פתרון הבחינה הפסיכומטרית אביב 2022 — טקסט מלא

תשובה (4) נכונה. הנושא כאן הוא אנלוגיה, והכלי הוא זיהוי היחס המדויק בין המילים המודגשות. חיריק הוא פריט בודד (סימן ניקוד) שבאמצעותו מבצעים את הפעולה לנקד — כלומר X הוא אחד הפריטים שמשמשים לביצוע הפעולה Y.

נעבור על המסיחים:

(1) גוון : לצבוע — גוון הוא תוצאה של הצביעה, לא כלי שבו צובעים; היחס הפוך, ולכן נפסל.

(2) שלוש : להכפיל — 'שלוש' אינו הכלי שבו מכפילים, אין כאן יחס של פריט-לפעולה; נפסל.

(3) מעיל : לרכוס — את המעיל רוכסים, אבל המעיל אינו האמצעי שבאמצעותו רוכסים; נפסל.

(4) קינמון : לתבל — קינמון הוא אחד התבלינים שבאמצעותם מתבלים, בדיוק כמו שחיריק הוא אחד סימני הניקוד שבאמצעותם מנקדים

«נסמן».

המלכודת: להתפתות ל'גוון : לצבוע' בגלל התחום המשותף (צבע/כתיבה), אבל שם היחס הפוך.

תשובה (1) נכונה. היחס: מנכ"ל הוא בעל הסמכות הבכירה ביותר בארגון, ועובד הוא הכפוף לו במסגרת אותו ארגון — ממונה עליון : כפוף העובד תחתיו.

(1) רב-חובל : מַלח — רב-החובל הוא הסמכות הבכירה על האונייה, והמלח הוא איש הצוות הכפוף לו; יחס זהה

«נסמן».

(2) חייל : טירון — שניהם חיילים, והטירון פשוט צעיר/מתחיל; אין כאן יחס ממונה-כפוף בתוך היררכיה של מעביד-עובד, אלא ותק; נפסל.

(3) שופט : עורך דין — השופט אינו המעסיק של עורך הדין, אלה שני בעלי תפקיד עצמאיים באולם; נפסל.

(4) סוהר : אסיר — הסוהר שומר על האסיר, אך האסיר אינו 'עובד' הכפוף לסוהר בארגון; יחס של פיקוח-כליאה ולא של מעסיק-עובד; נפסל.

המלכודת: 'סוהר : אסיר' ו'חייל : טירון' מפתים ביחס של 'בכיר מול נחות', אבל היחס המדויק הוא ראש-ארגון מול עובד הכפוף לו.

תשובה (4) נכונה. היחס: כרה הוא הפועל שיוצר את התוצר בור — פעולה : התוצר שנוצר בעקבותיה.

(1) שתל : שתיל — השתיל הוא מה ששותלים (חומר הגלם), לא התוצר שנוצר מן הפעולה; נפסל.

(2) האכיל : אוכל — האוכל אינו נוצר על ידי ההאכלה, הוא קיים לפניה ומשמש בה; נפסל.

(3) הדביק : דבק — הדבק הוא האמצעי שבו מדביקים, לא התוצר של ההדבקה; נפסל.

(4) צייר : ציור — הצייר (פעל 'צייר') יוצר בפעולתו את הציור, בדיוק כפי שהכורה יוצר בפעולתו את הבור

«נסמן».

המלכודת: 'שתל : שתיל' מפתה בזכות הדמיון הצלילי והשורש המשותף, אך שם המילה השנייה היא חומר הגלם ולא התוצר.

תשובה (1) נכונה. היחס: החליש ומיגר נעים באותו כיוון (הפחתה/החלשה), אך מיגר הוא הדרגה הקיצונית והמוחלטת של החליש — פעולה חלקית : אותה פעולה עד תום.

(1) עִמעם : כיבה — עִמעם מפחית את האור חלקית, וכיבה מבטל אותו לחלוטין; אותה עלייה בעוצמה, מהפחתה חלקית לביטול מוחלט

«נסמן».

(2) עִלעל : רפרף — שתי המילים נרדפות (עיון שטחי), אין ביניהן יחס של הסלמה מחלקי למוחלט; נפסל.

(3) עִרער : הסכים — יחס של ניגוד (חלק על מול קיבל), ולא של הסלמה באותו כיוון; נפסל.

(4) עִפעף : פלבל — שתיהן תנועות עפעפיים דומות, בלי הסלמה מחלקי למוחלט; נפסל.

המלכודת: לבחור זוג שסתם 'קשור לאור/עיניים' מבלי לבדוק את יחס ההסלמה עצמו.

תשובה (2) נכונה. היחס: תחינה היא פעולה שכל מטרתה לעורר אצל הזולת את המצב 'ליבו נכמר' (חמלה) — אמצעי : המצב הנפשי שהוא נועד לחולל אצל הנמען.

(2) תזכורת : נזכר — התזכורת היא אמצעי שנועד לגרום לאדם להיזכר; אותו יחס בדיוק של פעולה והמצב שהיא מיועדת לעורר

«נסמן».

(1) פשרה : נאבק — הפשרה אינה נועדה לגרום ל'נאבק'; אם כבר, פשרה מסיימת מאבק; היחס אינו 'אמצעי-שמעורר-מצב'; נפסל.

(3) צידוק : הצטדק — 'צידוק' ו'הצטדק' הם אותה פעולה מאותו שורש, לא אמצעי ומצב שהוא מעורר אצל אחר; נפסל.

(4) תשלום : התמקח — התשלום אינו נועד לגרום להתמקחות; לרוב ההתמקחות קודמת לתשלום; נפסל.

המלכודת: קרבה שורשית ('צידוק/הצטדק') מפתה, אך אינה משחזרת את היחס של פעולה שמכוונת לחולל מצב אצל הזולת.

תשובה (1) נכונה. היחס: הביטוי 'מגדל קלפים' מגלם דבר שהוא ההפך הגמור מן התכונה יציב — הביטוי מסמל ישות שכל־כולה חוסר יציבות.

(1) 'שלג דאשתקד' : מעניין — 'שלג דאשתקד' הוא ביטוי לדבר חסר חשיבות לחלוטין, כלומר ההפך הגמור מ'מעניין'; אותו יחס בדיוק

«נסמן».

(2) 'עקב אכילס' : חסין — 'עקב אכילס' הוא נקודת התורפה היחידה בתוך דבר חזק, לא ישות שכולה חוסר-חסינות; הוא מציין את החולשה המקומית, ולכן היחס אינו זהה; נפסל.

(3) 'עלה תאנה' : מביך — 'עלה תאנה' הוא כיסוי המסתיר מבוכה, כלומר הוא קשור למבוכה אך אינו ההפך שלה; נפסל.

(4) 'אבן שאין לה הופכין' : זנוח — הביטוי מציין דבר יסודי/שאין עליו עוררין, ואין כאן יחס נקי של 'ההפך הגמור מן התכונה'; נפסל.

המלכודת: 'עקב אכילס' מפתה כי גם הוא נראה כמו 'ניגוד', אבל הוא מצביע על חולשה נקודתית בתוך דבר חסין ולא על ישות שכולה חוסר-חסינות.

תשובה (1) נכונה. הכלי כאן הוא ספירה מדויקת של מקור התכונות. האב משבט לוסמוס תורם תכונה אחת בלבד מן הקבוצה {צר עין, שאפתן, אמיץ}, והאם משבט גמצא תורמת שתי תכונות מן הקבוצה {חכם, גאוותן, אוהב שירה}. אם כן, הילד = תכונה אחת של לוסמוס + שתי תכונות של גמצא.

(1) גאוותן (גמצא) + אוהב שירה (גמצא) + צר עין (לוסמוס) = שתיים מגמצא ואחת מלוסמוס; מתאים בדיוק

«נסמן».

(2) שאפתן + אמיץ (שתיהן לוסמוס) + חכם (גמצא) = שתיים מלוסמוס ואחת מגמצא; הפוך מהנדרש; נפסל.

(3) שאפתן + צר עין (שתיהן לוסמוס) + אוהב שירה (גמצא) = שתיים מלוסמוס ואחת מגמצא; נפסל.

(4) גאוותן (גמצא) + שאפתן + צר עין (שתיהן לוסמוס) = אחת מגמצא ושתיים מלוסמוס; נפסל.

המלכודת: לשכוח שהאב (לוסמוס) תורם רק תכונה אחת ולכן מותר לו רק פריט אחד מרשימת לוסמוס.

תשובה (1) נכונה. הכלי הוא פענוח המשל: 'אנשים קטנים' = אנשים לא ראויים, 'צל גדול' = תפקידים בכירים, ו'השמש שוקעת' = הבנק בשקיעה/במצב קשה. הפרשן מצטט את המשל בתגובה למינויים, ולכן כוונתו: כשממנים אנשים לא ראויים לתפקידים בכירים — זה סימן שהבנק בירידה.

(1) 'אפשר לדעת שהבנק בתקופה קשה לפי מינוי אנשים לא ראויים לתפקידים בכירים' — מתרגם נאמנה את שלושת רכיבי המשל

«נסמן».

(2) 'גם אנשים בעלי כישורים מוגבלים יכולים לתרום' — הופך את המסר לחיובי, בעוד המשל שלילי ומצביע על שקיעה; נפסל.

(3) 'יש לשקול היטב את מי למנות' — המרת האמירה להמלצה זהירה, בעוד הפרשן מבטא אבחנה על מצב קיים, לא עצה; נפסל.

(4) 'קשה למצוא מחליפים ראויים למנהלים שעוזבים' — עוסק בעזיבה של בכירים, נושא שכלל אינו במשל; נפסל.

המלכודת:

מסיח (2) מנצל את המילה 'קטנים' כדי לגרור לפרשנות אוהדת, אך 'השמש שוקעת' חוסם כל קריאה חיובית.

תשובה (1) נכונה. הכלי הוא עקיבות לוגית בין ההאשמה כלפי התרגום הישן לבין ההודאה בכישלון של המתרגם החדש. המתרגם החדש מאשים את ברקוביץ ש'התרחק יתר על המידה מן המקור', אך הוא עצמו נכשל: תרגומו אומנם 'נאמן יותר' (יתרון), 'אך טכני מדי' (חיסרון מנוגד), ולכן נוצר טקסט 'שאינו קולח' מבחינת סגנונו העברי. שלוש הרעות מתחברות לרצף הגיוני של הודאה-בפגם

«נסמן».

(2) 'אינו נאמן למקור' סותר את הרישא שההאשמה הייתה על התרחקות מן המקור, וגם 'קליל ביותר... רציני מדי' אינו עקיב; נפסל.

(3) 'נצמד יתר על המידה למקור' הופך את ההאשמה, ו'קולח' בסוף אינו מתאים ל'עילגת' שלפניו; נפסל.

(4) 'משעשע לא פחות מהמקור / גם נאמן לו / קולח' הוא רצף שבחים בלבד, בעוד הפִּסקה דורשת גם פגם ('נכשל'); נפסל.

המלכודת: ההשלמה חייבת לכלול ניגוד פנימי ('אומנם... אך') — כל אפשרות שכולה שבח או כולה גנאי נכשלת.

תשובה (1) נכונה. הכלי הוא בדיקת הקשרים הלוגיים בין ארבעת החסרים. 'השינויים הפיזיולוגיים אֵינם הסיבה... אך נראה שהם הכרחיים' — ניגוד תקין (לא סיבה, אך תנאי הכרחי). 'שכן לעיתים רחוקות בלבד ההתבגרות הפסיכולוגית מתרחשת בו-זמנית עם הפיזיולוגית, ולעולם אינה מקדימה אותה' — נימוק לכך שהפיזיולוגי הכרחי: הפסיכולוגי כמעט אף פעם לא בא יחד, ולעולם לא לפני, כלומר תמיד אחרי

«נסמן».

(2) 'הם אומנם הסיבה... אלא היא אף מקדימה' יוצר סתירה: פותח בכך שהם כן הסיבה ומסיים בכך שהפסיכולוגי מקדים; נפסל.

(3) 'כך ש-' במקום השלישי מפרק את רצף הנימוק, ו'ולעיתים אף מקדימה' סותר את הרעיון שהפיזיולוגי קודם; נפסל.

(4) 'הם תמיד הסיבה... ולכן היא תמיד מקדימה' סותר ישירות את ההיגד שהפיזיולוגי הכרחי וקודם; נפסל.

המלכודת: המילה 'ולעולם אינה מקדימה' היא שלילה קריטית — היא זו שמבססת שהפיזיולוגי תמיד קודם, ולכן הכרחי.

תשובה (4) נכונה. הכלי הוא עקיבות פנימית: אם בית המשפט הגדיר זכות כזכות יסוד, ופעל 'לפיכך' נגד חוקים שהגבילו אותה — הפועל חייב להיות ביטול/שלילה של אותם חוקים, והאיסור המוגבל חייב להיות פגיעה קונקרטית באותה זכות עצמה.

(4) 'הנישואים / ביטל / נישואים בין בני דתות שונות' — הגדיר את הנישואים כזכות יסוד, ולכן ביטל חוקים שהגבילו זכות זו באיסור על נישואי בין-דתיים; שלושת הרכיבים מתלכדים סביב 'נישואים'

«נסמן».

(1) 'השוויון / גינה / חקיקת חוקים' — 'גינה' רך מדי מול 'לפיכך' נגד חוקים, ו'איסור על חקיקת חוקים' אינו הגבלה של זכות השוויון; נפסל.

(2) 'המחאה / אישר / הפגנות' — 'אישר חוקים שהגבילו זכות' סותר את ההיגיון (בית המשפט שמגן על זכות לא יאשר את הגבלתה); נפסל.

(3) 'רכישת ההשכלה / תמך ב- / הקמת אוניברסיטאות' — 'תמך בחוקים שהגבילו' סותר, ו'איסור על הקמת אוניברסיטאות' אינו הגבלה ישירה של הזכות; נפסל.

המלכודת: הפועל האמצעי חייב להיות שלילה של החוקים המגבילים; מסיחים 2 ו-3 נכשלים בדיוק שם ('אישר', 'תמך').

תשובה (4) נכונה. הכלי הוא זיהוי המושא שאליו מתייחס 'הזמן והמקום'. הפסקה עוסקת בביקורות שנכתבו לאורך 150 שנה, וטוענת שהן משקפות את האופנות והתפיסות של 'הזמן והמקום' — כלומר של הזמן והמקום שבהם פעל כל מבקר.

(4) 'הזמן והמקום שחי בהם כל אחד ממבקריו של פו' — מתאים בדיוק: הביקורת משקפת את תקופתו של הכותב אותה

«נסמן».

(1) 'שנכתבה בהם כל יצירה של פו' — מסיט לזמן היצירה של פו עצמו, בעוד הטקסט מדבר על תקופת הביקורות; נפסל.

(2) 'שפו התפרסם בהם' — נקודת זמן אחת של פרסום פו, לא תקופות המבקרים; נפסל.

(3) 'שחיו בהם הדמויות ביצירותיו' — הדמויות הבדיוניות אינן קשורות ל'אופנות והתפיסות' של כותבי הביקורת; נפסל.

המלכודת: כל המסיחים השגויים מקשרים את 'הזמן והמקום' לפו או ליצירותיו, בעוד ההקשר קובע שמדובר בתקופת המבקרים.

תשובה (4) נכונה. הכלי הוא איתור הנימוק המרכזי שפוזנר עצמו נותן: המתנות 'חסרות את החיפוש, החשיבה והמאמץ הכרוכים בהתאמת המתנה לאדם' — כלומר הן אינן מחייבות את הנותן להתאמץ ולכוון לטעמו האישי של המקבל.

(4) 'אין הם דורשים מנותן המתנה להשתדל לקלוע לטעמו האישי של המקבל' — ניסוח מדויק של אותו נימוק

«נסמן».

(1) 'חביבים על רבים אך לאו דווקא על המקבל המסוים' — מרחיב את משפט הפתיחה ('כמעט כל אחד אוהב'), אבל הנימוק המרכזי אצל פוזנר הוא היעדר המאמץ וההתאמה, לא אי-אהבת המקבל; נפסל.

(2) 'אינם משקפים את אישיותו של המעניק' — פוזנר מדבר על התאמה למקבל, לא על ביטוי אישיותו של הנותן; החלפת כיוון; נפסל.

(3) 'החיפוש, החשיבה והמאמץ שהושקעו בבחירתם אינם ניכרים בהם' — מסיח מתוחכם: הוא מניח שהושקע מאמץ אלא שאינו נראה, בעוד פוזנר אומר שהמאמץ כלל חסר; עיוות עדין; נפסל.

