פתרון הבחינה הפסיכומטרית אביב 2018 — טקסט מלא

תשובה (1) נכונה. זו שאלת אנלוגיה, ולכן נבנה משפט יחס מדויק בין זוג המילים המודגשות ונחפש את הזוג שמתאים לו בדיוק, באותו סדר. נקרא ונתכלס: נֵר הוא חפץ שהשימוש בו מקטין את מידת החוֹשֶׁךְ. עכשיו

נעבור על המסיחים: מטהר אוויר הוא חפץ שהשימוש בו מקטין את הצַחֲנָה — בדיוק אותו יחס, ולכן זה הכיוון. פלסטר הוא חפץ שהשימוש בו מקטין את מידת הפצע? לא — פלסטר מגן על הפצע, לא מקטין אותו, ולכן נפסול. דחליל אמור להרחיק ציפורים, אך הוא אינו "חפץ שמקטין את הציפור", ולכן נפסול. מעלית מסייעת בעלייה — היא דווקא מגבירה את יכולת העלייה ולא מקטינה אותה, ולכן נפסול.

המלכודת: לחפש קשר כללי של "פתרון לבעיה" במקום לדייק שהחפץ מקטין את התכונה הראשונה.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת אנלוגיה, ולכן נבנה משפט יחס בין זוג המילים ונחפש התאמה מדויקת. נקרא ונתכלס: להיפתח פירושו להפסיק להיות קָמוּץ — כלומר הפועל הוא היציאה מן המצב שמתאר שם התואר. עכשיו

נעבור על המסיחים: להתמתן פירושו להפסיק להיות קִיצוֹנִי — בדיוק אותו יחס, ולכן זה הכיוון. להשתעמם פירושו להפסיק להיות מְרַתֵּק? לא — משהו אחר מרתק אותנו, ומי שמשתעמם אינו "מפסיק להיות מרתק", ולכן נפסול. להרים אינו "להפסיק להיות כָּבֵד" — אתה יכול להרים דבר כבד, המשקל לא משתנה, ולכן נפסול. להירתע אינו "להפסיק להיות מְסֻכָּן" — הנרתע הוא זה שחושש, לא זה שחדל להיות מסוכן, ולכן נפסול.

המלכודת: לבדוק את הקשר משמאל לימין (מתכונה לפועל) ולוודא שהפועל הוא בדיוק היציאה מאותה תכונה.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת אנלוגיה, ונשים לב שהמילה השנייה בזוג היא שֵׁם התכונה של המילה הראשונה. נקרא ונתכלס: נָפוֹץ הוא משהו שיש בו הרבה שְׁכִיחוּת — שם התואר מתאר ריבוי של אותה תכונה. עכשיו

נעבור על המסיחים: רָם הוא משהו שיש בו הרבה גובה — בדיוק אותו יחס, שם התואר הוא בעל התכונה במידה רבה, ולכן זה הכיוון. מְיַיגֵּעַ אינו "משהו שיש בו הרבה תשישות" — הוא גורם תשישות למישהו אחר, ולכן נפסול. זוֹל אינו בעל הרבה יוקר — אלו הפכים, ולכן נפסול. רָדוּד אינו בעל הרבה עומק — גם כאן הפכים (רדוד = חסר עומק), ולכן נפסול.

המלכודת: להיגרר לזוגות של הפכים במקום לדרוש ששם התואר יבטא ריבוי של אותה תכונה.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת אנלוגיה עם ביטויים ניביים, ולכן נפרש כל ניב לפשוטו ונבנה משפט יחס. נקרא ונתכלס: נִשְׂגָּב מִבִּינָתוֹ פירושו קשה לו להָבִין — הביטוי מתאר חוסר יכולת לבצע את הפועל, כאשר החוסר נובע ממגבלה אובייקטיבית של האדם (זה "מעל יכולתו"). עכשיו

נעבור על המסיחים: אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת פירושו קשה לו לקנות — חוסר יכולת אמיתי (אין באמצעותו), בדיוק אותו יחס, ולכן זה הכיוון. קָצְרָה יָדוֹ מִלְּהוֹשִׁיעַ פירושו קשה לו להושיע — אך הפועל שם הוא "להושיע/להיוושע", ובאנלוגיה נבחן להיוושע (להיעזר), וזה לא מה שהאדם אינו מסוגל לעשות בעצמו, ולכן נפסול. קָפַץ אֶת יָדוֹ פירושו סירב לתת (קמצנות) — זו אי-רצון לתת, לא חוסר יכולת לקבל, ולכן נפסול. יוֹשֵׁב בְּחִיבּוּק יָדַיִים פירושו אינו עושה דבר מבחירה — הוא אינו רוצה לפעול, לא שאינו מסוגל, ולכן נפסול.

המלכודת: לבלבל בין "אינו יכול" (מגבלה) לבין "אינו רוצה" (בחירה), ולוודא שהפועל בצד השני מתאים לניב.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת אנלוגיה, ולכן נבנה משפט יחס מדויק בין הזוג. נקרא ונתכלס: כָּאן פירושו בַּמָּקוֹם הזה — כלומר המילה הראשונה מציינת את המקום הזה, הספציפי, שבו אנו נמצאים. עכשיו

נעבור על המסיחים: הַפַּעַם פירושו בַּפַּעם הזאת — בדיוק אותו יחס ("ה-Y הזה/הזאת"), ולכן זה הכיוון. לְעִיתִים אינו "בַּעֵת הזאת" — פירושו לפעמים, מדי פעם, כלומר עֵת לא מסוימת, ולכן נפסול. לָנֶצַח אינו "בַּנֶצח הזה" — אין נצח מסוים אחד; הוא מציין משך אינסופי, ולכן נפסול. בֶּן רֶגַע אינו "בָּרֶגע הזה" — פירושו מהר מאוד, בזמן קצר, ולכן נפסול.

המלכודת: כמה מסיחים דומים צלילית (כולם עם צורת זמן), אבל רק אחד שומר על המשמעות "ה-Y המסוים הזה".

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת אנלוגיה, ולכן נזהה את היחס המדויק בין הזוג ונבנה משפט. נקרא ונתכלס: אַבְנֵט הוא חגורה, והאַבְזָם הוא הרכיב שסוגר אותה — כלומר האַבְזָם הוא חלק במנגנון הסגירה של האַבְנֵט. עכשיו

נעבור על המסיחים: מִקְטוֹרֶן נסגר בעזרת כפתור — הכפתור הוא רכיב הסגירה של המקטורן, בדיוק אותו יחס, ולכן זה הכיוון. פּוּזְמָק ונַעַל — הנעל אינה סוגרת את הפוזמק; זהו פריט לבוש נפרד שנועל מעליו, ולכן נפסול. עֲדִי ושַׁרְשֶׁרֶת — שרשרת היא סוג של עֲדִי (תכשיט), זהו יחס של פרט-לכלל ולא של רכיב-סגירה, ולכן נפסול. נֵזֶר וְרֹאשׁ — הראש הוא איבר הגוף שעליו מניחים את הנזר, לא רכיב שסוגר אותו, ולכן נפסול.

המלכודת: לחפש קשר כללי של "קשור ללבוש" במקום לדייק שהמילה השנייה היא מנגנון הסגירה של הפריט הראשון.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת דימוי לוגי: מירי לועגת לטיעון של חני, ועלינו לשחזר איזה טיעון של חני מקביל בדיוק ללעג של מירי. נקרא ונתכלס: מירי אומרת שהעובדה שחברתה של חני הצליחה בפעולה (סיימה קורס בהצטיינות) אינה מאפשרת לחני לדלג על הלמידה — כלומר חני נסמכת על הצלחתו של אדם אחר כדי לוותר על הכנה משלה. עכשיו

נעבור על המסיחים:

תשובה (2) — השכן הצליח בבגרות, ולכן חני מחליטה לגשת לבחינה בלי להתכונן — בדיוק אותו מבנה: הישג של אדם אחר משמש עילה לוותר על ההכנה, ולכן זה הכיוון.

תשובה (1) — כאן חני לא מוותרת על הכנה, אלא בוחרת ללמוד אצל אותו מורה; היא מצפה שתצליח באמצעות למידה, ולכן נפסול.

תשובה (3) — מדובר בכישלון (לא הצלחה) של אדם אחר, וההחלטה עדיין ללמוד ברמה גבוהה, לא לדלג על הכנה, ולכן נפסול.

תשובה (4) — חברתה ניגשה בלי להתכונן, אך אין כאן "הצלחה" כתנאי שממנו נגזרת הוויתור; הדימוי חסר, ולכן נפסול.

המלכודת: לזהות שהמסר של מירי הוא "אל תוותרי על הכנה בגלל הצלחת מישהו אחר", ולוודא שהמסיח כולל גם הצלחה של אחר וגם ויתור על הכנה.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת "נושא מרכזי", ולכן נחפש את המשפט שהפסקה כולה באה לבסס — לא פרט צדדי אלא הטענה המרכזית. נקרא ונתכלס: הפסקה קובעת שאריסטו סבור שהמתמטיקה אינה מתאימה לחקירת הטבע, ואז נותנת שתי סיבות לכך (ריבוי הצורות שאין לתארן מתמטית; והצגת טבע קפוא במקום דינמי). כלומר כל הפסקה משרתת את הטענה "מדוע כלים מתמטיים אינם מתאימים לחקירת הטבע". עכשיו

נעבור על המסיחים:

תשובה (1) עוסקת בשאלה כיצד גיבש אריסטו את גישתו — הפסקה אינה מספרת כיצד הגיע לגישה, רק מה היא, ולכן נפסול.

