פתרון הבחינה הפסיכומטרית אביב 2023 — טקסט מלא

תשובה (4) נכונה. זוהי אנלוגיה מסוג פועל-לבישה ייעודי והפריט שנלבש.

הכלי: נבנה משפט-יחס מדויק ונבחן אותו בכל מסיח. המשפט:

«לענוד» הוא הפועל הייעודי ללבישת

«תכשיט» על הגוף. נבחן:

(4)

«לחבוש» הוא הפועל הייעודי ללבישת

«כובע» על הראש — בדיוק אותו יחס, ולכן נכונה. נפסול את השאר:

(1)

«לתלות» אינו 'ללבוש קולב' אלא לתלות בגד על הקולב;

(2)

«להטליא» אינו לבישת טלאי על הגוף אלא תיקון בגד באמצעותו;

(3)

«לשרוך» הוא לקשור שרוכים, לא ללבוש אותם.

המלכודת: כמה מסיחים בנויים פועל-ופריט, אך רק ב-(4) הפועל הוא פועל-לבישה ייעודי לפריט הנלבש על הגוף, כמו במקור (בשונה מ-2 ו-3 שבהם הפועל גזור מן הפריט עצמו).

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. זוהי אנלוגיה מסוג פועל והמצב שהוא יוצר.

הכלי: נגדיר מה הפעולה עושה לאובייקט. המשפט:

«לכפתר» פירושו להפוך משהו ל«רכוּס» (סגור, מכופתר). נבחן:

(4)

«לרוקן» פירושו להפוך משהו ל«רֵיק» — הפועל יוצר בדיוק את המצב שבשם התואר, ולכן נכונה. נפסול את השאר:

(1)

«להאזין» אינו הופך דבר ל«עָרֵב» (נעים) — לא כל מה שמאזינים לו נעים;

(2)

«להעפיל» הוא לטפס, ואינו הופך דבר ל«תלול»;

(3)

«לקרוא» אינו הופך דבר ל«קריא» — 'קריא' פירושו שאפשר לקרוא אותו, לא תוצאה של הקריאה.

המלכודת: להתפתות ל-(3) בגלל הדמיון הצלילי בין 'לקרוא' ל'קריא', אף שאין ביניהם יחס של פועל-ותוצאה.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. זוהי אנלוגיה מסוג 'ב-X פירושו ללא Y'.

הכלי: נתרגם את מילת המקור לביטוי 'ללא...'. המשפט:

«בגפו» פירושו ללא

«בן לוויה» (לבד, בלי מלווים). נבחן:

(2)

«באקראי» פירושו ללא

«תכנון» — בדיוק אותו יחס של היעדר, ולכן נכונה. נפסול את השאר:

(1)

«בְּאִבּוֹ» אינו 'ללא ראשית' אלא דווקא בראשיתו;

(3)

«במשורה» אינו 'ללא מידה' אלא במידה מועטה;

(4)

«בדיעבד» אינו 'ללא מעשה' אלא לאחר המעשה.

המלכודת: המסיחים 1, 3 ו-4 כולם בתבנית 'ב+מילה', אך אף אחד מהם אינו נושא משמעות של היעדר מוחלט של Y.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. זוהי אנלוגיה מסוג 'אמצעי המונע פיזית תוצאה רעה'.

הכלי: נזהה מה מונע המקור וכיצד. המשפט:

«כילה» (רשת יתושים) מונעת ממישהו פיזית

«להיעקץ». נבחן:

(2)

«מעקה» מונע ממישהו פיזית

«ליפול» — חסם ממשי המונע תוצאה פיזית רעה, בדיוק כמו במקור, ולכן נכונה. נפסול את השאר:

(1)

«אזעקה» אינה מונעת

«פרץ» פיזית אלא רק מפחיתה את הסיכוי ומתריעה;

(3)

«אצבעון» מגן על האצבע מהידקרות, ואינו מונע 'להיתפר';

(4)

«רשת» דווקא גורמת ל«להילכד» ולא מונעת אותו.

המלכודת: לשים לב להטיית הפועל ולכיוון — ב-(4) האמצעי גורם לתוצאה במקום למנוע אותה.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (1) נכונה. זוהי אנלוגיה מסוג 'החלק המרכזי-תפקודי של המכשיר'.

הכלי: נשאל 'מהו הרכיב שכל שאר המכשיר קיים כדי לאפשר את פעולתו'. המשפט:

«מחוגים» הם החלק המרכזי ב«שעון» — כל השעון בנוי כדי להניע ולהציג אותם. נבחן:

(1)

«נורה» היא החלק המרכזי ב«פנס» — כל הפנס קיים כדי להאיר את הנורה, ולכן נכונה. נפסול את השאר:

(2)

«כריכה» אינה החלק המרכזי של

«ספר» — העמודים שבפנים חשובים ממנה;

(3)

«חוטים» אינם רכיב-מפתח של

«בד» אלא עצם החומר שממנו הבד ארוג;

(4)

«שטרות» אינם חלק מ«ארנק» כלל אלא תוכן שמונח בו.

המלכודת: לבלבל 'חלק תפקודי מרכזי' עם 'תוכן מאוחסן' (שטרות בארנק) או עם 'החומר עצמו' (חוטים בבד).

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (3) נכונה. זוהי אנלוגיה מסוג 'פעולה המספקת תחושה פנימית של העושה'.

הכלי: נשאל 'איזה צורך או תחושה של הפועל עצמו הפעולה מספקת'. המשפט:

«דלה מידע» פירושו סיפק את תחושת ה«סקרנות» של עצמו. נבחן:

(3)

«עלה על יצועו» (הלך לישון) מספק את תחושת ה«עייפות» של עצמו — אותו יחס בדיוק, ולכן נכונה. נפסול את השאר:

(1)

«נפלו פניו» אינו מספק את ה«עצבות» אלא מבטא אותה כלפי חוץ;

(2)

«נפל בפח» קשור ל«עורמה» של מישהו אחר, לא של הנופל;

(4)

«העלה ארוכה» (הגליד) הוא ריפוי ה«פציעה», לא סיפוק שלה.

המלכודת: להתבלבל בין פעולה שמספקת צורך פנימי של העושה (כמו כאן) לבין פעולה שרק מבטאת רגש (נפלו פניו) או נגרמת מגורם חיצוני (עורמה של אחר).

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (3) נכונה. זוהי שאלת הבנה והסקה מפסקה קצרה.

הכלי: נסכם את מנגנון-הפעולה שבפסקה ונחפש את התשובה המשקפת אותו. נ

שים לב: הנקבה שרה כבר בביצה, כך שעוברי הסבכי לומדים את השיר ואילו עוברי הקוקייה — שאינה ציפור שיר — אינם מסוגלים ללמוד אותו; עם הבקיעה היא מגרשת את מי שאינם יודעים לשיר, וכך נפטרת מגוזלי הקוקייה. מכאן שמטרת השירה בשלב הביצה היא לאפשר להבחין בין הגוזלים שלה לגוזלי הקוקייה מייד עם הבקיעה —

תשובה (3). נפסול את השאר:

(1) מדובר בהבחנה בין הגוזלים לאחר הבקיעה, לא בין הביצים;

(2) הופך את הכתוב — גוזלי הקוקייה כלל אינם מסוגלים ללמוד את השיר;

(4) הרתעת קוקיות מהטלת ביצים אינה מוזכרת בפסקה.

המלכודת: להיתפס למילה 'ביצה' ולבחור ב-(1), אף שההבחנה נעשית בין הגוזלים הבוקעים.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (2) נכונה. זוהי שאלת 'איזו טענה עולה מן הפסקה'.

הכלי: נסכם את הפסקה ונבחר את הטענה הנגזרת ממנה ישירות. נ

שים לב: מכונת תנועה נצחית תפיק יותר אנרגיה משהיא צורכת ותוכל לפעול לנצח בלי מקור חיצוני; רבים ניסו לבנותה, אך המחקר המודרני מלמד שקיומה סותר את חוקי הפיזיקה — ובכל זאת יש המנסים גם היום. מכאן: אי אפשר לבנות מכונה כזאת, אך יש המנסים בכל זאת —

תשובה (2). נפסול את השאר:

(1) טוענת שהיה 'ברור מלכתחילה' שהדבר בלתי אפשרי, בעוד שרק המחקר המודרני גילה זאת (ובעבר דווקא חשבו שאפשרי);

(3) מציעה שאין לוותר על היעד, בעוד שהפסקה קובעת שהדבר סותר את הפיזיקה;

(4) טוענת שהמחקר המודרני שגה — היפוך של הכתוב.

המלכודת: לבחור ב-(1) מתוך ידיעה כללית, ולהתעלם מכך שהפסקה מדגישה שדווקא בעבר חשבו שהדבר אפשרי.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (1) נכונה. זוהי שאלת 'איזו טענה עולה מן הפסקה'.

הכלי: נדייק במשמעות הציטוט. נ

שים לב: בכטין כותב שבשנות העשרים של המאה העשרים התפרסמו לראשונה ניתוחים סגנוניים שיוחדו לפרוזה האומנותית, ונעשו ניסיונות עקרוניים להגדיר את ייחודה לעומת השירה. אם זה קרה 'לראשונה', משמע שעד אז לא היו בנמצא ניתוחים שהתמקדו בסגנון הפרוזה האומנותית —

תשובה (1). נפסול את השאר:

(2) לא הפרוזה נכתבה לראשונה אלא הניתוח הסגנוני שלה;

(3) הופך את הכתוב — דווקא עד אז לא הבחינו בין סגנון הפרוזה לשירה;

(4) מדברת על 'שיא', בעוד שהפסקה מדברת על התחלה ('לראשונה').

המלכודת: לבלבל בין חידוש בכתיבת הפרוזה לבין חידוש בחקר סגנונה.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. זוהי שאלת הסקה לוגית מתרחיש.

הכלי: נבין מה המנהל ציפה ומה יגרום לפער להישאר לא-קטן. נ

שים לב: המנהל שיער שקבוצה א (שיודעת על העלאה) תשיג יותר מקבוצה ב; אלא שקבוצה ב שמעה שקבוצה א מקבלת העלאה. אנו מחפשים תרחיש שבו הפער בין הקבוצות לא יהיה קטן מהצפוי — כלומר יישאר גדול או יגדל.

תשובה (2): קבוצה ב הרגישה מקופחת והשקיעה פחות — הישגיה יורדים והפער מקבוצה א רק גדל, ולכן אינו קטן מהצפוי. נפסול את השאר:

(1) אם קבוצה ב הסיקה שגם היא תקבל העלאה — היא תשתפר והפער יקטן;

(3) פגיעה בעבודת קבוצה א מקטינה את הפער;

(4) התאמצות-יתר של קבוצה ב מקטינה את הפער.

המלכודת: השאלה מנוסחת בשלילה ('לא יהיה קטן') — יש לחפש דווקא תרחיש ששומר על הפער או מגדילו, לא מקטין אותו.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. זוהי אנלוגיה של תהליך.

הכלי: נזקק את מבנה התהליך המקורי ונחפש מקרה בעל אותו מבנה. נ

שים לב: שאיבת-יתר מהבארות הורידה את מפלס מי התהום, וכך אִפשרה לכוח חיצוני (מי הים) לחדור ולהמליח את המים שנותרו — עד שהבארות יצאו מכלל שימוש. כלומר: ניצול-יתר מחליש משאב ומאפשר לגורם חיצוני להרוס את מה שנשאר.

תשובה (3): הנברנים מכרסמים את השורשים עד שהנותרים אינם תומכים בעץ, ואז הרוח (גורם חיצוני) מפילה אותו — אותו מבנה בדיוק. נפסול את השאר:

(1) בסיפור הכלב ההרס נגרם בידי גורם אחר שלא באשמת הכלב — אין החלשה-עצמית;

(2) הדגה נגמרת בשאיבה ישירה, בלי גורם חיצוני שהורס את הנותר;

(4) הזאבים עוברים לטרוף טרף אחר — אין החלשת משאב שמאפשרת לכוח חיצוני להרוס.

המלכודת: לבחור ב-(2) בגלל הדמיון השטחי של 'ניצול-יתר עד גמר המשאב', ולפספס את הרכיב הייחודי — כוח חיצוני שהורס את מה שנשאר.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (3) נכונה. זוהי שאלת השלמת משפטים שבה ד"ר כהן

«מערער» על הסברו של ד"ר לוי — כלומר עלינו למצוא השלמה שבה ממצאיו סותרים את לוי.

הכלי: נבדוק בכל מסיח אם השני באמת חולק על הראשון. נ

שים לב: לוי טוען שלעישון השפעה מסוימת המקשה על הגמילה; כדי לערער, כהן צריך להראות שהעישון פועל הפוך.

תשובה (3): לוי אומר שהעישון

«מרגיע»; כהן מגלה שכמות הקרדין

«ירדה» בעקבות העישון, ובעוד שרמה

«גבוהה» של קרדין מעידה על

«שקט נפשי» — משמע העישון דווקא מפחית את הרוגע, וזו סתירה ללוי. נפסול את השאר:

(1) אם העישון מרגיע והקרדין הנמוך מעיד על שלווה — שניהם מסכימים, אין ערעור;

(2) אם העישון ממריץ והקרדין העולה מעיד על אנרגיה — שוב הסכמה;

(4) אם העישון ממריץ והקרדין הגבוה מעיד על ריכוז ועירנות — שוב הסכמה.

המלכודת: לבחור השלמה 'הגיונית' בפני עצמה שבה שני הרופאים בעצם מסכימים — בעוד שהמילה 'מערער' מחייבת סתירה.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. זוהי שאלת השלמת משפטים בת ארבעה חסרים, ועלינו לשמור על עקביות פנימית.

הכלי: נשלב את ארבעת החלקים ונוודא שההיגיון זורם. נ

שים לב: ההחלטה החדשה מפתיעה — ולכן מנוגדת למה שהיה עד היום — והסבר אפשרי הוא שסקר הוכיח שהערכה קודמת הייתה מוטעית.

תשובה (1): הוצאות הספרים החליטו

«להרבות» בתרגום, מפתיע כי

«הן נמנעו מכך כמעט לחלוטין» עד היום; ההערכה שספרים אלה

«לא ידברו אל ליבו של הציבור הרחב» ולכן ההשקעה

«אינה אלא ברכה לבטלה» — התבררה כמוטעית, ולכן כעת מרבים לתרגם. הכול עקבי. נפסול את השאר:

(2) 'ימשכו את הקהל הרחב ולכן ההשקעה אינה רווחית' — סתירה פנימית;

(3) 'ימשכו אנשי מקצוע והדיוטות ולכן ההשקעה אינה ברכה לבטלה — הייתה מוטעית' פירושו שההשקעה כן לריק, ואינו מתיישב עם ההחלטה להרבות בתרגום;

(4) 'להימנע מכל השקעה' סותר את 'שעד היום השקיעו הרבה' יחד עם המסקנה שהיעד כדאי.

המלכודת: לבחור מסיח שכל חלק בו סביר לחוד, בלי לבדוק שהשילוב כולו עקבי ותומך בהפתעה שבפתיחה.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. זוהי שאלת היגיון-סידורים.

הכלי: נשרטט טבלה ונשתמש בכלל שאין חתול שהקולר והכדור שלו באותו צבע. נ

שים לב: אם למיאו קולר אדום, אז לפי הכלל כדורו אינו אדום — הוא צהוב או ירוק. מכאן שהכדור האדום (שקיים) אינו של מיאו, ולכן הוא של פיצי או של ג'ינג'י —

תשובה (4). נפסול את השאר:

(1) לא בהכרח — כדורו של מיאו יכול להיות ירוק;

(2) לא בהכרח — כדורו יכול להיות צהוב;

(3) לא בהכרח — אם מיאו מחזיק דווקא בכדור הצהוב, אף אחד מפיצי או ג'ינג'י לא יחזיק כדור צהוב.

המלכודת: לחפש בהכרח מהו צבע כדורו של מיאו, בעוד שהמסקנה הוודאית היחידה נוגעת למי מחזיק בכדור האדום.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. זוהי שאלת היגיון-סידורים המבקשת את המצב שלא ייתכן.

הכלי: ננסה לבנות כל מצב בטבלה, ונאתר את זה שמוביל לסתירה עם הכלל 'אין חתול עם קולר וכדור באותו צבע'. נ

שים לב:

תשובה (1) קובעת שצבע הקולר של מיאו כצבע כדורו של פיצי, וצבע הקולר של פיצי כצבע כדורו של מיאו. אם 'נציב' זאת, שני צבעי הכדורים שנותרו למיאו ולפיצי הם צבעי הקולרים שלהם, ולכן הכדור של ג'ינג'י נאלץ לקבל את הצבע שנשאר — שהוא בדיוק צבע הקולר שלו. זו סתירה לכלל, ולכן מצב זה לא ייתכן. נפסול את השאר (כלומר אלה כן אפשריים): (2), (3) ו-(4) ניתן לממש בטבלה מלאה שבה לכל חתול קולר וכדור בצבעים שונים.

המלכודת: בתבנית ה'החלפה' של (1) נשמט בהכרח צבע משותף לקולר ולכדור של החתול השלישי — קל לפספס זאת בלי שרטוט.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (3) נכונה. זוהי שאלת היגיון-סידורים עם ארבעה חתולים וארבעה צבעים (נוספו לקיק וצבע כחול).

הכלי: נשלים את הטבלה מהנתונים ונחיל את הכלל 'אין קולר וכדור באותו צבע'. נ

שים לב: הכדור האדום (לקיק) והכדור הצהוב (פיצי) תפוסים, ולכן הכדורים של מיאו ושל ג'ינג'י הם הירוק והכחול. לג'ינג'י קולר ירוק, ולפי הכלל כדורו אינו ירוק — לכן כדורו כחול, ונשאר שכדורו של מיאו ירוק. מכאן שבהכרח למיאו כדור ירוק —

תשובה (3). נפסול את השאר:

(1) כדורו של מיאו ירוק, לא כחול;

(2) קולרו של מיאו אינו נקבע בהכרח כאדום;

(4) קולרו של פיצי אינו נקבע בהכרח כאדום.