המלכודת:

מסיח (3) מהפך את הטענה מ'אין מאמץ' ל'יש מאמץ שאינו ניכר' — יש לזהות שהמקור מדבר על היעדר גמור.

תשובה (4) נכונה. הכלי הוא הסקה מן הטיעון: מאחר שגם קריאת מכשיר עוברת דרך חושי החוקר, והחושים מוגבלים מטבעם, אין ודאות שהנתונים משקפים את המציאות כפי שהיא.

(4) 'אין ערובה שנתונים שאספו חוקרים ממכשירי מדידה מתארים את המציאות נאמנה' — מסקנה ישירה מהמגבלה החושית

«נסמן».

(1) 'דיוק מכשירי המדידה מוגבל' — הטקסט מייחס את המגבלה לחושי האדם, לא למכשירים; החלפת מקור המגבלה; נפסל.

(2) 'כל חוקר מפרש את הנתונים אחרת' — הטקסט מדבר על מגבלת הקליטה החושית, לא על שונוּת פרשנית בין חוקרים; נפסל.

(3) 'מכשירים מאפשרים לאסוף נתונים שהחושים אינם קולטים' — סותר את הטענה, שכן לפי הטקסט גם נתוני המכשיר נקלטים דרך החושים; נפסל.

המלכודת:

מסיח (1) מפתה מאוד — הוא נכון-נשמע, אך מעביר את ה'מוגבלוּת' מהחושים למכשירים, וזה בדיוק ההיפוך שהטקסט לא אומר.

תשובה (2) נכונה. הכלי הוא זיהוי הרעיון המרכזי על שני חלקיו: דורקהיים, כמו דה-סוסיר, התעניין בתכונות האוניברסליות של התופעה שחקר (תרבות/שפה), והמאפיינים הייחודיים לא עניינו אותו כשלעצמם אלא כהמחשה.

(2) לוכד בדיוק את שני החלקים: עניין באוניברסלי + הייחודי לא מעניין בפני עצמו

«נסמן».

(1) מייחס לדורקהיים עניין ב'תפקיד האוניברסלי שהשפה ממלאת בכל התרבויות' — אך דורקהיים חקר תרבות, לא שפה; עיוות של מושא המחקר; נפסל.

(3) טוען שדורקהיים 'עסק גם בביטויים הייחודיים' — סותר את הטקסט שאומר שהם לא עניינו אותו בפני עצמם; נפסל.

(4) מוסיף טענה שלא נאמרה — ש'נטו להתעלם ממאפיינים המחלישים את טענתם'; אין לכך זכר בפסקה; נפסל.

המלכודת:

מסיח (1) שומר על מילות המפתח 'אוניברסלי' אבל מחליף את מושא מחקרו של דורקהיים משפה... לתרבות ובחזרה — יש לוודא מי חקר מה.

תשובה (2) נכונה. שים לב לשלילה בשאלה: מבקשים את הניסוי שממנו לא יכולה להתקבל תוצאה הפוסלת אף אחת מן ההשערות. השערה א' קושרת תוסף→חיסון→פחות מחלות→ניצחון; השערה ב' קושרת תוסף→מסת שריר→הישגים. ניסוי מפריך חייב לבודד את אחד הקשרים הללו.

(1) משווה מסת שריר של סוסים בריאים עם תוסף מול בלי תוסף — מבודד את הקשר תוסף→שריר; אם אין הבדל, השערה ב' נפסלת; כלומר יכולה להתקבל תוצאה פוסלת; לא מתאים.

(3) משווה שכיחות מחלות עם תוסף מול בלי תוסף — מבודד את הקשר תוסף→מחלות; יכול לפסול את השערה א'; לא מתאים.

(4) משווה שיעור החולים בקרב המנצחים מול כלל המשתתפים — בודק את הקשר מחלה↔ניצחון; יכול לפסול חוליה בהשערה א'; לא מתאים.

(2) משווה מסת שריר של בריאים-שניצחו מול חולים-שהפסידו — שני המשתנים (בריאות וניצחון) מעורבבים, ואין בו כלל תוספי מזון; לכן שום תוצאה ממנו אינה יכולה לבודד קשר ולפסול השערה כלשהי

«נסמן».

המלכודת: המילה 'לא יכולה' — מחפשים דווקא את הניסוי הבלתי-מפריך, זה שמערבב משתנים ואינו נוגע בתוספי המזון.

תשובה (4) נכונה. הכלי הוא יישום שתי ההבחנות: מוחלט='בכולן' מול סטטיסטי='ברובן'; אימפליקטיבי=הקשה מהופעת תכונה אחת על תכונה אחרת מול לא-אימפליקטיבי.

(4) 'ברוב השפות שמופיע בהן n מופיע גם m' — 'ברוב' ⇐ סטטיסטי, וההקשה מ-n אל m ⇐ אימפליקטיבי; לכן 'סטטיסטי אימפליקטיבי', תיוג נכון

«נסמן».

(1) 'בכל השפות... יש גם...' — 'בכל' ⇐ מוחלט (ולא סטטיסטי), וההקשה מעתיד לעבר ⇐ אימפליקטיבי (ולא לא-אימפליקטיבי); שני התגים שגויים; נפסל.

(2) 'ברוב השפות... מסמנת שאלת כן/לא' — 'ברוב' ⇐ סטטיסטי (ולא מוחלט); התג 'מוחלט' שגוי; נפסל.

(3) 'בכל השפות יש שמות עצם' — 'בכל' ⇐ מוחלט (נכון), אך זהו כלל על תכונה אחת בלבד, בלי הקשה מתכונה לתכונה, ולכן לא-אימפליקטיבי (ולא אימפליקטיבי); התג השני שגוי; נפסל.

המלכודת: יש לבדוק את שני התגים בכל מסיח בנפרד — 'בכל'/'ברוב' וקיום/היעדר הקשה בין שתי תכונות.

תשובה (1) נכונה. הכלי הוא שרשרת הקשרים הפיזיקליים בפסקה: ככל שיורדים מתחת לפני הים לחץ האוויר גדל, ובעקבותיו עולה טמפרטורת הרתיחה. בפועל ים המלח נמוך בכ-400 מטר, אך מור ובק הסיקו רק כ-150 מטר — כלומר הם העריכו עומק קטן יותר, ולכן גם לחץ אוויר נמוך יותר מן הלחץ האמיתי (הגבוה) השורר שם.

(1) 'העריכו שלחץ האוויר נמוך מכפי שהוא באמת' — נובע ישירות: הערכת עומק קטן ⇐ הערכת לחץ נמוך מדי

«נסמן».

(2) 'ים המלח היה גבוה יותר במאה ה-19' — הטקסט אינו טוען לשינוי גובה לאורך הזמן, אלא לשגיאת מדידה; נפסל.

(3) 'העריכו שים המלח נמוך מכפי שהוא באמת' — הפוך מהנתון: 150 מטר הם עומק קטן מ-400, כלומר הם העריכו אותו גבוה יותר (פחות נמוך) ולא נמוך יותר; נפסל.

(4) 'חשבו שטמפרטורת הרתיחה גבוהה מכפי שהיא' — הם מדדו את טמפרטורת הרתיחה בפועל; טעותם הייתה בחישוב הגס של הלחץ, לא בקריאת הטמפרטורה; נפסל.

המלכודת:

מסיח (3) מנצל בלבול בין 'נמוך' כמספר קטן לבין 'נמוך' כעומק — 150 מ' הם דווקא הערכת גובה גבוהה יחסית.

תשובה (1) נכונה. הכלי הוא ההסבר שהפסקה נותנת לשגיאת פון-שוברט: 'הברומטר שלו הגיע לגבול יכולת המדידה שלו'. אם המכשיר מיצה את קצה הסקאלה שלו, אזי גם אם ים המלח היה נמוך עוד יותר (לחץ גבוה עוד יותר), הברומטר לא היה מסוגל להראות ערך גבוה יותר — התוצאה הייתה זהה.

(1) 'גם אילו היה נמוך עוד יותר, היה מקבל אותה תוצאה' — מסקנה ישירה ממיצוי גבול המדידה

«נסמן».

(2) 'מדידותיו מדויקות יותר משל מור ובק' — פון-שוברט קיבל 115 מ' ומור ובק 150 מ', בעוד האמת כ-400 מ'; 115 רחוק יותר מ-400, ולכן דווקא פחות מדויק; נפסל.

(3) 'בתקופתו לא היו ברומטרים משוכללים יותר' — הפסקה מציינת שבעקבותיו הגיעו חוקרים 'מצוידים בברומטרים מהמשוכללים', כלומר היו טובים יותר; נפסל.

(4) 'בא בעקבות התגלית של מור ובק' — נאמר במפורש 'באותו זמן ממש', ולא אחריהם; נפסל.

המלכודת:

מסיח (2) מפתה כי המספר 115 'נראה קרוב', אך יש להשוות לערך האמיתי (400) ולראות שהוא רחוק יותר.

תשובה (4) נכונה. הכלי הוא השוואה מספרית פשוטה מול הגובה האמיתי (כ-400 מטר מתחת לפני הים, כפי שנקבע בסופו של דבר). הנתונים בקטע: מור ובק כ-150 מ', פון-שוברט 115 מ', פון-רוסגר 426 מ', דה-ברטו 406 מ'.

(4) דה-ברטו — 406 מ' רחוק מ-400 בכ-6 מ' בלבד, הקרוב ביותר

«נסמן».

(3) פון-רוסגר — 426 מ', סטייה של כ-26 מ', רחוק יותר מדה-ברטו; נפסל.

(1) מור ובק — 150 מ', סטייה עצומה של כ-250 מ'; נפסל.

(2) פון-שוברט — 115 מ', הרחוק מכולם; נפסל.

המלכודת: פון-רוסגר (426) מפתה כי גם הוא בטווח ה-400, אך דה-ברטו (406) קרוב יותר לערך האמיתי.

תשובה (2) נכונה. הכלי הוא איתור החיסרון שהפסקה השלישית מדגישה: המדידה בתאודוליט 'הצריכה עבודת שטח רבה ומדוקדקת', ולשם כך נשלחה משלחת גדולה שטרחה עשרה שבועות על מדידות מפרכות.

(2) 'ביצוע המדידה מצריך מבצע לוגיסטי מורכב' — בדיוק החיסרון: משלחת ענפה, זמן רב ועבודת שטח כבדה

«נסמן».

(1) 'התוצאות אינן עקביות' — חוסר העקביות אפיין דווקא את מדידות הברומטר (פסקה שנייה), לא את התאודוליט, שדווקא אושר כמדויק; נפסל.

(3) 'מדייק בגובה פחות מבמרחקים' — לא נטען בפסקה; אדרבה, התאודוליט נתן את המדידה המהימנה; נפסל.

(4) 'מסתמך על נתונים אופטיים ולא על לחץ אוויר' — זהו תיאור אופן פעולתו, לא חיסרון; נפסל.

המלכודת:

מסיח (1) גורר נתון נכון-כשלעצמו (חוסר עקביות) מהפסקה הקודמת ומדביק אותו לתאודוליט.

תשובה (1) נכונה. הכלי הוא איתור הטענה המפורשת: 'לא הכול קיבלו את ממצאי המשלחת, עד שבשנת 1848 אישרו מדידות של צי ארצות הברית... כי המדידות של סקוט וסיימונדס היו מדויקות'. כלומר אישור צי ארה"ב סגר את המחלוקת.

(1) 'בעקבות מדידות צי ארה"ב תמה המחלוקת' — נאמר במפורש בפסקה

«נסמן».

(2) 'איש לא ניסה למדוד מאז' — הפסקה אינה טוענת זאת; היא עוסקת באישור, לא בהיעדר מדידות עתידיות; נפסל.

(3) 'עבודת צי ארה"ב הייתה יסודית יותר משל סקוט וסיימונדס' — לא נאמרת השוואת יסודיות; רק שהמדידות אישרו זו את זו; נפסל.

(4) 'צי ארה"ב הסתמך על תוצאות סקוט וסיימונדס' — להפך: הצי ביצע מדידות עצמאיות בתאודוליט ש'אף הן נעשו' באופן נפרד, ורק אישרו את הקודמות; נפסל.

המלכודת:

מסיח (4) הופך 'אישור עצמאי' ל'הסתמכות' — יש לשים לב שהמדידות היו נפרדות ולא נשענו זו על זו.

תשובה (1) נכונה. הכלי הוא איתור ההשלכה בפסקה האחרונה: הממצאים הבהירו שכריית תעלה דרך ים המלח תהיה קשה ויקרה בהרבה מן האלטרנטיבה — חיבור דרך מפרץ סואץ; ואכן, לאחר קביעת הגובה החלה כריית תעלת סואץ. כלומר הממצאים סייעו להכריע היכן תיכרה התעלה (סואץ ולא ים המלח).

(1) 'סייעה להכריע היכן תיכרה תעלה כזו' — מדויק: הבחירה במסלול סואץ על פני ים המלח

«נסמן».

(2) 'הובילה לרעיון שכדאי לכרות תעלה' — הרעיון מתואר במפורש כ'רעיון הישן', כלומר קדם לממצאים; נפסל.

(3) 'עיכבה את כרייתה' — להפך, לאחר קביעת הגובה החלה הכרייה (סואץ); אין בטקסט עיכוב; נפסל.

(4) 'שכנעה את המעצמות שיש ממש ברעיון' — העניין של המעצמות ברעיון הוצג כקיים ממילא; הממצאים הכריעו את המסלול, לא את עצם כדאיות הרעיון; נפסל.

המלכודת:

מסיח (2) מפתה, אך הרעיון לכרות תעלה כבר היה 'ישן' — הממצאים רק סייעו לבחור את מיקומה.

תשובה (1) נכונה. לפנינו אנלוגיה, והכלי הוא ניסוח משפט-יחס מדויק. היחס: 'גירד' היא פעולה שאנו מבצעים באמצעות ה'ציפורן' ככלי, על עצם חיצוני. נחפש זוג שבו האיבר הוא הכלי הפעיל שבו מבצעים את הפעולה.

נעבור על המסיחים:

(1) ליקק : לשון — אנו מלקקים באמצעות הלשון ככלי הפועל על עצם חיצוני, בדיוק כמו שאנו מגרדים באמצעות הציפורן

«נסמן».

(2) סטר : לחי — הלחי היא היעד שאותו סוטרים, לא הכלי שבו סוטרים; היחס הפוך.

(3) מצמץ : עין — המצמוץ הוא פעולה של העין עצמה, פעולה עצמית שאינה מופנית אל עצם חיצוני.

(4) ענד : תנוך — התנוך הוא המקום שעליו עונדים, לא הכלי.

המלכודת: להתפתות ל(3) כי גם בו איבר-גוף פועל, אבל שם האיבר פועל על עצמו ולא משמש ככלי הפועל על אחר.

תשובה (4) נכונה. היחס: 'סקרן' הוא אדם המאופיין בכך שהוא חושק ורודף אחר 'מידע' — כלומר Y הוא טיפוס השואף להשיג את X (עצם חיצוני).

נעבור על המסיחים:

(1) עמדות : דעתן — הדעתן מחזיק בעמדות, אך אין הוא 'רודף' אחריהן; העמדות הן תכונתו, לא מושא שאיפתו.

(2) כסף : בזבזן — הבזבזן מבזבז כסף, ההפך מלשאוף אליו ולצבור אותו.

(3) תאווה : חמדן — התאווה היא התכונה עצמה של החמדן, לא עצם חיצוני שאותו הוא רודף להשיג.

(4) הישגים : שאפתן — השאפתן חותר ורודף אחר הישגים, בדיוק כפי שהסקרן רודף אחר מידע

«נסמן».

המלכודת: (3), שמדבר על תאווה, נשמע קרוב לתחושת החֵשק — אך תאווה היא המאפיין הפנימי, ולא היעד החיצוני של השאיפה.

תשובה (3) נכונה. היחס: 'להיחפז' הוא לגרום לעצמך למהר (פעולה על העצמי), ואילו 'לזרז' הוא לגרום לאחֵר למהר (פעולה גורמת על הזולת) — אותו תוכן, פעם רפלקסיבית ופעם גורמת.

נעבור על המסיחים:

(1) להימלט : לרדוף — אלה תפקידים הפוכים (הנמלט מול הרודף), לא עצמי מול גורם.

(2) להקשיב : להאזין — שני פעלים נרדפים בעלי אותה משמעות.

