פתרון הבחינה הפסיכומטרית אביב 2021 — טקסט מלא

תשובה (2) נכונה. הנושא אנלוגיה, והכלי הוא ניסוח מדויק של יחס סיבה–תוצאה: פיהוק הוא סימן שהעייפות גורמת לו (עייפות ← פיהוק). נחפש זוג שבו הראשון הוא סימן שהשני גורם לו.

(1) תמרור : זהירות — התמרור אמור לגרום לנהג להתנהג בזהירות, אך הזהירות אינה סימן שהתמרור מסגיר אלא תגובה רצויה, והכיוון הפוך;

(3) יום הולדת : גיל — יום ההולדת מציין את הגיל אך אינו תוצאה שהגיל 'גורם' לה;

(4) קביים : צליעה — הקביים עוזרים למי שסובל מצליעה, יחס של אמצעי–עזר ולא של סימן שנגרם;

(2) שְׂעַר שֵׂיבה : זקנה — שיער השיבה הוא סימן גופני שהזקנה גורמת לו (זקנה ← שיער שיבה), בדיוק כמו פיהוק שנגרם מעייפות. לכן

«נסמן» את (2).

תשובה (3) נכונה. הכלי הוא זיהוי תפקיד הקריאה מול הפועל: 'לא דובים ולא יער' היא קריאה שאומר מי שרוצה לעשות את ההפך מלאשר — כלומר להכחיש. נחפש קריאה שאומר מי שמבקש לעשות את היפוכו של הפועל.

(1) 'לא, תודה' : להציע — האומר 'לא, תודה' דוחה הצעה, אך אינו עושה את היפוכה של פעולת ההצעה אלא מגיב עליה;

(2) 'לא נורא' : לנחם — 'לא נורא' נאמר כדי לנחם, כלומר הקריאה משרתת את הפועל ולא הופכת אותו;

(4) 'ניחא' : להסכים — 'ניחא' אומר מי שמסכים, וגם כאן הקריאה תואמת את הפועל ולא מנוגדת לו;

(3) 'בוז' : לשבח — 'בוז' אומר מי שרוצה לעשות את ההפך מלשבח, לגנות, בדיוק כמו 'לא דובים ולא יער' מול לאשר. לכן

«נסמן» את (3).

תשובה (1) נכונה. הכלי הוא בחינת מערכת היחס המרחבי ההדדי: אם אתה נמצא שמאלה ממישהו, הוא נמצא מימין שלך — שני צדדים מנוגדים המתוארים מנקודות מבט הפוכות ('אני שמאלה ממנו, הוא מימיני'). נחפש זוג המשקף בדיוק מבנה זה.

(2) מזרח : מערב — שני כיוונים מנוגדים, אך שניהם מתוארים באותה צורה ואין בהם יחס הדדי של 'אני והוא';

(3) ראשון : לפני — 'ראשון' הוא מי שאין איש לפניו, יחס של סדר ולא של מיקום הדדי משני צדדים;

(4) מול : מנגד — שתי מילים נרדפות לעמידה זה כנגד זה, ולא יחס של צד והיפוכו;

(1) קדימה : מאחורי — אם אתה קדימה ממישהו, הוא מאחוריך, בדיוק אותו יחס הדדי של צד מול היפוכו כמו שמאלה–מימין. לכן

«נסמן» את (1).

תשובה (3) נכונה. הכלי הוא ניסוח היחס בין כינוי האדם לבין מה שיש לו: חייב הוא מי שיש לו חוב (בעל חוב). נחפש זוג שבו הראשון הוא כינוי לאדם על שום דבר שיש לו, והשני הוא אותו דבר עצמו.

(1) ספרן : סֵפֶר — הספרן עוסק בספרים אך אינו 'בעל ספר', היחס הוא עיסוק ולא בעלות;

(2) שיכר : שכרות — השיכור מצוי במצב של שכרות, אך שכרות היא מצב מופשט ולא דבר שיש לו;

(4) מנופה : נפה — מנופה הוא דבר שעבר ניפוי בנפה, יחס של תוצר וכלי ולא של אדם ומה שברשותו;

(3) כרסתן : כרס — כרסתן הוא מי שיש לו כרס (בעל כרס), בדיוק כמו חייב שהוא בעל חוב. לכן

«נסמן» את (3).

תשובה (3) נכונה. זו אנלוגיה קשה, והכלי הוא דיוק בשני מרכיבים כאחד — הפועל וטיב המילה השנייה: לפרז פירושו להוציא כוחות צבא, ותותח הוא סוג ספֵּציפי של כוח צבאי; כלומר הפועל מפעיל קטגוריה כללית, והמילה השנייה היא דוגמה מסוימת שלה.

(1) לגלען : פרי — לגלען הוא להוציא את הגלעין מן הפרי, אך 'פרי' הוא המקור שממנו מוציאים ולא דוגמה ספֵּציפית לגלעין;

(2) למחוק : דף — למחוק הוא לנקות דף מעיפרון, ו'דף' הוא המשטח ולא דוגמה מסוימת של הנמחק;

(4) לכרות : מחצב — לכרות הוא להוציא מחצב, אך 'מחצב' כללי מדי ואינו דוגמה ספֵּציפית, וזו המלכודת המרכזית של השאלה;

(3) לברא : אלון — לברא הוא לכרות יער, ואלון הוא סוג ספֵּציפי של עץ הנכרת, בדיוק כמו תותח שהוא סוג ספֵּציפי של כוח צבאי. לכן

«נסמן» את (3).

תשובה (4) נכונה. הכלי הוא ניסוח מדויק של הקשר בין המקום לפועל: הסתתר פירושו היה במחבוא — כלומר לבצע את הפעולה זה בדיוק 'להיות ב'מקום המסוים. נחפש זוג שבו הפועל שקול ל'להיות ב'מקום.

(1) מקפצה : קפץ — קפץ אינו 'היה במקפצה' אלא השתמש במקפצה, יחס של שימוש בכלי;

(2) משתה : שתה — שתה אינו 'היה במשתה' אלא צרך משקה, והמשתה הוא אירוע ולא המקום שבו מתקיימת הפעולה בהכרח;

(3) ממלכה : מלך — מלך אינו 'היה בממלכה' אלא שלט בממלכה, יחס של שליטה;

(4) מרבץ : רבץ — רבץ פירושו היה במרבץ, בדיוק כמו הסתתר שהוא היה במחבוא. לכן

«נסמן» את (4).

תשובה (3) נכונה. הנושא שאלת הבנה והסקה, והכלי הוא איתור הסבר חלופי: החוקרים ייחסו את השיפור של קבוצה ב לקבלת המשוב, אך קבוצה ב נבדלה מקבוצה א בשני דברים — גם קיבלה משוב וגם קיבלה הפסקה. הסבר חלופי טוב יצביע על ההבדל האחר.

(1) הערכה עצמית גבוהה תורמת לשיפור — אינה מסבירה מדוע דווקא קבוצה ב השתפרה יותר, שכן אינה קשורה להבדל בין הקבוצות;

(2) הנתונים שנמסרו לקבוצה ב לא שיקפו את הישגיהם — אם המשוב היה שגוי הדבר מחליש את הרעיון שהמשוב עזר, אך אינו מספק גורם חלופי שהביא לשיפור;

(4) בדרך כלל המשחק השני טוב מהראשון — נכון לשתי הקבוצות כאחת, ולכן אינו מסביר את ההבדל ביניהן;

(3) הפסקה בין המשחקים מאפשרת התרעננות ותורמת לשיפור — זהו בדיוק ההבדל האחר בין הקבוצות: אולי לא המשוב אלא ההפסקה היא שגרמה לשיפורה של קבוצה ב. לכן

«נסמן» את (3).

תשובה (4) נכונה. הנושא שאלת הבנה והסקה, והכלי הוא בחינת הפירושים האפשריים למשפט רב–משמעי: 'עידית צילמה טורפי זוחלים ויונקים ימיים' ניתן לפרש בכמה אופנים, ואנו מחפשים את הפירוש שאי אפשר להסיק מן המשפט.

(1) בעלי חיים הניזונים מזוחלים, ובנוסף יונקים ימיים — קריאה של 'טורפי זוחלים' בנפרד מ'יונקים ימיים', אפשרית;

(2) בעלי חיים הניזונים מזוחלים ימיים ומיונקים ימיים — קריאה שבה 'ימיים' חל על שניהם, אפשרית;

(3) בעלי חיים ימיים הניזונים מזוחלים ומיונקים — קריאה שבה 'ימיים' מתאר את הטורפים עצמם, אפשרית;

(4) זוחלים הניזונים מיונקים ימיים — כאן הזוחלים הם הטורפים, אך המשפט אומר 'טורפי זוחלים', כלומר הזוחלים הם הנטרף ולא הטורף, ולכן פירוש זה אינו יכול להשתמע. לכן

«נסמן» את (4).

תשובה (4) נכונה. הנושא השלמת משפט, והכלי הוא התאמה הגיונית בין כל החלקים החסרים לרוח המשפט: בלום מזהיר מפני סכנה — ולכן כל ההשלמות צריכות לתאר תהליך שלילי, שבו דבר שנועד להיות זמני הופך לקבוע.

(1) הדמוקרטי / אמצעי בלבד / למטרה בפני עצמה / לרווחת הכול — 'לרווחת הכול' חיובי ואינו מתאים לאזהרה מפני סכנה;

(2) הצבאי / גורם מרתיע / לשלטון פשרני / כפי שתוכנן מלכתחילה — 'כפי שתוכנן' סותר את עצם רעיון הסכנה שדבר ישתבש;

(3) הסוציאליסטי / מיושם בחברה כולה / לנחלת הכלל / בניגוד למתוכנן — 'לנחלת הכלל' חיובי ואינו מצטרף לאזהרה;

(4) הרודני / פתרון זמני / לפתרון קבע / למגינת ליבו של העם — משטר רודני שנועד להיות פתרון זמני והופך לפתרון קבע, לצער העם, מתאים בכל חלקיו לאזהרה מפני סכנה. לכן

«נסמן» את (4).

תשובה (2) נכונה. הנושא השלמת משפט, והכלי הוא מעקב מדויק אחר השלילות ורצף הטיעון: פנינה אבן 'אינה ___ ההנחה כי הטקסט המקראי ___ על מאורעות שהתרחשו באמת', ולכן החלק הראשון צריך לומר שהיא מקבלת את ההנחה שהטקסט מספר על אירועים אמיתיים, אך מסתייגת מסדר התרחשותם, ולכן המסקנה שלילית.

(1) חולקת על / מספר / יתרה מזאת, היא מאמינה / למרות זאת, אפשר — 'היא מאמינה' ו'אפשר' סותרים את ההסתייגות ואת המסקנה השלילית;

(3) מסכימה עם / אינו מספר כלל / ... — 'אינו מספר כלל' סותר את ההנחה שהטקסט כן מספר על אירועים אמיתיים;

(4) מסכימה עם / מספר / ... לא סביר / לכן אפשר — 'לכן אפשר' סותר את המסקנה שאי אפשר להשתמש בטקסט לתיארוך;

(2) חולקת על / מספר / עם זאת, היא אינה מאמינה / לכן אי אפשר — 'אינה חולקת על' (כלומר מקבלת) שהטקסט מספר על אירועים אמיתיים, אך 'אינה מאמינה' שנשמר סדר ההתרחשות, 'ולכן אי אפשר' להשתמש בו לתיארוך. לכן

«נסמן» את (2).

תשובה (3) נכונה. הנושא השלמת משפט, והכלי הוא בחינת ההיגיון של תנאי הפוך (לולא): עדות השכנה מלמדת שהנאשם חף מפשע. השופט קבע שעדות זו היא עדות שקר, ובזכות קביעה זו יכול היה להרשיע.

(1) לולא / שקר / זכאי — 'לולא קבע ש...שקר, לא היה יוצא זכאי' שגוי: אילו לא הייתה נפסלת העדות המזכה, הנאשם דווקא היה יוצא זכאי;

(2) רק אילו / מהימנה / זכאי — 'עדות מהימנה' סותרת את ההיגיון, שהרי דווקא פסילת העדות אפשרה את ההרשעה;

(4) רק אילו / שקר / חייב — 'רק אילו קבע ש...שקר, לא היה יוצא חייב' הפוך: אילו קבע שהעדות שקר, כן היה מרשיע;

(3) לולא / שקר / חייב — 'לולא קבע השופט שהעדות המזכה היא עדות שקר, לא היה הנאשם יוצא חייב בדין': קביעת השקר היא שאפשרה את ההרשעה, ובלעדיה הנאשם לא היה מורשע. לכן

«נסמן» את (3).

תשובה (2) נכונה. הנושא שאלת הבנה והסקה, והכלי הוא זיהוי מה שאינו מחליש את ההשערה: המומחים שיערו שהירידה במספר הנתפסים נובעת ממסע הפרסום. נתון מחליש יציע גורם אחר לירידה, ואנו מחפשים את היחיד שאינו עושה זאת.

(1) חלק ממכמונות המהירות לא פעלו כמה חודשים — מסביר את הירידה בלי המסע (פחות מכמונות פועלות = פחות נתפסים), מחליש;

(3) 2005 הייתה גשומה ונהגים נוסעים לאט בגשם — גורם חלופי (מזג האוויר), מחליש;

(4) עבודות תשתית יצרו פקקים רוב שעות היום — פקקים מונעים נהיגה מהירה, גורם חלופי, מחליש;

(2) גובה הקנס הופחת ב–2005 — הפחתת קנס הייתה אמורה דווקא להגדיל את העבירות, ולמרות זאת מספר הנתפסים ירד, ולכן הנתון מחזק את הרושם שמסע הפרסום פעל — ואינו מחליש. לכן

«נסמן» את (2).

תשובה (4) נכונה. הנושא שאלת הבנה והסקה, והכלי הוא זיהוי ההבחנה המרכזית שוויליאמס מציב: אשמה נובעת מן המעשה ומכתימה נקודה בתפיסה העצמית, ואילו בושה 'צובעת' את תפיסת העצמי כולה וגורמת לרצון להיעלם. כלומר אשמה מכוונת אל המעשה, ובושה אל האדם עצמו.

(1) האחת מתעוררת ממעשה והאחרת מעצם היות האדם מי שהוא — קרוב, אך מנסח את הבושה כנובעת מ'עצם ההוויה' ולא כהרגשה רעה על העצמי בעקבות מעשה, ניסוח מדויק פחות;

(2) האחת קשורה לאופן שבו האדם תופס את עצמו והאחרת לאופן שבו אחרים תופסים אותו — מכניס את 'האחרים', מרכיב שאינו ההבדל שהציג ויליאמס;

(3) התגברות על האחת מאפשרת חזרה למצב הקודם והאחרת מחייבת שינוי מוחלט — עוסק בהתגברות ובתיקון, לא בשאלת מוקד הרגש (מעשה מול עצמי);

(4) האחת היא הרגשה רעה של האדם בנוגע לפעולה שעשה, והאחרת הרגשה רעה בנוגע אליו עצמו — בדיוק ההבחנה: אשמה על המעשה, בושה על העצמי. לכן

«נסמן» את (4).

