פתרון הבחינה הפסיכומטרית חורף 2022 — טקסט מלא

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא אנלוגיה של "אמצעי המבטל מצב": מגבת היא הכלי שמפעילים על מי שהוא רטוב כדי להסיר את מצב הרטיבות. נחפש זוג שבו הפריט הראשון הוא האמצעי המבטל את המצב שמתאר הפריט השני.

(1) מחבת : רעֵב — מחבת אינה מבטלת רעב, היחס אסוציאטיבי-רופף (בישול), נפסול.

(2) מיטה : ישֵן — מיטה מאפשרת שינה אך אינה מבטלת אותה, וזהו יחס של מקום-פעולה ולא של ביטול-מצב, נפסול.

(4) אמבט : נקי — אמבט מביא למצב 'נקי', אבל 'נקי' הוא התוצאה הרצויה ולא המצב שמסירים; היחס הפוך למבוקש, נפסול.

(3) תרופה : חולה — תרופה היא האמצעי שמפעילים על החולה כדי להסיר את מצב החולי, בדיוק כשם שמגבת מסירה רטיבות.

המלכודת: להתפתות ל'אמבט : נקי' בשל אזכור המים, אך שם מופיע מצב-התוצאה ולא מצב-הבעיה. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא יחס של 'קטגוריה : פרט מובהק מתוכה': חורף הוא אחת העונות, כלומר דוגמה ספציפית שנמנית עם הקבוצה 'עונה'. נחפש זוג של קבוצה ופריט יחיד ומזוהה מתוכה.

(1) סהר : ירח — סהר הוא צורת מופע של הירח, יחס של חלק/מצב ולא קטגוריה-ופרט, נפסול.

(2) שנה : חודש — חודש הוא חלק (תת-יחידה) של שנה ולא 'סוג של שנה', יחס של שלם-וחלק, נפסול.

(3) חולצה : סוודר — סוודר אמנם עשוי להיחשב פריט לבוש עליון, אך אינו 'סוג של חולצה' באופן מובהק, היחס מטושטש, נפסול.

(4) יבשת : אסיה — אסיה היא יבשת מסוימת, פרט מזוהה מתוך הקטגוריה 'יבשת', בדיוק כמו חורף מתוך 'עונה'.

המלכודת: 'שנה : חודש' מפתה כי גם הוא ציר-זמן, אך הוא יחס שלם-חלק. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא יחס של 'שלב הכנה במלאכה : המלאכה שבאה אחריו': הטווייה מייצרת את חוט הבסיס שממנו אפשר אחר כך לתפור, כלומר פעולה מקדימה שמכשירה את הפעולה השנייה.

(2) לדובב : לשתוק — יחס של ניגוד (לגרום לדבר מול לשתוק), לא רצף מלאכות, נפסול.

(3) להשקות : לִרוות — יחס של גורם ותוצאה (השקיה מביאה לרוויה) ולא רצף שלבי ייצור, נפסול.

(4) לבקש : למאן — שוב ניגוד (לבקש מול לסרב), נפסול.

(1) לסתת : לבנות — הסיתות מכין את האבנים שמהן בונים, פעולת-הכנה שמאפשרת את פעולת-הבנייה שאחריה, בדיוק כמו טווייה לפני תפירה.

המלכודת: לחפש סתם 'שתי מלאכות', אך היחס הוא סדר-ייצור מקדים→מאוחר. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא יחס של 'מוצר : המקום שבו הצרכן רוכש אותו': תחנת דלק היא הנקודה שבה הלקוח קונה דלק. נחפש זוג של פריט והמקום שבו קונים אותו.

(1) חשמל : תחנת כוח — תחנת כוח מייצרת חשמל אך אינה נקודת-מכירה ללקוח, יחס של ייצור, נפסול.

(2) ביצים : לול — לול הוא מקום הייצור/גידול ולא מקום הקנייה, נפסול.

(4) ספרים : ספרייה — בספרייה שואלים ספרים ולא קונים אותם, היחס אינו רכישה, נפסול.

(3) כרטיסים : קופה — הקופה היא המקום שבו הצרכן רוכש כרטיסים, בדיוק כשם שבתחנת דלק רוכשים דלק.

המלכודת: 'תחנת כוח' ו'לול' מפתים בזכות המילה 'תחנה' ובזכות אתר-ההפקה, אך שם מדובר בייצור ולא ברכישה. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא יחס של 'ניב : המושג המופשט שהוא מציין': 'עקב אכילס' הוא ביטוי שמשמעו נקודת חולשה. נחפש ניב מוכר והמושג שהוא מסמל.

(2) בבת העין : חשיבות — 'בבת העין' מציין דבר יקר/מוגן במיוחד, לא 'חשיבות' כמושג, ההתאמה חלקית ולא מדויקת, נפסול.

(3) נקודת המבט : מראֶה — 'נקודת מבט' עניינה זווית/עמדה ולא 'מראֶה', ההתאמה שגויה, נפסול.

(4) חלק הארי : כמות — 'חלק הארי' מציין את הרוב/החלק הגדול, ולא 'כמות' באופן כללי, ההתאמה רופפת, נפסול.

(1) קו פרשת המים : מפנה — 'קו פרשת המים' הוא ניב שמשמעו מפנה מכריע, בדיוק כשם ש'עקב אכילס' הוא ניב שמשמעו חולשה: ניב↔המושג המדויק שהוא מסמן.

המלכודת: לבחור ניב שמשמעו קרוב-ולא-זהה למילה המוצעת. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא יחס של 'פועל פעיל : צורת הסביל של הפועל ההפוך לו', כאשר ההיפוך הוא על ציר יחיד ורציף: העלה (הרים, פעיל) מול הוּרד (סביל של הורדה) — שני קצוות של אותו ציר 'מעלה-מטה'. נחפש זוג ניגוד מדורג נקי על ציר אחד, עם מעבר מפעיל לסביל.

(1) הרעיש : הוסה — ניגוד רעש/שקט, אך אינו ציר-כמות מדורג רציף באותו אופן, נפסול.

(2) הצליח : הוכשל — הצלחה/כישלון אינם קצוות של ציר רציף אחד אלא תוצאות בינאריות, נפסול.

(3) שיפץ : הוחרב — שיפוץ מול החרבה הם ניגוד, אך אינם מדורגים על ציר מדיד רציף, ו'שיפץ' אינו בדיוק 'לבנות מאפס', נפסול.

(4) פישט : סובך — פישוט מול סיבוך הם שני קצוות של ציר רציף ומדורג 'פשוט-מורכב', עם מעבר מפעיל (פישט) לסביל (סובך), בדיוק כמו העלה↔הוּרד.

המלכודת: כל המסיחים הם ניגודים בסביל, ולכן ההכרעה היא בזיהוי הניגוד המדורג-הרציף על ציר יחיד. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. הכלי הוא בדיקת קוהרנטיות סיבתית בין שלושת החסרים: הקצב, מילת-הקישור והתוצאה חייבים להתיישב זה עם זה. הרעיון: הקצב מהיר עד כדי כך שמה שהיה בלתי-אפשרי פעם, מתבצע היום בקלות.

(1) 'איטי / ואולם / לשמש אתגר קשה למנוסים' — 'איטי' אינו מסביר מדוע הבלתי-אפשרי מתאפשר היום, וגם התוצאה סותרת (אם התאפשר, אין זה 'אתגר קשה'), נפסול.

(2) 'מסחרר / כך ש- / להיחשב למסתורין גמור' — קצב מהיר לא אמור להפוך דבר ל'מסתורין', התוצאה לא-הגיונית, נפסול.

(3) 'איטי מדי / ולכן / להתבצע כעניין שבשגרה' — 'איטי מדי' סותר את המסקנה שדברים מתבצעים בשגרה, נפסול.

(4) 'מהיר כל כך / עד כי / לבצע סטודנט מתחיל' — הקצב מהיר כל כך עד שאפילו סטודנט מתחיל מבצע היום את שהיה בלתי-אפשרי, שרשרת סיבתית שלמה ותקינה.

המלכודת: 'מסחרר ממש' מפתה מבחינת עוצמת-הקצב, אך ההמשך 'מסתורין גמור' קורס לוגית. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. הכלי הוא עקביות פנימית בין ארבעת החסרים ובין המסגרת 'ההנאה לא הייתה שלמה'. אורי אוהב את המוזיקה אך מתאכזב מהכיבוד, כי הוא אלרגי למוצרי חלב — ולכן הנאתו (וההנאה הכללית) לא הייתה שלמה.

(1) 'לא הייתה / סבל / היה יכול להתנחם ב- / אלרגי ל-' — אם אורי אלרגי לחלב, הוא אינו יכול 'להתנחם' בכיבוד גבינות, סתירה, נפסול.

(2) 'הייתה / סבל / ... / חובב מושבע של' — 'הייתה שלמה' סותר את 'סבל מן המוזיקה', נפסול.

(4) 'לא הייתה / התלהב / היה יכול להתנחם ב- / חובב מושבע של' — אם התלהב מהמוזיקה וגם נהנה מהגבינות (חובב מושבע), הנאתו הייתה שלמה, בסתירה ל'לא הייתה', נפסול.

(3) 'לא הייתה / התלהב / לא היה יכול שלא להתאכזב מן ה- / אלרגי ל-' — התלהב מהמוזיקה אך התאכזב מהכיבוד בגלל האלרגיה לחלב, ולכן הנאתו לא הייתה שלמה, הכול מתיישב.

המלכודת: הצירוף 'אלרגי לחלב' חייב להוליד אכזבה מן הגבינות ולא 'נחמה' בהן. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. הכלי הוא מיפוי היחס בין העמדות: סלוצקי טוען שאישיות המחבר ניכרת ביצירה, ולכן ברומברג צריך לעמוד בניגוד לו (הפרדה בין מחבר למספר), והמשפט האחרון אמור להראות שברומברג עצמו 'נכשל' ומייחס את הכאב למחברת.

(2) 'כמו / מדגיש את הדמיון / ... / דמותו של המספר' — 'כמו' סותר את הניגוד המתחייב, וסיום ב'דמותו של המספר' אינו יוצר את הפואנטה של סתירה עצמית, נפסול.

(3) 'לעומת / מדגיש את הדמיון / אין קיום / ...' — 'מדגיש את הדמיון' סותר את 'לעומת' ואת ההמשך 'אין קיום ... משל עצמה', נפסול.

(4) 'כמו / מעדיף להפריד / אין קיום / ...' — 'כמו' סותר את ההפרדה שבהמשך, נפסול.

(1) 'לעומת / טוען כי יש להפריד / יש חיים / המְחַברת' — ברומברג בניגוד לסלוצקי טוען שיש להפריד בין המחבר למספר כי למספר יש חיים משל עצמו, ואף על פי כן הוא עצמו אומר 'המְחַברת מבטאת את כאבה', וכך נחשפת הסתירה בעמדתו.

המלכודת: 'אין קיום ... משל עצמה' הופך את ההנמקה להפרדה לבלתי-הגיוני. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. הכלי הוא מיפוי מדויק של האנלוגיה: נפח היקום ↔ גודל האקווריום, כמות החומר ↔ מספר הדגים, וצפיפות ↔ צפיפות. הטענה במקור: הנפח גדל, הצפיפות נשמרה, ולכן בהכרח גם כמות החומר גדלה. התרגום הנכון: האקווריום הוגדל (נפח גדל), הצפיפות נשמרה, ולכן מספר הדגים גדל.

(1) 'מספר הדגים עלה וגודל האקווריום נותר כשהיה' — סותר את המקור, שם הנפח (הגודל) גדל, נפסול.

(2) 'כשהוגדל האקווריום לא השתנתה הצפיפות שכן מספר הדגים נותר' — אם הנפח גדל והדגים נותרו, הצפיפות דווקא הייתה קטֵנה, טעות פיזיקלית, נפסול.

(4) 'מספר הדגים חדל להשפיע על הצפיפות' — אמירה חסרת-משמעות שאינה תרגום של הטיעון, נפסול.

(3) 'כשהוגדל האקווריום גם מספר הדגים שבו גדל' — מתאים אחד-לאחד: נפח גדל + צפיפות קבועה ⇒ מספר הדגים גדל.

המלכודת: לבלבל בין 'הגודל נשמר' ל'הצפיפות נשמרה'. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. הכלי הוא זיהוי הרעיון המרכזי: אילוז אומרת שכל זווית מניבה ידע שונה, ו'זווית אחת אינה שוללת את קיומן של האחרות' — כלומר השקפות שונות יכולות להתקיים יחדיו.

(2) 'אין ביכולתנו לקבל תמונה מלאה' — אילוז אינה מדברת על חוסר-אפשרות לתמונה מלאה אלא על ריבוי-ידע לגיטימי, זו הדגשה שאינה בדבריה, נפסול.

(3) 'תפקיד ההיסטוריון לאחד לכדי תמונה אחת' — אילוז דווקא מדגישה שהזוויות מתקיימות במקביל ואינה קוראת לאיחודן, נפסול.

(4) 'ההשוואה לחפצים מסייעת לבחון מכל צדדיהם' — זו הערה על הדימוי עצמו ולא הרעיון המרכזי, נפסול.

(1) 'השקפות שונות ... יכולות לדור בכפיפה אחת, שכן הן תוצאה של בחינה מנקודות מבט שונות' — בדיוק 'זווית אחת אינה שוללת את האחרות'.

המלכודת:

(3) נשמע 'עמוק' אך מכניס דרישת-איחוד שאילוז לא אמרה. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (3) נכונה.

הכלי: 'הסבר חלופי' צריך להסביר את ריבוי הידיעות על פשיעה מבלי להניח שנעשו יותר פשעים.

(1) 'רוב העורכים אינם מתעניינים בפלילים' — זה היה מוליך לפחות ידיעות פשיעה, סותר את הנתון, נפסול.

(2) 'ביולי פורסמו ידיעות ופרסום מעלה פשיעה' — זהו הסבר שדווקא מגביר את מספר הפשעים בפועל, כלומר אותו סוג הסבר ולא חלופי, ובנוסף מתייחס ליולי, נפסול.

(4) 'התקבלו פחות תלונות' — מרמז על פחות פשיעה, אינו מסביר את ריבוי הידיעות, נפסול.

(3) 'באוגוסט התרחשו מעט אירועים ראויים-לסיקור בפוליטיקה ובכלכלה' — כשמתמעטות ידיעות מתחומים אחרים, העיתונים ממלאים את המקום בידיעות פשיעה, ולכן מספר הידיעות עולה גם בלי עלייה בפשיעה עצמה.

המלכודת:

(2) 'מעלה את רמת הפשיעה' מפתה, אך זהו חיזוק להסבר המקורי (יותר פשעים) ולא חלופה לו. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. הכלי הוא אפיון מבנה-הסתירה אצל צבי: הוא מניח בו-זמנית שההשערה 'נכונה' וגם ש'למעשה היא שגויה' — כלומר טוען P ולא-P על אותו דבר עצמו. נחפש טענה שבה נאמרים במפורש היגד והיפוכו הישיר.

(1) בגדים אדומים — 'חביבים על רוב' מול 'אינם חביבים עליי' אינם סתירה, אלה שני מושאי-חיבה שונים, נפסול.

(2) מחקרים — טענה על קיום מחקרים מהימנים המבוססת על מפגש עם מחקרים מפוקפקים היא כשל-הנמקה (אי-רלוונטיות) ולא סתירה P/לא-P, נפסול.

(4) סינים — היסק שגוי על היפוך-יחס, אך אין בו אמירה מפורשת של דבר והיפוכו, נפסול.

(3) חומר אפל — 'הוכח קיומו' מול 'קיומו טרם הוכח' הם בדיוק P ולא-P על אותו נתון (הוכח/לא-הוכח), כמו 'נכונה'/'שגויה' אצל צבי.

המלכודת:

(4) נראה 'סתירתי' אך הוא כשל-היקש ולא סתירה ישירה. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. הכלי הוא זיהוי הגורם המכני שמאפשר את התופעה בעמילן: פני השטח המחוספסים של המולקולות הם שגורמים להן להתחבר לשרשראות נוקשות. ההסבר הטוב ל'למה ברוב התמיסות אין עיבוי גזירה' יצביע על היעדר אותו גורם.

