצמו נספר ב-$n$ (ולכן היתר הם $n-1$). מספר העובדים הוא 63,

«נסמן» את תשובה (4).

התשובה הנכונה היא (3) demolished – נהרס. המשפט מספר שבשנת 2007 בניין המשרדים בן 15 הקומות של P&O ___ וגורד שחקים נבנה במקומו; מבנה שבמקומו מקימים מבנה חדש הוא מבנה שנהרס.

נעבור על המסיחים:

(1) punctuated (מנוקד/מקוטע) אינו קשור להריסת מבנה;

(2) admonished (נזף/הוכיח) מתייחס לאדם ולא לבניין;

(4) interrogated (נחקר) אף הוא מתאר חקירת אדם ולא הריסה. רק "נהרס" מסביר מדוע נבנה מבנה חדש במקומו, ולכן נסמן (3).

התשובה הנכונה היא (1) venom – ארס. המשפט מסביר שמכיוון שה___ של עקרב הברק רעיל מאוד, עקיצה מחייבת טיפול רפואי מיידי; הדבר הרעיל בעקיצת עקרב הוא הארס. נפסול את המסיחים:

(2) fatigue (עייפות), (3) attire (לבוש) ו-(4) esteem (הערכה) – אף אחד מהם אינו דבר שיכול להיות "רעיל" או לחייב טיפול רפואי בעקבות עקיצה. לכן נסמן (1).

התשובה הנכונה היא (4) junction – צומת. המשפט מספר שהעיר התעשייתית האגן שבגרמניה שוכנת ב___ של כמה נתיבי תחבורה מרכזיים; המקום שבו נפגשים כמה נתיבים הוא צומת. נפסול את המסיחים:

(1) diction (מִבְטָא/הגייה), (2) caution (זהירות) ו-(3) friction (חיכוך) – אף אחד מהם אינו מציין מקום מפגש של נתיבי תחבורה. שים לב ש-friction דומה בצליל ל-junction ועלול לפתות, אך משמעותו שונה לחלוטין. לכן נסמן (4).

התשובה הנכונה היא (4) elevation – גובה (מעל פני הים). המשפט מתאר את מונגוליה כמדינה הררית עם ___ ממוצע של 1,580 מטרים מעל פני הים; ערך הנמדד במטרים מעל פני הים הוא גובה. נפסול את המסיחים:

(1) delegation (משלחת), (2) acceleration (תאוצה) ו-(3) circulation (מחזור הדם/הפצה) – אף אחד מהם אינו נמדד במטרים מעל פני הים. לכן נסמן (4).

התשובה הנכונה היא (4) derived – נגזרת/מופקת. המשפט אומר שהמילה "אלקזר", שפירושה טירה או מבצר, ___ מהמילה הערבית al-qasr; מילה שמקורה במילה אחרת היא מילה שנגזרת ממנה. נפסול את המסיחים:

(1) shattered (מנופצת) ו-(2) indexed (ממוינת באינדקס) אינם מתארים קשר אֶטִימוֹלוֹגי בין מילים;

(3) contested (שנוי במחלוקת/מעורער) אף הוא אינו מתאר גזירת מילה ממקור. לכן נסמן (4).

התשובה הנכונה היא (3) prone – נוטה/מועד (ל...). המשפט מסביר שאנשים ה___ לנפילה משתמשים לעיתים במקל הליכה כדי לשמור על שיווי משקלם; מי שזקוק לעזרה נגד נפילה הוא מי שנוטה או מועד ליפול. נפסול את המסיחים:

(1) shrill (צווחני), (2) irate (זועם) ו-(4) meek (כנוע/עניו) – אף אחד מהם אינו מתאר נטייה לנפילה. הצירוף "prone to" פירושו "נוטה ל", ולכן נסמן (3).