(3) להיזהר : להתריע — 'להיזהר' הוא לנקוט זהירות בעצמך, ו'להתריע' הוא לגרום לאחרים להיזהר בכך שאתה מזהיר אותם; אותו מבנה של עצמי מול גורם-לזולת

«נסמן».

(4) להיעזר : להזדקק — שניהם במשמעות קרובה של תלות/צורך, ללא הבחנת עצמי-מול-אחר.

המלכודת: (2), שני פעלים קרובים, מפתה כשלא מדייקים ביחס הגורם.

תשובה (2) נכונה. היחס: 'מחלפות' (תלתלי שיער) הן החומר שאותו גוזרים באמצעות ה'מספריים' — X הוא החומר הנחתך בכלי Y.

נעבור על המסיחים:

(1) נדן : חרב — הנדן מכיל את החרב ומגן עליה, אין כאן חיתוך.

(2) חיטה : מגל — החיטה היא היבול הנקצר (נחתך) באמצעות המגל, בדיוק כמו המחלפות במספריים

«נסמן».

(3) מאכלת : סכין — שתי המילים הן כלי חיתוך נרדפים, לא חומר-מול-כלי.

(4) שן : מסור — השן היא חלק מן המסור, לא החומר הנחתך בו.

המלכודת:

(4) קושר בין חיתוך למסור, אך היחס שם הוא 'חלק מן הכלי' ולא 'חומר הנחתך בכלי'.

תשובה (3) נכונה. היחס: 'מנומר' הוא תואר שמשמעו 'מעוטר בדוגמה של חברבורות (כתמים)' — X הוא תואר של משטח המכוסה בדוגמה חוזרת של הפריט Y.

נעבור על המסיחים:

(1) מכופתר : כפתור — יש בו כפתורים, אבל אלה פונקציונליים ולא דוגמת-קישוט.

(2) כדורי : כדור — 'כדורי' משמעו בעל צורת כדור, לא מעוטר בכדורים.

(3) פרחוני : פרח — 'פרחוני' הוא מעוטר בדוגמה של פרחים, בדיוק כמו 'מנומר' המעוטר בחברבורות

«נסמן».

(4) מגולען : גלעין — 'מגולען' משמעו מכיל גלעין בתוכו, לא מעוטר בדוגמה חיצונית.

המלכודת: (2), שדומה לשוני (יחס-גזירה של תואר מן שם עצם), אך שם התואר מציין צורה כללית ולא דוגמת-עיטור חוזרת.

תשובה (4) נכונה. היחס: 'ערג' הוא הפועל המבטא את חוויית ה'כיסופים' — X הוא הפועל של מי שחווה בתוכו את התחושה Y (אותו תוכן רגשי בפועל ובשם).

נעבור על המסיחים:

(1) התעמר : ייסורים — 'התעמר' גורם ייסורים לזולת, ואינו חוויה פנימית של המתעמר.

(2) התבדה : אשליות — 'התבדה' משמעו שהתבדו תקוותיו, יחס של הפרכה ולא של חוויית התוכן.

(3) התעודד : ניחומים — 'התעודד' קרוב לקבלת נחמה, אך אין זהות מלאה בין תחושת העידוד לניחומים.

(4) התחבט : לבטים — 'התחבט' הוא לחוות לבטים, בדיוק כמו 'ערג' שהוא לחוות כיסופים; הפועל והשם חולקים את אותו התוכן הפנימי

«נסמן».

המלכודת: (3), הנשמע כרגש חיובי דומה, אך ההתאמה בין הפועל לשם רופפת יותר מאשר בזוג התחבט–לבטים.

תשובה (3) נכונה. הכלי הוא הפרדה בין דברי בלקברן לבין תוספת הטענה של אילוז. בלקברן טוען שהאהבה אינה עיוורת אלא סלחנית; אילוז מוסיפה משפט משלה: היחס הסלחני של האוהב גורם גם לנאהב לגלות סלחנות כלפי מראהו שלו.

נעבור על המסיחים:

(1) 'מעודדת אותו להשיב יחס כזה' — הדדיות היחס לא נטענה בטקסט.

(2) 'האהבה אינה מעוורת' — זו טענת בלקברן, לא החידוש של אילוז.

(3) חשיפה לנקודת המבט האוהדת של האוהב גורמת לנאהב להביט בעצמו באהדה — זה בדיוק מה שאילוז הסבירה

«נסמן».

(4) 'אין הוא מניח לפגמים לפגוע באהבתו' — שוב טענת בלקברן על האוהב.

המלכודת: לבחור בניסוח נכון-כשלעצמו של בלקברן (2 או 4), במקום בטענה הייחודית שאילוז הוסיפה.

תשובה (2) נכונה. מסקנת הגננת קושרת את סדר ההיגמרות (תפוחים→בננות→תפוזים) להעדפת טעם. 'הסבר חלופי' הוא סיבה אחרת, שאינה טעם, לאותו סדר. נבחן:

(1) תור קבוע + נטייה לחקות זה את זה — יכול לגרום להתכנסות סביב פרי מסוים ולהסביר את הסדר בלי טעם. הסבר חלופי תקף.

(3) הושפעות מצבע — התפוח האדום בולט, מה שמסביר שנבחר ראשון ללא קשר לטעם. הסבר חלופי תקף.

(4) התפוזים והבננות דורשים קילוף שקשה לילדים — מסביר מדוע נמנעו מהם ונגמרו מאוחר יותר, בלי טעם. הסבר חלופי תקף.

(2) 'ילדים מעדיפים פירות שאינם בנמצא תמיד, ותפוזים זמינים בעיקר בחורף' — אם ילדים מעדיפים את הנדיר, הרי שהמסיח מנבא שהתפוזים ייבחרו ראשונים וייגמרו מוקדם, בניגוד לנתון שהם נגמרו אחרונים; לכן הוא אינו יכול לשמש הסבר חלופי לסדר שנצפה

«נסמן».

המלכודת: המסיח נשמע 'רלוונטי' כי הוא עוסק בזמינות, אבל בפועל הוא סותר את סדר ההיגמרות במקום להסבירו.

תשובה (1) נכונה. השאלה מבקשת אירוע המשותף גם לשנים החריגות (2006, 2013) וגם לשנים הרגילות. הפסקה מלמדת שהאיילים 'רגילים לשכבת קרח דקה' — כלומר גם בשנים רגילות נוצרת על האדמה שכבת קרח, ומקורה בגשמי הסתיו הקופאים בהגיעם לקרקע.

נעבור על המסיחים:

(1) גשמי סתיו שקפאו על הקרקע — כך נוצרת השכבה הדקה בשנים רגילות, וכך נוצרה גם השכבה העבה בשנים החריגות; אירוע משותף

«נסמן».

(2) שכבת קרח שהמיתה איילים — קרה רק בשנים החריגות (השכבה העבה).

(3) גשמים עזים בסתיו — מאפיין רק את השנים החריגות, שבהן הלחות המיוחדת גרמה לגשמים העזים.

(4) שכבת קרח דקה — מאפיין רק את השנים הרגילות.

המלכודת: לבלבל בין הגשם ('עזים' = חריג) לבין עצם קפיאת הגשם על הקרקע (משותף לשתי התקופות).

תשובה (3) נכונה. נבנה את שרשרת הגרירה מן הכללים: ראש-המחלקה-אינו-בבית-החולים ⟺ מתמחה-תורן ⟺ רופא-בכיר-בכוננות, וכאשר יש רופא בכיר בכוננות — אסור לבצע ניתוחים לא דחופים. מכאן: אם ראש המחלקה אינו בבית החולים, אזי בהכרח יש מתמחה תורן, בהכרח יש רופא בכיר בכוננות, ולכן אסור ניתוח לא דחוף. נבחן:

(1) ראש המחלקה בבית החולים, ואין ניתוח לא דחוף — ייתכן (כשהוא נוכח אין מתמחה, אין בכיר, ניתוח מותר אך פשוט לא מבצעים).

(2) אין מתמחה, ומבצעים ניתוח לא דחוף — ייתכן (אין מתמחה ⟵ אין בכיר ⟵ מותר לנתח).

(3) ראש המחלקה אינו בבית החולים, ומבצעים ניתוח לא דחוף — בלתי אפשרי: היעדרו גורר מתמחה→בכיר→איסור ניתוח, בסתירה לביצוע הניתוח

«נסמן».

(4) יש מתמחה, ואין ניתוח לא דחוף — ייתכן (מתמחה→בכיר→איסור, מתיישב).

המלכודת: המילים 'ורק אז' יוצרות שקילות דו-כיוונית — יש להפעיל את השרשרת עד הסוף, לא רק כיוון אחד.

תשובה (2) נכונה. המסקנה: שתיית חלב מעלה את תוחלת החיים. עובדה שאינה מחלישה ואינה מחזקת היא כזו שאינה נוגעת לקשר הסיבתי בין חלב לתוחלת חיים. נבחן:

(1) מלחמת אזרחים עקובה מדם בסילדביה — מספקת הסבר חלופי לתוחלת החיים הנמוכה שם, ולכן מחלישה.

(3) בוולקרטיה שותים הרבה חלב ותוחלת החיים גבוהה — מקרה נוסף התומך בקשר, ולכן מחזקת.

(4) מערכת בריאות טובה יותר בדולמניה — הסבר חלופי ליתרון בתוחלת החיים, ולכן מחלישה.

(2) תושבי סילדביה אינם שותים חלב מטעמים דתיים — זו רק הסיבה מדוע אינם שותים חלב, ואין לה כל נגיעה לשאלה אם החלב עצמו מאריך חיים; לפיכך אינה מחלישה ואינה מחזקת

«נסמן».

המלכודת: העובדה מזכירה 'חלב' ו'סילדביה' ולכן נשמעת רלוונטית, אך היא עוסקת במניע להימנעות ולא בהשפעת החלב.

תשובה (1) נכונה. המפתח בפסקה הוא הניגוד: החלבון החדש 'דומה לטיל מונחה, הפוגע במטרה בלבד', שלא כחלבונים הקודמים. מכאן שהמכשול היה חוסר הסלקטיביות — הפתרונות הקודמים פגעו לא רק ב-CGRP אלא גם ביעדים אחרים.

נעבור על המסיחים:

(1) לא נמצא חומר שימנע את פעולת ה-CGRP מבלי לפגוע במוליכים עצביים אחרים — זו בדיוק בעיית ה'טיל שאינו מונחה', היעדר פגיעה סלקטיבית

«נסמן».

(2) ניסו רק חלבונים טבעיים — לא נאמר; אדרבה, פיתחו חלבונים מלאכותיים.

(3) לא הצליחו להיקשר חזק דיו לקולטנים — סותר את הפסקה, שכן החדשים נקשרים 'בחוזקה' וגם קודמיהם כוונו לאותה מטרה; הקושי לא היה בעוצמת הקשירה.

(4) מצאו חומר המשבש את ה-CGRP אך לא מנע כאב — אינו מתאים ל'טיל מונחה', ואינו מסביר את ההבדל בסלקטיביות.

המלכודת:

(3) מזכיר 'קשירה חזקה', אך הפסקה מדגישה דווקא שהחדש נקשר בחוזקה — הבעיה הייתה בפגיעה במטרות נוספות, לא בעוצמה.

תשובה (2) נכונה. הכלי הוא לזקק את גרעין הסיפור: מערך הקורינתים היה בלתי חדיר כל עוד עמד במקומו, אך הם נאלצו לנוע — וכל תנועה קלקלה את המערך והחלישה אותם. זהו בדיוק 'כפאי' (Zugzwang): מצב שבו השחקן חייב לנוע, וכל מהלך שיבחר יחליש את עמדתו.

נעבור על המסיחים:

(1) גמביט — הקרבת כלי מרצון לשם יתרון; כאן לא הייתה הקרבה יזומה אלא כפייה לנוע.

(2) כפאי — חובת המהלך שכל אפשרויותיו מזיקות, כמצב הקורינתים שנאלצו לנוע לרעתם

«נסמן».

(3) פרופילקטיקה — סיכול מונע והמתנה למשגה היריב; אין זה עניינו של הסיפור.

(4) עומס יתר — כלי יחיד העמוס במשימות; לא רלוונטי למערך שנשבר עקב תנועה.

המלכודת:

(1) מזכיר 'קלקול המערך' כמעין הקרבה, אבל ההקרבה בגמביט היא בחירה אקטיבית להשגת יתרון, בעוד כאן מדובר בכפייה מזיקה — לב מושג הכפאי.

תשובה (4) נכונה. הכלי הוא לבדוק אילו טענות נתמכות ישירות בפסקה. הפסקה אומרת ש'צעד' הטבעת דיוקנו 'הגביר את החששות מפני קריסת המשטר הרפובליקני' — כלומר המטבעות נתפסו כאות לסכנה שהמשטר יהפוך לשלטון יחיד.

נעבור על המסיחים:

(1) נרצח 'משום שהטביע את דיוקנו' — הרצח בא בעקבות הכרזת הסנאט על שלטון יחיד, לא ישירות בגלל המטבעות; קשר סיבתי שאינו נטען.

(2) הסמלים הקודמים 'נועדו לבטא את ערכי המשטר הרפובליקני' — הפסקה מציינת דמויות מיתולוגיות וסמלים, אך אינה קובעת שנועדו לבטא ערכים רפובליקניים; הסקה יתרה.

(3) הכרזת הסנאט 'נבעה מחשש לגורל המשטר' — הפוך מהפסקה: ההכרזה היא שאִיששה את החששות, לא שנבעה מהם.

(4) המטבעות נתפסו כאות לסכנת הפיכה לשלטון יחיד — עולה ישירות מ'הגביר את החששות מפני קריסת המשטר הרפובליקני'

«נסמן».

המלכודת:

(1) קושר בין המטבעות לרצח דרך שרשרת אירועים, אך מייחס למטבעות סיבתיות ישירה שאינה בטקסט.

תשובה (4) נכונה. נעגן את הפתרון בקצה הקבוע של המשפט: 'גברים... שבעי רצון יותר מגברים אחרים'. ההשערה גרסה שנשים מעדיפות לקבל וגברים מעדיפים להעניק. נבדוק את הגברים: מרוצים יותר הגברים ה_מקבלים_ יותר מכפי שהם מעניקים — כלומר הרביעי חייב להיות 'יותר'. אך זה מנוגד להשערה (שגברים מעדיפים להעניק), ולכן הרכיב הראשון חייב להיות 'הפריכו'. באותו היגיון לגבי הנשים: מרוצות יותר הנשים ה_מעניקות_ יותר מכפי שהן מקבלות (שני = 'יותר'), ושְׂבֵעות רצון 'יותר' מנשים אחרות (שלישי = 'יותר') — שוב הפוך מן ההשערה.

נעבור על המסיחים:

(1) 'איששו/פחות/פחות/יותר' — 'איששו' סותר את ההיפוך שבממצאים.

(2) 'הפריכו/יותר/פחות/פחות' — הרביעי 'פחות' אינו מתיישב עם 'שבעי רצון יותר מגברים אחרים'.

(3) 'איששו' — פסול מאותה סיבה.

(4) 'הפריכו/יותר/יותר/יותר' — כל הרכיבים עקביים: הממצאים הפוכים מן ההשערה, והמרוצים הם הנותנות (נשים) והמקבלים (גברים)

«נסמן».

המלכודת: לקרוא 'ממצאי מחקר' ולהניח אוטומטית 'איששו' — כאן הממצאים דווקא סותרים את ההשערה.

תשובה (4) נכונה. נדרש רצף לוגי עקבי בין ההנחה, ההפתעה וההתבררות. בתשובה (4): 'סברתי שנוגה תינשא לגבר פטפטן, ועל כן הופתעתי כשהודיעה שתינשא לצבי' — ההפתעה מלמדת שהניחו שצבי אינו פטפטן. 'לימים התברר לי שטעיתי בצבי, וכי הוא אדם המרבה בדיבור' — ההתבררות סוגרת את המעגל: הדובר טעה בהערכתו את צבי, שכן צבי כן פטפטן

«נסמן».

נעבור על המסיחים:

(1) 'לא תינשא אלא לגבר פטפטן / הופתעתי / שלא טעיתי / המרבה' — אם צבי מרבה בדיבור והנחתי שתינשא רק לפטפטן, נישואיה אליו צפויים, ולא הייתה סיבה להיות מופתע; סתירה.

(2) 'הממעט' בסוף סותר את היגיון ההפתעה וההתבררות.