המלכודת: לעצור אחרי קביעת כדורו של ג'ינג'י בלי להשלים את הצעד הבא הנובע ממנו — שכדורו של מיאו הוא הירוק שנותר.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (4) נכונה. זוהי שאלת היגיון על תקפות מסקנה, שבה עלינו למצוא זוג טענות שכל אחת לבדה אינה פוגעת במסקנה, אך צירופן פוגע.

הכלי: נזהה את מסקנת החוקרים — תפקוד לקוי של מערכת החיסון הוא שפוגע ברבייה — ונחפש זוג היוצר הסבר חלופי הפוגע בקשר הסיבתי הזה. נ

שים לב: אם קיים מסלול אחר שבו הקור פוגע ברבייה שלא דרך מערכת החיסון, הקשר שהחוקרים הסיקו מתערער.

תשובה (4): (א) רמות גבוהות של הורמון אלפא פוגעות ברבייה, (ב) מצוקה כמו קור מעלה את רמת הורמון אלפא. כל טענה לבדה אינה פוגעת במסקנה, אך יחד הן יוצרות מסלול חלופי: קור ← אלפא ← פגיעה ברבייה, בלי קשר למערכת החיסון — וכך נפגעת המסקנה. נפסול את השאר:

(1) סעיף ב לבדו כבר מספק מסלול חלופי (קור ← לחץ דם ← פגיעה ברבייה), ולכן אינו עומד בתנאי 'אף אחת לבדה';

(2) סעיף א לבדו כבר סותר את המסקנה (ירידה ברבייה גם בלי פגיעה בחיסון);

(3) שתי הטענות רק מחזקות את המסקנה.

המלכודת: לבחור זוג שאחת מטענותיו פוגעת כבר לבדה — בעוד שהתנאי דורש דווקא ששתיהן יהיו 'תמימות' לחוד ורק הצירוף יזיק.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (3) נכונה. שאלת הבנת הנקרא הממוקדת בפסקה הראשונה.

הכלי: נחזור לפסקה ונבדוק איזו טענה נגזרת ממנה. נ

שים לב: הפסקה אומרת שבהתבוננות בתינוקות נדמה שהם פועלים רק מתוך הדחף לספק את צורכיהם, ו'ללא הנחיית הוריהם ודאי לא יצליחו ללמוד' להתגבר על דחפים אנוכיים — כלומר לומדים מוסר מההורים.

תשובה (3): 'נדמה שתינוקות לומדים את כללי המוסר מהוריהם' — בדיוק העולה מהפסקה. נפסול את השאר:

(1) לא נאמר שההורים 'אינם מצליחים' להקנות מוסר, אלא שבלעדיהם התינוק לא ילמד;

(2) הפסקה דווקא מציגה את סיפוק הצרכים כמנוגד ליכולת המוסרית, לא כעולה איתה בקנה אחד;

(4) התגברות על דחפים אנוכיים היא ההפך מסיפוק צרכים אנוכיים, לא דוגמה לו.

המלכודת: לבחור ב-(1) מתוך פרשנות-יתר — הפסקה מדברת על תלות בהורים, לא על כישלון ההורים.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (3) נכונה. השאלה מבקשת את הטענה שאינה עולה מן הפסקה השנייה — ולכן שלוש התשובות האחרות כן עולות.

הכלי: נאתר בפסקה את שלוש הטענות הנתמכות, וזו שתישאר היא התשובה. נ

שים לב: הפסקה מספרת שתינוקות בוכים למשמע בכיו של תינוק אחר, ובעוצמה רבה יותר מכאשר מושמעת להם הקלטה של בכיים הם. מכאן עולות:

(1) הושמעו להם הקלטות של בכיים;

(2) הם מבחינים בין בכיים לבכי אחר;

(4) התגובה מופיעה כבר מגיל צעיר. לעומתן, (3) 'תינוקות בוכים ביתר שאת אם נדמה להם שתינוק אחר בוכה בגללם' — הרעיון של 'בגללם' כלל אינו מופיע בפסקה, ולכן זו הטענה שאינה עולה.

המלכודת: בשאלת 'אינה עולה' קל להתבלבל ולפסול טענות נכונות — יש לזכור שאנו מחפשים דווקא את היוצאת-דופן שאין לה עיגון.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (2) נכונה. שאלת הבנת הנקרא על מערך הניסוי (שורות 11-12).

הכלי: נשאל מה מבקרים החוקרים בכך שהחליפו למחצית מהתינוקות את תפקידי הצורות. נ

שים לב: אם רק צורה אחת (למשל המשולש) הייתה תמיד העוזרת, לא היינו יודעים אם התינוקות מעדיפים אותה בשל פעולת העזרה או בשל צורתה או צבעה. החלפת התפקידים בין הצורות מוודאת שההעדפה נובעת מהמעשה (עזרה מול הפרעה) ולא מהצורה או הצבע —

תשובה (2). נפסול את השאר:

(1) בירור אם המקור הוא משיכה לעוזרת או סלידה מהמפריעה נעשה בניסוי הדמות הניטרלית, לא בהחלפת התפקידים;

(3) אין עניין בשאלה אם התינוק 'מבין' את ההצגה כשמחליפים תפקידים;

(4) בדיקה נפרדת של תגובה לעזרה ולהפרעה אינה מושגת דרך החלפת הצורות.

המלכודת: לייחס להחלפת התפקידים מטרה ששייכת לניסוי אחר (הדמות הניטרלית).

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. שאלת השלמה על הפסקה השלישית.

הכלי: נבין את הלוגיקה שהובילה את החוקרים להוסיף דמות ניטרלית. נ

שים לב: החוקרים רצו לדעת אם מקור ההעדפה הוא משיכה לדמות העוזרת או סלידה מהדמות המפריעה. אם המקור הוא סלידה מהמפריעה בלבד, אזי העוזרת והניטרלית נתפסות שתיהן כ'לא-רעות' — ולכן התינוקות לא יבחינו ביניהן. זהו בדיוק ניסוח (2): אם המקור הוא

«סלידה מהדמות המפריעה», הם

«לא יבחינו בין הדמות הניטרלית לדמות העוזרת». נפסול את השאר:

(1) אותה הנחת-פתיחה, אך מסקנה שגויה — סלידה מהמפריעה לא תוביל להעדפת הניטרלית על העוזרת;

(3) אם המקור הוא משיכה לעוזרת, דווקא יבחינו בינה לניטרלית ולא 'לא יבחינו';

(4) משיכה לעוזרת אינה מובילה בהכרח להעדפת הניטרלית על המפריעה.

המלכודת: להתאים 'משיכה' ל'לא יבחינו בין העוזרת לניטרלית' (3), אף שמשיכה לעוזרת דווקא תבליט אותה מול הניטרלית.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. שאלת הבנת הנקרא על משמעות 'הושטת היד' בניסויים (פסקאות שלישית ורביעית).

הכלי: נבדוק כיצד החוקרים פירשו את הושטת היד לאורך הניסויים. נ

שים לב: בכל הניסויים הושטת היד של התינוק פורשה כהעדפה — התינוקות הושיטו יד לדמות העוזרת, ובהמשך לבובה המתגמלת או המענישה לפי ההקשר. מכאן שהושטת היד מעידה שהתינוק מעדיף את הדמות שאליה הושיט יד על פני האחרות —

תשובה (3). נפסול את השאר:

(1) לא תמיד הדמות שאליה הושיטו יד היא 'העוזרת' — לעיתים זו המענישה של המפריעה;

(2) אין בפסקאות רמז שהתינוק 'רוצה להפסיק' התנהגות;

(4) הפסקה האחרונה מדגישה שבחירות התינוקות רגשיות, ואין לפרש את הושטת היד כהבנה של 'פגם מוסרי'.

המלכודת: לפרש את הושטת היד כשיפוט מוסרי מודע, בעוד שהיא מבטאת העדפה בלבד.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. שאלת סיכום הפסקה האחרונה.

הכלי: נאתר את שלוש הנקודות המרכזיות של הפסקה ונחפש תשובה שמכסה את כולן. נ

שים לב: הפסקה קובעת ש-(א) בחירות התינוקות רגשיות בלבד ואינן מודעות ל'טוב' ו'רע'; (ב) הם מגלים העדפה לבני קבוצתם — העדפה שאינה צודקת לפי המוסר הבוגר; (ג) לפי בלום יש בסיס מולד למוסר, אך כדי להיות מוסרי באמת על התינוק ללמוד מהסובבים אותו.

תשובה (1) מכסה את כולן: המקור רגשי בעיקרו, יש לתינוקות נטיות המנוגדות למוסר הבוגר, והם זקוקים להנחיית מבוגרים כדי לרכוש אותו. נפסול את השאר:

(2) 'בדרך כלל' שגוי — המניעים רגשיים תמיד, לא בדרך כלל;

(3) אומרת שקשה להכריע אם הבסיס מולד, בעוד שבלום קובע שהבסיס כן מולד;

(4) טוענת שהתינוקות מבחינים היטב בין טוב לרע, בניגוד לכתוב שאינם מודעים למושגים אלה.

המלכודת: לבחור סיכום התופס רק חלק מהפסקה או סותר פרט מפורש בה.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת אנלוגיה, ויחס הבסיס הוא יחס של שלילה מהותית: מי שהוא חוקי, מעצם הגדרתו לא פָּשַׁע — התכונה הראשונה מוציאה מכלל אפשרות את הפועל השני.

הכלי: ננסח משפט־יחס מדויק ונחפש את הזוג שמתאים לו מילה במילה. נאמר: "מי שהוא חוקי בהכרח לא פשע".

נבדוק:

(1) מי שהוא צפוי בהכרח לא הפתיע — הצפיוּת שוללת את ההפתעה, יחס זהה בדיוק.

(2) מסוכן : הזהיר — אין קשר קבוע; מסוכן דווקא עשוי להזהיר, ואין כאן שלילה.

(3) שבור : תיקן — שבור הוא מצב, תיקן הוא פועל שמבטל את המצב, אבל אין כאן "מי ששבור בהכרח לא תיקן".

(4) חשוב : זלזל — אין יחס לוגי קבוע בין חשיבוּת לזלזול.

המלכודת: להיתפס לכך ש"פשע" ו"תיקן" ו"זלזל" הם כולם פעלים ולחפש דמיון תחבירי במקום את יחס השלילה המדויק.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת אנלוגיה שבה התכונה הראשונה מציינת דרישה של המשאב שבמילה השנייה: דבר תובעני דורש מאמץ רב.

הכלי: נבנה משפט "דבר X דורש הרבה Y" ונבדוק היכן הוא מדויק. נאמר: "דבר תובעני דורש הרבה מאמץ".

נבדוק:

(2) דבר יקר דורש הרבה כסף — יחס זהה של דרישת משאב.

(1) עתיק : זמן — עתיק מעיד שעבר הרבה זמן, אך אינו "דורש" זמן; היחס הוא של תוצאה ולא של דרישה.

(3) שָׂבֵע : מזון — שָׂבֵע הוא מי שכבר אכל, כלומר שובע הוא היעדר הצורך במזון — ההפך מדרישה.

(4) כבד : משקל — כבד הוא בעל משקל רב, יחס של תכונה מובנית ולא של דרישת משאב חיצוני.

המלכודת:

(4) מפתה כי "כבד" ו"משקל" צמודים, אבל "תובעני" אינו "בעל מאמץ" אלא "דורש מאמץ", וזהו בדיוק יחס "יקר : כסף".

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת אנלוגיה שבה המילה השנייה היא מילת היחס המרחבית שמתארת כיצד מניחים חפצים ביחס לאובייקט האחסון.

הכלי: נשאל "היכן מניחים דבר ביחס ל־X?" נאמר: על אצטבה מניחים חפצים על גבּיה.

נבדוק:

(3) בקופסה מניחים חפצים בתוכה — יחס אחסון זהה, האובייקט ומילת היחס שמתאימה להנחת חפצים בו.

(1) גדר : סביב — גדר עומדת סביב שטח, אך אין מניחים חפצים "סביב" הגדר; זה יחס של מיקום הגדר עצמה.

(2) דלת : לתוך — דרך דלת נכנסים לתוך, אך דלת אינה אובייקט שמניחים בו חפצים.

(4) תקרה : מעל — תקרה נמצאת מעל, אך אין מאחסנים חפצים "מעל" התקרה; היחס הוא של מיקום התקרה ולא של אחסון.

המלכודת: כל מילות היחס (סביב/לתוך/מעל) נכונות דקדוקית לאובייקט שלהן, אך רק ב(3) נשמר היחס התפקודי של "מקום שמניחים בו חפצים", כמו באצטבה.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת אנלוגיה בין שני פעלים מאותו שדה משמעות: נשמר הוא הצורה הסבילה (מי שנשמרים עליו), ונוטר הוא הפועל הפעיל של אותה פעולה עצמה (שומר) — שני הפעלים נגזרים מרעיון השמירה.

הכלי: נזהה "סביל של פעולה : פועֵל של פעולה נרדפת".

נבדוק:

(2) נתמך : סועד — נתמך הוא מי שתומכים בו (סביל), וסועד הוא מי שתומך ומסייע (פעיל), ושני השורשים תמך/סעד נרדפים במשמעות "תמיכה"; יחס זהה בדיוק.

(1) נקרא : כותב — קריאה וכתיבה הן פעולות שונות, לא נרדפות.

(3) נזקק : תורם — נזקק הוא מי שחסר לו, תורם הוא מי שנותן; פעולות מנוגדות ומשלימות, לא סביל־ופעיל של אותה פעולה.

(4) נטווה : אורג — טווייה ואריגה הן שלבים שונים בעיבוד חוט, לא אותה פעולה בסביל ובפעיל.

המלכודת:

(4) מפתה כי שתי המילים משדה הטקסטיל, אך היחס הנדרש הוא זהות הפעולה (סביל מול פועֵל נרדף), וזה מתקיים רק בשמירה/נטירה כמו בתמיכה/סעד.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת אנלוגיה של ניגוד: הביטוי "אין עליו עוררין" (בלתי ניתן לערעור) הוא בדיוק ההפך מ"שנוי במחלוקת" — הביטוי עם "אין" שולל את המילה השנייה.

הכלי: נבדוק בכל מסיח אם ביטוי ה"אין" הוא שלילת/היפוך המילה שלצדו.

נבדוק:

(2) אין לאל ידו (אינו יכול) הוא בדיוק ההפך מ"מסוגל" (יכול) — ניגוד מדויק, כמו בבסיס.

(1) אין לו דורש (אין מי שמבקש אותו) מול "רוצה" — אין כאן ניגוד נקי; "רוצה" הוא פועל פעיל ואילו "אין לו דורש" מוסב על החפץ.

(3) אין לו זכר (נעלם כליל) מול "נעלם" — אלו מילים נרדפות, לא מנוגדות.

(4) אין לעמוד בפניו (אי־אפשר לעמוד בפיתוי) מול "מתפתה" — קרובים במשמעות ואינם ניגוד; זה מתאר את הדבר המפתה, וזה את המתפתה.

המלכודת:

(3) מדמה שלילה ("אין") אך למעשה נותן מילה נרדפת ולא הפוכה; היחס הנכון הוא שהביטוי עם "אין" הופך את המילה השנייה.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת אנלוגיה שבה הפועל הראשון יוצר דבר, והמילה השנייה היא השריד ההרוס של אותו דבר לאחר חורבנו: מי שבנה יצר מבנה, וחורבות הן שרידיו ההרוסים.

הכלי: נשאל "מהו השריד ההרוס של מה שנוצר בפעולה?"

נבדוק:

(2) מי שנטע יצר עץ, וגֶּדם הוא שרידו של העץ לאחר שנכרת/חרב — יחס זהה בדיוק (יצירה : שריד הרוס של היצירה).

(1) רחץ : לכלוך — לכלוך אינו שריד של הרחיצה אלא מה שהרחיצה מסלקת (ההפך).

(3) פסע : עקבות — עקבות הם עקבה של הפעולה עצמה, לא שריד הרוס של דבר שנוצר.

(4) אכל : פירורים — פירורים הם שאריות המזון תוך כדי אכילה, אך האכילה אינה יוצרת מבנה מתמשך שאחר כך חרב.

המלכודת:

(4) מפתה כי "פירורים" הם שאריות, אבל היחס המדויק בבסיס הוא "פעולת יצירה : שרידים של היצירה לאחר חורבנה", וזה מתקיים רק בנטיעת עץ שנותר ממנו גֶּדם.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת השלמת משפטים, ועלינו לוודא הלימה לוגית ותחבירית בכל ארבעת החללים גם יחד.

הכלי: נזהה את מבנה הניגוד — הסופר הראשון מוגבל, ואילו השני נהנה מיתרון. נ

שים לב: המשפט פותח ב"_____ של סופר... היא ש...", כלומר החלל הראשון הוא שם עצם שאותו מפרטים. נציב את (1): "מגבלתו של סופר... היא שלראשון קשה לחדור ל־מסתרי הנפש..., ואילו לרשות האחרון עומדים כתבי שירה, המתאפיינים בחשיפה נפשית מרובה" — עקבי לחלוטין: מוצגת מגבלה, ואחריה ניגוד ("ואילו") המראה את יתרון הביוגרף של המשורר. נפסול את השאר:

(2) "עובדה המסייעת לעבודתו" סותרת את ההמשך "אין מקורות מהימנים" (מגבלה, לא סיוע), והמקשר "בדיוק כשם ש-" מבטא דמיון במקום הניגוד הנדרש.

(3) הסיפא "שלרוב אינם נוגעים לחייו האישיים של המשורר" מבטלת את יתרון כתבי השירה ושומטת את הניגוד, וגם הפתיח "עובדה המקשה... היא ש..." צורם.

(4) המקשר "בדיוק כשם ש-" משווה בין השניים במקום להנגיד, בעוד המשפט דורש הבחנה בין המוגבל (סופר המנהיג) למיטיב (סופר המשורר).