התשובה הנכונה היא (4) escalated – הסלים/הוחרף. המשפט מספר שבשנת 1845 מחלוקת הגבול הממושכת בין ארצות הברית למקסיקו ___ למלחמה גלויה; מעבר ממחלוקת למלחמה הוא הסלמה. נפסול את המסיחים:

(1) elaborated (פירט/הרחיב), (2) recuperated (החלים/התאושש) ו-(3) reinstated (הושב על כנו) – אף אחד מהם אינו מתאר החרפה של סכסוך לכדי מלחמה. הצירוף "escalated into" פירושו "הסלים לכדי", ולכן נסמן (4).

התשובה הנכונה היא (1) affluence – שפע/עושר. המשפט מספר שבית ויליאם אפטון, שנבנה מלבֵנים יקרות באמצע המאה ה-19 כשרוב בתי המשפחות בארה"ב נבנו מעץ, העיד על ה___ של משפחת אפטון; בית יקר ויוצא דופן מעיד על עושרה של המשפחה. נפסול את המסיחים:

(2) etiquette (כללי נימוס), (3) oversight (פיקוח/היסח הדעת) ו-(4) immunity (חסינות) – אף אחד מהם אינו נלמד מבנייה בחומרים יקרים. שימוש בחומרי בנייה יקרים מעיד על שפע כלכלי, ולכן נסמן (1).

התשובה הנכונה היא (3). המשפט המקורי אומר שהעקרונות המנחים של חוקת ארה"ב מנוסחים במבוא (preamble) שלה; כלומר המבוא הוא המקום שבו מוצגים ערכי היסוד של החוקה. ניסוח (3) – "המבוא של החוקה מציג את האידֵאלים שעליהם מבוסס המסמך" – שומר בדיוק על משמעות זו. נפסול את השאר:

(1) "החוקה מורכבת ממבוא ומרשימת עקרונות מנחים" – מתאר את החוקה כשני חלקים נפרדים, בעוד המקור אומר שהעקרונות מצויים בתוך המבוא;

(2) "המבוא מסביר כיצד נוצרה המדינה" – מוסיף מידע (סיפור היווצרות המדינה) שאינו במקור;

(4) "החוקה נוסחה הרבה לפני שנכתב המבוא" – ממציא קשר של סדר זמנים שלא הוזכר כלל. לכן נסמן (3).

התשובה הנכונה היא (3). המשפט המקורי אומר שתומס אדיסון קיבל מספר שיא של 1,093 פטנטים אמריקאיים על המצאותיו; המילה "שיא" (record) פירושה שאיש לא החזיק ביותר. ניסוח (3) – "איש מעולם לא החזיק בכמות פטנטים אמריקאיים כמו אדיסון: 1,093" – מבטא בדיוק את רעיון השיא. נפסול את השאר:

(1) "אדיסון הגיש בקשות לפטנטים על כל 1,093 המצאותיו" – מוסיף טענה גורפת ("כל") שאינה במקור;

(2) "כל 1,093 הפטנטים של אדיסון הונפקו בידי ארה"ב" – אף היא טענת "כל" שאינה נובעת מהמקור;

(4) "אדיסון, שקיבל 1,093 פטנטים, היה הממציא האמריקאי הידוע ביותר" – מוסיף מידע על פרסומו שלא נאמר. לכן נסמן (3).

התשובה הנכונה היא (3). המשפט המקורי קובע שסחר העבדים האפריקאי היה חיוני (indispensable) לקולוניזציה האירופית של העולם החדש; "חיוני" פירושו שבלעדיו הדבר לא היה מתאפשר. ניסוח (3) – "האירופים לא היו יכולים ליישֵב את העולם החדש ללא סחר העבדים האפריקאי" – מבטא בדיוק תלות הכרחית זו. נפסול את השאר:

(1) "כשהאירופים החלו ליישֵב את העולם החדש, סחר העבדים כבר היה מבוסס" – ממציא קשר של סדר זמנים שאינו במקור;

(2) "המתיישבים הסתמכו על סחר העבדים יותר מהאירופים" – ממציא השוואת מידה ("יותר מ") שלא הוזכרה;

(4) "סחר העבדים פותח בידי אירופים שחיו במושבות" – מוסיף מידע על מקור הסחר שלא נאמר. לכן נסמן (3).