(3) 'לא הופתעתי / שלא טעיתי' — אם לא טעיתי ולא הופתעתי, אין תפנית בסיפור, ואילו 'לימים התברר' מרמז על חידוש.

המלכודת: לערבב בין 'טעיתי' ל'לא טעיתי' — ההפתעה מחייבת שבסופו של דבר הדובר גילה שטעה.

תשובה (4) נכונה. העיקרון של קריגול בנוי משני חלקים: חלק ראשון (מי מחוקק) וחלק שני (תמיד ברוב קולות). בקלימפודיה המחוקקים אינם נבחרי ציבור, ובכל זאת נאמר שהחקיקה שם 'תואמת עיקרון זה' — כדי שזה יעבוד, החלק הראשון חייב להיות 'רצוי' (המלצה) ולא 'חובה' (תנאי מחייב); אחרת אי-בחירת המחוקקים הייתה פוסלת אוטומטית. בתשובה (4): 'רצוי שהציבור או נבחריו יחוקקו, ומכל מקום החקיקה חייבת תמיד ברוב קולות. מכאן שחקיקת קלימפודיה, הגם שחבריה אינם נבחרי ציבור, בכל זאת תואמת עיקרון זה, שהרי בכל מקרה של מחלוקת בין המחוקקים החלטותיהם מתקבלות לפי דעת הרוב' — עקבי לחלוטין: התנאי המחייב (רוב קולות) מתקיים

«נסמן».

נעבור על המסיחים:

(1) ו-(2) פותחים ב'חובה' — ואז אי-בחירת המחוקקים בקלימפודיה הייתה מפירה את העיקרון, בסתירה ל'תואמת'.

(3) פותח ב'רצוי' אך ממשיך 'הנעשית... נגד רצון הרוב, אינה [תואמת]' וגם 'מתקבלות בדרך כלל ברוב קולות' — 'בדרך כלל' סותר את הדרישה 'תמיד ברוב קולות', ושתי חצאי-המשפט מושכים לכיוונים מנוגדים.

המלכודת: להיתפס למילה 'חובה' כאילו היא מחייבת, ולהחמיץ שרק ניסוח 'רצוי' מאפשר לקלימפודיה לתאום את העיקרון למרות מחוקקיה שאינם נבחרים.

תשובה (1) נכונה. נחזור לשורות 1-2: 'כאשר דוברי שפות שונות מתקשרים ביניהם בשפה שאינה שפת אימו של איש מהם, כושר הבעתם נפגם'. הסיבה מפורשת: הדיבור בשפה שאינה שפת האם.

נעבור על המסיחים:

(1) הם משוחחים בשפה שאינה שפת אימם — ציטוט כמעט מילולי של הטקסט

«נסמן».

(2) כל אחד פונה בשפה אחרת — הפוך מהמתואר; הם דווקא משתמשים בשפה משותפת אחת.

(3) לא למדו את השפה הרשמית — לא נאמר; הפגימה נובעת מעצם השימוש בשפה זרה, לא מאי-לימוד.

(4) החלפת רעיונות כרוכה במאמץ — זו תוצאה כללית ולא הסיבה הישירה שבשורות 1-2.

המלכודת:

(4) נכון כרעיון כללי בפסקה, אך אינו עונה על 'מדוע נפגם כושר ההבעה' לפי השורות המצוינות.

תשובה (1) נכונה. הפסקה הראשונה מציגה את שלוש השפות כ'הצעות' שעלו כדי ליצור שפה בין-לאומית ניטרלית וקלה ללימוד — כלומר שפות שתוכננו במכוון.

נעבור על המסיחים:

(1) שלושתן שפות מתוכננות — זה המשותף: כולן שפות שנוצרו ביודעין כהצעה לשפה בין-לאומית

«נסמן».

(2) שפות בין-לאומיות נפוצות — רק אספרנטו שרדה והתפשטה; וולפיק וסול-רה-סול אינן נפוצות.

(3) שפות טבעיות — היפוך גמור; אלו שפות מתוכננות ולא טבעיות.

(4) מבוססות על מילים באנגלית — נכון רק לוולפיק; סול-רה-סול מבוססת על צלילים מוזיקליים, ואספרנטו על בסיסים משלה.

המלכודת:

(4) שואב פרט נכון על וולפיק בלבד ומכליל אותו בטעות על שלושתן.

תשובה (1) נכונה. הפסקה מתארת את סדירותה של אספרנטו: לכל תפקיד תחבירי סופית ייחודית וחד-משמעית, ללא יוצאים מן הכלל (סופית לריבוי, סופית לשם עצם וכו'). 'שוני מבני' בין העברית לאספרנטו יתבטא באי-סדירות של העברית — מקרים שבהם הסיומת אינה מזהה חד-משמעית מספר או חלק-דיבר.

נעבור על המסיחים:

(2) 'אחות' ביחיד אך מסתיימת ב'-ות' (הנראית כסיומת ריבוי) ואילו 'בנות' ברבים — אי-התאמה בין הסיומת למספר, שוני מבני מובהק.

(3) 'קטנטן' ו'ססגוני' שניהם שמות תואר אך בעלי סיומות שונות — בעברית אין סיומת אחידה לשם התואר, שוני מבני.

(4) 'חתולה' (שם עצם) ו'נמוכה' (שם תואר) חולקות סיומת '-ה' זהה — הסיומת אינה מבחינה בין חלקי הדיבר, שוני מבני.

(1) 'שמשות' ו'דלתות' — שתיהן צורות ריבוי הנוצרות באותה סיומת '-ות' באופן סדיר ועקבי, בדיוק כמו הסדירות באספרנטו; לכן זו אינה דוגמה לשוני מבני

«נסמן».

המלכודת: השאלה מנוסחת בשלילה ('אינה דוגמה'), וקל לבחור בטעות תופעה שכן ממחישה שוני; כאן מבקשים דווקא את המקרה הסדיר.

תשובה (4) נכונה. נחזור להקשר שורה 23: 'חזונו של זמנהוף לא התגשם: אספרנטו לא הייתה לשפה שנייה אוניברסלית'. מכאן שחזונו היה שאספרנטו תהפוך לשפה בין-לאומית נפוצה ואוניברסלית.

נעבור על המסיחים:

(1) שילוב פשטות עם עושר הבעה — זהו הרעיון העיצובי שבבסיס השפה (פסקה 2), לא החזון בדבר מעמדה בעולם.

(2) מיליון דוברים — זו מציאות ההווה, ואף מנוגדת לחזון שלא התגשם.

(3) איזון בין השפות הנפוצות — זהו תנאי אפשרי לשינוי עתידי, לא החזון עצמו.

(4) לבסס את מעמד האספרנטו כשפה בין-לאומית נפוצה — בדיוק תוכן החזון שלפי הטקסט 'לא התגשם'

«נסמן».

המלכודת: (1), המתאר מטרה נכונה של השפה, אך זו מטרת ה_עיצוב_ ולא ה_חזון_ החברתי-בין-לאומי שאליו מתייחסת שורה 23.

תשובה (3) נכונה. נחזור להקשר שורה 26: 'האנגלית ביססה את מעמדה בתור השפה הבין-לאומית עקב התפשטות האימפריה הבריטית והתעצמותה הכלכלית של ארצות הברית'. לפי הפסקה, כל עוד האנגלית מושלת בכיפה אין מקום להתפשטות האספרנטו. מכאן: התפשטות האימפריה הבריטית ביססה את האנגלית — וזו שחסמה את האספרנטו.

נעבור על המסיחים:

(1) המשטר הבריטי התנגד לאספרנטו — לא נאמר; ההתנגדות/המחיקה יוחסה למשטר הנאצי והסטליניסטי, לא לבריטי.

(2) ההתפשטות סיימה את תקופת הפריחה — את הפריחה קטעו המשטרים הנאצי והסטליניסטי, לא ההתפשטות הבריטית.

(3) התהליך ביסס את האנגלית כשפה בין-לאומית נפוצה — בדיוק המנגנון שבפסקה: ביסוס האנגלית לא הותיר מקום לאספרנטו

«נסמן».

(4) היא שהביאה להתעצמות הכלכלית של ארצות הברית — הפסקה מונה את התעצמות ארה"ב כגורם נפרד לצד ההתפשטות הבריטית, לא כתוצאה שלה.

המלכודת:

(4) מערבב בין שני גורמים עצמאיים (האימפריה הבריטית וכלכלת ארה"ב) וקושר ביניהם קשר סיבתי שאינו בטקסט.

תשובה (4) נכונה. נעגן בעובדות הקטע: אספרנטו היא שפה מתוכננת (לא טבעית), ולכן פותחה ללא הסיבוכים האופייניים לשפות טבעיות — הדקדוק שלה מונה שישה עשר כללים בלבד 'ללא יוצאים מן הכלל'. מכאן ההשלמה בתשובה (4): 'משום שהאספרנטו _איננה_ שפה טבעית, _היא פותחה ללא_ מאפיינים של שפות טבעיות: כללי דקדוק _מורכבים, ויוצאים מן הכלל_. _עם זאת, רק_ אם ישתנה מערך הכוחות הבין-לאומי, אפשר שהאספרנטו תתפוס את מקומה של האנגלית'

«נסמן». זה תואם גם את סיום הפסקה, שלפיה השינוי אפשרי 'רק אם ישתנה מערך הכוחות'.

נעבור על המסיחים:

(1) 'מבוססת על שפה טבעית / יש לה מאפייני שפות טבעיות' — סותר את היותה שפה מתוכננת.

(2) 'היא שפה מתוכננת ואינה שפה טבעית' נכון בפתיח, אך 'כללי דקדוק מורכבים וגמישות לשונית' וסיום 'אי אפשר לומר ש-' אינם מתיישבים עם המשפט המסיים על האפשרות שתחליף את האנגלית.

(3) 'דומה ל-שפה טבעית / יש לה מאפייניה' — סותר את הניגוד שהקטע בונה בין אספרנטו לשפות טבעיות.

המלכודת: הרכיב האחרון — 'עם זאת, רק' — הוא ההכרחי כדי לשמר את הסיוג 'רק אם ישתנה מערך הכוחות' שבמקור.

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא יחסי כמויות וחלוקוּת (התחלקות).

נסמן את מספר עוגיות הצעיר ב-$y$. האמצעי קיבל פי 2, כלומר $2y$, והבכור פי 2 מהאמצעי, כלומר $4y$. הסכום הוא

— כלומר סך העוגיות חייב להתחלק ב-7.

נעבור על המסיחים:

(1) $8$ אינו כפולה של 7 (הטעות: חשיבה שהיחס הוא 1:2:3 שסכומו 6).

(2) $12$ אינו כפולה של 7.

(4) $64$ אינו כפולה של 7 (מלכודת: מספר יפה וחזקה של 2, אך $64/7$ אינו שלם). רק (3)

מתחלק ב-7 (הצעיר 6, האמצעי 12, הבכור 24).

המלכודת המרכזית: לזהות שהתשובה הנכונה חייבת להיות כפולה של 7 ולא סתם מספר זוגי.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא פתרון מערכת שתי משוואות בו-זמנית — הפתרון חייב לקיים את שתיהן. נפתור את הראשונה:

, ולכן $x=0$ או $x=2$. נפתור את השנייה:

, ולכן

. נחפש ערך משותף לשתי הרשימות — רק $x=0$ מופיע בשתיהן.

נעבור על המסיחים:

(1) $1$ מקיים את המשוואה השנייה בלבד (מלכודת: פותר רק אחת).

(2) $2$ מקיים את הראשונה בלבד (הטעות הנפוצה: לעצור אחרי המשוואה הראשונה ולבחור את השורש הלא-אפסי).

(4) $\frac{1}{2}$ אינו מקיים אף אחת מהמשוואות. רק (3) $0$ מקיים את שתיהן.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא פעולה מוגדרת (פונקציה) והצבה מבפנים החוצה. נחשב תחילה את הביטוי הפנימי:

. עכשיו נציב אותו כארגומנט השני של הפעולה החיצונית:

.

נעבור על המסיחים:

(2) $x^2$ מתקבל אם שוכחים להחסיר את כל הביטוי הפנימי ומשאירים רק $x^2$.

(3) $x^3-xy$ מתקבל מהכפלה שגויה $x\cdot (x^2-y)$ במקום העלאה בריבוע והחסרה.

(4) $x^4-y$ מתקבל אם מציבים בטעות $◊(x,y)$ בארגומנט הראשון ($(x^2-y{)}^2$ מקוצץ שגוי) — מלכודת סדר-ההצבה. רק (1) $y$ נכון.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא שטח משולש בתוך ריבוע. שטח הריבוע הוא $4$, ולכן אורך הצלע הוא

.

פירושו ש-$E$ היא אמצע הצלע $CD$. נבחר את המשולש $BED$ כך שבסיסו הוא $ED$: $ED$ הוא חצי מהצלע $CD$, כלומר $ED=1$. הגובה מ-$B$ אל הקו $CD$ (המכיל את $ED$) שווה לצלע הריבוע, $2$. לכן השטח הוא

.

נעבור על המסיחים:

(2) $\sqrt{2}$ ו-(4) $\frac{\sqrt{2}}{2}$ הם מסיחי-אלכסון: נובעים מחישוב שגוי של אורך אלכסון/גובה משופע במקום שימוש בגובה הניצב.

(3) $\frac{3}{2}$ מתקבל מלקיחת בסיס שגוי (הצלע המלאה $CD=2$ עם חצי-גובה, או ערבוב בין $ED$ ל-$EC$). רק (1) $1$ נכון.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא גדילה מעריכית (הכפלה חוזרת). כל קיפול מכפיל את העובי ב-2, ולכן אחרי $n$ קיפולים העובי הוא $2^n$ מילימטרים (התחלה מ-$1$). נפתור

: נספור $2,4,8,16,32,64$ — שש הכפלות, כלומר $n=6$.

נעבור על המסיחים:

(2) $8$ מתקבל אם חושבים

ומבלבלים בין מספר הקיפולים לגורם.

(3) $16$ ו-(4) $32$ הם ערכי-ביניים של העובי עצמו (

,

) — מלכודת של בלבול בין העובי לבין מספר הקיפולים. רק (1) $6$ נכון שכן

.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא פישוט ביטויים אלגבריים ופתיחת סוגריים. נפשט כל ביטוי:

(1)

— שווה $0$ רק אם $n=m$, לא בהכרח.

(2)

— שווה $0$ רק אם $m=2n$, לא בהכרח.

(3)

— כיוון ש-$0<m,n$ הביטוי שלילי ממש, לעולם לא $0$.

(4)

— האיברים מתבטלים זה בזה בזהות, ללא תלות בערכי $m,n$.

המלכודת: לחפש ביטוי שמתאפס רק בתנאי מסוים, בעוד השאלה מבקשת ביטוי שמתאפס בהכרח (זהותית). רק (4) שווה $0$ תמיד.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא משוואת ערך מוחלט. נבחין תחילה שהביטוי $|a-1|+1$ תמיד גדול או שווה ל-$1$, כלומר חיובי, ולכן הערך המוחלט החיצוני אינו משנה אותו:

. נפתור

, ומכאן

(כלומר $a=3$) או

(כלומר $a=-1$). קיבלנו שני ערכים.

נעבור על המסיחים:

(1) $1$ מתקבל אם שוכחים את הענף השלילי של הערך המוחלט.

(3) $0$ מתקבל אם טועים לחשוב שאין פתרון.

(4) $4$ מתקבל מספירת-יתר — טעות של פתיחת שני ערכים מוחלטים ל-$4$ מקרים, בעוד החיצוני מיותר. רק (2) $2$ נכון.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא משולש ישר-זווית ומשולש שווה-שוקיים. מהסרטוט הזווית ב-$B$ ישרה ($90°$), $\alpha$ היא הזווית $DBC$ (חלק מהזווית ב-$B$), ו-$\beta$ היא הזווית $BCA$. הישר $BD$ מחלק את הזווית הישרה:

. הנתון

הופך את משולש $ABD$ לשווה-שוקיים, ולכן זוויות הבסיס שוות:

, כלומר

. נשתמש בסכום זוויות משולש $ABC$:

, כלומר

, ומכאן

.

נעבור על המסיחים:

(2) $2\alpha$ מתקבל משימוש שגוי בזווית חיצונית.

(3) $90°-\alpha$ הוא ערך זווית $A$, לא $\beta$ (מלכודת החלפה בין הזוויות).

