פתרון הבחינה הפסיכומטרית קיץ 2021 — טקסט מלא

תשובה (2) נכונה. לפנינו אנלוגיה, ולכן נגדיר תחילה את הקשר המקורי:

«הרמת ידיים» היא מסר מוסכם ומכוון המביע

«כניעה» — מחווה שאדם עושה בכוונה כדי לאותת על עמדתו. נחפש זוג שבו הפעולה הראשונה היא מסר מכוון המביע את השני. בתשובה (1)

«פיהוק» הוא סימן לעייפות, אך זו תגובה בלתי-רצונית ואינו מסר מכוון שאנו

«ישנים», נפסלת. בתשובה (3)

«עיטוש» מרמז על

«הצטננות», אך זהו סימפטום בלתי-רצוני ולא מסר מכוון, נפסלת. בתשובה (4)

«חיוך» מרמז על

«שמחה», אך זו הבעה ספונטנית של רגש ולא מסר מוסכם שנועד לאותת עמדה, נפסלת. נותרה

תשובה (2):

«הנהון» הוא מסר מוסכם ומכוון המביע

«הסכמה», בדיוק כמו הרמת ידיים לכניעה. המלכודת היא לבלבל בין מסר מכוון (הנהון, הרמת ידיים) לבין סימן בלתי-רצוני (פיהוק, עיטוש, חיוך).

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. אנלוגיה, ונגדיר את הקשר המקורי:

«לצותת» פירושו

«הקשיב», אך בקונוטציה שלילית — להקשיב במחשך או כאשר הדבר אסור. נחפש זוג שבו הפעולה הראשונה היא השנייה הנעשית באופן אסור או פסול. בתשובה (1)

«לאיים» פירושו לנסות

«להרתיע» — קשר של גרימה או מטרה, לא של עשייה אסורה, נפסלת. בתשובה (3)

«להרביץ» ו«הכה» הם נרדפים כמעט מלאים, בלא רובד של איסור, נפסלת. בתשובה (4)

«לרדוף» הוא לגרום לאחר

«להימלט» — קשר של סיבה ותוצאה בכיוונים מנוגדים, נפסלת. נותרה

תשובה (2):

«לגנוב» פירושו

«לקח», אך בקונוטציה שלילית — לקח כאשר הדבר אסור, בדיוק כמו לצותת מול הקשיב. המלכודת היא (3), המפתה בשל קרבת המשמעות, אך חסר בה רכיב האיסור.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. אנלוגיה, והקשר המקורי:

«ארון בגדים» הוא המקום המשמש לאכסון חוזר ונשנה של

«בגד» — שם מניחים ומוציאים אותו שוב ושוב. נחפש זוג שבו הראשון הוא מקום האכסון החוזר של השני. בתשובה (1)

«עוגה» מכינים בתוך

«תבנית» — התבנית משמשת לייצור ולעיצוב, לא לאכסון, נפסלת. בתשובה (2) ב«מלון» אפשר לשכור

«חדר» — יחס של השכרה או הכלה, ואין כאן אכסון של פריט, נפסלת. בתשובה (3)

«פרח» גדל ב«גינה» — יחס של צמיחה, לא אכסון, נפסלת. נותרה

תשובה (4):

«חניון» הוא המקום המשמש לאכסון חוזר של

«מכונית», בדיוק כמו ארון בגדים לבגד. שים לב שכיוון הזוג נשמר: מקום מכיל : פריט מוכל.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. אנלוגיה, והקשר המקורי:

«מגובב» פירושו ערום ומבולגן — משהו החסר

«סדר». נחפש זוג שבו התואר הראשון מציין היעדר של השני. בתשובה (1)

«מוצפן» הוא משהו שקשה למצוא את

«פשר»ו — אך הפשר קיים ורק מוסתר בכוונה, לא נעדר, נפסלת. בתשובה (3)

«אלמותי» הוא בעל

«חיים» נצחיים — כלומר יש לו חיים, ואף במידה מופלגת, וזה ההפך מהיעדר; הקשר הפוך למקור, נפסלת. בתשובה (4)

«צעיר» הוא מי שיש לו

«גיל» מועט — הגיל קיים, רק קטן, ואין כאן היעדר, נפסלת. נותרה

תשובה (2):

«תזזיתי» הוא מי שחסר

«מנוחה», בדיוק כמו מגובב שחסר סדר. המלכודת היא (3), המפתה כי גם בו יש קשר לתכונה, אך שם הכיוון הפוך — קיום מופלג ולא היעדר.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. אנלוגיה, והקשר המקורי:

«התיילד» פירושו מי שמעמיד פנים שאינו

«מבוגר» — מבוגר המעמיד פני ילד ומתנהג כאילו אינו מבוגר. נחפש זוג שבו הפועל פירושו 'להעמיד פנים שאינו בעל התכונה השנייה'. בתשובה (1)

«התרושש» הוא מי שהפך בפועל להיות ההפך מ«עשיר» — שינוי מצב אמיתי (ירד מנכסיו), ולא העמדת פנים, נפסלת. בתשובה (2)

«הכחיש» הוא מי שטוען שאינו

«אשם» — עמדה ביחס למעשה, ולא העמדת פנים שאינו בעל תכונה, נפסלת. בתשובה (3)

«הבליג» פירושו לא השתמש ב«כעס»ו וריסן אותו — ריסון רגש, ולא העמדת פנים שאינו כועס באופן המקביל למקור, נפסלת. נותרה

תשובה (4):

«התחלה» הוא מי שמעמיד פני חולה — מעמיד פנים שאינו

«בריא», בדיוק כמו התיילד. המלכודת היא (1), המפתה בשל קשר הניגוד, אך שם מדובר בשינוי אמיתי ולא בהעמדת פנים.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (3) נכונה. אנלוגיה, והקשר המקורי:

«בנקל» פירושו בקלות — כלומר ללא

«קושי». נחפש זוג שבו הראשון פירושו 'ללא השני'. בתשובה (1)

«טיפין טיפין» פירושו לעשות משהו

«בהדרגה» — כלומר עם הדרגתיות, קשר של קיום ולא של היעדר, נפסלת. בתשובה (2)

«להרף עין» הוא

«פרק זמן» קצר מאוד — כלומר הוא סוג של פרק זמן, ולא 'ללא פרק זמן', נפסלת. בתשובה (4)

«בדיעבד» פירושו לאחר

«מעשה» — יחס של זמן (אחרי), לא של היעדר, נפסלת. נותרה

תשובה (3):

«כלאחר יד» פירושו ללא

«תשומת לב», בדיוק כמו בנקל שהוא ללא קושי. המלכודת היא (1), המפתה בשל קרבה לאופן הביצוע, אך שם היחס חיובי (עם הדרגה) ולא שלילי (ללא).

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (2) נכונה. שאלת הסקה לוגית: עלינו לבחור את הטענה הנובעת בהכרח מדברי רוסוף. נזקק לחוק המפורש: מקווה מים מתוקים גורר התקבצות חרקים קטנים, ואלה גוררים הופעת חרקים גדולים. כלומר קיום מקווה מתוקים גורר הופעת חרקים גדולים. בתשובה (1) מדובר במצב שאין בו מקווה מתוקים — החוק אינו אומר דבר על מצב זה, ואדרבה, החרקים הקטנים דווקא עשויים למשוך גדולים, נפסלת. בתשובה (3) הכיוון הפוך: מחרקים גדולים מסיקים מקווה מתוקים, אך החוק פועל בכיוון ההפוך בלבד (מתוקים גוררים גדולים), וייתכנו חרקים גדולים מסיבות אחרות, נפסלת. בתשובה (4) שוב מדובר בהיעדר מקווה מתוקים, והחוק אינו קובע שחרקים מופיעים רק בזכות מקווי מים מתוקים, נפסלת. נותרה

תשובה (2): אם יש מקווה מתוקים, סביר לפי החוק שיהיו בו חרקים גדולים. המלכודת היא (3), הבנויה על היפוך כיוון החץ הלוגי.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (1) נכונה. שאלת הסקה: נשלוף מהטקסט את הנתון המדויק. במדינות העשירות תוחלת החיים עולה בשנה אחת מדי חמש שנים, ובמתפתחות הקצב

«גבוה מזה» — כלומר יותר משנה אחת מדי חמש שנים. בתשובה (2) נטען שהיא עולה

«שלא כמו במדינות העשירות», אך גם במדינות העשירות תוחלת החיים עולה — הניגוד שגוי, נפסלת. בתשובה (3) מדובר בפער בין הרמות המוחלטות של תוחלת החיים, ואילו הטקסט עוסק בקצב העלייה בלבד ואינו מלמד על הרמה המוחלטת, נפסלת. בתשובה (4) שוב נטען משהו על הרמה המוחלטת (נמוכה בחמש שנים ויותר), נתון שאינו מופיע כלל בטקסט, נפסלת. נותרה

תשובה (1): קצב גבוה מ'שנה מדי חמש שנים' פירושו עלייה של יותר משנה אחת מדי חמש שנים — בדיוק מה שנאמר. המלכודת בכל המסיחים היא ערבוב בין קצב העלייה לבין הרמה המוחלטת של תוחלת החיים.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. שאלת הבנה: עלינו לאפיין את הקשר בין הבעיה למחקר. הבעיה בפסקה הראשונה: הצטברות כמות גדולה של פסולת — קליפות רימונים. המחקר בפסקה השנייה: הוספת קליפות רימונים למזון בעלי החיים משפרת את בריאותם ואת תפוקת החלב — כלומר מצא שימוש מועיל לאותה פסולת. בתשובה (1) נטען שהמחקר מסביר

«כיצד נוצרה הבעיה», אך המחקר אינו עוסק במקור הבעיה אלא בשימוש בפסולת, נפסלת. בתשובה (2) נטען שהמחקר בודק את

«השלכות הבעיה על השיטה החדשה» — המחקר אינו בוחן את השיטה כלל, נפסלת. בתשובה (3) נטען שהמחקר שוקל תועלת מול נזק של השיטה, אך המחקר אינו עורך השוואה כזו, נפסלת. נותרה

תשובה (4): הממצא שהקליפות מיטיבות עם בעלי החיים הופך את הפסולת למשאב — כלומר מגולם בו פתרון לבעיית ההצטברות. המלכודת היא (3), המפתה כי גם היא מדברת בזכות השיטה, אך אין במחקר שקילת נזק מול תועלת.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (3) נכונה. שאלת השלמת פסקה: נחפש את שלישיית ההשלמות שתיצור משפט עקבי. הרעיון הנדרש: המוח האנושי אינו עולה על מוחות אחרים במבנהו הכללי, אלא רק במורכבות של חלקים מסוימים. נבחן את תשובה (3):

«אינו מפותח» במבנהו הכללי

«יותר מכל» מוח אחר,

«אלא רק» במידת המורכבות של חלקים מסוימים — עקבי לחלוטין, במבנה 'אינו... אלא רק'. בתשובה (1)

«מפותח... יותר מכל» מוח אחר,

«ולכן הוא מובחן ממנו רק» בחלקים מסוימים — סתירה: אם הוא מפותח יותר במבנה הכללי, אין לומר שהוא מובחן 'רק' בחלקים מסוימים, נפסלת. בתשובה (2)

«זהה... לכל» מוח אחר

«אך אין לו כל עדיפות» — אם הוא זהה וגם אין לו יתרון, המשפט מתרוקן מתוכן ואין ניגוד המצדיק 'אך', נפסלת. בתשובה (4)

«שונה... מכל» מוח אחר

«ואינו מובחן ממנו אלא» בחלקים מסוימים — סתירה: אם הוא שונה במבנהו הכללי, אין לומר שהוא מובחן רק בחלקים מסוימים, נפסלת. המלכודת בכל אלה היא אי-עקביות בין הקביעה על המבנה הכללי לבין הקביעה על החלקים המסוימים.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (4) נכונה. שאלת השלמת פסקה בעלת ארבעה חסרים. ההיגיון הנדרש: המעורבות האלינדית גרמה לשני גורמים לחבור יחד נגדה, משום ששניהם סולדים מהרעיונות האלינדיים. נבחן את תשובה (4):

«שיתוף פעולה נדיר» בין

«יריבים» ותיקים (הסובקים והמולגים), וזאת משום ש«אלו וגם אלו» סולדים מהרעיונות, ולכן הם נאבקים

«בכל כוחם במעורבות האלינדית» — עקבי לגמרי: יריבים ותיקים חוברים בשיתוף פעולה נדיר כי שניהם מתנגדים למעורבות ולכן נלחמים בה. בתשובה (1) אם הם

«בעלי ברית», שיתוף הפעולה אינו נדיר או מפתיע, וגם החסר השלישי

«הסובקים» מייחס את הסלידה לצד אחד בלבד בעוד

«הם» מוסב על שניהם, נפסלת. בתשובה (2)

«סיומו של שיתוף הפעולה» ו«נאבקים זה בזה» סותרים את הרעיון ששניהם סולדים מאותו דבר — אילו סלדו מאותו דבר היו מתאחדים, לא נלחמים זה בזה, נפסלת. בתשובה (3)

«צמצום חילוקי הדעות» סותר את המשך המשפט על מאבק, וגם

«הסובקים... שלא כמולגים» מייחס את הסלידה לצד אחד בלבד בעוד

«הם» מוסב על שניהם, נפסלת. המלכודת היא היעדר עקביות בין טיב היחס בין הצדדים (שיתוף מול מאבק ביניהם) לבין הסיבה המשותפת.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. שאלת השלמת פסקה: נבנה משפט עקבי סביב ניגוד — תחום החוויה המיסטית עצמו נטול מבנים רציונליים, ואילו הדיווח עליו מחייב מבנים כאלה. נבחן את תשובה (4):

«בעוד» שהתחום מתאפיין בהיעדר מבנים רציונליים,

«הדיווח על» חוויה זו

«דורש דווקא» שימוש במבנים רציונליים קיימים — ניגוד מדויק ורהוט בין החוויה עצמה לבין הדיווח עליה. בתשובה (1)

«אף» שהתחום נטול מבנים רציונליים,

«תיאורה»

«אינו עושה» שימוש במבנים כאלה — המילה 'אף' מבשרת ניגוד, אך שני חלקי המשפט מסכימים (בשניהם אין מבנים), ואין ניגוד, נפסלת. בתשובה (2)

«מכיוון» שיש היעדר מבנים רציונליים, החוויה

«מחייבת»

«עשיית» שימוש במבנים רציונליים — היגד סיבתי לא-הגיוני: מהיעדר מבנים לא נובע חיוב להשתמש בהם, נפסלת. בתשובה (3)

«לא רק» שיש היעדר מבנים,

«אלא ש-» החוויה

«מסתמכת על» מבנים — הצירוף 'לא רק... אלא' מחבר שני היגדים באותו כיוון, אך כאן הם מנוגדים (היעדר מול הסתמכות), נפסלת. המלכודת היא בחירת מילת קישור שאינה תואמת את יחס הניגוד הנדרש.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. שאלת החלשה: עלינו למצוא ממצא שיערער את ההנחה שבבסיס המסקנה. ד"ר קיי מסיקה מהבדלי עוצמת הנביחה על הבדלי עוצמת הכאב — ההנחה הסמויה היא שעוצמת הנביחה משקפת את עוצמת הכאב. כדי להחליש, נחפש ממצא שלפיו עוצמת הנביחה נקבעת מגורם אחר. בתשובה (1) נאמר שכלב יחיד מגיב בעוצמות נביחה שונות לעוצמות כאב שונות — זה דווקא מחזק את הקשר בין נביחה לכאב, נפסלת. בתשובה (3) אין קשר בין עוצמת הנביחה לגיל הכלב — נתון ניטרלי שאינו נוגע להנחה, נפסלת. בתשובה (4) הרגישות לכאב עוברת בתורשה — זה תומך באפשרות שכלבים שונים חשים כאב שונה, ולכן מחזק את המסקנה, נפסלת. נותרה

תשובה (2): אם עוצמת הנביחה מושפעת מאוד מעושר התזונה, ייתכן שהכלבים חשים אותו כאב אך נובחים אחרת בשל תזונתם — וכך נשבר הקשר בין עוצמת הנביחה לעוצמת הכאב. המלכודת היא (4), המפתה כי הוא נשמע רלוונטי אך למעשה מחזק ולא מחליש.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (1) נכונה. שאלת איתור סיבה: עלינו למצוא את הנימוק המפורש בפסקה. הפסקה קובעת שהמילון נשען על קבוצת מקורות סופית (גדולה אך לא אינסופית), ולכן מילים הקיימות בשפה עלולות שלא להופיע בהם ולהישמט. בתשובה (2) מדובר בקצב עדכון מול מילים חדשות הנוספות לשפה — נושא שאינו נזכר כלל בפסקה, נפסלת. בתשובה (3) מוצגת הבחנה בין מקורות כתובים לתקשורת שבעל-פה — הבחנה שאינה מופיעה בפסקה כסיבה, נפסלת. בתשובה (4) נטען שהמקורות אינם כוללים את כתבי כל היוצרים החשובים, אך הפסקה אינה טוענת שכתבים שלמים הושמטו, אלא שמילים מסוימות (אפילו של סופרים חשובים) אינן מצויות במקורות — היגד שונה וחזק מדי, נפסלת. נותרה