המלכודת: היצמדות למילה "מגבלתו" בלבד בלי לבדוק שהמקשר האמצעי אכן מנגיד ("ואילו") ולא משווה.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת השלמת משפטים שכולה נשענת על עקביות בין הפתיח ("לא בכדי" מול "לא ברור מדוע") לבין נימוק ה"שהרי" שאחריו.

הכלי: נבחן אם ה"שהרי" מחזק את הטענה או דווקא סותר אותה. נציב את (2): "לא ברור מדוע ראו עצמם המורדים כמי שלוחמים את מלחמת כל הפידלים, שהרי העצמאות הייתה רחוקה מליבו של הפידלי, שהעדיף להמעיט בחיכוכים עם השלטון הזר, ואפילו במחיר ויתור על עצמאותו המדינית" — עקבי: אם רוב הפידלים כלל לא חפצו בעצמאות, אזי באמת "לא ברור מדוע" ראו המורדים עצמם כלוחמים בשם כולם. נפסול:

(1) "לא בכדי" + "כאש בוערת בעצמותיו" (כלומר הפידלי כן משתוקק לעצמאות) סותר את הסיפא "ויתור על עצמאותו המדינית".

(3) "לא ברור מדוע" מצריך שהפידלי לא ירצה עצמאות, אך "חשובה ביותר לפידלי" אומר ההפך — וגם "להיקלע לחיכוכים" צורם תחבירית.

(4) "לא בכדי" + עצמאות הבוערת בעצמותיו סותר את הוויתור על "השאיפה לעצמאותו" בסיפא.

המלכודת: לבחור פתיח לפי "תחושת ההיגיון" בלי לבדוק שהנימוק שאחרי "שהרי" תואם אותו — כאן דווקא היעדר החפץ בעצמאות הוא שמצדיק את התמיהה.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת השלמת משפטים לוגית שבה יש לשמור על שרשרת סיבתית עקבית: מגמה כללית (תוחלת חיים), מסקנה נגזרת ("לא פלא"), ותנאי המְאַשש אותה (דמיון האקלים).

הכלי: נתחיל מהמובן — חתולי ביצות שגילם מעל עשר שנים נפוצים יותר מכלבי ביצות בני אותו גיל, ולכן תוחלת חיי הכלב נמוכה מזו של החתול. נציב את (2): "תוחלת חיי הכלב נמוכה מזו של החתול. לא פלא אפוא שבבמבולה נמצא שיעור גבוה יותר של חתולים זקנים מכלבים זקנים, שכן תנאי האקלים בביצה זו דומים לתנאים בביצות אחרות" — עקבי: הביצה מייצגת (דומה לאחרות), ולכן המגמה הכללית (חתול חי יותר) באה בה לידי ביטוי, ואין בכך פלא. נפסול:

(1) "גבוהה" + "אף על פי כן" — אם הכלב חי יותר, מצופה יותר כלבים זקנים; "דומים לאחרות" אינו מסביר היפוך מפתיע.

(3) "שונים מה-" סותר את "לא פלא": כדי שדבר לא יפתיע, הביצה צריכה להיות מייצגת (דומה), לא חריגה.

(4) "נמוכה" + "שיעור נמוך יותר של חתולים זקנים" סותר: אם תוחלת חיי החתול גבוהה, יימצאו יותר חתולים זקנים, לא פחות.

המלכודת: להתבלבל בין "נמוכה" של הכלב לבין השיעור של החתולים — דווקא תוחלת נמוכה של הכלב גוררת שיעור גבוה יותר של חתולים זקנים.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת הסקה מפסקה — עלינו לבחור את הטענה שמתחייבת מן הכתוב, לא פחות ולא יותר.

הכלי: נאתר את המשפט המכריע ונגזור ממנו בזהירות. נ

שים לב: הפסקה אומרת שהמדענים משערים שיש יצורים חיים במאדים, אך אלו "לבטח לא יגרמו לחולמים על 'אנשי מאדים' לבוא על סיפוקם" — כלומר היצורים המשוערים אינם דומים לחייזרים האינטליגנטיים דמויי האדם שבסיפורת. מכאן עולה במישרין (3): היצורים המשוערים אינם דומים כלל לחייזרים שתוארו בספרות ובקולנוע. נפסול:

(1) שיעור חובבי המסתורין מקרב המוקסמים — נתון שאינו מוזכר כלל ואינו ניתן להסקה.

(2) מייחס למדענים עמדה שיש יצורים "אינטליגנטיים", בעוד הפסקה מדגישה שהיצורים לא יְספקו את חולמי החייזרים האינטליגנטיים — כלומר הם דווקא אינם אינטליגנטיים; זו סתירה.

(4) "הוכתרו בהצלחה" — הפסקה מדברת על השערה ("לשער") בעקבות גילויים, ולא על מציאה מוצלחת בפועל; זו הגזמה.

המלכודת: לזהות את מילת המפתח "לשער" ולא לקרוא אותה כאילו נמצאו יצורים, וכן לא לייחס להם אינטליגנציה שהפסקה שוללת.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת זיהוי טענה מרכזית — עלינו לנסח את לב דבריו של ווטרס.

הכלי: נזהה את הניגוד שהוא בונה. נ

שים לב: ווטרס מנגיד בין מצרים העתיקה, שבה שליט בונה פירמידה מתוך יוהרה אישית, לבין הערים המודרניות, שבהן "כוחות השוק" והדמוגרפיה הם שמכריעים — כלומר גורדי שחקים אינם נבנים מתוך שחצנות/גחמה אלא בשל צורכי אוכלוסייה. זהו בדיוק (2): הם אינם מוקמים מגחמה, אלא בשל הצורך בדיור לאוכלוסייה גדלה. נפסול:

(1) מציגה את הדמוגרפיה כתוספת לכוחות השוק ("לא לבדם... גם"), אך ווטרס מזהה את הדמוגרפיה כ"כוח העיקרי" בתוך כוחות השוק, ולא כגורם נפרד ומשלים.

(3) עוסקת ברוממות שם המקימים — ווטרס דווקא דוחה את זווית היוקרה/היוהרה, ולא מסביר אותה.

(4) טוענת שהם נבנים "בעיקר בשל רצון להתרברב" — היפוך גמור של דברי ווטרס, ששולל את מניע השחצנות.

המלכודת:

(1) קוסמת כי היא מזכירה גם שוק וגם דמוגרפיה, אך היא מפרקת אותם לשני גורמים, בעוד ווטרס תולה את הכול בכוחות השוק שהדמוגרפיה היא ליבתם.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת לוגיקה פורמלית.

הכלי: נסמן את התנאים. דרישת הגברים (ג): הבד שחור. דרישת הנשים (נ): מחיר נמוך מ-50 או משי טבעי. אנו רוצים שאף בד לא יקיים ג וגם נ — כלומר כל בד שחור נכשל בנ, ופירושו: כל בד שחור הוא גם יקר (מחיר ≥ 50) וגם אינו משי טבעי. נבדוק את (3): "כל הבדים השחורים אינם משי טבעי" — מספק את חצי התנאי (בדים שחורים נכשלים ברכיב "משי טבעי" של נ); "והמפעל אינו מייצר כלל בדים שמחירם נמוך מ-50" — ומכאן שגם הבדים השחורים אינם זולים, ולכן נכשלים ברכיב "מחיר נמוך מ-50". שני רכיבי נ נשללים לכל בד שחור, ולכן אף בד שחור אינו מקיים את נ — בדיוק המסקנה המבוקשת. נפסול:

(1) מלמד שהבדים הזולים אינם שחורים (הבדים השחורים יקרים), אך אינו שולל שבד שחור יהיה משי טבעי — ואז יקיים את נ דרך רכיב המשי.

(2) מלמד שהבדים השחורים אינם משי טבעי, אך אינו אומר דבר על המחיר — בד שחור וזול יקיים את נ.

(4) קובע שכל בד שחור הוא משי טבעי — ואז הוא דווקא מקיים את נ, כלומר מתאים לשתי המחלקות, ההפך הגמור מן המבוקש.

המלכודת: לשכוח ש"נ" היא דרישת "או", ולכן כדי לפסול בד שחור צריך לשלול את שני רכיביה יחד — מחיר וגם משי.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת היחלשות/חיזוק, ובניסוח שלילי: מבקשים את העובדה שאינה מחלישה את המסקנה שהעלייה במכירות נובעת מהפרסום.

הכלי: עובדה מחלישה אם היא מספקת הסבר חלופי לעלייה. נחפש את זו שאינה מספקת הסבר חלופי.

נבדוק:

(1) שרב כבד וממושך מגדיל צריכת משקאות קלים בפני עצמו — הסבר חלופי, מחליש.

(2) דיווח עיתונאי שהמשקאות יפים לבריאות מושך קונים ללא קשר לפרסום — הסבר חלופי, מחליש.

(4) התייקרות מוצרי המתחרה מבריחה קונים אל "שלוק" — הסבר חלופי, מחליש.

(3) עלייה במחירי המשקאות הקלים בארץ דווקא הייתה אמורה לבלום מכירות, לא להגבירן — היא אינה מספקת הסבר חלופי לעלייה, ואם כבר מחזקת את ייחוס העלייה לפרסום (המכירות עלו למרות ההתייקרות). לכן (3) אינה מחלישה.

המלכודת: הניסוח השלילי ("אינה מחלישה") — קל להיסחף ולסמן עובדה שכן מחלישה; יש לזכור שאנו מחפשים דווקא את זו שאינה מספקת הסבר חלופי.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת אנלוגיית מבנה — עלינו למצוא את ההפתעה שמבנה ההיגיון (המוטעה) שבבסיסה זהה לזה של אבנר.

הכלי: ננסח את מבנה ההפתעה של אבנר. אבנר מופתע שפריט יחיד (עגבניות) עלה, בעוד הממוצע של הקבוצה כולה (ירקות ופירות) ירד — ההנחה השגויה היא שפרט בודד חייב לנהוג ככלל הממוצע. נחפש את המבנה "פרט יחיד סוטה מממוצע הקבוצה":

(3) מופתעת שרועי (בן יחיד) גבוה מאפרת (בת יחידה), שהרי בממוצע בנות גבוהות מבנים בגיל זה — בדיוק אותו כשל: פרט בודד סוטה מן הממוצע הקבוצתי. נפסול:

(1) משווה נסיעה בכיוון אחד לממוצע הכיוון ההפוך — היגיון של סימטריה בין מסלולים, לא פרט מול ממוצע קבוצתו.

(2) הפתעה מול כלל היסטורי מוחלט ("מעולם לא") — סתירה לחוק גורף, לא סטייה מממוצע.

(4) הפתעה על ממוצע (תל אביב גשומה יותר) הנובעת מהנחה שגויה שקור גורר גשם — כשל של קישור סיבתי מוטעה, לא פרט מול ממוצע.

המלכודת: להיתפס לדמיון תוכני (מזג אוויר, ספורט) במקום לדמיון המבני; המשותף לאבנר ולתשובה (3) הוא בדיוק היחס פרט־יחיד מול ממוצע קבוצתי.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת סיכום טענה עיקרית — עלינו לתפוס את לב הפסקה, ובעיקר את שיא המסקנה ("המלכוד").

הכלי: נזקק את הפסקה למשפט אחד. הפסקה מסבירה שתועלתנות כללים מורה לפעול לפי כללי אצבע (כי בחינת כל מקרה לגופו כמעט בלתי אפשרית), אך מגיעה לשיא במלכוד: לעיתים ההיצמדות לכלל מחייבת לפעול דווקא נגד התועלת המרבית — המטרה המקורית של התועלתנות. זהו בדיוק (4): שלא כמו תורות תועלתניות אחרות, תועלתנות כללים דורשת למלא אחר כללי אצבע, ולעיתים הדבר מוביל לפעולה הסותרת את המטרה המקורית. נפסול:

(1) טוענת שהשיטה "אינה מצליחה" לפתור את בעיית התועלתנות — הפסקה אינה אומרת שהיא נכשלת בפתרון הפרקטי; היא פותרת אותו, אלא שנוצר מלכוד חדש.

(2) קובעת שפועלים לפי הכלל "חוץ מאשר" במקרים שבהם הוא אינו מיטבי — היפוך גמור של המלכוד, שכן דווקא במקרים אלה מחויב הפועֵל לדבוק בכלל.

(3) מדגישה רק את יתרון ההימנעות מבחינת כל מקרה, ומתעלמת מלב הפסקה — המלכוד; זהו סיכום חלקי החומק מן הנקודה המרכזית.

המלכודת: לבחור ניסוח "נכון בחלקו" כמו (3) שמתאר צד אחד של השיטה, במקום הניסוח (4) הלוכד את המתח המרכזי שאליו חותרת הפסקה.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת סיכום פסקה.

הכלי: נזהה את הטענה המרכזית של המחבר, ובפרט את ההסתייגות שהוא מדגיש. המחבר טוען שאף שההעדפה לדת ומוצא זהים נחלשת, אין להסיק שההומוגמיה חלפה — כי במקביל עולה ההומוגמיה ברמת ההשכלה; השינוי אינו במידת ההעדפה לבני זוג דומים, אלא במשקל היחסי של כל רכיב זהות. זהו בדיוק (1): גם היום, כבעבר, מעדיפים בני זוג דומים ברכיבי זהות מרכזיים, אלא שהרכיבים שנחשבו מרכזיים (דת, מוצא) נדחקים לטובת רכיבים אחרים (השכלה). נפסול:

(2) קובעת שההומוגמיה בכללותה "הולכת ונחלשת" — סתירה ישירה לטענת המחבר שאין לומר שההומוגמיה נחלת העבר; היא אינה נחלשת אלא מסיטה משקלים.

(3) הופכת את היחס לטענה סיבתית מסורבלת ("גורמת לייחס משקל רב מבעבר") שאינה מה שהפסקה מסכמת, וממקדת ברכיב יחיד.

(4) מגזימה: "בראש רשימת התכונות" אינו נתמך; הפסקה מדברת על שינוי במשקלים היחסיים, לא על הכתרת ההשכלה למקום הראשון.

המלכודת:

(2) קוסמת כי היא נשמעת מתונה ("עדיין קיימת אך נחלשת"), אך היא נופלת בדיוק במסקנה שהמחבר בא לשלול.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת זיהוי הטענה שהדוגמה נועדה להמחיש.

הכלי: נחלץ את הלקח מן המקרה. במקרה של הרט, המוכר לבדו הסכים לפשרה של 150, והקונה דחה — ומרגע זה תקרת המחיר ירדה מ-200 ל-150, כלומר עצם ההסכמה החד-צדדית הרעה את מצבו של המוכר. מכאן הלקח הכללי (4): הסכמה של צד אחד בלבד להצעת פשרה מרעה את מצבו, ולכן לשני הצדדים יש אינטרס שלא להיות הצד היחיד המסכים להצעה כזו. נפסול:

(1) עוסקת בפגיעה בסיכויי ההצלחה של המו"מ בשל הגורם השלישי — אך הדוגמה אינה על סיכויי ההצלחה אלא על הנזק לצד המסכים; מוקד שגוי.

(2) מסיקה שכדאי לשני הצדדים להסכים לפשרה — היפוך הלקח, שהרי הדוגמה מראה שההסכמה (של צד יחיד) פוגעת במסכים.

(3) טוענת שיש אינטרס לקבל את הצעת הגורם השלישי — סתירה ישירה למקרה, שבו הקבלה החד-צדדית הזיקה.

המלכודת: הדוגמה מזכירה "גורם שלישי", ולכן מפתה לבחור ניסוח שממקד בו (1/3); אך הלקח האמיתי הוא על עצם ההסכמה החד-צדדית ונזקה למסכים.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת איתור וסיבה בקטע — עלינו לחזור לפסקה השנייה ולזהות מדוע היה הציד קל יותר.

הכלי: נצמד לנימוק שבטקסט. הפסקה מסבירה שבני הקלוביס היו בני האדם הראשונים שהגיעו לאמריקה, ולכן היונקים המקומיים לא התפתחו בקרבת בני אדם, לא פיתחו אינסטינקטים של הימלטות ולא ידעו לחמוק מהציידים. מכאן (2): היונקים באמריקה לא נתקלו בבני אדם חמושים לפני בואם של הקלוביס, ולכן היו טרף קל. נפסול:

(1) ההכחדה של רוב היונקים היא התוצאה של הציד, לא הסיבה לכך שהיה קל, וגם אינה נדונה כהסבר בפסקה השנייה.

(3) הפסקה אומרת שביבשות האחרות ההתפתחות הייתה הדרגתית ואִפשרה לבעלי החיים לחדד אינסטינקטים — לא נאמר שקצב התפתחות האדם היה "מהיר יותר" באחרות, וזה גם אינו ההסבר לקלות הציד באמריקה.

(4) מלכודת שלילה: דווקא היונקים ביבשות האחרות פיתחו את הפחד מהרמת היד; היונקים האמריקניים לא פיתחו פחד זה — ולכן הניסוח הפוך מן הכתוב.

המלכודת:

(4) מצטטת ביטוי מהטקסט ("הרמת היד המסמנת זריקת חפץ") אך מייחסת את הפחד לצד ההפוך; חובה לבדוק מי פיתח את האינסטינקט ומי לא.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת איתור סיבה בפסקה השלישית.

הכלי: נזהה את הטיעון של "תומכי גישה זו". הפסקה טוענת שטרם בוא האדם הלבן לא היה באמריקה ניצול יתר של הטבע, ושיש אנתרופולוגים המצביעים על מסורת של שימור ואתיקה סביבתית; התושבים המקוריים צדו רק כדי סיפוק צורכיהם והקפידו על טקסים לשימור ההרמוניה עם הסביבה. משום כך הכחדה מהירה של מינים אינה מתיישבת עם תרבותם. מכאן (2): יש עדויות שהתושבים ייחסו חשיבות לשמירת ההרמוניה עם הסביבה. נפסול:

(1) "ניצלו ניצול יתר" — היפוך גמור; הפסקה טוענת שדווקא לא היה ניצול יתר.