(1) 'המים אינם משמשים להן חומר סיכה' — נוגע למצב הנוזלי ההתחלתי ולא לסיבה שאין התמצקות בבחישה, נפסול.

(2) 'הן אינן מתחברות לחומר מוצק' — זו חזרה על התוצאה (אין עיבוי גזירה) ולא הסבר לסיבה, טיעון מעגלי, נפסול.

(3) 'השרשראות מתפרקות כשהבחישה נפסקת' — זו התנהגות שמתוארת גם בעמילן עצמו, ואינה מסבירה מדוע כלל לא נוצר מוצק, נפסול.

(4) 'פני השטח שלהן אינם מחוספסים' — בהיעדר חספוס אין היאחזות בין המולקולות ולא נוצרות שרשראות נוקשות, ולכן אין עיבוי גזירה: זהו הגורם המכני החסר.

המלכודת:

(2) מנוסח כ'הסבר' אך רק חוזר על התופעה במקום להצביע על מנגנון. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. הכלי הוא בדיקת נביעה לוגית: לכל אפשרות נשאל אם צירוף שתי הטענות מחייב בהכרח את השלישית. נבדוק את (2): נניח א (למשה אין אח צעיר ממנו) וג (משה מבוגר מאייל). אילו אייל היה אחיו של משה, אזי מכיוון שמשה מבוגר ממנו הוא היה אח צעיר ממשה — בסתירה לא. לכן אייל אינו אחיו של משה, כלומר ב נובעת בהכרח. נפסול את השאר:

(1) מ-ב וג לא נובעת א, שכן ייתכן שיש למשה אח צעיר אחר (שאינו אייל).

(3) מ-א וב לא נובעת ג, שכן אין בהן מידע על מי מבוגר בין משה לאייל.

(4) שגויה כי הראינו ש-ב כן נובעת.

המלכודת: לחשוב ש'אינם אחים' (ב) לא קשור לגיל, אך דווקא שילוב 'אין אח צעיר' עם 'משה מבוגר מאייל' שולל את האחווה. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. הכלי הוא הבנת מנגנון ה'הקרבה מרצון של חופש הבחירה': הקונה מתחייב לשלם קנס של שלושת אלפים אם ישלם יותר מעשרים אלף, ובכך הופך את ההסכמה למחיר שהמוכר דורש (עשרים ושניים אלף) לבלתי-כדאית ובלתי-סבירה מבחינתו — הוא כובל את עצמו מרצון.

(1) 'לא יוכל לסרב אם המוכר יוריד לעשרים אלף' — לא זו משמעות ההכרזה, ואין בה הגבלה כזו, נפסול.

(2) 'ויתר על זכותו לקבוע מחיר במשא ומתן ישיר' — הקונה לא ויתר על ניהול המשא ומתן; עצם הצירוף של אדם שלישי אינו 'הקרבת חופש הבחירה', והמנגנון הוא הקנס, נפסול.

(4) 'אינו יכול עוד לבחור לקנות בעשרים אלף' — הפוך: הוא בהחלט יכול (ואף מעדיף) לקנות בעשרים אלף; ההגבלה חלה על מחיר גבוה יותר, נפסול.

(3) 'הכניס את עצמו למצב שבו הסכמה למחיר הנדרש תהיה בלתי סבירה' — בדיוק כך פועלת הכבילה-מרצון.

המלכודת:

(4) הופך את כיוון ההגבלה. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. הכלי הוא זיהוי מוקד הפסקה: היא עוסקת ברכב צמוד כמקרה פרטי של הטבה שחייבת במס, ובאופן שבו נקבע שוויה. הכותרת צריכה לתפוס בדיוק את הנושא הזה.

(2) 'עובדים, מעבידים ורשויות המס' — כללית מדי, אינה מציינת את הנושא (רכב צמוד/מיסוי ההטבה), נפסול.

(3) 'מס הכנסה בגין הטבות מעביד - למה, כמה, איך?' — רחבה מדי; הפסקה ממוקדת ברכב צמוד ולא בכלל ההטבות, נפסול.

(4) 'תקנות המס לרכב צמוד - המחלוקת בעינה' — סותרת את הפסקה, שכן התקנות נקבעו 'כדי למנוע מחלוקות', ולא שהמחלוקת נותרה, נפסול.

(1) 'רכב צמוד - הטבה החייבת במס' — תופסת בדיוק את מוקד הפסקה: הרכב הצמוד כהטבה חייבת-מס.

המלכודת:

(4) מפתה בזכות אזכור התקנות והמחלוקת, אך מהפכת את מצב-הדברים (המחלוקת נפתרה). את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. הכלי הוא סיכום נאמן לשני ממצאי הפסקה הראשונה: (א) הצבע הכחול כלל אינו נזכר, ו-(ב) שמות צבעים אחרים משמשים באופן משונה (הדבש ירוק, הסוסים אדומים).

(1) 'שמות הצבעים משמשים לתיאור עצמים לא-צפויים ... ובמיוחד בכחול' — שגוי, שכן הכחול נעדר לגמרי ולא 'משמש באופן בולט', נפסול.

(2) 'עצמים כחולים מתוארים בלי שיוזכר הכחול' — הטקסט אומר שהכחול פשוט אינו נזכר, ולא שעצמים כחולים תוארו-אך-בלי-שם-הצבע, ניסוח מטעה, נפסול.

(3) 'לא מתוארים עצמים שאנו רואים ככחולים' — שגוי, השמיים והים כן מתוארים (רק לא כ'כחולים'), נפסול.

(4) 'לא נזכר שם הצבע הכחול, ושמות צבעים אחרים אינם משמשים תמיד לתיאור העצמים הצפויים' — מסכם במדויק את שני הממצאים.

המלכודת:

(2) ו-(3) מדייקים חלקית אך משבשים את עובדת אי-האזכור של הכחול. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. הכלי הוא זיהוי תפקיד המשפט בהקשרו: מיד לאחר שנאמר שטענת גלדסטון 'הייתה מהפכנית', מצוין שתורת האבולוציה עדיין הייתה בחיתוליה — הסבר לכך שהרעיון שראיית צבעים עשויה להשתנות נראה מרחיק לכת, ומכאן שהטענה נחשבה מהפכנית.

(1) 'מדוע נדחתה הטענה על ראייה לא-מפותחת' — בשלב זה הכתוב עוסק בהיותה מהפכנית ולא בדחייתה (הדחייה מגיעה בהמשך, מטעם אחר), נפסול.

(2) 'כיצד השפיעה טענת גלדסטון על המדע' — המשפט אינו עוסק בהשפעה על המדע, נפסול.

(3) 'כיצד התפתחו תכונות בעלי החיים' — זהו תוכן-אגב על האבולוציה ולא מטרת האזכור, נפסול.

(4) 'מדוע הייתה טענתו מהפכנית' — היעדר תשתית אבולוציונית מבוססת הוא בדיוק מה שהפך את הטענה למהפכנית.

המלכודת:

(3) חוזר על הגדרת האבולוציה שבמשפט, אך זו אינה מטרת האזכור. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. הכלי הוא היסק מן הטענה: אם פרק הזמן שחלף מאז הכתבים העתיקים ביותר זניח ביחס לזמן הדרוש לשינוי אבולוציוני, אזי לא יכול היה להתרחש בו שינוי פיזיולוגי-אבולוציוני של ממש ביכולת הראייה.

(1) 'לא ייתכן שהכתבים נכתבו בתקופה שגייגר סבר' — הטענה אינה נוגעת לתיארוך הכתבים, נפסול.

(2) 'לא ייתכן שהיו כל כך הרבה תרבויות בלי שם לכחול' — אין קשר בין זניחות פרק-הזמן לבין מספר התרבויות, נפסול.

(3) 'לא ייתכן ששמות הצבעים נוספו באותו הסדר' — עצם הסדר אינו נשלל; מה שנשלל הוא ההסבר הפיזיולוגי, נפסול.

(4) 'לא ייתכן שחל שינוי של ממש ביכולת הראייה' — נובע ישירות: זמן זניח ⇐ אין שינוי אבולוציוני משמעותי, ובכך מופרך ההסבר הפיזיולוגי של גייגר.

המלכודת:

(3) מפתה כי הוא נוגע לממצא של גייגר, אך הטענה שוללת את המנגנון (שינוי-ראייה) ולא את תופעת-הסדר. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. הכלי הוא איתור המאפיין המשותף לשני המחקרים: גלדסטון בחן את האיליאדה והאודיסאה (כתבים עתיקים של הומרוס), וגייגר בחן את אזכורי הצבעים בכתבים הקדומים של תרבויות רבות — בשני המקרים מדובר בבחינת כתבים עתיקים.

(1) 'כתבים של תרבויות רבות' — נכון לגייגר בלבד; גלדסטון בחן יצירה אחת (יוונית), נפסול.

(3) 'תיאורים משונים של צבעי עצמים' — מאפיין את גלדסטון (דבש ירוק, סוסים אדומים) ולא את גייגר, שבחן אילו שמות-צבע מופיעים, נפסול.

(4) 'התמקד בצבע הכחול' — הכחול בולט בממצאים אך אף מחקר לא 'התמקד' דווקא בו כמושא-מחקר בלעדי, נפסול.

(2) 'בחן כתבים עתיקים' — משותף לשניהם.

המלכודת:

(1) נכון-בחלקו לגייגר ומפתה להכללה, אך אינו חל על גלדסטון. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. הכלי הוא סיכום שני חלקי הממצא בפסקה השלישית: מצד אחד, כשהתבקשו לתאר את השמיים תיארו אותם כירוקים או כשחורים (שם של צבע אחר); מצד שני, כשהראו להם עצם כחול וביקשו לאתר עצם דומה — כולם הצליחו (כלומר זיהו/הבחינו בכחול). המסקנה: הם יכולים לזהות את הכחול אך מתארים אותו בשמות של צבעים אחרים.

(2) 'זיהו כחולים רק אם השוו לירוקים או שחורים' — שגוי, הם השוו עצם כחול לעצם כחול דומה, נפסול.

(3) 'זיהו צבע עצמים כחולים אך לא את צבע השמיים' — שגוי, אין הבחנה כזו; הם זיהו את הכחול, רק תיארוהו בשם אחר, נפסול.

(4) 'קבעו אילו צבעים דומים לכחול אך לא איזה כחול ממש' — מסלף, הם דווקא איתרו את העצם הכחול הדומה, נפסול.

(1) מדייק בשני החלקים.

המלכודת: לפרש את התיאור 'ירוק/שחור' ככשל-זיהוי, בעוד שמדובר בהבדל לשוני-תרבותי בלבד. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. הכלי הוא יישום ההיגיון של דויטשר: סדר התווספות השמות תלוי בחשיבות ההישרדותית של הצבע. האדום זכה לשם ראשון כי הוא צבע הדם ומסמן סכנה.

(1) 'אילו הדם היה ירוק והאדום לא היה מסמן סכנה, סביר שהאדום לא היה מתווסף לפני הירוק' — נובע ישירות: בלי הזיקה לסכנה, האדום מאבד את יתרון-הקדימות שלו על פני הירוק, בדיוק לפי ההנמקה של דויטשר.

(2) 'אילו פירות היו נשארים ירוקים ... הירוק לא היה מתווסף לפני הכחול' — הירוק חשוב גם לאיתור צמחייה, לא רק לבשלות הפרי, ולכן ההיסק אינו מתחייב, נפסול.

(3) 'הכחול חשוב יותר ⇐ יפתחו יכולת פיזיולוגית לראותו קודם' — סותר את דויטשר, שהסברו לשוני-תרבותי (שמות) ולא פיזיולוגי (יכולת ראייה), נפסול.

(4) 'אזורי צמחייה כחולה ⇐ שם לכחול קודם לכול' — ספקולציה שאינה נגזרת מהנמקת דויטשר, שקושרת קדימות לסכנה ולצמחייה/פרי דווקא, נפסול.

המלכודת:

(3) מכניס 'יכולת פיזיולוגית', בעוד שכל טיעון דויטשר עוסק בשמות ובתרבות. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. הנושא: אנלוגיה של אופן־הפעלה — הפעולה שבאמצעותה מפעילים את המכשיר וגורמים לו למלא את ייעודו. ביחס המקורי: כדי להניע אופניים אנחנו מדוושים; הדיווש הוא הפעולה שמפעילה את הכלי.

נעבור על המסיחים:

(2) זכוכית : לנפח — הניפוח יוצר את הזכוכית, אינו מפעיל כלי קיים; נפסל.

(3) קומקום : לחמם — החימום הוא מה שקורה לקומקום או פעולתו, אך איננו הפעולה שהמשתמש עושה כדי "להפעיל" אותו באותו מובן; יחס רופף; נפסל.

(4) מקטרת : לעשן — עישון הוא צריכה/שימוש בכלי, לא הפעלת מנגנון שמפיק את תכליתו; מסיח מפתה אך לא מדויק; נפסל.

(1) חצוצרה : לנשוף — כדי להפיק צליל מהחצוצרה אנחנו נושפים; הנשיפה היא הפעולה שמפעילה את הכלי בדיוק כפי שהדיווש מפעיל את האופניים.

המלכודת: הפיתוי לבחור פעולת־שימוש כללית (עישון) במקום פעולת ההפעלה עצמה. את התשובה המדויקת ביותר

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. הנושא: יחס של שלילת תכונה — צירוף המתאר אדם שחסרה לו התכונה שבמילה השנייה. "כבד פה" הוא מי שחסרה לו רהיטות (שטף דיבור).

נעבור על המסיחים:

(1) קל דעת : פזיזות — קל דעת דווקא ניחן בפזיזות; זהו יחס של הכלה/קרבה, לא שלילה; נפסל.

(2) קל תפיסה : הסבר — קל תפיסה קולט מהר, "הסבר" אינו תכונה שנשללת ממנו; אין יחס מקביל; נפסל.

(3) קשה לב : תחנונים — קשה לב אינו נענה לתחנונים, אך "תחנונים" הם גורם חיצוני ולא תכונה שחסרה לו; היחס שונה; נפסל.

(4) קשה עורף : פשרנות — קשה עורף הוא מי שחסרה לו פשרנות (נכונות להתפשר), בדיוק כמו שכבד פה חסר רהיטות.

המלכודת:

מסיח (1) הבנוי אף הוא מ"קל..." ומזמין הכללה שגויה של הצורה במקום היחס. את התשובה המקבילה

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. הנושא: יחס זמני מול קבוע — הראשונה היא מסירה זמנית והשנייה מסירה קבועה. השאלה היא מתן זמני שדינו לחזור, הענקה היא מתן קבוע לצמיתות.

נעבור על המסיחים:

(2) השכרה : תשלום — התשלום הוא תמורה להשכרה, לא ניגוד זמני/קבוע; יחס שונה; נפסל.

(3) דיבוב : תרגום — שתי פעולות לשוניות קרובות, אין ציר של זמני מול קבוע; נפסל.

(4) שידוך : נישואין — הנישואין הם תוצאת השידוך (סיבה ותוצאה), לא זוג של זמני מול קבוע; נפסל.

(1) השעיה : פיטורין — השעיה היא הרחקה זמנית מן העבודה, פיטורין הם הרחקה קבועה; בדיוק כמו השאלה (זמני) מול הענקה (קבוע).

המלכודת: הפיתוי לבחור לפי "עולם התוכן" (העסקה/עבודה) במסיח 2, במקום לפי מבנה היחס. את המקבילה המדויקת

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. הנושא: יחס דקדוקי של ה"א המגמה — הוספת ה' בסוף שם המקום כדי לציין כיוון "אל". "מצרים" הופך ל"מצרימה" במשמעות "אל מצרים".

נעבור על המסיחים:

(1) עת : עתה — כאן ה"א אינה מציינת כיוון מקום אלא הופכת שם־זמן לתואר־הפועל "כעת"; אין ה"א מגמה של מקום; נפסל.

(3) הלום : הנה — שתי מילים נרדפות שמשמען "לכאן", אך אין כאן גזירה של הוספת ה' לאותה מילה; נפסל.

(4) תחתון : למטה — קשר של תואר וכיוון אך ללא ה"א המגמה הנגזרת מן המילה עצמה; נפסל.