תשובה (1): מאחר שקבוצת המקורות סופית, לא כל מילות השפה מופיעות בטקסטים שעליהם התבססו העורכים — בדיוק הנימוק שבפסקה. המלכודת היא (4), הקרובה בניסוחה אך מחליפה 'מילים שנשמטו' ב'כתבים שלמים שהושמטו'.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. שאלת 'אינה משתמעת': נחפש את הטענה היחידה שאינה נובעת מהפסקה. בתשובה (1) הפסקה קובעת שכוכב הלכת קרוב לכוכבו יותר מכדור הארץ לשמש ולכן חם מדי לחיים; מכאן משתמע שאילו כדור הארץ היה קרוב משמעותית לשמש, סביר שלא היו בו חיים — משתמע, ולכן נפסלת. בתשובה (2) הפסקה מספרת על מסתו ועל הטמפרטורה של אלפא קנטאורי ב' (כוכב שבת רחוק), ומכאן שאפשר למדוד תכונות אלה מרחוק — משתמע, נפסלת. בתשובה (3) הפסקה אומרת שהתגלה כוכב לכת אחד ושייתכן שיש עוד — כלומר עד כה נתגלה רק אחד — משתמע, נפסלת. נותרה

תשובה (4): הפסקה מעלה אפשרות שעל אחד מכוכבי הלכת ישררו תנאים המתאימים להיווצרות חיים, אך אינה אומרת דבר על מה שקורה ב'רוב' כוכבי הלכת שבהם שוררים תנאים כאלה — ולכן טענה זו אינה משתמעת. המלכודת היא ששלוש הטענות האחרות אכן נובעות מן הפסקה, וזו היחידה החורגת ממנה.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. שאלת התאמת דוגמה לתבנית טיעון: לעגה של רבקה חושף טיעון פגום שבו הפחתה קטנה מוצגת כאילו היא משנה את התמונה, בעוד הגורם נותר הדומיננטי המובהק — כמו פיל שיישיר מעט משקל ובכל זאת יישאר הכבד מכולם. נחפש משפט שבו מוצגת הפחתה מזערית כהגנה, אף שהגורם נותר ה'אשם' העיקרי. בתשובה (1) העיתון 'תבל' נותר רב-התפוצה משום שגם מתחריו נחלשו — זהו טיעון השוואתי ולא 'הרזיה מזערית של הענק', והמסקנה בו אף תקפה, נפסלת. בתשובה (2) הטיעון על ראובני עוסק בהתאוששות אפשרית של מועמד ואינו בנוי על הפחתה קטנה שאינה משנה עליונות מובהקת, נפסלת. בתשובה (3) 'גלגמש' חדלה להיות המובילה במכירות אך מייצרת את האיכותיים ביותר — כאן מעורבים שני פרמטרים שונים (כמות מול איכות), ואילו במשל הפיל מדובר בפרמטר יחיד (משקל), נפסלת. נותרה

תשובה (4): מפעל 'רן', המזהם הראשי, הפחית פליטות בעשרה אחוזים בלבד — כמו הפיל שהיזיל מעט משקל, הוא עדיין המזהם הדומיננטי, וההפחתה אינה מנקה אותו מאחריות.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. שאלת 'אינו צפוי לסייע': נבנה את שרשרת הסיבתיות — חשיפה לשמש מפעילה מנגנון ביוכימי, המנגנון גורם לייצור החלבון eIF4E, והחלבון מכוון מחדש את השעון. הטיפול

«מחקה את פעולת המנגנון הביוכימי», כלומר משמש תחליף לשלב השמש-מנגנון ומביא לייצור eIF4E. הטיפול יסייע לכל מי שהתקלה אצלו נמצאת בשלב שלפני החלבון או בו. בתשובה (1) המנגנון הביוכימי פגום ואינו מייצר את החלבון — הטיפול מחקה מנגנון זה ולכן יעקוף את התקלה ויסייע, נפסלת. בתשובה (2) חשיפה לשמש אינה מפעילה את המנגנון — הטיפול מחליף את השמש כמפעיל, ולכן יסייע, נפסלת. בתשובה (3) אנשים שאינם יכולים להיחשף לשמש — הטיפול מחקה את פעולת השמש ולכן יסייע דווקא להם, נפסלת. נותרה

תשובה (4): אם אצל אדם החלבון eIF4E אינו מכוון מחדש את השעון, התקלה נמצאת אחרי שלב יצירת החלבון — הטיפול, שכל שהוא עושה הוא ייצור החלבון, לא יסייע לו. המלכודת היא שהטיפול פותר רק תקלות שלפני שלב החלבון או בו, אך לא תקלה שאחריו.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. שאלה על פי הפסקה השנייה: נאתר בה את התנאים למדעיוּת של תאוריה. הפסקה קובעת שתאוריית ההיווצרות הספונטנית היא "למעשה תאוריה מדעית, שכן היא נסמכת על תצפיות, וגם אפשר לבדוק אותה ולהפריכה בניסוי". מכאן שלושה תנאים: הסתמכות על תצפיות, יכולת בדיקה בניסוי, ויכולת הפרכה בניסוי. בתשובה (3)

«להסתמך על תצפיות» — תנאי מפורש בפסקה, ולכן אינה התשובה. בתשובה (4)

«אפשר לבדוק אותה בניסוי» — תנאי מפורש, אינה התשובה. בתשובה (2)

«אפשר להפריך אותה בניסוי» — תנאי מפורש, אינה התשובה. נותרה

תשובה (1):

«להסתמך על תאוריה אחרת» — דרישה שאינה מוזכרת כלל בפסקה כתנאי למדעיוּת, ולכן היא האפשרות שאינה תנאי. המלכודת היא ששלוש האפשרויות האחרות נזכרות במפורש, וזו היחידה שאינה.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. שאלת הבנה על תפקיד 'אמצעי הביקורת' בניסוי רדי. הפסקה מסבירה שרדי "לא הסתפק בעובדה שבצנצנות האטומות לא הופיעו זבובים, אלא הראה שבתנאים זהים לחלוטין, מלבד התנאי שבדק, הופיעו הזבובים" — כלומר אמצעי הביקורת הוא קבוצת ההשוואה שבה לא נאטמו הצנצנות, ולכן גישת הזבובים לבשר התאפשרה. בתשובה (1)

«הצנצנות שבהן נמנעה גישת זבובים» — אלה צנצנות הניסוי (האטומות), התנאי הנבדק עצמו, ולא הביקורת, נפסלת. בתשובה (3)

«כל הזבובים בקעו מביצים» — זו מסקנת הניסוי, לא אמצעי הביקורת, נפסלת. בתשובה (4)

«גם בתנאים זהים הופיעו זבובים» — זו התוצאה שהודגמה בזכות אמצעי הביקורת, אך אינה אמצעי הביקורת עצמו (שהוא הצנצנות הפתוחות), נפסלת. נותרה

תשובה (2): אמצעי הביקורת הוא הצנצנות שבהן התאפשרה גישת הזבובים — קבוצת ההשוואה הזהה בכול פרט מלבד התנאי הנבדק. המלכודת היא (4), המתארת את תוצאת הביקורת ולא את אמצעי הביקורת.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. שאלת סיבתיות: מדוע שבה ועלתה שאלת מקור היצורים? הפסקה מספרת שבשלהי המאה ה-17 נבנו מיקרוסקופים, ובעזרתם התגלו מיקרואורגניזמים כמעט בכל מקום — צורות חיים חדשות שלא היו מוכרות קודם, ומיד "השאלה שבה ועלתה: ממה נוצרים יצורים אלה?". בתשובה (1) הפרכת תאוריית ההיווצרות הספונטנית בידי רדי היא הסיבה שהשאלה נחשבה סגורה, לא הסיבה שחזרה לעלות, נפסלת. בתשובה (2) הופעת מיקרואורגניזמים בבשר רקוב היא פרט נלווה ואינה הסיבה להתעוררות השאלה, נפסלת. בתשובה (3) כ-190 השנה מציינות את משך הזמן עד ההכרעה (ב-1860), ואינן הסיבה לעצם עליית השאלה מחדש, נפסלת. נותרה

תשובה (4): גילוי צורות חיים חדשות (מיקרואורגניזמים) בזכות המיקרוסקופ הוא שהחזיר לסדר היום את שאלת מקורם. המלכודת היא (3), המערבבת בין סיבת עליית השאלה לבין משך הזמן שבו נותרה בלא הכרעה.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. שאלת הבנה על ניסוי פסטר. לפי הפסקה, פסטר יצר מכל שצווארו מעוקל; הרתחת המרק עיקרה אותו וגם יצרה אדים, וכשהתקרר המכל התעבו האדים למים שהצטברו בעיקול הצוואר ומנעו חדירת אוויר מבחוץ — ולכן מיקרואורגניזמים לא יכלו להיכנס. בתשובה (1) נטען שהמיקרואורגניזמים לא נכנסו

«משום שפסטר עיקר את הנוזל» — אך העיקור השמיד את מה שהיה בתוך המרק, ואילו את הכניסה מבחוץ מנעו המים שבעיקול ולא העיקור; ערבוב בין שני מנגנונים, נפסלת. בתשובה (3)

«אוויר לא יכול היה להיכנס משום שהיו בו מיקרואורגניזמים» — היפוך חסר היגיון של סדר הדברים, נפסלת. בתשובה (4)

«צורתו המעוקלת של הצוואר הביאה לעיקור המרק» — העיקור נעשה בהרתחה ולא בזכות צורת הצוואר, נפסלת. נותרה

תשובה (2): צורתו המיוחדת (הצוואר המעוקל) היא שאפשרה את הצטברות המים בעיקול, והמים הם שחסמו כניסת גורמים מבחוץ. המלכודת היא (1), המחליפה את מנגנון החסימה (מים בעיקול) במנגנון העיקור (הרתחה).

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. שאלת מסקנה: מה עולה מניסוי פסטר? כל עוד צוואר המכל היה שלם והמים בעיקול מנעו כניסת אוויר, לא הופיע דבר במרק; רק כששבר פסטר את הצוואר ואפשר כניסת אוויר (ובו מיקרואורגניזמים), התמלא המרק במיקרואורגניזמים — כלומר הם הגיעו מבחוץ ולא נוצרו יש מאין. זו הכרעה במחלוקת שהוצגה: תאוריית ההיווצרות הספונטנית אינה נכונה. בתשובה (1)

«מסקנותיו של רדי אינן תקפות» — להפך, פסטר מחזק ומרחיב את קו רדי, נפסלת. בתשובה (3)

«הרתחה משמידה מיקרואורגניזמים» — עובדה נכונה ששימשה כאמצעי בניסוי, אך אינה המסקנה על מקור היצורים, נפסלת. בתשובה (4)

«אופן היווצרותם שונה מזה של זבובים» — להפך, הניסוי מלמד שגם הם נוצרים מיצורים קיימים, כמו הזבובים, נפסלת. נותרה

תשובה (2): המיקרואורגניזמים אינם נוצרים יש מאין אלא מגיעים מן החוץ — כלומר תאוריית ההיווצרות הספונטנית הופרכה. המלכודת היא (3), שהיא פרט אמצעי-ניסויי נכון אך אינה המסקנה העיקרית.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. שאלת מקבילוּת: נזהה בשני הניסויים את הגורם בעל אותו תפקיד. אצל פסטר, הצטברות המים בעיקול הצוואר חוסמת פיזית כניסת מיקרואורגניזמים מבחוץ. אצל רדי, החסימה הפיזית המקבילה היא אטימת הצנצנות, המונעת כניסת זבובים. בתשובה (1)

«הרתחת המרק / כיסוי בבד גזה» — ההרתחה מעקרת מבפנים, ואינה מקבילה לכיסוי בגזה (שאף איפשר חדירת ביצים), נפסלת. בתשובה (2)

«הרתחת המרק / השארת הצנצנות פתוחות» — הרתחה (עיקור/חסימה) מול השארה פתוחה (היעדר חסימה) הם תפקידים מנוגדים, נפסלת. בתשובה (4)

«הצטברות המים / שימוש באמצעי ביקורת» — הצטברות המים היא המחסום עצמו ולא 'אמצעי ביקורת', וגם הצד השני אינו מתאר גורם מקביל אלא מושג-על, נפסלת. נותרה

תשובה (3): הצטברות המים בצוואר (חוסמת כניסה מבחוץ) מקבילה לאטימת הצנצנות (חוסמת כניסת זבובים) — שני מחסומים פיזיים בעלי אותו תפקיד. המלכודת היא (4), המזהה נכונה את צד פסטר אך מחליפה את הגורם המקביל אצל רדי במושג כללי.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. זוהי אנלוגיה, והקשר במקור: ‘מחושב’ הוא אדם המתאפיין ב‘שיקול דעת’ — התכונה המהותית שלו. נחפש זוג שבו התואר מציין את התכונה שהאדם מתאפיין בה. בתשובה (1): ‘סבלן’ מתאפיין ב‘אורך רוח’ — אותו קשר בדיוק,

«נסמן». נפסול את היתר:

(2) ‘משכיל’ (מלומד) יכול להתנהג ב‘כובד ראש’, אך אינו מתאפיין בכך;

(3) ‘אביון’ סובל מ‘אוזלת יד’ — קשר של סיבה-ותוצאה ולא של תכונה מאפיינת;

(4) ‘פזרן’ הוא מי שיש בו יותר מדי ‘רוחב לב’ — הגזמה, ולא מאפיין נקי.

המלכודת: כל המסיחים עוסקים בתכונות אופי, אך רק ב(1) היחס הוא ‘מתאפיין ב-’.

תשובה (4) נכונה. אנלוגיה; הקשר במקור: בעזרת ‘גרזן’ עושים את פעולת ‘לברא’ (כריתת עצים, בירוא יער) — כלי והפעולה שמבצעים בעזרתו. נחפש כלי ופעולה שעושים בעזרתו. בתשובה (4): בעזרת ‘מזרק’ עושים ‘לחסן’,

«נסמן». נפסול:

(1) ‘לשאוב’ עושים מתוך ה‘באר’, לא בעזרתה;

(2) ‘לחלוץ’ פירושו להסיר את ה‘נעל’ עצמה — הנעל היא מושא הפעולה;

(3) ‘לארוג’ יוצר ‘אריג’ — האריג הוא התוצר, לא כלי.

המלכודת: להבחין בין ‘כלי שבעזרתו פועלים’ לבין ‘מושא או תוצר של הפעולה’.

תשובה (4) נכונה. אנלוגיה; הקשר במקור: ‘מהמורה’ היא פגם (בור) ב‘דרך’. נחפש זוג שבו המילה השנייה היא פגם המופיע במושא הראשון. בתשובה (4): ‘שריטה’ היא פגם ב‘עדשה’,

«נסמן». נפסול:

(1) ‘בצורת’ היא תקופה שאין בה ‘גשם’ — היעדר, לא פגם;

(2) ‘גשר’ חוצה ‘תהום’ — הגשר הוא פתרון מעל התהום, לא פגם בו;

(3) ‘תקר’ הוא יציאת ‘אוויר’ — האוויר אינו המושא שנפגם.

המלכודת: ‘פגם בתוך X’ לעומת ‘היעדר’ או ‘יחס מרחבי’.

תשובה (2) נכונה. אנלוגיה; הקשר במקור: ‘מהנה’ הוא הגורם לאחר להרגיש ‘הנאה’ — תואר הגורם לרגש אצל הזולת. נחפש זוג שבו התואר גורם לרגש אצל אחר. בתשובה (2): ‘מפחיד’ גורם לאחר להרגיש ‘פחד’,

«נסמן». נפסול:

(1) ‘מצחין’ מפיץ ‘צחנה’ — ריח, לא רגש שחווה אדם;

(3) ‘מקנא’ מרגיש ‘קנאה’ בעצמו — הנושא חווה את הרגש ואינו גורם לו לאחר;

(4) ‘מקשיב’ נוהג ב‘קשב’ בעצמו — פעולה של הנושא, לא גרימה לזולת.

המלכודת: להבחין בין ‘גורם לרגש אצל אחר’ לבין ‘חווה בעצמו’ — (3) ו-(4) באותו משקל מורפולוגי אך במשמעות הפוכה.