(3) הצורך בכלי נשק משוכללים הוא הטיעון של רוזוולט והחוגים הפמיניסטיים בפסקה הרביעית, לא הטיעון התרבותי-סביבתי של הפסקה השלישית.

(4) הדמיון לתרבות האדם הלבן אינו מוזכר ואינו רלוונטי לטיעון.

המלכודת:

(1) היא מלכודת שלילה — היא לוקחת את המושג "ניצול יתר" מהפסקה אך מהפכת את קביעתה ("לא היה ניצול יתר" הופך ל"ניצלו ניצול יתר").

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת הבנת רעיון בפסקה הרביעית.

הכלי: נזהה מדוע החוקרים בפסקה זו מכנים את תאוריית ההכחדה "מיתוס גברי". הפסקה מציגה עמדה שלפיה בני הקלוביס אומנם היו ציידים, אך לא מתוחכמים דיים כדי להשמיד מינים שלמים, ולכן רואים בתאוריה "מיתוס גברי" המפריז בתיאור תפקידם של הגברים (הציידים) ומתעלם מבנות השבט. מכאן (3): לפי הקולות המתנגדים, התאוריה מגזימה בתיאור תפקידם של הגברים. נפסול:

(1) עצם השתייכות רוזוולט לתנועה כלשהי אינה מה שמקנה לטיעון אופי פמיניסטי; הטקסט אף אינו קובע שהיא פמיניסטית, אלא שחוגים פמיניסטיים נסמכו על מחקריה — האופי נובע מתוכן הטענה.

(2) הטקסט אומר שבנות השבט דאגו למנת מזון בטוחה (איסוף), לא שהן "צדו מכרסמים" יחד עם הגברים; עיוות של הכתוב.

(4) הגזמה: רוזוולט קבעה שהגברים היו ציידים אך לא מתוחכמים דיים — לא ש"לא עסקו כלל בציד".

המלכודת:

(1) מפתה כי היא מזכירה "פמיניסטית", אך היא תולה את האופי הפמיניסטי בזהות החוקרת ולא בתוכן הטענה — הפרזה בתפקיד הגברים היא לב העניין.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת ייחוס עמדה לפי שורות בקטע, בניסוח שלילי — מי אינו מן המתנגדים לגורם האנושי.

הכלי: נסווג כל דמות כתומכת בגורם האנושי או כמתנגדת לו. "המתנגדים" הם מי שמפקפקים בכך שהאדם הכחיד את היונקים.

נבדוק:

(1) "החוקרים" (שורה 14) — אלו החוקרים הסבורים שבני הקלוביס צדו הרבה מעבר לצורכם, כלומר הם דווקא תומכי השערת הגורם האנושי, ולכן אינם נמנים עם המתנגדים — זו התשובה למבוקש.

(2) "אנתרופולוגים" (שורה 16) — מצביעים על מסורת שימור וטוענים שלא היה ניצול יתר, כלומר מתנגדים לגורם האנושי.

(3) "תומכי גישה זו" (שורה 17) — תומכי הגישה הסביבתית ששוללת את הציד המופרז, מתנגדים.

(4) "החוקרת אנה רוזוולט" (שורה 20) — מקור העמדה הפמיניסטית ששוללת שהקלוביס יכלו להשמיד מינים שלמים, מתנגדת.

המלכודת: הניסוח השלילי ("אינו נמנה") — שלושה מן הפריטים הם מתנגדים, ורק "החוקרים" של שורה 14 הם התומכים; קל לטעות ולחפש מתנגד.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת "מוסכם מול שנוי במחלוקת" בקטע כולו.

הכלי: נאתר את העובדה המשותפת לכל החוקרים, ואת נקודת המחלוקת ביניהם. הקטע פותח בכך ש"החוקרים שעסקו בשאלה זו מסכימים שלפני כ-10,000 שנה נכחדו בתוך זמן קצר רוב היונקים הגדולים באמריקה" — זו ההסכמה. המחלוקת היא על הגורם: אדם (ציד) מול תמורות אקלים. מכאן (3): מסכימים שלפני כ-10,000 שנה נכחדו רוב היונקים בתוך זמן קצר / חלוקים באשר לגורם שהביא להכחדתם. נפסול:

(1) "500 שנה" הוא פרט מטיעון החוגים הפמיניסטיים/סביבתיים בלבד, לא הסכמה כללית; וגם המחלוקת אינה על "אופן שבו האדם הכחיד" אלא אם בכלל האדם הוא הגורם.

(2) שהרגלי הציד של הקלוביס הם שהכחידו — זו עמדה שנויה במחלוקת (מחנה האקלים חולק עליה), ולכן אינה מוסכמת על כולם.

(4) קיום היונקים ובואם של הקלוביס אינם נקודת המחלוקת; המחלוקת היא על סיבת ההכחדה.

המלכודת:

(2) מנסחת כ"מוסכם" דווקא את הטענה השנויה ביותר במחלוקת (שהאדם הוא הגורם); ההסכמה היא רק על עובדת ההכחדה ומועדה, לא על סיבתה.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת מבנה — עלינו למפות את תפקיד כל פסקה.

הכלי: נסמן פסקה-פסקה. פסקה 1 מציגה שאלה מחקרית: מה אירע ליונקים הגדולים שנכחדו? פסקה 2 מציעה תאוריה המשיבה עליה: האדם (בני הקלוביס) הכחיד אותם בציד. פסקה 3 מעלה הסתייגות מן התאוריה: מסורת השימור והאתיקה הסביבתית של התושבים המקוריים אינה מתיישבת עם הכחדה כזו. פסקה 4 מעלה הסתייגות נוספת מאותה תאוריה: לפי החוגים הפמיניסטיים ומחקרי רוזוולט, הקלוביס לא היו ציידים מתוחכמים דיים. פסקה 5 מציגה תאוריה אחרת המשיבה על השאלה: תמורות האקלים. זהו בדיוק (3): שאלה מחקרית ← תאוריה המשיבה עליה ← הסתייגות מן התאוריה ← הסתייגות אחרת מן התאוריה ← תאוריה אחרת המשיבה על השאלה. נפסול:

(2) מתארת את פסקאות 3-4 כ"תאוריה אחרת" ו"התנגדות" לה, אך שתיהן הסתייגויות מן התאוריה הראשונה, לא תאוריה חדשה שמותקפת.

(1) ו-(4) פותחות ב"עובדה היסטורית ← ממצאים שאינם עולים עמה", אך הקטע נפתח בשאלה מחקרית, לא במתח בין עובדה לממצאים; וגם סיומיהן (תאוריה משלבת / עובדה תומכת) אינם תואמים את פסקה 5 (תאוריית האקלים היא הסבר חלופי).

המלכודת:

(2) קרובה מאוד, אך היא מסווגת את שתי ההסתייגויות כתאוריה מתחרה והתנגדות אליה, בעוד הן שתי הסתייגויות מאותה תאוריה מקורית.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת גאומטריה של זוויות סביב נקודה.

הכלי: שתי הקרניים יוצרות יחד זווית שלמה, ולכן

. נציב את הנתון

ונקבל

, כלומר

, ומכאן

.

נעבור על המסיחים: $60^{\circ }$ הוא הפתרון הישיר ולכן נכון; $72^{\circ }$ מתקבל בטעות מחלוקת $360$ ב-$5$ במקום ב-$6$; $75^{\circ }$ ו-$80^{\circ }$ אינם מקיימים את המשוואה.

המלכודת: לחשוב שהזוויות משלימות ל-$180^{\circ }$ במקום למעגל שלם של $360^{\circ }$.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת חקר של מספרים דו-ספרתיים.

הכלי: נסמן את ספרת האחדות ב-$u$, אז ספרת העשרות היא $2u$ והמספר הוא

. הספרה $u$ יכולה להיות $1,2,3,4$ בלבד (עבור $u\ge 5$ מתקיים $2u\ge 10$ שאינה ספרה). הגדול הוא $u=4$ ונותן $84$, והקטן הוא $u=1$ ונותן $21$. ההפרש

.

נעבור על המסיחים: $63$ הוא ההפרש הנכון; $57$ מתקבל מחישוב שגוי של הקטן; $72$ ו-$74$ הם מספרים העונים לתנאי עצמם ולא ההפרש.

המלכודת: לשכוח ש-$u=0$ נותן $00$ שאינו דו-ספרתי, או לחשב רק את הגדול.

נסמן את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. זו בעיית הספק (קצב קטיף).

הכלי: כמות הקטיף שווה לקצב כפול הזמן. נעבוד על מכנה משותף $30$ דקות: מוטי קוטף

אשכוליות לדקה-בקנה-מידה של $30$ דקות, כלומר $9$ ב-$30$ דקות, וסמדר

, כלומר $10$ ב-$30$ דקות. יחד

אשכוליות בכל $30$ דקות. שעתיים הן $4$ יחידות של $30$ דקות, ולכן

.

נעבור על המסיחים: $76$ נכון; $64$, $84$ ו-$96$ מתקבלים מטעות בהמרת הקצב או בזמן הכולל.

המלכודת: לחבר קצבים בלי מכנה משותף או לשכוח ששעתיים הן $120$ דקות.

נסמן את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת אלגברה של מערכת משוואות.

הכלי: כאשר מבקשים את הצירוף $x+y$ ולא כל נעלם בנפרד, כדאי לחבר את המשוואות. נחבר:

, כלומר

, ונחלק ב-$3$:

.

נעבור על המסיחים: $6$ נכון; $9$ מתקבל מחלוקה שגויה; $8$ ו-$7$ אינם עקביים עם הנתונים.

המלכודת: לבזבז זמן על פתרון מלא של $x$ ו-$y$ בנפרד במקום לחבר את המשוואות.

נסמן את תשובה (4).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת צירופים (קומבינטוריקה).

הכלי: מספר הצירופים האפשריים הוא מכפלת מספר הסוודרים במספר הצעיפים, והוא חייב להספיק ל-$7$ צירופים שונים. נתון $3$ סוודרים, ולכן נדרש $3\cdot (\text{מספר הצעיפים})\ge 7$. מספר הצעיפים המזערי המקיים זאת הוא $3$, שכן

ואילו

.

נעבור על המסיחים: $3$ נכון; $4$ אמנם מספיק אך אינו המינימום; $6$ ו-$7$ גדולים בהרבה מהנדרש.

המלכודת: לחשוב שדרושים $7$ צעיפים כמספר הימים, במקום לזכור שכל סוודר מוכפל בכל צעיף.

נסמן את תשובה (3).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת גאומטריה של שטחים בריבוע.

הכלי: $AC$ הוא אלכסון הריבוע ולכן שטח הריבוע

, וחצי אלכסון שווה $10$. הנקודה $E$ נמצאת על האלכסון $AC$ עם $AE=5$, והנקודה $H$ על האלכסון $BD$ עם $BH=5$. השטח הכהה מורכב מהמשולש התחתון $BDC$, שהוא חצי הריבוע ($100$), ומשני משולשים זהים $AHO$ ו-$DEO$ (כאשר $O$ מרכז הריבוע). לכל אחד מהם בסיס $10$ (חצי אלכסון) וגובה $5$ (המרחק מ-$H$ או מ-$E$ למרכז לאורך האלכסון המאונך), ולכן שטחו

. סך הכול

.

נעבור על המסיחים: $150$ נכון; $100$ הוא רק חצי הריבוע (בלי שני המשולשים); $100\sqrt{2}$ נובע מבלבול בין הצלע לאלכסון; $125$ מוסיף רק משולש אחד.

המלכודת: לחשב את שטח הריבוע לפי הצלע במקום לפי האלכסון.

נסמן את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת חלוקה מחזורית.

הכלי: החפיסה בת $104$ קלפים מחולקת בזוגות, כלומר $52$ זוגות. חמשת השחקנים מקבלים לפי הסדר א, ב, ג, ד, ה וחוזר חלילה, כך שכל סבב מלא הוא $5$ זוגות. אחרי $10$ סבבים ($50$ זוגות) חולקו $100$ קלפים ונשארו $4$ קלפים ($2$ זוגות): הזוג ה-$51$ חוזר לשחקן א, והזוג ה-$52$ (האחרון) מגיע לשחקן ב. פורמלית

, ולכן המקום השני במחזור — ב.

נעבור על המסיחים: ב נכון; א מקבל את הזוג ה-$51$ ולא האחרון; ד ו-ה היו נכונים אילו מספר הזוגות הסתיים אחרת.

המלכודת: לספור קלפים במקום זוגות, או לשכוח שהחלוקה מתחילה מ-א.

נסמן את תשובה (2).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת אי-שוויונים עם ערך מוחלט.

הכלי: נפרק את הנתון לשני חלקים. מהחלק $x\cdot y<|x\cdot y|$ נובע שהמכפלה שלילית (מספר קטן מהערך המוחלט שלו חייב להיות שלילי), כלומר ל-$x$ ול-$y$ סימנים מנוגדים. מהחלק $|x\cdot y|<y$ נובע ש-$y$ חיובי, שהרי הוא גדול מערך מוחלט שאינו שלילי; לכן $x$ שלילי. כעת

, ומהתנאי $|x|\cdot y<y$ נחלק ב-$y>0$ ונקבל $|x|<1$. יחד עם $x<0$ מתקבל $-1<x<0$.

נעבור על המסיחים: $-1<x<0$ נכון בהכרח; $-1<y<0$ שגוי כי $y$ חיובי; $x<-1$ סותר את $|x|<1$; $y<-1$ סותר את $y>0$.

המלכודת: להסיק מהערך המוחלט על $y$ במקום על $x$.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת הסקה מתרשים על שכנות חלקות.

הכלי: חלקת תפוחי האדמה חייבת להיות חלקה ריקה ששטחה מעל $200$ מ"ר, ולכן נבדוק אילו חלקות ירק גובלות בחלקה ריקה גדולה כזו. החלקות הריקות ששטחן מעל $200$ מ"ר הן זו שמעל הפלפלים ($375$) וזו שבמרכז-שמאל ($450$).

נעבור על המסיחים: הגזר גובל בחלקה הריקה המרכזית ($450$) — אפשרי; הפלפלים גובלים בחלקה הריקה שמעליהם ($375$) — אפשרי; הצנוניות גובלות בחלקה המרכזית ($450$) — אפשרי; אבל העגבניות גובלות רק בחלקה ריקה אחת ששטחה

מ"ר בלבד, קטן מ-$200$. לכן לחלקת תפוחי האדמה לא יכול להיות גבול משותף עם העגבניות.

המלכודת: לבדוק שכנות בלי לוודא שהחלקה הריקה השכנה עומדת בתנאי השטח.

נסמן את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת יחס על גבי התרשים.

הכלי: כמות המים שווה לצריכה ליחידת שטח כפול שטח החלקה. מהתרשים שטח חלקת העגבניות

מ"ר ושטח חלקת התירס

מ"ר. לעגבניות צריכה כפולה ליחידת שטח בהשוואה לתירס, ולכן היחס בין כמויות המים הוא

.

נעבור על המסיחים: $3$ נכון; $2.5$ מתקבל מהיחס בין השטחים בלבד (בלי הצריכה הכפולה); $4$ מכפיל את היחס פעמיים; $3.5$ אינו נובע מהנתונים.

המלכודת: לשקלל רק את השטחים ולשכוח את הצריכה הכפולה ליחידת שטח, או להפך.

נסמן את תשובה (3).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת יחס ("יוקרתיות") על גבי התרשים.

הכלי: נחשב לכל חלקה את היחס מחיר לק"ג חלקי שטח החלקה, ונחפש את הגבוה ביותר. על מכנה משותף $900$: הגזר

; הצנוניות

; הקישואים

; התירס

. הגבוה ביותר הוא של הצנוניות.

נעבור על המסיחים: הצנוניות ($\frac{30}{900}$) היוקרתית ביותר; התירס ($\frac{24}{900}$) שני למרות המחיר הגבוה, כי שטחו גדול; הגזר והקישואים נמוכים בהרבה.

המלכודת: לבחור לפי המחיר לבדו (התירס) בלי להתחשב בשטח החלקה.

נסמן את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת חיסור שטחים על גבי התרשים.

הכלי: הירקות המבשילים בחורף (המסומנים במילוי מלא) הם הצנוניות ($150$), הברוקולי ($450$) והגזר ($300$), סך הכול $900$ מ"ר. היריעה במידות $40\times 30$ מטרים אינה ניתנת לחלוקה, ולכן היא יכולה לכסות רק מלבן רציף אחד. השטח המרבי שניתן לכסות מחלקות החורף הוא הברוקולי והצנוניות יחד (

), הנמצאים באזור אחד ונכנסים ברצועה שגובהה $30$ מטר; חלקת הגזר מרוחקת ונשארת חשופה. השטח שאינו מכוסה הוא

מ"ר (חלקת הגזר).

נעבור על המסיחים: $300$ נכון; $225$, $350$ ו-$425$ מתקבלים מכיסוי שגוי או מהנחה שאפשר לחלק את היריעה.

המלכודת: להניח שהיריעה מכסה את כל חלקות החורף או שניתן לפצל אותה.

נסמן את תשובה (2).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת אלגברה של פישוט ביטוי.

הכלי: נפתח את הסוגריים:

. זהו ריבוע של סכום:

. אפשר לאמת בהצבה

: הביטוי המקורי נותן $6\frac{1}{4}$.

נעבור על המסיחים: ${\left(\frac{a}{2}+b\right)}^2$ נכון (נותן $6\frac{1}{4}$); ${\left(a+\frac{b}{2}\right)}^2$ נותן $4$; $\frac{a^2+b^2}{4a}$ נותן $1\frac{1}{4}$; $\frac{a+b+b^2}{4}$ נותן $1\frac{3}{4}$.

המלכודת: לזהות את $\frac{a^2}{4}+ab+b^2$ כריבוע של $\frac{a}{2}+b$ ולא בטעות של $a+\frac{b}{2}$.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת ממוצע עם חסמים.