(4) $90°-2\alpha$ מתקבל מטעות בסכום הזוויות. רק (1) $\alpha$ נכון.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא הסקה מתרשים והשוואת סכומים. "קיץ+סתיו גדול ממחצית השנה" שקול ל-"קיץ+סתיו גדול מחורף+אביב" (כי שני החצאים משלימים ל-$100\%$). נבדוק שנה-שנה (חורף, אביב, קיץ, סתיו): 2000 —

מול

: גדול, נספר. 2001 —

מול

: קטן. 2002 —

מול

: שווה, לא גדול. 2003 —

מול

: שווה, לא גדול. 2004 —

מול

: גדול, נספר. סה"כ שתי שנים (2000 ו-2004).

נעבור על המסיחים:

(1) $1$ — ספירת 2004 בלבד תוך פסיחה על 2000.

(3) $3$ ו-(4) $4$ — טעות של "גדול או שווה" הכוללת בטעות את 2002 ו-2003 שבהן יש שוויון מדויק ולא אי-שוויון ממש. רק (2) $2$ נכון.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא הסקה מתרשים לפי הגדרה חדשה. מדד-חורף של שנה $=$ חורף של אותה שנה פחות סתיו של השנה שקדמה לה.

נחשב: מדד 2001 $=$ חורף 2001 ($275$) $-$ סתיו 2000 ($275$) $=0$. מדד 2002 $=$ חורף 2002 ($200$) $-$ סתיו 2001 ($175$) $=25$. מדד 2003 $=$ חורף 2003 ($275$) $-$ סתיו 2002 ($250$) $=25$. מדד 2004 $=$ חורף 2004 ($200$) $-$ סתיו 2003 ($225$) $=-25$. נחפש זוג שווה: 2002 ו-2003 — שניהם $25$.

נעבור על המסיחים:

(1) $2001$ ו-$2003$: $0$ מול $25$, לא שווים.

(2) $2001$ ו-$2004$: $0$ מול $-25$.

(4) $2002$ ו-$2004$: $25$ מול $-25$ — מלכודת הסימן: אותו גודל אך הפרש שלילי, ולכן אינם שווים. רק (3) נכון.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא הסקה מתרשים וחישוב ביטוי משוקלל. הכמות הנאגרת בשנה $=$ חצי מהאביב $+$ כל הסתיו. נחשב לשנים המוצעות: 2000

. 2002

. 2003

. 2004

. הגדולה ביותר היא 2000 ($412.5$).

נעבור על המסיחים:

(2) $2002$ בעל האביב הגבוה ביותר ($300$) — מלכודת של התמקדות באביב לבדו תוך התעלמות מהמשקל $\frac{1}{2}$ ומהסתיו.

(3) $2003$ נותן את הערך הנמוך ביותר.

(4) $2004$ בעל הסתיו הגבוה אך אינו מנצח את 2000. רק (1) $2000$ נכון.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא ממוצע והשלמה מתרשים. הממוצע על פני חמש השנים 2002-2006 הוא $270$, ולכן סכום כמויות הסתיו בחמש השנים הוא

. מהתרשים נקרא את הסתיו של שלוש השנים המופיעות: סתיו 2002 $=250$, סתיו 2003 $=225$, סתיו 2004 $=275$, סכומן $750$. הכמות של סתיו 2005 $+$ סתיו 2006

.

נעבור על המסיחים:

(1) $500$ ו-(2) $540$ נמוכים מדי — נובעים מקריאה שגויה של הסתיו בתרשים או משכחת אחת השנים.

(4) $680$ מתקבל אם מחשבים סכום על ארבע שנים בלבד (

, מלכודת מספר השנים). רק (3) $600$ נכון.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא שטח מעגל, גזרת מעגל ושטח מלבן. שטח המעגל כולו הוא

. במלבן $AOBC$ הזווית ב-$O$ ישרה, והצלע $OA$ יוצאת מהמרכז אל ההיקף — כלומר רדיוס באורך $4$. הצלע $OB$ שוכבת על כיוון רדיוס נוסף, כך שהחלק הבהיר (הלא-כהה) בתוך המעגל הוא גזרת רבע-מעגל בזווית $90°$, ששטחה

. לכן השטח הכהה הוא

. שטח המלבן הוא

, ולפי הנתון הוא שווה לשטח הכהה:

.

נעבור על המסיחים:

(4) $4\pi$ מתקבל אם משווים בטעות את שטח המלבן לשטח רבע-המעגל ($4\pi$) במקום לשטח הכהה.

(1) $6\pi$ מתקבל מהכפלה/חלוקה שגויה בגורם.

(2) $2\pi$ מתקבל אם לוקחים חצי-מעגל במקום רבע. רק (3) $3\pi$ נכון.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא ספירת מסלולים בגרף עם אילוצים. הנקודות הן קודקודי ריבוע ($A$ שמאל-עליון, $D$ ימין-עליון, $B$ שמאל-תחתון, $C$ ימין-תחתון) עם שני האלכסונים $AC$ ו-$BD$ הנחתכים במרכז. שני האלכסונים נחתכים בנקודת-מרכז שאינה אחת מ-$A,B,C,D$, ולכן — לפי כלל ב' — אי אפשר לפנות בה, ולפי כלל ג' אי אפשר לעבור בה פעמיים; מכאן שמסלול יחיד אינו יכול להשתמש בשני האלכסונים גם יחד. נספור את כל המסלולים הפשוטים מ-$A$ ל-$C$:

(1) $A\to C$ ישירות דרך האלכסון;

(2) $A\to B\to C$;

(3) $A\to D\to C$;

(4) $A\to B\to D\to C$;

(5) $A\to D\to B\to C$. כל אחד מהחמישה משתמש בלכל היותר אלכסון אחד, כך שאף אחד אינו עובר במרכז פעמיים — כולם חוקיים. סה"כ $5$.

נעבור על המסיחים:

(1) $7$ ו-(2) $8$ נובעים מספירת מסלולים שעוברים בשני האלכסונים (עבירה כפולה במרכז) שאסורים.

(3) $3$ נובע מפספוס המסלולים דרך שני קודקודי-ביניים. רק (4) $5$ נכון.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא פירוק לגורמים ראשוניים וחלוקוּת. נפרק:

, ולכן

. נבדוק כל מסיח מול הגורמים הזמינים ב-$a$ (שש 2, שתי 3, שתי 5):

(1)

— דורש $3^2$, קיים, מתחלק.

(2)

— דורש $2^3$ ו-$3^2$, קיימים, מתחלק.

(4)

— דורש $2^3$ ו-$5$, קיימים, מתחלק.

(3)

— דורש $3^3$, אבל ל-$a$ יש רק $3^2$; לכן $a$ אינו מתחלק ב-$54$.

המלכודת: כל המספרים "נראים" מתחלקים, וההבחנה היחידה היא חזקת ה-3 החסרה. רק (3) נכון כתשובה ל-"אינו מתחלק".

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא יחסי אורכים ושטחי ריבועים.

נסמן את צלע הריבוע הגדול $ABCD$ ב-$s$ (וזהו גם $BC$). $G$ נמצאת על הצלע $AD$, והריבוע הקטן $AEFG$ צלעו $AG$. הנתון

יחד עם

נותן

, כלומר

ומכאן

. השטח האפור הוא ההפרש בין הריבוע הגדול לריבוע הקטן:

. נשווה ל-$15$:

.

נעבור על המסיחים:

(1) $5$ מתקבל אם מזהים בטעות

(התעלמות מהיחס $\frac{5}{9}$).

(2) $\frac{\sqrt{5}}{3}$ הוא היפוך שגוי של הביטוי.

(3) $3\sqrt{5}$ מתקבל מ-

(שימוש ב-$\frac{1}{3}$ במקום $\frac{5}{9}$). רק (4) $3\sqrt{3}$ נכון.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא גאומטריה אנליטית — מקום גיאומטרי של נקודה שווית-מרחק. מהסרטוט:

על ציר ה-$y$ החיובי,

על ציר ה-$y$ השלילי, ו-

על ציר ה-$x$. נקודה שמרחקיה מ-$A$ ומ-$B$ שווים חייבת לשכב על אנך אמצעי לקטע $AB$. מאחר ש-$A$ ו-$B$ סימטריות ביחס לציר ה-$x$, האנך האמצעי הוא ציר ה-$x$ עצמו, כלומר $y=0$ — וזה מתקיים בהכרח, ללא תלות בערכי $a,b$.

נעבור על המסיחים:

(1) $x=0$ יתקיים רק אם $C$ הייתה על ציר ה-$y$; כאן ערך ה-$x$ תלוי ב-$a,b$ ואינו $0$ בהכרח.

(3)

נכון רק אילו הנקודה הייתה במרכז בין הצירים — לא בהכרח (הוא נכון רק במקרה פרטי $a=0$).

(4)

סותר את התנאי מ-$A,B$ שכבר קיבע $y=0$. רק (2) $y=0$ נכון בהכרח.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא בעיית הספק (עבודה $=$ מספר-פועלים $\times$ ימים). סך העבודה הדרוש הוא

ימי-פועל. ב-$20$ הימים הראשונים עבדו $6$ פועלים ותרמו

ימי-פועל; נותרו

ימי-פועל. מכאן ואילך עובדים רק $3$ פועלים, ולכן דרושים

ימים נוספים. סך הימים הוא

.

נעבור על המסיחים:

(1) $45$ מתקבל מהתעלמות מהשלב הראשון או מחישוב שגוי.

(2) $56$ ו-(3) $70$ הם ערכי-ביניים מטעויות בסכימת ימי-הפועל. במיוחד $70$ נובע משכחת ה-20 יום או מהנחה שגויה שהעבודה הנותרת קטנה יותר. רק (4) $80$ נכון.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא ריכוזים ותערובות (ממוצע משוקלל). נעבוד עם כמות מייצגת: גרם אחד מהתמיסה הראשונה ($9\%$) מכיל $0.09$ גרם מלח; שני גרם מהתמיסה השנייה ($6\%$) מכילים

גרם מלח. סך המלח

גרם, וסך מסת התערובת

גרם. הריכוז הוא

.

נעבור על המסיחים:

(4) $8\%$ מתקבל מממוצע פשוט

מעוגל, או משקלול הפוך — מלכודת "ממוצע לא משוקלל".

(1) $6\frac{2}{3}\%$ ו-(3) $7\frac{1}{3}\%$ מתקבלים מהיפוך המשקלים (למשל $2$ גרם ראשון ל-$1$ גרם שני, נותן ריכוז שונה). מאחר שמכמות התמיסה השנייה ($6\%$) יש יותר, הריכוז נמשך כלפי $6\%$ ויוצא $7\%$. רק (2) נכון.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא חזקות ושורשים של שבר בין $0$ ל-$1$. נזכור שעבור $0<P<1$: העלאה בחזקה גבוהה יותר מקטינה את הערך, ושורש (חזקה קטנה מ-1) מגדיל אותו לכיוון $1$. נבדוק כל אי-שוויון:

(1) $P^{n+1}<P^n$ — הכפלה נוספת ב-$P<1$ מקטינה, נכון.

(2) $1<P^{-n}$ — כיוון ש-$P^n<1$, ההופכי

, נכון.

(3) $P^{\frac{1}{n}}<1$ — שורש של מספר קטן מ-1 נשאר קטן מ-1, נכון.

(4) $P^{\frac{1}{n}}<P$ — זהו האי-שוויון השגוי: לקיחת שורש של $P\in (0,1)$ מגדילה אותו, ולכן $P^{\frac{1}{n}}>P$ (למשל

:

). לכן (4) אינו נכון — וזו התשובה המבוקשת.

המלכודת: השוויון "נראה" סימטרי ל-(1), אך כיוון אי-השוויון מתהפך בשורש.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (3) נכונה. הנושא: זוויות בין שני זוגות ישרים מקבילים.

הכלי: שני זוגות ישרים מקבילים ($a\parallel b$ וגם $c\parallel d$) יוצרים מקבילית, וזוויות סמוכות במקבילית הן זוויות חד-צדדיות המשלימות ל-$180°$.

נעבור על המסיחים:

(1) $90°$ — נכון רק אם המקבילית היא מלבן, אך אין נתון על זוויות ישרות, זו מלכודת של הנחת ניצבות; נפסול.

(2) $120°$ — ערך שרירותי שאין לו ביסוס בנתונים; נפסול.

(4) 'אי אפשר לדעת' — המסיח שמפתה לחשוב שבלי ערכי הזוויות אי אפשר לקבוע, אבל דווקא בזכות המקבילות הסכום קבוע ואינו תלוי בערך הבודד; נפסול. הפתרון: $\alpha$ ו-$\beta$ הן שתי זוויות סמוכות במקבילית שנוצרת, ולכן

.

המלכודת: לחפש את ערך כל זווית בנפרד במקום לזהות שהסכום קבוע. את התשובה הנכונה $180°$«נסמן».

תשובה (3) נכונה. הנושא: משפט פיתגורס בשני משולשים ישרי-זווית.

הכלי: קודם נמצא את $AB$ במשולש $ABC$, ואז את $BD$ במשולש $BAD$. במשולש $ABC$ הישר-זווית היתר הוא $AC=5$ והניצב $CB=3$, ולכן הניצב השני

(שלשה $3,4,5$). המשולש $BAD$ ישר-זווית ב-$A$ ושווה-שוקיים עם

, לכן

.

נעבור על המסיחים:

(1) $\sqrt{8}$ — מתקבל אם טועים ולוקחים $AB=2$; נפסול.

(2) $8$ — סכום

במקום היתר לפי פיתגורס; מלכודת של חיבור צלעות במקום שורש ריבועים; נפסול.

(4) $6$ — ניחוש נאה בין $5$ ל-$\sqrt{32}\approx 5.66$, ללא חישוב; נפסול.

המלכודת: לשכוח למצוא תחילה את $AB$ או לחבר את השוקיים במקום להפעיל פיתגורס. את התשובה הנכונה $\sqrt{32}$«נסמן».

תשובה (3) נכונה. הנושא: חוקי חזקות.

הכלי: כפל חזקות עם אותו בסיס מחבר מעריכים, והעלאת חזקה בחזקה מכפילה מעריכים. נפשט את האגף השמאלי:

, ולכן

. נקבל את המשוואה

, ומכאן $x=3$.

נעבור על המסיחים:

(1) $\frac{1}{9}$ — ערבוב עם חזקה שלילית או שורש שגוי; נפסול.

(2) $\frac{3}{2}$ — מתקבל אם מחברים $\frac{1}{4}+\frac{1}{2}$ ומשאירים $\frac{3}{4}$ בלי להעלות בחזקת $4$; מלכודת של עצירה באמצע; נפסול.

(4) $9$ — לוקחים שורש שגוי או פותרים

; נפסול.

המלכודת: לשכוח שהחזקה $4$ מבטלת את המכנה $4$ במעריך ומשאירה $x^3$. את התשובה הנכונה $3$«נסמן».

תשובה (3) נכונה. הנושא: תרגום מילולי למשוואה.

הכלי: נסמן את הגולות של אלדד ב-$a$ ונבטא את השאר. בועז גדול פי $2$ מאלדד:

. בועז קטן פי $3$ מרוני, כלומר רוני גדול פי $3$ מבועז:

. נבנה את המשוואה מהנתון: ההפרש רוני-בועז הוא

, וההפרש בועז-אלדד הוא

; נתון שההפרש הראשון גדול ב-$15$ מהשני:

, לכן

ו-$a=5$. הסכום:

.

נעבור על המסיחים:

(1) $55$ ו-(2) $50$ — מתקבלים מהצבת ערך $a$ שגוי או מפירוש הפוך של 'גדול/קטן פי'; נפסול.

(4) $40$ — לוקחים $8a$ (שכחת אחד המשתנים) או $a$ מוטעה; נפסול.

המלכודת: לבלבל בין 'קטן פי $3$' (רוני גדול פי $3$) לבין 'קטן ב-$3$'. את התשובה הנכונה $45$«נסמן».

תשובה (2) נכונה. הנושא: הסתברות בקובייה הוגנת עם מגבלת מספרים שלמים.

הכלי: בקובייה הוגנת ההסתברות לכל צבע פרופורציונית למספר הפאות בו.

נסמן את מספר הפאות הירוקות $g$, האדומות $r$ והכחולות $b$, כאשר

וכל אחד לפחות $1$. הנתון שהסיכוי לאדום כפול מהסיכוי לירוק נותן $r=2g$. נחפש שלמים חיוביים: אם $g=1$ אז $r=2$ ו-

; אם $g=2$ אז $r=4$ ו-$b=0$ — נפסל כי אין פאה כחולה. לכן הפתרון היחיד הוא

, והסיכוי לכחול

.