(2) שמאל : שמאלה — הוספת ה"א המגמה יוצרת "אל שמאל", בדיוק כמו מצרים←מצרימה.

המלכודת:

מסיח (1) "עת : עתה" מדמה את הצורה (ה' סופית) אך המשמעות היא זמנית ולא כיוון־מקום. את הצורה הדקדוקית הזהה

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. הנושא: יחס פועל⇄תואר מאותו שורש — הראשונה פועל שמציין כניסה למצב, השנייה תואר שמציין את המצב עצמו. "בָּשַל" (הבשיל, נעשה בשל) הוא הפועל, ו"בָּשֵל" (בשל, מוכן) הוא התואר.

נעבור על המסיחים:

(2) התעצל : עצל — "התעצל" מציין הימנעות ממעשה בשל עצלות, ולא כניסה טהורה למצב "עצל"; היחס פחות מדויק; נפסל.

(3) התחמם : חמים — קרוב, אך "חמים" אינו בדיוק מצב־התוצאה הישיר של "התחמם" באותה תבנית, וההתאמה רופפת יותר; נפסל.

(4) תיקן : תקין — "תיקן" הוא פעולה יוצאת (עשה משהו לזולת), בעוד "תקין" מתאר מצב, ואין כאן "נעשה תקין"; היחס שונה; נפסל.

(1) נרגע : רגוע — "נרגע" הוא כניסה למצב, ו"רגוע" הוא המצב שנוצר, בדיוק כמו בָּשַל←בָּשֵל.

המלכודת: הדמיון הצלילי בין הפועל לתואר בכל המסיחים; יש לוודא שהפועל מציין "נעשה X" והתואר "הוא X". את ההתאמה הזו

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. הנושא: תואר־פועל שמשמעו "בלא Y" — כלומר פעולה הנעשית בהיעדר הדבר שבמילה השנייה. "אל נכון" פירושו בוודאות, כלומר בלא ספק.

נעבור על המסיחים:

(1) לסירוגין : הפסקה — "לסירוגין" דווקא כולל הפסקות; יחס של הכלה ולא של היעדר; נפסל.

(2) ביוקר : חינם — אלה שני קטבים מנוגדים של מחיר, לא יחס "בלא"; נפסל.

(4) במזיד : כוונה — "במזיד" פירושו מתוך כוונה, כלומר עם הדבר ולא בלעדיו; היחס הפוך; נפסל.

(3) לחינם : תועלת — "לחינם" פירושו בלא תועלת, בדיוק כמו "אל נכון" = בלא ספק.

המלכודת:

מסיח (4) מזמין בחירה של "עם כוונה", אך היחס הנדרש הוא היעדר. את הזוג שמשמעו "בלא Y"

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. הנושא: החלשת טיעון — כדי לערער על "הקרבה עצמית למען הזולת" עלינו להראות שההתנהגות דווקא מיטיבה עם השומרת עצמה, ואינה קורבן.

נעבור על המסיחים:

(1) בעבר לא היה תפקיד שמירה ומספרן קטן — אינו נוגע כלל לשאלה אם ההתנהגות אלטרואיסטית; נפסל.

(2) השומרות גם מביאות אוכל ליתומים — מוסיף התנהגות מיטיבה לזולת ולכן מחזק את מסקנת ההקרבה, לא מחליש; נפסל.

(4) אין חלוקה שווה בתפקיד — מעיד על ארגון חברתי אך אינו סותר את היות ההתנהגות הקרבה; נפסל.

(3) השומרת ניצבת ליד מסתור והיא הראשונה למצוא מחסה — מלמד שהעמדה ה"בולטת" מיטיבה עם השומרת: היא מוגנת ראשונה, ולכן ההתנהגות משרתת אותה עצמה ואינה הקרבה; זו החלשה ישירה.

המלכודת:

מסיח (2) מפתה כי הוא "אלטרואיסטי", אך הוא מחזק ולא מחליש. את התשובה המחלישה

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. הנושא: זיהוי כשל של היפוך סיבתיות. ירון מניח שהאתר יצר את השונית; ליהי ממשילה זאת ל"כדורסל מגביה אנשים" — שם הסיבתיות הפוכה: אנשים גבוהים נמשכים לכדורסל, ולא הכדורסל מגביה. כלומר ליהי טוענת שההסבר הנכון הפוך: השונית קדמה לאתר, והאתר הוקם בגללה.

נעבור על המסיחים:

(1) בדרך כלל אין שוניות באתרי נופש — טענה עובדתית שאינה עוסקת בהיפוך הסיבתי; נפסל.

(3) עלות שונית מלאכותית גבוהה — טיעון כלכלי צדדי, לא לב ההמשלה; נפסל.

(4) השונית אינה הסיבה שרוב הנופשים בוחרים באתר — עוסק בהעדפות נופשים, לא בכיוון הסיבתיות שבין השונית לאתר; נפסל.

(2) האתר הוקם דווקא שם משום שהשונית כבר הייתה שם — זהו בדיוק היפוך הסיבתיות של ליהי (כמו הגבוהים←כדורסל: השונית←האתר).

המלכודת: הבחירה בטענה עובדתית "נכונה" (1) במקום בטענה שמבטאת את מבנה ההמשלה. את הטענה המבטאת את ההיפוך הסיבתי

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. הנושא: יישום הגדרה — "מלא" = שתי המילים נשמרות בשלמותן; "חסר" = נשמטות אותיות. סיום המשפט קבוע: המילה השלישית חייבת להיות הלחם חסר. נבדוק כל אפשרות:

(1) מגדל+אור="מגדלור" נשמטה א' → זהו חסר, אך האפשרות מתייגת אותו "מלא" ומחברת ב"ואילו" (ניגוד); הסיווג שגוי; נפסל.

(3) חי+זר="חיזר" שתי המילים שלמות → מלא (הסיווג נכון), אך מדחום = מד+חום שתי מילים שלמות → מלא, בעוד המשפט דורש שהמילה השנייה תהיה חסר; סתירה; נפסל.

(4) מדרכה+רחוב="מדרחוב" חסר (נכון), אך רמקול = רם+קול שתי מילים שלמות → מלא, והמילה "גם" דורשת שגם הוא יהיה חסר; סתירה; נפסל.

(2) ערפל+פיח="ערפיח" נשמטו אותיות → חסר (מתאים לתיוג), ורכבת+כבל="רכבל" נשמטו אותיות → חסר; המילה "גם" מציינת ששניהם מאותו סוג (חסר), והמשפט נסגר ב"חסר". ההתאמה מלאה.

המלכודת: לבדוק בפועל אילו אותיות נשמטות בכל צירוף, ולא להסתמך על התיוג שבאפשרות. את האפשרות העקבית

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. הנושא: יישום שיטתי של כללי צופן, מילה־מילה. נצפין: "ראיתי" — אות ראשונה ר (אינו שם) → ר. "שגילה" — ש נלווית, האות המייצגת ג (גילה, שם אישה); לפי כלל ה' מוסיפים א מימין ל־ג, ולפי כלל ג' כותבים ש משמאל ל־ג → אגש. "יושבת" — י → י. "אצל" — א → א. "יוסי" — י (שם גבר), לפי כלל ד' מוסיפים ג מימין ל־י → גי. "בחדר" — ב נלווית, האות המייצגת ח, ו־ב נכתבת משמאל → חב. נשרשר: ר + אגש + י + א + גי + חב = ראגשיאגיחב. נשווה למסיחים:

(1) רשגאיאיגבח, (3) ראגשיואגיבח, (4) רשאגיאגיחב — כולם משבשים את מיקום א/ג של השמות או את סדר האות הנלווית.

המלכודת: לבלבל בין "מימין" (סימון מין השם) לבין "משמאל" (אות נלווית). את השרשור התואם

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. הנושא: פענוח צופן על ידי הצפנה חוזרת של כל מסיח והשוואה למחרוזת גגחאאשרישבמ. נצפין את (4) "גבריאל חושב שאהובה רוצה שיצא מביתה": גבריאל (שם גבר) → ג + ג מימין = גג; חושב → ח; שאהובה — ש נלווית, מייצגת א (אהובה, אישה) → א + א מימין = אא, ו־ש משמאל → אאש; רוצה → ר; שיצא — ש נלווית, מייצגת י → יש; מביתה — מ נלווית, מייצגת ב → במ. שרשור: גג+ח+אאש+ר+יש+במ = גגחאאשרישבמ — זהה למסר. נבדוק מסיח מפתה (3) "גם גדעון...": "גם" → ג, "גדעון" → גג, "חושב" → ח, ומתקבל גגגח (שלוש ג') שאינו תואם למסר הפותח ב־גגח; נפסל. גם (1) ו-(2) נותנים שרשור שונה כבר במילים הראשונות; נפסלים.

המלכודת:

מסיח (3) פותח דמיון ב"ג" כפולה אך מוסיף ג' שלישית מיותרת. את המסיח שמצפין בדיוק למסר

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. הנושא: השלמת פסקה תוך שמירה על עקביות לוגית בין ארבעת החלקים. נבחן כל אפשרות מקצה לקצה:

(1) "גרועים / שלילית / איכות ההונגריים התדרדרה כל כך / עד שאפילו הגרוע אינו מוצלח" — אם הסרט אינו מן הגרועים ביותר, הוא טוב מן הגרועים, ולכן קשה לגזור מכך תשובה "שלילית"; לא עקבי; נפסל.

(2) "מוצלחים / שלילית / פריחה מרשימה / עד שאפילו סרט בינוני ראוי לצפייה" — אם אפילו בינוני ראוי לצפייה, המסקנה צריכה להיות חיובית ולא שלילית; סתירה; נפסל.

(4) "מוצלחים / חיובית / חמוטל מעריצה כל כך / אם אפילו היא מסתייגת יש בכך להעיד על טיבו" — "אינו מן המוצלחים" אינו "הסתייגות שמעידה על איכות"; לא מתלכד; נפסל.

(3) "גרועים / חיובית / חמוטל סולדת כל כך מהקולנוע ההונגרי / עד שתשובה כזו מפיה משמעה שהסרט עשוי למצוא חן בעיניי" — חמוטל שונאת סרטים הונגריים, ולכן דווקא כשהיא אומרת "אינו מן הגרועים ביותר" זו מחמאה יחסית מפיה: אם אפילו שונאת מודה שאינו גרוע, לגביי הוא עשוי להיות טוב → תשובה חיובית. עקבי לחלוטין.

המלכודת:

מסיח (1) קרוב אך מייצר תשובה שלילית מנתון שדווקא ממתן את השליליות. את ההשלמה העקבית

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. הנושא: השלמה על בסיס הצירוף "למרבה הפלא", המחייב שהתוצאה תהיה מפתיעה/פרדוקסלית ביחס לנתון. נבחן:

(1) "רעיון שאין בו היגיון... הוא נקודת התורפה של התאוריה" — רעיון לא הגיוני שהוא נקודת תורפה אינו מפתיע כלל; "למרבה הפלא" מיותר; נפסל.

(2) "עונש שאין בו צדק... הוא תוצאה שכיחה של עיוות דין" — עונש לא צודק כתוצאה של עיוות דין הוא צפוי ולא מפליא; נפסל.

(3) "חיבור שאין בו חדשנות... הוא פרי עטו של כותב שמרני" — כותב שמרני שמפיק יצירה לא־חדשנית הוא בדיוק הצפוי, אין כאן הפתעה; נפסל.

(4) "אדם שאין בו שמץ של שאפתנות... הוא למרבה הפלא תוצר ישיר של החינוך ההישגי" — חינוך הישגי אמור לייצר שאפתנים, ולכן אדם נטול שאפתנות שהוא תוצר ישיר שלו הוא פרדוקס מובהק; "למרבה הפלא" מתאים בול.

המלכודת: כל המסיחים מתחברים תחבירית, אך רק אחד יוצר את ההפתעה שהמילה "פלא" דורשת. את ההשלמה הפרדוקסלית

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. הנושא: השלמה עם מילת הניגוד "הגם ש" (למרות ש), המחייבת ניגוד בין דעת המומחים להחלטת הנשיא, ועקביות עם ההנמקה. נבחן:

(1) "חלק הארי / נחל כישלון / לא להשעות את המשך / עד שלא ישמע את דעת המיעוט לא יוסיף לתמוך" — "לא להשעות את המשך" משמעו להמשיך לתמוך, אך ההנמקה אומרת "לא יוסיף לתמוך"; סתירה פנימית; נפסל.

(2) "מיעוט מבוטל / נחל כישלון / לא להפסיק / אין לו ספק בטעותם של המעטים" — אם רק מיעוט חשב שנכשל והנשיא ממשיך, אין כאן ניגוד המצדיק "הגם ש"; נפסל.

(3) "מיעוט מבוטל / הוכתר בהצלחה / לא לעכב ולו לרגע / מייחס משקל מועט למעטים" — הנשיא ממשיך מימון בעוד הוא מזלזל דווקא במעטים שסברו הצלחה, בסתירה לכך שהוא ממשיך כמי שמאמין בהצלחה; לא עקבי; נפסל.

(4) "רוב / הוכתר בהצלחה / לא להמשיך ב- / הקולות המעטים שגרסו כי נכשל שכנעו אותו יותר" — למרות שרוב המומחים סברו הצלחה, הנשיא החליט שלא להמשיך במימון, משום שדווקא המיעוט שטען לכישלון שכנע אותו; ניגוד ברור והנמקה עקבית.

המלכודת: התאמת ה"לא" שלפני הפועל למשמעות הכוללת (המשך מול הפסקה). את ההשלמה שיוצרת ניגוד עקבי

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. הנושא: הסקה מפסקה. הפסקה קובעת שהקדמת החוקיות למקרים (סדר המחברים) גורעת מכוח השכנוע ומוסיפה לבהירות.

נעבור על המסיחים:

(1) המחברים סבורים שהחוקיות חשובה מן המקרים — הפסקה מדברת על סדר ההצגה, לא על אמונה בדבר חשיבות; לא נאמר; נפסל.

(2) "עליהם לשנות את מנהגם" — הפסקה אינה ממליצה המלצה נורמטיבית; נפסל.

(4) בספרים מובעת ביקורת על חוקרי הטבע — אין בפסקה כל ביקורת כזו; נפסל.

(3) לו הקדימו המחברים את המקרים לחוקיות (כדרך החוקרים) היו הספרים משכנעים יותר — נובע ישירות: אם הסדר ההפוך "מפסיד" בשכנוע, הסדר של החוקרים משכנע יותר.

המלכודת:

מסיח (2) גולש להמלצה, בעוד הפסקה רק מתארת; המסקנה המותרת היא תנאית ("לו..."). את ההסקה התנאית

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. הנושא: זיהוי הטענה שאינה נכונה לגבי מסת ביאליק עצמה (שאלת "אינו נכון"). לפי הפסקה, טענת ביאליק במסה עוסקת במקור השפה בפחד האנושי הכללי; הקישור לעם היהודי הוא פרשנות של כותב המאמר, שכן נאמר במפורש "אף על פי שביאליק אינו מצהיר זאת".

נעבור על המסיחים:

(2) הלשון כמנגנון נפשי המסייע להתמודד עם חרדות — זו בדיוק טענת ביאליק (מילוט באמצעות הדיבור); נכון לגביה, ולכן אינו התשובה; נפסל.

(3) האדם חש כל העת שכוחות מאיימים עליו — זהו "הריקוד המתמיד" שבמסה; נכון לגביה; נפסל.

(1) קשר בין שפה לפחד קיומי, הקיים גם בהיסטוריה היהודית — הקשר עצמו הוא טענת ביאליק, וההיבט היהודי מובא כהרחבה; נכון בכללותו; נפסל.

(4) "היא מרחיבה את טענת ביאליק על תפקיד השפה בתרבות היהודית" — ביאליק כלל אינו עוסק במסה בתפקיד השפה בתרבות היהודית; זהו ייחוס שגוי למסה, ולכן זו הטענה שאינה נכונה.