תשובה (2) — הפסקה כלל אינה אומרת אֵילו תופעות כן ראוי לחקור מתמטית; היפוכו של הנדון, ולכן נפסול.

תשובה (4) עוסקת בטבע הקפוא — אבל זו רק אחת משתי הסיבות (פרט תומך), לא הנושא המרכזי, ולכן נפסול.

המלכודת: לבחור פרט תומך (טבע קפוא) במקום את הטענה שהפרט בא לבסס.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת הסקה מתוך פסקה עם עזר חזותי (מיקומי המקשים). נקרא ונתכלס: הפסקה מסבירה שאותיות שצירופן שכיח בשפה הורחקו זו מזו במכוון על גבי המקלדת, כדי שהמוט האחד יספיק לחזור למקומו לפני שהמוט הבא יופעל — וכך למנוע הסתבכות. המסקנה הישירה: ככל ששתי אותיות רחוקות זו מזו, כך צירופן שכיח יותר בשפה. נסתכל בתרשים: G ו-F צמודות זו לזו (קרובות), ואילו C ו-T רחוקות זו מזו (C בשורה התחתונה, T בשורה העליונה). עכשיו

נעבור על המסיחים: לפי הכלל, צירוף האותיות הרחוקות C ו-T שכיח יותר מצירוף האותיות הקרובות G ו-F — זו בדיוק

תשובה (4), ולכן זה הכיוון.

תשובה (3) הופכת את הכיוון (טוענת שהרחוקות שכיחות פחות) — סותרת את הכלל, ולכן נפסול. תשובות (1) ו-(2) עוסקות ב-J ו-K, שהן צמודות זו לזו בדיוק כמו G ו-F — שני זוגות קרובים אינם מאפשרים להכריע מי שכיח יותר, ולכן נפסול את שתיהן.

המלכודת: להיבהל מריבוי האותיות; המפתח הוא רק מרחק פיזי במקלדת → שכיחות בשפה, ולכן נחפש זוג רחוק מול זוג קרוב.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת "על איזו שאלה אין תשובה בפסקה", ולכן נעבור מסיח־מסיח ונחפש בפסקה תשובה ישירה לכל אחד; המסיח שאין לו עוגן בטקסט הוא הנכון. נקרא ונתכלס: הפסקה מתארת את מנגנון מכונת הכתיבה ואת הסיבה לסידור המקשים. עכשיו

נעבור על המסיחים:

(1) מה גרם להסתבכות המוטות — הפסקה אומרת במפורש שהקלדה מהירה עלולה לשלוח מוט לעבר סרט הדיו טרם חזרתו של המוט הקודם, ולכן יש תשובה ונפסול.

(2) כיצד הוטבעו האותיות על הנייר — מתואר שהמוט, שבקצהו תבליט האות, הולם בסרט הדיו ומטביע את חותמה על הנייר, ולכן יש תשובה ונפסול.

(3) איזה יתרון היה בסדר המקשים — הרחקת האותיות השכיחות מנעה הסתבכות, וזה היתרון המפורש בפסקה, ולכן נפסול.

(4) מדוע לא השתנה סדר האותיות מאז מכונת הכתיבה — הפסקה מסבירה מדוע נקבע הסדר במקור, אך אינה נוגעת כלל בשאלה מדוע הוא נשמר עד היום במקלדות המחשב, ולכן אין לכך תשובה.

המלכודת: לבלבל בין הסבר להיווצרות הסדר (קיים בטקסט) לבין הסבר להישרדותו לאורך השנים (חסר בטקסט).

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת יישום כללים פורמליים, ולכן נעבור על כל אזכור ונבדוק אות-אחר-אות מול רשימת הכללים; די בהפרה אחת כדי לפסול. נקרא ונתכלס: הפורמט הנדרש הוא סוג-הליך, מספר-הליך (סידורי/שנה), שמות-צדדים מודגשים עם נ', פסיק, פ"ד, כרך (אותיות + מספר בסוגריים בצמוד), ולבסוף מספר עמוד. עכשיו

נעבור על המסיחים:

תשובה (4) — ע"א 498/80 מדינת ישראל נ' קדר, פ"ד לו(1) 492 — כל הרכיבים במקום ובסדר הנכון: הכרך "לו" באותיות ואחריו (1) בצמוד, ואז מספר העמוד 492; מתאים לכללים, ולכן זה הכיוון.

תשובה (1) — הפסיק והמספר "113" ממוקמים אחרי פ"ד, אך המספר בסוגריים כתוב "(לט1)" — האות והמספר הפוכים/דבוקים בסדר שגוי (המספר צריך להיות נתון בסוגריים בצמוד לאות, כאן זה משובש), ולכן נפסול.

תשובה (2) — חסר מספר העמוד שבו מתחיל פסק הדין (הפורמט נקטע ב-"פ"ד נ/3" בלי עמוד), ולכן נפסול.

תשובה (3) — לפי הטקסט, רק שמות הצדדים והאות נ' צריכים להיות מודגשים; באזכור זה גם מספר העמוד "185" מודגש, בניגוד לכלל שרק השמות מודגשים, ולכן נפסול.

המלכודת: לא להסתפק בבדיקת הסדר בלבד — צריך לבדוק גם את ההדגשה (רק השמות) ואת שלמות הרכיבים (מספר העמוד).

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת יישום הגדרה: עלינו להחיל את ההבחנה בין דיאגטי (צליל שקיים בעולם הדמויות) ללא-דיאגטי (צליל שרק הצופה שומע) על הסצנה. נקרא ונתכלס: אם דמות בסרט מדליקה טלוויזיה, אזי גם צליל הלחיצה על המתג וגם הצלילים הבוקעים מהטלוויזיה עצמה מתקיימים בתוך עולם הסרט — הדמות שומעת אותם — ולכן שניהם דיאגטיים. עכשיו

נעבור על המסיחים:

תשובה (1) — קובעת בדיוק את זה, ולכן זה הכיוון.

תשובה (2) — מפרידה בין דיבורים למוזיקה שבוקעים מאותה טלוויזיה; אבל שניהם נשמעים בתוך עולם הדמויות (יוצאים ממכשיר שבסצנה), ולכן שניהם דיאגטיים, והקביעה שהמוזיקה לא-דיאגטית שגויה — נפסול.

תשובה (3) — הופכת: טוענת שהמוזיקה דיאגטית אך קול הקריין אינו; אבל אם שניהם בוקעים מהטלוויזיה שבסצנה, שניהם דיאגטיים, ולכן נפסול.

תשובה (4) — מתנה את הדיאגטיות בכך שהצופים רואים את הטלוויזיה; ההגדרה תלויה בשאלה אם הצליל קיים בעולם הדמויות, לא אם המסך גלוי לצופה, ולכן נפסול.

המלכודת: הכלל "מוזיקה היא בדרך כלל לא-דיאגטית" נכון רק לפסקול חיצוני; מוזיקה שיוצאת ממקור בתוך הסצנה (טלוויזיה) היא דיאגטית.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת השלמת משפטים עם הביטוי "לא כל שכן", המחייב הסלמה הגיונית: אם תנאי מסוים נדרש למקרה ה"קל", אז בוודאי הוא נדרש למקרה ה"חמור" יותר. נקרא ונתכלס: המבנה הוא "ידיעת אנגלית [ברמה X] היא תנאי הכרחי לתפקיד [דרגה Y], לא כל שכן [למקרה שבו הדרישה מתחזקת]". צריך שהמעבר יהיה מן החלש אל החזק. נציב את תשובה (1): ידיעת אנגלית ברמה בסיסית נדרשת לתפקיד זוטר, לא כל שכן לתפקיד ניהולי בו — כלומר אם אפילו לתפקיד הזוטר צריך אנגלית בסיסית, קל וחומר לתפקיד הניהולי (הבכיר יותר); ההסלמה תקינה, ולכן זה הכיוון. עכשיו

נעבור על המסיחים:

תשובה (2) — מסתיימת ב"ידיעת אנגלית ברמת שפת אם", אך היא משנה את הנושא לרמת הידיעה במקום להעלות בדרגת התפקיד, וההיגד "לא כל שכן" אינו יוצר הסלמה תקינה מזוטר לרמת-שפת-אם באותו ציר, ולכן נפסול.

תשובה (3) — פותחת ב"ברמת שפת אם" לתפקיד בכיר, וממשיכה "לא כל שכן לתפקיד זוטר" — זו נסיגה מן החמור אל הקל (אם צריך שפת-אם לבכיר, לא נובע שצריך שפת-אם לזוטר), ההיגיון הפוך, ולכן נפסול.

תשובה (4) — "ברמה בסיסית / בכיר / ... שפת אם": אם התנאי הבסיסי כבר נדרש לתפקיד הבכיר, "לא כל שכן" צריך להוביל לתפקיד קל יותר או לתנאי קל יותר, וכאן הוא מקפיץ לרמת שפת-אם — שאינה קלה יותר אלא חמורה יותר, ולכן ההסלמה שבורה ונפסול.