התשובה הנכונה היא (1). המשפט המקורי אומר שהצייר האמריקאי קליפורד סטיל האמין שיצירתו אינה ניתנת לסיווג (defied categorization); כלומר עבודתו אינה משתייכת לאף קטגוריה או אסכולה. ניסוח (1) – "סטיל חש שהוא אינו משתייך לשום אסכולה או קבוצה אמנותית" – שומר על משמעות זו בדיוק. נפסול את השאר:

(2) "סטיל האמין שאין לתייג אמנות" – הופך אמירה על עבודתו שלו לאמירה כללית על האמנות כולה;

(3) "סטיל לא אהב שמשווים אותו לאמנים אחרים" – עוסק בהשוואה ולא בסיווג לקטגוריות;

(4) "סטיל ניסה לשמור על עבודתו מקורית ככל האפשר" – מוסיף מוטיב של מאמץ למקוריות שלא נאמר במקור. לכן נסמן (1).

התשובה הנכונה היא (2). הפסקה הראשונה אומרת שהשלג היה מאז ומתמיד "מזון לנשמה" עבור בעלי נפש פיוטית, אך מיד מוסיפה: "אבל השלג, כך נראה, מעורר השראה במדענים לא פחות מאשר באמנים". כלומר השלג מעניין גם אמנים וגם מדענים, בדיוק כתשובה (2). נפסול את השאר:

(1) "נכתב עליו בידי משוררים" – נכון חלקית אך מתעלם מהמדענים שהפסקה מדגישה, ולכן חלקי מדי;

(3) "אי אפשר לאכול אותו" – סותר את הפסקה, שפותחת ב"אפשר לתפוס אותו בלשונך";

(4) "יש לחקור אותו מדעית" – הפסקה מספרת שמדענים מתעניינים בשלג, אך אינה ממליצה שיש לחקור אותו. לכן נסמן (2).

התשובה הנכונה היא (1). הפסקה השנייה מתארת את תהליך היווצרות פתית השלג: מולקולות המים קופאות ומתקבצות לגבישים בעלי שישה צדדים, מולקולות נוספות נצמדות, הרוח נושאת את הפתית מענן לענן, וכל התנאים האלה קובעים את צורתו הסופית. זהו תיאור של אופן היווצרות פתיתי השלג, בדיוק כתשובה (1). נפסול את השאר:

(2) "להוכיח שאין שני פתיתים זהים" – מוזכר רק כמסקנת אגב בסוף הפסקה ואינו המטרה המרכזית;

(3) "לטעון שפתיתי שלג הם צורת אמנות" – הרעיון האמנותי שייך לפסקה הראשונה ולציטוט של ליברכט, לא לתיאור המדעי כאן;

(4) "להשוות בין צורותיהם השונות של הפתיתים" – הפסקה מסבירה מדוע הצורות שונות אך אינה משווה ביניהן. לכן נסמן (1).

התשובה הנכונה היא (4). בשורה 8 נאמר שמכיוון שמולקולות המים דומות בצורתן לפינות של משושה, המולקולות "cluster together" לגבישים בעלי שישה צדדים כשהן קופאות. הפועל "cluster" פירושו להתקבץ/להתאחד יחד, ולכן ניתן להחליפו ב-"join" (להתחבר/להצטרף), כתשובה (4). נפסול את השאר:

(1) "rise" (לעלות), (2) "travel" (לנוע/לנדוד) ו-(3) "melt" (להימס) – אף אחד מהם אינו נרדף להתקבצות מולקולות לגביש. שים לב ש-"melt" קשור לתחום הקיפאון בהקשר ועלול לפתות, אך משמעותו הפוכה. לכן נסמן (4).