תשובה (4) נכונה. הנושא שאלת הבנה והסקה, והכלי הוא הכללת התופעה שבפסקה: זיהוי המרצה קל בהקשר הרגיל (אולם ההרצאות) וקשה מחוצה לו — כלומר ההקשר שבו אנו נתקלים במשהו מסייע מאוד לזיהויו. נחפש דוגמה המדגימה בדיוק את תלוּת הזיהוי בהקשר.

(1) גנן מנוסה מבחין בין מיני צמחים ואילו מי שאינו עוסק בגינון אינו מזהה — עניין של מומחיות ותרגול, לא של הקשר;

(2) פוליטיקאים מתחום התקשורת נתפסים מהר בתודעה — עניין של היכרות מוקדמת, לא של הקשר הזיהוי;

(3) פוגשים מַכָּרה עם ילד לא מוכר ומזהים את הילד כבנה — הסקה משיוך, לא זיהוי הנשען על ההקשר המוכר;

(4) בני אדם מזהים סמלים מסחריים מהר יותר כשנאמר להם שאלו סמלים מסחריים, ומהר עוד יותר כשנאמר להם באיזה תחום החברות פועלות — ההקשר (המידע המקדים) מזרז את הזיהוי, בדיוק כמו זיהוי המרצה הנשען על ההקשר. לכן

«נסמן» את (4).

תשובה (2) נכונה. הנושא שאלת הבנה והסקה, והכלי הוא הסקת המתחייב מן הפסקה: הממצאים מפתיעים משום שדגים מבצעים משימות מורכבות (זיהוי פרצופים, הבחנה בין יצירות, תקשורת) אף שחלק המוח המאפשר לבעלי חיים אחרים לבצע משימות כאלה אינו קיים אצלם. מכאן שהדגים מבצעים זאת באמצעות חלק מוח אחר.

(1) בעבר לא ידעו כיצד דגים מבצעים משימות מורכבות אך כיום התמונה ברורה — הפסקה אינה טוענת שהמנגנון התברר, אלא רק שהיכולת קיימת ומפתיעה;

(3) אפשר לאמן כל בעל חיים להבחין בין יצירות מוזיקליות גם בלי חלק המוח — הכללה גורפת שאינה נתמכת, הנתונים עוסקים בדגים בלבד;

(4) היכולת לתקשר עם מינים אחרים גבוהה מזו הדרושה לזיהוי פרצופים — השוואת רמות שאין לה בסיס בפסקה;

(2) החלק במוח הדג שאחראי לזיהוי פרצופים אינו אותו חלק שעושה זאת במוח בעלי חיים אחרים — מתחייב ישירות: הדגים מצליחים אף שחסר להם החלק ה'רגיל', ולכן הם נעזרים בחלק אחר. לכן

«נסמן» את (2).

תשובה (1) נכונה. הנושא שאלת הסקה לוגית, והכלי הוא בניית מבנה הנתונים ובדיקה איזו תוספת קובעת הכול בוודאות. נתון: אחת הילדות חברה של שלוש האחרות, וכל אחת מן השלוש חברה רק שלה (מבנה של 'מרכז וקרניים'); מיכל וגלית אינן חברות — ולכן אף אחת מהן אינה ה'מרכז' (המרכז חברה של כולן, כולל שתיהן). כמו כן שלוש לומדות בכיתה א' ואחת בכיתה ב'. נדרש נתון שיקבע גם את החברויות וגם את הכיתות.

(2) רונה חברה של מיכל ולומדת בכיתה א' — אינו קובע מי לומדת בכיתה ב', חסר;

(3) דפנה חברה של רונה ולומדת בכיתה ב' — אינו קובע במלואן את החברויות בין שאר הבנות, חסר;

(4) גלית חברה של דפנה ולומדת בכיתה א' — אינו קובע מי לומדת בכיתה ב', חסר;

(1) מיכל חברה של דפנה ולומדת בכיתה ב' — מכיוון שמיכל אינה המרכז, חברתה היחידה היא המרכז, ולכן דפנה היא המרכז (חברה של כולן); מכאן שכל החברויות נקבעות, ומיכל בכיתה ב' והשאר בכיתה א' — הכול נקבע בוודאות. לכן

«נסמן» את (1).

תשובה (1) נכונה. הנושא שאלת הבנה והסקה, והכלי הוא פענוח המטפורה של עוז: לעיתים ה'חוזה הסודי' בין הכותב לקורא הוא חוזה שקרי — הכותב חושף לכאורה 'סודות מאחורי הקלעים', והקורא הזחוח בטוח שהוא יודע יותר מן הגיבורים, אך אינו מבחין שגם 'מאחורי הקלעים' הם תפאורה נוספת. כלומר הקורא סבור שבידיו מידע עודף, אך מידע זה מטעה.

(2) הקורא סבור שהוא עד ל'התקשרות סודית' ואינו מבין שהדמויות עומדות להפר הסכם — ממקם את ההטעיה ביחסים עם הדמויות ולא במידע המטעה שהכותב חושף;

(3) הקורא חושב שהוא והכותב משתעשעים על חשבון הדמויות בעוד הדמויות משתעשעות על חשבונו — הופך את יחסי הכוח, אך אינו העניין של 'הנפילה בפח' כאן;

(4) הקורא מנסה לפענח את רמזי הכותב, נכשל ומבין דברים שונים מכוונתו — עוסק בכישלון פענוח כללי ולא בתחושת הידע העודף המטעה;

(1) הקורא סבור שיש בידיו מידע שאין בידי הדמויות, אך למעשה מידע זה מטעה — בדיוק הפח: ביטחון בידע עודף שהוא למעשה תפאורה מטעה. לכן

«נסמן» את (1).

תשובה (2) נכונה. הנושא הבנת הנקרא, והכלי הוא הסקת המתחייב מן הפסקה השנייה: צורת השירה (הקצִידה) לא נשתנתה, אך תוכנהּ השתנה — מנעמי היין, האהבה האסורה ושאר הנאות החיים תפסו את מקומם של הנושאים המסורתיים. אם היין 'תפס את מקומם' של הנושאים הקודמים, משתמע שקודם לכן הוא לא נמנה עמם.

(1) תוכן הקצידות לא נשתנה — הפוך מן הנאמר, דווקא התוכן הוא שהשתנה;

(3) הקצידות בנות המאה השמינית היו שונות בצורתן מקודמותיהן — הפוך: הצורה נשמרה, רק התוכן השתנה;

(4) לפני המאה השמינית היו הנאות החיים נושא מרכזי בקצידות — הפוך מן המשתמע, הן נכנסו רק עתה במקום הנושאים המסורתיים;

(2) מנעמי היין לא היו מן הנושאים השגורים בקצידות שלפני המאה השמינית — משתמע ישירות מכך שהיין תפס עתה את מקום הנושאים המסורתיים. לכן

«נסמן» את (2).

תשובה (1) נכונה. הנושא הבנת הנקרא, והכלי הוא איתור מה שאינו מובא כמאפיין משותף: הפסקה השנייה מונה את המשותף לפרוזה המחורזת ולשירה — אותו מאמץ מן הכותב, בררנות ומקוריות בהבעת הרעיון, ומידה של קישוטי דיבור. עלינו למצוא את האפשרות שאינה נזכרת כמשותפת.

(2) השימוש בקישוטי דיבור — נזכר במפורש כמשותף;

(3) המאמץ הנדרש לכתיבתן — נזכר ('שתיהן דרשו מן הכותב אותו מאמץ');

(4) המקוריות בצורת ההבעה — נזכר ('חתירה למקוריות באופן הבעתו של רעיון');

(1) הנושאים שבהם עסקו — הפסקה אינה מציגה את הנושאים כמאפיין משותף לשתי הסוגות, ולכן זו האפשרות שאינה מובאת. לכן

«נסמן» את (1).

תשובה (1) נכונה. הנושא הבנת הנקרא, והכלי הוא איתור הנימוק בטקסט: המזכירים יצאו מתוך השקפה שכל מסמך היוצא מטעם שליט הממלכה צריך להיכתב בצורה הנאה ביותר, ולכן לא כתבו בסגנון יבש וענייני אלא 'ברוב פאר ומליצה'.

(2) משום שהאיגרת שימשה לדיון בנושאים ספרותיים — נכון לשלב מאוחר יותר, אך אינו הנימוק לניסוח המפואר של האיגרות הרשמיות המלכותיות;

(3) משום שזו הדרך המקובלת לפנות אל מלומדים — הפסקה עוסקת במסמכים היוצאים מטעם השליט, לא בפנייה אל מלומדים;

(4) משום שאיגרת הנשלחת למלך חייבת להיות בשפה גבוהה — מלכודת של היפוך כיוון: מדובר באיגרות היוצאות מטעם המלך, לא באיגרות הנשלחות אליו;

(1) משום שסברו שאין זה יאה שאיגרות מטעם המלך ייכתבו בסגנון סתמי — בדיוק ההשקפה שהניעה אותם. לכן

«נסמן» את (1).

תשובה (2) נכונה. הנושא הבנת הנקרא, והכלי הוא שחזור סדר ההתפתחות מן הפסקה השלישית: תחילה שימשה הצורה הסיפורית-שירית לאיגרות ומסמכים רשמיים; אחר כך החלה האיגרת לשמש גם צורה ספרותית שבה משיבים סופרים ומלומדים על שאלות; ולבסוף נעשתה המילה 'איגרת' שם נרדף למאמר קצר.

(1) פותח ב'סוגה ספרותית חדשה' ומסיים ב'תעודה מלכותית' — הופך את הסדר, שהרי המסמכים הרשמיים היו בהתחלה;

(3) פותח ב'צורה ספרותית המשמשת מלומדים' — מדלג על השלב הראשון (המסמך הרשמי) ומסיים בשלב שאינו סוף התהליך;

(4) עוסק בדיון בנושאים חברתיים-דתיים ומדעיים ומסיים ב'מסמכים רשמיים' — הופך את הסדר;

(2) מסמך רשמי הנכתב בצורה סיפורית-שירית ← צורה ספרותית המשמשת גם מלומדים להשיב על שאלות ← שם נרדף למאמר קצר — בדיוק סדר ההתפתחות שבפסקה. לכן

«נסמן» את (2).

תשובה (1) נכונה. הנושא הבנת הנקרא, והכלי הוא איתור הקביעה שאינה נכונה על עבדאללה בן אלמקפע. הפסקה האחרונה מספרת שהוא תִרגם את הספר 'כלילה ודמנה' מפרסית לערבית, ושמקורו של הספר בהודו — כלומר הוא לא חיבר את עלילת הסיפורים.

(2) היה מהראשונים שכתבו מאמרים קצרים בערבית בפרוזה גבוהה ומחורזת — נכון על פי הטקסט;

(3) חי בתקופה שבה תססה האימפריה המוסלמית — נכון, הוא בן המאה השמינית, תקופת התסיסה;

(4) תרם להיכרות של דוברי ערבית עם התרבות הפרסית — נכון, הוא הביא מיופייה ומחוכמתה של תרבות פרס למחוזות ערב;

(1) הוא הגה את עלילת הסיפורים בספר 'כלילה ודמנה' — אינו נכון: הוא תרגם ספר שמקורו בהודו, ולא הגה את עלילתו. לכן

«נסמן» את (1).

תשובה (1) נכונה. הנושא הבנת הנקרא, והכלי הוא בחירת כותרת המקיפה את הקטע כולו: הקטע פותח בתסיסה במאה השמינית, מתאר את השינויים בשירה (הקצידה), את התפתחות הפרוזה המחורזת ו'האיגרת', ואת תרומת התרגומים מפרסית — כלומר מגמות רחבות בספרות הערבית מן המאה השמינית ואילך.

(2) 'האיגרת — כתיבה ספרותית בשירות המלך' — צר מדי, מתמקד בשלב אחד בלבד;

(3) 'מפרס ועד ערב — על תרגומים מפרסית' — מתאר רק את הפסקה האחרונה;

(4) 'יין ואהבה אסורה — על תכנים חתרניים' — מתייחס רק לשינוי בתוכני השירה;

(1) 'מרגליות — על מגמות בספרות הערבית למן המאה השמינית' — כותרת מקיפה הכוללת את כל המגמות שבקטע (והדימוי 'מרגליות' אף קושר את השירה והפרוזה, שנמשלו לאבני חן). לכן

«נסמן» את (1).

תשובה (1) נכונה. לפנינו שאלת אנלוגיה, וכלי העבודה הוא ניסוח הקשר במשפט מדויק. הקשר המקורי: 'חושך מצרים' הוא חושך כבד וגמור במיוחד, בקונוטציה שלילית — צירוף שמעצים את המילה 'חושך' לרעה.

נעבור על המסיחים:

(2) 'שנת ישרים' היא אומנם שינה עמוקה, אך הקונוטציה שלה חיובית — לכן נפסול.

(3) 'מלחמה קרה' היא סוג מסוים של מלחמה ולא העצמה של המושג — נפסול.

(4) 'שמחת עניים' היא שמחה קטנה ומעטה, כלומר החלשה ולא העצמה — נפסול. מנגד, (1) 'דממת מוות' היא דממה מוחלטת ומעיקה בקונוטציה שלילית, בדיוק כמו הקשר המקורי.

«נסמן» את תשובה (1). מלכודת: מסיח העומק (שנת ישרים) מפתה, אך מחמיץ את הקונוטציה השלילית.

תשובה (1) נכונה. לפנינו שאלת אנלוגיה. הקשר המקורי: 'השביע' הוא לגרום למישהו להישבע, ו'נשבע' הוא מי שביצע את הפעולה בעצמו — כלומר יחס של גורם (סיבתי) לעומת המבצע.

נעבור על המסיחים:

(2) 'הקשיב' ו'שמע' הם קרובים אך אינם יחס של גרימה — נפסול.

(3) 'דובב' גורם לדבר, שהוא ההפך מ'שתק' — היחס הפוך, ולא גרימה־לאותה פעולה — נפסול.

(4) 'הפציר' פירושו ביקש מאוד וניסה לשכנע, אך אין כאן גרימה שמישהו 'ישכנע' את עצמו — נפסול. מנגד, (1) 'הדיח' הוא לגרום למישהו לעזוב, ו'עזב' הוא המבצע — בדיוק כמו הקשר המקורי.

«נסמן» את תשובה (1). מלכודת: מסיח 'דובב : שתק' מפתה כי שניהם שדה דיבור, אך היחס שם הפוך.

תשובה (1) נכונה. לפנינו שאלת אנלוגיה. הקשר המקורי: המעלית נעה בתוך הפיר — הפיר הוא המעטפת/התוואי שבתוכו נע הדבר השני.

נעבור על המסיחים:

(2) 'צינור : גומי' — הגומי הוא החומר שהצינור עשוי ממנו, לא דבר שנע בתוכו — נפסול.

(3) 'צינור : ברז' — הברז מחובר לצינור, אך אינו נע בתוכו — נפסול.