נעבור על המסיחים:

(1) $\frac{2}{3}$ — לוקחים $4$ פאות כחולות בלי לקיים 'לפחות אחת מכל צבע'; נפסול.

(3) $\frac{1}{3}$ — מניחים חלוקה שווה $2,2,2$ המפרה את $r=2g$; נפסול.

(4) $\frac{1}{6}$ — פאה כחולה יחידה, סותר את המשוואה; נפסול.

המלכודת: לשכוח את אילוץ 'לפחות פאה אחת בכל צבע' שמכריח פתרון שלם יחיד. את התשובה הנכונה $\frac{1}{2}$«נסמן».

תשובה (1) נכונה. הנושא: אי-שוויונות וסימנים.

הכלי: הנתון $0<(x-y)$ פירושו $x-y>0$, כלומר $x>y$. מכאן

, כלומר $(y-x)$ שלילי — וזה נכון בהכרח לכל $x>y$.

נעבור על המסיחים:

(2) $(y-x)$ חיובי — היפוך סימן שגוי; אם $x>y$ אז $y-x$ שלילי ולא חיובי; נפסול.

(3) $(x+y)$ שלילי ו-(4) $(x+y)$ חיובי — הנתון אינו אומר דבר על סכום $x+y$: למשל

נותן סכום חיובי, אך

מקיים $x>y$ ונותן סכום שלילי; לכן סימן הסכום אינו נקבע ואף אחת מהן אינה 'בהכרח'; נפסול.

המלכודת: לנסות להסיק על $x+y$ מנתון שנוגע רק להפרש $x-y$. את התשובה הנכונה, $(y-x)$ שלילי,

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. הנושא: אחוזים ויחס.

הכלי: נתרגם 'אחוזים מ-' לכפל בשבר. $x$ אחוזים מ-$60$ הם $\frac{x}{100}\cdot 60$, ו-$4$ אחוזים מ-$y$ הם $\frac{4}{100}\cdot y$. נשווה:

, נכפיל ב-$100$ ונקבל

. מכאן

.

נעבור על המסיחים:

(2) $\frac{2}{5}$ — מתקבל מצמצום שגוי של $\frac{4}{60}$; נפסול.

(3) $12$ ו-(4) $20$ — מבטאים $\frac{y}{x}$ (היפוך היחס) או שוכחים לחלק פי $60$; מלכודת של היפוך המנה; נפסול.

המלכודת: לחשב את $\frac{y}{x}$ במקום $\frac{x}{y}$, או לשכוח את הגורם $60$. את התשובה הנכונה $\frac{1}{15}$«נסמן».

תשובה (2) נכונה. הנושא: בעיית דרך של תנועה זו לקראת זו.

הכלי: כששני הולכים יוצאים באותו רגע ונפגשים, שתיהן צעדו אותו פרק זמן, ולכן יחס המרחקים שווה ליחס המהירויות. מהירות נורית גדולה פי $\frac{3}{2}$ ממהירות יעל, לכן גם המרחק שעברה נורית גדול פי $\frac{3}{2}$ מהמרחק שעברה יעל. נורית עברה $60$ ק"מ, ולכן יעל עברה

ק"מ. אורך הכביש הוא סכום המרחקים עד המפגש:

.

נעבור על המסיחים:

(1) $90$ — מתקבל אם לוקחים ליעל $30$ (חלוקה שגויה); נפסול.

(3) $120$ — הכפלת $60$ בלי חישוב יעל, או פירוש שהמהירות כפולה; נפסול.

(4) $150$ — לוקחים ליעל $90$ (היפוך היחס, כאילו יעל מהירה יותר); נפסול.

המלכודת: להפוך את היחס ולתת ליעל את המרחק הגדול, או לשכוח לחבר את שני המרחקים. את התשובה הנכונה $100$«נסמן».

תשובה (1) נכונה. הנושא: קריאת טבלה וחישוב אחוז חלקי.

הכלי: אחוז ההכנסה מריבית הוא היחס ריבית חלקי סך ההכנסות (מכירות + ריבית). נחשב לכל שנה מבין האפשרויות: $2015$:

; $2016$: $\frac{10}{130}\approx 7.7\%$; $2018$:

; $2019$: $\frac{20}{150}\approx 13.3\%$. הגבוה ביותר בבירור הוא $2015$.

נעבור על המסיחים:

(2) $2016$ — ריבית נמוכה ($10$) על הכנסה גבוהה; נפסול.

(3) $2018$ — יחס $8\%$ בלבד; נפסול.

(4) $2019$ — ריבית $20$ אבל גם הכנסות גבוהות ($150$), יחס נמוך מ-$2015$; מלכודת של הסתכלות על ערך הריבית המוחלט ($20>35$? לא) או על שנה עם ריבית גבוהה יחסית; נפסול.

המלכודת: להשוות ערכי ריבית מוחלטים במקום את היחס לכלל ההכנסות. את התשובה הנכונה $2015$«נסמן».

תשובה (2) נכונה. הנושא: חישוב רווח מתוקן מטבלה.

הכלי: רווח = הכנסות − הוצאות, כאשר הכנסות = מכירות + ריבית והוצאות = שכר + ציוד וחומרים + השקעות נוספות. בשנת $2015$ המקורית: מכירות $100$, ריבית $35$, שכר $60$, ציוד $50$, השקעות $20$. התיקון: ריבית $=0$ והשקעות נוספות $=0$; שאר הנתונים נותרים. לכן הכנסות מתוקנות

, הוצאות מתוקנות

, ורווח

.

נעבור על המסיחים:

(1) $10$ — סימן הפוך, כאילו הוצאות קטנו במקום הכנסות; נפסול.

(3) $20$ — הפחתה של גורם אחד בלבד; נפסול.

(4) $-20$ — הפחתת הריבית פעמיים או ערבוב בין העמודות; נפסול.

המלכודת: לזכור שהורדת הריבית מקטינה את ההכנסות, ואילו הורדת ההשקעות מקטינה את ההוצאות — שני שינויים בכיוונים מנוגדים. את התשובה הנכונה $-10$«נסמן».

תשובה (2) נכונה. הנושא: זיהוי מִתְאָם מתוך טבלה.

הכלי: נשווה את כיווני וגודלי השינויים משנה לשנה בין הרווח לכל משתנה. הרווח לפי השנים: $5,5,10,0,-5$, ולכן השינויים (מ-$2015$ ל-$2019$) הם $0,+5,-10,-5$. השכר הכולל: $60,60,65,55,50$, והשינויים בו $0,+5,-10,-5$ — זהים בדיוק לשינויי הרווח.

נעבור על המסיחים:

(1) מספר העובדים: $500,600,650,450,500$, שינויים $+100,+50,-200,+50$ — לא דומה; נפסול.

(3) ציוד וחומרים: $50,40,30,50,70$, שינויים $-10,-10,+20,+20$ — כיוון מנוגד לרווח; נפסול.

(4) הכנסות ממכירות: $100,120,130,115,130$, שינויים $+20,+10,-15,+15$ — אינם עוקבים אחר הרווח; נפסול.

המלכודת: להתמקד בערכים המוחלטים במקום בדפוס השינויים, או לבחור את ההכנסות מתוך הנחה אינטואיטיבית שהן 'קשורות לרווח'. השכר הכולל מתנהג בדיוק כמו הרווח, ואת התשובה הנכונה, השכר הכולל,

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. הנושא: חישוב שכר לעובד מתוך טבלה.

הכלי: נמצא את השכר לעובד בשנת $2016$ ואז נחלק בו את הוצאות הציוד. בשנת $2016$ עבדו $600$ עובדים והשכר הכולל היה $60$ מיליון שקלים, לכן שכר לעובד

מיליון (כלומר $100,000$ ש"ח). ההוצאות על ציוד וחומרים באותה שנה היו $40$ מיליון, והן שוות לשכרם של

עובדים.

נעבור על המסיחים:

(1) $24$ — ערבוב יחידות שגוי; נפסול.

(2) $60$ — לוקחים את השכר הכולל ($60$) כמספר עובדים; נפסול.

(3) $150$ — חלוקה שגויה, למשל $60/40\cdot 100$; נפסול.

המלכודת: לשכוח לחלק תחילה את השכר הכולל במספר העובדים כדי לקבל שכר יחיד. את התשובה הנכונה $400$«נסמן».

תשובה (1) נכונה. הנושא: חישוב וצמצום ביטוי מספרי.

הכלי: נצמצם לפני שנכפיל. נפרק:

ו-

. לכן

. אפשר גם ישירות:

.

נעבור על המסיחים:

(2) $18$ — צמצום חלקי שגוי; נפסול.

(3) $35$ ו-(4) $63$ — תוצאות של פירוק לא נכון או השמטת גורם; נפסול.

המלכודת: להיחפז לכפל מלא ולטעות בחילוק הארוך במקום לצמצם גורמים משותפים. את התשובה הנכונה $14$«נסמן».

תשובה (4) נכונה. הנושא: כפל צולב וזהות הפרש ריבועים.

הכלי: נכפיל את שני האגפים באלכסון. מ-

נקבל

, כלומר

. נבודד:

, ומכיוון ש-$x>0$ נקבל

.

נעבור על המסיחים:

(1) $\sqrt{y+z}$ — שוכחים את הריבועים ולוקחים סכום המשתנים עצמם; נפסול.

(2) $\sqrt{y}+\sqrt{z}$ — 'פותחים' שורש של סכום לסכום שורשים, טעות אלגברית נפוצה; נפסול.

(3) $\sqrt{z^2-2y^2}$ — סימן וגורם שגויים בפיתוח; נפסול.

המלכודת: לפתוח $\sqrt{y^2+z^2}$ כאילו הוא $y+z$ או $\sqrt{y}+\sqrt{z}$. את התשובה הנכונה $\sqrt{y^2+z^2}$«נסמן».

תשובה (1) נכונה. הנושא: יחס וקנה מידה עם המרת יחידות.

הכלי: כדי להשוות מרחקים חייבים אותן יחידות. נמיר $6$ קילומטרים לסנטימטרים:

ס"מ. היחס הוא

, כלומר $1:30,000$.

נעבור על המסיחים:

(2) $1:300$ — המרת ק"מ למטרים בלבד ($6000$) ושכחת ההמרה לס"מ; נפסול.

(3) $3:1,000$ — המרה חלקית שגויה; נפסול.

(4) $3:100,000$ — טעות במעריך העשרוני של ההמרה; נפסול.

המלכודת: לשכוח שקילומטר הוא $100,000$ סנטימטרים (שתי המרות: ל-מטר ואז ל-ס"מ). את התשובה הנכונה $1:30,000$«נסמן».

תשובה (2) נכונה. הנושא: נפח גליל ונפח תיבה ופרישת מעטפת.

הכלי: פרישת מעטפת הגליל נותנת מלבן שממדיו הם היקף הבסיס $2\pi r$ (רוחב) והגובה $h$. נפח הגליל הוא $\pi r^{2}h$. התיבה נבנתה על מלבן זה כבסיס וגובהה $r$, ולכן נפחה

. היחס:

.

נעבור על המסיחים:

(1) $\frac{r}{2\pi }$, (3) $\frac{r}{2}$ ו-(4) $\frac{1}{2\pi }$ — כולם מכילים $r$ או $\pi$ בתוצאה, ולכן אינם חסרי-ממד; יחס בין שני נפחים חייב להצטמצם לגודל טהור, וכל אפשרות שנשאר בה $r$ או $\pi$ מסגירה טעות בצמצום; נפסול.

המלכודת: לטעות בממדי המלבן הנפרש (למשל לקחת $r$ במקום $2\pi r$) ולהשאיר $\pi$ או $r$ בתשובה. את התשובה הנכונה $\frac{1}{2}$«נסמן».

תשובה (2) נכונה. הנושא: חידת ספרות (קריפטארית').

הכלי: נתרגם את המספרים לביטוי בספרה $A$. המספר

והמספר

, ולכן המכפלה

. המספר

. נציב

:

. נשווה:

. נבדוק $A=1$: אגף שמאל $1221$, אגף ימין

— מתקיים. לכן $A=1$ ו-$B=2$ (ואכן

). מכאן

.

נעבור על המסיחים:

(1) $6$ — מתקבל מ-

שאינם פותרים את הכפל; נפסול.

(3) $30$ —

; נפסול.

(4) $42$ —

; נפסול.

המלכודת: לנחש זוג ספרות עוקבות בלי לבדוק שהמכפלה $AAA\times AA$ באמת נותנת את התבנית $ABBA$. את התשובה הנכונה $2$«נסמן».

תשובה (4) נכונה. הנושא: סכומים של רצפים עוקבים.

הכלי: נבדוק אילו סכומים אפשריים כשמוחקים קטע רצוף של לפחות שני מספרים מתוך $-3,-2,-1,0,1,2,3$. סכום $0$ אפשרי, למשל

; לכן (1) נפסל כמסיח (כי הוא כן אפשרי). סכום $2$ אפשרי, למשל

; לכן (2) נפסל. סכום $5$ אפשרי, למשל

; לכן (3) נפסל. נבדוק $4$: נעבור על כל הרצפים העוקבים ונראה שאף אחד אינו מסתכם ל-$4$ (הסכומים הזוגיים הקרובים המתקבלים הם $2$ ו-$6$, אך לא $4$); לכן $4$ הוא הסכום שאינו יכול להתקבל.

המלכודת: הניסוח 'אינו יכול להיות' מחפש את הערך הבלתי-אפשרי — קל להתבלבל ולבחור ערך שדווקא כן אפשרי. את התשובה הנכונה $4$«נסמן».

תשובה (2) נכונה. הנושא: שטחי משולש וטרפז במקבילית.

הכלי: נסמן

(צלעות נגדיות במקבילית שוות), $BE=x$ ולכן

; לכל הצורות אותו גובה $h$ של המקבילית. שטח המשולש

, ושטח הטרפז

. הנתון:

, נצמצם $\frac{1}{2}h$ ונקבל

, כלומר

,

,

. לכן

. בדיקה: אז המשולש הוא $\frac{ah}{4}$ והטרפז $\frac{3ah}{4}$, ואכן היחס ביניהם $\frac{1}{3}$.

נעבור על המסיחים:

(1) $\frac{1}{\sqrt{2}}$ ו-(4) $\frac{1}{\sqrt{3}}$ — שורשים שאין להם מקום בבעיה לינארית של שטחים; מלכודת של 'שורש היחס' כאילו מדובר בדמיון; נפסול.

(3) $\frac{1}{3}$ — העתקת יחס השטחים ($\frac{1}{3}$) ישירות ליחס האורכים; נפסול.

המלכודת: להעתיק את $\frac{1}{3}$ מהשטחים לאורכים, או לשכוח שבסיס הטרפז הארוך הוא $AD=a$ ולא $x$. את התשובה הנכונה $\frac{1}{2}$«נסמן».

תשובה (2) נכונה. הנושא: אילוצים על זוויות משולש שווה-שוקיים חד-זוויות.

הכלי: אם זווית הראש היא $a$, שתי זוויות הבסיס שוות ו-

. שלושת התנאים: כל הזוויות חדות ($a<90$ וגם $\beta <90$), וכולן מספר שלם של מעלות. הדרישה ש-$\beta$ שלמה מחייבת ש-$180-a$ יהיה זוגי, כלומר $a$ זוגית. ה'לכל הפחות': הערך הזוגי החיובי הקטן ביותר הוא $a=2°$ (ואז

— חדה, תקין). ה'לכל היותר': $a$ חייבת להיות קטנה מ-$90°$ וזוגית, לכן המרבית היא

(ואז

— חדה, תקין). כלומר $a$ בין $2°$ ל-$88°$.

נעבור על המסיחים:

(1) $2°;60°$ — הגבול העליון $60°$ שגוי, אין סיבה לעצור שם; נפסול.

(3) $46°;88°$ — הגבול התחתון $46°$ מבלבל עם זווית הבסיס במקרה הקיצון; נפסול.

(4) $46°;60°$ — שני הגבולות שגויים; נפסול.

המלכודת: לשכוח שזווית הראש חייבת להיות זוגית (כדי שזוויות הבסיס תהיינה שלמות) ולכן המרבי הוא $88°$ ולא $89°$. את התשובה הנכונה, לכל הפחות $2°$ ולכל היותר $88°$,

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. זוהי השלמת-משפט שבודקת אוצר-מילים: רמזור 'הותקן/הוצב' בצומת. נקרא את המשפט: רמזור כלשהו 'נעשה' בצומת – הפועל הטבעי הוא install (להתקין).