התשובה הנכונה היא (2). בשורות 11–12 נאמר שהרוח חושפת את הפתית ל"מגוון תנאי אקלים (climatic conditions). תנאים אלה (These conditions), ביניהם (among them) טמפרטורה ולחות...". המילה "them" מתייחסת אל "these conditions" שהוזכרו מיד לפניה, כלומר אל תנאי האקלים – בדיוק כתשובה (2). נפסול את השאר:

(1) "מולקולות מים", (3) "פתיתי שלג" ו-(4) "עננים" – כולם אכן מופיעים בקטע, אך אינם שם העצם שאליו מפנה "them"; הצירוף "among them temperature and humidity" מחייב שהמונח יהיה קטגוריה שטמפרטורה ולחות נמנות עמה, וזו קטגוריית תנאי האקלים. לכן נסמן (2).

התשובה הנכונה היא (4). בסוף הקטע מצטט ליברכט: "אם פתיתי שלג הם אמנות, אז הרוח היא האמן". כלומר הרוח היא היוצרת ופתית השלג הוא היצירה – יחס זהה לזה שבין אמן ליצירתו (ציור). זה בדיוק מה שאומרת

תשובה (4). נפסול את השאר:

(1) "מורה ותלמיד", (2) "מדען ותאוריה" ו-(3) "רץ ומירוץ" – אף אחד מהם אינו משקף את יחס היוצר–יצירה שליברכט מתאר. המפתח הוא המילים "art" ו-"artist" בציטוט, ולכן נסמן (4).

התשובה הנכונה היא (2). הטקסט כולו סובב סביב משפט אחד מפתיע מצוואת שייקספיר – "אני מוריש לאשתי את המיטה השנייה במעלה" – ומציג את הפרשנויות השונות שהעלו החוקרים לגביו: אלה הרואים בו עלבון ואלה הרואים בו מחווה סנטימנטלית. זהו דיון בפרשנויות לאחד המשפטים החידתיים של שייקספיר, בדיוק כתשובה (2). נפסול את השאר:

(1) "נישואי שייקספיר ואן הת'אווי" – הנישואים משמשים רק רקע לדיון במשפט ואינם הנושא המרכזי;

(3) "מחקר אקדמי על מחזותיו של שייקספיר" – הטקסט מדגיש שהמשפט הנדון מצוי דווקא בצוואתו ולא ביצירתו הספרותית;

(4) "תוכן צוואתו האחרונה של שייקספיר" – הצוואה מוזכרת, אך המוקד הוא משפט יחיד ופרשנויותיו, לא תכולת הצוואה כולה. לכן נסמן (2).

התשובה הנכונה היא (4). זוהי שאלת שלילה: עלינו למצוא את הטענה שאינה נאמרת בפסקה הראשונה. הפסקה מבססת שלוש טענות: "כל מילה שכתב זכתה לאינספור ניתוחים ופרשנויות" (מאשש את (1)); המשפט המסקרן מצוואתו "הוליד ויכוח ביקורתי נרחב" (מאשש את (2)); ויש "הסכמה כללית ששייקספיר היה המחזאי החדשני והמשפיע ביותר" (מאשש את (3)). לעומתן,

תשובה (4) – "שייקספיר כתב יותר מחזות מכל מחזאי אנגלי אחר" – עוסקת בכמות המחזות, דבר שכלל אינו מוזכר בפסקה (נאמר שהיה "המשפיע והחדשני ביותר", לא הפורה ביותר). מכיוון שזו הטענה היחידה שאינה נאמרת, נסמן (4).

התשובה הנכונה היא (3). בשורה 8 מתואר שהצוואה ציינה כל מיני חפצים, מהגדולים והיקרים ועד הזוטרים, "Amidst the meticulous instructions". ההקשר מלמד שההוראות היו מדוקדקות ומפורטות, וגם קודם לכן נאמר שהצוואה הייתה "very detailed". לכן המילה "meticulous" קרובה במשמעותה ל-"detailed" (מפורט), כתשובה (3). נפסול את השאר:

(1) "valuable" (בעל ערך), (2) "strange" (מוזר) ו-(4) "generous" (נדיב) – אף אחד מהם אינו נרדף ל"מדוקדק/מפורט". שים לב ש-"valuable" מופיע בהקשר הקרוב ועלול לפתות, אך הוא מתאר את החפצים, לא את ההוראות. לכן נסמן (3).