המלכודת: "לא כל שכן" דורש שהאיבר האחרון יהיה המקרה שבו התנאי מתבקש עוד יותר — שמור על ציר אחד (דרגת התפקיד) ועל כיוון עולה.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת השלמת משפטים המחייבת עקביות סיבתית בין שלושת החסרים: רגש היועצת, אופי התגובות, והאם השר שמע לעצתה. נקרא ונתכלס: המשפט אומר שהתגובות היו שונות בתכלית "לולא ______ עצות שהשיאה לו" — כלומר בפועל השר לא נעזר בעצה בצורה שהייתה משנה את התוצאה, והתוצאה בפועל אינה טובה. נציב את תשובה (4): היועצת חשה תסכול מהול בשמץ סיפוק, לנוכח התגובות השליליות, מפני שהשר התעלם מן העצות שהשיאה לו. ההיגיון: השר התעלם מעצתה → התקבלו תגובות שליליות → היא מתוסכלת (כי צדקה ולא הקשיבו לה) אך יש בה שמץ סיפוק ("אמרתי לך"). שלושת הרכיבים מתלכדים, ולכן זה הכיוון. עכשיו

נעבור על המסיחים:

תשובה (1) — סיפוק וגאווה + תגובות חיוביות + השר התעלם: אם השר התעלם מעצתה והתגובות בכל זאת חיוביות, אין ליועצת סיבה לגאווה על עצתה (שנדחתה), הצירוף לא עקבי, ולכן נפסול.

תשובה (2) — לא חשה אשמה + תגובות שליליות + השר שמע לה: אם השר שמע לעצתה והתוצאה שלילית, היה מקום שתחוש אשמה, והניסוח "לא חשה אשמה" אינו מתיישב עם ההמשך "לולא שמע... היו שונות", ולכן נפסול.

תשובה (3) — תחושת כישלון + תגובות חיוביות + השר שמע לה: אם שמע לעצתה והתגובות חיוביות, אין סיבה לתחושת כישלון (להפך, הצלחה), הצירוף סותר, ולכן נפסול.

המלכודת: לקשור נכון את הרגש לתוצאה — התעלמות מעצה טובה + תוצאה שלילית מולידה תסכול-עם-שמץ-סיפוק, לא גאווה ולא כישלון.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת השלמת משפטים עם ארבעה חסרים המחייבים התאמה לוגית וזמנית מלאה. נקרא ונתכלס: המבנה הוא "חשבתי כי חזקה על אדם [שאינו קונה אלא אם צריך] ______, [וסיום המאשש/סותר את המחשבה]". המילה "חשבתי" בעבר רומזת שהמחשבה אולי אושרה ואולי הופרכה — הסיום קובע. נציב את תשובה (3): "מאז ומתמיד חשבתי כי חזקה על אדם שאינו רוכש מוצר אלא אם הוא ______, למצער, ______ ואמנם מצאתי שמרבית הלקוחות מוודאים היטב...". ההיגיון: המחשבה היא שאדם קונה רק מה שהוא צריך (או לפחות סבור שצריך), והסיום "ואמנם מצאתי" מאשש את המחשבה — עקבי, ולכן זה הכיוון. שים לב לרכיב האמצעי "אלא אם הוא [זקוק לו], למצער [סבור]" — "למצער" כאן במובן "לכל הפחות", מתלכד עם "או סבור שכך הדבר" שבגזרה המקבילה. עכשיו

נעבור על המסיחים:

תשובה (1) — "מעולם לא ... ועם זאת יקשה עליי לומר": פתיחה שוללת ("חזקה על אדם שמעולם לא...") יוצרת כפל-שלילה מסורבל, והסיום "יקשה עליי לומר" סותר את "מוודאים היטב" שמופיע בהמשך, ולכן נפסול.

תשובה (2) — "רוכש מוצר רק אם הוא / למצער אינו": ה"אינו" הופך את ההיגיון (סבור שאינו זקוק), מה שסותר את "יודע בוודאות שהוא זקוק לו", ולכן נפסול.

תשובה (4) — "רוכש מוצר גם אם אינו [זקוק] ... עד שהבחנתי": "גם אם אינו זקוק" סותר חזיתית את הרעיון שאדם קונה רק את הנחוץ לו, ו"עד שהבחנתי" מרמז על הפרכה בעוד ההמשך מאשש, ולכן נפסול.

המלכודת: לוודא שהמילית האמצעית ("למצער"/"לפחות") משמרת את ההיגד החיובי "זקוק/סבור שזקוק", ושמילת הסיום מתלכדת עם "מוודאים היטב" (אישוש, לא סתירה).

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת "איזו אפשרות אינה מחלישה", ולכן שלוש מהתשובות יחלישו את המסקנה, והנכונה היא זו שאינה פוגעת בה (או אף מחזקת אותה). נקרא ונתכלס: המסקנה היא שהפרסום בעיתונים (מנעמיה) יעיל יותר מהרדיו (תופיניה), מבוססת על כך שהגידול במכירות במנעמיה היה גבוה יותר. כדי להחליש, נחפש הסבר חלופי לגידול הגבוה במנעמיה שאינו קשור ליעילות העיתון. עכשיו

נעבור על המסיחים:

תשובה (1) — תושבי מנעמיה מאזינים לרדיו של תופיניה: משמע שגם תושבי מנעמיה נחשפו לפרסום הרדיו, כך שההשוואה בין הערוצים מיטשטשת — מחלישה, ולכן אינה התשובה.

תשובה (2) — בתופיניה הושק מסע נגד אכילת ממתקים: גורם חיצוני שהפחית את מכירות "מגדנולית" בתופיניה מסיבה שאינה הרדיו, ומסביר את הפער בלי קשר ליעילות הערוץ — מחלישה, ולכן אינה התשובה.

תשובה (4) — בתופיניה החלה מתחרה ("מטעמונים") לשווק מוצרים: תחרות שפגעה במכירות בתופיניה מסבירה את הפער בלי קשר לערוץ הפרסום — מחלישה, ולכן אינה התשובה.

תשובה (3) — במנעמיה חלה ירידה בתפוצת העיתונים: אם דווקא פחות אנשים קראו עיתונים ובכל זאת המכירות במנעמיה גדלו יותר — זה מחזק, ולא מחליש, את הרעיון שהעיתון יעיל (השיג יותר עם פחות חשיפה); לכל הפחות אינו מחליש, ולכן זו התשובה.

המלכודת: לזהות שכיוון ההשפעה של ירידת התפוצה מחזק את המסקנה, בעוד שלושת האחרים מספקים הסבר חלופי לגידול.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת קישור סיבתי בין עובדות, ולכן נבנה את שרשרת הסיבתיות הסבירה ביותר ונבדוק איזה ניסוח מתאר אותה נכון בלי לטעון יותר מדי. נקרא ונתכלס: העובדות מאפשרות לשרטט שרשרת — כיבושי המונגולים (א) הביאו לזניחת שטחים חקלאיים; שטחים נטושים מאפשרים ליערות לשוב ולצמוח (ג); יותר יער פולט פחות פחמן (ב); ואכן במאה ה-14 ירד הפחמן (ד). כלומר א → (דרך ג ו-ב) → ד: הכיבושים גרמו בעקיפין לירידת הפחמן, ושילוב ג+ב הוא המנגנון המסביר כיצד. עכשיו

נעבור על המסיחים:

תשובה (4) — "שילוב של ג ו-ב יכול להסביר כיצד עובדה א עשויה לגרום בעקיפין לעובדה ד" — בדיוק תיאור המנגנון: ג+ב הם החוליה המקשרת שהופכת את א לגורם עקיף של ד, וניסוח "עשויה/בעקיפין" זהיר ואינו טוען ודאות; ולכן זה הכיוון.

תשובה (1) — טוענת ש-ב לבדה היא גורם ל-ד, ובמקביל א+ג גורם אחר; אבל ב אינה "גורם" עצמאי לירידת הפחמן — היא עיקרון כללי (יחס בין יער לפחמן), לא אירוע, ולכן נפסול.

תשובה (2) — טוענת ש-ד הייתה מתקיימת גם אלמלא א, הודות ל-ג ו-ב; אך ג מותנית בזניחת שטחים, שמקורה ב-א עצמה — בלי א אין שטחים נטושים שיתייערו, ולכן הטענה שאפשר לוותר על א שגויה ונפסול.

תשובה (3) — "מאפשר להסיק את עובדה ג" — כשל לוגי: א+ב אינם מסיקים את ג (ג היא עיקרון על התאוששות יערות, לא מסקנה מ-א ו-ב), וכנראה אף התכוונו ל-ד; בכל מקרה הניסוח פגום, ולכן נפסול.

המלכודת: להעדיף את הניסוח הזהיר ("עשויה לגרום בעקיפין") ולפסול ניסוחים הקובעים ודאות או הופכים עיקרון כללי לגורם עצמאי.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת הפניה לטקסט ("נוספות על השאלה"), ולכן נחזור לשורה 7 ולמשפט הפותח את הפסקה כדי לזהות מהי השאלה המקורית שעליה השתיים נוספות. נקרא ונתכלס: בשורה 7 נאמר "כדי לעמוד טוב יותר על טיבו של הפחד, יש לברר שתי שאלות נוספות: מה מעורר אותו, וכיצד אנו מתנהגים כאשר אנו נתונים בו". השאלה שקדמה, בפתיחת הפסקה, היא "מהי הסיבה לקיומה [של חוויית הפחד]?" — כלומר מדוע קיימת תופעת הפחד. עכשיו

נעבור על המסיחים:

תשובה (2) — "מדוע קיימת תופעת הפחד" — זו בדיוק השאלה הפותחת שאליה מצטרפות השתיים, ולכן זה הכיוון.

תשובה (1) — "כיצד להקל על הסובלים מפחד" — הקטע אינו עוסק כלל בהקלה על סובלים, ולכן נפסול.

תשובה (3) — "כיצד אנו לומדים לפחד מדבר שאינו מוכר" — זהו נושא שנדון בהמשך הקטע, אך אינו השאלה המקורית שקדמה לשתי הנוספות, ולכן נפסול.

תשובה (4) — "כיצד בעלי חיים מתגוננים מפני טורפים" — פרט מהקטע, לא השאלה שממנה נגזרות השתיים, ולכן נפסול.