תשובה (1) נכונה. אנלוגיה של ביטויים; הקשר במקור: ‘הדיר את רגליו’ פירושו שלא ‘פקד’ את המקום — הביטוי מציין את שלילת הפעולה (הימנעות ממנה). נחפש ביטוי שמשמעו ‘לא עשה’ את הפועל שלצידו. בתשובה (1): ‘חשק את שפתיו’ (שתק) פירושו שלא ‘דיבר’,

«נסמן». נפסול:

(2) ‘העלה חרס בידו’ = ‘נכשל’ — נרדפים, לא שלילה, והמקור הפוך;

(3) ‘נמלט בעור שיניו’ = ‘ניצל’ — גם כאן נרדפים;

(4) ‘מרט את עצביו’ הוא ההפך מ‘הרגיע’, אך זו פעולה אקטיבית כלפי אדם אחר (ולא הימנעות עצמית) — נפסול גם על שינוי במספר הנפשות.

המלכודת: המקור אינו ‘ניגוד’ סתם אלא ‘הימנעות מן הפעולה’ של הנושא עצמו.

תשובה (2) נכונה. אנלוגיה; הקשר במקור: ‘לולייני’ הוא התיאור של צורת ה‘סליל’ — התואר מתאר את צורתו המהותית של האובייקט כולו. נחפש תואר-צורה המתאר את צורתו האופיינית של אובייקט. בתשובה (2): ‘סגלגל’ הוא צורת ה‘ביצה’,

«נסמן». נפסול:

(1) ‘כידון’ טוב צריך להיות ‘מחודד’ — ‘מחודד’ מתאר רק את קצהו, ובניסוח של ‘צריך להיות’;

(3) ‘מקורזל’ הוא צורה אפשרית של ‘שיער’, לא מהותית;

(4) ‘גבשושי’ הוא משטח שיש בו הרבה ‘בליטות’ — היחס הוא ‘מורכב מהרבה’, לא ‘צורתו של’.

המלכודת: ‘צורתו המהותית של האובייקט’ לעומת ‘צורה אפשרית’ או ‘מורכב מריבוי’.

תשובה (4) נכונה. שאלת הסקה מסוג ‘תופעה דומה’. הניסוי ממחיש את אפקט הראשוניות: התכונות שהופיעו בראש הרשימה (בהתחלה) קבעו את ההתרשמות הכוללת מן האדם — מי שקיבל תחילה תכונות חיוביות שפט לחיוב, ומי שקיבל תחילה שליליות שפט לשלילה. נחפש תופעה שבה ההתחלה של דבר יחיד קובעת את ההתרשמות הכוללת ממנו. בתשובה (4): מורים נותנים ציון גבוה לעבודה שפרקיה הראשונים טובים, אף שהמכלול אינו מצדיק זאת — ההתחלה קובעת את השיפוט הכולל,

«נסמן». נפסול:

(1) איכות האבחון יורדת במהלך היום — עניין של עייפות/זמן, לא של סדר המידע;

(2) העדפת ביטחון על ניסיון — אין רכיב של ‘ראשוניות’;

(3) חיבוב הספר הראשון — זו העדפה בין פריטים נפרדים, לא קביעת שיפוט כולל של ישות אחת לפי תחילתה.

המלכודת:

(3) גם מזכיר ‘ראשון’, אך אין בו שיפוט כולל שנקבע לפי ההתחלה.

תשובה (2) נכונה. חידת היגיון. נתונות שתי קומות, שני דיירים בכל אחת. מטענה (1): רינה מתחת למשה ⟸ רינה בקומה 1, משה בקומה 2. מטענה (3): חנה ורינה באותה קומה ⟸ חנה בקומה 1, ולכן משה ושלומית בקומה 2. טענה (4) (משה מעל חנה) מתיישבת. אך טענה (2) קובעת ששלומית אינה בקומה העליונה — בסתירה למה שנובע. השמטת טענה (2) מסלקת את הסתירה ומשאירה חלוקה עקבית: קומה 1 = חנה+רינה, קומה 2 = משה+שלומית,

«נסמן». נפסול את היתר: השמטת (1), (3) או (4) עדיין כופה ששלומית בקומה העליונה מול טענה (2) — הסתירה נשארת.

המלכודת: לוודא שדווקא הטענה המושמטת היא זו שיוצרת את אי-ההתאמה.

תשובה (3) נכונה. שאלת הבנה של פסקה. המחברת כותבת שבמשך שנים רבות הכתיבה המחקרית על יחסי דת ומדינה התעלמה מסוגיות מגדר, ולכן בחרה להדגיש את ההיבט המגדרי ולהעמיד את עולמן של הנשים במרכז — כדי לאתגר את התפיסה הממקדת בעולם הגברים ולתת קול לנשים. נחפש את הנימוק הזה.

תשובה (3): המחקר התמקד בעבר בגברים, והכותבת סבורה שחשוב לתת מקום גם להיבט הנשי שהוזנח,

«נסמן». נפסול:

(1) ‘נקודות מבט שוליות’ — היא רואה בהיבט הנשי עיקר, לא שוליים;

(2) מייחסת את המניע ל‘אופי היחסים בין דת ומדינה שאינו מאפשר לנשים קול’, בעוד הטקסט עוסק בהזנחת המגדר במחקר;

(4) ‘כיווני המחקר על גברים מוצו’ — לא נטען בפסקה.

המלכודת: איתור הסיבה המדויקת שבטקסט (הזנחת הנשי במחקר) והבחנתה מניסוחים קרובים אך שגויים.

תשובה (1) נכונה. שאלת השלמה מרובת-חלקים. ההשלמה הקוהרנטית: מירקין חלף בלי להניד עפעף על פני שלט ‘זהירות – מוקשים’, ומעשהו הפך למשל ל‘כוחה של האהבה’ (אהבתו גברה על הפחד); אך התגובה הייתה ‘נלהבת פחות לו’ ידעו הבריות שמירקין ‘אינו יודע לקרוא’ — כלומר ההתפעלות הייתה מתפוגגת אילו התברר שהתעלמותו מן הסכנה נבעה מבורות ולא מאומץ.

«נסמן». נפסול:

(2) ‘נזעמת יותר לו אינו יודע לקרוא’ — אם אינו יודע לקרוא היו כועסים פחות, לא יותר;

(3) פרטים שאינם מתלכדים לסיפור אחד;

(4) ‘לולא הוא בעליו החוקיים’ מול ‘זלזול ברכוש הזולת’ — סותר את עצמו.

המלכודת: על כל ארבעת החלקים ליצור סיפור עקבי, ובמיוחד שכיוון הרגש (פחות/יותר נלהבת) יתאים לתנאי.

תשובה (4) נכונה. שאלת השלמה מרובת-חלקים. ההשלמה: ‘השבתתו’ / ‘עקב דרישתה’ / ‘המתנגדים להשבתתו’ / ‘בכל דרך לחידוש’. המשפט נעשה עקבי: השבתת השעון נעשתה עקב דרישת המנהלת; מפתיע שאופיר, גדול המתנגדים להשבתה, קודם על ידיה — ומתברר שהוא רק אמר לה את מה שרצתה לשמוע כדי לזכות בקידום, אך יפעל בכל דרך לחידוש השימוש בשעון,

«נסמן». נפסול את היתר: הצירופים האחרים שוברים את ההיגיון — למשל ‘התומכים בשימוש’ אינם מפתיעים אם קודמו, וכיווני החידוש/ההשבתה בהם אינם עקביים.

המלכודת: לעקוב אחר עמדת אופיר (מתנגד להשבתה = תומך בשימוש) לאורך כל המשפט.

תשובה (2) נכונה. שאלת השלמה מרובת-חלקים. ד״ר סעידי טוענת שבני הצ׳ימומו מאריכים ימים בזכות פרי האסרולה. ההשלמה: ‘לולא’ / ‘המצביעים על היעדר’ / ‘לתמוך ב-’ / ‘שאינם מקבלים את’. המשפט המתקבל: ‘לולא התפרסמו מחקרים רבים המצביעים על היעדר קשר בין אכילת הפרי לתוחלת חיים ארוכה, הייתי מתקשה לתמוך בעמדתם של חוקרים שאינם מקבלים את טענתה של סעידי’. כלומר: מכיוון שכן פורסמו מחקרים המראים שאין קשר, הדובר יכול לתמוך במי שדוחים את סעידי,

«נסמן». נפסול: (1), (3), (4) — מילות התנאי (‘אילו’/‘לולא’) והפעלים (‘לאמץ’, ‘להסתייג’, ‘שלא לתמוך’) מפרים את הלוגיקה הכפולה של המשפט.

המלכודת: ניהול השלילה הכפולה — ‘לולא ... המצביעים על היעדר ... מתקשה לתמוך ... שאינם מקבלים’.

תשובה (2) נכונה. שאלת חיזוק. הנתון: עלה מספר הפונים למרפאה עקב צריבת מדוזות בחוף “שמשונים”. ההשערה: היו יותר מדוזות. חיזוק טוב שולל הסבר חלופי.

תשובה (2): מספר הרוחצים לא היה גבוה יותר מבקיץ הקודם — ולמרות זאת יותר נצרבו ופנו, ולכן סביר שבאמת היו יותר מדוזות,

«נסמן». נפסול:

(1) השוואה לחופים אחרים אינה נוגעת למספר המדוזות בחוף זה לעומת אשתקד;

(3) עלייה בשיעור הפונים מקרב הנפגעים היא הסבר חלופי (יותר נפגעים פנו), ולא ראיה ליותר מדוזות;

(4) הצבת שלטים המפנים למרפאה היא הסבר חלופי לעלייה בפניות (מודעוּת), ולכן מחלישה.

המלכודת: חיזוק אמיתי מנטרל את ההסבר החלופי (עלייה במספר הרוחצים) ולא מוסיף הסבר מתחרה.

תשובה (3) נכונה. שאלת הסקה לשונית. לפי מקולי, משפט מסוג ‘גרם ל...’ מתאר התרחשות שאינה מכוונת או אינה ישירה. מיה אמרה “יוסי גרם לדשא להתייבש”, ולכן פחות סביר שהתכוונה לתרחיש מכוון/ישיר. נחפש את התרחיש הישיר-מכוון.

תשובה (3): ‘יוסי הפסיק להשקות את המדשאה’ — פעולה ישירה ומכוונת של הפסקת השקיה, ולכן פחות סביר שאליה כיוונה,

«נסמן». נפסול:

(1) ‘שכח לתקן תקלה’ — לא מכוון;

(2) ‘שתל עץ שצרך את המים’ — עקיף;

(4) ‘כרת עץ שהצל’ — עקיף.

המלכודת: לזהות איזה תרחיש הוא הישיר/המכוון — הוא ה‘חריג’ שהניסוח ‘גרם ל...’ פחות מתאים לו.

תשובה (2) נכונה. שאלת ‘איזו טענה נטענת בפסקה’. הפסקה אומרת: בדיקות אלרגיה מצביעות לא פעם על אלרגיה גם כשאין, והאבחון השגוי גורם לאנשים רבים להימנע ממזונות לא-מזיקים.

תשובה (2): אף שלעיתים הבדיקות אינן אמינות, אנשים רבים נמנעים ממזונות מסוימים בשל תוצאותיהן — זו בדיוק טענת הפסקה,

«נסמן». נפסול:

(1) עוסקת במקרה שהבדיקות לא מזהות אלרגיה קיימת (תוצאה שלילית-שגויה), בעוד הפסקה עוסקת בתוצאה חיובית-שגויה;

(3) קובעת שחוסר האמינות ‘בעייתי במיוחד’ מפני שאלרגיה קטלנית — הדגשה שאינה הטענה המרכזית שנטענת;

(4) הופכת את הכיוון (‘גם אם על פי הבדיקות אינם אלרגיים’).

המלכודת: לבחור את הטענה שמופיעה במפורש בפסקה ולא ניסוח קרוב המשנה תנאי.

תשובה (4) נכונה. שאלת ‘הטענה העיקרית’. בעל הטור אומר שאף שהנימוקים בסרטון בנויים היטב, יותר משהם משכנעים הם ממחישים את יצירתיותה של הקוגניציה האנושית, המספקת כלים לפרש כל טקסט לירי בכל דרך. המסקנה: אין גבול לפרשנויות שאפשר להצמיד לטקסט לירי, ולכן אי אפשר ללמוד ממנו על היחסים בין השניים גם אם הסרטון נראה משכנע.

תשובה (4) מנסחת זאת,

«נסמן». נפסול:

(1) הופכת את דברי הטור ומציגה את הפרשנות כחושפת מידע אמיתי;

(2) מקבלת שהיה סכסוך אך שוללת רק את ההיסק ממילות השיר — צר מדי מול הטענה הכללית;

(3) עוסקת ב‘גמישות הדרושה כדי להשתכנע’, ולא בטענה שאין גבול לפרשנות.

המלכודת: הטענה העיקרית היא הכללית (אין גבול לפרשנויות), לא רכיב משני.

תשובה (4) נכונה. שאלת ‘הנחת יסוד’. מרזניץ׳ מבקש להוכיח שההידרדרות בתפקוד המוח אינה בלתי-נמנעת עם הזדקנות, ולשם כך לימד קופים זקנים יכולות חדשות כדי להראות שמוחם ישתנה וידמה למוח צעיר. כדי שהמחקר בקופים ילמד על בני אדם, עליו להניח שהקופים הם מודל תקף לאדם: אצלם, כמו אצל בני האדם, ההתנוונות המוחית קשורה לכך שמשלב מסוים ממעטים לרכוש יכולות חדשות.

תשובה (4) מבטאת זאת,

«נסמן». נפסול:

(1) ‘אין קשר הכרחי בין המדדים לתפקוד’ — סותר את בסיס המחקר, שמדד את המוח כדי ללמוד על התפקוד;

(2) עוסקת ב‘עדיפות’ של מוח צעיר — לא הנחת התכנון;

(3) קובעת שיש הבדל בין אדם לקוף בתהליך ההזדקנות — דווקא מפריך את תקפות המודל.

המלכודת: הנחת התכנון היא זו שבלעדיה המעבר מקופים לבני אדם אינו תקף.

תשובה (4) נכונה. שאלת ‘איזו טענה אינה נטענת’ בפסקה הראשונה. הפסקה מוסרת שנמל קיסריה היה מפורסם (‘שמעו יצא למרחוק’), נבנה בזמן קצר (‘בתוך שנים ספורות’) והיה גדול מאוד (‘אדיר ממדים’). לכן (1), (2) ו-(3) כן נטענות.

תשובה (4) — ‘נבנה במקום מרכזי’ — אינה נטענת בפסקה הראשונה (סוגיית המיקום נדונה בפסקה השנייה),

«נסמן».

המלכודת: להבחין בין מה שנאמר בפסקה הראשונה למידע המופיע בפסקאות אחרות.

תשובה (2) נכונה. שאלת נימוק. לפני המשפט המצוטט נאמר שנמלים נבנים בדרך כלל בחוף שיש בו מפרץ המספק בסיס והגנה טבעית, אך החוף באזור קיסריה ‘ישר וחשוף’. מכאן ‘ברור אפוא’ שתנאיו הפיזיים לא עמדו ביסוד ההחלטה — משום שבאזור אין מפרץ.

תשובה (2) אומרת זאת,

«נסמן». נפסול:

(1) ‘יש עדויות לשיקולים אחרים’ — נכון בהמשך, אך אינו הנימוק לכך שהתנאים הפיזיים לא עמדו ביסוד ההחלטה (זה מובן מאי-התאמת החוף);

(3) חורבן הנמל אינו קשור לשאלת בחירת המיקום;

(4) התחשבותו בתנאים פיזיים במפעלים אחרים אינה נזכרת.

המלכודת: הנימוק הישיר הוא היעדר המפרץ (החוף חשוף), ולא קיומם של שיקולים אחרים.

תשובה (1) נכונה. שאלת ‘במה אין מחלוקת’. הפסקה מציגה שתי קבוצות היסטוריונים: האחת סבורה שהורדוס בנה בקיסריה כדי לשאת חן בעיני הרומאים (שיקול חיצוני), והשנייה סבורה שביקש להתמודד עם התנגדות פנימית ולהבטיח אספקת חיטה לנתיניו (שיקול פנימי). המשותף לשתיהן: המניע היה פוליטי — חיזוק מעמדו כשליט (כלפי הרומאים או כלפי נתיניו).

תשובה (1) מבטאת את המכנה המשותף,

«נסמן». נפסול:

(2) הסיוע לספינות הרומיות הוא עמדת הקבוצה הראשונה בלבד;

(3) הקרבה לדרך הראשית היא נימוק הקבוצה השנייה בלבד;

(4) לקחי הבצורת שייכים לקבוצה השנייה בלבד.