המלכודת: שאלת "אינו נכון" מחייבת לפסול את שלוש הטענות הנכונות ולבחור דווקא את המיוחסת בטעות לביאליק. את הטענה שאינה נכונה

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. הנושא: הסקה מפסקה על התפתחות ויכוח. הפסקה מלמדת שחסידי ה"קדמה" רק בימינו קיבלו את הרעיון שלכל דור אמצעים נאותים לביטוי רוחו — ומכאן שבראשית המאה הם לא קיבלו רעיון זה, אלא העדיפו איכות ביצוע (כלים מודרניים).

נעבור על המסיחים:

(2) רוב המוזיקאים חשבו שראוי לנגן בכלים דומים לעתיקים — הפוך מן הכתוב; הרוב העדיף כלים מודרניים; נפסל.

(3) בימינו הרוב מעדיף כלים מודרניים משום שדוחים שהכלים העתיקים ביטאו את רוח התקופה — בימינו חסידי הקדמה דווקא קיבלו את רעיון ביטוי רוח הדור; לא נתמך; נפסל.

(4) בימינו עדיין ניטש ויכוח על עצם אפשרות השחזור — אך חסידי האותנטיות "התפכחו" ונטשו טענה זו, כך שאין עוד ויכוח כזה; נפסל.

(1) בראשית המאה חסידי ה"קדמה" לא קיבלו שביטוי רוח התקופה מצדיק פגיעה באיכות הביצוע — נובע מכך שרק אחר כך אימצו רעיון זה.

המלכודת: להסיק מן ה"נסיגה" בהווה על העמדה ההפוכה בעבר. את ההסקה התואמת

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. הנושא: הבנת "תפקיד כפול" לאור הפסקה הראשונה. לפי הקטע, בעצם בחן המלך סדקים וחזה את העתיד (ניבוי), ולאחר שהתממשה הנבואה היא תועדה על גבי אותה עצם (תיעוד) — שני תפקידים נבדלים.

נעבור על המסיחים:

(2) המלך בחן סדקים וגם חזה — שני אלה הם שלבים של תפקיד אחד (הניבוי), לא "כפל תפקיד"; נפסל.

(3) כלי תיעוד בררני וגם אמין — אלה שתי תכונות של התיעוד בלבד, לא שני תפקידים בפולחן; נפסל.

(4) שימשו את רשמי החצר וגם את החוקרים במאה ה-20 — עוסק בשתי תקופות, לא בתפקיד בתוך פולחן הנבואה; נפסל.

(1) שימשו גם לניבוי האירוע וגם לתיעודו — בדיוק שני התפקידים: חיזוי מראש ותיעוד לאחר מכן.

המלכודת:

מסיח (2) שמחלק פעולה אחת לשני שלבים ומתחזה ל"כפל". את הפירוש של שני תפקידים נבדלים

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. הנושא: פירוש הרמז "לכך" לפי ההקשר שלפניו. המשפט קובע: "במאה השמינית לפנה"ס החלו לנהל בסין תיעוד נרחב ושיטתי יותר של אירועים. 'האביבים והסתווים'... היא אולי הדוגמה הבולטת ביותר לכך". "לכך" מפנה אל התיעוד הנרחב והשיטתי שהוזכר מיד לפני כן.

נעבור על המסיחים:

(1) אמצעי תיעוד "בררני" — מושג מן הפסקה הראשונה שאינו הנושא של המשפט הזה; נפסל.

(2) אירוע חשוב בחבל לו — היצירה מתעדת אירועים כאלה, אך היא דוגמה לשיטת התיעוד ולא ל"אירוע"; נפסל.

(3) יצירה כתובה חשובה — זהו תיאור של "האביבים והסתווים" עצמה, לא מה ש"לכך" מפנה אליו; מסיח מפתה מאוד; נפסל.

(4) תיעוד אירועים באופן נרחב ושיטתי — הפניה מדויקת של "לכך".

המלכודת:

מסיח (3) מתאר נכונה את היצירה אך אינו מה שהרמז מצביע עליו — הרמז מכוון לתופעה (התיעוד השיטתי), לא לתכונת היצירה. את ההפניה הנכונה

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. הנושא: איתור מה שההקפדה על הכללים "מעידה עליו" בפסקה השנייה. הפסקה אומרת: "השמירה הקפדנית על כללים אלה מלמדת על הטקסיות שאפיינה את הליך הרישום. טקסיות זו... קושרות את 'האביבים והסתווים' למסורת התיעוד הפולחני". כלומר ההקפדה מעידה על המשך מסורת התיעוד הפולחני.

נעבור על המסיחים:

(1) שהיצירות נכתבו בידי רשמי החצר — זהו נתון נוסף שמופיע לצד הטקסיות ("והעובדה ש..."), אך אין זה מה שההקפדה עצמה מעידה עליו; נפסל.

(2) שהיצירות יועדו רק לאלים — הפסקה קובעת ההפך, שיצירה זו יועדה גם לבני האדם; נפסל.

(4) שמתועדים בהן אירועים חשובים — נכון תוכנית אך אינו מה שההקפדה על הכללים מעידה עליו; נפסל.

(3) שכותבי היצירות המשיכו במידה מסוימת את מסורת התיעוד הפולחני — בדיוק המסקנה שהפסקה גוזרת מן הטקסיות.

המלכודת:

מסיח (1) נכון כעובדה בפני עצמו, אך מוצג כגורם נפרד ולא כמה שנלמד מן ההקפדה. את המסקנה על המשך המסורת הפולחנית

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. הנושא: פענוח כינוי הרומז "ביניהם" לפי המשפט. הכתוב: "מסמך זה [ה'דזו גואן'] מוסיף מידע היסטורי בנוגע לאירועים המוזכרים ביצירה [האביבים והסתווים] וקושר ביניהם". "ביניהם" מפנה אל אותם אירועים מוזכרים ביצירה — הדזו גואן קושר בין האירועים השונים שהוזכרו ב"האביבים והסתווים".

נעבור על המסיחים:

(1) בין האירועים לבין המסמכים הסיפוריים — הקישור אינו בין אירועים למסמכים אלא בין אירוע לאירוע; נפסל.

(3) בין אירועי "האביבים והסתווים" לאירועי "דזו גואן" — הדזו גואן אינו קושר בין שתי מערכות אירועים אלא מוסיף קשר בין האירועים שכבר מוזכרים ביצירת הבסיס; נפסל.

(4) בין אירועי הדזו גואן שאינם ב"האביבים והסתווים" — סילוף; מדובר באירועים המוזכרים ביצירת המקור; נפסל.

(2) בין האירועים השונים המוזכרים ביצירה "האביבים והסתווים" — פענוח מדויק של הכינוי.

המלכודת: הפיתוי לקשור בין שתי היצירות במקום בין האירועים בתוך יצירת המקור. את ההפניה הנכונה

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. הנושא: זיהוי הנושא המרכזי של הפסקה השלישית. הפסקה מתארת כיצד רשימות האירועים התמציתיות (כמו "האביבים והסתווים") לקו בחוסר — הקשר בין האירועים והסיפור שמאחוריהם היו חסרים — וכיצד מסמכים סיפוריים כמו ה"דזו גואן" באו למלא חסר זה בעלילה ובמוסר השכל. כלומר: שיטת תיעוד חדשה שנתנה מענה לחסר בשיטה הקודמת.

נעבור על המסיחים:

(1) האירועים ההיסטוריים המרכזיים במאה החמישית — הפסקה אינה מונה אירועים היסטוריים, אלא דנה בשיטות תיעוד; נפסל.

(2) יתרונות וחסרונות ה"דזו גואן" — הפסקה מציגה בעיקר את יתרונו (מילוי החסר), ואינה שוקלת חסרונות; חלקי; נפסל.

(3) תחומי העניין של המדינאים — מוזכר כרקע לפתיחה, אך אינו הנושא המרכזי; נפסל.

(4) שיטת תיעוד שנתנה מענה לחסר בשיטה שקדמה לה — לוכד את קו הטיעון המרכזי.

המלכודת:

מסיח (3) תופס פרט פותח (המדינאים) ומנפח אותו לנושא מרכזי. את הניסוח שממצה את כלל הפסקה

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. הנושא: איתור אופן הפעולה של שושלת צין לפי הפסקה האחרונה. הכתוב: "השליטים החדשים ביקשו לשים קץ לריבוי הסיפורים הסותרים והשיבו את כתיבת ההיסטוריה לרשמי החצר". החזרת הכתיבה לרשמי החצר — פקידים רשמיים מטעם השלטון — היא ההפקדה בידי אנשי מקצוע מטעמה.

נעבור על המסיחים:

(2) יצירת זרם נגדי של זלזול — זו תוצאה קודמת של השימוש הפוליטי, שקדמה לצין ולא אמצעי שלה; נפסל.

(3) איסור על שימוש פוליטי — הפסקה אינה מזכירה איסור כזה כאמצעי; נפסל.

(4) שכתוב ההיסטוריה כדי להדגיש את צדקת דרכה — זו דרכן של הקבוצות היריבות קודם לכן, לא של צין; היפוך; נפסל.

(1) הפקדת התיעוד בידי אנשי מקצוע מטעמה — פרפרזה מדויקת ל"השיבו את כתיבת ההיסטוריה לרשמי החצר".

המלכודת:

מסיח (4) מייחס לצין את שיטת הקבוצות שאותה באה למגר. את הפעולה הכתובה במפורש

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא דמיון משולשים, והכלי הוא זיהוי זוויות שוות (דמיון לפי זווית-זווית). במקבילית זוויות נגדיות שוות והצלעות מקבילות, ולכן בכל אחד מהמשולשים $EBH$, $FCH$ ו-$FDG$ אנו מוצאים שתי זוויות השוות לזוויות המשולש $EAG$ — זוויות קודקוד וזוויות מתחלפות בין ישרים מקבילים.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $EBH$ אכן דומה ל-$EAG$ (זוויות קודקוד ומקבילות), ולכן אינו התשובה — מי שבחר בו זיהה דמיון אחד ופסל בטעות את השאר;

מסיח (2) $FCH$ דומה מאותו נימוק ולכן נפסל כתשובה;

מסיח (3) $FDG$ אף הוא דומה ולכן נפסל. מאחר ששלושת המשולשים דומים בהכרח ל-$EAG$, אין ביניהם משולש שאינו דומה.

המלכודת: השאלה מנוסחת בשלילה ("אינו בהכרח דומה") — הנסחפים חיפשו משולש יחיד ופספסו שכל השלושה מקיימים את הדמיון. לכן נסמן את תשובה (4)

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא מחזוריות, והכלי הוא הכפולה המשותפת הקטנה ביותר של $2$, $3$ ו-$5$. שלושת התותחים יורים יחד שוב כעבור מספר שניות שהוא כפולה של כל אחד מהמחזורים.

נחשב:

.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $10$ הוא כפולה של $2$ ושל $5$ אך לא של $3$ — מי ששכח את התותח השני;

מסיח (2) $15$ כפולה של $3$ ושל $5$ אך לא של $2$ — טעות משלימה;

מסיח (4) $45$ כפולה של $3$ ושל $5$ אך לא של $2$, ואף אינו הקטן ביותר. רק $30$ מתחלק ב-$2$, ב-$3$ וב-$5$ יחד והוא הקטן ביותר.

המלכודת: לבחור מספר שמתחלק בחלק מהמחזורים בלבד. לכן נסמן את תשובה (3)

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא חזקות ושורשים, והכלי הוא הכלל

(עבור $a>0$). נפשט:

, ולכן

.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $16$ הוא הערך $\sqrt{4^4}$ לפני החלוקה ב-$4$ — מי שעצר מוקדם;

מסיח (2) $2$ מתקבל אם מחשבים

ומתעלמים מהמעריך $4$;

מסיח (3) $\sqrt{2}$ נובע מבלבול בין שורש למעריך. רק $4$ נכון.

המלכודת: לשכוח את החלוקה ב-$4$ שבמכנה. לכן נסמן את תשובה (4)

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא שברים מכמות, והכלי הוא חישוב "מה שנשאר" בשני שלבים. יוסי אכל $\frac{2}{3}$ מ-$48$, כלומר $32$ ענבים, ונשארו

. שולה אכלה $\frac{3}{4}$ מן ה-$16$ שנשארו, כלומר $12$, ונשארו

.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $24$ הוא מחצית מ-$48$ — חישוב שגוי לגמרי של השברים;

מסיח (2) $16$ הוא הכמות שנותרה אחרי יוסי בלבד — מי ששכח את שולה;

מסיח (3) $8$ מתקבל אם לוקחים $\frac{1}{2}$ מ-$16$ במקום $\frac{1}{4}$ שנותר. רק $4$ נכון.

המלכודת: להחיל את השבר של שולה על $48$ במקום על מה שהותיר יוסי. לכן נסמן את תשובה (4)

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא שטחי משולשים בתוך מלבן, והכלי הוא שמשולש שקדקודו על צלע מול בסיס שהוא צלע מלאה שומר על גובה קבוע. המשולשים $AEB$ ו-$EFD$ יחד בסיסיהם $AE$ ו-$ED$ מרכיבים את כל הצלע העליונה $AD$ ולשניהם אותו גובה — הצלע האנכית של המלבן — ולכן סכום שטחיהם הוא בדיוק חצי משטח המלבן. אותו דבר עבור $EBF$ ו-$DFC$ שבסיסיהם מרכיבים את הצלע התחתונה. מכאן

, ולכן

, כלומר

.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $3.5$ ומסיח (2) $2.5$ נובעים מצירוף שגוי של שלושת השטחים;

מסיח (4) $4$ הוא שכפול השטח הנתון $4$. רק $3$ מקיים את השוויון.

המלכודת: לנסות "לשחזר" מידות מהסרטוט במקום להשתמש בשוויון החצאים. לכן נסמן את תשובה (3)

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא הסתברות במסלול מסתעף, והכלי הוא הכפלת הסתברויות לאורך ענפים וחיבור מסלולים המובילים לאותה נקודה. מהנקודה $A$ מתפצלים שני שבילים בהסתברות $\frac{1}{2}$ כל אחד, וכל אחד מהם מתפצל שוב לשניים בהסתברות $\frac{1}{2}$. הנקודה ב מושגת משני צמתי-הביניים, ולכן

, ואילו הנקודה א מושגת מצומת אחד בלבד,

. היחס הוא

.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $1$ מניח שלשתי הנקודות סיכוי שווה — התעלמות מכך שאל ב מגיעים משני מסלולים;

מסיח (3) $\frac{2}{3}$ ומסיח (4) $\frac{3}{2}$ נובעים מהיפוך היחס או מספירת ענפים שגויה. רק $2$ נכון.

המלכודת: לספור נקודות-קצה במקום לשקלל מסלולים. לכן נסמן את תשובה (2)

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא ערך-מקום של מספר דו-ספרתי, והכלי הוא כתיבת

ו-

. מהנתון

נכפול ב-$9$:

, כלומר

, ומכאן

, כלומר $A=8B$. הספרות שונות ובין $1$ ל-$9$, ולכן $B=1$ ו-$A=8$, המקיימים גם

(ואכן

).

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $5$ ומסיח (2) $6$ נובעים מניחוש זוג המסתכם ב-$9$ בלי לבדוק את התנאי השני;

מסיח (3) $7$ נותן $B=2$ ו-$A=7$ שמסתכמים ב-$9$ אך אינם מקיימים

. רק $A=8$ מקיים את שני התנאים.

המלכודת: להסתפק ב-

ולדלג על בדיקת המשוואה. לכן נסמן את תשובה (4)

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא ממוצע, והכלי הוא בדיקה אילו ביטויים מזדהים עם $\frac{a+b+c+d}{4}$. נפתח כל ביטוי:

מסיח (1)

— שווה לממוצע ולכן אינו התשובה;

מסיח (2)

— גם הוא הממוצע;

מסיח (3)

— שוב הממוצע. לעומתם

מסיח (4)

אינו שווה בהכרח לממוצע: למשל עבור

הממוצע הוא $2.75$ אך ביטוי (4) נותן $0.5$.

המלכודת: הביטוי נראה "סימטרי" ומפתה, אך המקדמים אינם מרכיבים ממוצע. לכן נסמן את תשובה (4)

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא קריאת עמודות בתרשים, והכלי הוא השוואת גובה העמודה הכוללת (כמות שיוצרה) בין שנים עוקבות. עלינו למצוא את סוג הפסולת שכמותו שיוצרה אינה קטנה באף מעבר. הנייר: $40,70,70,85$ — עולה או נשאר קבוע בכל שנה, ולכן זו התשובה.