הכלי:

, ונבדוק אילו ערכים הוא יכול לקבל. הנתונים $a<-10$, $b<10$, $c>10$ הם חד-כיווניים ואינם חוסמים את הסכום משני צדדיו: אם $c$ ענק הממוצע גדל כרצוננו, ואם $a$ שלילי מאוד הממוצע קטן כרצוננו. לכן $x$ יכול להיות כל מספר.

נעבור על המסיחים: $-10<x<10$ שגוי כי אין חסם דו-צדדי; $-10<x$ שגוי כי $x$ יכול להיות שלילי מאוד; $x<10$ שגוי כי $x$ יכול להיות גדול מאוד; "כל מספר" נכון.

המלכודת: לחשוב שהחסמים על $a,b,c$ יוצרים חסם על הממוצע, בעוד שהם חוסמים כל משתנה לכיוון אחד בלבד.

נסמן את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת גאומטריה אנליטית (מעגל וצירים).

הכלי: $A$ ו-$B$ נמצאות על המעגל ולכן

רדיוס. הנתון

אומר של-$O$ ול-$A$ אותו שיעור $y$, כלומר הקטע $OA$ אופקי; הנתון

אומר של-$O$ ול-$B$ אותו שיעור $x$, כלומר הקטע $OB$ אנכי. קטע אופקי וקטע אנכי מאונכים זה לזה, ולכן הזווית בקודקוד $O$ היא $90^{\circ }$ והמשולש ישר-זווית.

נעבור על המסיחים: ישר-זווית נכון; קהה-זווית שגוי (הזווית בדיוק $90^{\circ }$); שווה-צלעות שגוי (זהו משולש ישר-זווית ושווה-שוקיים ולא שווה-צלעות); "על ישר אחד" שגוי כי הנקודות יוצרות משולש ממשי.

המלכודת: לחשוב ששוויון שיעור אחד בלבד מציב את הנקודות על ישר משותף.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת אחוזים רב-שלבית.

הכלי: נציב $100$ למחיר ביום ראשון ונעקוב אחר השינויים. יום שני

; יום שלישי

; יום רביעי

; יום חמישי

. אנחנו מחפשים את היום הראשון שבו המחיר גבוה ביותר מ-$10\%$ ממחיר יום ראשון, כלומר מעל $110$. ביום רביעי המחיר $108$ (רק $8\%$ מעל) ועדיין לא מספיק, וביום חמישי המחיר $129.6$ שהוא מעל $110$ — זהו היום הראשון.

נעבור על המסיחים: יום חמישי נכון; יום רביעי עדיין מתחת ל-$110$; יום שלישי נמוך אף יותר; יום שישי מאוחר מדי.

המלכודת: לעצור ביום רביעי כי המחיר כבר עבר את $100$, בעוד שהתנאי הוא מעל $110$.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת הסתברות.

הכלי: לפירמידה משולשת (טטרהדר) יש $4$ פאות, הממוספרות $1,2,3,4$, וכל הטלה מגרילה פאה בהסתברות שווה. מספר התוצאות בשתי הטלות הוא

. הסכום $4$ מתקבל בצירופים $(1,3),(2,2),(3,1)$ — שלוש תוצאות. לכן ההסתברות $\frac{3}{16}$.

נעבור על המסיחים: $\frac{3}{16}$ נכון; $\frac{1}{4}$ מניח בטעות מרחב של $4$ תוצאות בלבד; $\frac{1}{3}$ ו-$\frac{3}{25}$ נובעים ממספר פאות שגוי או מספירת סדר לקויה.

המלכודת: לחשוב שלטטרהדר יש $6$ פאות (כמו קובייה) או לשכוח שהצירופים $(1,3)$ ו-$(3,1)$ נספרים בנפרד.

נסמן את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת פירוק לגורמים (שטח מלבן).

הכלי: שטח המלבן שווה לאורך כפול רוחב $=91$, כאשר שני הצדדים שלמים והאורך גדול מהרוחב. נפרק את

(וגם $1\cdot 91$). מכיוון שהרוחב גדול מ-$1$, נפסל הפירוק $1\cdot 91$, ונשאר $7\cdot 13$ — הרוחב $7$ והאורך $13$.

נעבור על המסיחים: $13$ נכון; $9$ ו-$11$ אינם מחלקים את $91$; "אי אפשר לדעת" שגוי כי התנאי רוחב מעל $1$ קובע פתרון יחיד.

המלכודת: לשכוח את הפירוק $1\cdot 91$ ולכן לפסול את יחידות הפתרון, או לא לפסול אותו למרות תנאי הרוחב.

נסמן את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת גאומטריה (מעגל וריבוע) עם משפט פיתגורס.

הכלי: הרדיוס הגדול ביותר הוא המרחק מ-$O$ לנקודה הרחוקה ביותר על היקף הריבוע, וזו אחת מפינות הריבוע הרחוקות. $O$ הוא אמצע הצלע $BC$ שאורכה $2$, ולכן המרחק אופקית מ-$O$ לפינה הרחוקה הוא $1$ (חצי הצלע), והמרחק אנכית הוא $2$ (הצלע המלאה). לפי פיתגורס

.

נעבור על המסיחים: $\sqrt{5}$ נכון; $2$ הוא רק אורך הצלע ולא המרחק לפינה הרחוקה; $3$ ו-$\sqrt{3}$ אינם נובעים מהחישוב.

המלכודת: לקחת את המרחק לפינה הקרובה או להתבלבל בין הצלע לבין המרחק האלכסוני.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת אלגברה על פעולה שהיא הופכית לעצמה.

הכלי: פעולה "כפולה" מקיימת

, כלומר הפעלה כפולה מחזירה את המספר המקורי; נבדוק כל אפשרות בהצבה. עבור

מתקבל

— מתקיים לכל $x$ חיובי.

נעבור על המסיחים: $x^{-1}$ נכון; $x^{-\frac{1}{2}}$ נותן $x^{1/4}$ אחרי הפעלה כפולה; $\frac{x-1}{x+1}$ נותן $-\frac{1}{x}$ בהצבה חוזרת; $\frac{1}{2}{x}^2$ מגדיל את המספר ואינו חוזר אליו.

המלכודת: להניח שכל חזקה שלילית או ביטוי שנראה "הפוך" הוא פעולה כפולה, בלי לבדוק בהצבה.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (1) נכונה. זוהי שאלת גאומטריה — שטח משולש החסום במעגל.

הכלי: שטח משולש הוא $\frac{\text{בסיס}\times \text{גובה}}{2}$, ונזהה בסיס וגובה מנתוני המעגל. נשים לב ש-$BC$ הוא קוטר המעגל, ולכן

. הקטע $AO$ מאונך ל-$BC$ (מסומנת זווית ישרה ב-$O$) והוא רדיוס, כלומר $AO=1$ — זהו הגובה לבסיס $BC$.

נחשב:

.

נעבור על המסיחים:

(1) $1$ — החישוב הנכון.

(2) $2$ — מתקבל אם שוכחים לחלק ב-$2$.

(3) $3$ ו-(4) $4$ — אינם נובעים מאף חישוב תקף.

המלכודת: להשתמש ברדיוס כבסיס במקום בקוטר, או לחשוב שהמשולש שווה-צלעות.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. זוהי בעיה מילולית עם שברים — תרגום מילים לביטוי מתמטי.

הכלי: נבטא את חלקו של כל אחד כשבר מהעוגה השלמה, ונדרוש שסכומם יהיה $1$. אסף אכל $\frac{1}{x}$; מלי אכלה חצי מזה:

; ניקול כמו מלי: $\frac{1}{2x}$.

נציב:

, נאחד:

, ומכאן $x=2$.

נעבור על המסיחים:

(1) $\frac{3}{2}$ ו-(4) $\frac{4}{3}$ — מתקבלים מחיבור שגוי של השברים.

(2) $2$ — התוצאה הנכונה.

(3) $3$ — מתקבל אם סופרים את מלי וניקול כשלמים במקום כחצאים.

המלכודת: לחשב את מלי וניקול כ-$\frac{1}{x}$ במקום $\frac{1}{2x}$.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (1) נכונה. זוהי שאלת גאומטריה על מחומש משוכלל ואלכסוניו.

הכלי: זווית פנימית במחומש משוכלל שווה $108°$, ונשתמש במשולשים שווי-השוקיים שנוצרים מהאלכסונים. במשולש $BCD$: הזווית

והוא שווה-שוקיים (

צלעות המחומש), ולכן זווית הבסיס

. בדומה

. הזווית $\alpha$ היא קדקוד המשולש שבסיסו $CD$ ונקודת חיתוך האלכסונים, ולכן

.

נעבור על המסיחים:

(1) $108°$ — התוצאה הנכונה.

(2) $120°$ — אינו קשור לזוויות המחומש.

(3) $135°$ — זווית פנימית של מתומן, לא מחומש.

(4) $144°$ — חישוב שגוי של הזווית הפנימית.

המלכודת: לבלבל בין הזווית הפנימית ($108°$) לזווית $\alpha$.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. זוהי שאלת חזקות ושורשים.

הכלי: שורש מסדר $n$ הוא חזקה בחזקת $\frac{1}{n}$, וכלל החזקות

.

נחשב:

.

נעבור על המסיחים:

(1)

— מתקבל מחלוקה שגויה של המעריך.

(2) $\sqrt{2}$ ו-(3) $\sqrt{8}$ — אינם שלמים ואינם מתאימים.

(4) $4$ — התוצאה הנכונה.

המלכודת: לחלק את המעריך $8$ בצורה שגויה (למשל לקבל $2^4$).

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (3) נכונה. זוהי שאלת יחס ופרופורציה — השוואת מהירויות.

הכלי: מהירות היא $\frac{\text{דרך}}{\text{זמן}}$.

נסמן את דרכה של תמר $D$ ואת זמנה $T$, כך שמהירותה $\frac{D}{T}$. עודד עובר $\frac{D}{2}$ בזמן $3T$, ולכן מהירותו

. היחס:

— מהירות עודד קטנה פי $6$.

נעבור על המסיחים:

(1) קטנה פי $\frac{3}{2}$ ו-(2) גדולה פי $\frac{3}{2}$ — התחשבות ביחס אחד בלבד במקום במכפלה.

(3) קטנה פי $6$ — התוצאה הנכונה.

(4) גדולה פי $6$ — כיוון הפוך.

המלכודת: לחשוב שדרך ארוכה יותר בזמן פירושה מהירות גדולה יותר, או לחבר $2+3$ במקום להכפיל.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (4) נכונה. זוהי שאלת חשבון על מחלק משותף.

הכלי: מספר הוא מחלק משותף רק אם הוא מחלק את שני המספרים ללא שארית; נבדוק כל מסיח — ונזכור שמבוקש המספר שאינו מחלק משותף. הפירוק:

ו-

, כך שהמחלק המשותף הגדול ביותר הוא

, ומחלקיו הם $1,2,3,6,7,14,21,42$.

נעבור על המסיחים:

(1) $7$ — מחלק את שניהם, כן משותף.

(2) $6$ — מחלק את שניהם, כן משותף.

(3) $3$ — מחלק את שניהם, כן משותף.

(4) $4$ — מחלק את $84$ אך לא את $210$ (

), ולכן אינו מחלק משותף.

המלכודת: להיתפס ל-$4$ כי הוא מחלק את $84$ ולשכוח לבדוק את $210$, או להתעלם ממילת השלילה 'אינו'.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. זוהי בעיה מילולית על קצב מצטבר.

הכלי: נעקוב דקה-אחר-דקה אחר צריכת הצוף, כשבכל דקה מצטרפת דבורה נוספת וכל דבורה מוצצת $1$ מ"ג לדקה. דקה 1 — דבורה אחת: נצרך $1$ מ"ג, נותרו $9$. דקה 2 — שתיים: $2$ מ"ג, נותרו $7$. דקה 3 — שלוש: $3$ מ"ג, נותרו $4$. דקה 4 — ארבע: נצרכים בדיוק $4$ מ"ג והצוף אוזל (

). הדבורה הראשונה נכחה בכל ארבע הדקות ומצצה $1$ מ"ג בכל דקה, סך הכול $4$ מ"ג.

נעבור על המסיחים:

(1) $5$ ו-(2) $6$ — הוספת דקות שבהן כבר אין צוף.

(3) $3$ — ספירת שלוש דקות בלבד.

(4) $4$ — התוצאה הנכונה.

המלכודת: להניח שהצוף אוזל לפני תום הדקה הרביעית, בעוד $1+2+3+4$ שווה בדיוק $10$.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. זוהי שאלת אלגברה על מספרים עוקבים.

הכלי: נציב את הקשר בין המספרים העוקבים לתוך הביטוי ונפשט. נתון $1<a<b$ ועוקבים, ולכן

.

נציב:

. מכיוון ש-$a$ שלם וגדול מ-$1$ (כלומר $a\ge 2$), מתקיים תמיד $a-1<a$.

נעבור על המסיחים:

(1) זוגי — לא בהכרח: עבור $a=2$ מתקבל $1$ (אי-זוגי).

(2) אי-זוגי — לא בהכרח: עבור $a=3$ מתקבל $2$ (זוגי).

(3) גדול מ-$a$ — הפוך מהנכון, שכן $a-1<a$.

(4) קטן מ-$a$ — נכון תמיד.

המלכודת: לבדוק זוגיות עם דוגמה אחת ולהסיק 'בהכרח', במקום לפשט ל-$a-1$.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (3) נכונה. זוהי שאלת חשבון על ספרות עוקבות וערך המקום.

הכלי: נציב ספרות עוקבות ונבדוק מתי סכום שני המספרים הדו-ספרתיים נשאר דו-ספרתי. מהעוקבוּת:

. הסכום:

. נדרוש שהסכום קטן מ-$100$: $22A+24<100\Rightarrow A<\frac{76}{22}\approx 3.45$, ולכן $A\in \{1,2,3\}$. בדיקה: $A=1$ נותן

; $A=2$ נותן

; $A=3$ נותן

— כולם דו-ספרתיים; $A=4$ כבר נותן

. סך הכול $3$ ערכים.

נעבור על המסיחים:

(1) $1$ ו-(2) $2$ — ספירה חלקית.

(3) $3$ — התוצאה הנכונה.

(4) $4$ — הכללת $A=4$ שנותן סכום תלת-ספרתי.

המלכודת: לשכוח את התנאי שהסכום דו-ספרתי, או לספור גם את $A=4$.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. זוהי שאלת הצבה עם אילוץ שלמוּת.

הכלי: נבנה משוואה מהנתונים.

נסמן ב-$g$ את מספר התורות שבהם הרוויח (מתוך $8$). הניקוד הסופי:

. 'הרוויח ביותר ממחצית התורות' פירושו $g\ge 5$. נבודד:

, ולכן

. נבדוק

: רק $g=6$ נותן שלם,

. בדיקה:

.

נעבור על המסיחים:

(1) $5$ — התוצאה הנכונה.

(2) $2$ — גם אם ניצח בכל $8$ התורות מקבל לכל היותר $16<28$.

(3) $3$ — מחייב $9$ תורות רווח (

), אך יש רק $8$.

(4) $7$ — נותן

, שאינו שלם.

המלכודת: להתעלם מהתנאי 'יותר ממחצית התורות' ולקבל פתרון לא-שלם.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (3) נכונה. זוהי שאלת גאומטריה תלת-ממדית — גליל.

הכלי: שטח מעטפת הגליל הוא $2\pi rh$ ונפחו $\pi r^{2}h$; נמצא את הרדיוס מהמעטפת ואז נחשב נפח. נתון $h=3$ ושטח מעטפת $6$:

. הנפח:

.

נעבור על המסיחים:

(1) $9$ ו-(2) $18$ — מתקבלים מהתעלמות מ-$\pi$ בנוסחאות.

(3) $\frac{3}{\pi }$ — התוצאה הנכונה.

(4) $6\pi$ — הצבה שגויה של $r$ או בלבול בין מעטפת לנפח.

המלכודת: לצמצם את $\pi$ בטעות או לחשב $r$ שגוי.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (3) נכונה. זוהי שאלת אחוזים — יחס הפוך בין שני גדלים.

הכלי: '$x$ גדול מ-$y$ ב-$20\%$' פירושו

; נבטא את $y$ כאחוז מ-$x$. מ-

נקבל

. כלומר

, שהם $83\frac{1}{3}\%$ מ-$x$.

נעבור על המסיחים:

(1) $73\frac{2}{3}$ — אינו נובע מהיחס.

(2) $78$ — קירוב שגוי.

(3) $83\frac{1}{3}$ — התוצאה הנכונה.

(4) $84$ — עיגול שגוי של $83\frac{1}{3}$.

המלכודת: לחשוב ש'אם $x$ גדול מ-$y$ ב-$20\%$ אז $y$ קטן מ-$x$ ב-$20\%$' ולסמן $80\%$ — אך $80\%$ אינו מופיע, והיחס ההפוך נותן $83\frac{1}{3}\%$.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. זוהי שאלת גאומטריה — שטחים במקבילית.

הכלי: נמצא את מידות המקבילית והריבוע, נחשב את שטח המקבילית ונחסר את הריבוע כדי לקבל את שני הטרפזים החופפים. לריבוע $EFGH$ היקף $12$, ולכן צלעו

; זהו גם גובה המקבילית (הקטעים $EF,HG$ מאונכים לצלעות המקבילית). במקבילית

, וההיקף $28$ נותן

. שטח המקבילית:

. שטח הריבוע:

. שני הטרפזים החופפים ממלאים את היתרה:

, וכל אחד

.

נעבור על המסיחים:

(1) $9$ — התוצאה הנכונה.

(2) $15$ — אינו נובע מחישוב עקבי.

(3) $18$ — שטח שני הטרפזים יחד, לא אחד.

(4) $30$ — התעלמות מהריבוע האמצעי.

המלכודת: לתת את שטח שני הטרפזים ($18$) במקום אחד ($9$), או לבלבל בין הצלע $5$ לגובה $3$.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. זוהי שאלת גאומטריה — דמיון משולשים.