נעבור על המסיחים:

(1) interrupted = הופסק – לא מתאים להתקנת רמזור;

(3) inherited = הורש – לא מתקינים רמזור בירושה;

(4) insured = בוטח – אין היגיון. רק installed מתאים להקשר של ציוד שמוצב במקום.

המלכודת: כל ארבע המילים פותחות ב-in- – אין להיגרר אחר הצליל.

נסמן את (2) installed

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. הקשר: קולומבוס גילה אי ואז עשה משהו 'אותו כטריטוריה של ספרד'. נקרא: גילוי ותביעת-בעלות הולכים יחד – to claim a territory = לתבוע שטח.

נעבור על המסיחים:

(2) doubted = פקפק – לא מתיישב עם 'כטריטוריה של ספרד';

(3) obeyed = ציית – לא מצייתים לאי;

(4) excused = תירץ/סלח – חסר-הקשר. רק claimed יוצר משפט היסטורי הגיוני.

המלכודת: צריך פועל שמתחבר ל-'as a territory'.

נסמן את (1) claimed

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. המשפט מתאר ספר (Book of Kells) 'מאויר ביופי' מהמאה ה-9. נקרא: רק מושג שמציין מסמך/כתב יכול להיות 'מאויר'. manuscript = כתב-יד.

נעבור על המסיחים:

(1) wardrobe = ארון/מלתחה;

(2) colony = מושבה;

(3) pigment = פיגמנט/צבע – מפתה כי 'מאויר' מזכיר צבעים, אך פיגמנט אינו 'מאויר' ואינו 'מתוארך מהמאה ה-9'. רק manuscript מתאים.

המלכודת: pigment (3).

נסמן את (4) manuscript

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. שתי פסוקיות מנוגדות: האחוז ירד, אבל שטח הקרקע דווקא גדל – נדרש קשר-ניגוד. yet = ובכל זאת.

נעבור על המסיחים:

(1) instead = במקום – לא מחליף כאן פעולה;

(2) then = אז/אזאי – רצף-זמן, לא ניגוד;

(4) which = מילת-זיקה שאינה מתאימה תחבירית בין שתי פסוקיות שלמות. רק yet מוסר את הניגוד.

המלכודת: מילת ניגוד ולא רצף.

נסמן את (3) yet

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. 'רק _____ מהגודל' – משווה גודל קטן לגדול. fraction = חלק קטן/שבר.

נעבור על המסיחים:

(1) habit = הרגל;

(2) label = תווית;

(4) profit = רווח – אין לאיזה מהם קשר ליחס-גודל. רק fraction משלים 'only a ___ of the size'.

המלכודת: המילה 'size' היא העוגן – צריך מושג כמותי.

נסמן את (3) fraction

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. ההר '_____ בקרב מטפסים', והסיבה כוללת תנאים מסוכנים (treacherous) – כלומר מונח שלילי. notorious = שלילי-שם, ידוע לשמצה.

נעבור על המסיחים:

(1) tranquil = שלו/רגוע – מנוגד ל-treacherous;

(2) zealous = קנאי/נלהב – מתאר אדם לא הר;

(3) premature = מוקדם מדי – חסר-הקשר. רק notorious מתיישב עם 'בגלל תנאים מסוכנים'.

המלכודת: 'מפורסם' אינו מספיק – דרוש מונח שלילי.

נסמן את (4) notorious

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. מבנה 'so ___ that' – מצב קיצוני שגרם לאכילת בצלי-פרחים כדי לשרוד. scarce = נדיר/במחסור.

נעבור על המסיחים:

(1) abrupt = פתאומי;

(3) irate = זועם – מתאר אדם, לא מזון;

(4) valid = תקף – אין קשר למחסור. רק scarce מסביר מדוע אכלו בצלי-פרחים.

המלכודת: תוצאת 'that'-המשפט מכתיבה מחסור.

נסמן את (2) scarce

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. במסה המחבר '_____ את המהות הרוחנית של הטבע'. contemplates = מהרהר/מתבונן. נעבור על המסיחים הדומים-צלילית:

(2) contaminates = מזהם – הפך ההגיון;

(3) collaborates = משתוף-פעולה – דורש שותף, לא מושא מופשט;

(4) congregates = מתכנס – פועל עמיד, לא מקבל מושא ישיר. רק contemplates מתאים להגות-במהות רוחנית.

המלכודת: דמיות הצליל (con-...-ates) מפתה לניחוש.

נסמן את (1) contemplates

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. המשפט המקורי: 'בהעדר רופאים, קהילות רבות נשענות על אחים לטיפול ראשוני'. רעיון-הליבה: אין רופאים ← האחים הם ספק הטיפול הראשוני.

תשובה (2) אומרת בדיוק זאת.

נעבור על המסיחים:

(1) 'אנשים מעדיפים רופאים' – מוסיף העדפה שלא נאמרה;

(3) 'אחים יכולים כעת לבצע תפקידי רופאים' – טענת-סמכות חדשה, לא במקור;

(4) 'אחים נשלחים... כדי לספק שירותים נוספים' – 'נוספים' מעוות, במקור זה הטיפול היסודי עצמו.

המלכודת:

(4) קרוב אך מוסיף 'נוספים'.

נסמן את (2)

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. המקור: 'עד המאה ה-20, אנגליה העמידה מעט מלחינים קלאסיים בעלי שם בינלאומי'. רעיון-הליבה: לפני המאה ה-20 – מעט מלחינים אנגלים היו ידועים בעולם.

תשובה (2) זהה.

נעבור על המסיחים:

(1) 'אנגליה הייתה ידועה במלחיניה' – היפוך המקור;

(3) 'מהטובים במאה ה-20 היו מאנגליה' – טוענת על המאה ה-20 עצמה, לא על מה שקדם לה;

(4) 'במאה ה-20 מעט מלחינים אנגלים זכו לתהילה' – מעביר את הטענה לתוך המאה ה-20, בעוד המקור מדבר על 'until'.

המלכודת: החלפת 'until the 20th' ב-'in the 20th' (מסיח 4).

נסמן את (2)

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. המקור: דיווחי דייביס על מעשי רוזוולט סייעו לבסס את מוניטין רוזוולט כמנהיג צבאי אמיץ. רעיון-הליבה: דיווחי דייביס ← תרםו (בחלקם) לתדמית רוזוולט.

תשובה (2) – 'התדמית התבססה בחלקה (based in part) על מאמרי דייביס' – שומרת על הכיוון ועל המידתיות.

נעבור על המסיחים:

(1) מחליף את מושא המוניטין – מוניטין של דייביס ולא של רוזוולט;

(3) 'העלה ספקות' – היפוך הכיוון (דיווחים חיוביים, לא מערערים);

(4) 'דייביס המציא סיפורים' – מוסיף המצאה/זיוף שלא נטען במקור.

המלכודת:

(4) מגזים ל-'largely the creation' + 'המציא', בעוד המקור אומר 'helped establish'.

נסמן את (2)

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. המקור: 'נקודת-הרתיחה של נוזל עולה כאשר מומס בו חומר מוצק'. רעיון-הליבה: נוכחות מוצק מומס ← טמפרטורת-רתיחה גבוהה יותר.

תשובה (4) מנסחת זאת בדיוק ('the temperature at which a liquid boils is higher when that liquid contains a dissolved solid').

נעבור על המסיחים:

(1) 'תלוי בסוג המוצק' – מוסיף תלות בסוג שלא נטענה;

(2) 'ככל שנקודת-הרתיחה גבוהה יותר, כך המוצק נמס מהר יותר' – הופך את כיוון הסיבה-תוצאה;

(3) 'עולה ביחס ישר לכמות המוצק' – מוסיף יחס כמותי (proportion) שלא נאמר.

המלכודת:

(3) מפתה כי הוא שומר 'עולה', אך מוסיף תלות-כמות שאינה במקור.

נסמן את (4)

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. שאלת מטרה-כוללת. הקטע מספר את סיפורו של ג'ים אבוט – שחקן יוצא-דופן שנולד עם יד אחת והפך לכוכב: קריירה, התגברות והשפעה. 'להציג סיפור של ספורטאי יוצא-דופן' מכסה את כל הפסקאות.

נעבור על המסיחים:

(1) 'לסכם את שיאי הקריירה' – צר מדי, מתאים לפסקה הראשונה בלבד;

(2) 'לדון במכשולי ספורטאים מוגבלים' – מכליל מדי, הקטע על אבוט הספציפי;

(3) 'לתאר את תרומתו לבייסבול' – גם זה חלקי, מתעלם מההתגברות ומההשפעה. רק (4) מכליל את כל הקטע.

המלכודת: מסיחים נכונים-חלקית לפסקה אחת.

נסמן את (4)

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. שאלת-פרט מהפסקה הראשונה. נקרא בשורות 2-4: 'בעוד רוב השחקנים מתחילים בליגות המשנה (minor leagues), אבוט נחתם ישירות מהמכללה' – כלומר מעולם לא שיחק בליגת-משנה.

נעבור על המסיחים:

(1) 'זכה באליפות ליגה-גדולה' – הטקסט מדבר על אליפויות במכללה (college championships), לא בליגה-הגדולה;

(2) 'שיחק באנג'לס עשר שנים' – עשר השנים מתייחסות לכל הקריירה ב-4 קבוצות, לא לאנג'לס בלבד;

(3) 'זרק את הכדור המהיר בליגה' – נאמר רק '95 מייל בשעה', לא 'המהיר ביותר'.

המלכודת: מסיחים (2)/(3) 'מותחים' פרט אמיתי לכדי קביעה גורפת.

נסמן את (4)

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. מטרת הפסקה השנייה. הפסקה מתמקדת בטכניקה שאבוט פיתח עם אביו לתפיסה, הסרת הכפפה וזריקה מהירה – סגנון-משחק מיוחד.

נעבור על המסיחים:

(1) 'ילדות' – מוזכרת אגב (כילד עודדו אותו לכדורגל), אך אינה מוקד הפסקה;

(2) 'ספורטים אהובים' – פרט משני, לא הרעיון המרכזי;

(4) 'המשחק המקצועי הראשון' – מוזכר רק כתפאורה לציטוט על הטכניקה. רק (3) מתאר את לב הפסקה.

המלכודת: פרטי-משנה (ילדות/משחק ראשון) מתחזים למטרה.

נסמן את (3)

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. מטרת הפסקה האחרונה. נקרא (שורות 19-22): 'לאבוט היתה השפעה מתמשכת... הילה אלפי ילדים ומבוגרים מוגבלים... הפך למרצה משפיע'. כלומר הפסקה על השפעתו על אנשים.

נעבור על המסיחים:

(1) 'מעורבות מתמשכת בבייסבול' – הפסקה דווקא מדגישה שפרש ממשחק ועסק בהרצאות;

(2) 'הסיבות שהפסיק לשחק' – לא נדונות;

(4) 'המכשולים שהתגבר עליהם' – מוזכרים אגב ('overcame obstacles'), אך המוקד הוא ההשפעה על אחרים. רק (3) מדייק.

המלכודת:

(4) תופס מילה מהפסקה אך אינו הרעיון המרכזי.

נסמן את (3)

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. שאלת הסקה/אפיון-דמות. כל הקטע מציג אדם שהתמיד והתגבר על מוגבלות ('overcame obstacles to achieve what many thought was impossible'). אמירה (3) 'היה קשה לפעמים, אבל לא ויתרתי' תואמת בדיוק לרוח הקטע.

נעבור על המסיחים:

(1) 'הייתי צריך לפרוש מוקדם יותר' – סותר את הגאווה וההשפעה שלו;

(2) 'בייסבול הכי טוב לבעלי-מוגבלות' – הפך הכתוב (דווקא לכדורגל ייחסו פחות חיסרון);

(4) 'העדפתי את האנג'לס על היאנקיז' – פרט שלא נתמך בטקסט.

המלכודת: מסיחים שמזכירים שמות מהקטע אך אינם תואמים לרוחו.

נסמן את (3)

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. שאלת except – מחפשים את מה שאינו נכון לגבי המגדל. שלוש תכונות מופיעות בטקסט:

(1) 'מכוסה זכוכית ירוקה' – שורה 12 'green glass-encased';

(3) 'קניון יוקרה' – שורה 2 'luxury shopping mall';

(4) 'יציב ובטוח' – שורה 9 'stable and safe'. לעומת זאת (2) 'משקולת-נגד' (counterweight) – זהו תיאור של מטוטלת-ה-TMD שבתוך המגדל (שורה 20), לא של המגדל עצמו. המגדל אינו 'משקולת-נגד'.

המלכודת: בשאלת except התשובה הנכונה היא דווקא הפרט שאינו מתאים; ו-'counterweight' מופיע בטקסט אך מתייחס למרכיב פנימי.

נסמן את (2)

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. שאלת הפניית-שורה. בשורה 7 מופיעה המילה 'symbolism' (ההנדסה 'עשירה גם בסמליות'). היכן מוסברת הסמליות? בפסקה האחרונה (שורות 29-31): המגדל מגלם את הפתגם האסייתי – כמו גבעול במבוק: כופף אך לא נשבר.

נעבור על המסיחים:

(1) פסקה ראשונה – מציגה את המגדל ומזכירה את 'symbolism' כמילה אך אינה מפתחת אותה;

(2) פסקה שנייה – על גמישות וחוסן;

(3) פסקה שלישית – על מנגנון ה-TMD (הנדסה, לא סמליות). רק הפסקה האחרונה עוסקת בסמל.

המלכודת: האזכור בשורה 7 אינו המקום שבו הסמל 'discussed'.

נסמן את (4)

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. שאלת הסקה מהפסקה השנייה. הפסקה (שורות 10-13): 'כדי לספוג רוחות עזות ופעילות סייסמית, הבניין היה צריך להיות גמיש וגם חזק... המגדל מתנדנד קדימה ואחורה'. מכאן מסקיקים שבניינים גבוהים צריכים להיות מסוגלים לנוע קדימה ואחורה.

נעבור על המסיחים:

(1) 'לא צריכים גמישות אם הם חזקים' – הפך הכתוב ('flexible as well as sturdy');

(2) 'עמידים יותר מבניינים מדורגים' – השוואה שלא נטענה;

(4) 'סופגים יותר פעילות סייסמית מבניינים נמוכים' – השוואה לבניינים נמוכים שאינה בטקסט. רק (3) נתמך.

המלכודת: מסיחים שמוסיפים השוואות שלא נעשו.

נסמן את (3)

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. שאלת 'not made' – מחפשים את המשפט שאינו מופיע בפסקה השלישית. נבדוק את המופיעים:

(1) 'הגדול בעולם' – שורה 25 'the largest in the world';

(2) 'תלוי בחלל פנימי' – שורות 17-19 'open chamber... suspended from cables';

(3) 'עשוי פלדה וצבוע זהב' – שורה 18 'stacked steel plates' + שורה 28 'gold-painted damper'. לעומת זאת (4) 'לעולם אינו פוסק להתנועע' – הפסקה אומרת שהמטוטלת מתנדנדת 'כאשר הבניין סופג רוח או רעידה' – כלומר לפי הצורך, לא בלי-הפסק. משפט זה לא נאמר.

המלכודת: טעות-הכללה – 'מתנדנד כשצריך' ≠ 'לעולם אינו עוצר'.

נסמן את (4)

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. שאלת-פרט מהפסקה השלישית. נקרא (שורות 20-21): 'המטוטלת פועלת כמשקולת-נגד, מתנדנדת כדי לקזז ולשלוט בתנועת הבניין'. כלומר היא מאזנת כוחות חיצוניים הפועלים על המבנה.

נעבור על המסיחים:

(1) 'הראשונה מסוגה' – שורה 24 אומרת 'מגדלים רבים משתמשים במתקן הזה', כלומר אינו הראשון;

(3) 'נמצא בקומה ה-88' – קומה 88 היא תצפית המבקרים, והמטוטלת ב'קומות העליונות' – החלפת פרט;

(4) 'יסודות מחוזקים' – 'יסודות מחוזקים' מתארים מרכיב אחר של המבנה (שורה 15), לא את המטוטלת. רק (2) מתאר את תפקיד המטוטלת.

המלכודת: מסיחים שמשייכים למטוטלת פרטים של המבנה/התצפית.

נסמן את (2)

«נסמן».

תשובה (3) either נכונה. השאלה בודקת אוצר-מילים וזיהוי מבנה דקדוקי. המבנה המקבילי '___ ... or none' מחייב את הצמד 'either ... or'.