המלכודת: לזהות את הרעיון הכללי (שיקול פוליטי לחיזוק השלטון) שעליו שתי הקבוצות מסכימות, להבדיל מהנימוקים הפרטיים השנויים במחלוקת.

תשובה (1) נכונה. שאלת נימוק מן הפסקה השלישית. נאמר שהבטון של בנאי הורדוס היה נחות במקצת מן הבטון הרומי, ‘שכן לצורך הכנתו ערבבו את המלט עם אבני כורכר מקומיות ולא עם אבני טוף’. כלומר הם הוסיפו למלט המיוחד אבנים שונות מאלה שהוסיפו הבנאים הרומיים.

תשובה (1) אומרת זאת,

«נסמן». נפסול:

(2) הפסקה קובעת מפורשות שהמלט המיוחד כן הכיל אפר געשי (זו תכונתו);

(3) הפסקה אומרת שהבטון כן התקשה בתוך מים — זו סגולת המלט;

(4) הופכת את היוצרות (הם השתמשו בכורכר במקום טוף, לא ‘בנוסף’).

המלכודת: הסיבה היא סוג האבנים (כורכר מקומי במקום טוף), ולא הרכב המלט או אי-התקשות במים.

תשובה (3) נכונה. שאלת נימוק לשלילת רעידת האדמה. הפסקה האחרונה אומרת: אף שמקורות היסטוריים מתארים רעידת אדמה שפקדה את האזור בתקופה שבה קרס הנמל, אין הם מזכירים פגיעה בקיסריה. כלומר: אין תיעוד לרעידת אדמה שפגעה בקיסריה עצמה בתקופת הקריסה.

תשובה (3) מנסחת זאת,

«נסמן». נפסול:

(1) הופכת — טוענת שיש תיעוד לפגיעה בקיסריה אך לא בתקופה הנכונה;

(2) מדברת על חופי ארץ ישראל ‘אך לא בתקופה’ — אך הבעיה אינה העיתוי אלא היעדר פגיעה בקיסריה דווקא;

(4) ‘אין אזכור כלל לרעידת אדמה באזור בתקופה’ — אך המקורות כן מזכירים רעידה באזור, רק לא פגיעה בקיסריה.

המלכודת: ההבחנה הדקה — קיים תיעוד לרעידה באזור ובתקופה, אך לא לפגיעה בקיסריה עצמה.

תשובה (1) נכונה. שאלת ‘הגורם הנותר’. ההשערה הרווחת בפסקה האחרונה מייחסת את קריסת הנמל לשילוב שלושה גורמים: סערות חורף חזקות, בנייה באזור חשוף (מאפייני המקום), והיעדר תחזוקה ראויה לאחר מות הורדוס. הגורם הנותר, שאינו חלק מן ההשערה הרווחת, הוא גלי צונאמי — אפשרות שנשללה מפני שלא נמצאו לה עדויות ארכאולוגיות.

תשובה (1),

«נסמן». נפסול:

(2) היעדר תחזוקה, (3) מאפייני המקום החשוף, (4) סערות חורף חזקות — שלושתם כן נכללים בהשערה.

המלכודת: הצונאמי נזכר בפסקה אך דווקא כאפשרות שנדחתה, ולכן הוא ה‘נותר’.

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא יחסי זוויות בין ישרים נחתכים, והכלי הוא סכום הזוויות במשולש יחד עם זוויות קדקודיות וזוויות ישרות. הישר האלכסוני ניצב לשני ישרים אחרים (שני הריבועים המסומנים). נתבונן במשולש שבין הישר הניצב, הישר התחתון והישר הימני: זוויותיו הן $90^{\circ }$ (סימון הזווית הישרה), הזווית שגודלה $7\alpha$ (הזווית הקדקודית ל-$7\alpha$ המסומנת) והזווית $2\alpha$ שבקדקוד הימני. לכן

, כלומר

ומכאן

, כלומר

. הזווית $\beta$ ו-$7\alpha$ הן שתי הזוויות החדות במשולש ישר-זווית (הזווית הישרה השנייה), ולכן הן משלימות ל-$90^{\circ }$:

(אפשר גם לראות ש-

בזכות הישרים המקבילים).

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $50^{\circ }$ מתקבל אם מחשבים בטעות

ומזהים $2\alpha$ שגוי;

מסיח (3) $30^{\circ }$ מתקבל מחלוקה שגויה של $90$ ל-$3\alpha$;

מסיח (4) $40^{\circ }$ מתקבל אם מזהים בטעות

.

המלכודת המרכזית: יש לנצל את שתי הזוויות הישרות כדי לקשור בין $7\alpha$, $2\alpha$ ו-$\beta$, ולא לנחש יחס ישיר. לכן

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא חלקים של שלם (שברים), והכלי הוא מכנה משותף וחיסור מ-$1$. חלקו של רן הוא מה שנשאר אחרי אורן ויואב: $1-\frac{5}{21}-\frac{3}{7}$. נאחד למכנה $21$:

, ולכן

. אפשר גם להניח שהסכום כולו הוא $21$ ש״ח: אורן שילם $5$, יואב שילם $9$, ולרן נותרו

, כלומר

.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $\frac{2}{7}$ מתקבל אם מחסרים מונים ומכנים בנפרד במקום להביא למכנה משותף;

מסיח (2) $\frac{8}{21}$ מתקבל אם ממירים בטעות $\frac{3}{7}$ ל-$\frac{8}{21}$ במקום ל-$\frac{9}{21}$;

מסיח (4) $\frac{5}{7}$ הוא פיתוי 'המספר הגדול', ומתקבל אם מחשבים $1-\frac{2}{7}$ תוך התעלמות מחלקו של אורן.

המלכודת: יש להביא למכנה משותף $21$ לפני החיסור. לכן

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא פתרון משוואה עם אילוץ של מספרים שלמים, והכלי הוא ניקוי המכנה ובדיקת ערכים בטווח. מהנתון

נכפול ב-$5$ ונקבל

. כיוון ש-$z$ ו-$w$ שלמים בין $1$ ל-$9$, $w$ חייב להתחלק ב-$5$, ולכן $w=5$ (הערך היחיד בטווח), ומכאן

. לפיכך

.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $6$ מתקבל מצמד שגוי כמו

שאינו מקיים את הנתון;

מסיח (2) $8$ מתקבל מ-$z\cdot w$ עם ערכים לא-חוקיים;

מסיח (4) $12$ מתקבל אם לוקחים $w=6$ (שאינו מתחלק ב-$5$) ו-$z=2$.

המלכודת: האילוץ 'שלמים בין $1$ ל-$9$' מכריח $w=5$ יחיד, אחרת $z$ אינו שלם. לכן

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא חישוב אחוז ירידה, והכלי הוא הצבת ערך נוח לצריכת נורה והשוואת המצב לפני ואחרי. נניח שנורת $A$ צורכת $2$ יחידות ונורת $B$ צורכת $1$ יחידה (כי $A$ כפולה מ-$B$). לפני השינוי: $4$ נורות $A$ צורכות

יחידות. אחרי החלפת $2$ נורות $A$ בשתי נורות $B$:

יחידות. הירידה היא

יחידות מתוך $8$, כלומר

.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $20\%$ מתקבל אם מחשבים את הירידה ביחס למצב החדש ($\frac{2}{...}$ שגוי) במקום ביחס למצב המקורי;

מסיח (3) $40\%$ מתקבל אם סופרים בטעות ירידה של $2$ נורות מתוך $...$ ולא לפי הצריכה;

מסיח (4) $50\%$ הוא פיתוי של 'החלפנו חצי מהנורות' — אבל נורות $B$ עדיין צורכות חשמל, ולכן הירידה קטנה מ-$50\%$.

המלכודת: הירידה נמדדת ביחס לצריכה המקורית ($8$), והנורות המוחלפות אינן מתאפסות אלא צורכות מחצית. לכן

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא מספרים שלמים עוקבים, והכלי הוא ייצוג שלושתם באמצעות האמצעי. מספרים עוקבים נבדלים ב-$1$, ולכן נכתוב אותם כ-$b-1,b,b+1$. סכומם הוא $3b$, ומהנתון $3b=0$ נובע $b=0$. מכאן $a=-1$ ו-$c=1$, כלומר שלושת הערכים ידועים בוודאות: $-1,0,1$.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $1$ ומסיח (2) $2$ נובעים מהנחה מוטעית שרק חלק מהמספרים ניתנים לקביעה, אך המשוואה $3b=0$ קובעת את האמצעי במדויק וממנו נגזרים השאר;

מסיח (4) 'אי אפשר לדעת אף אחד' מתעלם מכך שסכום שלושה עוקבים שווה לשלוש פעמים האמצעי.

המלכודת: תנאי 'שלמים עוקבים' יחד עם סכום $0$ קובע פתרון יחיד, ולכן כל השלושה ידועים. לכן

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא טרפז שווה-שוקיים ושטח משולש ישר-זווית, והכלי הוא סימטריית הטרפז וניצב מהקדקוד לבסיס. הבסיס הקטן $AD=3$ והבסיס הגדול $BC=5$, והגובה $AE=2$ (הניצב מ-$A$ אל $BC$, כמסומן בזווית הישרה ב-$E$). בטרפז שווה-שוקיים ההיטלים משני צדי הבסיס הגדול שווים, ולכן

. שטח המשולש $ABE$ הוא

.

נעבור על המסיחים:

מסיח (2) $2$ מתקבל אם שוכחים לחלק ב-$2$ בנוסחת שטח המשולש;

מסיח (3) $3$ מתקבל אם לוקחים בטעות $BE=3$ (הבסיס הקטן);

מסיח (4) $4$ מתקבל אם מחשבים $\frac{2\cdot 4}{2}$ עם היטל שגוי.

המלכודת: יש למצוא את ההיטל $BE=1$ מסימטריית הטרפז, ולא להשתמש באורך בסיס כלשהו כבסיס המשולש. לכן

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא מעגלים דומים ואורכי קשתות, והכלי הוא היחס בין הרדיוסים. שני המעגלים משיקים ב-$E$, והקטעים $AC$ ו-$BD$ עוברים דרך $E$ ויוצרים זוויות היקפיות/מרכזיות שוות בשני המעגלים (הזוויות $AEB$ ו-$DEC$ קדקודיות). לכן שתי הקשתות המודגשות פרוסות מול אותה זווית, ואורכן פרופורציוני לרדיוס. היחס בין הרדיוסים הוא $6:15$, כלומר $2:5$. מאחר שהקשת הגדולה $AB$ היא $5\pi$, הקשת הקטנה $DC$ תהיה

.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $\pi$ מתקבל מיחס שגוי של $\frac{1}{5}$;

מסיח (3) $3\pi$ ומסיח (4) $4\pi$ מתקבלים מהיפוך היחס או משימוש שגוי בהפרש הרדיוסים במקום במנתם.

המלכודת: אורך הקשת פרופורציוני לרדיוס, ולכן היחס $6:15$ הוא שמעביר מ-$5\pi$ ל-$2\pi$. לכן

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא הסקה מטבלה, והכלי הוא בדיקת קניות הביגוד של כל אדם מול הרף של $150$ ש״ח. אם קנייה כללה זוג מכנסיים ב-$150$ ש״ח, סכום קניית הביגוד חייב להיות $150$ ש״ח או יותר. נבדוק את קניות הביגוד: אלעד — $60$ ו-$180$ (יש $180\ge 150$); ירון — $250$ (יש); נועם — $100$ ו-$210$ (יש $210\ge 150$); ואילו גדי — קניית ביגוד יחידה בסך $100$ ש״ח בלבד, הנמוכה מ-$150$. לכן גדי לא יכול היה לבצע קנייה כזו.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) אלעד — קנה ביגוד ב-$180$, ולכן ייתכן;

מסיח (3) ירון — קנה ביגוד ב-$250$, ולכן ייתכן;

מסיח (4) נועם — קנה ביגוד ב-$210$, ולכן ייתכן.

המלכודת: יש לבדוק דווקא את עלות קניות הביגוד היקרות ביותר של כל אדם, ולראות אצל מי אף קניית ביגוד אינה מגיעה ל-$150$. לכן

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא הסקה מטבלה, והכלי הוא איתור קניות המזון (אייקון התפוח) ותאריכיהן אצל כל אדם. קניות המזון לפי היום: אלעד ב-$16$ בפברואר; גדי ב-$2$ וב-$12$ בפברואר; ירון ב-$1$ וב-$23$ בפברואר; נועם ב-$9$ וב-$23$ בפברואר. היום המשותף היחיד לשני אנשים הוא $23$ בפברואר, שבו קנו מזון גם ירון וגם נועם.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) אלעד וגדי — קנו מזון בימים $16$ ו-($2,12$), אין חפיפה;

מסיח (2) גדי וירון — ($2,12$) מול ($1,23$), אין חפיפה;

מסיח (3) גדי ונועם — ($2,12$) מול ($9,23$), אין חפיפה.

המלכודת: יש להשוות את ימי קניות המזון בלבד ולחפש יום זהה — רק ירון ונועם חולקים את $23$ בפברואר. לכן

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא הסקה מטבלה, והכלי הוא בדיקת מונוטוניות: אצל כל אדם נסדר את הקניות לפי סכום עולה ונבדוק אם מספר התשלומים אף פעם אינו יורד. אלעד: הקנייה בסך $180$ היא ב-$2$ תשלומים, אך הקנייה היקרה ממנה בסך $280$ היא ב-$1$ תשלום — ירידה, ולכן נפסל. גדי: $220$ ב-$2$ תשלומים מול $300$ ב-$1$ תשלום — ירידה, נפסל. ירון: $250$ ב-$2$ תשלומים מול $300$ ב-$1$ תשלום — ירידה, נפסל. נועם: $550$ ב-$5$ תשלומים מול $680$ ב-$4$ תשלומים — ירידה, נפסל. אצל כל ארבעת בעלי הכרטיסים יש לפחות מקרה שבו סכום גדול יותר גורר פחות תשלומים, ולכן אצל אף אחד לא מתקיים התנאי — התשובה היא $0$.

נעבור על המסיחים:

מסיח (2) $2$,

מסיח (3) $3$ ומסיח (4) $4$ מתקבלים אם מפספסים אחת מדוגמאות הנגד ובודקים רק חלק מהקניות.

המלכודת: די בזוג קניות אחד שסותר את המגמה כדי לפסול אדם, ויש כזה אצל כולם. לכן

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא הסקה מטבלה, והכלי הוא סיכום סכומי הקניות של ירון בכל תחום ואיתור המקסימום. נסכם את קניות ירון לפי תחום: מזון —

ש״ח; הנעלה — $300$ ש״ח; ביגוד — $250$ ש״ח; מוצרי חשמל —

ש״ח. הסכום הגבוה ביותר הוא בתחום המזון ($310$), ולכן זהו התחום הדומיננטי של ירון.

נעבור על המסיחים:

מסיח (2) ביגוד ($250$) ומסיח (4) מוצרי חשמל ($240$) נמוכים מהמזון;

מסיח (3) הנעלה ($300$) קרוב אך עדיין נמוך מ-$310$ — פיתוי של קנייה בודדת גדולה מול סכום של שתי קניות מזון.

המלכודת: יש לסכום את כל הקניות בכל תחום ולא להסתפק בקנייה הבודדת הגדולה. לכן

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא הסקה מטבלה עם לוח תשלומים, והכלי הוא זיהוי אילו תשלומים נופלים דווקא על $1$ באפריל. קנייה בתשלום אחד מנוכה במלואה ב-$1$ בחודש הבא; קנייה במספר תשלומים מחולקת שווה בשווה, תשלום לכל חודש. נעבור על קניות אלעד: קנייה מ-$8$ בפברואר בסך $180$ ב-$2$ תשלומים ($90$ כל אחד) — התשלום השני נופל על $1$ באפריל: $90$. קנייה מ-$8$ בפברואר בסך $460$ ב-$4$ תשלומים ($115$ כל אחד) — התשלום השני נופל על $1$ באפריל: $115$. קנייה מ-$2$ במרץ בסך $140$ בתשלום אחד — מנוכה במלואה ב-$1$ באפריל: $140$. שאר קניות פברואר בתשלום אחד ($60,280,650$) נוכו כבר ב-$1$ במרץ ואינן משפיעות. הסך:

.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $230$ ומסיח (2) $255$ מתקבלים אם שוכחים אחד מרכיבי הסכום (למשל את קניית מרץ או אחד התשלומים השניים);

מסיח (4) $370$ מתקבל אם מוסיפים בטעות תשלום מלא במקום מנה.