התשובה הנכונה היא (4). הפסקה השלישית מציגה עמדה אחת בנוגע לירושה שהותיר שייקספיר לאשתו: "חלק מהחוקרים" רואים בהורשת פריט יחיד – ובמיוחד ה"שני במעלה" של פריט המסמל איחוד זוגי – ראיה לכך שהיחסים בין בני הזוג היו עכורים, ואף מציעים שהמחווה נועדה כ"סטירת לחי" להת'אווי. זהו הצגת נקודת מבט אחת (של חלק מהחוקרים) על הירושה, בדיוק כתשובה (4). נפסול את השאר:

(1) "להסביר את המשמעות הסמלית של המיטה השנייה" – הסמליות מוזכרת כחלק מהטיעון, אך אינה מטרת הפסקה;

(2) "להסביר מדוע שהה שייקספיר רוב הזמן בלונדון" – פרט זה מובא רק כתמיכה בטענה על יחסים עכורים;

(3) "להציג את תגובת הת'אווי לצוואה" – תגובתה כלל אינה מתוארת. לכן נסמן (4).

התשובה הנכונה היא (4). הפסקה האחרונה מציגה את העמדה הנגדית: המחווה לא נועדה כעלבון אלא כמחווה סנטימנטלית, שכן "המיטה השנייה במעלה" הייתה קרוב לוודאי מיטת הנישואים, ואילו המיטה הטובה ביותר יועדה לאורחים. מכאן משתמע שהמיטה השנייה – מיטת הזוג – הייתה בעלת ערך רגשי רב יותר עבור הת'אווי מאשר המיטה "הטובה ביותר" שיועדה לאורחים, בדיוק כתשובה (4). נפסול את השאר:

(1) "שימשה את אורחיו של שייקספיר" – דווקא המיטה הטובה ביותר יועדה לאורחים, לא השנייה;

(2) "תמיד הורשה לאלמנה" – הפסקה אומרת שאלמנה ירשה חלק מרכוש בעלה על פי החוק, אך לא שהמיטה השנייה עצמה הורשה תמיד;

(3) "הייתה מרכיב סטנדרטי בצוואות התקופה" – לא נטען דבר כזה. לכן נסמן (4).

המשפט אומר שגאונותו הקומית של אריסטופנס היא _____; המחזות שכתב לפני יותר מ-2,000 שנה עדיין נחשבים משעשעים כיום. אם יצירותיו מצחיקות גם היום, הרי שגאונותו "חסרת זמן" — timeless.

«נסמן» את תשובה (2). נפסול את המסיחים:

(1) doubtful — מוטלת בספק, הופך את המשמעות;

(3) joyful — שמח/עליז, מתאר רגש ולא נצחיות;

(4) fearless — חסר פחד, לא רלוונטי להיותה בת-קיימא.

קוראים ברחבי העולם _____ את מותו של הסופר צ'רלס דיקנס — התגובה הטבעית למות של סופר אהוב היא אבל. המילה המתאימה היא mourned (התאבלו).

«נסמן» את תשובה (2). נפסול:

(1) pledged — התחייבו/נשבעו;

(3) ensured — הבטיחו/וידאו;

(4) captured — לכדו/שבו. אף אחת אינה מתארת תגובת אבל על מות.

רוב הנפט הגולמי הנשאב מהאדמה _____ לבנזין ולדלקים אחרים — הפיכת נפט גולמי לדלק היא תהליך עיבוד. המילה המתאימה היא processed (מעובד).

«נסמן» את תשובה (4). נפסול:

(1) promoted — מקודם;

(2) prolonged — מוארך;

(3) predicted — נחזה. אף אחת אינה מתארת המרה תעשייתית של חומר גלם.