(4) 'צינור : גינה' — הגינה היא מיקום שבו נמצא הצינור, יחס הפוך — נפסול. מנגד, (1) 'צינור : מים' — המים נעים בתוך הצינור, בדיוק כמו הקשר המקורי.

«נסמן» את תשובה (1). מלכודת: כל המסיחים פותחים ב'צינור', ולכן חובה לבדוק את מהות היחס ולא רק את שדה־המשמעות.

תשובה (1) נכונה. לפנינו שאלת אנלוגיה. הקשר המקורי: סגפן הוא מי שנמנע מרצון מהנאה — אדם שבוחר להימנע מדבר־מה.

נעבור על המסיחים:

(2) 'תבוסתן' אינו נמנע מהצלחה אלא צופה כישלון ואינו מגיע להצלחה — לא הימנעות מבחירה — נפסול.

(3) 'מאופק' אינו נמנע מרגש אלא כובש ומסתיר אותו — נפסול.

(4) 'אביון' אינו נמנע מכסף אלא חסר כסף בעל כורחו — נפסול. מנגד, (1) 'צמחוני' הוא מי שנמנע מרצון מבשר — בדיוק כמו הקשר המקורי.

«נסמן» את תשובה (1). מלכודת: כל המסיחים נראים כ'חוסר', אך רק בצמחוני ובסגפן מדובר בהימנעות רצונית.

תשובה (4) נכונה. לפנינו שאלת אנלוגיה (מילים לועזיות). הקשר המקורי: אדם אימפולסיבי הוא מי שמונע (מוּנע) על ידי דחף — התכונה מתארת התנהגות המונָעת מן הגורם הפנימי.

נעבור על המסיחים:

(1) 'סקפטי' הוא מי שמטיל ספק — יוצר ספק, לא מונע על ידיו — נפסול.

(2) 'ראלי' הוא מי שרואה את המציאות — יחס של תפיסה, לא של הנעה — נפסול.

(3) 'אניגמטי' הוא אדם בעל מסתורין — יחס של אפיון, לא של הנעה — נפסול. מנגד, (4) 'רציונלי' הוא מי שמונע על ידי היגיון — בדיוק כמו הקשר המקורי.

«נסמן» את תשובה (4). מלכודת: כל המסיחים מזווגים שם־תואר לועזי עם שם־עצם קרוב, אך רק ברציונלי היחס הוא 'מונָע על ידי'.

תשובה (2) נכונה. לפנינו שאלת אנלוגיה. הקשר המקורי: אם משהו אופף אותי, אני עטוף בו — יחס פעיל↔סביל בין שני גורמים (מי שאופף ומי שעטוף).

נעבור על המסיחים:

(1) 'אסוף : מפזר' — יחס של הפכים (אסוף הוא ההפך מלפזר), לא פעיל↔סביל — נפסול.

(3) 'דחוף : ממהר' — 'ממהר' הוא מי שדחוף לו, אך מדובר באותו אדם עצמו ולא בשני גורמים — נפסול.

(4) 'דרוך : מוכן' — יחס של נרדפוּת (דרוך = מוכן), לא פעיל↔סביל — נפסול. מנגד, (2) 'דרוש : צריך' — אם אני צריך משהו, הוא דרוש לי; שני גורמים ביחס פעיל↔סביל, בדיוק כמו הקשר המקורי.

«נסמן» את תשובה (2). מלכודת: מסיח הנרדפוּת (דרוך : מוכן) מפתה, אך אינו משמר את יחס הפעיל־הסביל בין שני גורמים.

תשובה (3) נכונה. לפנינו שאלת הסקה לוגית: עלינו למצוא את הנהג היחיד שלא הפר בוודאות את התקנות. נבדוק כל נהג מול הכלל החל עליו:

(1) נהג מונית בן 66 — מונית בגיל 60-70 מחייבת בדיקה אחת לחמש שנים, וחלפו 7 שנים > 5 — הפר, נפסול.

(2) נהג רכב פרטי בן 85 — רכב פרטי בגיל 80+ מחייב בדיקה אחת לשנתיים, וחלפו 3 שנים > 2 — הפר, נפסול.

(4) נהג משאית בן 73 — משאית בגיל 70+ מחייבת בדיקה אחת לשנתיים, וחלפו 3 שנים > 2 — הפר, נפסול. נותרה (3): נהג רכב פרטי בן 75 — רכב פרטי בגיל 70-80 מחייב בדיקה אחת לחמש שנים, וחלפו רק 4 שנים < 5 — לא הפר.

«נסמן» את תשובה (3). מלכודת: יש להצליב נכון שלושה נתונים בכל מסיח — סוג הרכב, טווח הגיל, והתדירות הנדרשת.

תשובה (4) נכונה. לפנינו שאלת הסקה על תכנון בדיקה. הכשל בניסוי המקורי: ניצחון שלומית עשוי לנבוע מכך ששלומית פשוט מקלידה מהר יותר מיוסף, ולא מכך שהטלפון מהיר מהמחשב — המשתנה 'אדם' והמשתנה 'מכשיר' מעורבבים.

נעבור על המסיחים:

(1) מעבר לטקסט ארוך אינו מנטרל את יתרון האדם ואף משנה את התנאי שנבדק — נפסול.

(2) בדיקת פעולות אחרות (איתור מידע) אינה רלוונטית להקלדה — נפסול.

(3) השוואה בין שני הטלפונים אינה נוגעת ליחס טלפון־מול־מחשב — נפסול. מנגד, (4) החלפת המכשירים — שלומית במחשב ויוסף בטלפון — מבודדת את משתנה המכשיר: אם שלומית תנצח שוב (הפעם במחשב), הרי שהמהירות היא שלה ולא של המכשיר.

«נסמן» את תשובה (4). מלכודת: יש לזהות שהמשתנה המבלבל הוא זהות המקליד, ורק היפוך המכשירים מבקר אותו.

תשובה (4) נכונה. לפנינו שאלת הבנה של שרשרת סיבתית בפסקה. שרשרת ההיגיון: רכיבי האשכולית מעכבים אנזים → האנזים אינו מפרק את התרופה → התרופה מצטברת בגוף → הריכוז מגיע לרמה רעילה.

נעבור על המסיחים:

(1) פגיעה ביעילות התרופה — הפוך מהנאמר; הבעיה היא עודף תרופה, לא מחסור — נפסול.

(2) פגיעה במעי הדק — לא נאמר בפסקה — נפסול.

(3) רכיבי האשכולית עצמם נעשים רעילים — עיוות; לפי הפסקה מצטברת התרופה עד רעילות, לא רכיבי האשכולית — נפסול. מנגד, (4) הרעלה בשל ריכוז גבוה מדי של התרופה — בדיוק סוף השרשרת.

«נסמן» את תשובה (4). מלכודת:

מסיח (3) מחליף בין מה שנעשה רעיל (התרופה) לבין רכיבי האשכולית.

תשובה (4) נכונה. לפנינו שאלת הסקה מן הפסקה. הרעיון המרכזי: הדחת כדור הארץ ממרכז היקום (התורה ההליוצנטרית) ערערה גם את התפיסה שהאדם במרכז הבריאה.

נעבור על המסיחים:

(1) הופך את סדר הסיבתיות — התורה קדמה לערעור התפיסה האנתרופוצנטרית, לא להפך — נפסול.

(2) הפוך לחלוטין — הגילוי ערער את מרכזיות האדם ולא הכשיר קרקע לחיזוקה — נפסול.

(3) עוסק ביחס שאינו נדון בפסקה — נפסול. מנגד, (4) 'ירידה בחשיבות שבני אדם מייחסים לעצמם' היא בדיוק ערעור הגישה האנתרופוצנטרית שמתאר סוף הפסקה.

«נסמן» את תשובה (4). מלכודת: מסיחים (1) ו-(2) מהפכים כיוון סיבתי — יש לוודא מי גרם למה.

תשובה (3) נכונה. לפנינו שאלת רעיון מרכזי. טענת הפסקה: המציאות הנפשית היא בגדר איכויות, ולכן אי אפשר לחקור אותה באמצעים כמותיים־מדעיים.

נעבור על המסיחים:

(1) 'אין טעם לחקור את האהבה' — הקצנה; הפסקה שוללת חקירה כמותית בלבד, לא חקירה בכלל — נפסול.

(2) 'יותר ו-פחות חסרי משמעות' — הכללה גורפת מדי; הפסקה מדברת על אי־כימוּת מדויק, לא על העדר יחס — נפסול.

(4) הופך את הנאמר — האיכויות דווקא כן ניתנות לבחינה בכלים איכותיים; מה שאינו מתאים הוא הכלי הכמותי — נפסול. מנגד, (3) 'אמצעים כמותיים אינם מתאימים לבחינת המציאות הנפשית' — זהו בדיוק הרעיון המרכזי.

«נסמן» את תשובה (3). מלכודת:

מסיח (4) מזמין בלבול בין 'כלים כמותיים' (שאינם מתאימים) ל'כלים איכותיים' (שכן מתאימים).

תשובה (2) נכונה. לפנינו שאלת יישום הגדרה. סינקדוכה היא מטונימיה שבה נוקבים בשם של חלק כדי לציין את השלם (או להפך). עלינו למצוא את הדוגמה שבה המילה מציינת חלק מן השלם.

נעבור על המסיחים:

(1) 'האולם' מציין את הקהל שבתוכו — יחס מכל↔תוכן, לא חלק↔שלם — נפסול.

(3) 'השולחנות' מציינים את הסועדים שיושבים לידם — קרבה/הקשר, לא חלק מהם — נפסול.

(4) 'דירה' מציינת את דייריה — מכל↔תוכן, לא חלק↔שלם — נפסול. מנגד, (2) 'ידיים' הן חלק מגופם של הפועלים, ומשמשות לציון הפועלים כולם — חלק המייצג את השלם, כלומר סינקדוכה.

«נסמן» את תשובה (2). מלכודת: כל המסיחים הם מטונימיות תקינות, ולכן ההכרעה כולה במבחן 'חלק־מן־השלם' של הסינקדוכה.

תשובה (4) נכונה. לפנינו שאלת השלמת משפט בעל ארבעה חסרים, ומפתח הפתרון הוא הקשר הלוגי בין החלקים. נבחן את תשובה (4): 'אתגר קטן משחשבו בתחילה: אומנם מספר העמודים הרב הקשה על מלאכתם, אך הם גילו שהשמטת חלקים ארוכים אינה משפיעה על קו העלילה המרכזי'. המבנה 'אומנם... אך' יוצר ויתור עקבי, ו'קטן' מתיישב עם כך שהקושי נפתר — ההשמטה אינה פוגעת.

נעבור על המסיחים:

(1) 'גדול' + 'תורמת לזרימת העלילה' — אם ההשמטה תורמת, האתגר קטֵן ולא גדֵל, סתירה — נפסול.

(2) 'קטן' + 'מותירה אוסף אירועים חסר חוט מקשר' — אם נותר בליל אירועים, זה אתגר גדול, סתירה עם 'קטן' — נפסול.

(3) 'גדול' + 'פוגמת ברצף' עם הקשר 'אף ש... הם' — הקשרים אינם מתלכדים למשפט תקין — נפסול.

«נסמן» את תשובה (4). מלכודת: יש לבדוק שכל ארבעת החסרים עקביים זה עם זה — מילת ההעצמה/הצמצום ('קטן') חייבת להתאים לתוכן הסיפה ('אינה משפיעה').

תשובה (2) נכונה. לפנינו השלמת משפט בעל ארבעה חסרים, והמפתח הוא ההיגיון הפנימי והתאמת הדוגמה החותמת. נבחן את תשובה (2): 'חזון נפרץ הוא [ש]המתווכים... משתמשים באיומים, משום שאף על פי שניצול כוח... הוא בעייתי מבחינה מוסרית, כפייה כזאת דווקא מניבה לא אחת הסכם המוכיח את עצמו לאורך זמן, כמו ההסכם... שנחתם לפני שני עשורים'. הוויתור 'אף על פי ש... דווקא' עקבי, והדוגמה — הסכם שנחתם לפני שני עשורים ועודו קיים — תומכת בטענה שכפייה מניבה הסכם בר־קיימא.

נעבור על המסיחים:

(1) 'אין זה חזון נפרץ' סותר את הדוגמה המדגימה הצלחה ארוכת־שנים — נפסול.

(3) פנימית סותר: 'הסכם המוכיח את עצמו לאורך זמן' מול 'שני הצדדים מפירים חדשות לבקרים' — נפסול.

(4) 'אין זה חזון נפרץ' + 'הסכם... אינו [מוכיח את עצמו]' סותר שוב את הדוגמה החיובית — נפסול.

«נסמן» את תשובה (2). מלכודת: הדוגמה החותמת (הסכם ותיק ויציב) היא אבן הבוחן — רק

תשובה (2) עולה בקנה אחד איתה.

תשובה (4) נכונה. לפנינו השלמת משפט מדעי בעל ארבעה חסרים, ומפתח הפתרון הוא שרשרת סיבתית עקבית. נבחן את תשובה (4): 'הורמון אשר עלול לנטרל מרכיבים החיוניים לפעילותם התקינה של תאים... תאים אלה מגיבים בהפרשת חומר הממתן את השפעת האלמין... חומר כזה אינו מצוי בתאי בעלי חיים, ולכן התרופה עלולה להזיק להם'. ההיגיון: האלמין מזיק (מנטרל מרכיבים חיוניים) → בני אדם מפרישים חומר מגן שממתֵן אותו → לבעלי חיים אין חומר מגן זה → התרופה מסוכנת להם. הסיומת 'ולכן... עלולה להזיק להם' מתחייבת מהיעדר ההגנה.

נעבור על המסיחים:

(1) ו-(2) נחתמים בחיוב ('מומלצת להם במיוחד' / 'מותרת לשימוש') — סותר את היעדר החומר המגן אצל בעלי חיים — נפסול.

(3) 'בולם את ייצורם של המזיקים ל-' הופך את האלמין למועיל, וכך נשמט הצורך בחומר ממתֵן — חוסר עקביות — נפסול.

«נסמן» את תשובה (4). מלכודת: יש לוודא שהחסר הראשון (מזיק, לא מועיל) והחסר האחרון (עלולה להזיק) עקביים עם 'ולכן' הסיבתי.

תשובה (3) נכונה. לפנינו שאלת פענוח מטפורה. במטפורה, האזנה בשפת־אם היא עיבוד אוטומטי (לא מודע), ואילו האזנה בשפה זרה היא כהתבוננות דרך זגוגית. 'זגוגית נקייה לגמרי' = שליטה מצוינת בשפה הזרה; 'נוכחותה מורגשת בכל זאת' = בכל־זאת המאזין מוֹדע לתהליך העיבוד (שלא כמו בשפת אם).

נעבור על המסיחים:

(1) 'קל לו להבין' — נכון אך מחמיץ את נקודת ה'נוכחות מורגשת' (המוּדעוּת) — נפסול.

(2) עוסק בקושי להבין טקסט פשוט — לא הכוונה — נפסול.