נעבור על המסיחים:

מסיח (2) פלסטיק — $60,75,85,80$ — יורד ב-$2004$ ונפסל;

מסיח (3) זכוכית — $25,50,60,45$ — יורד ב-$2004$ ונפסל;

מסיח (4) מתכת — $50,45,50,45$ — יורד כבר ב-$2002$ ונפסל. רק הנייר עומד בתנאי.

המלכודת: לבלבל בין הגובה הכולל (שיוצרה) לבין החלק הכהה (שמוחזרה). לכן נסמן את תשובה (1)

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא אחוזים מתוך תרשים, והכלי הוא היחס בין החלק הכהה (מוחזר) לגובה הכולל (שיוצר) עבור הזכוכית בכל שנה.

נחשב: $2001$:

; $2002$:

; $2003$: $\frac{35}{60}\approx 58\%$; $2004$: $\frac{40}{45}\approx 89\%$. הערך הקטן ביותר הוא $20\%$ בשנת $2002$.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $10\%$ הוא קריאת כמות המוחזר ($10$ טונות) כאילו הייתה אחוז;

מסיח (3) $25\%$ ומסיח (4) $40\%$ הם ערכי $A$ בשנים אחרות ($40\%$ הוא דווקא הגדול, ב-$2001$). רק $20\%$ הוא המינימום.

המלכודת: לחפש את הכמות המוחזרת הקטנה במקום את היחס הקטן ביותר. לכן נסמן את תשובה (2)

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא השוואת החלקים הכהים (מוחזר) בין שנים, והכלי הוא ספירת סוגי הפסולת שבהם המוחזר גדל. נבדוק כל מעבר: $2002$ מול $2001$ — נייר $25>10$, פלסטיק $45>20$, מתכת $20>15$ עלו (זכוכית

לא), כלומר $3$ סוגים ולכן שנה משופרת; $2003$ מול $2002$ — נייר $45>25$, פלסטיק $55>45$, זכוכית $35>10$ עלו (מתכת

לא), $3$ סוגים ולכן שנה משופרת; $2004$ מול $2003$ — רק זכוכית $40>35$ עלתה, סוג אחד בלבד ולכן אינה משופרת. סך הכול $2$ שנים משופרות.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $1$ סופר רק אחת מהשנתיים;

מסיח (3) $3$ מניח שכל השנים משופרות;

מסיח (4) $0$ מפספס לגמרי. רק $2$ נכון.

המלכודת: לספור סוג שנשאר קבוע כאילו "גדל". לכן נסמן את תשובה (2)

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא רווח והפסד לפי נתוני תרשים, והכלי הוא חישוב ההפרש בין תרחיש מלא לתרחיש בפועל עבור נייר $2001$. בפועל יוצרו $40$ טונות נייר, מהן מוחזרו $10$ ולא-מוחזרו $30$: הרווח בפועל הוא

שקלים. אילו כל $40$ הטונות היו ממוחזרות:

שקלים. ההפרש הוא

שקלים.

נעבור על המסיחים:

מסיח (2) $8000$ הוא הרווח בתרחיש המלא בלבד, בלי לקזז את ההפסד שהיה בפועל;

מסיח (3) $3000$ הוא ההפסד שנחסך על $30$ הטונות בלבד;

מסיח (4) $6000$ הוא הרווח הנוסף מ-$30$ הטונות ($200\cdot 30$) בלי ההפסד הנחסך. רק $9000$ מביא בחשבון גם את הרווח החדש וגם את ביטול ההפסד.

המלכודת: לשכוח שכל טונה שעברה מ"לא-ממוחזר" ל"ממוחזר" משנה $300$ שקלים ($100$ הפסד שנחסך ועוד $200$ רווח). לכן נסמן את תשובה (1)

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא מערכת משוואות לינארית, והכלי הוא הצבה. מ-

נקבל

, ולכן

. נציב ב-

:

, ומכאן

.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $204$ הוא היפוך ספרות מטעה של $420$;

מסיח (2) $315$ מתקבל מטעות בצירוף המקדמים;

מסיח (3) $360$ נובע מחישוב שגוי של $b$. רק

מקיים את המערכת.

המלכודת: לחשב את $b$ מ-$x$ במקום מ-$x-a$. לכן נסמן את תשובה (4)

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא נפח חרוט, והכלי הוא הנוסחה

. נפח הגביע:

סמ"ק. כל כדור גלידה הוא $75\%$ מ-$40$, כלומר $30$ סמ"ק, ושני כדורים הם $60$ סמ"ק — כל הגלידה שנופר אכלה.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $45$ מתקבל מצירוף שגוי (כדור וחצי);

מסיח (3) $75$ הוא $75\%$ מ-$100$ — בלבול בין הנפח לאחוז;

מסיח (4) $90$ סופר גם את נפח הגביע עצמו כגלידה. רק $60$ נכון.

המלכודת: ה-$\pi$ מצטמצם — מי שמשאיר אותו או מחשב $75\%$ מהמספר הלא-נכון נופל. לכן נסמן את תשובה (2)

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא תחום ערכים של ביטוי ריבועי, והכלי הוא ש-$x^2\ge 0$ תמיד. מכאן $-(x^2)\le 0$, ולכן

, כאשר השוויון מתקבל ב-$x=0$. אין חסם תחתון — ככל ש-$|x|$ גדל $A$ קטן ללא גבול.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $A\ge 7$ ומסיח (3) $A\ge 0$ הופכים את כיוון אי-השוויון — טעות סימן נפוצה כשמתעלמים מהמינוס;

מסיח (2) $A\ge -7$ מניח בטעות שהערך $7$ הוא הקצה התחתון. רק $A\le 7$ מתאר את התחום.

המלכודת: הסימן השלילי לפני $x^2$ הופך מקסימום למינימום — הביטוי חסום מלמעלה, לא מלמטה. לכן נסמן את תשובה (4)

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא משולש שווה-צלעות במערכת צירים, והכלי הוא הגובה במשולש שווה-צלעות

. הצלע $AB$ אופקית באורך $4$ (מ-$(0,m)$ עד $(4,m)$), והקדקוד $C(2,0)$ נמצא בדיוק מתחת לאמצע $AB$. הגובה מ-$C$ אל $AB$ שווה למרחק האנכי $m$, ולכן

.

נעבור על המסיחים:

מסיח (2) $2$ הוא חצי אורך הצלע — בלבול בין גובה למחצית הבסיס;

מסיח (3) $4\sqrt{3}$ הוא הגובה כפול — שכחת החלוקה ב-$2$;

מסיח (4) "אי אפשר לדעת" שגוי, שכן הנתונים מספיקים. רק $2\sqrt{3}$ נכון.

המלכודת: להניח שגובה שווה לצלע או למחציתה במקום להשתמש ב-$\frac{\sqrt{3}}{2}$. לכן נסמן את תשובה (1)

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא מקסום תחת אילוצים, והכלי הוא "שמירת" מספר מינימלי של סוגים לכיסוי כל המחירים והצבעים. בחנות $30$ סוגים, ועליהם לכסות $9$ מחירים שונים ו-$7$ צבעים שונים. כדי לכסות את $8$ המחירים שאינם $10$ שקלים דרושים לפחות $8$ סוגים (כל סוג נושא מחיר יחיד), ובאותם $8$ סוגים אפשר לכסות גם את $6$ הצבעים שאינם אדום. לכן די ב-$8$ סוגים "שמורים", והיתר —

סוגים — יכולים כולם להיות במחיר $10$ ובצבע אדום.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $14$ ומסיח (2) $16$ נובעים מ"שמירת" יותר סוגים מהנדרש (למשל $9+7$ בנפרד);

מסיח (4) $24$ מתעלם מהצורך לכסות את שאר המחירים. רק $22$ נכון.

המלכודת: לשמור סוגים נפרדים למחירים ולצבעים במקום לנצל סוג אחד לכיסוי כפול. לכן נסמן את תשובה (3)

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא מהירות וגלגול, והכלי הוא שכל גלגול מלא מקדם את הגלגל מרחק השווה להיקפו $2\pi r$. ההיקף הוא

מטרים, $10$ גלגולים הם $60\pi \approx 188$ מטרים, והמהירות $\frac{60\pi }{90}\approx 2.09$, כלומר בקירוב $2$ מטרים לשנייה.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $1$ נובע מחלוקה שגויה (למשל שכחת ה-$10$ גלגולים);

מסיח (3) $3$ הוא בעצם הרדיוס — בלבול בין רדיוס למהירות;

מסיח (4) $4$ מתקבל משימוש בקוטר או בהיקף כפול. רק $\approx 2$ נכון.

המלכודת: לחשב מרחק לפי הרדיוס במקום לפי ההיקף $2\pi r$. לכן נסמן את תשובה (2)

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא בעיה מילולית עם משתנים, והכלי הוא חלוקת עלות שווה בשווה. $k$ החברים ששכחו ארנק חייבים $k$ כרטיסים בעלות כוללת $k\cdot a$ שקלים, והחברים המשלמים הם $n-k$. כל אחד מהם מוסיף $\frac{k\cdot a}{n-k}$ שקלים על מחיר כרטיסו. נבדוק במספרים (

): כל אחד משני המשלמים מוסיף

, בדיוק ערך

מסיח (1).

נעבור על המסיחים:

מסיח (2) $\frac{n\cdot a}{n-k}$ מחלק את עלות כל $n$ הכרטיסים — כולל של המשלמים עצמם;

מסיח (3) $\frac{k}{n}\cdot a$ מחלק ב-$n$ במקום ב-$n-k$;

מסיח (4) $\frac{n-k}{n}\cdot a$ הופך את היחס. רק $\frac{k\cdot a}{n-k}$ נכון.

המלכודת: לחלק במספר הכולל $n$ במקום במספר המשלמים $n-k$. לכן נסמן את תשובה (1)

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא זוגיות, והכלי הוא הפירוק

. אם $(n^2-m^2)$ זוגי, ל-$n$ ו-$m$ אותה זוגיות (שניהם זוגיים או שניהם אי-זוגיים). נבדוק כל טענה:

מסיח (2) $(n+m)$ זוגי — נובע מזוגיות משותפת ולכן נכון (אינו התשובה);

מסיח (3) $(n-m)$ זוגי — אף הוא נובע ונכון;

מסיח (4) $(n^2-m^2)$ מתחלק ב-$4$ — נכון, שכן $(n-m)$ ו-$(n+m)$ שניהם זוגיים ומכפלתם מתחלקת ב-$4$. לעומתם

מסיח (1) "$n$ ו-$m$ זוגיים" אינו נובע, שכן ייתכן ששניהם אי-זוגיים (למשל

:

זוגי) — ולכן זו הטענה שאינה נובעת.

המלכודת: זוגיות משותפת אינה מחייבת ששניהם זוגיים דווקא. לכן נסמן את תשובה (1)

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. השאלה בודקת קריאת נתונים מארבעה תרשימי-מכ"ם והשוואת סכומים כוללים: לכל עונה נסכום את מספרי המבקרים בכל 8 המחוזות. נעריך בגסות — בתרשים \text{החורף} רוב הנקודות נמוכות (בין המעגל של 600 למעגל המודגש 800), ולכן הסכום הכולל הוא הנמוך ביותר; בתרשים \text{הקיץ} כמעט כל הנקודות נמצאות על המעגל המודגש או מעבר לו, ולכן הסכום הגדול ביותר. נפסול את (1) ו-(2) כי בהם נטען שהמינימום בסתיו — אבל בסתיו כמה מחוזות מגיעים ל-800 ומעלה, כך שסכומו גדול מזה של החורף. נפסול את (3) כי בו נטען שהמקסימום באביב — אבל האביב והקיץ קרובים, ובקיץ המחוז היחיד הנמוך הוא צפון-מערב בעוד שבאביב יש שניים-שלושה מחוזות נמוכים, כך שהקיץ גדול יותר.

המלכודת: להסתמך על מחוז בודד ולא על הסכום — יש לסרוק את כל שמונת המחוזות בכל עונה. לכן החורף הקטן ביותר והקיץ הגדול ביותר —

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. השאלה בודקת קריאה מתרשים \text{האביב} וחיבור שלושה מחוזות לכל אזור. נקרא את מחוזות האביב: צפון\approx850, צפון-מזרח\approx800, מזרח\approx850, דרום-מזרח\approx800, דרום=700, דרום-מערב\approx750, מערב\approx850, צפון-מערב\approx750. נחשב כל אזור (סכום שלושת מחוזותיו): מזרחי = צפון-מזרח+מזרח+דרום-מזרח \approx 2450; צפוני = צפון-מערב+צפון+צפון-מזרח \approx 2400; מערבי = דרום-מערב+מערב+צפון-מערב \approx 2350; דרומי = דרום-מזרח+דרום+דרום-מערב \approx 2250. נפסול את (2) הדרומי — הוא הנמוך ביותר כי כולל את דרום (700) ודרום-מערב (750). נפסול את (3) המערבי — מכיל שני מחוזות נמוכים (דרום-מערב וצפון-מערב). נפסול את (4) הצפוני — קרוב אך נמוך מהמזרחי כי צפון-מערב שלו נמוך ממזרח.

המלכודת: לשכוח את החפיפה ולבחור אזור לפי מחוז בולט אחד; יש לחבר בדיוק שלושה מחוזות. הצד המזרחי הוא הגבוה —

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. השאלה בודקת התאמת תנאי מילולי לתרשים: כל המחוזות \text{פרט לצפון-מערב} נמוכים מהיעד — כלומר כל 7 הנקודות האחרות חייבות להיות בתוך המעגל המודגש (מתחת ל-800), ורק צפון-מערב על המעגל או מחוצה לו. נבדוק את המסיחים. נפסול את (1) — בו כמה מחוזות (לא רק צפון-מערב) נמצאים על המעגל המודגש או מחוצה לו, בניגוד לתנאי. נפסול את (2) — בו נקודות בכמה כיוונים חורגות מעבר ליעד. נפסול את (3) — בו כל הנקודות נמוכות מהיעד כולל צפון-מערב, כך שאין מחוז יחיד שעומד ביעד, בניגוד לרמז שצפון-מערב הוא היוצא-דופן. בתרשים (4) כל שבעת המחוזות בתוך המעגל המודגש ורק צפון-מערב (למעלה-שמאלה) נוגע במעגל או חורג — בדיוק התנאי.

המלכודת: לחפש תרשים 'קטן' בלבד ולהתעלם מהדרישה שצפון-מערב דווקא עומד ביעד. לכן תרשים (4) —

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. השאלה בודקת ספירה בתנאי כפול על תרשים \text{האביב}: מחוזות שעמדו ביעד הישן ($\ge 800$) אך לא ביעד החדש ($<900$) — כלומר ערכם בטווח $[800,900)$. נקרא את האביב: צפון\approx850, מזרח\approx850, מערב\approx850 — שלושתם מעל המעגל 800 ומתחת ל-900, נספרים. צפון-מזרח נמצא בדיוק על המעגל 800 — עמד ביעד הישן ואינו מגיע ל-900, נספר גם הוא: סה"כ ארבעה. שאר המחוזות אינם נספרים: דרום=700, דרום-מערב\approx750 וצפון-מערב\approx750 נמוכים מ-800 (לא עמדו כלל ביעד הישן), ודרום-מזרח יושב מעט מתחת למעגל המודגש — כלומר לא הגיע ל-800. אף מחוז אינו מגיע ל-900, ולכן איש מהעומדים ביעד הישן אינו עומד בחדש. נפסול (1),(2),(3) שסופרים מעט מדי מחוזות בטווח.