המלכודת: לזהות שהשאלה ה"נוספת עליה" היא השאלה שנשאלה לפני הביטוי בשורה 7 (הסיבה לקיום הפחד), לא נושא אקראי מהטקסט.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת "מדוע" המפנה לניסוי המתואר בפסקה השנייה, ולכן נחזור לתיאור הניסוי ונבין את מטרתו. נקרא ונתכלס: המחקר בא לבדוק אם היכולת לזהות טורפים היא מולדת. לשם כך גידלו את הצאצאים במעבדה "בלי שנתקלו בטורף מימיהם" — כלומר בלי כל ניסיון קודם. אילו בדקו את העכברים המקוריים שנלכדו בטבע, לא ניתן היה לדעת אם תגובת הפחד מולדת או נרכשה מניסיון, שכן העכברים הבוגרים כבר נתקלו בטורפים בטבע. עכשיו

נעבור על המסיחים:

תשובה (2) — "סביר כי העכברים שלכדו כבר התנסו במפגשים עם טורפים" — בדיוק העניין: לבוגרים יש היסטוריה של מפגשים, ולכן תגובתם אינה יכולה להעיד על יכולת מולדת; רק צאצאים חסרי-ניסיון מבודדים את המרכיב המולד, ולכן זה הכיוון.

תשובה (1) — "המעבדה אינה סביבת המחיה הטבעית של הצאצאים" — נכון עובדתית אך אינו הסיבה לבדוק צאצאים דווקא; גם הבוגרים אינם בסביבתם הטבעית במעבדה, ולכן אינו מבחין ונפסול.

תשובה (3) — "לבדוק תגובה לאיומים שאי אפשר להיתקל בהם בטבע" — המחקר בדק דווקא טורפים טבעיים (נחשים, סמורים), לא איומים בלתי-אפשריים, ולכן נפסול.

תשובה (4) — "העכברים שלכדו נתקלו לפני כן בנחשים ובסמורים בלבד" — עיוות: כל אוכלוסייה נתקלה רק בטורף אחד (מזרח=נחשים, מערב=סמורים), לא "בשניהם", והנימוק אינו מסביר מדוע לבדוק צאצאים, ולכן נפסול.

המלכודת: לזהות שהבחירה בצאצאים נועדה לבודד יכולת מולדת מניסיון נרכש — ולפסול נימוקים נכונים-אך-לא-רלוונטיים.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת "לשם מה הובאה הדוגמה", ולכן נחזור לשורה 21 ולהקשר שבו מוזכרים הפרחים ונבין איזה רעיון הם ממחישים. נקרא ונתכלס: הטקסט אומר שפחד נלמד נוגע כמעט תמיד לאובייקטים הדומים לאלה שאנו פוחדים מהם מלידה, ומיד מוסיף "קשה מאוד, למשל, ללמד קופים לפחד מפרחים". כלומר פרחים מובאים כדוגמה לאובייקט שקשה ללמד לפחד ממנו — ומדוע קשה? מפני שהוא אינו דומה לאובייקטים שהפחד מהם מולד (נחשים, עכבישים). עכשיו

נעבור על המסיחים:

תשובה (3) — "שאינם דומים לאובייקטים שהפחד מפניהם מולד" — בדיוק זה: הפרח אינו דומה למעוררי-הפחד המולדים, ולכן קשה ללמד פחד ממנו; זה הכיוון.

תשובה (1) — "שהפחד מפניהם מולד" — היפוך: אין פחד מולד מפרחים, זו כל הנקודה, ולכן נפסול.

תשובה (2) — "הדומים לאובייקטים שהפחד מפניהם מולד" — גם היפוך: אילו היו דומים, היה קל ללמד פחד; הדוגמה באה להראות את המקרה ההפוך, ולכן נפסול.

תשובה (4) — "שפחד מפניהם אינו יכול להילמד" — ניסוח מוחלט מדי; הטקסט אומר "קשה מאוד" ללמד, לא "בלתי אפשרי", ולכן נפסול.

המלכודת: הדוגמה ממחישה מדוע קשה ללמד פחד — בגלל חוסר הדמיון לאובייקטים המולדים — ולא לטעון פחד מולד או אי-אפשרות מוחלטת.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת "מה מציין הביטוי" — הביטוי "אף הם" יוצר הקבלה, ועלינו לזהות בין שני דברים ה"אף הם" חולק תכונה משותפת. נקרא ונתכלס: בשורה 22 נאמר "אופני ההתנהגות ההגנתית המופעלים בתגובה מיידית למצב המפחיד הם אף מולדים". המילה "אף" (במובן "גם") מרמזת שמשהו שהוזכר קודם הוא מולד, ועכשיו מוסיפים שגם ההתנהגות ההגנתית מולדת. נחזור אחורה: הרעיון המרכזי שנדון קודם הוא שהיכולת לזהות סכנה/טורפים היא מולדת ("יש יכולת מולדת לזהות את טורפיהם הטבעיים"). כלומר: כפי שהיכולת לזהות סכנה מולדת, כך אף אופני ההתנהגות ההגנתית מולדים. עכשיו

נעבור על המסיחים:

תשובה (4) — "היכולת לזהות סכנה" — זה הדבר הקודם שנקבע כמולד, ו"אף הם" מקבילה אליו את ההתנהגות ההגנתית, ולכן זה הכיוון.

תשובה (1) — "תגובה מיידית למצב המפחיד" — זהו תיאור של ההתנהגות ההגנתית עצמה, לא הצד השני של ההקבלה, ולכן נפסול.

תשובה (2) — "התנהגות נלמדת" — היפוך: הנקודה היא שההתנהגות מולדת, לא נלמדת, ולכן נפסול.

תשובה (3) — "התנהגות שנועדה להשגת מזון" — פרט צדדי מסוף הקטע (החולדה והמזון), לא מה שמושווה כמולד, ולכן נפסול.

המלכודת: "אף הם" מקבילה את ההתנהגות ההגנתית המולדת לתכונה מולדת קודמת — היכולת לזהות סכנה — ולא לתיאור ההתנהגות עצמה.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת הסקה־מעובדה עם השלמה כפולה, ולכן נקבע קודם את אופי התגובה (מולדת/נלמדת) ואז את תנאי הופעתה (יעילה/גם כשלא). נקרא ונתכלס: הטקסט אומר שהחולדה קופאת מול חתול — תגובה שיש בה היגיון (חתולים נמשכים לתנועה) — אך היא קופאת "באותו אופן גם כאשר יתעורר בה פחד עקב שוק חשמלי מכאיב, ובתגובה זו אין כל היגיון". העובדה שהחולדה מגיבה באותה קפיאה גם במצב שבו הקפיאה חסרת תועלת מלמדת ששתי הדברים: (א) התגובה מולדת (אינה נלמדת לפי המצב, אלא מובנית), ו-(ב) היא מתעוררת לעיתים גם כאשר אינה יעילה. עכשיו

נעבור על המסיחים:

תשובה (2) — "מולדת / לעיתים גם כאשר תגובה זו אינה יעילה" — מתלכדת בדיוק עם שני הרכיבים: קפיאה מולדת המופיעה גם בשוק חשמלי שבו היא חסרת היגיון, ולכן זה הכיוון.

תשובה (1) — "מולדת / רק כאשר יעילה": הרכיב הראשון נכון, אך השני שגוי — הרי כל הראיה היא שהיא מופיעה גם כשאינה יעילה (שוק חשמלי), ולכן נפסול.

תשובה (3) — "נלמדת / רק כאשר יעילה": אם התגובה הייתה נלמדת, החולדה הייתה מגיבה כך רק כשמשתלם; העובדה שהיא קופאת כבר במפגש הראשון עם חתול ובמצב לא-יעיל מוכיחה שאינה נלמדת, ולכן נפסול.

תשובה (4) — "נלמדת / לעיתים גם כשאינה יעילה": הרכיב השני נכון, אך "נלמדת" שגוי — הקפיאה מולדת (מפגש ראשון, בלי לימוד), ולכן נפסול.

המלכודת: לחבר את שני הרכיבים נכון — "מולדת" (כי מופיעה בלי לימוד, כבר במפגש ראשון) וגם "גם כשאינה יעילה" (השוק החשמלי) — ולא לבחור צירוף שרק חציו נכון.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת "לאיזו טענה מובא חיזוק בפסקה האחרונה", ולכן נסכם את תוכן הפסקה האחרונה ונבדוק איזו מהטענות היא מאשרת ישירות. נקרא ונתכלס: הפסקה האחרונה עוסקת בכך שאופני ההתנהגות ההגנתית מולדים ונוקשים — החולדה קופאת גם כשזה לא מועיל, וחשוב מכך: "חולדות מתקשות ללמוד דרכי תגובה אחרות למצבים מפחידים" (למשל, קשה ללמדן להקיש על לחצן כדי להפסיק שוק חשמלי). כלומר הפסקה מחזקת את הרעיון שקשה ללמד בעלי חיים דרך התמודדות חדשה מול מצב מאיים. עכשיו

נעבור על המסיחים:

תשובה (1) — "קשה ללמד בעלי חיים דרכים חדשות להתגוננות מפני איום לא מוכר" — בדיוק המסקנה מהפסקה: החולדה מתקשה ללמוד תגובה חדשה (לחצן) למצב מפחיד, ולכן זה הכיוון.

תשובה (2) — עוסקת בבעלי חיים שגדלו בשבי מול בני מינם בטבע — זה שייך לפסקה השנייה (ניסוי העכברים), לא לפסקה האחרונה, ולכן נפסול.