(4) מייחס מוּדעוּת גם לשפת אם — סותר את ההרצאה, שלפיה שפת אם מעובדת אוטומטית וללא מוּדעוּת — נפסול. מנגד, (3) 'מודע לתהליך העיבוד, גם אם שליטתו מצוינת' — בדיוק פשר 'הזגוגית הנקייה שנוכחותה מורגשת'.

«נסמן» את תשובה (3). מלכודת:

מסיח (1) קוסם כי הוא נכון עובדתית, אך אינו מפרש את הביטוי הנדרש.

תשובה (4) נכונה. לפנינו שאלת סיכום שינוי־עמדה, ויש לזקק את 'לפני' מול 'אחרי'. עמדת העבר: השלכות מנגנון הברירה הטבעית הן הסיבה לרלוונטיות המתמשכת של דרווין למדע. עמדת ההווה: השלכות אלו מופשטות מדי, ולכן אינן הסיבה לרלוונטיות המדעית שלו (הן מסבירות לכל היותר את השפעתו על הציבור).

נעבור על המסיחים:

(1) גורס שכעת המקור הוא 'ההכללות המופשטות' — הפוך; כעת הכותב טוען שההכללות המופשטות דווקא אינן מספיקות — נפסול.

(2) 'כעת רואה בהשלכות הכללות המתרחקות' מתאר את ההשלכות אך אינו מנסח את לב השינוי — שההשלכות אינן הסיבה לרלוונטיות — ומעוות את הנאמר — נפסול.

(3) 'מדענים מול ציבור' אינו סיכום השינוי בעמדה על סיבת הרלוונטיות — נפסול. מנגד, (4) 'בעבר סבר שההשלכות הן הסיבה, כעת סבור שלא הן הסיבה' — בדיוק ציר השינוי.

«נסמן» את תשובה (4). מלכודת:

(2) מפתה כי הוא נשען על מילות הפסקה, אך אינו לוכד את ה'לפני↔אחרי' של סיבת הרלוונטיות.

תשובה (4) נכונה. לפנינו שאלת איתור בשורה מסומנת. נקרא את שורה 2: 'הידלדלות מקורות האנרגיה העיקריים המשמשים אותנו כיום - נפט, גז טבעי ופחם'. מכאן שהשלושה נזכרים בתור מקורות האנרגיה העיקריים הנמצאים בשימוש כיום.

נעבור על המסיחים:

(1) 'מקורות חלופיים' — הפוך; הם המקורות הקיימים שאותם באים להחליף — נפסול.

(2) 'שיכולים להחליף זה את זה' — לא נאמר — נפסול.

(3) 'בשליטת המדינות העשירות' — הקטע מדבר על 'מדינות מעטות', לא על 'עשירות', וזה נאמר בהמשך ולא בשורה 2 — נפסול. מנגד, (4) 'מקורות האנרגיה העיקריים שבהם משתמשים כיום' — זהו בדיוק ההקשר בשורה 2.

«נסמן» את תשובה (4). מלכודת:

מסיח (3) מחליף 'מעטות' ב'עשירות' ומערבב מידע משורה אחרת.

תשובה (1) נכונה. לפנינו שאלת היסק ('משתמעת') משורות 12-14. נקרא: האנרגיה המופקת מן הרוח היא 'ירוקה', 'משהורכבו השבשבות במקומן והחל תהליך הפקת האנרגיה, שום תוצרי לוואי מזהמים אינם נפלטים'. הדגש על 'משהורכבו... והחל התהליך' מלמד שהניקיון חל רק לאחר ההתקנה ובמהלך ההפקה — ומכאן משתמע שבשלב ההכנה/ההתקנה שקדם לכך כן עשויה להיות פליטה.

נעבור על המסיחים:

(2) 'רוב סוגי האנרגיה הירוקה' — הקטע דן בשבשבות בלבד, לא ברוב הסוגים — נפסול.

(3) 'אינו מזהם אך יש לו תוצרי לוואי' — פנימית סותר את 'שום תוצרי לוואי מזהמים אינם נפלטים' בזמן ההפקה — נפסול.

(4) 'מעט סוגי אנרגיה ירוקה' — הכללה שאינה בטקסט — נפסול. מנגד, (1) 'בתהליכי ההכנה מעורבת פליטה' — בדיוק ההיסק מן ההסתייגות 'משהורכבו... והחל התהליך'.

«נסמן» את תשובה (1). מלכודת: המילה 'משהורכבו' היא המפתח — היא מגבילה את הניקיון לשלב שלאחר ההתקנה בלבד.

תשובה (4) נכונה. לפנינו שאלת אינטגרציה של שתי הפניות. משטר הרוחות הגלובלי (שורה 21) נובע מהפרשי הטמפרטורות בין אזור קו המשווה ובין אזורי הקטבים, כאשר השמש מחממת את קו המשווה יותר. 'עולה מעלה' (שורה 17) מתרחש היכן שהשמש מחממת את האוויר, שאז הוא מתחמם ועולה. ברמה הגלובלית, האזור המחומם ביותר הוא קו המשווה — שם האוויר עולה מעלה.

נעבור על המסיחים:

(1) 'שבהם עולה לחץ האוויר' — הפוך; במקום שבו האוויר עולה, לחץ האוויר דווקא יורד — נפסול.

(2) 'אזורי הקטבים' — שם השמש מחממת פחות, ולכן האוויר אינו עולה — נפסול.

(3) 'בשכבות הנמוכות של כלל האטמוספרה' — אינו מזהה אזור גלובלי חם — נפסול. מנגד, (4) 'באזור קו המשווה' — האזור החם ביותר גלובלית, שבו האוויר עולה.

«נסמן» את תשובה (4). מלכודת: יש לחבר בין 'עולה מעלה' (במקום המחומם) לבין המסגרת הגלובלית (קו המשווה החם), ולא להיתפס ל'לחץ עולה'.

תשובה (3) נכונה. לפנינו שאלת תפקיד של פסקה/הסבר. הפסקה השלישית מסבירה שהרוח נוצרת מהפרשי טמפרטורות שהשמש יוצרת, ומסכמת: 'הרוח היא אפוא מקור אנרגיה שאינו מתכלה - כל עוד תחמם השמש את כדור הארץ, תוסיף גם הרוח לנשוב'. ההסבר על דרך ההיווצרות נועד לבסס דווקא את המסקנה הזו.

נעבור על המסיחים:

(1) 'כמות אנרגיה גדולה פי מאתיים' — נדון בפסקה השנייה, לא בשלישית, ואינו תלוי בדרך ההיווצרות — נפסול.

(2) 'מדוע שבשבות הן הדרך הנפוצה' — שייך לפסקה השנייה — נפסול.

(4) 'מדוע האנרגיה ירוקה' — שייך לפסקה השנייה — נפסול. מנגד, (3) 'כיצד ייתכן שהרוח מקור אנרגיה שאינו מתכלה' — בדיוק המסקנה שאליה חותרת הפסקה השלישית.

«נסמן» את תשובה (3). מלכודת: המסיחים נכונים כשלעצמם אך שייכים לפסקאות אחרות — יש לשאול לשם מה מובא ההסבר בפסקה השלישית דווקא.

תשובה (3) נכונה. לפנינו שאלת שלילה ('אינה מובאת') — עלינו למצוא את הטענה שאינה חיסרון בפסקה הרביעית. נסקור את החסרונות המובאים שם:

(1) 'השבשבות מקימות רעש בסיבובן' — מובא כחיסרון, נפסול.

(2) 'עלות הפקת אנרגיה מהרוח... גבוהה בהרבה' — מובא כחיסרון, נפסול.

(4) 'עוצמת הרוח אינה קבועה, יש תנודות בכמות האנרגיה' — מובא כחיסרון, נפסול. נותרה (3): 'יש הכרח להקים את השבשבות בקרבת אזורי מחיה' — הפסקה אומרת שהצבתן בקרבת מגורים פוגעת באיכות החיים, אך אינה טוענת שיש הכרח להציבן שם; אדרבה, הפסקה החמישית מדגישה שמיקום זה אינו הכרחי. לכן (3) אינה מובאת כחיסרון.

«נסמן» את תשובה (3). מלכודת: מילת השלילה 'אינה' דורשת לסמן את יוצא־הדופן;

(3) מעוות 'פגיעה כשמציבים ליד מגורים' ל'הכרח להציב ליד מגורים'.

תשובה (3) נכונה. לפנינו שאלת נושא מרכזי, ויש לבחור את ההיקף המתאים — לא רחב מדי ולא צר מדי. הקטע פותח בהקשר של מקורות חלופיים, אך מרבית גופו (פסקאות 2-5) מוקדש כולו לרוח: יתרונותיה, דרך היווצרותה, חסרונותיה ופתרונות אפשריים.

נעבור על המסיחים:

(1) 'מקורות אנרגיה חלופיים' — רחב מדי; זהו רק הרקע בפתיחה — נפסול.

(2) 'תהליך הפקת החשמל באמצעות שבשבות' — צר מדי; זהו פרט אחד בלבד — נפסול.

(4) 'אנרגיה ירוקה' — צר וחלקי; מוזכר כיתרון אחד של הרוח — נפסול. מנגד, (3) 'הרוח כמקור אנרגיה' — ההיקף המדויק המכסה את כל הפסקאות.

«נסמן» את תשובה (3). מלכודת:

מסיח (1) רחב מדי ומסיחים (2) ו-(4) צרים מדי — הנושא הוא הרוח כמקור אנרגיה על יתרונותיה וחסרונותיה.

תשובה (3) נכונה. השאלה משלבת שטח ריבוע ומשפט פיתגורס במשולש ישר-זווית, כשהצלע המשותפת לריבוע ולמשולש היא היתר של המשולש. תחילה נחשב את צלע הריבוע: שטחו $16$ סמ״ר, ולכן צלעו

— וזהו אורך היתר. הניצבים במשולש הם $x$ ו-$3$, ולפי פיתגורס

, כלומר

ומכאן

.

נעבור על המסיחים:

מסיח (4) $\sqrt{13}$ מתקבל אם שוכחים להעלות את $3$ בריבוע ומחשבים $\sqrt{16-3}$;

מסיח (1) $6$ מתקבל מהכפלה שגויה $2\cdot 3$ בלי פיתגורס;

מסיח (2) $2$ מתקבל אם מוציאים שורש נוסף מהצלע $4$.

המלכודת המרכזית: הצלע המשותפת היא היתר (הצלע הארוכה) ולכן מחסירים ולא מחברים. לכן

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא יחס בין קצבים, והכלי הוא חישוב קצב כ'כמות חלקי זמן' ואז מנה בין הקצבים. קצב רוני הוא $\frac{1}{3}$ ספר ליום, וקצב נטע הוא $\frac{2}{9}$ ספר ליום. 'פי כמה גדול' הוא המנה:

.

נעבור על המסיחים:

מסיח (4) $\frac{1}{3}$ הוא קצב רוני עצמו — טעות של עצירה לפני חישוב היחס;

מסיח (3) $3$ מתקבל מהשוואת הימים בלבד ($9:3$) תוך התעלמות מכך שנטע קוראת שני ספרים;

מסיח (2) $2$ מתקבל מהיצמדות למספר הספרים של נטע.

המלכודת: 'פי כמה' הוא מנה ולא הפרש, ויש להשוות קצבים (ספר ליום) ולא ימים. לכן

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא מניפולציה אלגברית וזיהוי ממוצע. נכפיל את הנתון ב-$b$ ונקבל

, ובחלוקה ב-$2$ נקבל

— כלומר $b$ הוא הממוצע של $a$ ו-$c$.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1)

מחייב $a=c$, שאינו נובע מהנתון;

מסיח (3)

פירושו

, וזה יביא ל-$b=0$ בסתירה לנתון;

מסיח (4) 'ההפרש בין $a$ ל-$c$ הוא $2$' מבלבל בין ה-$2$ שבאגף ימין לבין הפרש בין המשתנים.

המלכודת: ה-$2$ הנתון מתייחס למנה של הסכום, לא להפרש ולא לאפס. לכן

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. זו בעיית מחיר-מינימום, והכלי הוא השוואת מחיר ליחידת נפח וחיפוש הצירוף הזול ביותר שנותן בדיוק $3$ ליטרים. המחיר לליטר: בקבוק $0.5$ ליטר עולה $6$ ₪ לליטר, בקבוק $1.0$ ליטר עולה $5$ ₪ לליטר, ובקבוקי $1.5$ ו-$2.0$ ליטר עולים $4$ ₪ לליטר (הזולים). כדי לקבל בדיוק $3$ ליטרים בזול נשתמש בשני בקבוקי $1.5$ ליטר:

₪.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $11$ נמוך מהמינימום האמיתי ואינו בר-השגה עבור $3$ ליטרים בדיוק — פיתוי של 'המספר הקטן';

מסיח (3) $13$ הוא צירוף חוקי אך לא-מינימלי ($2.0$ ליטר ב-$8$ ועוד $1.0$ ליטר ב-$5$);

מסיח (4) $14$ צירוף לא-מינימלי נוסף ($2.0+0.5+0.5$).

המלכודת: המחיר ליחידת נפח אינו קבוע, ולכן צריך לבדוק צירופים ולא לקנות את הבקבוק הגדול. לכן

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא פישוט עצרות והשוואת ביטויים, והכלי הוא צמצום $\frac{n!}{(n-k)!}$. נפשט:

, וכן

, לעומת

. עבור $n>100$ מתקיים $n\cdot n>n\cdot (n-1)>n$, ולכן $n^2$ הגדול ביותר.

נעבור על המסיחים:

מסיח (3)

קרוב מאוד ל-$n^2$ אך קטן ממנו ב-$n$ — מלכודת למי שלא שם לב ש-$n>n-1$;

מסיח (2)

הוא הקטן מכולם;

מסיח (4) 'אי אפשר לדעת' הוא פיתוי למי שלא פישט את העצרות והניח שאין די מידע.

המלכודת: הכול ניתן לפישוט ולהשוואה חד-משמעית. לכן

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא זיהוי מרובעים, והכלי הוא ההבחנה שמרובע שכל זוויותיו שוות הוא מלבן (כל זווית $90^{\circ }$), אך לא בהכרח ריבוע. שימו לב שהשאלה מחפשת את הטענה שאינה בהכרח נכונה.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) 'שני זוגות צלעות מקבילות' נכון תמיד למלבן;

מסיח (3) 'אלכסונים שווים באורכם' נכון תמיד למלבן;

מסיח (4) 'אלכסונים חוצים זה את זה' נכון תמיד למלבן (הוא מקבילית). לעומתם, טענה (2) 'כל צלעותיו שוות באורכן' נכונה רק במקרה הפרטי של ריבוע, ולכן אינה בהכרח נכונה.

המלכודת: לקפוץ למסקנה שהמרובע הוא ריבוע, בעוד שהנתון (זוויות שוות בלבד) מגדיר מלבן כללי. לכן

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא הצבה אלגברית, והכלי הוא בידוד משתנים מהיחסים הנתונים והצבה במשוואה. מ-

נקבל $a=3d$, ומ-

נקבל $b=6e$. נציב במשוואה

:

, כלומר

, ומכאן $c=36$.