המלכודת: לספור נקודה שיושבת ממש על/מתחת למעגל 800 כאילו עברה אותו — ההבהרה מדגישה לקרוא נקודה שעל המעגל כערך עגול מדויק. לכן 4 מחוזות —

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. השאלה בודקת חישוב ממוצע: הכמות השבועית הכוללת מחולקת ל-7 ימי השבוע. בחמישה ימים (ראשון-חמישי) מאזין ערן שעה קלאסית ליום — סה"כ $5$ שעות קלאסי בשבוע, ולכן הממוצע היומי הוא $\frac{5}{7}$ שעה. בשני ימים (שישי-שבת) מאזין שעה רוק — סה"כ $2$ שעות בשבוע, ממוצע $\frac{2}{7}$ שעה. נפסול את (2) ו-(4): $\frac{1}{2}$ ו-$\frac{2}{7}$ במיקום הרוק שגויים כי הם מחלקים ב-4 או מבלבלים — הרוק נפרש על 7 ימים, לא על 2. נפסול את (3) ו-(4): $\frac{1}{5}$ לקלאסי נובע מחלוקה שגויה ב-5 בערך הפוך ($\frac{1}{5}$ במקום $\frac{5}{7}$).

המלכודת: לחשב ממוצע לפי מספר הימים שבהם הוא מאזין לסוגה (5 או 2) ולא לפי כל 7 ימות השבוע. לכן $\frac{5}{7}$ ו-$\frac{2}{7}$ —

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. השאלה בודקת זוויות בטרפז עם משולש שווה-שוקיים ואלכסון. במשולש $ABC$ נתון

, כלומר הוא שווה-שוקיים, וזווית הראש

(מהסרטוט); לכן זוויות הבסיס שוות:

. מכיוון ש-$AD\parallel BC$ והאלכסון $AC$ הוא חותך,

(זוויות מתחלפות). במשולש $ACD$:

ו-

(מהסרטוט), ולכן

. נפסול את (1) $70°$ — מתקבל אם שוכחים את תרומת

המלא. נפסול את (3) $80°$ ו-(4) $85°$ — מתקבלים מהצבה שגויה של זווית הבסיס (למשל $70°$ במקום $65°$) או מחישוב $\angle ABC$ במקום זווית הבסיס.

המלכודת: להשתמש ב-$50°$ ישירות כזווית בסיס במקום כזווית ראש. לכן

—

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. השאלה בודקת פישוט של מנת עצרות. לפי הגדרת העצרת

, ולכן

. כלומר $y$ שווה בדיוק ל-$x$ תמיד. נפסול את (1) 'גדול מ-$x$' — $y=x$ ואינו גדול ממנו. נפסול את (2) 'מתחלק ב-2' — אם $x$ אי-זוגי (למשל $x=3$, $y=3$) אין חלוקה ב-2. נפסול את (3) 'מתחלק ב-3' — למשל $x=2$ נותן $y=2$ שאינו מתחלק ב-3.

המלכודת: להיבהל מסימן העצרת ולחשב ערכים גדולים במקום לצמצם $x!$ מול $(x-1)!$. לכן $y$ שווה ל-$x$ —

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. השאלה בודקת השוואת היקפים בעזרת תכונת הדלתון. במצולע המודגש הנתיב $A\to B\to C$ מוחלף בנתיב $A\to F\to C$. בדלתון $ABCF$ מתקיים

ו-

(זוגות הצלעות הסמוכות שווים), ולכן

— אורך הדרך דרך $B$ שווה לאורך הדרך דרך $F$. שאר הצלעות ($CD,DE,EA$) משותפות לשני המצולעים, ולכן ההיקפים שווים והיחס הוא בדיוק $1$. נפסול את (1) 'קטן מ-1' ואת (3) 'גדול מ-1' — הם מניחים שאחד הנתיבים ארוך מהשני, אך תכונת הדלתון מבטיחה שוויון. נפסול את (4) — דווקא ניתן לקבוע בהכרח שהיחס $1$.

המלכודת: לחשוב שהחלפת שתי צלעות בשתי צלעות אחרות משנה היקף — כאן היא שומרת עליו בזכות

. לכן היחס שווה ל-1 —

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. השאלה בודקת מתי פעולה על שני גדלים משמרת יחס ומתי לא. היחס ההתחלתי הוא

. כפל או חילוק של שני האגפים באותו מספר, וכן חיסור אותו \text{שבר} מכל אחד (כלומר לקיחת אותו החלק היחסי), משמרים את היחס; רק הוספה או חיסור של \text{סכום קבוע} משנה אותו.

נבדוק:

(1) חיסור $\frac{1}{3}$ מכל משכורת משאיר $\frac{2}{3}$ מכל אחת — היחס נשמר.

(3) כפל ב-3:

— נשמר.

(4) חילוק ב-30 — נשמר.

(2) הוספת 3,000 קבועים:

— היחס משתנה.

המלכודת: לחשוב שכל שינוי זהה 'הוגן' לשניהם שומר על היחס — אבל הוספת סכום קבוע דווקא משנה אותו. לכן המקרה (2) —

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. השאלה בודקת הצבה בפעולה מוגדרת ושימוש בערך מוחלט. נציב במקום המשתנה של הפעולה את $-|x|$:

. הביטוי $|-|x||$ שווה ל-$|x|$ (ערך מוחלט של מספר אי-שלילי כפול מינוס הוא אותו מספר אי-שלילי), ולכן המונה הוא

, והתוצאה

. נפסול את (2) $2|x|$ — מתקבל אם טועים בסימן ומחברים $|x|+|x|$. נפסול את (3) $-x$ ואת (4) $|x|$ — מתעלמים מהצמצום למונה אפס.

המלכודת: לחשב $|-|x||$ כ-$-|x|$ במקום $|x|$. לכן התוצאה $0$ —

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. השאלה בודקת קשר בין ריבוע חסום למעגל. שטח המעגל הוא

, ולכן

. בריבוע החסום במעגל, האלכסון של הריבוע שווה לקוטר $2r$. שטח ריבוע לפי אלכסון $d$ הוא $\frac{d^2}{2}$, ולכן שטח הריבוע

. נפסול את (1) $\frac{3A}{4\pi }$ ואת (4) $\frac{3A}{2\pi }$ — מקדם ה-3 אינו נובע מאף קשר כאן. נפסול את (2) $\frac{\sqrt{2}A}{2\pi }$ — מתקבל מבלבול בין צלע לאלכסון (הצבת $\sqrt{2}$ במקום ריבועו).

המלכודת: להשתמש בצלע הריבוע כרדיוס, במקום לזהות שהאלכסון שווה לקוטר. לכן שטח הריבוע $\frac{2A}{\pi }$ —

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. השאלה בודקת פירוק לגורמים ראשוניים והבחנה במכפלה של \text{בדיוק שני} ראשוניים. נפרק כל אפשרות:

— שלושה ראשוניים, נפסל (1).

— שלושה ראשוניים, נפסל (2).

— שלושה ראשוניים, נפסל (4). לעומתם

, ושני הגורמים $5$ ו-$17$ ראשוניים — בדיוק מכפלה של שני ראשוניים.

המלכודת: לספור מכפלה של שלושה ראשוניים כאילו היא של שניים, או לפספס ש-$85$ מתחלק ב-5 וב-17 בלבד. לכן $85$ —

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. השאלה בודקת שילוב של שני תנאי-שאריות. התנאי $x$ אי-זוגי אומר ששארית $x$ ב-2 היא 1, ולכן שארית $x$ ב-6 חייבת להיות אי-זוגית: $1,3$ או $5$. התנאי 'שארית ב-3 היא 2' אומר $x\in \{2,5,8,11,14,\dots \}$; מתוכם האי-זוגיים הם $5,11,17,23,\dots$ — וכולם נותנים שארית $5$ בחלוקה ב-6. נפסול את (1) $1$ ואת (4) $0$: $0$ ו-$1$ אינם עולים בקנה אחד עם שילוב התנאים (למשל שארית 0 היא של מספר זוגי). נפסול את (2) $2$ — שארית זוגית, סותרת את היות $x$ אי-זוגי.

המלכודת: לבדוק כל תנאי בנפרד ולשכוח שיש לשלב את שניהם (אי-זוגי \text{וגם} שארית 2 ב-3). לכן השארית היא $5$ —

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. השאלה בודקת שילוב של אורך צלע קטן עם משולש ישר-זווית שווה-שוקיים. חמשת הריבועים הכהים השווים מסודרים במדרגות בצורת $V$; אורך צלעו של כל ריבוע קטן הוא $3$ ס"מ (כך שהמדרגות מסתדרות בתוך הריבוע בן 15 הס"מ). הנקודה $O$ נמצאת בקצה המדרגות, בגובה של

ס"מ מעל הצלע $BC$, והקטע $OP$ יורד באלכסון של $45°$ עד לצלע $BC$ — כלומר ההיטל האופקי וההיטל האנכי שלו שווים, שניהם $9$ ס"מ. לכן

. נפסול את (2) $9$ — זהו אורך ההיטל בלבד ולא האלכסון. נפסול את (3) $6\sqrt{2}$ — מתאים לירידה של $6$ בלבד (הזנחת מדרגה). נפסול את (1) $15\sqrt{2}$ — זהו אלכסון הריבוע הגדול כולו, לא הקטע $OP$.

המלכודת: לקחת את היטל האורך במקום את האלכסון ב-$45°$, או לבלבל בין הקטע לאלכסון הריבוע הגדול. לכן

—

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. השאלה בודקת בעיית קצב עם השוואת שני תרחישים.

נסמן את קצב הייצור ביחידות לשעה כ-1. בתרחיש הרגיל המכונה מייצרת $4$ יחידות ליממה. בפועל: במשך $10$ יממות התקלה ייצרה $0$, ואז פעלה \text{ללא הפסקה} ($24$ שעות ביממה) במשך $x$ יממות וייצרה $24x$. לולא התקלה, עד אותו רגע חלפו $10+x$ יממות והמכונה הייתה מייצרת $4(10+x)$. נשווה:

, כלומר

,

, ולכן $x=2$. נפסול את (1) $1$ — נותן $24<44$, טרם השלים. נפסול את (3) $3$ ואת (4) $4$ — בהם הייצור בפועל כבר עוקף את הרגיל.

המלכודת: לחשב את הייצור בפועל לפי $4$ שעות ליממה במקום $24$ (פעולה 'ללא הפסקה'), או לספור את זמן ההשוואה כ-$x$ במקום $10+x$. לכן $x=2$ —

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. השאלה בודקת פישוט משוואה ומסקנה שנכונה \text{בהכרח}. נפשט:

, ולכן

, כלומר

, ובשלמים חיוביים

עבור

. נבדוק את הטענות:

, שהוא לפחות $3$ (עבור $k=1$) וגדל עם $k$ — לכן $3\le b-a$ נכון תמיד. נפסול את (1) $b=10$ — נכון רק ל-$k=2$, לא בהכרח. נפסול את (2) $a=2$ — נכון רק ל-$k=1$, לא בהכרח. נפסול את (4) $b-a<5$ — נכשל כבר ל-$k=2$ (

).

המלכודת: לבחור פתרון יחיד ($k=1$) ולהכריז עליו כ'בהכרח', במקום לבדוק את כל המשפחה

. לכן $3\le b-a$ —

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. השאלה בודקת ריבית-דריבית של אחוזים (עלייה חוזרת). עלייה ב-$100\%$ פירושה הכפלה פי $2$.

נסמן את המשקל ההתחלתי ב-$w$: בסוף שבוע ראשון $2w$, בסוף שבוע שני

, בסוף שבוע שלישי

. העלייה מ-$w$ ל-$8w$ היא תוספת של $7w$, כלומר $700\%$. נפסול את (1) $200\%$ ואת (3) $600\%$ — הם נובעים מחיבור לינארי שגוי של אחוזים (

) או וריאציה שלו. נפסול את (2) $400\%$ — זהו המשקל הסופי ($8w$) כפי-4 מהתחלתי, אך השאלה שואלת על \text{תוספת} האחוזים, לא על הכפולה.

המלכודת: לחבר אחוזים במקום להכפיל, או לבלבל בין 'עלה פי 8' לבין 'עלה ב-$700\%$'. לכן $700\%$ —

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. השאלה בודקת עיקרון הכפל וחיבור מקרים זרים. בכל מיקום בסיסמה יש $2$ אפשרויות ($1$ או $2$). סיסמה באורך $3$:

אפשרויות. סיסמה באורך $6$:

אפשרויות. שתי האפשרויות (אורך 3 או אורך 6) זרות זו לזו, ולכן מחברים:

. נפסול את (3) $64$ — סופר רק את הסיסמאות באורך 6 ושוכח את בנות 3 התווים. נפסול את (2) $32$ — $2^5$, אורך שגוי. נפסול את (1) $24$ — נובע מחיבור/כפל שגוי (למשל $8\cdot 3$).

המלכודת: לספור רק את אחד האורכים, או להכפיל $8\cdot 64$ במקום לחבר. לכן $72$ —

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. השאלה בודקת פתיחת ריבוע של סכום והערכת שורש. נפתח:

. נעריך את $\sqrt{55}$: מכיוון ש-

ו-

, מתקיים $7<\sqrt{55}<8$, ומדויק יותר $\sqrt{55}\approx 7.4$, ולכן $2\sqrt{55}\approx 14.8$. הביטוי

. ערך זה גדול מ-$70$ וקטן מ-$72$. נפסול את (1) $55;59$ ואת (2) $64;67$ — הערך $\approx 70.8$ גדול מהם. נפסול את (4) $78;81$ — הערך קטן מ-$78$.

המלכודת: לשכוח את האיבר האמצעי $2\sqrt{55}$ ולחשב רק

, או לחשב $\sqrt{55}\approx 7$ בגסות ולפספס את הטווח. לכן גדול מ-$70$ וקטן מ-$72$ —

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. השאלה בודקת זיהוי משולש שווה-צלעות בקובייה. שלושת הקודקודים $D,E,G$ נבחרו כך שכל צלע של המשולש היא \text{אלכסון פאה} של הקובייה. אם אורך מקצוע הקובייה הוא $a$, אורך כל אלכסון פאה הוא $a\sqrt{2}$; מכיוון ששלוש צלעות המשולש שוות ($a\sqrt{2}$ כל אחת), המשולש $DEG$ שווה-צלעות, ולכן כל אחת מזוויותיו — ובכללן $\angle EDG$ — היא $60°$. נפסול את (3) $45°$ — זוהי זווית בין מקצוע לאלכסון פאה, לא זווית במשולש הזה. נפסול את (2) $30°$ ואת (1) $22.5°$ — הן קטנות מדי ואינן מתאימות למשולש שווה-צלעות.

המלכודת: להניח שהמשולש ישר-זווית או להסתמך על מראה הסרטוט (שאינו בקנה מידה) במקום לזהות ששלוש הצלעות הן אלכסוני פאות שווים. לכן

—

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. זו שאלת השלמת-משפט: הפסלים היו צבועים במקור, ואנחנו מחפשים פועל שמתאר מה קרה לצבעים “לאורך השנים” (over the years) — ההיגיון מכתיב דעיכה/היעלמות.

(1) lodged = נתקע/שוכן — לא מתאים לצבע שנעלם.

(3) dismissed = פוטר/נדחה — שייך לאנשים או לרעיונות, לא לצבע.

(4) grasped = נתפס/הובן — חסר-קשר. נותרנו עם (2) faded = דהה/נמוג, שמתאר בדיוק צבע שמתעמעם עם הזמן, ולכן

«נסמן» אותה.

המלכודת: פועל צריך להתאים לנושא (צבע), לא רק ‘להישמע חכם’.

תשובה (4) נכונה. הרמז הוא הניגוד: מחליפים גנים “בריאים” (healthy) במקום גנים ______, ולכן המילה החסרה חייבת להיות ההפך מ-healthy, כלומר פגומים.

(1) instructive = מלמד/מאלף — לא ההפך מבריא.

(2) sympathetic = אוהד/מבין — חסר-קשר לגנים.

(3) voluntary = רצוני/מרצון — לא מתאר גן חולה.

(4) defective = פגום/לקוי, שהוא הניגוד המדויק ל-healthy ומסביר את רצון הריפוי, ולכן

«נסמן» אותה.

המלכודת: מבנה של ‘substituting X for Y’ דורש לזהות מי מחליף את מי — הגן הבריא מחליף את הפגום.

תשובה (2) נכונה. הרמז הוא “biting humor” (הומור עוקצני): אנחנו מחפשים פועל שמתאר מה עשה לבני-עירו במסגרת אותו עוקצנות — ללעוג.

(1) sift = לנפות/לסנן — חסר-קשר לאנשים.