המשפט מנגיד בין אכילת מזון _____ לבין אכילת מזון "מבושל" (cooked) — ההפך הטבעי של מבושל הוא נא. המילה המתאימה היא raw (נא).

«נסמן» את תשובה (4). נפסול:

(1) false — כוזב;

(2) pure — טהור;

(3) blunt — קהה. אף אחת אינה ההיפך של "מבושל".

רוזוולט שלח _____ של 16 ספינות מלחמה כדי להציג כוח ימי — קבוצת ספינות מלחמה נקראת "צי". המילה המתאימה היא fleet (צי).

«נסמן» את תשובה (1). נפסול:

(2) clan — שבט/חמולה (של אנשים, לא ספינות);

(3) spark — ניצוץ;

(4) rash — פריחה. אף אחת אינה מתארת אוסף של ספינות.

הדפוסים על הלבוש המאיה המסורתי אינם רק דקורטיביים אלא גם _____ מידע אישי על הלובש — כלומר מוסרים/מעבירים מידע. המילה המתאימה היא convey (להעביר/למסור).

«נסמן» את תשובה (4). נפסול:

(1) merge — למזג;

(2) deposit — להפקיד;

(3) oblige — לחייב/לעשות טובה. אף אחת אינה מתארת מסירת מידע.

המשוררת אלה ווילר וילקוקס פרסמה _____ רבים של שירה — יצירות שירה מתפרסמות ב"כרכים". המילה המתאימה היא volumes (כרכים).

«נסמן» את תשובה (4). נפסול:

(1) factors — גורמים;

(2) fortunes — הון/מזל;

(3) visions — חזונות. אף אחת אינה יחידת פרסום של שירה.

ריכוז הברזל הגבוה מעניק לנהר את ה_____ הכתום-אדום שלו — מדובר בגוון צבע. המילה המתאימה היא hue (גוון).

«נסמן» את תשובה (1). נפסול:

(2) wit — שנינות;

(3) paw — כף רגל של חיה;

(4) rod — מוט. אף אחת אינה מתארת גוון/צבע.

המשפט המקורי אומר שה-Summa Theologica היא "סינתזה" (synthesis) של לוגיקה אריסטוטלית ותאולוגיה נוצרית — כלומר משלבת ביניהן.

תשובה (4) — "משלבת תאולוגיה נוצרית עם לוגיקה אריסטוטלית" (combines) — משמרת בדיוק את הרעיון.

«נסמן» את תשובה (4). נפסול:

(1) "טוענת שהתאולוגיה החליפה את הלוגיקה" — אין כאן שילוב אלא החלפה;

(2) "מראה את הלוגיקה שבבסיס התאולוגיה" — לא נאמר על יחסי בסיס;

(3) "משווה בין השתיים" — השוואה אינה סינתזה.

המקור אומר שיפן כבשה "לזמן קצר" (briefly) את "כל" (the whole of) מזרח אסיה.

תשובה (2) — "כבשה את כל מזרח אסיה לזמן קצר" — משמרת גם את היקף (הכול) וגם את משך הזמן (קצר).

«נסמן» את תשובה (2). נפסול:

(1) "בתחילת המלחמה כבשה חלק גדול" — מחליף "הכול" ב"חלק" ומוסיף "בתחילה";

(3) "הייתה תחת שליטה במשך רוב המלחמה" — הופך "זמן קצר" ל"רוב הזמן";

(4) "פלשה לרובה" — "רוב" במקום "הכול".

המקור אומר שבריטניה חוותה "פריחה" (boom) בבניית מסילות ברזל בין 1840 ל-1875 — כלומר נבנו מסילות רבות מאוד.

תשובה (3) — "מסילות רבות מאוד נבנו" — משמרת זאת.

«נסמן» את תשובה (3). נפסול:

(1) "מסילות רבות הושמדו" — היפוך (הרס במקום בנייה);

(2) "השקיעה כספים רבים" — לא דובר על השקעה כספית אלא על היקף הבנייה;

(4) "הבנייה החלה אי-שם בטווח" — משנה "פריחה" ל"התחלה".