נעבור על המסיחים:

מסיח (3) $18$ מתקבל אם שוכחים את המקדם $2$ ומחשבים רק $3\cdot 6$;

מסיח (2) $9$ מתקבל מחישוב שגוי כגון $3^2$;

מסיח (1) $1$ הוא פיתוי טריוויאלי של צמצום שגוי.

המלכודת: יש להכפיל את שני היחסים וגם את המקדם $2$. לכן

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא פתרון משוואות, והכלי הוא בדיקה מתי המשוואה

חסרת פתרון. נבדוק כל צמד:

מסיח (1)

נותן

, כלומר יש פתרונות ($x=0$ או $x=7$) — נפסול;

מסיח (2)

נותן

, כלומר

— יש פתרון, נפסול;

מסיח (4)

מוביל ל-

עם דיסקרימיננטה חיובית — יש פתרונות ממשיים, נפסול. לעומתם, בצמד (3)

מתקבל $5=7$ — סתירה שאין לה פתרון לשום $x$, בדיוק כנדרש.

המלכודת: שני קווים בעלי אותו שיפוע וחיתוך שונה מקבילים ולעולם אינם נחתכים. לכן

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא תכונות ספרת האחדות, והכלי הוא מעקב אחר ספרת האחדות בהוספת $17$. ספרת האחדות של

נקבעת מספרת האחדות של $a$ ומהוספת $7$ (עם נשא אפשרי). אם ספרת האחדות של $a$ היא $0,1,2$ (בלי נשא), ספרת האחדות של $b$ היא $7,8,9$ וההפרש הוא $7$; אם ספרת האחדות של $a$ היא $3$ עד $9$ (עם נשא), ספרת האחדות של $b$ קטנה ב-$3$ ($3\to 0$, $4\to 1$ וכו') וההפרש הוא $3$. כלומר ההפרש האפשרי הוא $7$ או $3$ בלבד.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $9$,

מסיח (2) $2$ ומסיח (4) $6$ — אף אחד מהם אינו הפרש אפשרי בין ספרות האחדות במקרה זה.

המלכודת: לחשב הפרש בין המספרים עצמם ($17$) במקום בין ספרות האחדות. לכן

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא נפח קובייה, והכלי הוא הקשר

בין נפח לאורך מקצוע. שתי התיבות הזהות שנפח כל אחת $4$ סמ״ק מצטרפות לקובייה שנפחה

סמ״ק. אורך המקצוע הוא

ס״מ.

נעבור על המסיחים:

מסיח (3) $\sqrt{2}$ ומסיח (4) $2\sqrt{2}$ נובעים מבלבול בין שורש שלישי (נפח) לשורש ריבועי, או מטיפול שגוי בממדים;

מסיח (1) $1$ הוא פיתוי טריוויאלי.

המלכודת: נפח מוביל לשורש שלישי ולא לשורש ריבועי. לכן

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא שרשרת יחסים (פרופורציה), והכלי הוא המרה הדרגתית ליחידה משותפת.

נסמן $S$ משקל קופסת שימורים, $R$ משקל שק אורז ו-$H$ משקל חפיסת חמאה. מ-

נובע

גרם. נציב ב-

:

, כלומר

ומכאן

גרם.

נעבור על המסיחים:

מסיח (3) $300$ הוא משקל קופסת שימורים בודדת ($S$) — עצירה מוקדמת;

מסיח (2) $900$ ומסיח (4) $450$ נובעים מהכפלות שגויות (כגון $3\cdot 300$ או חצי מ-$900$).

המלכודת: לעצור בחישוב משקל השימורים במקום להמשיך עד שק האורז. לכן

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא קריאת אי-שוויון בשטח במערכת צירים, והכלי הוא זיהוי חצי-המישור שמתחת לישר $y=x$. אי-השוויון $y<x$ מתאר את כל הנקודות שמתחת לישר $y=x$ (העובר בראשית וב-$(1,1)$). נבחן את הסרטוטים: בסרטוט (3) הישר הוא $y=x$ והשטח הכהה נמצא מתחתיו-מימין, במקום שבו ערכי $x$ חיוביים וערכי $y$ קטנים יותר — בדיוק $y<x$. נפסול את האחרים:

מסיח (2) מצייר את השטח שמעל $y=x$, כלומר $y>x$ — הפוך;

מסיח (1) ומסיח (4) בנויים על הישר $y=-x$, ובהם השטח הכהה מקיים $x+y>0$ או $x+y<0$ ולא מבטיח $y<x$ (למשל נקודה כמו $(-3,-1)$ בסרטוט (4) מפירה זאת).

המלכודת: לבלבל בין הישר $y=x$ (המפריד הנכון) לבין $y=-x$, ובין הצד שמעליו לצד שמתחתיו. לכן

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא שינוי אחוזים מורכב, והכלי הוא הכפלת מקדמי-שינוי (ולא חיבור אחוזים). כל יום טוב מכפיל את השווי ב-$\frac{105}{100}$, ויום גרוע מכפיל ב-$\frac{90}{100}$. לאחר שני ימים טובים ויום גרוע: $a\cdot {\left(\frac{105}{100}\right)}^2\cdot \frac{90}{100}$, וזו בדיוק

אפשרות (2).

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $a$ מתקבל מהנחה שגויה שהאחוזים 'מתקזזים' וחוזרים למקור;

מסיח (3) $\frac{101}{100}\cdot a$ נובע מחיבור/גריעת אחוזים ($+5+5-10$) במקום הכפלה;

מסיח (4) הוא מלכודת של מיצוע האחוזים $\frac{2\cdot 90+105}{300}$.

המלכודת המרכזית: אחוזים כופלים ואינם מתחברים, וסדר הימים אינו משנה את המכפלה. לכן

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא מחלקים וחלוקה לקבוצות שוות, והכלי הוא ניתוח הגורמים של כל מספר. הנתון: המספר מתחלק ל-$7$ (לפחות שתי קבוצות), ולא ניתן לחלקו לקבוצות שוות בגודל שונה מ-$7$.

נבחן את המסיחים:

מסיח (1)

מתחלק גם ל-$3$ (שבע קבוצות של $3$), גודל שונה מ-$7$ — נפסול;

מסיח (2)

מתחלק ל-$2$ או ל-$4$ — נפסול;

מסיח (3)

מתחלק ל-$5$ — נפסול. לעומתם

: מחלקיו הם רק $1,7,49$, ולכן לא ניתן לחלקו לקבוצות שוות (גדולות מ-$1$) בגודל שונה מ-$7$ — בדיוק כנדרש.

המלכודת: כל מכפלה של $7$ במספר אחר יוצרת מחלק נוסף המאפשר חלוקה אחרת; רק ריבוע של ראשוני ($7^2$) חוסם זאת. לכן

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא אי-שוויונים, והכלי הוא בדיקה איזו טענה סותרת את הנתון $A-B<C$ ולכן בהכרח אינה נכונה. נבחן את טענה (2): אם $B<0$ אז $-B>0$, ולכן

; יחד עם $A-B<C$ נקבל $C>A-B>A$, כלומר $C>A$. אך הטענה טוענת גם $C<A$ — סתירה, ולכן היא בהכרח אינה נכונה. נפסול את השאר (שכן ניתן לקיים אותם יחד עם הנתון):

מסיח (1) $A<B$ ו-$C<0$ אפשרי (למשל

);

מסיח (3) $B<C$ ו-$0<A$ אפשרי (למשל

);

מסיח (4) $B<C$ ו-$B<0$ אפשרי (למשל

).

המלכודת: חיסור מספר שלילי הוא בעצם חיבור, ולכן $A-B$ גדול מ-$A$ ומכריח $C>A$. לכן

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא שטח מעגל וגזרה, והכלי הוא זיהוי משולש שווה-צלעות שנוצר ממיתר השווה לרדיוס. שטח המעגל השלם הוא

. המיתר שאורכו $\sqrt{2}$ יחד עם שני הרדיוסים (כל אחד $\sqrt{2}$) יוצר משולש שווה-צלעות, ולכן הזווית המרכזית היא $60^{\circ }$ (שישית מהמעגל). החתיכה שגורעים היא הגזרה של $60^{\circ }$ פחות המשולש; לכן הצורה הנותרת = מעגל שלם פחות (גזרה פחות משולש) = $\frac{5}{6}$ מהעיגול בתוספת המשולש שווה-הצלעות.

נחשב:

, ושטח המשולש

, ובסך הכול $\frac{5}{3}\pi +\frac{\sqrt{3}}{2}$.

נעבור על המסיחים:

מסיח (2) מחליף $\sqrt{3}$ ב-$\sqrt{2}$ בשטח המשולש; מסיחים (3) ו-(4) בנויים על 'מעגל שלם פחות משהו' עם צורת ביטוי שגויה.

המלכודת: לשכוח להחזיר את שטח המשולש לאחר גריעת הגזרה. לכן

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא הסתברות במרחב שווה-הסתברות, והכלי הוא ספירת שקעים ברולטה א. מבין $12$ שקעים, $8$ נושאים את המספר $1$, ולכן

. שאר $4$ השקעים נושאים מספר שונה מ-$1$, ולכן

. המנה:

.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $1$ מתקבל מהנחה שגויה של סיכוי שווה בין '$1$' ל'שונה מ-$1$';

מסיח (3) $3$ ומסיח (4) $4$ נובעים מספירת שקעים שגויה או מבלבול בין $x$ ל-$y$.

המלכודת: לוודא איזה גודל במונה ואיזה במכנה — הסיכוי ל-$1$ גדול פי $2$ מהסיכוי לשונה מ-$1$. לכן

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא הסתברות מינימלית וודאות, והכלי הוא זיהוי הערך הנדיר ביותר בכל רולטה. ההסתברות לצירוף היא מכפלת ההסתברויות: הסיכוי הקטן ביותר מתקבל מהערכים הנדירים — ברולטה א ערך $2$ או $3$ (כל אחד $\frac{2}{12}$), ברולטה ב כל ערך ($\frac{4}{12}$), וברולטה ג הערך $2$ ($\frac{3}{12}$, הנדיר מבין $1$ ו-$2$). הצירופים הנמוכים ביותר (הסתברות $\frac{1}{72}$) הם כל אלה שבהם א$\in \{2,3\}$, ב כלשהו, ו-ג$=2$.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) 'ב;$1$' ומסיח (2) 'ב;$2$' — ברולטה ב הערך אינו קבוע בין הצירופים הנמוכים, אין ודאות;

מסיח (3) 'ג;$1$' שגוי כי דווקא ג$=2$ (ולא $1$) מופיע בכולם. רק ברולטה ג התוצאה ודאית — $2$.

המלכודת: לזהות שרק גורם אחד (ג$=2$) משותף לכל הצירופים המינימליים, בעוד א ו-ב משתנים. לכן

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא הסתברות של אירועים בלתי-תלויים, והכלי הוא הכפלת הסתברות שני הסיבובים. ההסתברות לצירוף $1,1,1$ היא

. ההסתברות לצירוף $2,2,2$ היא

. מכיוון שהסיבובים בלתי-תלויים, נכפיל:

.

נעבור על המסיחים:

מסיח (2) $\frac{1}{72}$ הוא הסתברות $2,2,2$ בלבד — עצירה לפני הכפלה;

מסיח (3) $\frac{5}{144}$ ומסיח (4) $\frac{13}{72}$ נובעים מחיבור ההסתברויות במקום הכפלתן.

המלכודת: 'וגם מיד אחריו' דורש הכפלת שתי ההסתברויות, לא חיבורן. לכן

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא הסתברות של 'בדיוק שניים', והכלי הוא פירוק למקרים זרים לפי איזו רולטה אינה $1$.

נסמן:

,

,

, וההסתברויות המשלימות $\frac{1}{3},\frac{2}{3},\frac{1}{4}$. 'בדיוק שתיים $1$' = סכום שלושת המקרים: א,ב$=1$ ו-ג$\ne 1$:

; א,ג$=1$ ו-ב$\ne 1$:

; ב,ג$=1$ ו-א$\ne 1$:

. סכום:

.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $\frac{1}{6}$ מחשב רק מקרה אחד;

מסיח (2) $\frac{11}{36}$ ומסיח (4) $\frac{5}{9}$ נובעים מהשמטת מקרה או מספירה כפולה (כולל 'שלוש תוצאות $1$').

המלכודת: 'בדיוק שתיים' דורש לסכום את שלושת המקרים הנפרדים ולא לכלול את המקרה של שלוש פעמים $1$. לכן

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (4) נכונה. זוהי שאלת הסקה מתרשים: עלינו לעקוב אחר מסלול קו 3 בתרשים ולספור את מספר התחנות שהאוטובוס עובר עד שובו למסוף.

הכלי: זמן נסיעה קבוע של 5 דקות בין תחנה לתחנה. נקרא מהתרשים שמסלול קו 3 מעגלי ויוצא מהמסוף שבשכונת רמות, ולאורכו 18 תחנות עד החזרה למסוף.

נחשב:

דקות, כלומר שעה וחצי, ונוסיף לשעת היציאה: $14:00$ ועוד $1:30$ נותן $15:30$. נפסול את המסיחים הנובעים מספירת תחנות חסרה:

(1) 14:35 סופר 7 תחנות בלבד, (2) 14:50 סופר 10 תחנות, (3) 15:10 סופר 14 תחנות — כולם מדלגים על חלק מהמסלול המעגלי.

המלכודת: לספור רק חלק מהלולאה או לשכוח שהמסלול מעגלי וחוזר לנקודת המוצא.

תשובה (4), 15:30,

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. שאלת הסקה מתרשים: עלינו למצוא באיזו שכונה יש לקו 3 הכי הרבה תחנות שאינן משותפות לקווים 1 ו-2 (תחנות בלעדיות לקו 3).

הכלי: זיהוי תחנות קו 3 (הקו המנוקד) והשוואתן לתחנות הקווים האחרים. נקרא מהתרשים ונספור בכל שכונה את תחנות קו 3 שאינן חופפות לתחנות קו 1 או קו 2, ונסמן שבשכונת קדמה מספרן הגדול ביותר. נפסול:

(2) מעלות, (3) עמידר ו-(4) רמות — בכל אחת מהן מספר התחנות הבלעדיות של קו 3 קטן יותר מבקדמה.

המלכודת: לספור את כל תחנות קו 3 בשכונה במקום רק את הבלעדיות (שאינן משותפות לקווים האחרים).

תשובה (1), שכונת קדמה,

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. שאלת הסקה מתרשים: עלינו לזהות זוג שכונות X (מוצא) ו-Y (יעד) שביניהן שני מסלולים באורך 10 תחנות, האחד קו 1 ואז קו 2 והשני קו 1, קו 3 וקו 2.