(3) clutch = לאחוז בחוזקה — פיזי, לא מתאים להומור.

(4) thaw = להפשיר — חסר-קשר.

(2) mock = ללעוג/לגחך, שמתחבר ישירות להומור העוקצני כלפי בני-עירו, ולכן

«נסמן» אותה.

המלכודת: יש להקיש מן התכונה (‘biting humor’) אל הפעולה התואמת.

תשובה (2) נכונה. הרמז הוא “100th anniversary” (יום-השנה ה-100): תערוכה נערכת כדי לציין/להנציח אירוע.

(1) regenerate = לחדש/להתחדש — לא מציינים יום-שנה.

(3) abbreviate = לקצר — חסר-קשר.

(4) evacuate = לפנות — חסר-קשר.

(2) commemorate = להנציח/לציין, שמתאר בדיוק תערוכה לכבוד יום-שנה, ולכן

«נסמן» אותה.

המלכודת: מילים שנשמעות ‘רשמיות’ (evacuate/regenerate) אינן מתאימות לפעולה של ציון-אירוע.

תשובה (1) נכונה. אנחנו מחפשים שם-עצם שמתאר את המקום שבו חי הלטאה (“rocky hillside ... remains largely undisturbed”) — בית-גידול.

(2) apparatus = מכשיר/מנגנון — חפץ, לא מקום מחיה.

(3) skeleton = שלד — חלק-גוף, לא מקום.

(4) predicament = מצוקה/סבך — מצב, לא מקום.

(1) habitat = בית-גידול/מארג-מחיה, שמתאר בדיוק את המדרון הסלעי שבו הלטאה חיה, ולכן

«נסמן» אותה.

המלכודת: המשפט מדבר על מקום פיזי (‘hillside’, ‘undisturbed by humans’), ולכן דרוש שם-עצם של מקום.

תשובה (3) נכונה. הרמז הוא “with its own rules of grammar and spelling” (חוקים משלה): שפה בעלת חוקים משלה היא שפה נבדלת/עצמאית.

(1) tolerant = סובלני — תכונת-אופי, לא מתאים לשפה.

(2) delicate = עדין/שברירי — חסר-קשר לחוקים משלה.

(4) humble = צנוע — חסר-קשר.

(3) distinct = נבדל/מובחן, שמתחבר ישירות ל‘חוקים משלה’ המסמנים ייחוד, ולכן

«נסמן» אותה.

המלכודת: הביטוי ‘its own’ (משלה) הוא המפתח — הוא דורש שם-תואר של ייחוד/הבחנה.

תשובה (3) נכונה. הרמז הוא “persuasive courtroom arguments” (טיעונים משכנעים): מי שמצטיין בנאום משכנע הוא נואם.

(1) mentor = חונך/מדריך — לא קשור לנאום.

(2) tutor = מורה פרטי — לא קשור לטיעונים בבית-משפט.

(4) donor = תורם — חסר-קשר.

(3) orator = נואם, שמתאר בדיוק עורך-דין המצטיין בטיעונים משכנעים, ולכן

«נסמן» אותה.

המלכודת: כל המסיחים הם תפקידי-אדם, אך רק ‘נואם’ מתחבר ל‘persuasive arguments’.

תשובה (4) נכונה. הרמז הוא אבן שעליה “names” (שמות): שמות על אבן הם שמות חרוטים.

(1) reconciled = מפויס/מיושב — לא מתאים לאבן ולשמות.

(2) suspended = תלוי/מושהה — חסר-קשר לשמות.

(3) notified = יודע/הודע — שייך לאנשים, לא לאבן.

(4) inscribed = חרוט/כתוב-בחריטה, שמתאר בדיוק אבן שנחקקו עליה שמות, ולכן

«נסמן» אותה.

המלכודת: הצירוף ‘stone ... with the names’ מכוון לפעולת חריטה על אבן.

תשובה (2) נכונה. זו שאלת ניסוח-מחדש: המשפט המקורי אומר שתוך כדי התעסקות (tinkering) בקולה-בוטנים, קרייטורס המציא את מכונת-הפופקורן.

(1) הופכת את היחס — מציגה את קולה-הבוטנים כגרסה של מכונת-הפופקורן, בעוד המקור אומר את ההפך.

(3) טוענת שהוא בנה את קולה-הבוטנים לפי עקרונות מכונת-הפופקורן — היפוך סדר-האירועים והמצאה.

(4) אומרת שהמכונה ‘קיבלה השראה’ מקולה-הבוטנים, אך משמיטה את העובדה שההמצאה קרתה תוך כדי העבודה עליו, ומוסיפה טענת-השראה שאינה במקור.

(2) משמרת נאמנה: הוא יצר את מכונת-הפופקורן הראשונה בזמן שהתעסק (toying = tinkering) בקולה-הבוטנים, ולכן

«נסמן» אותה.

המלכודת:

(4) מפתה כי ‘inspired by a peanut roaster’ נשמע קרוב, אך הוא משנה ‘תוך כדי עבודה’ ל‘השראה’.

תשובה (4) נכונה. המשפט המקורי: יוליוס השני זימן (summoned) את מיטב (finest) האדריכלים והאמנים לשרת ברומא.

(1) מפתה מאוד, אך היא נכונה רק חלקית: ‘Among the people ... were the most talented’ מרמזת שהם היו רק חלק מקבוצה גדולה יותר, בעוד המקור מדבר על מיטב-האמנים שזומנו במפורש — ובעיקר, (4) מדויקת יותר בכך שהיא מוסרת את יחס-הזימון בשלמותו.

(2) ‘flocked to the city’ (נהרו מעצמם) מוחקת את פעולת הזימון היזומה של האפיפיור.

(3) ‘renewing interest’ (חידוש עניין) היא רעיון חדש שאינו במקור.

(4) משמרת את שני הגרעינים: ‘the best ... at the request of Pope Julius II’ = מיטב-האמנים שזומנו על-ידו, ולכן

«נסמן» אותה.

המלכודת:

(1) מחליפה ‘זומנו על-ידו’ ב‘היו בין האנשים שהביא’, שמחליש את הבלעדיות ואת יחס-הזימון הישיר.

תשובה (3) נכונה. המשפט המקורי מוסר שני דברים: העושר החקלאי מרוכז בעמק-הנילוס, וכן כמעט כל האוכלוסייה נמצאת שם.

(1) טוענת שכמעט כל תושבי-העמק מתפרנסים מחקלאות — טענה שאינה נובעת מהמקור (ריכוז חקלאי ואוכלוסייה אינו אומר שכולם חקלאים).

(2) מדברת על תלות-הכלכלה בחקלאות העמק — רעיון שלא נאמר במקור.

(4) מדברת על רמת-חיים גבוהה — מידע חדש שאינו במקור.

(3) משמרת את שני הגרעינים: רוב-המצרים מתגוררים בעמק-הנילוס, שהוא המרכז החקלאי של המדינה, ולכן

«נסמן» אותה.

המלכודת:

(1) ו-(2) קופצות ממיקום-האוכלוסייה למסקנות על פרנסה או כלכלה שאינן במשפט.

תשובה (4) נכונה. המשפט המקורי: זיהום-האוויר הוא רק אחד (but one) מהגורמים שהעמעמו את זוהר הטאג' מהאל. שני מרכיבים קריטיים: (א) הזוהר נפגע, (ב) יש גורמים נוספים מלבד הזיהום.

(1) הופכת את המשמעות — טוענת שהזיהום אינו פוגע ביופי כלל.

(2) מוסיפה ‘צורך בשיקום נרחב’ שאינו במקור.

(3) קרובה (‘lost some of its allure’ = איבד מקסמו) אך מייחסת את הנזק לזיהום-האוויר בלבד, ומשמיטה את ‘but one of the factors’ (הגורמים הנוספים).

(4) משמרת את שניהם: ‘dulled by air pollution, among other things’ = עומעם על-ידי זיהום, בין השאר, ולכן

«נסמן» אותה.

המלכודת:

(3) מפתה, אך היא מוותרת על ‘among other things’ — מרכיב שהמקור מדגיש ב‘but one of the factors’.

תשובה (4) נכונה. שאלת כותרת: כותרת טובה מסכמת את הרעיון המרכזי של כל הקטע. הקטע כולו עוסק במערכת-הנשימה יוצאת-הדופן של הלווייתן — יעילות קליטת החמצן, נחיר-הנשיפה (blowhole), והנשימה בשינה.

(1) ‘How Warm-Blooded Marine Mammals Breathe’ רחבה מדי — הקטע עוסק בלווייתן בלבד, לא בכלל היונקים הימיים.

(2) שמה דגש על אבולוציה, שהיא רק פרט אחד בפסקה השנייה, לא הנושא הכולל.

(3) ‘Lung Capacity’ מצמצמת לנפח-ריאות בלבד, בעוד הקטע מתאר מערכת שלמה (נחיר, שינה חצי-מוחית).

(4) ‘The Extraordinary Respiratory System of the Whale’ מכסה בדיוק את כל שלושת הפסקאות, ולכן

«נסמן» אותה.

המלכודת:

(1) מפתה כי היא נשמעת כללית-נכונה, אך היא חורגת מגבול הנושא (לווייתן) לכלל היונקים הימיים.

תשובה (2) נכונה. שאלת מטרת-פסקה: הפסקה הראשונה מדגישה כמה יעילה נשימת-הלווייתן — ‘breathes far more efficiently’, ההשוואה 15% מול 90% קליטת חמצן, ומטאפורת ‘gas mileage’.

(1) ‘other marine mammals’ שגוי — ההשוואה בפסקה היא ללווייתן מול בני-אדם/יונקים בכלל, לא מול יונקים ימיים אחרים.

(3) ‘why whales need to stay underwater’ — הפסקה מתארת יכולת, לא סיבה/צורך.

(4) נכונה חלקית (יש הבדל לעומת בני-אדם), אך זו אינה המטרה המרכזית — ההבדל מובא כדי להדגים יעילות, לא כרשימת-הבדלים.

(2) ‘discuss the efficiency of the whale's breathing system’ תופסת את הרעיון המוביל, ולכן

«נסמן» אותה.

המלכודת:

(4) מפתה כי אכן מוזכר הבדל מבני-אדם, אך המטרה היא היעילות, וההבדל רק משרת אותה.

תשובה (4) נכונה. שאלת התייחסות (reference): בשורה 3 נכתב ‘The whale's lungs basically function like those of other mammals’. המילה ‘those’ מחליפה שם-עצם ברבים שהוזכר לפניה כדי להימנע מחזרה — כלומר ‘the lungs of other mammals’.

(1) mammals — אלה בעלי-החיים עצמם, אך ‘those of other mammals’ כבר כולל את ‘mammals’, כך ש-those אינו מחליף אותם.

(2) beasts — מופיע רק בהמשך המשפט ואינו הנושא שאליו those חוזר.

(3) humans — דוגמה בתוך ‘other mammals’, לא מה ש-those מחליף.

(4) lungs — הריאות של הלווייתן מתפקדות כמו הריאות (those) של יונקים אחרים, ולכן

«נסמן» אותה.

המלכודת: יש להציב את המילה חזרה — ‘function like the lungs of other mammals’ — וכך רואים ש-those = lungs.

תשובה (2) נכונה. שאלת מילה-בהקשר: בשורה 13, הלווייתן פותח את נחיר-הנשיפה ‘and then inhales’ — כלומר שואף אוויר פנימה.

(1) moves = זז — כללי מדי, לא לוכד את פעולת-הנשימה.

(3) relaxes = נרגע — חסר-קשר לשאיפת-אוויר.

(4) opens up = נפתח — מתאר את פתיחת הנחיר שקודמת ל-inhales, לא את ה-inhales עצמו.

(2) breathes in = שואף פנימה, שהוא בדיוק פירוש ‘inhale’, ולכן

«נסמן» אותה.

המלכודת:

(4) מפתה כי ‘open the blowhole’ מופיע ממש לפני-כן, אך המילה הנדרשת היא הנשימה שאחרי הפתיחה.

תשובה (1) נכונה. שאלת פרט לפי הפסקה האחרונה: נכתב שלווייתנים מרדימים רק חצי-מוח בכל רגע נתון, ולכן ‘the whale is never completely unconscious’ — כלומר לעולם אינו ישן לגמרי.

(2) ‘need less sleep than humans’ — הפסקה אינה משווה כמות-שינה לבני-אדם.

(3) ‘never use more than half the brain’ — עיוות: רק בשינה חצי-המוח ישן; אין טענה שכזו לגבי מצב-ער.

(4) ‘often lack oxygen’ — הפוך מהנאמר: המנגנון מבטיח אספקת-חמצן נאותה.

(1) ‘are never entirely asleep’ = לעולם לא ישנים לגמרי, שהוא ניסוח ישיר של ‘never completely unconscious’, ולכן

«נסמן» אותה.

המלכודת:

(3) לוקח את ‘half the brain’ ומכליל אותו למצב-ער, אך הקטע מדבר רק על שינה.

תשובה (2) נכונה. שאלת הסקה מהפסקה הראשונה: נכתב שלא מאז שהמלך אלפרד הדף פולשים ‘a thousand years earlier’ ראתה מלמסברי ‘such excitement’. כלומר ההתרגשות הזו נדירה ביותר — מכאן שהעיירה בדרך-כלל שקטה מאוד.

(1) ‘oldest town in England’ — הפסקה מזכירה אירוע בן אלף שנה, אך אינה טוענת שזו העיירה העתיקה ביותר.

(3) ‘attracts many tourists’ — העיתונאים וההליקופטרים באו בגלל אירוע חד-פעמי (החזירים), לא כתיירות שגרתית.

(4) ‘was founded by King Alfred’ — אלפרד רק נלחם בפולשים; אין אמירה שהוא ייסד את העיירה.

(2) ‘usually a very quiet town’ נובע מכך שאירוע כזה לא נראה כאלף שנה, ולכן

«נסמן» אותה.

המלכודת:

(4) מפתה כי אלפרד מוזכר, אך ‘fought off invaders’ אינו ‘founded’.

תשובה (2) נכונה. שאלת הסקה מהפסקה השנייה: החזירים ‘were being unloaded from a truck outside the local slaughterhouse’ (בית-מטבחיים) כשברחו ‘for their lives’. מכאן שהם היו מיועדים להישחט.

(1) ‘famous before they ran away’ — הפוך: הם התפרסמו רק בעקבות הבריחה.

(3) ‘the only Tamworth pigs in Malmesbury’ — אין מידע כזה בקטע.

(4) ‘considered dangerous’ — ‘plucky’ (אמיצים) אינו ‘מסוכנים’; אין רמז לסכנה.

(2) ‘supposed to be killed’ נובע ישירות מהובלתם לבית-המטבחיים, ולכן

«נסמן» אותה.

המלכודת:

(1) מפתה כי הם אכן נעשו מפורסמים, אך הפסקה מלמדת שהתהילה באה אחרי הבריחה, לא לפניה.

תשובה (4) נכונה. שאלת פרט מהפסקה השלישית: דיג'וליו הצהיר שהוא עדיין מתכוון לשלוח את החזירים לשחיטה אם ייתפסו, מה שעורר ‘public outcry’ (זעם-ציבורי). כלומר הוא לא חלק את דאגת-הציבור לחזירים.

(1) ‘helped capture the pigs’ — אין אמירה שהוא סייע בלכידה.

(2) ‘owned a slaughterhouse’ — הוא היה הבעלים של החזירים, לא של בית-המטבחיים.

(3) ‘did not want the pigs to be found’ — הפוך: הוא רצה שיתפסו כדי לשולחם לשחיטה.

(4) ‘did not share the public's concern for the pigs’ מתאר בדיוק את הניגוד בינו לבין הזעם-הציבורי, ולכן

«נסמן» אותה.

המלכודת:

(2) מפתה כי ‘slaughterhouse’ מופיע בפסקה, אך הוא בעל-החזירים, לא בעל-בית-המטבחיים.

תשובה (4) נכונה. שאלת פרט מהפסקה האחרונה: הבעלים החדשים שלחו אותם ‘to an animal sanctuary to live out the rest of their lives’ (מקלט-חיות לשארית-חייהם). מכאן שהם מעולם לא נשלחו לשחיטה.