המקור אומר שביצות "מקיימות חיי צמחייה שופעים" (sustain abundant plant life) — כלומר הצמחים משגשגים בהן.

תשובה (2) — "צמחים משגשגים בביצות" (flourish) — לוכדת בדיוק את הרעיון.

«נסמן» את תשובה (2). נפסול:

(1) "גדלים הכי מהר" — "מהירות" לא נאמרה;

(3) "מסתגלים בקלות" — "הסתגלות" לא נאמרה;

(4) "חיים יותר זמן מבכל מקום אחר" — "אריכות חיים" לא נאמרה. כל אחת מוסיפה מימד שאינו במקור.

הטקסט כולו מתאר מיזם חריג: 14 סופרים מ-12 מדינות שכתבו יחד רומן גלובלי אחד — על התהליך, הקשיים והתוצאה. זהו תיאור של ניסוי בכתיבה משותפת.

«נסמן» את תשובה (3). נפסול:

(1) "לתאר אודיסאוס בן ימינו" — דמות הגיבורה היא פרט אחד בלבד;

(2) "להציג דעות מנוגדות על הרומן" — דעתו של פייבר מופיעה רק בסוף ואינה מוקד הטקסט;

(4) "להציג את יתרונות שיתוף הפעולה הגלובלי" — הטקסט מדגיש גם את הקשיים והכישלון האמנותי, לא רק יתרונות.

בפסקה הראשונה נאמר ש"האודיסאוס בן-ימינו של הרומן הוא אישה צעירה בשם מריה טרסה אלמנדרוס" — כלומר היא גיבורת הרומן.

«נסמן» את תשובה (4). נפסול:

(1) "הציעה את הרעיון" — לא נאמר;

(2) "הצילה את אביה מהאלים האולימפיים" — היא יוצאת לחפש את אביה האבוד, והאלים שייכים לגיבור היווני הקדום ולא לה;

(3) "אחת הסופרים התורמים" — היא דמות ברומן, לא כותבת.

בשורה 7 מתואר שהגיבורה "sets out ... on a quest to find her lost father" — יוצאת למסע כדי למצוא את אביה האבוד, כלומר לחיפוש. המילה הקרובה ביותר במשמעות היא search (חיפוש).

«נסמן» את תשובה (2). נפסול:

(1) mystery — תעלומה;

(3) success — הצלחה;

(4) experiment — ניסוי. אף אחת אינה מתארת "מסע חיפוש" אחר מישהו.

בשורה 13 נאמר שהפרקים נמסרו ל"צבא של מתרגמים" (an army of translators). השימוש במילה "צבא" בא להמחיש כמות גדולה — כלומר שמתרגמים רבים עבדו על הספר.

«נסמן» את תשובה (4). נפסול:

(1) "כמה מאורגן היה המאמץ" — "צבא" מרמז על כמות, לא על ארגון;

(2) "כמה נוקשה היה הלו"ז" — הנוקשות מתוארת במילים אחרות, לא ב"צבא";

(3) "שהמתרגמים נדרשו למשמעת" — "צבא" כאן אינו מטפורה למשמעת אלא לכמות.

בפסקה האחרונה פייבר אומר שמצא זאת "מופלא" (miraculous) שבכלל הושג משהו: בדרך כלל ניסיונות תקשורת בין מדינות מובילים למתח ואף למלחמה, ואילו כאן הצליחו לכתוב רומן יחד. ההפתעה היא שהקבוצה הצליחה לכתוב רומן.

«נסמן» את תשובה (3). נפסול:

(1) "סגנונות כתיבה דומים" — נאמר ההיפך, שהסגנונות היו שונים מאוד;

(2) "מתחים פוליטיים בין המחברים" — פייבר מציין זאת כמה שקורה בדרך כלל, לא כהפתעה;

(4) "הספר היה בנוי היטב ואמין" — פייבר דווקא התאכזב מהמבנה ומהאמינות.