הכלי: קו 1 חייב לצאת משכונת המוצא, ושני המסלולים חייבים להסתיים באותו יעד ובאותו אורך. נפסול תחילה כל תשובה שבה שכונת המוצא X אינה נקודת יציאה של קו 1: כך נפסלות (1), (3) ו-(4). נקרא מהתרשים שמשכונת קדמה יוצא קו 1, ונאמת שקיימים ממנה שני מסלולים בני 10 תחנות אל שכונת מעלות — האחד ישיר בקו 1 ואז קו 2, והשני דרך קו 3 באמצע.

המלכודת: לבחור זוג שכונות שקו 1 כלל אינו יוצא ממנו, או להתעלם מהדרישה ששני המסלולים מגיעים לאותו יעד ובאותו אורך.

תשובה (2), X=קדמה ו-Y=מעלות,

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. שאלת הסקה מתרשים: עלינו למצוא את מספר התחנות והמסופים המינימלי שדני עובר בדרכו מ-A (בקדמה) ל-B (ברמות), לא כולל את A ו-B עצמן.

הכלי: מציאת המסלול הקצר ביותר בתרשים, תוך שימת לב לכיוון הנסיעה החד-כיווני של קו 3 (נגד כיוון השעון בלבד). נקרא מהתרשים ונסמן את המסלול הקצר ביותר בין A ל-B — הוא עובר דרך 6 תחנות ומסופים ביניים. נפסול:

(2) 2 מתעלם מכך שאי-אפשר לחצות ישירות ומחייב מעבר ארוך יותר;

(3) 8 ו-(4) 7 בוחרים מסלול ארוך יותר או סופרים גם את A ו-B.

המלכודת: להתעלם מכיוון התנועה החד-כיווני של קו 3, המחייב לעיתים דרך ארוכה יותר, או לכלול את תחנות הקצה A ו-B בספירה.

תשובה (1), 6 תחנות,

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. הנושא גאומטריה — שטחי טרפזים ומשולש.

הכלי: נוסחת שטח טרפז $\frac{(a+b)}{2}\cdot h$ ושטח משולש $\frac{\text{בסיס}\cdot \text{גובה}}{2}$, כאשר הגובה משותף לכל הצורות (המרחק בין הישרים המקבילים). מהסרטוט: $AD=5$, $BE=9$, $EC=1$; מכיוון ש-$AD\parallel BC$ הנקודות $B,E,C$ על ישר אחד. נציב את שטח $ABED$:

, ומכאן

ו-$h=3$. שטח המשולש $DEC$ הוא

. דרך חלופית: שטח הטרפז הגדול $ABCD$ הוא

, והמשולש $DEC$ הוא ההפרש

. נפסול:

(1) $1$ מתקבל אם לוקחים $h=2$ בטעות;

(2) $2$ אם שוכחים לחלק ב-2 בשטח המשולש;

(4) $2.5$ אם מחשבים שטח טרפז גדול נכון אך מחסירים לא נכון.

המלכודת: לשכוח שהגובה זהה בשתי הצורות, או לחלק/לא לחלק ב-2 בשטח המשולש.

תשובה (3), $1.5$,

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. הנושא אלגברה — מניפולציה על משוואה כדי לחלץ ביטוי מבוקש.

הכלי: הכפלת שני האגפים באותו מספר כדי לסלק מכנים, ואז סידור מחדש. נכתוב

, ונכפול את שני האגפים ב-6:

, כלומר

. נעביר אגף:

. נפסול:

(1) $24$ ו-(2) $26\frac{1}{2}$ מתקבלים אם כופלים ב-3 בלבד או שוכחים חלק מהאיברים;

(3) $48\frac{1}{2}$ אם מחשבים $6\cdot 8\frac{1}{2}$ כ-$48\frac{1}{2}$ בטעות במקום $51$.

המלכודת: הכפל של $8\frac{1}{2}$ ב-6 הוא $51$ (לא $48$) — טעות נפוצה בשבר מעורב.

תשובה (4), $51$,

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. הנושא חזקות ותכונות מספרים — נחפש ערך שלם חיובי של $a$ שעבורו $a^a$ הוא בעל שתי ספרות (בין 10 ל-99).

הכלי: הצבה ובדיקה של הערכים המוצעים.

נציב: $a=2$ נותן

(ספרה אחת) — לא מתאים; $a=3$ נותן

(דו-ספרתי) — מתאים; $a=4$ נותן

(תלת-ספרתי) — גדול מדי; $a=5$ נותן

— גדול בהרבה. כך נפסלות (1) $5$, (2) $2$ ו-(4) $4$, ונשארת (3).

המלכודת: לפרש $a^a$ כמכפלה $a\cdot a$ (ריבוע) במקום חזקה $a$ בחזקת $a$ — עבור $a=4$ הריבוע $16$ דו-ספרתי אך

אינו.

תשובה (3), $a=3$,

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. זוהי בעיה מילולית הנפתרת במשוואה.

הכלי: נסמן ב-$x$ את מספר הכרטיסים היקרים, ואז מספר הזולים הוא $80-x$. נבנה משוואה על סך התקבולים:

. נפתח:

, כלומר

ו-$x=20$.

נבדוק: $20$ יקרים (

) ו-$60$ זולים (

), סך הכול $1800$ — מתאים. נפסול:

(1) $50$ יקרים ו-$30$ זולים נותן $2100$;

(3) $30$ ו-$50$ נותן $1900$;

(4) $40$ ו-$40$ נותן $2000$ — כולם חורגים מ-$1800$.

המלכודת: לבלבל בין הכרטיסים היקרים לזולים ולפתור למספר הזולים.

תשובה (2), $20$ כרטיסים יקרים,

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. הנושא ממוצע משוקלל עם אחוזים.

הכלי: בממוצע משוקלל כל ערך מוכפל במשקלו (החלק היחסי) והמכפלות מסוכמות. נניח לנוחות 10 קופסאות: 4 קופסאות עם 60 גפרורים ו-6 קופסאות עם 40 גפרורים. נחשב את הסך:

, ונחלק במספר הקופסאות:

. לחלופין ישירות:

. נפסול:

(3) $50$ הוא הממוצע הפשוט $\frac{60+40}{2}$ המתעלם מהמשקלים;

(1) $46$ ו-(4) $54$ מתקבלים אם מחליפים בין המשקלים או מחשבים שגוי.

המלכודת: לחשב ממוצע פשוט ($50$) במקום ממוצע משוקלל — רוב הקופסאות ($60\%$) הן דווקא הקטנות, ולכן הממוצע נמוך מ-50.

תשובה (2), $48$,

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. זוהי בעיית מינימום ומקסימום.

הכלי: נחשב כמה נקודות 'מייצר' כל משחק בכל תרחיש — תיקו מול הכרעה. במשחק שמסתיים בתיקו שני הילדים מקבלים נקודה כל אחד, סך $2$ נקודות למשחק. במשחק שמסתיים בהכרעה המנצח מקבל $4$ והמפסיד $0$, סך $4$ נקודות למשחק. יש $50$ משחקים. למינימום — כל המשחקים תיקו:

. למקסימום — כל המשחקים בהכרעה:

. נפסול:

(1) ו-(2) טוענים למינימום $0$, אך גם בתיקו מתקבלות נקודות ולכן אי-אפשר לרדת ל-$0$;

(4) טוען למקסימום $400$, שהיה מתקבל רק אם כל 100 הילדים היו מנצחים — בלתי אפשרי, שכן בכל משחק יש בדיוק מנצח אחד.

המלכודת: לחשוב שהמקסימום הוא $100$ ילדים כפול

, תוך התעלמות מכך שרק צד אחד בכל זוג מנצח.

תשובה (3), לכל הפחות $100$ ולכל היותר $200$,

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. הנושא ערך מוחלט ומניפולציה של סימנים למקסום.

הכלי: הערך המוחלט הופך כל תוצאה לחיובית, ולכן הערך המקסימלי מתקבל כאשר כל האיברים בעלי אותו סימן — אז

, הערך הגדול ביותר האפשרי. כעת נספור כמה החלפות דרושות כדי שכל הסימנים יהיו זהים. הסימנים הנוכחיים של $7,14,3,12,9,6$ הם $-,+,+,-,-,-$. כדי שכולם יהיו שליליים די להחליף את שני הפלוסים (של $14$ ושל $3$) — $2$ החלפות בלבד. כדי שכולם יהיו חיוביים נצטרך להחליף את ארבעת המינוסים — $4$ החלפות. נבחר במסלול הקצר. נפסול:

(1) $1$ החלפה אינה מספיקה כדי ליישר את כל הסימנים;

(3) $3$ ו-(4) $4$ הן החלפות מיותרות (אפשר להסתפק ב-2, לכיוון השליליים).

המלכודת: להחליף לכיוון החיובי (4 החלפות) במקום לכיוון השלילי (2 החלפות) — הערך המוחלט זהה לשני הכיוונים, ולכן נבחר את המעטות.

תשובה (2), $2$ החלפות,

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. הנושא גאומטריה של גופים — נפח חרוט.

הכלי: נפח חרוט הוא $\frac{\pi r^{2}h}{3}$ (שטח הבסיס חלקי 3, כפול הגובה). שני החרוטים חולקים את אותו בסיס (רדיוס $r$), ולכן שטח הבסיס זהה ורק הגובה שונה. הגוף המבוקש הוא ההפרש בין החרוט הגדול לקטן:

. נפסול:

(3) $\frac{\pi r^2{h}_2}{3}-\pi r^2{h}_1$ שוכח לחלק את הנפח השני ב-3;

(2) $(h_2-h_1{)}^2\pi r$ ו-(4) $\frac{2}{3}\pi r(h_2-h_1)$ אינם בכלל נוסחת נפח חרוט (מימדים שגויים — חסר $r^2$ או המקדם שגוי).

המלכודת: לחסר נפחים אך לשכוח שגם החרוט הקטן מתחלק ב-3, או לבלבל את נוסחת נפח החרוט עם נוסחאות אחרות.

תשובה (1), $\frac{\pi r^2}{3}(h_2-h_1)$,

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. זוהי בעיית תנועה (מרחק–מהירות–זמן) המשולבת בהיקף מעגל.

הכלי: היקף מעגל הוא $2\pi r$, וזמן $=\frac{\text{מרחק}}{\text{מהירות}}$. נחשב את היקף המסלול:

ק"מ. הקפה פעמיים היא מרחק של

ק"מ. נחלק במהירות:

שעות. שימו לב ש-$\pi$ מצטמצם. נפסול:

(3) חצי שעה ו-(1) שעה מתקבלות אם מחשבים הקפה אחת בלבד או שוכחים את הגורם 2;

(2) שעתיים מתקבלת אם מחשבים היקף כ-$\pi r$ במקום $2\pi r$.

המלכודת: לשכוח שמדובר בשתי הקפות (מרחק כפול), או להיבהל מ-$\pi$ — הוא מצטמצם ומשאיר תשובה שלמה ונקייה.

תשובה (4), $4$ שעות,

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. הנושא גאומטריה — משולשים שווי-שוקיים חופפים וסימטריה.

הכלי: הגובה במשולש שווה-שוקיים יוצר משולש ישר-זווית, ומשפט פיתגורס (שלשת $3:4:5$). מהסרטוט: $AB=5$ ס"מ (שוק) ו-$EF=6$ ס"מ (בסיס), ומכיוון שהמשולשים חופפים גם $BC=6$. הגובה מ-$A$ אל $BC$ חוצה את הבסיס, כך שנוצר משולש ישר-זווית עם ניצב

ויתר $5$; לפי פיתגורס הגובה הוא

ס"מ. הנתון

קובע ש-$G$ הוא אמצע $DE$, ומכאן (יחד עם

והסימטריה) ש-$BC$ חוצה את גובה המשולש $DEF$, כלומר $D$ יושב בדיוק באמצע הגובה מ-$A$. לכן $AD$ הוא מחצית הגובה:

ס"מ. נפסול:

(3) $\sqrt{3}$ ו-(4) $2.5$ אינם נובעים משלשת $3:4:5$ ומרמזים על חישוב פיתגורס שגוי;

(1) $1$ ס"מ מתקבל אם לוקחים רבע מהגובה במקום מחצית.

המלכודת: לשכוח שהגובה הוא $4$ (שלשת $3:4:5$) ולנסות להוציא שורש מכוער, או לא לנצל את הסימטריה הקובעת ש-$D$ באמצע הגובה.

תשובה (2), $2$ ס"מ,

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. הנושא חוקי חזקות — נשווה מעריכים לאחר פירוק לבסיסים זהים (2 ו-3).

הכלי:

, ולכן נפרק כל $6$ לגורמיו. אגף שמאל:

. אגף ימין:

. נשווה — הגורם $2^{a+b}$ מצטמצם, ונשאר

, ומכאן

, כלומר

. נפסול:

(1) $1$, (3) $3$ ו-(4) $\frac{3}{2}$ — כולם נובעים מפירוק שגוי של $6$ או משכחת ה-

שמוסיף $2$ למעריך של בסיס 3.

המלכודת: לשכוח לפרק את $6^a$ וגם את

, מה שמזיז את מאזן המעריכים של בסיס 3.

תשובה (2),

,

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. זוהי שאלת קומבינטוריקה (ספירה) עם אילוץ.

הכלי: נספור את סך כל הצמדים האפשריים ונחסיר את הצמדים האסורים (אותו צבע). סך כל הצירופים של חולצה ומכנסיים הוא

. הצמדים באותו צבע: אדום-אדום

, וירוק-ירוק

(אין חולצה לבנה, ולכן אין צמד לבן-לבן). סך האסורים

. הצמדים המותרים:

. נפסול:

(4) $49$ מתעלם מהאילוץ וסופר את הכול;

(3) $45$ ו-(2) $35$ מחסירים רק חלק מהצמדים באותו צבע (למשל רק אדום-אדום או רק ירוק-ירוק).

המלכודת: לשכוח אחד מזוגות הצבעים האסורים, או לחשוב שהמכנס הלבן יוצר גם הוא צמד אסור (אין חולצה לבנה).

תשובה (1), $31$ צמדים,

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. הנושא כפל מקוצר — הפרש ריבועים.

הכלי: הזהות

, החוסכת חישוב ריבועים גדולים. נציב

ו-

:

. נפסול:

(1) $100$ מתקבל אם מחשבים

בטעות;

(2) $150$ ו-(3) $225$ נובעים מחישוב ריבועים שגוי או מהחסרה לא נכונה.

המלכודת: לחשב $17.5^2$ ו-$7.5^2$ בנפרד (חישוב מסורבל ומועד לטעויות) במקום להשתמש בזהות הפרש הריבועים; או לבלבל בין $(a-b)(a+b)$ ל-$(a-b{)}^2$.

תשובה (4), $250$,

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. זוהי בעיה מילולית של יחס ופרופורציה.

הכלי: נחשב תחילה את כמות הממתיק המותרת לאדם, ואז נחלק בכמות שבפחית אחת. הכמות המותרת לאדם ששוקל $50$ ק"ג היא

גרם ממתיק בשבוע. כל פחית מכילה $0.006$ גרם, ולכן מספר הפחיות המרבי הוא

. דרך שקולה: לכל ק"ג מותר

פחיות, ולכן ל-$50$ ק"ג —

. נפסול:

(1) $60$, (2) $120$ ו-(3) $150$ מתקבלים משגיאות בהזזת הנקודה העשרונית או מחלוקת בכמות שגויה.