המלכודת: מקניות פברואר הרב-תשלומיות נופל על אפריל התשלום השני בלבד, ומקניית מרץ נופל התשלום הראשון. לכן

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא הסתברות של מאורעות בלתי-תלויים, והכלי הוא מכפלת ההסתברויות. ההסתברות שהכלב ישן ברגע נתון היא

, וההסתברות שהחתול ישן היא

. מכיוון שהמאורעות בלתי-תלויים, ההסתברות ששניהם ישנים היא המכפלה:

.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $\frac{2}{3}$ אינו נובע משום חישוב תקין;

מסיח (2) $\frac{1}{2}$ הוא הסתברות שינת הכלב בלבד — עצירה לפני שילוב החתול;

מסיח (4) $\frac{1}{4}$ מתקבל אם לוקחים בטעות $\frac{1}{2}\cdot \frac{1}{2}$ ומתעלמים מכך שהחתול ישן $\frac{3}{4}$ מהיממה.

המלכודת: יש להמיר כל זמן שינה לחלק מהיממה ($24$ שעות) ואז להכפיל את שתי ההסתברויות. לכן

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא נוסחאות הכפל המקוצר, והכלי הוא ההפרש בין $(x+y{)}^2$ ל-$(x-y{)}^2$. נעלה את הנתון הראשון בריבוע:

. הנתון השני הוא

. נחסר את המשוואות זו מזו:

, ובאגף ימין

. לכן

, כלומר $xy=0$.

נעבור על המסיחים:

מסיח (2) $2$ ומסיח (3) $-2$ מתקבלים אם מנסים לפתור את המערכת בטעות ומקבלים ערכי $x,y$ שגויים;

מסיח (4) $-4$ מתקבל אם משתמשים רק ב-

ומזהים $2xy$ שגוי.

המלכודת: אין צורך למצוא את $x$ ואת $y$ בנפרד — חיסור שתי הזהויות מבודד ישירות את $4xy$. לכן

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא ספירה קומבינטורית, והכלי הוא מנייה של אפשרויות לכל ספרה. כל המספרים בין $100$ ל-$1,000$ הם תלת-ספרתיים, בעלי מבנה $\overline{aba}$ (ספרת האחדות זהה לספרת המאות). ספרת המאות $a$ יכולה להיות $1$ עד $9$ — $9$ אפשרויות (לא $0$, אחרת המספר אינו תלת-ספרתי); ספרת העשרות $b$ יכולה להיות $0$ עד $9$ — $10$ אפשרויות; וספרת האחדות נקבעת אוטומטית לפי ספרת המאות — אפשרות אחת. לכן מספר הסימטריים הוא

.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $72$ מתקבל מ-$8\cdot 9$ (ספירה שגויה של האפשרויות);

מסיח (2) $80$ מתקבל אם מגבילים בטעות את ספרת העשרות ל-$8$ אפשרויות;

מסיח (4) $99$ מתקבל מספירה כוללת שגויה.

המלכודת: ספרת האחדות אינה חופשית אלא כפויה על ידי ספרת המאות, וספרת המאות אינה יכולה להיות $0$. לכן

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא משפט פיתגורס, והכלי הוא זיהוי הניצבים והיתר. במשולש ישר-הזווית $ABC$ הזווית הישרה ב-$B$, והניצבים הם

ו-

, בעוד $AC$ הוא היתר. לפי פיתגורס

, ולכן

.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $x^2+y^2$ מתקבל אם שוכחים להעלות את הניצבים בריבוע ולהוציא שורש (סכום הניצבים במקום שורש סכום ריבועיהם);

מסיח (2) $(x+y{)}^4$ מתקבל מפתיחה שגויה של הביטוי;

מסיח (3) $\sqrt{x^2+y^2}$ מתקבל אם מזניחים שהניצבים עצמם הם $x^2$ ו-$y^2$ (ולא $x$ ו-$y$).

המלכודת: הניצבים נתונים כבר בריבוע ($x^2,y^2$), ולכן בריבוע היתר מופיעים $x^4$ ו-$y^4$. לכן

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא מערכת משוואות לינארית, והכלי הוא ספירת הנעלמים מול מספר המשוואות. בכל סבב, אם דנה בוחרת מספר $x$, היא מקבלת בחזרה את הערך $a\cdot x+b$ — כלומר משוואה לינארית אחת בשני הנעלמים $a$ ו-$b$. כדי לפתור שני נעלמים דרושות שתי משוואות בלתי-תלויות, ולכן שני סבבים (עם שני מספרים שונים) יספיקו לדנה לחשב את $a$ ואת $b$.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) 'לעולם לא תוכל לדעת' שגוי, כי כל סבב מספק משוואה מלאה שאפשר לפתור;

מסיח (3) $3$ ומסיח (4) $4$ מוסיפים סבבים מיותרים — שתי משוואות כבר קובעות שני נעלמים.

המלכודת: כל סבב שקול למשוואה לינארית אחת, ומספר המשוואות הדרוש שווה למספר הנעלמים — $2$. לכן

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא נפחי גופים, והכלי הוא השוואת נוסחאות הנפח של גליל וחרוט.

נסמן ב-$R$ את רדיוס הגליל וב-$r$ את רדיוס החרוט, ובגובה משותף $h$. נפח הגליל הוא $\pi R^{2}h$, ונפח החרוט הוא $\frac{1}{3}\pi r^{2}h$. מאחר שהנפחים והגבהים שווים:

, ולכן

, כלומר

. היחס בין רדיוס הגליל לרדיוס החרוט הוא $1:\sqrt{3}$.

נעבור על המסיחים:

מסיח (2) $1:9$ מתקבל אם מרבעים את היחס פעמיים;

מסיח (3) $1:3$ הוא יחס הריבועים $R^2:r^2$ בלי הוצאת שורש;

מסיח (4) $1:\frac{\sqrt{3}}{3}$ שקול ל-$\sqrt{3}:1$ — היחס ההפוך (רדיוס החרוט לגליל), פיתוי של החלפת סדר.

המלכודת: החרוט 'חסכוני' פי $3$, ולכן דווקא רדיוסו גדול יותר, והיחס המבוקש $R:r$ קטן מ-$1$. לכן

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא בעיית תנועה, והכלי הוא היחס בין מהירויות כשהזמן משותף. היקף המגרש הוא

מטר, ואורך המגרש הוא $600$ מטר. בפרק זמן שווה, רוכב האופניים עובר את ההיקף ($1600$ מ׳) והאצן עובר את האורך ($600$ מ׳). כשהזמן שווה, יחס המהירויות שווה ליחס המרחקים:

. לכן

קמ״ש.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $8$ מתקבל מיחס שגוי (למשל $\frac{1}{3}$ מ-$24$);

מסיח (3) $12$ מתקבל אם לוקחים את היחס $\frac{600}{1200}$ ומתעלמים מהרוחב בהיקף;

מסיח (4) $18$ מתקבל מיחס $\frac{3}{4}$ שגוי.

המלכודת: יש להשוות את מלוא ההיקף ($1600$, כולל שני הרוחבים ושני האורכים) לאורך הבודד ($600$). לכן

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא תכונות מספרים ופעולה מוגדרת, והכלי הוא מציאת כל ערכי $a$ האפשריים ובדיקת כל טענה. $a$ דו-ספרתי ($10$ עד $99$), ולכן $8a$ נע בין $80$ ל-$792$. הדרישה

פירושה של-$8a$ יש בדיוק שני אפסים; מספר תלת-ספרתי עם שני אפסים חייב להיות מהצורה $\overline{X00}$ (כלומר $100,200,\dots ,700$). נבדוק אילו מהם מתחלקים ב-$8$ ונותנים $a$ שלם דו-ספרתי:

,

,

(ואילו $100,300,500,700$ אינם כפולות של $8$). לכן $a\in \{25,50,75\}$. כל שלושת הערכים מתחלקים ב-$25$ — ולכן טענה (4) נכונה בהכרח.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1)

נכשל עבור $a=50$ (שבו אפס אחד);

מסיח (2) 'מתחלק ב-$3$' נכשל עבור $a=25$;

מסיח (3) 'מתחלק ב-$10$' נכשל עבור $a=25$ ו-$a=75$.

המלכודת: יש למצוא את קבוצת הערכים המלאה $\{25,50,75\}$ ולבדוק איזו טענה מתקיימת לכולם — רק ההתחלקות ב-$25$. לכן

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (3) נכונה. הנושא: פתרון משוואה ריבועית שנוצרת מהשוואת שני ריבועים. נפתח את שני האגפים בעזרת נוסחת הכפל המקוצר

: אגף שמאל

, ואגף ימין

. נשווה:

. האיבר $12x$ מופיע בשני האגפים ומצטמצם, ונקבל

, כלומר

ו-

. מכאן

, ומכיוון שנתון $x<0$ הפתרון הוא $x=-3$.

נעבור על המסיחים: $-1$ ו-$-2$ (מסיחים 1, 2) אינם מקיימים

; $-4$ (מסיח 4) נותן

.

המלכודת: לשכוח את התנאי $x<0$ ולבחור את השורש החיובי $+3$, או לפספס את צמצום $12x$.

«נסמן» את תשובה (3), $x=-3$.

תשובה (3) נכונה. הנושא: נקודה על ציר ומשוואת ישר. נקודה על ציר ה-$y$ מקיימת $x=0$, ונקודה על ציר ה-$x$ מקיימת $y=0$. עבור $A$ (על ציר $y$) נציב $x=0$ ב-

: $3y=1$, כלומר

, ולכן

. עבור $B$ (על ציר $x$) נציב $y=0$: $3x=1$, כלומר

, ולכן

.

נעבור על המסיחים: $(0,1);(1,0)$ (מסיח 1) נובע משכחת החלוקה ב-$3$; $\left(0,\frac{1}{9}\right)$ (מסיח 2) נובע מחלוקה ב-$9$ בטעות; $(0,3);(3,0)$ (מסיח 4) הופך את פעולת החלוקה לכפל.

המלכודת: לבלבל בין ערכי הנקודה על ציר $y$ (שם $x=0$) לבין הנקודה על ציר $x$ (שם $y=0$).

«נסמן» את תשובה (3),

ו-

.

תשובה (3) נכונה. הנושא: יחס שטחים בהקטנת מְמַדים (דמיון). שטח ריבוע הוא $a^2$, כלומר הוא פרופורציוני לריבוע אורך הצלע. אם אורך הצלע קוטן פי $4$ (הופך ל-$\frac{a}{4}$), השטח החדש הוא

— כלומר קטן פי $16$. אפשר גם להציב: ריבוע בעל צלע $4$ שטחו $16$, וריבוע בעל צלע $1$ שטחו $1$ — יחס של $16:1$.

נעבור על המסיחים: $8$ (מסיח 1) הוא פי $2$ מ-$4$ (חשיבה ליניארית שגויה); $2$ (מסיח 2) הוא שורש הגורם; $4$ (מסיח 4) הוא גורם ההקטנה של הצלע עצמה, לא של השטח.

המלכודת: להניח שהשטח קטן פי $4$ כמו הצלע, במקום לזכור שהוא פרופורציוני לריבוע.

«נסמן» את תשובה (3), פי $16$.

תשובה (1) נכונה. הנושא: אילוצי התחלקות בבעיה מילולית. מספר הצמחונים הוא $\frac{1}{3}$ מהתושבים ולכן מספר התושבים חייב להתחלק ב-$3$. בנוסף, $40\%$ מהצמחונים (שהם $\frac{2}{5}$ מהם) הם מספר שלם, ולכן מספר הצמחונים חייב להתחלק ב-$5$. מכאן שמספר התושבים חייב להתחלק גם ב-$3$ וגם ב-$5$, כלומר ב-$15$.

נבדוק:

מתחלק ב-$15$ (צמחונים $=30$, וחובבי כדורגל $=12$) — מתאים.

נעבור על המסיחים: $96$ (מסיח 2) מתחלק ב-$3$ אך לא ב-$5$; $100$ (מסיח 3) מתחלק ב-$5$ אך לא ב-$3$; $125$ (מסיח 4) מתחלק ב-$5$ אך לא ב-$3$.

המלכודת: לבדוק רק את ההתחלקות ב-$3$ ולשכוח שגם $40\%$ מהצמחונים חייב לצאת שלם.

«נסמן» את תשובה (1), $90$.

תשובה (2) נכונה. הנושא: בעיית הספק (עבודה משותפת). נחשוב על העבודה כ'בית אחד' ונחבר קצבים. קצב העבודה של שירי הוא $\frac{1}{3}$ בית לשעה, וקצב מיכאל הוא $\frac{1}{6}$ בית לשעה. יחד:

בית לשעה. הזמן לניקוי בית אחד הוא ההופכי של הקצב המשותף:

שעות.

נעבור על המסיחים: $3$ ו-$\frac{9}{2}$ (מסיחים 3, 4) גדולים מזמן העבודה של שירי לבדה — בלתי אפשרי בעבודה משותפת; $\frac{3}{2}$ (מסיח 1) נובע מחיבור שגוי של הזמנים או של הקצבים.

המלכודת: לחבר או למַצע את הזמנים ($3$ ו-$6$) במקום לחבר את הקצבים.

«נסמן» את תשובה (2), $2$ שעות.

תשובה (2) נכונה. הנושא: השוואת גדלים של חזקות ושורשים, עם דגש על סימן. נבחין תחילה בסימנים:

הוא מספר חיובי זעיר, ו-$(-2{)}^{10}$ הוא חזקה זוגית של מספר שלילי — ולכן חיובי וגדול ($1024$). שני אלה חיוביים, ולכן אינם יכולים להיות הקטן ביותר. נשארנו עם שני המספרים השליליים: $-2$ ו-$-\sqrt{2}$. מכיוון ש-$\sqrt{2}\approx 1.41$ קטן מ-$2$, הרי $-\sqrt{2}\approx -1.41$ גדול (קרוב יותר לאפס) מ-$-2$. לכן הקטן ביותר הוא $-2$.

נעבור על המסיחים: $2^{-10}$ ו-$(-2{)}^{10}$ (מסיחים 1, 3) חיוביים; $-\sqrt{2}$ (מסיח 4) שלילי אך גדול מ-$-2$.

המלכודת: לחשוב ש-$(-2{)}^{10}$ שלילי, או לשכוח ש-$-\sqrt{2}$ קרוב יותר לאפס מ-$-2$.

«נסמן» את תשובה (2), $-2$.

תשובה (2) נכונה. הנושא: סדרה חשבונית עד סף. המשקל המרבי בכל שלב יורד ב-$7$ ק"ג משלב לשלב, ומתחיל ב-$118$ ק"ג. משה ($72$ ק"ג) יכול לעמוד על שלב רק אם המשקל המרבי שלו לפחות $72$. נבדוק את ההפרש:

ק"ג הם ה'עודף' מעל משקלו של משה בשלב הראשון. כל שלב מוריד $7$ ק"ג, ו-$46$ מכיל $6$ פעמים $7$ (

) אך לא $7$ פעמים (

). לכן אחרי השלב הראשון אפשר לרדת עוד $6$ שלבים ולהישאר מעל $72$ — סך הכול

שלבים. בדיקה ישירה: שלב $7$ נושא

, ושלב $8$ נושא $69<72$.

נעבור על המסיחים: $5$ (מסיח 1) נמוך מדי; $9$ ו-$10$ (מסיחים 3, 4) חורגים — בשלב $9$ המשקל המרבי הוא $62<72$.

המלכודת: לשכוח לספור גם את השלב הראשון, או לחלק $46/7$ ולעגל בכיוון הלא נכון.

«נסמן» את תשובה (2), $7$ שלבים.

תשובה (4) נכונה. הנושא: זוויות במשולש ובדיקת טענות באמצעות דוגמאות נגדיות (סכום הזוויות $180^{\circ }$). כדי לפסול טענה 'נכונה בהכרח' די בדוגמה נגדית אחת. טענה (1) 'סכום שתיים גדול מהשלישית': במשולש $10^{\circ },10^{\circ },160^{\circ }$ מתקיים

— נפסלת. טענה (2) 'אם אחת חדה אז השנייה קהה': במשולש שווה-צלעות $60^{\circ },60^{\circ },60^{\circ }$ שתי הזוויות חדות ואף אחת אינה קהה — נפסלת. טענה (3) 'אם הן שוות אז כל אחת קטנה מהשלישית': במשולש $80^{\circ },80^{\circ },20^{\circ }$ שתי הזוויות השוות ($80^{\circ }$) גדולות מהשלישית ($20^{\circ }$) — נפסלת. מכיוון שכל שלוש הטענות נפסלות, אף אחת אינה נכונה בהכרח.