הכלי: משולשים בעלי זוויות שוות דומים, וצלעותיהם ביחס קבוע; נמצא את היחס שאינו נותן חפיפה. צלעות משולש א הן $27,18,12$, ביחס $9:6:4$. במשולש ב שתי צלעות הן $18$ ו-$12$. אם $18$ ו-$12$ היו תואמות לצלעות $6:4$ (מקדם $3$), היינו מקבלים $27,18,12$ — כלומר חפיפה, שנפסלת בתנאי. לכן $18$ ו-$12$ תואמות לצלעות $9:6$ (מקדם $2$), והצלע השלישית תואמת ל-$4$:

.

נעבור על המסיחים:

(1) $6$ — אינו מתקבל מיחס דמיון תקף.

(2) $8$ — התוצאה הנכונה (משולש $18,12,8$, דומה אך לא חופף).

(3) $9$ — חצי מ-$18$, אינו שומר על היחס.

(4) $15$ — אינו שומר על היחס $9:6:4$.

המלכודת: לבחור את המקרה החופף ($27,18,12$) ולהתעלם מהתנאי 'אינם חופפים'.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (1) נכונה. זוהי שאלת הסקה לוגית מתנאי ממוצע.

הכלי: נכתוב את התנאי שכל מספר שווה לממוצע שני שכניו ונראה מה הוא מחייב.

נסמן את המספרים בפינות (במעגל) $a,b,c,d$. התנאי:

,

,

,

. מהשוואת הראשון והשלישי: $a=c$; מהשני והרביעי: $b=d$. נציב בראשון:

, ולכן

— כל המספרים שווים, לכל היותר מספר שונה אחד.

נעבור על המסיחים:

(1) $1$ — התוצאה הנכונה.

(2) $2$, (3) $3$, (4) $4$ — כל ריבוי ערכים סותר את התנאי, שכן ברגע שמספר אחד שונה, לא ייתכן שכולם ממוצע שכניהם.

המלכודת: להניח שאפשר לשבץ מספרים שונים (למשל $1,2,3,4$) מבלי לבדוק שהתנאי מכריח שוויון מלא.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (3) נכונה. זוהי שאלת קריאה מתרשים.

הכלי: מספר הדירות שנמכרו בכל שנה נקרא מהנקודות השחורות (הקו המקווקו, ציר ימני); נספור בכמה שנים המספר עלה לעומת השנה שקדמה. מספרי הדירות (באלפים): $2000:40$, $2001:32$, $2002:32$, $2003:29$, $2004:27$, $2005:38$, $2006:40$, $2007:42$, $2008:34$, $2009:30$. עלייה לעומת השנה הקודמת יש רק ב-$2005$ ($38>27$), ב-$2006$ ($40>38$) וב-$2007$ ($42>40$) — שלוש שנים.

נעבור על המסיחים:

(1) $5$ — יותר מדי; כולל שנים של ירידה.

(2) $2$ — חסרה אחת משלוש שנות העלייה.

(3) $3$ — התוצאה הנכונה.

(4) $4$ — ספירת שנה נוספת, למשל $2002$ שבה המספר נשאר $32$.

המלכודת: לספור את $2002$ כעלייה למרות שהמספר נשאר זהה ל-$2001$.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. זוהי שאלת קריאה מתרשים.

הכלי: המחיר הממוצע של כל הדירות מסומן במעוין ◇ שבאמצע הקטע האנכי; נמצא את השנה שבה המעוין בין $300$ ל-$450$ אלף דולר, ונקרא את המחיר הממוצע של הדירות היקרות (הקצה העליון של הקטע). המעוין נמצא בטווח $(300,450)$ רק בשנת $2006$, שבה הוא ב-$375$ אלף (בשנים אחרות המעוין הוא $175$, $250$, $450$ או $525$). בשנת $2006$ הקצה העליון של הקטע — המחיר הממוצע של הדירות היקרות — הוא $500$ אלף דולר.

נעבור על המסיחים:

(1) $500,000$ — התוצאה הנכונה.

(2) $550,000$ — הקצה העליון של $2007$/$2009$.

(3) $575,000$ — הקצה העליון של $2008$.

(4) $600,000$ — הקצה העליון של $2004$/$2005$.

המלכודת: לקרוא את המחיר הממוצע (המעוין, $375$) במקום את מחיר הדירות היקרות (הקצה העליון, $500$), או לבחור שנה שבה המעוין הוא בדיוק $450$ (על הגבול).

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (3) נכונה. זוהי שאלת קריאה מתרשים.

הכלי: 'פיזור המחירים' הוא ההפרש בין הקצה העליון (דירות יקרות) לקצה התחתון (דירות זולות) — כלומר אורך הקטע האנכי; נמצא את הקטע הארוך והקצר ביותר ונחשב את יחסם. הקטע הארוך ביותר הוא בשנת $2004$: מ-$375$ עד $600$, פיזור של $225$ אלף. הקטע הקצר ביותר הוא בשנת $2002$: מ-$225$ עד $300$, פיזור של $75$ אלף. היחס:

.

נעבור על המסיחים:

(1) $1.5$ ו-(2) $2$ — יחסים בין קטעים שאינם הקיצוניים.

(3) $3$ — התוצאה הנכונה.

(4) $4$ — קריאה שגויה של גבולות הקטע הקצר (למשל $50$ במקום $75$) או הארוך.

המלכודת: לזהות את הקטע הארוך/קצר לפי מיקומו בגובה ולא לפי אורכו, או לחשב הפרש מול המעוין במקום בין שני הקצוות.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. זוהי שאלת קריאה מתרשים.

הכלי: נחפש שנה שבה הקצה התחתון של הקטע (מחיר הדירות הזולות) גבוה מהקצה העליון (מחיר הדירות היקרות) של השנה שקדמה לה — כי אז אפילו הדירה הזולה ביותר יקרה מכל דירה בשנה הקודמת. התנאי מתקיים רק ב-$2003$: הקצה התחתון שלה $375$ אלף, בעוד הקצה העליון של $2002$ הוא רק $300$ אלף ($375>300$); כל הקטע של $2003$ מעל כל הקטע של $2002$. מספר הדירות שנמכרו ב-$2003$ (הנקודה השחורה, ציר ימני) הוא $29$ אלף.

נעבור על המסיחים:

(1) $29,000$ — מספר הדירות ב-$2003$, התוצאה הנכונה.

(2) $33,000$ — אינו תואם לאף שנה בתרשים.

(3) $38,000$ — מספר הדירות ב-$2005$.

(4) $42,000$ — מספר הדירות ב-$2007$.

המלכודת: להסתפק בחפיפה חלקית בין הקטעים במקום הפרדה מלאה, או לקרוא את מחיר הדירות (ציר שמאלי) במקום את מספרן (ציר ימני).

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. זוהי שאלת קריאה מתרשים.

הכלי: הדירות היקרות הן $25\%$ העליונים והזולות הן $25\%$ התחתונים, ולכן הדירות שאינן יקרות ואינן זולות הן בדיוק $50\%$ מהנמכרות בכל שנה; נסכם $50\%$ מכל שנה בשנים $2007$–$2009$. מספרי הדירות שנמכרו: $2007:42$ אלף, $2008:34$ אלף, $2009:30$ אלף, סך הכול $106$ אלף. מחציתם:

.

נעבור על המסיחים:

(1) $72,000$ — אינו נובע מחישוב עקבי.

(2) $26,500$ — רבע ($25\%$) מהסכום במקום מחצית.

(3) $34,000$ — מספר הדירות של שנה בודדת ($2008$).

(4) $53,000$ — התוצאה הנכונה.

המלכודת: לקחת $25\%$ (רבע) במקום $50\%$ (מחצית), או לחשב שנה אחת בלבד.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת השלמת משפטים באנגלית, ומילת המפתח היא הפועל built on ("נבנתה על").

הכלי: נתרגם את גזע המשפט ונחפש איזו מילה משלימה אותו בהיגיון — "ההיסטוריונים מאמינים שהעיר ויטוריה-גסטייס נבנתה על ה-_____ של ויקטוריאקום, עיר ויזיגותית מהמאה ה-6". מה בונים עליו עיר? site — אתר, מקום, שטח קרקע.

נציב: "נבנתה על האתר של עיר קדומה" — הגיוני לחלוטין, ערים מודרניות נבנות פעמים רבות על שרידי יישוב עתיק.

נעבור על המסיחים: tact (טקט, עדינות בין-אישית) — מופשט, לא בונים עליו עיר; sore (פצע, כאב) — לא קשור; trend (מגמה, אופנה) — לא בונים עיר "על מגמה".

המלכודת: להתפתות למילה שנשמעת "חכמה" בלי לבדוק אם היא מסתדרת עם הפועל build on.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. שאלת השלמת משפטים, והרמז הוא הצירוף "at the Hill of Tara... to discuss matters of public importance" — מנהיגי אירלנד היו _____ בגבעת טארה כדי לדון בעניינים ציבוריים.

הכלי: נחפש פועל שמתאר מה עושים במקום מפגש. assemble פירושו "להתכנס, להיאסף" — מנהיגים מתכנסים במקום מסוים כדי לדון, זה בדיוק ההיגיון.

נעבור על המסיחים: expand (להתרחב) — לא מתאים למנהיגים שנפגשים; recover (להחלים, להתאושש) — לא קשור לדיון; collapse (לקרוס, להתמוטט) — הפוך לחלוטין מכינוס.

המלכודת: הצירוף "would ___ at" עלול להסיח, אבל הקשר של דיון בעניינים ציבוריים מחייב פעולת התכנסות.

נסמן את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. שאלת השלמת משפטים, והמפתח הוא הדוגמה "such as addition and _____" — פעולות חשבון בסיסיות, כמו חיבור ו-_____, נחוצות לחיי היומיום.

הכלי: נזהה שהמילה החסרה חייבת להיות פעולה חשבונית המופיעה זוג-זוג עם חיבור. subtraction פירושו "חיסור" — הזוג הקלאסי של חיבור.

נציב: "חיבור וחיסור הן פעולות חשבון בסיסיות" — מדויק.

נעבור על המסיחים: management (ניהול) — לא פעולה חשבונית; excitement (התרגשות) — רגש, לא מתמטיקה; instruction (הוראה, הדרכה) — לא פעולת חשבון.

המלכודת: כל המסיחים הם שמות עצם תקינים באנגלית, אבל רק אחד הוא פעולה חשבונית.

נסמן את תשובה (2).

תשובה (1) נכונה. שאלת השלמת משפטים, והניגוד הוא הלב: "appear to be totally random actually follow _____ patterns" — תופעות שנראות אקראיות לגמרי, למעשה עוקבות אחר דפוסים _____.

הכלי: נזהה את הניגוד בין "אקראי" (random) לבין מה שבאמת קורה, כשהמילה actually מסמנת את ההיפוך. ההפך מאקראי הוא predictable — "צפוי".

נציב: "עוקבות אחר דפוסים צפויים" — מנוגד יפה ל"נראות אקראיות".

נעבור על המסיחים: fanciful (דמיוני, הזוי) — לא ההפך מאקראי; resourceful (בעל תושייה) — מתאר בני אדם, לא דפוסים; tolerable (נסבל) — לא קשור לניגוד.

המלכודת: לשכוח ש-actually מסמנת ניגוד ולחפש מילה שממשיכה את "אקראי" במקום לנגד אותו.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. שאלת השלמת משפטים. הרמז: "World War II is the _____ for Joseph Heller's first novel" — מלחמת העולם השנייה היא ה-_____ של הרומן הראשון של הלר.

הכלי: נחשוב מה מלחמה יכולה להיות ביחס לספר. backdrop פירושו "רקע" — הרקע שעליו מתרחשת עלילת הספר.

נציב: "מלחמת העולם השנייה היא הרקע לספר" — הגיוני, שכן הרומן מתאר חוויות של טייס.

נעבור על המסיחים: shortcut (קיצור דרך) — לא קשור; standby (מצב המתנה, גיבוי) — לא מתאים לרומן; outbreak (התפרצות) — אמנם מלחמה "פורצת", אבל המלחמה עצמה איננה "התפרצות" של הספר.

המלכודת: outbreak מזכיר מלחמה ומושך את העין, אבל דקדוקית והגיונית "הרקע" הוא שמתאים.

נסמן את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. שאלת השלמת משפטים, והניגוד הוא המפתח: ספריות רבות נהרסו או ניזוקו (destroyed or damaged), אבל האוסף היחיד ש_____ הוא ספריית בנקרופט.

הכלי: נחפש מילה המנוגדת ל"ניזוק". intact פירושו "שלם, ללא נזק" — בדיוק ההפך מ-damaged.

נציב: "האוסף היחיד שנשמר שלם" — מתאים למשפט המדגיש שהשאר ניזוק.

נעבור על המסיחים: discreet (דיסקרטי, מאופק) — מתאר אדם, לא אוסף ספרים; alert (ערני) — מתאר יצור חי; sober (פיכח, מפוכח) — גם הוא לאדם.

המלכודת: שלושת המסיחים מתארים בני אדם, ורק intact מתאר חפץ שנשאר ללא פגע — צריך לזכור שמדובר באוסף.

נסמן את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. שאלת השלמת משפטים. הרמז: המלט הוא "a complex figure who has _____ audiences for centuries" — דמות מורכבת ש_____ קהלים במשך מאות שנים.

הכלי: נחפש פועל שמתאר את היחס בין דמות מסקרנת לבין קהלים. intrigued פירושו "סקרן, ריתק" — דמות מורכבת מסקרנת את הצופים.

נציב: "דמות מורכבת שסיקרנה קהלים מאות שנים" — הגיוני ומחמיא.

נעבור על המסיחים: allocated (הקצה, חילק) — לא מתאים ליחס עם קהל; encountered (נתקל, פגש) — אפשרי דקדוקית אך חסר את מרכיב העניין שהדמות מעוררת; obstructed (חסם, הפריע) — שלילי ולא הגיוני כלפי קהל.

המלכודת: encountered נשמע תמים ("פגש קהלים"), אבל דמות מורכבת לא סתם "פוגשת" קהל — היא מסקרנת אותו.

נסמן את תשובה (4).

תשובה (3) נכונה. שאלת השלמת משפטים, והיא בנויה על ניגוד: "In contrast to the ostentatious _____... adopted a simple wardrobe" — בניגוד ל_____ הראוותני שאהבו אצילים אחרים, קרל החמישי אימץ מלתחה פשוטה.

הכלי: נזהה את הניגוד בין "ראוותני" ל"מלתחה פשוטה" (wardrobe = בגדים). attire פירושו "לבוש, הלבשה" — בדיוק מה שמנוגד למלתחה פשוטה.

נציב: "בניגוד ללבוש הראוותני... אימץ מלתחה פשוטה" — הניגוד מושלם.

נעבור על המסיחים: vocation (ייעוד, משלח יד) — לא קשור ללבוש; pedestal (כן, בסיס לפסל) — חפץ, לא הלבשה; omen (סימן מבשר, אות) — לא קשור.

המלכודת: יש לחבר את המילה החסרה ל-wardrobe שבסוף המשפט — הרמז הזה מצביע ישירות על "לבוש".

נסמן את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת ניסוח מחדש (Restatement) — עלינו למצוא את המשפט שמשמר את המשמעות המקורית.

הכלי: נפרק את המקור — "קשת בענן מורכבת מקשת ראשית ומקשת משנית, אף שהאחרונה (המשנית) לרוב חיוורת מכדי להיראות". שני רעיונות: (א) שתי קשתות; (ב) המשנית בדרך כלל אינה נראית.

תשובה (1) אומרת בדיוק: "קשת מורכבת משתי קשתות, אך פעמים רבות רק הראשית בהירה מספיק כדי להיראות" — שני הרעיונות נשמרים.

נעבור על המסיחים:

(2) טוענת שהקשתות נוצרות בזמנים שונים (formed first... formed second) — פרט שלא הופיע במקור;

(3) טוענת שהקשת המשנית "נמשכת זמן רב יותר" (lasts longer) — שוב פרט זמן שהומצא;

(4) טוענת שהקשת הראשית "מסתירה" את המשנית — במקור המשנית פשוט חיוורת, לא מוסתרת.

המלכודת: המסיחים מוסיפים מידע על זמן או על הסתרה שלא היה במקור.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. שאלת ניסוח מחדש.

הכלי: נזקק את גרעין המקור — "לאחר פרסום ספרו של פאולר ב-1848, אלפי בתים כאלה (מתומנים) צצו בארה"ב ובקנדה". כלומר: הספר הביא לבנייתם של אלפי בתים מתומנים.

תשובה (2): "בנייתם של אלפי בתים מתומנים בארה"ב ובקנדה נבעה מהשראת ספרו של פאולר מ-1848" — אותו רעיון בדיוק, רק שהמשפט הפוך בסדר (מהתוצאה אל הסיבה).

נעבור על המסיחים:

(1) טוענת שהספר "נמכר באלפי עותקים" — במקור לא נכתב כמה עותקים נמכרו, אלא כמה בתים נבנו;

(3) טוענת שהבית שבספר "בוקר על ידי אלפי אנשים" — המקור כלל אינו עוסק בביקורים;

(4) טוענת שפאולר "מתאר בספרו" את אלפי הבתים — אבל הבתים נבנו אחרי הפרסום, אז הספר אינו יכול לתאר אותם.

המלכודת:

(4) הופכת את סדר הזמנים — הבתים הם תוצאה של הספר, לא תוכן שלו.

נסמן את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. שאלת ניסוח מחדש.

הכלי: נזקק את המקור — "האוטוביוגרפיה של הפעילה מנצ'ו עוררה מחלוקת ניכרת כשאמינותה (veracity) הוטלה בספק". גרעין: הוטל ספק באמיתות הספר, ומכך נוצרה מחלוקת.

תשובה (2): "טענות שהאוטוביוגרפיה של מנצ'ו לא הייתה מדויקת עוררו ויכוח נרחב" — "לא מדויקת" = הספק באמינות, "ויכוח נרחב" = המחלוקת.