תשובה (3) — "נוהגים בדרך אחרת מול איום לא מוכר לעומת מוכר" — הפסקה דווקא מדגישה שהחולדה נוקטת אותה תגובה (קפיאה) גם במצב לא-מוכר (שוק חשמלי), ההפך מ"דרך אחרת", ולכן נפסול.

תשובה (4) — "נוקטים תגובה מתגוננת גם כשאינם מפחדים" — הפסקה מדברת על תגובה מתוך פחד (הקפיאה נובעת מפחד), לא על היעדר פחד; לא נאמר כך בפסקה, ולכן נפסול.

המלכודת: לבחור טענה נכונה מפסקה אחרת (העכברים בשבי) במקום הטענה שהפסקה האחרונה דווקא מחזקת (הקושי ללמד תגובה חדשה).

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת אנלוגיה שבה היחס הוא של סיבה-ותוצאה: פעולה מסוימת גורמת לאדם לאבד תכונה או מצב. נזהה את היחס: "הטריף את דעתו" הוא הפועל שגרם לו לאבד את שפיותו — הפעולה מבטלת ומוחקת את המצב שבמילה הראשונה.

נעבור על המסיחים: בתשובה (1) "השיב פניו ריקם" פירושו החזירו בידיים ריקות ולא נענה לו — זה לא גרם לו לאבד את רצונו. בתשובה (2) "אחז את עיניו" פירושו רימה אותו, וזה אינו גורם לו לאבד את אמונו אלא מנצל אותו. בתשובה (3) "השליך עליו יהבו" פירושו תלה בו את תקוותו — כאן דווקא מתקיימת התקווה ולא אובדת. בתשובה (4) "השפילו עד עפר" הוא הפועל שגרם לו לאבד את כבודו — בדיוק אותו יחס של פעולה ההורסת מצב.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת אנלוגיה שבה היחס הוא בין מוצר לבין פעולת הפקת חומר הגלם שממנו מייצרים אותו. נזהה את היחס: את הלחם עושים מחיטה, והפעולה "נקצר" היא פעולת הפקת חומר הגלם (קצירת החיטה) שממנו מיוצר הלחם — לא פעולה על הלחם עצמו.

נעבור על המסיחים: בתשובה (1) "נכתש" היא פעולה ישירה על השום עצמו (כותשים את השום), לא הפקת חומר גלם שממנו עושים שום. בתשובה (2) "נארג" היא תהליך יצירת הבד עצמו מן החוטים, ולא פעולת הפקה של חומר הגלם. בתשובה (3) "נבצר" אכן מפיק חומר גלם, אבל מן הכרם בוצרים ענבים — הכרם הוא המקום, לא המוצר הנעשה מהם. בתשובה (4) את השולחן עושים מעץ, ו"נכרת" היא פעולת הפקת חומר הגלם (כריתת העץ) שממנו מייצרים את השולחן — בדיוק אותו יחס.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת אנלוגיה שבה היחס הוא בין מונח לבין אותו מונח עצמו הנעשה בלי הצדקה או בלי סיבה. נזהה את היחס: "שנאת חינם" היא שנאה שאין לה סיבה או הצדקה — היא מסוג השנאה, אך הנקוט ללא עילה.

נעבור על המסיחים: בתשובה (1) "הכנעה" ו"תבוסה" אינן אותו דבר בלי סיבה — הכנעה היא לגרום למישהו תבוסה, ומדובר בשני צדדים (המכניע והמובס), לא ביחס של "בלי סיבה". בתשובה (2) "בטלה" היא היעדר עבודה, כלומר יחס הפוך (שלילה), לא עבודה חסרת הצדקה. בתשובה (4) "תעתוע" ו"אשליה" הן מילים נרדפות כמעט, ואין ביניהן יחס של "בלי סיבה". בתשובה (3) "עלילה" היא האשמה שאין לה בסיס — האשמה הנעשית ללא הצדקה — בדיוק אותו יחס.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת אנלוגיה של גזירת מילה בהכפלה, והמלכודת המרכזית טמונה בכיוון המשמעות. נזהה את היחס: "קטנטן" אינו "קטן קצת" אלא "קטן מאוד" — צורת ההכפלה כאן מגבירה ומעצימה את התכונה.

נעבור על המסיחים: זו בדיוק המלכודת — ברוב צורות ההכפלה המשמעות היא דווקא המעטה, ולכן שלושת המסיחים פועלים בכיוון ההפוך. בתשובה (1) "חמצמץ" הוא חמוץ במקצת (החלשה). בתשובה (2) "אפרפר" הוא אפור במידת מה (החלשה). בתשובה (4) "שמנמן" הוא שמן קצת (החלשה). רק בתשובה (3) "יפהפה" פירושו יפה מאוד — הגברה של התכונה, בדיוק כמו "קטנטן".

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת אנלוגיה שבה היחס פסיבי-חברתי: הנושא במילה הראשונה מקבל את הפעולה שמבצע כלפיו אדם אחר. נזהה את היחס: "מסתייע" פירושו שמישהו אחר עוזר לו — כלומר מעורבים שני אנשים, והנושא מקבל את פעולת ה"עוזר".

נעבור על המסיחים: בתשובה (1) "מסתייג" ו"מסכים" הם הפכים, לא אותו אדם המקבל פעולה. בתשובה (2) "מתמרד" ו"מורד" הם אותו אדם עצמו ובמשמעות נרדפת — אין כאן אדם שני שפועל כלפיו. בתשובה (3) "מצטווה" ו"מציית" נעשים על ידי אותו אדם ואף בסדר כרונולוגי (קודם מצווים עליו ואז הוא מציית), ולא מדובר בפעולה שאדם אחר עושה כלפיו במקביל. בתשובה (4) "מתרשם" פירושו שמישהו אחר מרשים אותו — הנושא מקבל את פעולת ה"מרשים", בדיוק אותו יחס פסיבי-חברתי כמו מסתייע-עוזר.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת אנלוגיה שבה היחס הוא בין פועל למושא שלו, כאשר משמעות הפועל היא לבחור את המושאים המתאימים מתוך מבחר לצורך הרכבת מכלול. נזהה את היחס: "ליהק" פירושו לבחור את השחקנים המתאימים להצגה או לסרט — בורר מתוך רבים את המתאימים.

נעבור על המסיחים: בתשובה (1) "חקר ראיות" פירושו לבדוק ולחפש בהן, אך אין כאן בחירה של הראיות המתאימות מתוך מבחר. בתשובה (2) "פרע" פירושו להחזיר את החוב לנושים (אלה שהוא חייב להם), ואין בכך בחירה של נושים. בתשובה (3) "לימד תלמידים" הוא פעולה על התלמידים, אך המורה אינו בוחר אותם. בתשובה (4) "ניסח מילים" פירושו לבחור את המילים המתאימות ולהרכיב מהן ניסוח — בדיוק אותו יחס של בחירת המושאים המתאימים לצורך הרכבת יצירה.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת השלמת משפט עם ארבעה חסרים, והמפתח הוא לעקוב אחר ההיגיון הפנימי של המשפט. נעקוב אחר ההיגיון: המשפט מתאר אדם ש"מחליט משהו" ביחס להפגנה, ואת הסיבה לכך פותחת המילה "משום שהוא". החלק השלישי "מסתייג מ-אופן ביטוי העמדות" הוא נימוק שלילי — הוא לא אוהב את הדרך — ולכן ההחלטה שהוא מקבל חייבת להיות שלילית גם היא: "להימנע מלהשתתף". החסר השני מתחבר ל"בקנה אחד עם השקפותיו", וכאן טמון הניגוד המחדד: דווקא הפגנה שמסריה כן **עולים** בקנה אחד עם השקפותיו — כלומר מוסכמת עליו רעיונית — הוא בכל זאת נמנע ממנה, בגלל אופן הביטוי. החסר הרביעי מקשר בין ההסתייגות מהאופן לבין הסכמתו לתוכן, ולכן דרושה מילת ויתור: "גם אם הוא תומך ב-" (הוא נמנע אף על פי שהוא תומך ברעיונות). נפסול: בתשובה (1) "כמו גם מ-" הופכת את המשפט ל"מסתייג גם מהאופן וגם מהתוכן" — אבל אז אין שום ניגוד ואין סיבה להדגיש ש"עולים בקנה אחד"; בתשובה (2) "אינם עולים" יחד עם "להשתתף" יוצר אדם שמשתתף בהפגנה שלא תואמת אותו — חוסר היגיון; בתשובה (4) "תומך ב-אופן... כמו גם ב-תוכן" מוחק את ההסתייגות כליל ולא נותן שום סיבה להימנע. הקיצור: אנחנו לא הולכים להפגנה שתואמת את האמונה שלנו, כי אנחנו לא מסכימים עם האופן שבו מביעים את הרעיונות, אף שאנחנו מסכימים עם הרעיונות עצמם.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת השלמת משפט חד-חסר, שבה עלינו להסיק את המשמעות המקורית של המונח מתוך ההמשך המסביר אותה. נעקוב אחר ההיגיון: החלק שאחרי הנקודתיים הוא הרמז המכריע — הוא קובע שבאותו עידן 'עבודה' הייתה כמעט מילה גסה, ש"ג'נטלמן אמיתי אינו צריך לעבוד", אלא לדעת ליהנות מהחיים ולנהל את חיי החברה שלו. אם כך, המשמעות המקורית של המונח חייבת להתייחס בדיוק לתכונה הזאת: אדם בעל אמצעים שאינו נדרש לעבוד.