המלכודת: להסתמך על משולש 'טיפוסי' אחד במקום לחפש דוגמה נגדית קיצונית.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. הנושא: קריאת הפרש בין שתי עמודות באשכול תרשים. 'מאמרים שנשלחו אך לא התפרסמו' = מספר המאמרים בעמודה הימנית (נשלחו) פחות מספר המאמרים בעמודה השמאלית (התפרסמו), עבור כל גיליון. נחשב את הפרש המאמרים: ינואר

; פברואר

; מרץ

; מאי

(וגם אפריל

). ההפרש הגדול ביותר הוא בינואר, $9$ מאמרים.

נעבור על המסיחים: פברואר ומרץ (מסיחים 2, 3) נותנים הפרש $2$; מאי (מסיח 4) נותן הפרש $3$ — כולם קטנים מ-$9$.

המלכודת: להסתכל רק על הגובה הכולל של העמודה או רק על שכבת המאמרים בעמודה אחת, במקום על ההפרש בין שתי העמודות בשכבת המאמרים.

«נסמן» את תשובה (1), ינואר.

תשובה (3) נכונה. הנושא: הפרש ערכים באשכול תרשים וצמצום יחס. עבור מרץ נקרא מהתרשים: נשלחו $34$ יצירות של $25$ יוצרים, והתפרסמו $22$ יצירות של $21$ יוצרים. מספר היוצרים שלא פורסמה מיצירתם = יוצרים שנשלחו פחות יוצרים שהתפרסמו

. מספר היצירות שלא פורסמו = יצירות שנשלחו פחות יצירות שהתפרסמו

. היחס הוא $4:12$, ואחרי צמצום ב-$4$ מקבלים $1:3$.

נעבור על המסיחים: $9:11$ ו-$2:5$ (מסיחים 1, 2) אינם צמצום של $4:12$; $4:7$ (מסיח 4) נובע מקריאה שגויה של אחד הערכים.

המלכודת: לבלבל בין ספירת יוצרים (המספר המעוגל בראש העמודה) לבין ספירת יצירות (גובה העמודה), או לשכוח לצמצם.

«נסמן» את תשובה (3), $1:3$.

תשובה (1) נכונה. הנושא: השוואת שכבות בתוך עמודת ה'נשלחו' לכל גיליון. 'הסוג הפופולרי' הוא הסוג בעל השכבה הגבוהה ביותר בעמודה הימנית (נשלחו). נבדוק בכל גיליון מהו הסוג עם הכי הרבה יצירות שנשלחו: ינואר — שירים $10$, סיפורים $8$, מאמרים $12$ → המאמרים מובילים; פברואר — $5,13,8$ → סיפורים; מרץ — $10,15,9$ → סיפורים; אפריל — $13,8,5$ → שירים; מאי — $12,6,7$ → שירים. המאמרים הם הסוג הפופולרי רק בינואר — פעם אחת.

נעבור על המסיחים: $2$ ו-$3$ (מסיחים 2, 3) סופרים גיליונות נוספים שבהם המאמרים אינם המובילים; $0$ (מסיח 4) מתעלם מינואר.

המלכודת: להסתכל על היצירות שהתפרסמו במקום על אלה שנשלחו, או לספור את הסוג בעל השכבה הגבוהה בגרף כולו.

«נסמן» את תשובה (1), פעם אחת.

תשובה (4) נכונה. הנושא: מקסום תחת אילוץ, בשילוב קריאת התרשים. מהעמודה השמאלית (התפרסמו) של אפריל נקרא שהתפרסמו $11$ יצירות: $2$ שירים, $6$ סיפורים ו-$3$ מאמרים. כדי למקסם את מספר העמודים לסיפורים, ניתן לשירים ולמאמרים את מספר העמודים המינימלי, וכל השאר יוקדש לסיפורים. שירים:

עמודים (השיר תופס תמיד עמוד אחד). מאמרים:

עמודים (מינימום $2$ למאמר). נותרו

עמודים לסיפורים — וזה אפשרי, שכן $6$ סיפורים יכולים להכיל עד

עמודים. לכן המקסימום לסיפורים הוא $42$.

נעבור על המסיחים: $12,25,31$ (מסיחים 1–3) נובעים מהקצאה לא-מינימלית לשירים/מאמרים או מספירת יצירות שגויה.

המלכודת: להשתמש בכמות היצירות שנשלחו במקום שהתפרסמו, או לתת למאמרים/שירים יותר מהמינימום.

«נסמן» את תשובה (4), $42$ עמודים.

תשובה (1) נכונה. הנושא: מקסום כמות אצל יחיד תחת אילוץ מספר היוצרים. מהעמודה השמאלית (התפרסמו) של פברואר נקרא: התפרסמו $17$ יצירות (גובה העמודה), של $13$ יוצרים (המספר המעוגל שבראשה). כדי שיוצר אחד יפרסם כמה שיותר יצירות, ניתן ל-$12$ היוצרים האחרים את המינימום — יצירה אחת לכל אחד, כלומר $12$ יצירות. נותרות

יצירות ליוצר האחרון. לכן לכל היותר פרסם יוצר אחד $5$ יצירות.

נעבור על המסיחים: $2,3,6$ (מסיחים 2–4) נובעים מקריאה שגויה של מספר היצירות או היוצרים, או מהנחה שכל היוצרים תרמו במידה שווה.

המלכודת: לבלבל בין מספר היצירות ($17$, גובה העמודה) למספר היוצרים ($13$, המספר המעוגל).

«נסמן» את תשובה (1), $5$ יצירות.

תשובה (3) נכונה. הנושא: אי-שוויון על סכום ומספרים שלמים. 'מספר תלת-ספרתי' פירושו $a+b\ge 100$. נחבר את שתי המשוואות $a+b$ ו-

:

, ולכן

, ומכאן $a\ge 71$. נוודא ש-$a=71$ אפשרי: אז

(שלם חיובי) ו-

(תלת-ספרתי) — הכול תקין, ולכן $71$ הוא הערך הקטן ביותר האפשרי ל-$a$.

נעבור על המסיחים: $43$ (מסיח 1) נובע מהתנאי $b>0$ בלבד ($a>42$), בלי הדרישה שהסכום תלת-ספרתי; $58$ (מסיח 2) נובע מהצבה שגויה; $99$ (מסיח 4) גדול מהמינימום הנדרש.

המלכודת: להתעלם מהתנאי $a+b\ge 100$ ולהסתפק ב-

.

«נסמן» את תשובה (3), $71$.

תשובה (2) נכונה. הנושא: ממוצע ומשוואה.

נסמן ב-$y,t,n$ את גובהי יחזקאל, טוביה ונועם. נתון

, וכן $t=n$. נציב $n=t$ ונכפול ב-$3$:

, ומכאן

— יחזקאל גבוה מטוביה ב-$12$ ס"מ. אינטואיציה (כפי שמראה זינוק): טוביה ונועם נמוכים כל אחד ב-$4$ ס"מ מהממוצע, ולכן יחזקאל חייב להיות גבוה ב-$8$ ס"מ מהממוצע כדי לאזן; ומאחר שטוביה נמוך ב-$4$ מהממוצע, ההפרש בין יחזקאל לטוביה הוא

.

נעבור על המסיחים: $16$ (מסיח 1) מוסיף פעמיים; $8$ (מסיח 3) הוא רק המרחק של יחזקאל מהממוצע; $4$ (מסיח 4) הוא המרחק של טוביה מהממוצע.

המלכודת: להשוות את יחזקאל לממוצע במקום לטוביה.

«נסמן» את תשובה (2), $12$ ס"מ.

תשובה (1) נכונה. הנושא: שינוי שטח פנים בהוצאת קוביות מגוף. הקובייה הגדולה היא $3\times 3\times 3$ ושטח פניה

סמ"ר. נבחן הוצאה של קובייה אמצעית אחת מדופן: לפני ההוצאה תרמה הקובייה לשטח הפנים רק את פאתה החיצונית ($1$ סמ"ר). לאחר ההוצאה פאה זו נעלמת ($-1$), אך נחשפים חמישה משטחים חדשים — רצפת החלל ($1$ סמ"ר) וארבעה קירות צדדיים ($4$ סמ"ר), סך הכול $+5$. השינוי הנקי לכל דופן הוא

סמ"ר. יש $6$ דפנות (ומכיוון שהקוביות האמצעיות אינן צמודות זו לזו, החללים אינם מפריעים זה לזה), ולכן שטח הפנים גדל ב-

סמ"ר.

נעבור על המסיחים: 'גדול ב-$18$' (מסיח 2) מפספס חלק מהמשטחים שנחשפים; 'קטן ב-$24$' ו'קטן ב-$18$' (מסיחים 3, 4) טועים בכיוון — השטח גדל, לא קטן.

המלכודת: להניח שהוצאת חומר תמיד מקטינה שטח פנים, בעוד שחשיפת חלל פנימי דווקא מגדילה אותו.

«נסמן» את תשובה (1), גדול ב-$24$ סמ"ר.

תשובה (4) נכונה. הנושא: ערך מוחלט, כפל, ובדיקת 'חיובי בהכרח'. נתון ש-$a$ ו-$b$ שונים מאפס, אך יכולים להיות חיוביים או שליליים. נבדוק כל ביטוי בעזרת דוגמאות נגדיות: $|a+b|$ (מסיח 1) מתאפס כאשר $a=-b$, למשל

נותן

; $(a-b{)}^2$ (מסיח 2) מתאפס כאשר $a=b$, למשל

;

(מסיח 3) מתאפס כאשר

ואף יכול לצאת שלילי. לעומתם $|ab|$: מכיוון ש-$a\ne 0$ ו-$b\ne 0$, המכפלה $ab$ שונה מאפס, וערכה המוחלט גדול תמיד ממש מאפס. לכן רק $|ab|$ גדול בהכרח מ-$0$.

המלכודת: לשכוח שמותר ל-$a,b$ להיות שליליים או שווים, מה שמאפס את שלושת הביטויים האחרים.

«נסמן» את תשובה (4), $|ab|$.

תשובה (2) נכונה. הנושא: ספירת צמדים ומקסום תחת אילוץ כיסוי. מארבעה זמרים אפשר להרכיב

צמדים, וכל צמד ביצע לפחות שיר אחד. דפנה שייכת ל-$3$ צמדים (עם אודי, עם בני, עם גילה). כדי שדפנה תשתתף בכמה שיותר שירים, ניתן לשלושת הצמדים שאינם כוללים אותה — אודי־בני, אודי־גילה, בני־גילה — את המינימום, שיר אחד לכל צמד, כלומר $3$ שירים 'שאינם של דפנה'. נותרו

שירים שכולם יכולים להיות של צמדים הכוללים את דפנה. לכן דפנה השתתפה לכל היותר ב-$9$ שירים.

נעבור על המסיחים: $8$ (מסיח 1) אינו מְמַצה את המקסימום; $3$ (מסיח 3) הוא דווקא המינימום האפשרי לדפנה; $4$ (מסיח 4) נובע מספירת צמדים שגויה.

המלכודת: לשכוח שרק $3$ שירים חייבים ללכת לצמדים שאינם כוללים את דפנה, ולכן כל השאר יכולים להיות שלה.

«נסמן» את תשובה (2), $9$ שירים.

תשובה (3) נכונה. הנושא: פישוט עצרת והתחלקות. נפשט את הביטוי:

— מכפלת $M$ במספר הקטן ממנו ב-$1$. אנו מחפשים איזו מהתשובות נותנת מכפלה כזו המתחלקת ב-$11$:

(אינו מתחלק ב-$11$);

(אינו);

(מתחלק!);

(אינו). מכיוון ש-$22$ עצמו כפולה של $11$, המכפלה $23\cdot 22$ מתחלקת ב-$11$. לכן $M=23$.

נעבור על המסיחים: $13,14,24$ (מסיחים 1, 2, 4) — באף אחד מהם לא $M$ ולא $M-1$ הם כפולה של $11$.

המלכודת: להיבהל מהעצרת במקום לצמצם את $\frac{M!}{(M-2)!}$ ל-$M(M-1)$.

«נסמן» את תשובה (3), $M=23$.

תשובה (4) נכונה. הנושא: משיקים למעגל ומשולש $30$-$60$-$90$.

נסמן ב-$r$ את רדיוס כל מעגל. שני המעגלים משיקים לצלע השמאלית $AB$ (ולכן מרכזיהם במרחק $r$ ממנה), המעגל העליון $P$ משיק לצלע העליונה $AD$ והתחתון $O$ משיק לצלע התחתונה $BC$, והם משיקים זה לזה — ולכן גובה המלבן הוא

(ארבעה רדיוסים). נוריד אנך מ-$O$ אל הצלע העליונה $AD$; נוצר משולש ישר-זווית שהיתר בו $OD=6$ והזווית בקדקוד $D$ (שבין $OD$ לצלע $AD$) היא $60^{\circ }$ — משולש $30$-$60$-$90$. הניצב שמול $30^{\circ }$ (הניצב האופקי) הוא חצי מהיתר, כלומר $3$; והניצב שמול $60^{\circ }$ (הניצב האנכי, שאורכו $3r$ — המרחק האנכי מ-$D$ בגובה $4r$ אל $O$ בגובה $r$) הוא $\frac{\sqrt{3}}{2}$ מהיתר, כלומר $3\sqrt{3}$. מ-

נקבל

. כעת

, ורוחב המלבן

(הניצב האופקי $3$ ועוד רדיוס). לכן השטח

.

נעבור על המסיחים: $10\sqrt{3}$ ו-$16\sqrt{3}$ (מסיחים 1, 2) חסרים את האיבר הקבוע; $9+18\sqrt{3}$ (מסיח 3) נובע מהחלפת התפקידים של הניצבים במשולש $30$-$60$-$90$.

המלכודת: לזהות לא נכון איזה ניצב הוא חצי-היתר ואיזה גדול פי $\sqrt{3}$ ממנו.

«נסמן» את תשובה (4), $12+12\sqrt{3}$.

התשובה הנכונה היא (3) suited – מותאם/מתאים. המשפט אומר שהעכברושים (Muskrats) מותאמים היטב לחיים במים משום שכפות רגליהם עם קרומי השחייה וזנבם השטוח מסייעים להם לשחות ולתמרן; הצירוף 'well suited to life in the water' = מותאמים היטב לחיים במים, וההמשך (איברים שמסייעים לשחייה) מנמק זאת.

נעבור על המסיחים: praised (זכה לשבחים), informed (מיודע/מעודכן) ו-behaved (התנהג) – אף אחד מהם אינו יוצר צירוף הגיוני עם 'well ___ to life in the water'. לכן נסמן (3).

התשובה הנכונה היא (3) detected – זוהה/נקלט. המשפט אומר שריחו של הבואש יכול להיות ___ ממרחק של עד שני קילומטרים; ריח שאפשר לחוש ממרחק רב הוא ריח ש'נקלט'/'זוהה'.

נעבור על המסיחים: arranged (סודר/אורגן), commanded (פקד/ציווה) ו-insulted (העליב) – אף אחד מהם אינו מתאר קליטה של ריח ממרחק. לכן נסמן (3).

התשובה הנכונה היא (2) carved – חרט/גילף. המשפט אומר שמיכלאנג'לו ___ את שמו רק על אחד מפסליו, ה-Pietà; שם המוטבע על פסל שיש הוא שם ש'נחרט'/'גולף'.

נעבור על המסיחים: invested (השקיע), adored (העריץ) ו-narrated (סיפר/דיקלם) – אף אחד מהם אינו מתאר פעולה של הטבעת שם על אבן. ההקשר הפיסולי (sculptures, Pietà) מכוון ל'חריטה'. לכן נסמן (2).

התשובה הנכונה היא (3) resemblance – דמיון. המשפט אומר שהסרט Stuart Little נושא דמיון מועט להפתיע לספר הילדים שעליו הוא מבוסס; הצירוף 'bears resemblance to' = נושא דמיון ל.

נעבור על המסיחים: perspective (נקודת מבט), subscription (מנוי) ו-incentive (תמריץ) – אף אחד מהם אינו יוצר עם 'bears ___ to' ביטוי שמשמעו קרבה/השוואה בין סרט לספר. לכן נסמן (3).

התשובה הנכונה היא (2) conscience – מצפון. המשפט מתאר את גיבור הרומן 'החטא ועונשו' של דוסטויבסקי, רסקולניקוב, המבצע רצח ואז מיוסר על ידי ה___ האשם שלו; אדם המיוסר לאחר שרצח מיוסר על ידי מצפונו – 'guilty conscience' = מצפון אשם/נקיפות מצפון.

נעבור על המסיחים: persistence (התמדה), prominence (בולטוּת) ו-convenience (נוחוּת) – אף אחד מהם אינו מתיישב עם ייסורים פנימיים בעקבות מעשה רצח. לכן נסמן (2).