הפסקה הראשונה מספרת שבספינה טבועה נמצא תא ובו ציוד רפואי — ובכללו טבליות עתיקות — "שעשוי להתברר כבעל ערך כמו תיבת מטבעות עתיקים". כלומר היא מציגה אוצר רפואי עתיק.

«נסמן» את תשובה (1). נפסול:

(2) "ספינה טבועה בת 2,000 שנה" — הספינה היא הרקע, לא הממצא המרכזי;

(3) "הציוד הרפואי העתיק ביותר שנמצא" — לא נטען שזה "העתיק ביותר";

(4) "אוסף מטבעות יקרי-ערך" — המטבעות משמשים רק כדימוי להשוואת ערך, ולא נמצאו בפועל.

בפסקה השנייה נאמר ש"שלא כמו חוקרים אחרים" (Unlike some other scholars), טואיד גורס שהטקסטים העתיקים לא היו תאורטיים בלבד אלא שימשו כמדריכים מעשיים לרופאים — כלומר הוא משוכנע שהם משקפים את הנהוג בפועל בתקופה.

«נסמן» את תשובה (4). נפסול:

(1) "אינו מתעניין בהיבטים התאורטיים" — הוא כן חוקר טקסטים, וההבדל הוא בפרשנות ולא בחוסר עניין;

(2) "הכיר תרכובות רפואיות עתיקות" — לא זה מה שמייחד אותו מהאחרים;

(3) "חקר את הקורפוס ההיפוקרטי ביסודיות" — נכון עובדתית אך אינו הניגוד לחוקרים האחרים.

הפסקה השלישית מתארת מה גילה טואיד על הגלולות: בדיקת דנ"א חשפה תריסר צמחים, הוא חיפש הפניות אליהם בטקסטים העתיקים, מצא שכולם שימשו למחלות מעיים, והסיק שהגלולות שימשו לטיפול בהפרעות קיבה. כלומר הפסקה עוסקת במה שטואיד למד על הגלולות.

«נסמן» את תשובה (1). נפסול:

(2) "ממה הורכבו הטבליות" — זה רק שלב אחד בפסקה, לא כל תוכנה;

(3) "הפניות טקסטואליות עתיקות לגלולות" — גם זה פרט בתוך התהליך;

(4) "בדיקת הדנ"א" — אמצעי שהוביל לגילוי, לא נושא הפסקה כולה.

בשורה 21 נאמר שלצמחים היה "מכנה משותף" (a common denominator): כולם שימשו למחלות מעיים. הביטוי מציין תכונה המשותפת לכולם. הצירוף הקרוב ביותר הוא a shared characteristic (מאפיין משותף).

«נסמן» את תשובה (3). נפסול:

(1) an unusual feature — מאפיין יוצא דופן (ולא "משותף");

(2) a remarkable effect — השפעה ראויה לציון;

(4) an obvious problem — בעיה ברורה. אף אחת אינה נושאת את משמעות ה"שיתוף".

בפסקה האחרונה טואיד מספר שבתחילת דרכו האקדמיה הניחה שהטקסטים העתיקים הם "שרלטנות" (quackery), ואילו כעת הגלולות הן הדוגמה הקונקרטית הראשונה ליישום מעשי של הידע הרפואי העתיק — כלומר הוא הצליח להוכיח את התאוריה שלו מול החוקרים שפקפקו בה.

«נסמן» את תשובה (2). נפסול:

(1) "התקדם בפיתוח תרופות חדשות" — הוא רק "משוכנע" שהטקסטים יהיו בעלי ערך בעתיד, וטרם התקדם בפועל — מלכודת;

(3) "הממצאים הובילו לחשיפת טקסטים לא ידועים" — לא נאמר שנחשפו טקסטים חדשים;

(4) "נמצאו דוגמאות אחרות של תרופות עתיקות" — אלו הן הדוגמה הראשונה, ולא נוספות.