נעבור על המסיחים:

(1) even ('אפילו') אינו יוצר צמד עם 'or';

(2) almost ('כמעט') נשמע מוזר לציד 'four legs or none';

(4) really ('באמת') אינו מתאים לבניין הבחירה הכפולה. רק 'either ... or' יוצר משפט תקין: 'לזוחלים יש או ארבע רגליים או אף לא אחת'.

המלכודת: לזהות ש-'or none' דורש מילת-זוג של בחירה.

נסמן either

«נסמן».

תשובה (3) persist נכונה. הנושא הוא אוצר-מילים בהקשר. 'השיעול עשוי ל___ זמן רב לאחר שכל התסמינים האחרים נעלמו' – נדרשת מילה שמשמעה 'להתמיד'.

נעבור על המסיחים:

(1) signal ('לאותת') אינו מתאים ל-'long after';

(2) adjust ('להתאים') חסר היגיון;

(4) collapse ('להתמוטט') הפוך במשמעו – מצב של היעלמות ולא המשכיות. רק persist ('להתמיד, להתמשך') מתאים לניגוד שבמשפט.

המלכודת: collapse נשמע 'רפואי' אך סותר את ההקשר.

נסמן persist

«נסמן».

תשובה (2) district נכונה. ההקשר – '130,000 איש לק"מ רבוע, ה-Mong Kok של הונג קונג צפוף מאוד' – מצביע על מקום/אזור.

נעבור על המסיחים:

(1) privacy ('פרטיות') אינו משהו שיכול להיות 'צפוף';

(3) forecast ('תחזית') חסר הקשר;

(4) virtue ('מעלה/סגולה') אינו מקום. רק district ('רובע/מחוז') ניתן לתאר כצפוף באוכלוסייה.

המלכודת: 'צפיפות אוכלוסין' מתארת שטח – לא תכונה מופשטת.

נסמן district

«נסמן».

תשובה (2) voyage נכונה. המפתח הוא הצירוף 'maiden voyage' ('הפלגת בכורה') וההקשר של ספינת קיטור ש-'embarked' (יצאה לדרך).

נעבור על המסיחים:

(1) purchase ('רכישה') – לא 'יוצאים' לרכישה;

(3) conquest ('כיבוש') אינו מתאים לספינת קיטור מסחרית;

(4) fortune ('הון/מזל') חסר הקשר. רק voyage ('מסע ימי') מתאים ל-'embarked on its maiden ___'.

המלכודת: לזהות את הקולוקציה הקבועה 'maiden voyage'.

נסמן voyage

«נסמן».

תשובה (3) flee נכונה. ההקשר – 'חיות בר רבות ___ כשהן חשות סכנה בקרבתן' – מחייב תגובת בריחה.

נעבור על המסיחים:

(1) clip ('לגזום/להדק') חסר הקשר;

(2) graze ('לרעות') מתאר שלווה ולא תגובת סכנה;

(4) dwell ('להתגורר') אינו תגובה מיידית. רק flee ('לברוח') מתאים לתחושת סכנה.

המלכודת: graze קשור לחיות אך מנוגד לתגובת הסכנה.

נסמן flee

«נסמן».

תשובה (1) beam נכונה. ההקשר – 'מנסרה מפצלת ___ של אור לבן לצבעי הספקטרום' – נדרשת מילה שמצטרפת ל'אור'.

נעבור על המסיחים:

(2) tube ('צינור') אינו צורת אור;

(3) breed ('גזע') חסר הקשר;

(4) twig ('זרד') חסר הקשר. רק beam ('קרן/אלומת אור') מתאים ל'a ___ of white light'.

המלכודת: tube נשמע קשור לאור אך אינו האור עצמו.

נסמן beam

«נסמן».

תשובה (2) diverse נכונה. המשפט מסביר את עצמו: 'יותר מיני צמחים נמצאים שם מאשר בארה"ב וקנדה יחד' – כלומר מגוון צמחי.

נעבור על המסיחים:

(1) lethal ('קטלני') אינו נובע מריבוי המינים;

(3) remote ('מרוחק') אינו קשור ל-'botanically';

(4) adept ('מיומן') מתאר אנשים ולא ארץ. רק diverse ('מגוון') מתאים להסבר שאחרי הנקודתיים.

המלכודת: הנימוק אחרי ':' הוא הרמז.

נסמן diverse

«נסמן».

תשובה (1) tedious נכונה. המילה 'Though' מסמנת ניגוד: למרות תכונה שלילית, 'חזרה היא שיטת למידה יעילה מאוד'. נדרשת מילה שלילית המתאימה לחזרה.

נעבור על המסיחים:

(2) amorous ('רומנטי/אוהב') חסר הקשר;

(3) ostentatious ('ראוותני') אינו מתאים לחזרה;

(4) conspicuous ('בולט/ניכר') אינו תכונה שלילית המנוגדת ליעילות. רק tedious ('משעמם/מייגע') יוצר ניגוד הגיוני.

המלכודת: שלוש המילים האחרות נשמעות 'ניבות' אך אינן מתאימות לניגוד 'Though'.

נסמן tedious

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. המשפט המקורי: 'הלאמה מוערכת (prized) בזכות צמרה'. נחפש ניסוח מחדש ששומר בדיוק על המשמע.

(1) 'Llamas are valued because of their wool' – זהה במשמע למקור (prized=valued).

נעבור על המסיחים:

(2) 'צמר הלאמה יקר מאוד' – מוסיף מידע (מחיר) שלא נאמר;

(3) 'הצמר המשובח ביותר מגיע מלאמות' – טענת עליונות שלא נטענה;

(4) 'הלאמה מגודלת בעיקר למען צמרה' – מוסיף סיבתיות של גידול שלא נאמרה.

המלכודת:

מסיח (4) קוסם כי 'צמר' מופיע בו, אך 'מוערכת' ≠ 'מגודלת בעיקר לשם'.

נסמן (1)

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. המקור: 'לקראת הוריקן סנדי, כמה ערים על חוף האטלנטי ציווו על פינויים כפויים של שכונות בנתיב הסערה'.

(4) 'עם התקרב סנדי, כמה ערים דרשו מהתושבים לעזוב אזורים מאויימים' – שומר על 'ציווו פינוי כפוי'.

נעבור על המסיחים:

(1) 'הרבה אנשים עזבו את בתיהם' – מתאר תוצאה ולא את הפעולה (הציווי) שנאמרה, ואינו ודאי;

(2) 'נקטו צעדים נרחבים' – כללי מדי ומאבד את הפינוי הכפוי;

(3) 'דרשו סיוע' – שינוי משמע מוחלט (לא דובר על סיוע).

המלכודת:

מסיח (1) נשמע נכון אך מדווח על תוצאה ודאית במקום על ההוראה.

נסמן (4)

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. המקור: 'יסודות כימיים מסוימים, כמו פחמן, קיימים בצורות גבישיות שונות, שכל אחת מהן נקראת אלוטרופ'.

(3) 'אלוטרופים הם צורות גבישיות שונות של אותו יסוד כימי' – הגדרה מדויקת.

נעבור על המסיחים:

(1) 'לכל אלוטרופי הפחמן צורות דומות' – סותר את 'צורות שונות';

(2) 'גבישים המכילים שני יסודות או יותר' – שגוי, אלוטרופ הוא של יסוד יחיד;

(4) 'פחמן הוא היסוד בעל מגוון האלוטרופים הרחב ביותר' – טענת עליונות שלא נאמרה (פחמן רק דוגמה).

המלכודת:

מסיח (4) מנצל את המילה 'such as' כדי לייחס לפחמן תכונה ייחודית.

נסמן (3)

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. המקור: 'רק מיעוט מהרופאים היוונים העתיקים קיבלו עליהם (subscribed to) את הוראות שבועת היפוקרט'.

(4) 'מעטים יחסית קיבלו את המחויבויות שנקבעו בשבועה' – זהה במשמע.

נעבור על המסיחים:

(1) 'רוב הרופאים סירבו ליישבע את השבועה' – 'לא לקבל את ההוראות' ≠ 'סירבו ליישבע', וגם 'רוב' אינו מדויק (המקור מדבר על מיעוט שכן);

(2) 'לא הרבה מהכללים שבשבועה נשמרו' – מעביר את המיעוט מהרופאים אל הכללים;

(3) 'השבועה נוסחה על־ידי קבוצה קטנה' – עוסק בניסוח ולא בקבלה.

המלכודת:

מסיח (2) משמר 'מעטים' אך משנה את נושא המיעוט.

נסמן (4)

«נסמן».

תשובה (2) surprised נכונה. הפסקה הראשונה מדגישה ש-Archbold טס מעל פנים 'שלכאורה לא מאוכלס' (supposedly uninhabited) ועשה 'אחת התגליות המדהימות ביותר' – כלומר הוא לא ציפה למצוא את הדאני.

נעבור על המסיחים:

(1) terrified ('מבוהל') – זו תגובת הדאני בפסקה השלישית, לא של Archbold;

(3) determined ('נחוש') – הוא בא לחקור צמחים ועופות, לא לחפש את הדאני;

(4) prepared ('מוכן') – הפוך מההפתעה שעולה מהטקסט. רק surprised ('מופתע') נגזר מ-'supposedly uninhabited' + 'תגלית מדהימה'.

המלכודת: terrified מופיע בטקסט אך מתייחס לדאני.

נסמן surprised

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. הפסקה השנייה מפרטת מדוע התגלית הייתה מדהימה: אוכלוסייה צפופה של מעל 50,000 איש שנשארה נסתרת, ואחד מ'מגעי-הראשונים האחרונים'.

נעבור על המסיחים:

(2) 'משמעות הביטוי last first contacts' – פרט בתוך הפסקה, לא מטרתה הראשית;

(3) 'כמה קשה היה להיכנס לעמק' – מוזכר אגב אך אינו מטרת הפסקה;

(4) 'כיצד הדאני נשארו מבודדים' – נקודה משנית המסבירה את הרקע, לא את מה שהופך את התגלית למדהימה.

המלכודת: מסיחים (3)/(4) נכונים עובדתית אך אינם 'המטרה הראשית'.

נסמן (1)

«נסמן».

תשובה (4) was replaced by נכונה. בשורה 13: 'Their fear, however, soon yielded to curiosity' – הפחד פינה את מקומו לסקרנות. המילה 'however' והמעבר מפחד לסקרנות מלמדים על החלפה.

נעבור על המסיחים:

(1) 'grew out of' ('צמח מתוך') – משמע הפוך;

(2) 'held on to' ('המשיך להחזיק ב-') – סותר את המעבר;

(3) 'met with' ('נתקל ב-') – אינו מתאים להקשר. רק 'was replaced by' ('הוחלף ב-') שומר על 'הפחד נעלמו ובמקומו באה סקרנות'.

המלכודת: 'grew out of' נשמע קרוב אך משנה כיוון.

נסמן (4)

«נסמן».

תשובה (1) נכונה – זו שאלת 'not stated', כלומר מחפשים את המשפט שלא נאמר (או שנסתר).

(1) 'הדאני קיבלו מיד בברכה את החוקרים' – סותר את הטקסט: בתחילה הם היו מבוהלים (terrified), ורק אחר-כך הפחד פינה מקום לסקרנות – לא 'מיד'. נעבור על הנמסרים:

(2) 'הדאני הוקסמו מכלי החוקרים' – נאמר ('quick to see the advantages');

(3) 'אנשים רבים הגיעו אחרי 1938' – נאמר ('influx of missionaries, traders...');

(4) 'אורח חיי הדאני הושפע מהעולם החיצוני' – נאמר מפורשות.

המלכודת: המסיח נשמע 'נכון' ברוחו אך סותר את המילה 'immediately' – בשאלת 'not stated' דווקא המשפט השגוי הוא התשובה.

נסמן (1)

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. הפסקה האחרונה: 'עד היום, אנתרופולוגים תוהים אם המגע עם העולם החיצוני היה מועיל או מזיק' – כלומר הדיון על ההשפעות החיוביות והשליליות עודנו פתוח.

נעבור על המסיחים:

(1) 'מפקפקים בחשיבות התגלית' – לא נאמר; הספק הוא לגבי התועלת/הנזק לעמים, לא לגבי חשיבות התגלית;

(2) 'מאמינים ששינוי תרבותי תמיד מועיל' – סותר את 'מועיל או מזיק';

(4) 'כבר אינם מחפשים אוכלוסיות מבודדות' – לא נרמז בפסקה האחרונה.

המלכודת:

(2) מנצל את המילה 'beneficial' אך מתעלם מ-'or harmful'.

נסמן (3)

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. בפסקה הראשונה Rankin 'חשב שלא סביר שהעבודה תראה אור', וכינה אותה 'מאה ושישים עמודי שטות' (drivel) – כלומר לא חשב שספרו טוב.

נעבור על המסיחים:

(1) 'מפורסם בבריטניה יותר מבמקומות אחרים' – נמכרו 6 מיליון עותקים 'בבריטניה לבדה', אך זו אינה השוואה למקומות אחרים (הוא זכה גם לשבחים בינלאומיים);

(2) 'תמיד רצה להיות סופר' – לא נאמר;

(4) 'נאבק שנים רבות לפני ההצלחה' – הפוך; ספרו הראשון היה הראשון בסדרה מצליחה.

המלכודת:

(1) מנצל את 'United Kingdom alone' אך אינו משווה למקומות אחרים.

נסמן (3)

«נסמן».

תשובה (3) crime נכונה – זו שאלת 'except', כלומר מחפשים את המילה שלא מתאימה. 'נוף העיר ... מהווה את ה-backdrop לסיפורי הפשע שלו' – המובן 'רקע/תפאורה'.

נעבור על המסיחים:

(1) setting ('תפאורה/רקע') – נרדף מתאים;

(2) location ('מיקום') – מתאים;

(4) stage ('במה') – מתאים למובן של רקע/זירה. רק (3) crime ('פשע') – אינו נרדף ל-backdrop אלא נושא הסיפור.

המלכודת: 'crime' מופיע באותה שורה ('tales of crime') ולכן מפתה, אך אינו תחליף ל-backdrop.

נסמן (3)

«נסמן».

תשובה (2) נכונה – זו שאלת 'cannot be inferred', כלומר מחפשים את המשפט שאינו ניתן להסקה מהפסקה השנייה.

(2) 'תיאורי החקירות הפליליות של Rankin מדויקים עובדתית' – הפסקה משבחת תיאורי מקומות באדינבורג ועלילות מורכבות, אך אינה אומרת שהחקירות מדויקות עובדתית. נעבור על המסיחים שכן ניתנים להסקה:

(1) 'סיפוריו מתרחשים באזורים שונים' – נתמך ב-'better- and lesser-known spots';

(3) 'כתיבתו משקפת היכרות עם אדינבורג' – נתמך;

(4) 'קוראיו נהנים ממורכבות סיפוריו' – נתמך ב-'intricate plots ... praised'.

המלכודת:

(2) נשמע סביר אך מבלבל 'תיאור צבעוני של מקומות' עם 'דיוק עובדתי של חקירות'.

נסמן (2)

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. הפסקה השלישית מציגה את הגיבור – הבלש John Rebus – ומתארת את אופיו המורכב.

נעבור על המסיחים:

(1) 'לתת דוגמאות לעלילות המורכבות' – שייך לפסקה השנייה, לא לשלישית;

(3) 'להסביר מה עושה את Rebus בלש מעולה' – הפסקה מתארת אופי ולא כישורי בילוש;

(4) 'לדון במה מניע את Rebus' – מוזכר כסקרנות הקוראים, אך אינו המטרה הראשית (הפסקה מציגה אותו לראשונה).

המלכודת:

(4) מנצל את 'מה מניע אותו' אך זו נקודה משנית, לא המטרה.

נסמן (2)

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. מחפשים את התיאור שמכיל ניגוד פנימי.

(3) 'a gruff but essentially benevolent nature' ('טבע גס אך בבסיסו טוב-לב') – 'גס' מול 'טוב-לב' הוא ניגוד, והמילה 'but' מסמנת אותו במפורש.

נעבור על המסיחים:

(1) 'חיים פנימיים מורכבים כמו העיר' – דימוי ללא ניגוד;

(2) 'בודד בחיפוש אחר צדק' – שני חלקים שאינם סותרים;

(4) 'איש רב-פנים עם הערכה להומור שחור' – תיאור עקבי ללא סתירה.

המלכודת: 'מורכב' או 'רב-פנים' נשמעים 'מנוגדים' אך אינם סתירה; רק gruff מול benevolent הוא ניגוד ישיר.

נסמן (3)

«נסמן».