תשובה (2) קולעת לזה במדויק — "בעל הון, אדם שיש לו די נכסים לחיות חיי בטלה" — ואף מוסיפה בעדינות שהנימוס והאדיבות אינם הליבה ("לא דווקא מנומס... אף שלרוב תכונות אלה מאפיינות אותו"), בהתאמה לכך שהמונח מציין מעמד כלכלי ולא אופי. נפסול:

תשובה (1) הופכת את ג'נטלמן ל"איש עבודה הגון" — ניגוד ישיר לכך שעבודה נחשבה מילה גסה;

תשובה (3) הופכת אותו לדמות ראויה לגנאי הרודפת אחרי נשים, אך הקטע כלל אינו שלילי כלפיו ואינו מזכיר נשים כליבה;

תשובה (4) עושה ממנו איש רוח מתבודד עם ספריו, בעוד הקטע מדגיש דווקא עיסוק בניהול חיי החברה. הקיצור: המונח ג'נטלמן התייחס לאדם עם מספיק כסף כדי לא לעבוד — 'עבודה' הייתה מעליבה, כי ג'נטלמן אמיתי אמור ליהנות מהחיים ולא לעבוד.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת השלמת משפט מרובת-חסרים הבנויה כמשפט תנאי היפותטי ("מה היה קורה אילו"), וצריך לוודא שכל ארבעת החסרים מתיישבים זה עם זה. נעקוב אחר ההיגיון: המשפט מנוסח כתנאי בטל — משהו שלא קרה במציאות — ולכן החסר הראשון הוא מילת התנאי "אילו", ואיתה מתקיים המבנה "אילו היו ... היה גורלו ...". החסר האחרון מתאר את הספר הקודם: הרמז הוא שהוא היה קשה כל כך עד שאפילו מומחים לא הבינו אותו, ולכן דרוש "שאפילו פיזיקאים" (התקשו להבינו) — הדגשת קיצוניות הקושי. מכאן נגזר החסר השני: אם הספר הקודם היה בלתי-מובן אפילו לפיזיקאים, אז כדי ש"גורל" הספר החדש יהיה שונה, ההסברים בו צריכים להיות **קלים יותר** להבנה. וזה מחייב את החסר השלישי "יכול להיות שונה מ-": הספר החדש, אם יובן טוב יותר, יזכה לגורל שונה מזה של קודמו. נפסול: "לולא" בתשובות (1) ו-(2) הופכת את המשמעות ל"אם לא היו ההסברים קשים" — סותר את "כה קשים" שאחריה ומייצר משפט לא-קוהרנטי; "דומה בוודאי ל-" בתשובה (3) יוצר טענה שהספר החדש יהיה דומה בגורלו לקודם — ההפך מהכוונה שההקלה בהבנה תשנה את גורלו; והצירוף "קשים יותר" (3) עם "דומה" רק מחזק גורל זהה, ולא שינוי. הקיצור: אילו ההסברים היו קלים יותר, הספר היה מתקבל אחרת מהספר הקודם, שהיה כה מסובך שאפילו פיזיקאים התקשו להבינו.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת שלילה כפולה, שבה מטמינים 'לא' על גבי 'לא' כדי לבלבל. המפתח: 'לא היה ולו ממצא אחד שלא אישש' שקול לוגית ל'כל ממצא אישש' — שתי השליליות מבטלות זו את זו ומשאירות טענה חיובית וגורפת. אנלוגיה שממחישה זאת: 'לא היה תלמיד אחד שלא הביא ספרים' פירושה שכל התלמידים הביאו ספרים.

נעבור על התשובות:

(3) הופכת את הכיוון וטוענת שכל ממצא הפריך את הטענה — הפוך מהנתון;

(1) 'לא היה אלא ממצא אחד שהפריך' מדברת בכלל על הפרכה ומגבילה למקרה יחיד;

(4) 'לא היו אלא ממצאי הניסוי שאיששו' — ניסוח מגומגם שאינו מוסר את המשמעות של 'כל ממצא אישש'. רק (2) מבטאת נכון את השלילה הכפולה: כל אחד מממצאי הניסוי אישש את טענת החוקר.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת 'איזו טענה אינה נכונה', שבה עלינו לאתר דווקא את הטענה השקרית — קל להתפתות לסמן טענה נכונה. המפתח: הפסקה אומרת במפורש שמעל מאה קילומטר 'האוויר דליל מכדי שכלי טיס יוכלו להיעזר בכוח העילוי, ולכן טיסה רגילה לא תיתכן'. לכן הקביעה שבטיסה כזו כלי טיס 'נעזרים בכוח העילוי' סותרת ישירות את הכתוב, וזו הטענה הלא-נכונה.

נעבור על התשובות:

(1) נכונה — נאמר ש'כל אדם שטס טיסה כזאת נקרא אסטרונאוט', כלומר בני אדם משתתפים;

(2) נכונה — 'אפשר לטוס בהם רק במהירויות גבוהות מאוד';

(4) נכונה — הגבול לחלל החיצון הוא מאה קילומטר, ומעליו כבר חלל חיצון. רק (3) שקרית, ולכן היא התשובה המבוקשת.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת 'לא תיתכן' מבוססת סרטוט, שבה כל תשובה היא תרחיש ועלינו לפסול את היחיד שאינו אפשרי. המפתח: מהנתון 'פרט לחלקת הדלעת כל החלקות נוגעות בחומה' נובע שהדלעת היא החלקה הכלואה במרכז (הריבוע השחור הפנימי), ואילו האפונה, הגזר והבמיה הן הרצועות שנוגעות בחומה סביבה. הדלעת המרכזית גובלת בכל שאר החלקות, והאפונה והגזר גובלות זו בזו לפי הנתון השני.

נעבור על התשובות:

(1) תיתכן — הדלעת המרכזית נוגעת בכל החלקות, כולל האפונה;

(2) תיתכן — אפשר לסדר כך שהגזר יגבול בשלוש החלקות האחרות;

(3) תיתכן — הבמיה יכולה לגבול באפונה. אבל (4) לא תיתכן: אפשר למקם את הגזר צמוד לדלעת (והבמיה בצד השני), ואז אין שום צורך לחצות את הבמיה כדי לעבור מהגזר לדלעת. לכן (4) היא האפשרות שאינה מוכרחת ואף נסתרת.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת חיזוק-טיעון מסוג 'הנתון הנותר', שבה שלושה נתונים מרכיבים שרשרת תומכת אחת ועלינו לזהות את הרביעי שאינו משתלב בה. המפתח: המסקנה של המנכ"ל היא שכדאי להקים אתר למכירה מקוונת, ולכן כל נתון תומך חייב לקשר בין כלי הקרמיקה לבין קנייה באינטרנט. נבנה את השרשרת: כלי קרמיקה נקנים בעיקר כמתנות לחגים (3) → את מתנות החגים מופקדים לקנות גברים (2) → גברים עושים את רוב קניותיהם באינטרנט (1). שלושת אלה יחד מובילים למסקנה שכדאי למכור אונליין. נעבור על הנתון הנותר:

(4) קובע ש'כלי הקרמיקה מיועדים לגברים' — עובדה על זהות מקבל המתנה, שאינה אומרת דבר על ערוץ הקנייה (אינטרנט מול חנות) ולכן אינה מחזקת את הסברה. לכן הנתון הנותר, שאינו תורם לטיעון, הוא (4).

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת הסקה מפִסקה, שבה עלינו לגזור בדיוק מה נובע מעמדת הליברטריאנים בלי להוסיף עליה. המפתח: הליברטריאנים מתנגדים להתערבות ממשלתית בכל פעולה, למעט פעולות הגורמות נזק ממשי לאחרים. מכיוון שהם רואים פסול בנקיטת צעדים נגד קיבוץ נדבות והשתכרות בפומבי — כלומר מתנגדים להתערבות בהן — מוכרח שלדעתם פעולות אלה אינן נכנסות לחריג, כלומר אינן גורמות נזק ממשי.

נעבור על התשובות:

(1) 'אין בהן כל פסול' חורגת מהנתון — ייתכן שהן פסולות מוסרית, רק שאין בהן נזק ממשי המצדיק התערבות;

(2) 'גורמות נזק ממשי אך על הממשלה להימנע' הפוכה — אילו גרמו נזק ממשי, הליברטריאנים היו מצדדים בהתערבות;

(4) שקילת נזק מול נזק כלל לא נזכרת בפסקה. רק (3) — 'הן אינן גורמות נזק ממשי לאחרים' — נובעת בהכרח.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת אנלוגיית-היגיון, שבה עלינו לזקק את מבנה הטיעון של הכותב ולמצוא ביקורת בעלת אותו מבנה בדיוק. המפתח: ההיגיון של הכותב הוא שהאנשים מתלוננים על מי שמספק להם את המוצר שהם עצמם ממשיכים לצרוך בשקיקה — הם משתמשים בטלפונים ובה בעת מתלוננים על האנטנות שהן תנאי הכרחי לאותו שימוש. זו סתירה עצמית / צביעות: מגנים את מה שמאפשר את ההנאה שלהם עצמם.

נעבור על התשובות:

(2) מדויקת — הצופים בריאליטי בקביעות מלינים דווקא על ערוצי הטלוויזיה שמפיקים את התכניות שהם צורכים, בדיוק אותו מבנה;

(1) שונה — הלכלוך הוא תוצאה של המתלוננים עצמם, אבל התלונה מכוונת אל הרשויות בגין גורם חיצוני (ניקיון), לא אל מי שמאפשר את הטיול;

(3) עוסקת בהחלטה שיוצרת נזק חלופי, לא בתלונה על מי שמספק את השירות הנצרך;

(4) היא סתירה בין רצון (דל שומן) לתוצאה (טעם), לא תלונה על ספק המוצר. רק (2) משחזרת את הצביעות של 'נהנה-ומתלונן-על-הספק'.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת הסקה מפִסקה, שבה עלינו להרכיב את תיאור הגרסה המקורית משני מרכיבים: הגדרת הכרונוגרפיה ומה נותר לאחר הסרת שני הקטעים המאוחרים. המפתח: כרונוגרפיה מוגדרת בפסקה כחיבור המציג אירועים 'לפי סדר התרחשותם' — כלומר לפי הסדר הכרונולוגי, מהמוקדם למאוחר. שני הקטעים המאוחרים, לפי הרמז, לא היו בגרסה המקורית, ולכן המקורית כללה רק אירועים מימי המקרא, מסודרים כרונולוגית.