נעבור על המסיחים:

(1) טוענת שהספר "זכה לשבחים רבים" — הפוך ממחלוקת;

(3) טוענת שהספר "חשף פילוגים עמוקים בתנועת זכויות האדם" — פרט שלא הופיע;

(4) טוענת ש"התגלה שהספר נכתב בידי אדם אחר" — סיבה ספציפית שלא נכתבה במקור.

המלכודת:

(4) ממציאה הסבר קונקרטי לספק ("נכתב בידי מישהו אחר"), בעוד המקור נשאר כללי — "אמינותו הוטלה בספק".

נסמן את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. שאלת ניסוח מחדש של מובאה: "Let them hate, so long as they fear" — "שישנאו, ובלבד שיפחדו".

הכלי: נבין את הרעיון — הדובר אינו מתנגד לכך ששונאים אותו, כל עוד הוא מטיל מורא.

תשובה (4): "מי שרוצה שיפחדו ממנו אינו מתנגד לכך ששונאים אותו" — תרגום מדויק של ההיגיון.

נעבור על המסיחים:

(1) "פחד דועך אך שנאה נמשכת" — לא נאמר דבר על היעלמות הפחד;

(2) "בלי פחד לא הייתה שנאה" — במקור הפחד דווקא המרכיב הרצוי, לא מקור השנאה;

(3) "אנשים פוחדים נוטים פחות לשנוא" — לא קשור לרעיון.

המלכודת: המסיחים משחקים במילים "פחד" ו"שנאה" בצירופים הגיוניים-לכאורה, אך רק (4) משמר את היחס "מוכן להישנא ובלבד שיפחדו".

נסמן את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת כותרת — שאלה על כל הטקסט, ולכן כדאי להשאירה לסוף, לאחר שהבנו את המכלול.

הכלי: נשאל מהו הנושא המרכזי החוזר לאורך כל הקטע. הקטע כולו עוסק בחיפוש ובגילוי הטעם החמישי (אומאמי) — אסקופייה חש בו, איקדה זיהה אותו מדעית, ומדענים מאוחרים אישרו אותו. הכותרת "In Search of the Fifth Flavor" ("בחיפוש אחר הטעם החמישי") לוכדת בדיוק את הקו הזה.

נעבור על המסיחים:

(1) "Great Chefs, Great Discoveries" — רחב מדי, ואיקדה היה כימאי ולא שף;

(2) "From Veal Stock to Dashi" — מזכיר רק דוגמאות ספציפיות, לא את הרעיון המרכזי;

(3) "Umami: The Four Categories of Taste" — שגוי עובדתית, אומאמי הוא הטעם החמישי ולא אחד מהארבעה.

המלכודת:

(3) משלב את המילה הנכונה "אומאמי" עם עובדה שגויה ("ארבע הקטגוריות").

נסמן את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. שאלה על מטרת הפסקה הראשונה.

הכלי: נסכם ברפרוף את הפסקה — אסקופייה היה שף שניהל את המסעדה היוקרתית בפריז, והטעם יוצא הדופן של מנותיו (שנבע מציר הבקר) היה כה מיוחד עד שגרם לו להאמין שגילה קטגוריית טעם חדשה. המוקד הוא מה שהפך את בישוליו למיוחדים.

תשובה (2): "what made Escoffier's cooking special" — בדיוק המוקד.

נעבור על המסיחים:

(1) "הקריירה שלו כשף" — רחב מדי, הפסקה אינה סוקרת קריירה אלא את סוד הטעם;

(3) "המסעדה היוקרתית בפריז" — פרט רקע, לא הנושא המרכזי;

(4) "ארבע קטגוריות הטעם" — מוזכרות, אבל כרקע לגילוי הטעם החמישי, לא כמטרת הפסקה.

המלכודת:

(1) מפתה כי היא נכונה חלקית, אבל היא כללית מדי לעומת המוקד הצר — מה שייחד את הבישול.

נסמן את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. שאלת פרט — "לפי הפסקה השנייה, מהו dashi?".

הכלי: נאתר את המילה בטקסט ונקרא את המשפט סביבה: "Enjoying a bowl of dashi, a classic Japanese soup made from seaweed" — מרק יפני קלאסי העשוי מאצות.

תשובה (4): "is a traditional Japanese food" — מזון יפני מסורתי, בדיוק.

נעבור על המסיחים:

(1) "הקטגוריה החמישית של הטעם" — לא, אומאמי הוא הטעם, דאשי הוא המרק;

(2) "אינו מכיל חומצה גלוטמית" — הפוך, בהמשך נאמר שהטעם החמקמק נבע מחומצה גלוטמית;

(3) "התגלה על ידי איקדה" — לא, זהו מרק קלאסי קיים שאיקדה פשוט אכל.

המלכודת:

(2) ו-(3) קושרות את דאשי לפרטים אחרים בקטע (גלוטמאט, איקדה), אבל השאלה מבררת רק מהו דאשי — מרק מסורתי.

נסמן את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. שאלה על מטרת הפסקה האחרונה.

הכלי: נסכם את הפסקה — כעבור כמאה שנה בחן דור חדש של מדענים את הלשון האנושית, וממצאיהם אישרו את טענותיהם של אסקופייה ואיקדה: לבני האדם יש קולטני טעם ל-L-גלוטמאט, וזהו טעם האומאמי. המוקד הוא האישור המדעי לקיום האומאמי.

תשובה (4): "present confirmation of umami" — הצגת האישור.

נעבור על המסיחים:

(1) "מדוע לקח מאה שנה לזהות את האומאמי" — הפסקה אינה מסבירה את הסיבה לעיכוב;

(2) "השוואת אומאמי לארבעת הטעמים האחרים" — הפסקה מבדילה, אך אינה משווה בפירוט;

(3) "כיצד פועלים קולטני הטעם" — לא מוסבר מנגנון הפעולה.

המלכודת:

(1) מפתה כי הפסקה אכן פותחת ב"כמעט מאה שנה מאוחר יותר", אבל היא אינה עוסקת בשאלה מדוע ארך הדבר — אלא בעצם האישור.

נסמן את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. שאלת הסקה מהפסקה האחרונה: "אפשר להסיק שה_____ הלשון האנושית".

הכלי: נסתמך על הנאמר בפסקה — מדענים בחנו את הלשון האנושית ומצאו שלבני האדם יש קולטני טעם ל-L-גלוטמאט. מכאן נובע שקולטני הטעם מצויים על הלשון.

תשובה (1): "taste receptors are found on" the human tongue — הסקה ישירה.

נעבור על המסיחים:

(2) "L-glutamate is part of" the tongue — הגלוטמאט הוא חומר שאותו טועמים, לא חלק מהלשון;

(3) "umami is not always recognized by" the tongue — לא נאמר שהלשון לפעמים אינה מזהה אומאמי;

(4) "identifying taste is the main function of" the tongue — לא נדון "התפקיד העיקרי" של הלשון.

המלכודת:

(2) מנצל את הופעת "L-glutamate" בפסקה, אבל הגלוטמאט נקלט על ידי הקולטנים — הוא איננו חלק מהלשון.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. שאלת פרט על הפסקה הראשונה: "לפי הפסקה הראשונה, מלריה הורגת _____".

הכלי: נאתר את הנתון הרלוונטי — "It proves fatal for a million or more people per year" — קטלנית למיליון בני אדם או יותר בשנה.

תשובה (2): "at least one million people each year" — לפחות מיליון בשנה, בדיוק.

נעבור על המסיחים:

(1) "עשרה אחוזים מאוכלוסיית העולם" — זה שיעור הנפגעים/הנדבקים (affecting ten percent), לא ההרוגים;

(3) "רוב הילדים מתחת לגיל חמש באפריקה" — במקור נאמר שרוב ההרוגים הם ילדים, לא שהמחלה הורגת את רוב הילדים;

(4) "כל מי שנדבק" — לא נאמר שהמחלה קטלנית לכולם.

המלכודת:

(1) ו-(3) לוקחים מספרים אמיתיים מהפסקה (10%, ילדים מתחת לגיל 5) ומשבצים אותם בהקשר שגוי של "הריגה".

נסמן את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. שאלת הסקה על חברות התרופות.

הכלי: נאתר את המשפט הרלוונטי — "international pharmaceutical companies have been reluctant to fund extensive research into vaccines and drugs to combat a disease that primarily strikes countries that are unable to pay for treatment" — החברות נרתעות ממימון מחקר נגד מחלה הפוגעת במדינות שאינן יכולות לשלם. מכאן: שיקוליהן כלכליים בעיקרם.

תשובה (2): "more concerned with financial issues than humanitarian ones" — מוטרדות מהפן הכלכלי יותר מהפן ההומניטרי.

נעבור על המסיחים:

(1) "מזוהות עם ארגון הבריאות העולמי והאו"ם" — אלו גופים שהשיקו יוזמות, לא חברות התרופות;

(3) "משקיעות רבות בפיתוח טיפולים" — הפוך מהנאמר, הן נרתעות מלממן;

(4) "פועלות בדרך חסכונית לצמצום המלריה" — החיסכון (cost-effective) יוחס להורדת התחלואה בכלל, לא לחברות.

המלכודת:

(4) שואבת את הביטוי cost-effective מהטקסט אך משייכת אותו לחברות, בעוד הן דווקא נמנעות מהמימון.

נסמן את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. שאלת החלפת מילה: "reluctant" בשורה 10.

הכלי: אם איננו יודעים את המילה, נסיק מההקשר — נאמר שהפחתת המלריה יכולה להיות דרך זולה ויעילה לקידום, ואז However החברות עדיין reluctant לממן זאת. ה-However מסמן שהחברות אינן משתפות פעולה — כלומר אינן מוכנות/אינן רוצות. reluctant פירושו "מסויג, לא מוכן" = unwilling.

תשובה (4): "unwilling".

נעבור על המסיחים:

(1) forced (מאולץ) — הפוך, איש אינו כופה עליהן;

(2) allowed (מורשה) — לא קשור למשמעות;

(3) enthusiastic (נלהב) — הפוך גמור מ-reluctant.

המלכודת: enthusiastic הוא ניגוד מוחלט — מי שקורא בחיפזון ומתעלם מ-However עלול לבחור מילה חיובית.

נסמן את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. שאלה על מטרת הפסקה האחרונה.

הכלי: נסכם — בשל מימון בלתי מספיק, המאמצים לא יצליחו; תוכנית אפקטיבית תעלה כ-2 מיליארד דולר בשנה בעוד ההוצאה כיום נמוכה מ-100 מיליון; אך כסף זה יחסוך לאפריקה 12 מיליארד בשנה ויציל מיליוני חיים. המוקד: דרוש מימון נרחב, והוא ישתלם גם בכסף וגם בחיים.

תשובה (2): "argue that extensive funding is needed in order to save both money and lives" — טענה שדרוש מימון נרחב כדי לחסוך כסף ולהציל חיים.

נעבור על המסיחים:

(1) "להציע דרכים לגייס כספים" — הפסקה טוענת שצריך מימון, אך אינה מציעה כיצד לגייסו;

(3) "להשוות בין עלות המניעה לעלות הטיפול" — אין השוואה כזו;

(4) "לתאר את התוכנית הדרושה למיגור המלריה" — אין תיאור מפורט של תוכנית.

המלכודת:

(1) מפתה כי הפסקה עוסקת בכסף, אבל היא מדברת על הצורך במימון ותועלתו — לא על שיטות גיוס.

נסמן את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. שאלת כותרת לכל הקטע — נשאיר לסוף ונבחר את מה שמסכם את הרעיון המרכזי.

הכלי: הקטע כולו סובב סביב המאבק במלריה, ובמיוחד סביב משוואת העלות מול התועלת — הכסף הדרוש למלחמה מול הכסף והחיים שהוא יציל.

תשובה (2): "Saving Lives and Money: The Battle Against Malaria" — לוכדת את שני הצירים (חיים וכסף) ואת הנושא (המאבק במלריה).

נעבור על המסיחים:

(1) "Winning the Fight Against Malaria: International Initiatives" — הקטע דווקא מדגיש שהיוזמות לא יצליחו בלי מימון, ואינו מבשר ניצחון;

(3) "World Health Organization Programs" — ארגון הבריאות הוא רק דוגמה אחת, לא נושא הקטע;

(4) "Controlling Parasitic Diseases in Sub-Saharan Africa" — כללי מדי, הקטע ממוקד במלריה ולא במחלות טפיליות ככלל.

המלכודת:

(4) מרחיבה ל"מחלות טפיליות" בעוד הקטע ממוקד במלריה בלבד.

נסמן את תשובה (2).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת השלמת משפטים באנגלית.

הכלי: נתרגם כל מסיח ונבדוק מה משתלב טבעי בהקשר של 'מי שתייה בטוחים'. המשפט אומר שמומחים חוששים שלמחצית מאוכלוסיית העולם לא תהיה בקרוב _____ למי שתייה בטוחים. נשים לב לצירוף have ___ to — הביטוי have access to פירושו 'גישה אל', וזה מתלבש בול.

נעבור על המסיחים:

(1) access — גישה, מתאים בדיוק.

(2) motive — מניע, אין קשר למי שתייה.

(3) penalty — קנס/עונש, לא הגיוני בהקשר.

(4) caution — זהירות, לא משתלב בצירוף.

המלכודת: לחפש מילה 'שלילית' כי המשפט מדבר על חשש, במקום לזהות את הצירוף הקבוע have access to.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת השלמת משפטים באנגלית.

הכלי: נתרגם ונבדוק היגיון בהקשר של ציפורים ששוחררו 'אל הטבע' (into the wild). המשפט אומר שציפורים שנולדו ב_____ לא תמיד שורדות כששחררים אותן לטבע. הניגוד ל'הטבע הפראי' הוא 'שבי' — ציפור שגדלה בכליאה מתקשה לשרוד בחוץ.

נעבור על המסיחים:

(1) consultation — ייעוץ, לא רלוונטי לציפורים.

(2) captivity — שבי/כליאה, יוצר את הניגוד הנדרש מול released into the wild.

(3) celebration — חגיגה, חסר היגיון.

(4) convenience — נוחות, לא מתאים.

המלכודת: לבחור מילה מוכרת כמו convenience בלי לחשוב על הניגוד שבי↔טבע.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת השלמת משפטים באנגלית.

הכלי: נישען על המילה perfect בתחילת המשפט. המשפט אומר שמעט יהלומים מושלמים, ולרובם יש _____ פנימיים או חיצוניים. אם היהלום אינו מושלם, יש בו 'פגמים' — וזה בדיוק flaws.

נעבור על המסיחים:

(1) odors — ריחות, ליהלום אין ריח וזה לא קשור לשלמות.

(2) pleas — בקשות/תחינות, חסר היגיון.

(3) flaws — פגמים, הניגוד המושלם ל-perfect.

(4) edicts — צווים/גזרות, לא רלוונטי.

המלכודת: להתפתות למילים שנשמעות 'יפות' ליהלום כמו odors, במקום להיצמד לרמז perfect.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת השלמת משפטים באנגלית.

הכלי: נזהה את מילת המפתח gold (זהב) ואת הצירוף _____-seekers. המשפט אומר שגילוי הזהב משך אלפי מחפשי-_____ לאזור. זהב הוא סוג של 'הון/אוצר', ולכן fortune-seekers — מחפשי הון — הוא הצירוף הטבעי.

נעבור על המסיחים:

(1) fortune — הון/אוצר, מתחבר ישירות לזהב.

(2) revenge — נקמה, אין קשר לגילוי זהב.

(3) essence — תמצית, חסר היגיון בצירוף.

(4) talent — כישרון, לא מה שמושך אנשים אל מכרה זהב.

המלכודת: להתעלם מהרמז gold ולנחש מילה כללית.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת השלמת משפטים באנגלית.

הכלי: נבין את הקשר הסיבתי — השם 'ארצות השפלה' מוסבר בכך שחלק גדול מהמדינה נמצא מתחת לפני הים. כלומר השם ניתן 'בצורה מתאימה/הולמת'.

נעבור על המסיחים:

(1) needlessly — ללא צורך, סותר את ההסבר ההגיוני לשם.

(2) basically — באופן בסיסי, לא מתקשר לקשר בין השם למציאות.

(3) presently — כרגע/בקרוב, ציון זמן שאינו רלוונטי לשם.

(4) suitably — בצורה מתאימה, מתאר בדיוק ששם הולם את המציאות הגאוגרפית.

המלכודת: לבחור presently בגלל הדמיון ל-present, או basically כמילה שכיחה, בלי לקרוא את ההסבר שאחרי הנקודתיים.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת השלמת משפטים באנגלית, והפעם המסיחים הם צירופי-פועל (phrasal verbs) שהמשמעות שלהם אינה מילולית.

הכלי: נבין את ההיגיון הפיזי — נר מעלה עשן לאחר שהלהבה שלו כבתה. הצירוף goes out פירושו 'כבה'.

נעבור על המסיחים:

(1) pulls off — 'להצליח (במשהו)', לא מתאים ללהבה.

(2) comes in — 'נכנס', חסר היגיון.

(3) takes on — 'לוקח על עצמו', לא רלוונטי.

(4) goes out — 'כבה', וזה בדיוק מה שגורם לעשן.

המלכודת: לנסות לתרגם כל צירוף מילה-במילה במקום להכיר את המשמעות הכבולה goes out = כבה.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת השלמת משפטים באנגלית.

הכלי: נישען על מילת הניגוד but ועל otherwise. המשפט אומר שלגדרון (wren) שיר חזק מאוד, אבל בשאר מובן הוא ציפור קטנה ו_____. אחרי but... otherwise מצפים לתכונה שמנוגדת ל'בולט/רועש' — כלומר ציפור שקשה להבחין בה.

נעבור על המסיחים:

(1) immortal — בן-אלמוות, לא מתאר גודל או בליטוּת של ציפור.

(2) inconspicuous — לא-בולט, שקשה להבחין בו, יוצר את הניגוד ל'שיר חזק'.

(3) emblematic — סמלי/אופייני, לא מתקשר לניגוד.