התשובה הנכונה היא (4) adhere to – לדבוק ב/לציית ל. המשפט אומר שתחנות כוח גרעיניות חייבות ___ נהלי בטיחות קפדניים בייצור אנרגיה ובסילוק פסולת; לנהלי בטיחות יש 'לדבוק'/'לציית'. נעבור על המסיחים (כולם צירופי פועל): deduct from (לנכות מ), retreat into (לסגת אל) ו-triumph over (לנצח את) – אף אחד מהם אינו מתאר עמידה בנהלים.

המלכודת: ארבעת המסיחים הם phrasal verbs, ויש לבחור לפי המשמעות המדויקת. לכן נסמן (4).

התשובה הנכונה היא (1) extensive – נרחב/מקיף. המשפט אומר שהאינקה בנו מערכת ___ של דרכים וגשרים שחיברה את כל חלקי האימפריה העצומה שלהם; מערכת המחברת את כל חלקי אימפריה ענקית היא מערכת נרחבת.

נעבור על המסיחים: accurate (מדויק), exclusive (בלעדי/אקסקלוסיבי) ו-affectionate (חיבתי/אוהב) – אף אחד מהם אינו מתאר היקף של רשת תשתיות. הרמז 'connected all parts of their huge empire' מכוון להיקף. לכן נסמן (1).

התשובה הנכונה היא (4) thaws – מפשיר/נמס. המשפט אומר שבמדינת ורמונט, ראשית האביב – כאשר הקרקע הקפואה ___ – מכונה 'עונת הבוץ'; קרקע קפואה ההופכת לבוץ באביב היא קרקע ש'מפשירה'.

נעבור על המסיחים: plucks (קוטף/פורט), growls (נוהם) ו-hauls (גורר/מושך) – אף אחד מהם אינו מתאר את מה שעובר על קרקע קפואה המתחממת. הרמזים 'frozen soil' ו-'mud season' מכוונים להפשרה. לכן נסמן (4).

התשובה הנכונה היא (4). המשפט המקורי אומר שלאחר כיבוש צפון אפריקה במאה ה-15, הטורקים העות'מאנים שלטו באזור במשך כמעט ארבע מאות שנה ('held sway over' = שלטו/משלו).

תשובה (4) – 'הטורקים העות'מאנים שלטו בצפון אפריקה במשך קרוב לארבע מאות שנה, החל מהמאה ה-15' – משמרת במדויק את משך השליטה ואת נקודת ההתחלה. נפסול את השאר:

(1) טוענת שבמאה ה-15 באו לסיומן ארבע מאות שנות שלטון – היפוך, השלטון החל אז ולא הסתיים;

(2) טוענת ששלטו ארבע מאות שנה ואז גורשו במאה ה-15 – סתירה כרונולוגית;

(3) מדברת על ניסיון כיבוש ראשון ועל פלישה 400 שנה מאוחר יותר – לא נאמר. לכן נסמן (4).

התשובה הנכונה היא (3). המשפט המקורי אומר שלפי לשכת המפקד האמריקאית, השפה הנפוצה ביותר בארה"ב אחרי אנגלית וספרדית היא סינית – כלומר סדר הדירוג הוא אנגלית, ספרדית ואז סינית.

תשובה (3) – 'הלשכה מונה את האנגלית והספרדית כשפות המדוברות ביותר בארה"ב, ואחריהן סינית' – משקפת בדיוק את הדירוג. נפסול את השאר:

(1) מוסיפה שמספר דוברי הסינית 'הולך וגדל' – פרט שאינו במקור;

(2) טוענת שסינית מדוברת 'כמעט כמו' אנגלית וספרדית – סילוף, היא במקום השלישי;

(4) טוענת שרוב דוברי האנגלית דוברים גם ספרדית או סינית – אמירה שאין לה בסיס במקור. לכן נסמן (3).

התשובה הנכונה היא (2). המשפט המקורי אומר שבעבר האמינו כי תיאוריות מנדל מנוגדות לאלה של דרווין, אך תפיסה זו הופרכה מאז ('antithetical' = מנוגד; 'refuted' = הופרך). מכאן שכיום שוב אין רואים אותן כסותרות.

תשובה (2) – 'הרעיונות שהעלו מנדל ודרווין אינם נחשבים עוד סותרים' – מנסחת זאת במדויק. נפסול את השאר:

(1) טוענת שהרעיונות שונים מהותית למרות דמיון – היפוך של 'הופרכה';

(3) טוענת שמנדל הסכים עם דרווין בשלב מסוים – לא נאמר;

(4) עוסקת בעמדתו האישית של מנדל שהתנגד ואז הכיר – סילוף, המשפט עוסק באמונה הרווחת ולא במנדל עצמו. לכן נסמן (2).

התשובה הנכונה היא (4). המשפט המקורי אומר שהמלחין בן המאה ה-20 אהרן קופלנד יצר מוזיקה בעלת צליל אמריקאי מובהק.

תשובה (4) – 'יצירותיו המוזיקליות של אהרן קופלנד מאופיינות באיכות אמריקאית שאין לטעות בה' – משמרת את הרעיון של 'distinctly American sound'. נפסול את השאר:

(1) 'המזוהה ביותר באופן מיידי מכל מלחין אמריקאי' – טענת-על שאינה במקור;

(2) 'יצירותיו המקוריות הן וריאציות על מנגינות אמריקאיות מסורתיות' – פרט שלא נאמר;

(3) 'אחד המלחינים האמריקאים הנודעים ביותר' – עוסק במעמדו ולא באופי הצליל. לכן נסמן (4).

התשובה הנכונה היא (3). לפי הטקסט, CocoaVia הוא מוצר חדש של חברת Mars: נאמר במפורש 'It has introduced CocoaVia, a chocolate bar' – חברת מארס הציגה את חטיף השוקולד החדש.

תשובה (3) 'a new product made by Mars' תואמת. נפסול את השאר:

(1) 'כימיקל טבעי' – הפלבנולים הם הכימיקלים הטבעיים, לא החטיף עצמו;

(2) 'אינו בריא יותר משוקולד רגיל' – היפוך, נאמר שהוכח כי הוא מפחית כולסטרול;

(4) 'פופולרי יותר מ-M&M's' – השוואת פופולריות שלא נעשתה בטקסט. לכן נסמן (3).

התשובה הנכונה היא (4). המילה 'It' בשורה 2 (בצירוף 'It has introduced CocoaVia') מתייחסת לחברת Mars: המשפט הקודם מציג את 'Mars, the company that manufactures treats such as M&M's', והגורם שהציג את CocoaVia הוא אותה חברה.

תשובה (4) 'the Mars company' תואמת. נפסול את השאר:

(1) 'חטיף CocoaVia' – הוא המושא שהוצג, לא הגורם שהציג;

(2) 'reality' – שם עצם מופשט מהמשפט, אינו הנושא של 'has introduced';

(3) 'M&M's' – מוצר שהחברה מייצרת, לא הנושא. לכן נסמן (4).

התשובה הנכונה היא (2). בשורה 8 הצירוף 'rich in' (בהקשר 'chocolate rich in flavanols') פירושו 'מלא ב'/'עשיר ב': שוקולד עשיר בפלבנולים = שוקולד המכיל אותם בשפע.

תשובה (2) 'full of' תואמת. נפסול את השאר:

(1) 'tasting like' (בעל טעם של) – 'rich in' אינו עוסק בטעם;

(3) 'with few' (עם מעט) – היפוך המשמעות;

(4) 'good for' (טוב עבור) – אינו פירוש הצירוף. לכן נסמן (2).

התשובה הנכונה היא (4). מטרת הפסקה האחרונה היא להראות מדוע ייתכן ש-CocoaVia אינו בריא כפי שנדמה: הפסקה פותחת ב'nutritionists are not convinced', מציינת 140 קלוריות ו-11 גרם שומן בכל חטיף, ומזהירה שאי-אפשר לאכול הרבה שוקולד – גם בריא – בלי לעלות במשקל.

תשובה (4) 'show why CocoaVia may not be as healthy as people think' תואמת. נפסול את השאר:

(1) 'להציג את מחקריה של ליכטנשטיין בתזונה' – היא מצוטטת כמומחית, אין הצגת מחקרים שלה;

(2) 'לדון בערך התזונתי של החטיף' – ניסוח ניטרלי שמחמיץ את נימת האזהרה של הפסקה;

(3) 'להסביר כיצד אפשר לאכול יותר בלי לעלות במשקל' – היפוך של האמור. לכן נסמן (4).

התשובה הנכונה היא (3). כותרת הולמת לטקסט היא 'CocoaVia: Can Chocolate Be Good for You?' – שכן הטקסט כולו סובב סביב השאלה אם שוקולד (ובפרט CocoaVia) יכול להיות בריא: הפתיחה שואלת 'Wouldn't it be wonderful if chocolate were good for you?', ואחריה יתרונות מזה ואזהרות מזה.

תשובה (3) לוכדת את ציר הדיון. נפסול את השאר:

(1) 'CocoaVia ו-M&M's: שוקולדים מבית Mars' – צר מדי ומדגיש פרט שולי;

(2) 'עצות תזונה מאליס ליכטנשטיין' – עוסק ברכיב אחד בלבד בפסקה האחרונה;

(4) 'פלבנולים, כולסטרול ותפקוד הלב' – מונה פרטים ולא את שאלת-העל של הטקסט. לכן נסמן (3).

התשובה הנכונה היא (3). כותרת הולמת לטקסט היא 'The Creation and Rediscovery of a Nigerian Treasure' – היצירה והגילוי המחודש של אוצר ניגרי: הטקסט מתאר כיצד נוצרה יצירת המופת 'Tutu' של אנוונו וכיצד התגלתה מחדש ונמכרה ב-2018.

תשובה (3) מכסה את שני צירי הטקסט – יצירה וגילוי מחדש. נפסול את השאר:

(1) 'אדטוטו אדמילויי: נסיכה יורובה' – מתמקד בדמות המצוירת בלבד;

(2) 'חייו ופועלו של האמן הגדול של ניגריה' – רחב מדי, הטקסט עוסק ביצירה מסוימת ובגילויה;

(4) 'דיוקנאות אפריקאיים ידועים' – כללי ואינו ממוקד ב-Tutu. לכן נסמן (3).

התשובה הנכונה היא (3). לפי הפסקה הראשונה, בית המכירות Bonhams מצא/שחזר את היצירה האבודה: נאמר 'A long-lost masterpiece ... was recovered by Bonhams London auction house'.

תשובה (3) 'found the long-lost painting' תואמת. נפסול את השאר:

(1) 'בית המכירות הראשון שזיהה את כישרונו של אנוונו' – לא נאמר;

(2) 'מעולם לא קיבל 1.2 מיליון ליש"ט על ציור לפני Tutu' – נאמר רק שזו היצירה המודרניסטית הניגרית היקרה ביותר שנרכשה במכירה, ולא דבר על עסקאות קודמות של Bonhams;

(4) 'ביקש מאנוונו לצייר דיוקן של אדמילויי' – Bonhams הוא בית מכירות בן-זמננו, לא מזמין היצירה. לכן נסמן (3).

התשובה הנכונה היא (3). זוהי שאלת שלילה ('cannot be inferred') – עלינו לבחור את ההיגד שלא ניתן להסיק מהפסקה השנייה. ההיגד (3) 'Most of his paintings were portraits' (רוב ציוריו היו דיוקנאות) אינו ניתן להסקה: הפסקה מספרת שאנוונו יצר שלוש יצירות Tutu, אך אינה אומרת דבר על היחס הכמותי בכלל יצירתו. נפסול את השאר, שכולם כן משתמעים מהפסקה:

(1) 'לימד אמנות וגם יצר אותה' – 'professor of fine arts' בצד היותו אמן;

(2) 'עבודתו הביאה רבים למודעות לאמנות אפריקאית מודרנית' – 'increased the visibility of modern African art';

(4) 'ציוריו היו מקוריים מאוד' – 'pioneering work'.

המלכודת: זו שאלת cannot – התשובה הנכונה היא דווקא ההיגד שאינו נתמך. לכן נסמן (3).

התשובה הנכונה היא (1). מהפסקה השלישית ניתן להסיק שמלחמת האזרחים הניגרית התנהלה בין בני היורובה ובני האיגבו: נאמר שדיוקן של נסיכה יורובה מאת אמן איגבו נחגג כסמל לפיוס לאומי ('national reconciliation') זמן קצר לאחר המלחמה – פיוס בין שני העמים מלמד שהם היו הצדדים הנצים.

תשובה (1) תואמת. נפסול את השאר:

(2) 'החלה זמן קצר לאחר שאנוונו צייר את אדמילויי' – היפוך סדר הזמנים, היצירה נוצרה לאחר המלחמה;

(3) 'השפיעה מאוד על האמנות הניגרית' – לא נאמר על המלחמה עצמה;

(4) 'הייתה נושא רוב יצירתו של אנוונו' – לא נאמר. לכן נסמן (1).

התשובה הנכונה היא (2). מהפסקה האחרונה ניתן להסיק שפפיאט קיווה מזה זמן רב למצוא את ציורי ה-Tutu: לאורך השנים הוצגו לפניו 'Tutu'-ים רבים שהתגלו כשעתוקים, וכשמצא סוף-סוף מקור אמיתי היה 'נדהם לחלוטין' ('utterly astonished', 'absolutely staggered'), והגילוי הושווה בעיניו ל'אוצר ארכיאולוגי נדיר'. תגובות אלה מלמדות על ציפייה ותקווה ממושכת.

תשובה (2) 'had long hoped to find the Tutu paintings' תואמת. נפסול את השאר:

(1) 'מצא ציורי אנוונו אחרים בבית המשפחה' – לא נאמר;

(3) 'חדל לחפש את שני הדיוקנאות המקוריים האחרים' – לא נאמר;

(4) 'סבר שהשעתוקים טובים כמו המקור' – היפוך, הוא נדהם דווקא מן המקוריות. לכן נסמן (2).

תשובה (2) נכונה. הנושא: השלמת פועל לפי הקשר.

הכלי: הצירוף estimate ... to be (להעריך שמשהו הוא). המשפט מספר שגאולוג נתן בשנת 1910 טווח לגיל כדור הארץ — 'בין 50 ל-70 מיליון שנה'. מתן טווח מספרי לערך לא ידוע פירושו הערכה, ולכן נבחר ב-estimated (העריך).

«נסמן» את תשובה (2). נפסול את שאר המסיחים:

(1) memorized — שינן בעל-פה, לא רלוונטי לקביעת גיל;

(3) conducted — ניהל/הוליך, מתאים למחקר או לחשמל אך לא ל'גיל כדור הארץ';

(4) attached — צירף/חיבר, חסר משמעות כאן. כל מסיח הוא טעות שאפשר לשחזר אצל מי שאינו מכיר את הצירוף estimate ... to be.

תשובה (2) נכונה. הנושא: תיאור עוצמת התגובה.

הכלי: הנקודתיים במשפט מגדירות את התגובה — 'תוך שלושה חודשים יותר מ-2,000 איש הביעו עניין'. תגובה כזו היא נלהבת, ולכן נבחר ב-enthusiastic (נלהב).

«נסמן» את תשובה (2). נפסול את שאר המסיחים:

(1) amateur — חובבני, אינו מתאר עניין רב;

(3) ignorant — בור/נבער, הפוך מהכוונה החיובית;

(4) obedient — צייתן, אינו קשור לגודל ההיענות. המספר הגדול של הנרשמים הוא הרמז שמכריע לטובת 'נלהב'.

תשובה (4) נכונה. הנושא: אוצר מילים בהקשר.

הכלי: המילה reigning (שולט/מולך) שלפני החסר מחייבת שם עצם של שליט. מלכה 'שמלכה' היא מונרך, ולכן נבחר ב-monarch (מונרך, שליט).

«נסמן» את תשובה (4). נפסול את שאר המסיחים:

(1) peasant — איכר, ההפך משליט;

(2) sibling — אח/אחות, אינו קשור לשלטון;

(3) nomad — נווד, אינו שליט. רק monarch מתלכד עם reigning ועם התואר Queen.

תשובה (4) נכונה. הנושא: תואר-הפועל שיוצר ניגוד.

הכלי: הניגוד בין 'Once a powerful city-state' (בעבר עיר-מדינה רבת-עוצמה) ל'today' (היום). הניגוד דורש המעטה — היום היא 'רק' פרבר, ולכן נבחר ב-merely (רק, בסך הכול).

«נסמן» את תשובה (4). נפסול את שאר המסיחים:

(1) urgently — בדחיפות, אינו מתאים;

(2) gradually — בהדרגה, אינו יוצר את ניגוד ההמעטה;

(3) initially — בתחילה, סותר את 'today'. רק merely מחדד את הנפילה מעוצמה לפרבר שולי.