נעבור על התשובות:

(1) מכניסה 'אירועים מאוחרים יותר' — אבל אלה בדיוק הקטעים שלא היו במקור;

(3) 'לפי סדר חשיבותם' סותר את הגדרת הכרונוגרפיה (הסדר הוא כרונולוגי, לא לפי חשיבות);

(4) מותירה 'שניים שלא לפי הסדר' — שוב שני הקטעים המאוחרים שאמורים להיעדר. רק (2), 'אירועים מימי המקרא החל במוקדמים וכלה במאוחרים', מתארת נכון חיבור כרונולוגי מימי המקרא בלבד.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת 'הַחלשה של שתי טענות בבת אחת', שבה עלינו למצוא עובדה שמציעה הסבר חלופי המערער על שני ההסברים המתחרים גם יחד. המפתח: שתי הטענות מייחסות את ניצחון יואב לסיבה הטבועה בו או בציודו — (א) כישרון טבעי, (ב) אופניים משוכללים. עובדה שמחלישה את שתיהן חייבת להצביע על גורם שלישי שיכול להסביר את הניצחון במקומן. אם גדי השקיע פחות שעות אימון מיואב, אזי ייתכן שיואב ניצח פשוט משום שהתאמן יותר — לא בזכות כישרון מולד ולא בזכות האופניים. הסבר האימון מכרסם בשתי הטענות במקביל.

נעבור על התשובות:

(1) אימון שווה — מנטרל את יתרון האימון ולכן דווקא מחזק את ההסברים המקוריים ולא מחליש אותם;

(2) גדי התאמן יותר — אם המפסיד התאמן יותר, זה רק מדגיש שליואב היה יתרון אחר (כישרון/אופניים), כלומר מחזק ולא מחליש;

(3) גדי התאמן פחות — פותח את ההסבר החלופי שמחליש את שתי הטענות;

(4) שגויה, שהרי (3) כן עושה זאת.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (2) נכונה. נחזור לפסקת הדרך האסתטית (שורות 5-6): "הדרך האסתטית מאפיינת חיים שהדגש בהם הוא על מילוי מיידי של צורכי האדם. הבחירות שאדם עושה בדרך חיים זו נקבעות על פי שיקולים של הנאה, סיפוק, עניין ואושר." הקטע ממשיך ומדגיש שמשאבים מוסריים כגון נאמנות, אחריות או חובה אינם מנחים את האדם האסתטי בבחירותיו. לכן הכלל המנחה חייב להיות כלל שכל־כולו רדיפה אחר הנאה ואושר — וזו בדיוק אופציה (2), "עשה כל שביכולתך כדי ליהנות ולהיות מאושר".

נעבור על המסיחים:

(1) "שמח בחלקך תמיד" מדבר על הסתפקות והשלמה, בעוד הקטע אומר במפורש שהאדם האסתטי לעולם אינו מסתפק אלא זקוק לגירויים "בתדירות גוברת ובעוצמה גדלה והולכת" — כלומר ההפך מהסתפקות;

(3) ו-(4) עוסקים במוסר ובאי־פגיעה באחרים ("שאחרים לא ייפגעו", "בדרך מוסרית"), וזה שייך לדרך האתית ולא לאסתטית, שהרי בדרך האסתטית שיקולים מוסריים אינם מנחים כלל. לכן שני אלה נפסלים מיד.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. נחזור לשורות 9-13 בפסקת הדרך האסתטית: "לפתחו של האדם האסתטי אורבת גם הסכנה של מודעות עצמית מתמדת... בחינה שסופה תחושת חוסר תכלית וחוסר טעם בחייו, ומכאן – תסכול, דיכאון וייאוש. משנקלע למצב כזה, האדם מנסה לטעון את חייו במשמעות באמצעות פנייה לדרך חיים שונה, גבוהה יותר בהיררכיית דרכי הקיום." הקטע מתאר שרשרת: המודעות העצמית המתמדת מובילה לתחושת חוסר תכלית, לתסכול ולייאוש, ובעקבותיהם האדם פונה לדרך חיים גבוהה יותר — כלומר מחליף את הדרך האסתטית בדרך אחרת. זו בדיוק אופציה (2).

נעבור על המסיחים:

(1) הופכת את סדר הסיבתיות — לפי הקטע המודעות העצמית היא שגורמת לתסכול ולייאוש ולא להפך, ולכן היא אינה "נובעת" מהם;

(3) סותרת את הקטע לגמרי — המודעות העצמית מתוארת כדבר קיים ומתמיד ("בחינה מתמדת של מצבו"), ולא כדבר בלתי אפשרי, וגם הטענה שהאדם אינו יודע מהם צרכיו אינה מופיעה;

(4) הופכת את התפקיד — המודעות העצמית אינה "כלי להתמודדות" עם חוסר התכלית אלא דווקא המקור שלה ("סופה תחושת חוסר תכלית").

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. נחזור לשורות 15-17 בפסקת הדרך האתית, שם מוגדר הצו הקטגורי: "הצו הקטגורי דורש מהאדם לשאול את עצמו לפני כל מעשה מה היה קורה אילו היו כולם נוהגים באותה הדרך: 'עשה מעשיך רק על פי הכלל אשר בקבלך אותו תרצה כי יהיה לחוק כללי'." כלומר המבחן הוא: האם אני מוכן שהכלל שלפיו אני פועל יהפוך לחוק כללי שכולם ינהגו לפיו. אופציה (2) — "אינני משלם מס הכנסה, ואני סבור שכולם צריכים להימנע מתשלום מס הכנסה" — עושה בדיוק זאת: היא לוקחת את הכלל הפרטי (אי־תשלום מס) ומצהירה עליו כרצוי לכולם, כלומר כחוק כללי.

נעבור על המסיחים:

(1) אינה מנסחת רצון שהכלל יהיה כללי אלא נותנת נימוק תיאורי־עובדתי ("משום שאני מעריך שכולם אינם משלמים") — זה תיאור של מה שקורה בפועל, לא ציווי שכך ראוי שיהיה;

(3) ו-(4) עוסקות בהכאת חזקים ולא בהחלה כללית של כלל ההתנהגות של הדובר עצמו:

(4) מנומקת מתוך אינטרס אישי ("הם יכולים להכות אותי"), שזה בדיוק ההיפך מהצו הקטגורי הבלתי־תלוי בתועלת; ו-(3) מנוסחת בשלילה חלקית ("ששום אנשים חזקים לא יכו את החלשים") ואינה הופכת את מעשה הדובר עצמו לחוק כללי בניסוח החיובי הנדרש.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. נחזור לשורות 17-18 בפסקת הדרך האתית: "קירקגור טוען כי למרות תחושת המשמעות הגלומה בדרך חיים זו, טמונה בחובה גם תחושת אשמה: הרי האדם אינו מסוגל לחיות חיים מוסריים מלאים ולפעול תמיד לפי הצו הקטגורי." הקטע קובע במפורש שמקור האשמה הוא כישלונו של האדם לעמוד תמיד בדרישות הצו הקטגורי — הוא פשוט אינו מסוגל לחיות חיים מוסריים מלאים. זו בדיוק אופציה (3): "בני אדם אינם מסוגלים לעמוד תמיד בחובות המוסריות הקשות הנובעות מן הצו הקטגורי".

נעבור על המסיחים:

(1) מדברת על ידיעה סמויה שקיימת דרך נעלה יותר — אבל הקטע אינו תולה את האשמה בקיומה של דרך גבוהה יותר, אלא בכישלון המוסרי עצמו; המעבר לדרך הדתית מוצג כפתרון לאשמה, לא כסיבתה;

(2) עוסקת בכך שתחושת המשמעות "חלקית" והאדם שואף למשמעות עמוקה יותר — הקטע אכן מזכיר שהדרך הדתית "נעלה עוד יותר", אך הוא מסביר את האשמה דרך אי־היכולת המוסרית ולא דרך חוסר סיפוק במשמעות;

(4) ממציאה נימוק שאינו בקטע כלל — אין שום אזכור לאי־נוחות מהכתבת כללים לחברים.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. נחזור לשורות 31-32, בסוף פסקת הדרך הדתית: "כדי להתגבר על פרדוקס האמונה קירקגור מציע לעשות 'קפיצה לאמונה' – מעבר ישיר, לא תבוני, מהדרך האתית לדרך הדתית, או כדבריו של קירקגור: 'האמונה מתחילה לפעול בדיוק במקום שבו החשיבה פוסקת'." "החשיבה פוסקת" פירושו שהאדם מפסיק להפעיל שיפוט תבוני והיגיון על צווי האל — הרי בקטע נאמר במפורש (פרדוקס האמונה) ש"הצידוק של צווי האל נובע ממקורות שלאדם אין גישה אליהם ולכן אין הוא יכול לשפוט אותם על פי העקרונות התבוניים". לכן "החשיבה פוסקת" = האדם חדל לנסות לשפוט תבונית את הצו האלוהי, וזו בדיוק אופציה (1).