(4) omniscient — כל-יודע, חסר היגיון לציפור.

המלכודת: המילה inconspicuous קשה, ואפשר להירתע ממנה ולבחור מילה מוכרת יותר — אבל רק היא משלימה את הניגוד.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת השלמת משפטים באנגלית.

הכלי: נשים לב שהמילה החסרה מתארת את הבייסבול — 'ה_____ הלאומי של המדינה'. בתחילת המשפט כתוב שאמריקאים אוהבים לשחק ולצפות בבייסבול, כלומר מדובר ב'בילוי/תחביב לאומי'. pastime פירושו בילוי/תחביב.

נעבור על המסיחים:

(1) pavement — מדרכה, אין קשר.

(2) pastime — בילוי/תחביב, מתאר בדיוק ספורט לאומי אהוב.

(3) pension — פנסיה, חסר היגיון.

(4) profit — רווח, לא מה שמתאר משחק ספורט לאומי.

המלכודת: שלושה מסיחים מתחילים ב-p (pavement, pension, profit) ועלולים לבלבל — צריך להתמקד במשמעות, לא בצליל.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת ניסוח-מחדש: עלינו לבחור את המשפט ששומר בדיוק על משמעות המקור.

הכלי: נפרק את המקור — 'בניגוד למה שנהוג לחשוב, נגיעה בקרפדות אינה מחוללת יבלות'. שני מרכיבים: (א) יש אמונה רווחת, (ב) האמונה שגויה — מגע בקרפדה לא גורם יבלות.

נעבור על המסיחים:

(1) 'זה לא נכון, למרות מה שרבים חושבים, שאנשים מקבלים יבלות ממגע בקרפדות' — שומר על שני המרכיבים בדיוק.

(2) מדבר על כך שלקרפדות עצמן יש יבלות — שינוי נושא; המקור עוסק ביבלות אצל בני-אדם.

(3) 'מכיוון שלקרפדות יש יבלות...' — מוסיף טענה שאינה במקור והופך את הכיוון.

(4) 'נהוג לחשוב שאנשים הבאים במגע עם קרפדות לעיתים מפתחים יבלות' — מנוסח כאילו האמונה נכונה, בעוד המקור טוען שהיא שגויה — היפוך.

המלכודת:

תשובה (4) חוזרת על האמונה הרווחת אך משמיטה את השלילה (does not) שהיא לב המשפט.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת ניסוח-מחדש.

הכלי: נזקק את משמעות המקור — 'The Faerie Queene של המשורר אדמונד ספנסר נחשב לשיר-הנרטיב המצטיין ביותר של התקופה'. עיקר הטענה: רבים רואים ביצירה זו את שיר-הנרטיב הטוב ביותר של הרנסאנס.

נעבור על המסיחים:

(1) 'זה היה שיר-הנרטיב האהוב על ספנסר' — המקור לא אומר שזו היצירה החביבה עליו, אלא שהיא הנחשבת ביותר.

(2) 'רבים רואים ב-The Faerie Queene את שיר-הנרטיב הגדול ביותר של הרנסאנס' — זהה במשמעות למקור.

(3) 'נכתבו הרבה שירי-נרטיב מצוינים, ביניהם...' — משטיח את היצירה לאחת מיני רבות, בעוד המקור מציב אותה כמצטיינת.

(4) 'הקנתה לו שם כמשורר הטוב ביותר בימיו' — המקור משבח את השיר, לא מכתיר את המשורר כטוב בדורו.

המלכודת: תשובות 3 ו-4 נכונות עובדתית אך אינן חופפות למשמעות המדויקת של המקור.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת ניסוח-מחדש.

הכלי: נבין את הביטוי was modeled after — 'עוצב לפי / על-פי הדגם של'. המקור אומר שהקפלה הפלטינית באאכן עוצבה לפי הבזיליקה של סן ויטלה.

נעבור על המסיחים:

(1) 'הבזיליקה נבנתה הרבה לפני הקפלה' — המקור אינו מוסר מידע על סדר הזמנים, רק על חיקוי העיצוב.

(2) 'תוכננו על-ידי אותו אדריכל' — המקור לא אומר דבר על זהות האדריכלים.

(3) 'יש דמיון חזק בין השתיים' — אמנם נובע מהמקור, אך חלש ממנו: המקור אומר שאחת עוצבה לפי השנייה (קשר מכוון של חיקוי), לא רק ש'הן דומות'.

(4) 'עיצוב הקפלה התבסס על הבזיליקה' — חופף בדיוק ל-was modeled after.

המלכודת:

תשובה (3) מפתה כי דמיון אכן קיים, אך היא מחלישה את הקשר הסיבתי-מכוון שבמקור.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת ניסוח-מחדש.

הכלי: נפרק את המקור לשני מרכיבים — האמנה מ-1959 (א) הכריזה על אנטארקטיקה כאזור מפורז (נטול צבא), ו-(ב) עיגנה חופש מחקר מדעי. נחפש תשובה ששומרת על שניהם.

נעבור על המסיחים:

(1) 'נוסף על איסור פעילות צבאית באנטארקטיקה, האמנה מגנה על מחקר מדעי עצמאי שם' — מכסה את שני המרכיבים בדיוק (מפורז = איסור צבא; חופש מחקר = הגנה על מחקר).

(2) 'חילקה את היבשת לאזורים, חלקם לצבא וחלקם למדע' — סותר את המקור: היבשת כולה מפורזת, לא מחולקת לאזורים צבאיים.

(3) 'כל האומות חולקות אחריות לשמירה על היבשת ועל העוסקים במחקר' — מוסיף רעיון של 'אחריות משותפת' שאינו במקור.

(4) 'הוקם מוצב מחקר, והנוכחות הצבאית פחתה בהדרגה' — ממציא 'מוצב' ו'ירידה הדרגתית' שלא נאמרו.

המלכודת: תשובות שמכניסות פרטים סבירים אך לא-קיימים במקור (חלוקה לאזורים, אחריות משותפת, מוצב).

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת הבנת-הנקרא מסוג 'מטרת פסקה'.

הכלי: נסכם במשפט אחד על מה הפסקה הראשונה. הפסקה מגדירה מהי שפת סימנים (form of communication that relies on movements of the hands and face) ומונה מי משתמש בה — חירשים, כבדי-שמיעה, בני-משפחתם, ולעיתים מי שמתקשה בדיבור. כלומר: מהי שפת הסימנים ומי משתמש בה.

נעבור על המסיחים:

(1) 'מהי שפת הסימנים ומי משתמש בה' — בדיוק תוכן הפסקה.

(2) 'כמה שפות סימנים שונות' — נושא של פסקאות מאוחרות יותר, לא הראשונה.

(3) 'התנועות והסימנים בשפת הסימנים' — פרט אחד בלבד, לא המטרה המרכזית.

(4) 'איך מועברת המשמעות' — זה עיקר הפסקה השלישית, לא הראשונה.

המלכודת: לבחור מסיח שמזכיר פרט אמיתי מהטקסט (תנועות/העברת משמעות) אך אינו המטרה של הפסקה הראשונה דווקא.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת הבנת-הנקרא מסוג 'מטרת פסקה'.

הכלי: נסכם את הפסקה השנייה. היא מתארת את מקורות שפת הסימנים — כיצד באמצע המאה ה-18 פיתח שארל-מישל דה ל'אפה שיטה, שהובילה לשפת הסימנים הצרפתית, שממנה התפתחו שפות סימנים רבות ובהן ASL. זהו סיפור ההיסטוריה המוקדמת של שפת הסימנים.

נעבור על המסיחים:

(1) 'עבודתו של ל'אפה עם ילדים חירשים' — פרט בפסקה, לא המטרה הכוללת.

(2) 'להציג את שפת הסימנים הצרפתית' — שוב פרט בתוך הסיפור ההיסטורי, לא כולו.

(3) 'שפות הסימנים שהתקיימו באמצע המאה ה-18' — הפסקה מתארת התפתחות שהחלה אז, לא ריבוי שפות שכבר היו קיימות.

(4) 'להציג את ההיסטוריה המוקדמת של שפת הסימנים' — מסכם נכון את כלל הפסקה.

המלכודת: מסיחים 1 ו-2 נכונים כפרטים אך צרים מדי — הם רק חלק מההיסטוריה שהפסקה פורשׂת.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת הבנת-הנקרא מסוג 'שלילה' (not) — עלינו למצוא את הדרך שלא מוזכרת בפסקה השלישית כאמצעי שבו דובר ASL מעביר משמעות.

הכלי: נעבור על המסיחים ונסמן כל אחד שמופיע בטקסט; הנותר הוא התשובה.

נבדוק:

(1) raising eyebrows — הרמת גבות, מופיע (will raise their eyebrows).

(2) leaning forward — הישענות קדימה, מופיע (tilt their bodies forward).

(3) fingerspelling — מופיע (Fingerspelling is used mainly for names of people and places).

(4) changing word order — שינוי סדר המילים: זו דווקא הדרך שבה דוברי אנגלית (English speakers... adjusting word order) שואלים שאלה, ולא דוברי ASL. לכן היא אינה מוזכרת כאמצעי של ASL — וזו התשובה.

המלכודת: adjusting word order אכן מופיע בפסקה, אך מיוחס לאנגלית ולא ל-ASL — קריאה חפוזה עלולה 'לזכות' אותו כאילו שייך ל-ASL.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת הבנת-הנקרא מסוג 'הסקה' סביב הביטוי non-manual signal.

הכלי: נמצא את המילה בהקשרה — non-manual signals such as facial expression and posture (אותות לא-ידניים כמו הבעת פנים ותנוחת גוף). manual פירושו 'ידני', ולכן non-manual = לא באמצעות הידיים; הדוגמאות (פנים, תנוחה) מאשרות זאת.

נעבור על המסיחים:

(1) 'אינו כרוך בשימוש בידיים' — בדיוק פירוש non-manual, ונתמך בדוגמאות.

(2) 'בעל משמעות אחת בלבד' — לא נאמר ולא נרמז.

(3) 'חייב להיות מאוית אות-אות' — זה תיאור של fingerspelling, ההפך מ'לא-ידני'.

(4) 'מציית לחוקי התחביר והדקדוק' — לא קשור להגדרת אות לא-ידני.

המלכודת: לערבב בין non-manual signal לבין fingerspelling (איות) שמופיע באותה פסקה אך דורש דווקא ידיים.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת הבנת-הנקרא מסוג 'פרט חריג' (except) — שלושה מסיחים מוזכרים בפסקה האחרונה כמשפיעים על ASL, ואחד לא.

הכלי: נסמן בטקסט כל גורם משפיע ונחפש את החריג. הפסקה מונה: מבטאים ודיאלקטים אזוריים, סלנג וביטויים אידיומטיים, rhythm of signing (קצב הסימון), גיל ומגדר, סגנון אישי ותכונות אופי, ורקע תרבותי.

נעבור על המסיחים:

(2) local idioms — ביטויים אידיומטיים, מוזכר.

(3) cultural factors — רקע תרבותי, מוזכר.

(4) personality and gender — אופי ומגדר, מוזכרים.

(1) the rhythm of other languages — הטקסט מזכיר 'קצב הסימון' (rhythm of signing) ולא 'קצב של שפות אחרות'. הצירוף 'שפות אחרות' אינו מופיע כגורם משפיע — וזו התשובה.

המלכודת: המילה rhythm אכן מופיעה, אך מוצמדת ל-signing ולא ל-other languages — שינוי עדין שהופך את המסיח לשגוי.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת הבנת-הנקרא מסוג 'מטרת הטקסט כולו' — נוח לענות עליה בסוף, אחרי היכרות עם כל הפסקאות.

הכלי: נסכם את קו-העלילה של הטקסט. הטקסט מספר על לוח-חרס בבלי עתיק (P322) שהתגלה, ועל המשמעות שהתגלתה בו — טבלה טריגונומטרית עתיקה שקדמה ליוונים. כלומר: תגלית ארכאולוגית ומשמעותה.

נעבור על המסיחים:

(1) 'תיאוריה של טריגונומטריה ומקורותיה' — הטקסט אינו מלמד תיאוריה מתמטית אלא מתמקד בממצא.

(2) 'תגלית ארכאולוגית ומשמעותה' — מסכם את הטקסט כולו: הלוח (הממצא) ומה שהוא מגלה.

(3) 'הבבלים ושיטת הספירה שלהם' — נושא שמופיע רק בפסקה האחרונה, לא לב הטקסט.

(4) 'עבודותיהם המתמטיות של מנספילד ווילדברגר' — הם דמויות בסיפור, לא נושאו המרכזי.

המלכודת: מסיחים 3 ו-4 מזכירים פרטים אמיתיים מהטקסט אך צרים מדי — כל אחד מכסה רק חלק.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת הבנת-הנקרא מסוג 'איתור פרט' בפסקה השנייה.

הכלי: נאתר בפסקה מה בדיוק אפשר להם 'לקבוע מה היה P322'. הפסקה אומרת שהם תהו לגבי the missing piece of P322, which by that time had been reconstructed — ורק once they saw the reconstruction הם השתכנעו שזו טבלה טריגונומטרית. כלומר החלק החסר ששוחזר (לפי הפסקה הראשונה — החלק החסר בטור הרביעי) הוא שהכריע.

נעבור על המסיחים:

(1) 'החלק החסר של הטור הרביעי' — בדיוק ה-missing piece ששוחזר ואיפשר את ההכרעה.

(2) 'מדידות של משולשים ישרי-זווית' — זה מה ש-P322 מתאר, לא מה שאיפשר לזהות אותו.

(3) 'הטבלה הטריגונומטרית היוונית' — משמשת להשוואה בלבד, לא לזיהוי.

(4) 'התמונה של P322' — כשראו רק תמונה הם עדיין לא היו בטוחים (the numbers did not seem quite right); רק השחזור הכריע.

המלכודת: התמונה (4) מפתה כי הוזכרה קודם, אבל לא הספיקה — שחזור החלק החסר הוא שאיפשר את הקביעה.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת הבנת-הנקרא מסוג 'מטרת פסקה' (האחרונה).

הכלי: נסכם את הפסקה האחרונה. היא טוענת ש-P322 אינו רק העתיק ביותר אלא עדיף על היווני, משום שהבבלים השתמשו בשיטת בסיס-60 (לעומת בסיס-10 המאוחר), מה שאיפשר חישובים מדויקים יותר. כל זה מציג תכונה ייחודית-מבחינה של P322.

נעבור על המסיחים:

(1) 'להציג תכונה ייחודית של P322' — בדיוק: בסיס-60 הוא מה שמייחד ומעדיף את P322 על-פני היווני.

(2) 'להשוות בין בסיס-60 לבסיס-10' — ההשוואה משרתת את הטיעון על יתרון P322, היא אמצעי ולא המטרה.

(3) 'להסביר מדוע היוונים לא השתמשו ב-P322' — לא נכתב כלל.

(4) 'להסביר מדוע בסיס-60 מאפשר דיוק רב יותר' — הפסקה טוענת שכך קרה, אך אינה מסבירה 'מדוע' מבחינה מתמטית.

המלכודת: תשובות 2 ו-4 נוגעות בבסיס-60 שאכן מוזכר, אך אינן המטרה — הן פרט או אמצעי בתוך הטיעון על ייחוד P322.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת הבנת-הנקרא מסוג 'תפקיד פרט' — מדוע הוזכר measuring time.

הכלי: נמצא את הצמד בהקשרו — The base-60 system is still used today for measuring time: sixty seconds make a minute and sixty minutes make an hour. אזכור מדידת הזמן בא כדוגמה מוחשית לכך ששיטת בסיס-60 עדיין בשימוש, כלומר להמחיש את שיטת הספירה הבבלית.

נעבור על המסיחים:

(1) 'להמחיש את שיטת הספירה של הבבלים' — בדיוק: 60 שניות/60 דקות הן דוגמה חיה לבסיס-60.

(2) 'להסביר את הקשר בין מדידת זמן לטריגונומטריה' — אין קשר כזה בטקסט; הזמן מובא בהקשר של בסיס-60, לא של טריגונומטריה.

(3) 'לטעון שהבבלים פיתחו את שיטת מדידת הזמן שלנו' — הטקסט לא טוען שהבבלים המציאו את מדידת הזמן, רק שבסיס-60 שרד בה.

(4) 'לתאר כיצד היוונים מדדו זמן' — היוונים כלל לא מוזכרים בהקשר הזמן.

המלכודת: להסיק מהאזכור מסקנה גורפת (הבבלים המציאו את מדידת הזמן) במקום לראות בו דוגמה להמחשה.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת הבנת-הנקרא מסוג 'עם מה הכותבים לא מסכימים' — נחפש את הטענה שסותרת את עמדת מנספילד ווילדברגר.

הכלי: נזהה את עמדתם — P322 היא טבלה טריגונומטרית ש-does so only in terms of lengths of the sides, כלומר טבלה טריגונומטרית שאינה כוללת זוויות כלל.

נעבור על המסיחים:

(1) 'טריגונומטריה עוסקת בצלעות של משולשים ישרי-זווית' — הם מסכימים; P322 עצמה עוסקת באורכי צלעות.

(2) 'טבלאות טריגונומטריות חייבות לכלול מידע על זוויות' — עם זה הם לא מסכימים: לשיטתם P322 היא טבלה טריגונומטרית לגיטימית שמנוסחת רק במונחי אורכי צלעות, בלי זוויות.

(3) 'היוונים לא היו הראשונים שפיתחו טבלאות טריגונומטריות' — הם מסכימים; לטענתם P322 קדמה להם (the oldest extant trigonometric table).

(4) 'מתמטיקאים בבליים לא הכירו את בסיס-10' — עולה בקנה אחד עם הטקסט, שמציג את בסיס-10 כשיטה מאוחרת יותר.

המלכודת: הפיתוי לבחור (3), אך דווקא עם (3) הם מסכימים — יש למצוא את הטענה שהעמדה שלהם סותרת (חובת הזוויות).

«נסמן» את תשובה (2).