המלכודת: להתבלבל במיקום הנקודה העשרונית ($0.03$ מול $0.006$) — היחס ביניהם הוא בדיוק 5, וזה לב החישוב.

תשובה (4), $250$ פחיות,

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. הנושא תכונות מספרים והתחלקות.

הכלי: מכפלה של שני מספרים שלמים עוקבים ותכונת ההתחלקות המשותפת. נתון ש-$a$ מתחלק ב-$17$. הביטוי $a\cdot (a+1)$ הוא מכפלה של שני מספרים עוקבים, ולכן אחד מהם בהכרח זוגי — כלומר המכפלה מתחלקת ב-$2$. מכיוון ש-$a$ מתחלק ב-$17$, גם המכפלה מתחלקת ב-$17$. לכן המכפלה מתחלקת בהכרח ב-

. נפסול:

(1)

ו-(2)

דורשים התחלקות ב-3 שאינה מובטחת — עבור $a=34$ המכפלה

אינה מתחלקת ב-3;

(4)

אינו מובטח — עבור $a=17$ המכפלה

אינה מתחלקת ב-35.

המלכודת: לבחור $35$ מפני שהוא קרוב ל-$34$, או להניח התחלקות ב-3 שאינה נובעת מהנתון.

תשובה (3), $34$,

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. הנושא גאומטריה — זוויות בין ישר חותך ($a$) לשני ישרים, ותנאי המקבילות.

הכלי: אם סכום הזוויות הפנימיות באותו צד של החותך שווה ל-$180^{\circ }$ — הישרים מקבילים ולא ייפגשו; אם הסכום קטן מ-$180^{\circ }$ — הישרים ייפגשו באותו צד; ואם גדול מ-$180^{\circ }$ — הם נפתחים באותו צד וייפגשו בצד הנגדי. נחשב את הזוויות הפנימיות בצד ימין: אצל $b$ הזווית המשלימה היא

, ואצל $c$ היא

. סכומן

, גדול מעט מ-$180^{\circ }$. משמעות הדבר: בצד ימין הישרים נפתחים (מתרחקים), ולכן ייפגשו דווקא בצד שמאל. נפסול:

(1) ימין — היה נכון אילו הסכום היה קטן מ-$180^{\circ }$;

(4) לא ייחתכו — היה נכון אילו הסכום היה בדיוק $180^{\circ }$ (מקבילים);

(3) ימין ושמאל — שני ישרים נחתכים לכל היותר בנקודה אחת, ולכן בצד אחד בלבד.

המלכודת: הסכום קרוב מאוד ל-$180^{\circ }$ ($181^{\circ }$), כך שהישרים נראים כמעט מקבילים — יש לחשב במדויק כדי לראות שהם נפתחים בימין ונחתכים בשמאל.

תשובה (2), שמאל,

«נסמן».

התשובה הנכונה היא (1) sacrifice – הקרבה/ויתור. המשפט אומר שיש הסבורים כי ה־___ של חירויות הפרט הוא מחיר סביר עבור יציבות לאומית; מה שמשלמים כ'מחיר' עבור יציבות הוא ויתור על החירויות – הקרבתן. נפסול את המסיחים: distraction (הסחת דעת), implication (השלכה/משתמע) ו-priority (עדיפות) – אף אחד מהם אינו מתאר 'מחיר' שמשלמים בדמות פגיעה בחירויות. לכן נסמן (1).

התשובה הנכונה היא (2) Trail – שביל/מסלול. המשפט מתאר את המסלול שבו צעד עם הצ'ירוקי כשהוגלה בכפייה מאדמותיו ב-1838, אירוע היסטורי הידוע בכינוי 'Trail of Tears' (שביל הדמעות). נפסול את המסיחים: Omen (סימן מבשר), Scroll (מגילה) ו-Query (שאילתה) – אף אחד מהם אינו יוצר צירוף הגיוני עם 'of Tears' לתיאור מסלול הגליה. לכן נסמן (2).

התשובה הנכונה היא (2) keen – חד/חדה. המשפט אומר שלברדלסים ראייה ___ במיוחד: הם מסוגלים לראות עצמים במרחק של עד אחד-עשר קילומטרים; ראייה חדה במיוחד מסבירה יכולת זו. נפסול את המסיחים: pious (אדוק/דתי), taut (מתוח) ו-drab (חדגוני/עמום) – אף אחד מהם אינו מתאר איכות של ראייה טובה. לכן נסמן (2).

התשובה הנכונה היא (1) dispute – מחלוקת. המשפט אומר שדבר אינו ידוע בוודאות על המשורר היווני הקדום הומרוס, ועצם קיומו נותר עניין של ___; דבר שאינו ידוע בוודאות נשאר שנוי במחלוקת. נפסול את המסיחים: genius (גאונות), nausea (בחילה) ו-penalty (עונש) – אף אחד מהם אינו מתאר מצב של אי-ודאות לגבי עובדה. לכן נסמן (1).

התשובה הנכונה היא (1) derives – נגזר/מקורו ב. המשפט אומר שקסרוגרפיה היא שיטת הצילום הנפוצה ביותר, וששמה ___ מהמילים היווניות ל'כתיבה יבשה'; שם ש'בא מ' מילים אחרות הוא שם שנגזר מהן. נפסול את המסיחים: reveals (חושף), portrays (מתאר/מצייר) ו-complies (מציית/עומד בדרישות) – אף אחד מהם אינו מתאים לתיאור מקור של שם. לכן נסמן (1).

התשובה הנכונה היא (2) pests – מזיקים. המשפט אומר שיבולים ניזוקות או מושמדות לעיתים קרובות על ידי ___ כגון חרקים ומכרסמים; חרקים ומכרסמים הפוגעים ביבול הם מזיקים. נפסול את המסיחים: clans (שבטים/חמולות), fads (אופנות חולפות) ו-rifts (סדקים/קרעים) – אף אחד מהם אינו קטגוריה הכוללת חרקים ומכרסמים המזיקים ליבול. לכן נסמן (2).

התשובה הנכונה היא (2) Inaugurated – נחנך/נפתח. המשפט אומר ש___ ב-1897, מוזיאון ברוקלין הוא אחד ממוזיאוני האמנות הוותיקים בארה"ב; מוזיאון ותיק ש'ב-1897' הוא מוזיאון שנחנך/נפתח באותה שנה. נפסול את המסיחים: Accelerated (הואץ), Enlightened (הואר/נאור) ו-Orphaned (התייתם) – אף אחד מהם אינו מתאר הקמה או פתיחה של מוסד. לכן נסמן (2).

התשובה הנכונה היא (1) fostering – טיפוח/קידום. המשפט אומר ש-Toastmasters International הוא ארגון חינוכי המוקדש ל___ מיומנויות של דיבור בפני קהל; ארגון חינוכי מוקדש לטיפוח וקידום מיומנויות. נפסול את המסיחים: diverting (מסיח/מסיט), presuming (מניח/מעז) ו-resenting (טינה/מתמרמר) – אף אחד מהם אינו מתאר מטרה חיובית של פיתוח מיומנויות. לכן נסמן (1).

התשובה הנכונה היא (4). המשפט המקורי אומר שכאשר לא מצא מוציא לאור לרומן הביכורים שלו, הסופר בן המאה ה-19 תומאס הארדי מסר את כתב היד ללהבות – כלומר שרף אותו משום שאיש לא היה מוכן לפרסמו.

תשובה (4) – 'הארדי שרף את הרומן הראשון שלו כי איש לא היה מוכן לפרסם אותו' – משמרת בדיוק את הרעיון. נפסול את השאר:

(1) טוענת שנאלץ לתקן את הרומן שוב ושוב לפני שפורסם – לא נאמר, ובכלל לא פורסם;

(2) טוענת שנואש מלהיות סופר לאחר ביקורת קשה – אך לא הביקורת אלא היעדר מו"ל הוביל למעשה;

(3) טוענת שהחליט לפרסם בעצמו – בסתירה למקור שבו שרף את כתב היד. לכן נסמן (4).

התשובה הנכונה היא (1). המשפט המקורי אומר שב-1935 השווה האתלט האמריקאי ג'סי אוונס שיא עולם אחד וקבע שלושה שיאים חדשים בתחרות אתלטיקה באן ארבור, מישיגן. 'קבע שלושה חדשים' = שבר שלושה שיאים, ו'השווה אחד' = השתווה לשיא רביעי.

תשובה (1) – 'אוונס שבר שלושה שיאי עולם והשתווה לרביעי' – משקפת זאת במדויק. נפסול את השאר:

(2) טוענת שכבר קבע שלושה שיאים באירועים קודמים וניסה לקבוע נוסף – שינוי במספרים ובזמן;

(3) מזכירה 'תחרות בת ארבעה אירועים' ומשמיטה את השוואת השיא;

(4) אומרת שרק 'כיוון' לשבור שלושה, בלי שקבע אותם בפועל. לכן נסמן (1).

התשובה הנכונה היא (4). המשפט המקורי אומר שזיהום פלסטיק אינו רק מכוער; יש לו השפעה קטלנית על חיות הבר.

תשובה (4) – 'מלבד היותו מכוער, זיהום הפלסטיק הורג חיות בר' – משמרת את שני הרכיבים: המכוער (unsightly) והקטלני (lethal effect = הורג). נפסול את השאר:

(1) טוענת שההשפעות חמורות 'גם אם אינן נראות' – משנה את המשמעות, שכן דווקא נאמר שהזיהום מכוער/נראה;

(2) אומרת שהוא 'מסוכן' לכמה בעלי חיים אך משמיטה את היבט הכיעור ומחלישה מ'קטלני' ל'מסוכן';

(3) משווה לסוגי זיהום אחרים – השוואה שאינה במקור. לכן נסמן (4).

התשובה הנכונה היא (1). המשפט המקורי אומר שבנג'מין פרנקלין הצטיין במגוון תחומים.

תשובה (1) – 'בנג'מין פרנקלין היה איש בעל כישרונות רבים' – היא ניסוח מדויק של 'הצטיין במגוון תחומים'. נפסול את השאר:

(2) 'איש בעל רעיונות רבים' – רעיונות אינם בהכרח הצטיינות בתחומים;

(3) 'זכה להערצה רבה' – לא נאמר;

(4) 'קיבל חינוך מקיף' – עוסק בהשכלתו ולא בהישגיו במגוון תחומים. לכן נסמן (1).

התשובה הנכונה היא (1). ניתן להסיק מהטקסט שה'imperfection' (אי-השלמות, שורה 2) של הסימפוניה השמינית מתייחסת לעובדה שהיא מעולם לא הושלמה: כבר במשפט הפתיחה נאמר שזו יצירת מופת לא-שלמה, והטקסט מסביר שהיא מכונה 'הסימפוניה הבלתי גמורה' משום שיש בה שני פרקים במקום ארבעה. נפסול את השאר:

(2) 'מכילה טעויות' – לא נאמר;

(3) 'מעולם לא בוצעה' – אין לכך זכר;

(4) 'אינה אהובה' – דווקא נאמר שהיא אהובה (beloved). לכן נסמן (1).

התשובה הנכונה היא (2). מטרתה העיקרית של הפסקה השנייה היא לנסות להסביר מדוע הסימפוניה השמינית מעולם לא הושלמה: היא נפתחת בשאלה 'מדוע שוברט מעולם לא סיים?' ומציעה כמה השערות – אולי איבד עניין, אולי אזלה ההשראה, ואולי לא רצה להיזכר בתקופה קשה. נפסול את השאר:

(1) 'להסביר מדוע איבד עניין' – זו רק אחת ההשערות ולא מטרת הפסקה;

(3) 'לדון במה שהעניק לו השראה' – ההפך, מדובר באובדן השראה;

(4) 'לטעון שהסימפוניה הזכירה לו תקופה קשה' – מוצג כהשערה בלבד, לא כטענה. לכן נסמן (2).

התשובה הנכונה היא (4). המחברת המוזכרת בפסקה האחרונה הכילה חלק מפרק שלישי של הסימפוניה השמינית, והיא הייתה מלאה כולה בתווים – ומכאן שקיים חלק נוסף ליצירה (there is another part to). נפסול את השאר:

(1) 'ששוברט כתב אותה שש שנים' – המספר שש מתייחס לזמן שלפני מותו, לא למשך הכתיבה;

(2) 'ששוברט החליט לא לסיים' – דווקא ההפך, ההשערה היא שכן המשיך;

(3) 'שהיו בה רק שני פרקים' – המחברת מלמדת שהיה גם פרק שלישי. לכן נסמן (4).

התשובה הנכונה היא (1). ניתן להסיק שהמחבר מקווה שמומחי המוזיקה המוזכרים (שורה 10) צודקים: הוא חותם בתקווה ש'אולי, בקצת מזל, תימצא מחברת נוספת יום אחד, והסימפוניה השמינית לא תהיה עוד בלתי גמורה' – נימה של תקווה שאכן הושלמה. נפסול את השאר:

(2) 'יודע את הסיבה' שבגללה לא סיים – הטקסט מציג השערות בלבד;

(3) 'אינו חושב שזו יצירת מופת' – בסתירה למשפט הפתיחה;

(4) 'אוהב את הפרק השלישי יותר' – לא נאמר. לכן נסמן (1).

התשובה הנכונה היא (2). כותרת הולמת לטקסט היא 'הסימפוניה השמינית של שוברט: גמורה או לא?', שכן ציר הטקסט כולו הוא השאלה אם היצירה הושלמה – מדוע לא סיים, מול הראיה מהמחברת שאולי כן. נפסול את השאר:

(1) 'היופי שביצירת מופת לא-שלמה' – נוגע רק לפתיחה;

(3) 'סימפוניות בלתי גמורות של המאה ה-19' – הטקסט עוסק ביצירה אחת בלבד;

(4) 'כמה סימפוניות כתב שוברט?' – שאלת מספר שאינה נושא הטקסט. לכן נסמן (2).

התשובה הנכונה היא (3). מטרתה העיקרית של הפסקה הראשונה היא להציג את העיסוק הקדום (present the centuries-old activity of) בנביעת מים (dowsing): היא פותחת ב'Dowsing is the age-old practice' ומתארת מהו, כיצד הוא מתבצע ומדוע עדיין נהוג. נפסול את השאר:

(1) 'לתאר את הכלים הדרושים' – הכלי מוזכר אך אינו מוקד הפסקה;

(2) 'להציג את האנשים המשתמשים' – פרט אחד בלבד;

(4) 'למנות את סוגי הדברים שאפשר לחפש' – פרט שולי. לכן נסמן (3).