(1) ‘sold by the Daily Mail’ — העיתון קנה אותם (מדיג'וליו), ואין אמירה שמכר אותם; ‘new owners’ מוזכרים אך לא כרוכשים מה-Daily Mail.

(2) ‘appeared in the movie’ — ה-BBC תיעד את סיפורם בסרט, אך חזירים אלו לא ‘הופיעו’/שיחקו בו.

(3) ‘tried to escape again’ — אין אזכור לבריחה נוספת.

(4) ‘were never sent to the slaughterhouse’ נובע מכך שחיו את שארית-חייהם במקלט, ולכן

«נסמן» אותה.

המלכודת:

(2) מפתה כי שם-הסרט זהה, אך תיעוד-סיפור אינו הופעה של החזירים עצמם.

תשובה (1) נכונה. שאלת ‘מה נכון לפי הקטע’: נבדוק כל טענה מול הטקסט.

(2) ‘Daily Mail owned by the BBC’ — שני גופים נפרדים; העיתון קנה את החזירים וה-BBC הפיק סרט, אין ביניהם בעלות.

(3) ‘Dijulio offered a reward’ — הפוך: אוהבי-החיים הציעו לו כסף, לא הוא הציע פרס.

(4) ‘Tamworth pigs are protected animals’ — אין תמיכה בטקסט; להפך, יועדו לשחיטה.

(1) ‘River Avon is close to Malmesbury’ נתמך ישירות: החזירים שחו על-פני ‘the nearby River Avon’ סמוך לעיירה, ולכן

«נסמן» אותה.

המלכודת: יש לאשש כל טענה בעדות מפורשת בטקסט — רק (1) מגובה במילה ‘nearby’.

תשובה (1) נכונה. המשפט עוסק בשיטת דיואי העשרונית, שהיא שיטה למיון וקיטלוג ספרים. אנחנו מחפשים פועל שמשמעו 'לסדר/לקטלג'.

(1) catalogue = לקטלג — מתאים בדיוק ל'system of classification'.

(2) dissolve = להמיס/לפרק — לא הגיוני לגבי ספרים.

(3) liberate = לשחרר — אין קשר למיון.

(4) supplement = להשלים/להוסיף — שיטת מיון אינה 'משלימה' ספרים. הרמז 'classification' מוביל ישירות ל-catalogue.

«נסמן» את (1).

תשובה (4) נכונה. המשפט מביא משפט-מחאה קצר וקולעני שתושבים משתמשים בו כנגד התיירות. אנחנו מחפשים מילה שמשמעותה 'סיסמה'.

(4) slogan = סיסמה — מתאים בדיוק לקריאת מחאה.

(1) riddle = חידה — זו אמירת מחאה, לא חידה.

(2) fiber = סיב — אין קשר.

(3) cargo = מטען — אין קשר. המירכאות (משפט במרכאות + protesting) קובעים slogan.

«נסמן» את (4).

תשובה (2) נכונה. תסמונת התעלה הקרפלית היא מצב רפואי. הצירוף 'medical ___' עם תיאור תסמינים מוביל ל-'condition' במובן רפואי.

(2) condition = מצב/מחלה — קולוקציה רפואית רגילה ('a medical condition').

(1) experiment = ניסוי — תסמונת אינה ניסוי.

(3) imitation = חיקוי — אין קשר.

(4) arrangement = הסדר — אינו מתאר מחלה.

«נסמן» את (2).

תשובה (2) נכונה. המשפט מציין היכן ממוקמת אלבני — מרחק גאוגרפי. אנחנו מחפשים פועל שמשמעו 'ממוקם'.

(2) situated = שוכן/ממוקם — מתאים בדיוק לציון מיקום.

(1) maintained = מתוחזק — לא מתאר מיקום.

(3) illustrated = מאויר/מומחש — אין קשר.

(4) contained = מוכל — לא מתאים למרחק מעיר.

«נסמן» את (2).

תשובה (2) נכונה. מדובר באחת האנציקלופדיות הקדומות ביותר — היא מתוארכת למאה ה-15. הרמז 'earliest' מחייב ביטוי של מוצא בזמן.

(2) dates back to = מתוארך/מקורו ב- — מתאים בדיוק.

(1) keeps up with = מדביק את הקצב — שגוי לגבי מקור היסטורי.

(3) makes up for = מפצה על — אין קשר.

(4) turns away from = פונה הצידה מ- — אין קשר.

«נסמן» את (2).

תשובה (4) נכונה. הרומן זכה לשבחים גם מבקרים וגם קוראים — כלומר שני הצדדים 'באופן דומה'.

(4) alike = במידה שווה/גם וגם — מתאים ל'critics and readers alike'.

(1) apart = בנפרד — סותר את המשמעות המאחדת.

(2) alone = לבד — לא מתאים.

(3) again = שוב — אין קשר. המבנה 'X and Y alike' קובע את התשובה.

«נסמן» את (4).

תשובה (2) נכונה. העולם המהיר מותיר מעט זמן ל-'quiet ___' — התבוננות שקטה.

(2) reflection = הרהור/התבוננות — מתאים בדיוק ל'quiet reflection'.

(1) rejection = דחייה — אין קשר לשקט.

(3) repetition = חזרה/חזרניות — לא מתאים.

(4) restriction = הגבלה — אין קשר. שלושת המסיחים דומים בצליל אך רחוקים במשמעות.

«נסמן» את (2).

תשובה (1) נכונה. אירופה ואסיה מרכיבות גוש יבשה אחד, ולכן נקראות יחד Eurasia. המילה 'jointly' והאיחוד לשם אחד מחייבים 'אחד'.

(1) single = יחיד/אחד — מתאים בדיוק.

(2) severe = חמור — אין קשר.

(3) similar = דומה — מפתה לטעות, אך המשפט מדבר על גוש אחד ולא על דמיון.

(4) stubborn = עקשן — אין קשר.

«נסמן» את (1).

תשובה (2) נכונה. המשפט המקורי הוא מטאפורה: ספינה בנמל בטוחה, אבל לא לשם כך נבנתה — כלומר כדי לממש את ייעודנו עלינו לצאת אל הסיכון.

(2) 'כדי לממש את הפוטנציאל יש להיות מוכן לקחת סיכונים' — משכתב בדיוק את המסר.

(1) מדבר על תכנון זהיר להגעה בטוחה — הפוך למסר (המקור דווקא נגד ה'בטוח').

(3) 'אנשים לא יודעים איך לרדוף אחרי חלומותיהם' — אין זכר לכך במקור.

(4) הבחנה בין מחפשי הרפתקה לבין אוהבי שקט — לא זה הרעיון המרכזי.

«נסמן» את (2).

תשובה (2) נכונה. המקור אומר שהשניים מתארים את היקום בפרוזה בהירה ורהוטה (lucid, eloquent).

(2) 'כתיבתם על היקום ברורה ומנוסחת היטב' — שכתוב מדויק של lucid+eloquent.

(1) 'פענחו רבים מסודות היקום' — טענה על תגלית מדעית, לא על אופן הכתיבה.

(3) 'מדענים מכובדים וגם כותבים מחוננים' — מוסיף 'מכובדים', שלא נאמר.

(4) 'הופכים את המדע למעניין ומהנה' — לא נאמר במקור. המוקד הוא איכות הכתיבה בלבד.

«נסמן» את (2).

תשובה (3) נכונה. 'is credited with the introduction of' פירושו שמייחסים לו את ההנהגה/החדרה הראשונה של השורה בת חמשת התווים.

(3) 'נחשב למשורר הראשון שהשתמש בשורה בת חמשת התווים' — שכתוב מדויק של 'introduction' (היה הראשון).

(1) מדבר על אימוץ טכניקותיו בידי משוררים רבים — לא נאמר במקור.

(2) 'העדיף' — חלש מדי; המקור מייחס לו את ההמצאה, לא רק העדפה.

(4) 'השתמש ביעילות רבה יותר מכל משורר אחר' — טענת השוואת-איכות שאינה במקור.

«נסמן» את (3).

תשובה (3) נכונה. המקור: למרות ירידה מהירה במחירי המזון בעולם לאורך שני עשורים, שיעור תת-התזונה במדינות מתפתחות נותר גבוה.

(3) 'בעוד מחירי המזון בעולם ירדו... עדיין רבים במדינות עניות אינם אוכלים מספיק' — שומר על שני היסודות: ירידת מחירים כלל-עולמית + תת-תזונה שנותרה גבוהה.

(1) 'המחירים ירדו רק בחלקי עולם ונותרו גבוהים במדינות עניות' — מסלף; המקור אומר שהמחירים ירדו בעולם, לא שנותרו גבוהים.

(2) 'כתוצאה מהירידה — פחות אנשים סובלים מתת-תזונה' — הפוך מהמקור (הרעב נותר גבוה).

(4) 'תת-התזונה למעשה עלתה' — המקור אומר 'נותרה גבוהה', לא 'עלתה'.

«נסמן» את (3).

תשובה (1) נכונה. הפסקה השנייה מספרת שקונפוציוס החליט בסופו של דבר להיות מורה 'in order to educate future leaders' — כלומר מסבירה מדוע נעשה מורה.

(1) 'מדוע קונפוציוס נעשה מורה' — בדיוק מוקד הפסקה.

(2) 'מדוע המצב הפוליטי היה בלתי-יציב' — חוסר-היציבות מוזכר כרקע בלבד, לא מוסבר.

(3) 'כיצד חונכו תלמידים בסין' — לא נדון בפסקה זו.

(4) 'כיצד התעניין בפוליטיקה' — הפסקה מספרת שעזב תפקידים רשמיים ובחר בהוראה, לא איך התעניין בפוליטיקה.

«נסמן» את (1).

תשובה (2) נכונה. הפסקה השלישית מפרטת את משנתו: חשיבות ה-Li, דמות האדם האידיאלי, חובת הבן כלפי הוריו ואבותיו — כלומר סוקרת אחדות מתורותיו.

(2) 'לדון באחדות מתורותיו של קונפוציוס' — בדיוק תוכן הפסקה.

(1) 'מדוע היו לו כה הרבה חסידים' — לא נושא הפסקה.

(3) 'לתאר את שיטת הוויכוח שלו' — הוויכוח מוזכר במשפט אחד בלבד ואינו מוקד הפסקה.

(4) 'לדון ביחס לרעיונותיו' — היחס נדון בפסקה האחרונה, לא כאן.

«נסמן» את (2).

תשובה (1) נכונה. הפסקה מגדירה Li כ'proper behavior or good manners', והאדם האידיאלי מתואר כ'respectful to superiors, and polite to strangers'. מכאן שמי שנהג לפי Li היה מנומס ומכבד.

(1) 'היה מנומס ומכבד כלפי אחרים' — היקש ישיר מהטקסט.

(2) 'הפיץ באופן פעיל את תורתו' — התלמידים הפיצו לאחר מותו; אין קשר ל-Li.

(3) 'רצה להיות פילוסוף' — לא נובע.

(4) 'הכיר בחשיבות החינוך' — Li עוסק בהתנהגות ונימוס, לא בחינוך.

«נסמן» את (1).

תשובה (3) נכונה. הפסקה האחרונה אומרת שהקונפוציאניזם נתפס כאורח-חיים וקוד מוסרי-חברתי 'rather than a religion', ולכן ('Therefore') רבים יכלו לדבוק בו ובמקביל לקיים דת כמו בודהיזם או נצרות.

(3) 'הם לא ראו בקונפוציאניזם דת' — בדיוק הסיבה שנתן הטקסט.

(1) 'עודד בידי הממשל הקומוניסטי' — הממשל דווקא אסר עליו ב-1949.

(2) 'חשבו שיוביל לקִדמה חברתית' — זו דעת השליטים שאסרו עליו (בהיפוך), לא סיבת הדבקות.

(4) 'תלמידיו עודדו זאת' — לא נאמר בפסקה.

«נסמן» את (3).

תשובה (2) נכונה. הטקסט כולו עוסק בקונפוציוס כמורה גדול ובפילוסופיה שלו — חייו, הוראתו, תורתו וגורל משנתו.

(2) 'מורה גדול והפילוסופיה שלו' — כותרת הקולעת לרוחב כל הטקסט.

(1) 'פוליטיקאי או פילוסוף?' — הטקסט אינו מתלבט בשאלה זו.

(3) 'דתות שונות בסין' — נושא צדדי שמוזכר במשפט אחד.

(4) 'השפעת הקונפוציאניזם על הקומוניזם' — הטקסט מתאר את יחס הקומוניזם אליו, ההפך מהמנוסח.

«נסמן» את (2).

תשובה (1) נכונה. הטקסט מציג את השערת טלהלם — שהבדלי האופי בין צפון לדרום סין נובעים מגידול האורז מול החיטה — ואת המחקר שאישש אותה, המכונה 'rice theory'.

(1) 'להציג את תיאוריית האורז של טלהלם' — מוקד הטקסט כולו.

(2) 'לתאר מחקר על אינדיבידואליזם' — המחקר הוא אמצעי לאישוש התיאוריה, לא המטרה בפני עצמה.

(3) 'השפעת הינגצה על החקלאות' — היפוך: החקלאות משפיעה על התרבות, לא הנהר על החקלאות.

(4) 'מאפיינים גאוגרפיים' — הטקסט עוסק בתרבות ואופי, לא בגאוגרפיה כשלעצמה.

«נסמן» את (1).

תשובה (4) נכונה. בפסקה הראשונה נאמר שבני הצפון נתפסים כ'more assertive and self-sufficient' (אסרטיביים ועצמאיים יותר), בעוד בני הדרום 'more cooperative and community oriented'.

(4) 'עצמאיים יותר מבני הדרום' — שכתוב ישיר של self-sufficient.

(1) 'פחות מגוונים תרבותית' — לא נאמר.

(2) 'מבודדים משאר סין' — self-sufficient אינו 'מבודד'.

(3) 'ידידותיים ומזמינים' — זו דווקא תכונת הדרום (community oriented), לא הצפון.

«נסמן» את (4).

תשובה (1) נכונה. בפסקה השנייה שלוש מהמילים מתארות את היבול ה'עיקרי': primary crop, staple crop, main crop — כולן במשמעות 'עיקרי/מרכזי'.

(1) particular = מסוים/ייחודי — שונה במשמעות מהשלוש האחרות.

(2) primary = עיקרי.

(3) staple = מרכזי/בסיסי (יבול-יסוד).

(4) main = עיקרי. שלוש אלה נרדפות, ולכן היוצאת-דופן היא particular.

«נסמן» את (1).

תשובה (2) נכונה. הפסקה האחרונה מתארת את המחקר ומסקנתו: התכונות ניכרו גם אצל סטודנטים שאינם מחקלאות פעילה, ולכן זו המורשת הרב-דורית של גידול אורז/חיטה שמעצבת התנהגות. כלומר טלהלם הראה שהתכונות מעוצבות במסורת החקלאית של המשפחה.

(2) מנסח בדיוק את מטרת הפסקה.

(1) 'להשוות תרבויות חיטה ואורז' — ההשוואה נעשתה בעיקר בפסקה השנייה.

(3) 'להסביר מדוע נקראה rice theory' — השם מוזכר אגב-אורחא, אינו מוקד.

(4) 'לתאר כיצד נערך המחקר' — עריכת המחקר היא רק חלק; המוקד הוא המסקנה על מורשת המשפחה.

«נסמן» את (2).

תשובה (1) נכונה. הפסקה מציינת שהתכונות ניכרו גם אצל סטודנטים עירוניים שמשפחותיהם 'not... currently farm', ושהמורשת עוברת 'even after most people put down their plows'. מכאן ניתן להסיק שרבים מתושבי הערים מגיעים ממשפחות שעסקו בחקלאות בעבר.

(1) 'רבים מתושבי הערים מגיעים ממשפחות שחקלו פעם' — היקש ישיר.

(2) 'רוב משפחות החקלאים לא שולחות ילדים לאוניברסיטה' — הטקסט דווקא בדק סטודנטים ממוצא חקלאי.

(3) 'תיאוריית האורז כבר לא מקובלת' — הפוך; המחקר אישש אותה.

(4) 'נאמנות מוערכת יותר מאינדיבידואליזם' — הטקסט אינו קובע דירוג ערכים כזה.

«נסמן» את (1).