תשובה (3) נכונה. הנושא: השלמת צירוף שמתאר נטייה/סיכון.

הכלי: משפט הסיבה 'because their eyes are exposed to dangerous amounts of radiation' — חשיפה לקרינה מגבירה סיכון לקטרקט. טייסים 'נוטים ל'/'חשופים לסיכון של' קטרקט, ולכן נבחר ב-prone to (נוטה ל-, רגיש ל-).

«נסמן» את תשובה (3). נפסול את שאר המסיחים:

(1) stunned by — המומים מ-, לא הגיוני לגבי מחלה;

(2) skilled with — מיומנים ב-, חסר משמעות עם קטרקט;

(4) fond of — מחבבים, אבסורדי לגבי מחלה. רק prone to מתחבר סיבתית לחשיפה לקרינה.

תשובה (2) נכונה. הנושא: פועל המתאר יחס לאי-נוחות.

הכלי: הביטוי 'for the sake of etiquette' (למען כללי הנימוס) — אנשים 'סובלים/עומדים ב'אי-נוחות כדי לשמור על נימוס, ולכן נבחר ב-endure (לסבול, לשאת).

«נסמן» את תשובה (2). נפסול את שאר המסיחים:

(1) revive — להחיות, אינו מתאים לאי-נוחות;

(3) exploit — לנצל, אין הגיון לנצל אי-נוחות למען נימוס;

(4) redeem — לפדות/לגאול, חסר משמעות כאן. רק endure מבטא נשיאת אי-נוחות מרצון.

תשובה (1) נכונה. הנושא: פועל של הוצאה/הצלה מהקשר.

הכלי: המילה 'from a shipwreck' (מספינה טרופה) — ארכיאולוגים 'חילצו/הצילו' ערכה רפואית בת 2,000 שנה מהטביעה, ולכן נבחר ב-salvaged (חילץ, הציל מהריסות/מטביעה).

«נסמן» את תשובה (1). נפסול את שאר המסיחים:

(2) funded — מימנו, לא מתאים ל'from a shipwreck';

(3) outlawed — הוציאו מחוץ לחוק, אבסורדי;

(4) hindered — הפריעו/עיכבו, סותר את פעולת ההוצאה. רק salvaged מתלכד עם הוצאת חפץ מספינה טרופה.

תשובה (1) נכונה. הנושא: השלמת שם עצם מתוך ההקשר.

הכלי: המילה embroidered (רקומים) — בגדים רקומים 'מספרים סיפורים בחוט', כלומר באמצעות הרקמה. לכן נבחר ב-thread (חוט).

«נסמן» את תשובה (1). נפסול את שאר המסיחים:

(2) half — חצי, חסר משמעות ('in half' = לשניים);

(3) range — טווח, אינו מתחבר ל'סיפורים';

(4) paste — דבק/מִשְׁחָה, אינו אמצעי לספר סיפור בבגד רקום. רק thread מתלכד עם embroidered — הסיפור נרקם בחוט. מלכודת: 'in half' נשמע כביטוי מוכר, אך אינו מתאים כאן.

תשובה (2) נכונה. הנושא: ניסוח מחדש נאמן.

הכלי: הביטוי 'is derived from' (מופק מ-) — הכריזנטמה היא המקור לפירתרום. ניסוח שומר-משמעות אומר בדיוק זאת: 'הכריזנטמות הן המקור לפירתרום'.

«נסמן» את תשובה (2). נפסול את שאר המסיחים:

(1) 'בין הפרחים שמכילים פירתרום' — מוסיף טענה שאינה במקור (שגם פרחים אחרים מכילים);

(3) 'פירתרום משמש לגידול כריזנטמות' — הופך את יחס המקור;

(4) 'פירתרום מגן על כריזנטמות מחרקים' — מידע שלא נאמר. רק (2) שומר על הכיוון 'הפרח → מקור החומר'.

תשובה (3) נכונה. הנושא: ניסוח מחדש נאמן.

הכלי: 'is generally referred to as' (מקובל לכנותו) = 'usually called' (נקרא בדרך כלל). דגל ארה"ב מכונה בדרך כלל 'Stars and Stripes', ולכן ניסוח נאמן אומר 'usually called'.

«נסמן» את תשובה (3). נפסול את שאר המסיחים:

(1) 'originally known' — 'במקור', אך המקור אומר 'בדרך כלל' ולא 'במקור';

(2) 'refers to the design' — מוסיף פרשנות על משמעות השם;

(4) 'the formal name' — 'השם הרשמי', אך generally referred to הוא כינוי רווח ולא שם רשמי. רק (3) שומר על 'בדרך כלל / מכונה'.

תשובה (2) נכונה. הנושא: ניסוח מחדש נאמן.

הכלי: 'at the expense of accuracy' (על חשבון הדיוק) — כלומר לא תמיד מדויק. המקור אומר ששיגורי המלחמה היו ססגוניים ודרמטיים אך פגעו לעיתים בדיוק. ניסוח נאמן: 'מרתקים ומלאי פרטים מעניינים, אך לא תמיד דיווחו נכונה את העובדות'.

«נסמן» את תשובה (2). נפסול את שאר המסיחים:

(1) 'הראשון להראות שאפשר ססגוני וגם מדויק' — סותר את 'על חשבון הדיוק';

(3) 'כתב מצוין, אך דרמטי מדי ולא מדויק' — מוסיף שיפוט ('מצוין') ומקצין ל'לא מדויק' מוחלט;

(4) 'לא רק מדויקים אלא גם ססגוניים' — הפוך מהמקור, שמדגיש פגיעה בדיוק. רק (2) שומר על 'ססגוני אך לא תמיד מדויק'.

תשובה (3) נכונה. הנושא: ניסוח מחדש נאמן.

הכלי: הצירוף 'remained unrivaled until his final years' (נותר ללא מתחרים עד שנותיו האחרונות) — כלומר עד סוף חייו לא היה לו מתחרה שווה-ערך, והמשמעות הנגזרת היא שרק אז הופיעו ציירים ברמתו. לכן ניסוח נאמן: 'רק בסוף חיי טיציאן הופיעו ציירים במעמד דומה'.

«נסמן» את תשובה (3). נפסול את שאר המסיחים:

(1) 'בשנותיו האחרונות נחשב לגדול בציירי דורו' — הופך את המשמעות; הוא היה חסר-מתחרים כל חייו, לא רק בסוף;

(2) 'אחד מאחרוני ציירי הרנסאנס הגדולים' — טענה שאינה במקור;

(4) 'זכה להערצת רוב עמיתיו' — הערצה שונה מ'חוסר מתחרים'. מלכודת: 'until his final years' אינו אומר שדעכה תהילתו, אלא שרק אז צצו מתחרים.

תשובה (1) נכונה. הנושא: מטרת הפסקה השנייה.

הכלי: מבנה הפסקה — היא מתמקדת בניסוי של ליند מ-1747 (שש זוגות מלחים, טיפולים שונים) ובתוצאתו (מי שקיבלו תפוזים ולימונים החלימו). כלומר המטרה היא לתאר את הניסוי ואת תוצאתו.

«נסמן» את תשובה (1). נפסול את שאר המסיחים:

(2) 'לדון ביתרונות פרי ההדר' — צר מדי; זהו רק חלק מהמסקנה;

(3) 'להסביר מדוע לקח 40 שנה לרפא צפדינה' — פרט משני בשולי הפסקה;

(4) 'להשוות בין טיפולים שונים' — הטיפולים הם חלק מהניסוי, אך מטרת הפסקה רחבה יותר: הניסוי ותוצאתו. מלכודת:

(4) מפתה כי מוזכרים כמה טיפולים, אך ההשוואה משרתת את תיאור הניסוי.

תשובה (4) נכונה. הנושא: הפניית-שורה — למי מתייחס 'the others' בשורה 11.

הכלי: המשפט 'The sailors who received oranges and lemons experienced a remarkable recovery, while the others showed little or no improvement'. 'the others' הם כל המלחים שלא קיבלו תפוזים ולימונים — כלומר שלא קיבלו פרי הדר.

«נסמן» את תשובה (4). נפסול את שאר המסיחים:

(1) 'החולים הקשים ביותר' — לא נאמר שחולקו לפי חומרה;

(3) 'קיבלו סיידר תפוחים' — זו רק אחת מקבוצות ה'אחרים', לא כולן;

(2) 'לא החלימו כלל' — מלכודת: הטקסט אומר 'little or no improvement' (שיפור מועט או ללא), לא 'כלל לא', והשאלה בכלל מבקשת מי הם ולא מה עלה בגורלם. רק (4) מקיף את כל שאר הקבוצות.

תשובה (4) נכונה. שימו לב לשלילה: השאלה מבקשת מה מבין הפריטים אינו פרי הדר (except).

הכלי: בפסקה השנייה, פרי ההדר היעיל הוא 'oranges and lemons', ובהמשך גם 'lime juice' (מיץ ליים) — כולם הדרים. לעומתם 'apple cider' (סיידר תפוחים) היה אחד הטיפולים הלא-יעילים, ותפוח אינו פרי הדר. לכן ניתן להסיק שכולם הדרים למעט תפוחים.

«נסמן» את תשובה (4). נפסול את שאר המסיחים (שכן הם כן הדרים):

(1) oranges — תפוזים;

(2) lemons — לימונים;

(3) limes — ליים (מוזכר כ-lime juice). שלושתם פרי הדר ולכן אינם התשובה. מלכודת: זו שאלת שלילה — מחפשים את היוצא מן הכלל.

תשובה (3) נכונה. שימו לב לשלילה: השאלה מבקשת איזו טענה לא ניתן להסיק מהפסקה האחרונה (cannot be inferred).

הכלי: הפסקה אומרת שליند ידע שהדרים מונעים ומרפאים צפדינה אך 'did not know why', ורק בשנות ה-1930 גילו מדענים את 'הגורם נוגד-הצפדינה' וקראו לו ויטמין C. מכאן שליند בהחלט לא גילה את ויטמין C — המדענים גילו אותו עשרות שנים אחריו.

«נסמן» את תשובה (3). נפסול את שאר המסיחים (שכן כן ניתן להסיק):

(1) 'פרי הדר מכיל ויטמין C' — נובע: הדרים מרפאים צפדינה, וויטמין C הוא הגורם נוגד-הצפדינה;

(2) 'ויטמין C יכול למנוע צפדינה' — נובע מאותה חוליה;

(4) 'ויטמין C זוהה בשנות ה-1930' — נאמר במפורש. מלכודת: זו שאלת שלילה — מחפשים את מה שאי-אפשר להסיק, והטענה על ליند סותרת את 'he did not know why'.

תשובה (4) נכונה. הנושא: מטרת הטקסט כולו.

הכלי: מבנה הטקסט — פסקה ראשונה מציגה את הצפדינה שהרגה מלחים, הפסקה השנייה (הליבה) מתארת כיצד ליند גילה שפרי הדר מרפא צפדינה, והשלישית מספרת שרק אחר כך זוהה ויטמין C. המוקד הוא תגליתו של ליند — הריפוי לצפדינה.

«נסמן» את תשובה (4). נפסול את שאר המסיחים:

(1) 'מחלה הפוגעת במלחים' — רקע לפתיחה בלבד, לא המוקד;

(2) 'היתרונות התזונתיים של ויטמין C' — נקודה שולית בסוף;

(3) 'החיים על הספינה בעידן התגליות' — רק הפסקה הראשונה. שלושתם צרים או שוליים ביחס למוקד: תגלית הריפוי של ליند.

תשובה (2) נכונה. הנושא: מטרת הטקסט כולו.

הכלי: מבנה מאוזן — הטקסט מציג את מאמן-החיים כ'סוג חדש של מאמן' שהופיע בתחילת המאה ה-21, מתאר מה הוא עושה (סיפור קארן אנדרהיל), מציין פתיחות גוברת בקרב אנשי מקצוע, וגם מביא ספקנות וסכנות. זהו דיון מקצוע חדש, על יתרונותיו וחסרונותיו.

«נסמן» את תשובה (2). נפסול את שאר המסיחים:

(1) 'להמליץ על אימון חיים' — הטקסט אינו ממליץ; הוא מביא גם ביקורת חריפה;

(3) 'להשוות בין כמה מקצועות בתחום בריאות הנפש' — אין השוואה כזו;

(4) 'להסביר את מטרות אימון החיים' — צר מדי, פרט אחד מתוך דיון רחב. רק (2) לוכד את הדיון המאוזן במקצוע חדש.

תשובה (2) נכונה. הנושא: מטרת הפסקה השנייה.

הכלי: סיפור קארן אנדרהיל כדוגמה מייצגת — היא שנאה את עבודתה, ובעזרת מאמן-החיים בנתה תוכנית, חזרה ללימודים, וזכתה בתפקיד מספק יותר. הפסקה מדגימה כיצד אימון חיים מביא שינוי חיובי.

«נסמן» את תשובה (2). נפסול את שאר המסיחים:

(1) 'לרפא את פצעי העבר' — הטקסט אומר במפורש שמאמן-חיים אינו עושה זאת (שלא כמו פסיכואנליטיקן);

(3) 'להיות יעיל יותר מפסיכואנליזה' — אין השוואת יעילות כזו;

(4) 'להגביר את ביטחונו העצמי של אדם' — מלכודת: 'confidence' אכן מוזכר, אך הוא רק פן אחד; מטרת הפסקה רחבה — שינוי חיובי כולל (קריירה, לימודים, ביטחון). רק (2) מקיף את מלוא השינוי.

תשובה (1) נכונה. שימו לב לשלילה: השאלה מבקשת מה מאמן-החיים לא עשה (did not).

הכלי: הפסקה קובעת ש'Unlike a traditional psychoanalyst, a life coach does not delve into the client's background... Instead, the coach suggests concrete measures that focus on the here and now'. כלומר המאמן אינו מפרש את עברהּ/ילדותהּ של קארן, אלא מתמקד בהווה ובעתיד.

«נסמן» את תשובה (1). נפסול את שאר המסיחים (שכן המאמן כן עשה אותם):

(2) 'לסייע לה לזהות חוזקות וחולשות' — הם בנו יחד תוכנית, מה שכולל זאת;

(3) 'לעודד אותה לשנות את חייה' — המאמן בדיוק הוביל לשינוי;

(4) 'לדון בתוכניות מעשיות לעתידהּ' — הם 'mapped out a plan' לחזרה ללימודים ולהתמחויות. מלכודת: זו שאלת שלילה — התשובה היא מה שמנוגד לגישת ההווה של המאמן: חפירה בעבר.

תשובה (3) נכונה. הנושא: הסקה על הפרופסור בשורה 20.

הכלי: ההקשר של הפסקה השלישית הוא 'פתיחות גוברת' לאימון חיים בקרב אנשי בריאות הנפש; בית החולים מקלין פתח 'Institute of Coaching' בראשות פסיכולוג שהוא גם פרופסור בהרווארד. מי שעומד בראש מכון לאימון מכיר בחשיבותו.

«נסמן» את תשובה (3). נפסול את שאר המסיחים:

(1) 'היה בין מאמני החיים הראשונים' — לא נאמר;

(2) 'זנח קריירה ברפואה כדי להיות מאמן חיים' — לא נאמר; הוא עדיין פרופסור ופסיכולוג;

(4) 'הפך לפסיכולוג בעזרת מאמן חיים' — היפוך חסר בסיס. רק (3) נובע מכך שהוא עומד בראש מכון לאימון בתוך פסקת ה'פתיחות הגוברת'.

תשובה (4) נכונה. שימו לב לשלילה: השאלה מבקשת איזו ביקורת לא הוזכרה בפסקה האחרונה (not mentioned).

הכלי: הפסקה מונה חסרונות וסכנות — אין דרישות הסמכה לאומיות (ומכאן שלא כל המאמנים הוכשרו כראוי), מאמנים אינם מיומנים לזהות מחלת נפש (ומכאן שעלולים לא להבחין שלקוח חולה), ואנשים חסרי מצפון עלולים לנצל נזקקים ולגבות מהם ביוקר. אבל 'מאמני חיים מתמקדים בעיקר בענייני קריירה' כלל אינו מופיע כביקורת.

«נסמן» את תשובה (4). נפסול את שאר המסיחים (שכן הם כן הוזכרו):

(1) 'לא כל המאמנים הוכשרו כראוי' — נובע מ'no national accreditation requirements';

(2) 'מאמן עלול לא להבין שלקוח חולה' — 'not trained to recognize... mental illness';

(3) 'מאמן עלול לנצל מצב קשה של אדם' — 'unscrupulous individuals, eager to profit from people who are desperate'. מלכודת: זו שאלת שלילה — מחפשים את הביקורת שאיננה בטקסט.