התשובה הנכונה היא (1). שאלת שלילה: עלינו לזהות את ההיגד שאינו נכון לגבי מוטות הנביעה. לפי הפסקה הראשונה המוט מוחזק 'parallel to the ground' – במקביל לקרקע – ולכן ההיגד (1) 'חובה להחזיקם מכוונים כלפי הקרקע' אינו נכון (זו מלכודת השאלה). נפסול את השאר, שכולם כן נכונים לפי הטקסט:

(2) 'הם נראים כנעים מעצמם' – 'the rod spontaneously moves';

(3) 'משתמשים בהם למצוא דברים שונים' – מים או מינרלים;

(4) 'הם עשויים מעץ' – 'wire or wood, or a single forked stick'. לכן נסמן (1).

התשובה הנכונה היא (2). מטרת הפסקה השנייה היא להסביר מדוע פרקטיקה חסרת בסיס מדעי מצליחה לעיתים: היא קובעת שהנביעה אינה נתמכת בראיות מדעיות, ואז מסבירה כיצד בכל זאת מוצאים לעיתים מים – מים תת-קרקעיים מצויים כמעט בכל מקום, ותנועת המוט נובעת מ'תגובת האידאומוטור'. נפסול את השאר:

(1) 'להציג תמיכה אנקדוטלית בנביעה' – האנקדוטות מוזכרות רק כרקע לשאלה;

(3) 'לדון בתגובת האידאומוטור' – זהו פרט בתוך ההסבר ולא מטרת הפסקה;

(4) 'לטעון שהנביעים יודעים שהנביעה אינה עובדת' – לא נאמר, ההפך מרומז (הם פועלים בתום לב). לכן נסמן (2).

התשובה הנכונה היא (4). לפי הפסקה השנייה, אנשים המפגינים 'תגובת אידאומוטור' מושפעים ממה שהם מאמינים שעומד לקרות: נאמר ש'כאשר הנביע מצפה למצוא מים, גופו מגיב ברפלקס מבלי שהוא מודע לכך' – כלומר הציפייה/האמונה מניעה את התגובה. נפסול את השאר:

(1) 'עושים תנועות רצוניות' – ההפך, התנועה בלתי-רצונית (involuntary);

(2) 'מודעים לפעילות השרירים שלהם' – נאמר שאינם מודעים;

(3) 'תגובות מנטליות מהירות יותר מאחרים' – לא נאמר. לכן נסמן (4).

התשובה הנכונה היא (1). מהפסקה האחרונה ניתן להסיק שסאלי לה פייג' כתבה על הנביעה משום שסברה שמגוחך שחברות מים משתמשות בנביעים: היא חשפה שעשר מתוך שתים-עשרה חברות המים בבריטניה נעזרות בנביעים, וחשיפה זו עוררה זעם ציבורי בטענה שמדובר בפרקטיקה לא-מוכחת המבזבזת זמן וכסף – עמדה המשקפת יחס ביקורתי-לועג. נפסול את השאר:

(2) 'כדי לשכנע עסקים אחרים לשקול נביעה' – ההפך;

(3) 'ללמד את הציבור על היתרונות והחסרונות' – לא מוצג איזון כזה;

(4) 'משום שהאמינה שחברות המים צריכות להשקיע יותר זמן וכסף באיתור דליפות' – ההפך, הטענה היא שזהו בזבוז. לכן נסמן (1).

המשפט מספר שמשהו של אפגניסטן 'הסתיים ב-1973, כאשר המלך האחרון הודח' — הדחת המלך מסמנת את סוף שלטון המלוכה. המילה המתאימה היא monarchy (מונרכיה, מלוכה).

«נסמן» את תשובה (1). נפסול:

(2) charity — צדקה;

(3) remedy — תרופה;

(4) sanctuary — מקלט. אף אחת אינה קשורה להדחת מלך.

אדיסון רשם פטנט על 'מעל אלף' מכשירים — כלומר היה ממציא פורה במיוחד. המילה המתאימה היא productive (פורה, יצרני).

«נסמן» את תשובה (1). נפסול:

(2) tolerant — סובלני;

(3) secular — חילוני;

(4) rebellious — מרדני. אף אחת אינה מתארת כמות המצאות גדולה.

מילת הפתיחה 'Although' (למרות) יוצרת ניגוד: אף שרעידות אדמה נפוצות בישראל, הן ___ גורמות נזק רציני. הניגוד דורש 'לעיתים נדירות'. המילה המתאימה היא seldom (לעיתים רחוקות).

«נסמן» את תשובה (4). נפסול:

(1) alone — לבד;

(2) instead — במקום זאת;

(3) already — כבר. אף אחת אינה משלימה את הניגוד 'נפוצות אך בקושי מזיקות'.

ערכת עזרה ראשונה מיועדת לטיפול ב'פציעות קלות ו___' — כלומר מחלות/מיחושים קלים. המילה המתאימה היא ailments (מיחושים, מחלות קלות).

«נסמן» את תשובה (3). נפסול:

(1) illusions — אשליות;

(2) outlets — שקעים/מוצאים;

(4) equations — משוואות. אף אחת אינה דבר שערכת עזרה ראשונה מטפלת בו.

'A ___ of the vessel... was built for the 400th anniversary' — נבנה עותק/שחזור של הספינה לרגל יום השנה ה-400. המילה המתאימה היא replica (העתק, שחזור).

«נסמן» את תשובה (1). נפסול:

(2) hurdle — משוכה/מכשול;

(3) garment — בגד;

(4) culprit — אשם. אף אחת אינה דבר שנבנה כשעתוק של ספינה.

מכירות הספרים האלקטרוניים עלו 'מ-68 מיליון ל-3 מיליארד דולר' — זינוק אדיר. המילה המתאימה היא skyrocketed (המריאו, זינקו).

«נסמן» את תשובה (4). נפסול:

(1) highlighted — הודגשו;

(2) overstated — הוגזמו;

(3) outlasted — שרדו זמן רב. אף אחת אינה מתארת עלייה חדה במספרים.

ברנהם 'סירב בתחילה' להתמודד, 'אבל אחר כך ___ בתנאי ש...' — כלומר נכנע/התרצה לבסוף. המילה המתאימה היא relented (נכנע, התרצה).

«נסמן» את תשובה (4). נפסול:

(1) perished — נספה;

(2) flaunted — התרברב;

(3) grimaced — עיווה פניו. אף אחת אינה 'מעבר מסירוב להסכמה'.

'The paths... were ___ by dog sleds' — השבילים נסללו/נכבשו בעזרת מזחלות כלבים. המילה המתאימה היא forged (נסללו, נכבשו).

«נסמן» את תשובה (4). נפסול:

(1) lulled — הרגיעו/נמנמו;

(2) stacked — הוערמו;

(3) pitched — הוקמו/הושלכו. אף אחת אינה מתארת סלילת שבילים במזחלות.

המקור: מבני הבטון המונומנטליים שהקימו הרומאים היו 'extremely durable' (עמידים ביותר). ניסוח נאמן שומר על שני הרעיונות — מבנים עצומים + עמידים לאורך זמן.

תשובה (4) — 'בנו מבני בטון עצומים שהחזיקו מעמד זמן רב' — מדייקת בשניהם.

«נסמן» את תשובה (4). נפסול:

(1) מוסיפה טענה שאינה במקור ('רק מבני בטון שרדו');

(2) מעתיקה את המוקד ל'הרומאים הבינו שבטון חומר מצוין';

(3) מוסיפה 'attractive' (יפים) שלא נאמר.

המקור: 'one of the architects of the... Free Trade Agreement' — היה אחד ממעצבי ההסכם. 'architect of' פירושו מי שסייע לתכנן ולגבש.

תשובה (1) — 'עזר לגבש את ההסכם' — נאמנה למקור.

«נסמן» את תשובה (1). נפסול:

(2) 'אחד התומכים הראשונים' — לא נאמר;

(3) 'תפקידו... שיגר את הקריירה שלו' — לא נאמר;

(4) 'ההסכם נחתם על ידו' — חתימה שונה מעיצוב. שלושתן מוסיפות או מעוותות מידע.

המקור: התרבות של הנוודים המונגולים 'is rooted in mutual assistance' — מושרשת בעזרה הדדית.

תשובה (4) — 'עזרה זה לזה היא מאפיין מרכזי בתרבות' — מנסחת בדיוק את הרעיון.

«נסמן» את תשובה (4). נפסול:

(1) 'תמיד התנגדו להשתלב' — לא נאמר;

(2) 'מבוססת על מוצא משותף' — עזרה הדדית אינה מוצא משותף;

(3) 'חולקים מאפיינים עם תרבויות אחרות' — לא נאמר.

המקור: 'Formerly denied admission... women now constitute the majority of graduates' — בעבר נמנעה מנשים כניסה כליל, וכיום הן רוב הבוגרים.

תשובה (2) לוכדת את שני החלקים: 'היה זמן שבו נשים לא התקבלו' + 'כיום יותר נשים מגברים מקבלות תארים'.

«נסמן» את תשובה (2). נפסול:

(1) 'מעט נשים למדו' — המקור אומר שנשים כלל לא התקבלו (נמנעה מהן כניסה), לא שמעטות למדו — מלכודת עדינה;

(3) 'מוסדות מקבלים מספר שווה' — לא נאמר;

(4) 'לראשונה בהיסטוריה' — לא נאמר.

הפסקה הראשונה מספרת שבמשך אלפי שנים לא ידעו על קיום חיידקים, והוצעו תיאוריות שונות להסביר מחלות — רוח רעה בגוף, גזים רעילים במים. כלומר, מה שאנשים האמינו פעם שגורם למחלה.

«נסמן» את תשובה (1). נפסול:

(2) 'סוגי המחלות הנפוצים' — לא נדון;

(3) 'איך טיפלו במחלות' — הפסקה עוסקת באמונות על הסיבה, לא בטיפול;

(4) 'מדוע האמינו שחיידקים גורמים מחלה' — הפוך, זו אמונה מאוחרת יותר.

הפסקה השנייה מתארת כיצד פסטר גילה שמיקרואורגניזמים גורמים לפברין, והפך לראשון שהוכיח שחיידקים גורמים למחלות — תגלית חשובה של פסטר.

«נסמן» את תשובה (4). נפסול:

(1) 'מחלה שאיימה על תעשיית המשי' — פרט רקע, לא המטרה;

(3) 'התרופה לפברין' — פרט משני;

(2) 'ההשפעה על קוך' — לא נדון בפסקה זו. שלושתן צרות מהמוקד: תגלית פסטר.

בשורה 11: 'was asked to find out what was causing it' — 'it' מתייחס לפברין (המחלה שפסטר התבקש לחקור את סיבתה, וגילה שמיקרואורגניזמים גורמים לה).

«נסמן» את תשובה (3). נפסול:

(1) 'תעשיית המשי' — היא מה שאוימה, לא מה ש'גרם';

(2) 'תגלית' — טרם נזכרה בשלב זה;

(4) 'תולעת משי' — הפברין פוגע בתולעים אך 'it' הוא המחלה עצמה.

הפסקה האחרונה קובעת במפורש: 'The greatest of Koch's discoveries was made in 1882, when he found the germ that causes tuberculosis' — התגלית הגדולה היא חיידק גורם השחפת.

«נסמן» את תשובה (4). נפסול:

(1) 'חיידק הכולרה' — קוך אכן מצא אותו אך זו אינה 'הגדולה';

(2) 'תרופה לאנתרקס' — לא נאמר;

(3) 'שיטת צביעת חיידקים' — תגלית אחרת שלו, לא הגדולה.

הטקסט כולו עוסק בפסטר ובקוך — שני האנשים שגילו שחיידקים גורמים למחלות. כותרת הולמת: 'האנשים שגילו שחיידקים גורמים למחלה'.

«נסמן» את תשובה (1). נפסול:

(2) 'סוגי חיידקים מסוכנים' — לא המוקד;

(3) 'פסטר וקוך: זוכי נובל מפורסמים' — רק קוך תואר כזוכה, והפרס אינו נושא הטקסט;

(4) 'אמונות עבר על סיבת המחלה' — רק הפסקה הראשונה. שלושתן חלקיות מדי.

הטקסט כולו עוסק בג'ון בויד אור ובעבודתו על תזונה — מחקריו, הדו"ח שלו, ועבודתו להאכיל רעבים ולבנות עולם טוב יותר. כותרת הולמת: 'בונים עולם טוב יותר: ג'ון בויד אור ועבודתו על תזונה'.

«נסמן» את תשובה (2). נפסול:

(1) 'אור וארגון המזון של האו"ם' — רק הפסקה האחרונה;

(3) 'האם הגיע לו פרס נובל?' — שאלה שאינה נדונה;

(4) 'המחקר החשוב ביותר שלו' — פרט אחד בלבד. שלושתן צרות מדי.

הפילוסופיה בשורות 1-2: 'לא יכול להיות שלום כל עוד חלק גדול מהאוכלוסייה חסר את צורכי החיים... שלום עולמי חייב להתבסס על שפע עולמי' — כלומר, כל עוד קיים רעב, שלום אינו אפשרי.

«נסמן» את תשובה (1). נפסול:

(2) 'תזונה היא הצורך הבסיסי ביותר' — לא נאמר;

(3) 'אין מספיק מזון לעולם' — הוא מדבר על שפע כתנאי לשלום, לא על מחסור מוחלט;

(4) 'רעב הוא הסיבה לכל סבל' — 'כל' מוחלט מדי.

הפסקה השנייה: 'The report became the basis for the country's food rationing program' — הדו"ח של אור היה הבסיס לתוכנית הקיצוב, כלומר הוא תרם לה.

«נסמן» את תשובה (2). נפסול:

(1) 'לא אישר' — הפוך מהמקור;

(3) 'ערך מחקר על' התוכנית — הוא חקר תזונה, והדו"ח הזין את התוכנית, אך לא 'חקר את התוכנית';

(4) 'התבקש לפתח' אותה — לא נאמר.

הפסקה האחרונה סוקרת את פועלו של אור אחרי מלחמת העולם השנייה: מונה למנכ"ל ה-FAO, הקים מועצת חירום למזון, התפטר במחאה ב-1947, ותרם את כספי הנובל. המטרה הרחבה: לתאר את עבודתו אחרי המלחמה.

«נסמן» את תשובה (2). נפסול:

(1) 'עבודתו ב-FAO' — חלק מהפסקה בלבד;

(3) 'מדוע התפטר' — פרט אחד;

(4) 'מדוע תרם את כספו' — פרט אחד. שלושתן צרות;

(2) מקיפה את כולן.

שימו לב לשלילה: השאלה מבקשת למה 'the cause' (המטרה) בשורה 19 לא יכול להתייחס. מטרתו לאורך הטקסט: השגת שלום עולמי, מלחמה ברעב, ושיפור התזונה. הדבר היחיד שאינו מטרתו הספציפית הוא 'הגנה על כל זכויות האדם' — רחב מדי ואינו עולה בטקסט.

«נסמן» את תשובה (4). המסיחים שכן יכולים להתייחס:

(1) השגת שלום עולמי;

(2) לחימה ברעב עולמי;

(3) שיפור התזונה — כולם עלו בטקסט, ולכן אינם התשובה. מלכודת: זו שאלת שלילה — מחפשים את מה ש'לא' מתאים.