נעבור על המסיחים:

(2) עוסקת במעבר מחשיבה על העצמי לחשיבה על הזולת — נושא שאינו קשור כלל להפסקת השיפוט התבוני, ואינו מופיע בקטע בהקשר זה;

(3) חזרה בתשובה וכפרה על חטאים אכן מוזכרות בקטע, אך כפתרון לתחושת האשמה של האדם האתי — לא כתיאור של "החשיבה פוסקת";

(4) היא ההפך הגמור מהנדרש — היא מתארת אדם שכן מצליח להצדיק את הצו האלוהי באמצעים תבוניים, בעוד "החשיבה פוסקת" פירושו דווקא נטישת התבונה.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (1) נכונה. "היררכיית דרכי הקיום" היא סדר החשיבות של שלוש הדרכים מהנמוכה לגבוהה, ואפשר לשחזר אותה מרמזים מפורשים לאורך הקטע. הדרך האסתטית מוצגת ראשונה וכנמוכה ביותר: כשהאדם האסתטי נקלע לתסכול הוא פונה "לדרך חיים שונה, גבוהה יותר בהיררכיית דרכי הקיום" (שורה 12) — כלומר יש דרך גבוהה ממנה. הדרך האתית היא הבאה בתור: כשהאדם האתי נכשל, הקטע אומר שהוא צריך "לחרוג מדרך החיים האתית ולפנות לדרך חיים שלישית, נעלה עוד יותר" — כלומר הדרך הדתית נעלה על האתית, שנעלה על האסתטית. לכן הסדר מלמעלה למטה הוא: דתית (הגבוהה), אתית (האמצע), אסתטית (הנמוכה) — בדיוק אופציה (1): "הדרך הדתית, מתחתיה הדרך האתית, ובתחתית - הדרך האסתטית".

נעבור על המסיחים:

(2) הופכת את הסדר לחלוטין ומעמידה את האסתטית בראש והדתית בתחתית — סתירה ישירה לקטע;

(3) ו-(4) שוברות את הסדר על ידי הצבת האתית או הדתית במקום הלא נכון (למשל (4) מציבה את הדתית מעל האסתטית אך מתחת לאתית) — כל אלה סותרות את הרמזים המפורשים שהדתית היא הנעלה ביותר והאסתטית היא הנמוכה ביותר.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת זוויות בין ישרים מקבילים חתוכים על ידי חוצה.

הכלי המרכזי: כשישר $c$ חוצה שני מקבילים, כל הזוויות החדות הנוצרות שוות זו לזו, וכל זווית חדה משלימה ל-$180^{\circ }$ עם כל זווית קהה. נשים לב שבנקודת החיתוך התחתונה נוצרות שלוש זוויות סמוכות על ישר אחד — $\alpha$, $2\alpha$ והזווית שגודלה $60^{\circ }$ (הזווית בת $60^{\circ }$ בקודקוד התחתון שווה לזווית הנוצרת בקודקוד העליון, כי הן זוויות מתאימות בין המקבילים). שלוש הזוויות הסמוכות משלימות ל-$180^{\circ }$, ולכן

נציב:

, כלומר

ומכאן

. המסיחים $50^{\circ }$, $60^{\circ }$ ו-$30^{\circ }$ נובעים מחלוקה שגויה או מהצבת $60^{\circ }$ כזווית לא נכונה.

המלכודת: לשכוח שהזוויות $\alpha$, $2\alpha$ ו-$60^{\circ }$ יושבות יחד על ישר אחד ולכן סכומן $180^{\circ }$.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת משוואה עם אילוץ (מספרים שלמים, חיוביים ועוקבים).

הכלי: נפשט את המשוואה ואז נשלב את התנאי שהמספרים עוקבים. נפתח סוגריים:

, נעביר אגפים ונקבל

. כעת במקום לפתור אלגברית עד הסוף, נציב את התשובות ונבדוק איזו נותנת שני מספרים שלמים ועוקבים: אם $a=4$ אז

ולכן

, כלומר $b=5$ — שני מספרים שלמים חיוביים ועוקבים, בדיוק כנדרש. המסיחים

נותנים $b$ לא שלם ($\frac{30}{4},\frac{10}{4},\frac{15}{4}$) ולכן נפסלים.

המלכודת: לעצור אחרי

ולנחש, במקום לוודא ש-$b$ יוצא שלם ועוקב ל-$a$.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת חלקים ומינימום ("לכל הפחות").

הכלי: כדי למצוא את המספר המינימלי של בנים דוברי סינית, נניח שכמה שיותר מדוברי הסינית הם בנות. חלק דוברי הסינית הוא $\frac{2}{3}x$, ולכן חלק שאינם דוברי סינית הוא $\frac{1}{3}x$. במקרה הקיצוני נניח שכל הלא-דוברים הם בנים — כלומר מקצים לבנים קודם את כל הלא-דוברים. מכיוון שהבנים הם $\frac{1}{2}x$, מספר הבנים דוברי הסינית לכל הפחות הוא ההפרש

. המסיחים $\frac{1}{12}x$ ו-$\frac{1}{8}x$ נובעים מחישוב שגוי של ההפרש, ו-$\frac{1}{4}x$ מבלבול בין חצי מהבנים לכלל.

המלכודת: לשכוח שהמינימום מתקבל כשמניחים שכל הלא-דוברים הם בנים, ולחשב חיתוך רגיל.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת ביטוי אלגברי עם כפל מקוצר.

הכלי: נזהה במונה ובמכנה זוגות נוסחאות כפל מקוצר. המונה

, והמכנה

. נצמצם:

. כעת נציב $a=2b$:

. דרך חלופית מהירה: להציב מספר, למשל $b=1$ ולכן $a=2$, ולקבל

— אותה תוצאה. המסיחים $1,2,4$ נובעים מצמצום שגוי או מהחלפת סימנים.

המלכודת: לנסות לחשב את המונה והמכנה בנפרד במקום לפרק לכפל מקוצר ולצמצם.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת תכונות מספרים ראשוניים עם המילה הקריטית "בהכרח".

הכלי: נבדוק כל טענה עם דוגמאות נגדיות, וזכרו — כדי שטענה תיפסל מספיק דוגמה אחת שסותרת אותה. נציב למשל $m=2$, $p=3$ (או כל זוג ראשוניים שונים כאשר $p>m$). מכיוון ש-$m$ ו-$p$ ראשוניים שונים, $m$ אינו מחלק את $p$, ולכן $\frac{p}{m}$ תמיד אינו מספר שלם — טענה (3) נכונה בהכרח. נבדוק שהאחרות נופלות: עם

מקבלים

, שאינו מספר ראשוני (פוסל את (1)) ואינו מספר אי-זוגי (פוסל את (2), כי אי-זוגיות מוגדרת רק למספרים שלמים).

המלכודת: לחשוב שחלוקת שני ראשוניים יכולה לצאת שלמה — היא לא, כי לראשוניים שונים אין מחלק משותף מלבד $1$.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת אחוזים שבה נתון הגודל הגדול (החיטה) ומבקשים את הבסיס (הכותנה).

הכלי: החיטה היא $120\%$ מהכותנה, ולכן הכותנה היא $100\%$ — הבסיס שאותו מחפשים. אם $1,800$ הוא $120\%$, אז $1\%$ שווה

, ולכן $100\%$ שווה

. אפשר גם ישירות:

. המסיח $2,000$ הוא המלכודת המרכזית — הוא מתקבל אם מוסיפים $20\%$ במקום להוריד, כלומר מתייחסים בטעות לחיטה כבסיס. המסיחים $1,200$ ו-$1,600$ נובעים מהורדה/הוספה שגויה של $20\%$.

המלכודת: הכותנה היא הבסיס ($100\%$), לא החיטה — צריך לחלק ב-$1.2$, לא לכפול.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת גאומטריה אנליטית על מלבן במערכת צירים.

הכלי המרכזי: במלבן הצלעות הנגדיות מקבילות ושוות, ולכן המעבר מקודקוד לקודקוד הוא "אותו דבר" — אותה הזזה. נתונים $A(1,2)$, $B(2,1)$, $C(5,4)$, ומחפשים את $D$. ההזזה מ-$B$ ל-$C$ (צלע אחת) חייבת להיות זהה להזזה מ-$A$ ל-$D$ (הצלע הנגדית): מ-$B(2,1)$ ל-$C(5,4)$ מוסיפים $(+3,+3)$, ולכן

. אפשר גם דרך אלכסון:

. המסיחים $(3,4),(4,6),(5,6)$ נובעים מחיבור שגוי של ההזזה.

המלכודת: להזיז את הקואורדינטה הלא-נכונה, או להוסיף את ההפרש לקודקוד השגוי.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת היקף מורכב מקשתות מעגל.

הכלי: ההיקף המודגש בנוי משתי קשתות, אחת מכל מעגל, וצריך לזהות איזה חלק מכל מעגל נכלל. הקווים למרכזים יוצרים ריבוע, ולכן הזווית המרכזית ה"חסרה" מכל מעגל (הפינה שבה המעגלים נחתכים ונכנסים פנימה) היא $90^{\circ }$ — רבע מעגל. לכן כל מעגל תורם

, כלומר $\frac{3}{4}$ מהיקפו. קשת אחת:

. שתי קשתות זהות:

. המסיחים $6\pi ,7\pi ,8\pi$ נובעים מהנחת חלק שגוי של המעגל (חצי, או ללא ניכוי הרבע).

המלכודת: לחשב היקף מעגל שלם או חצי, במקום לזהות שכל מעגל תורם $\frac{3}{4}$ בגלל הזווית הישרה של הריבוע.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת פעולה מוגדרת ("פונקציה מומצאת") עם חזקות.

הכלי: נציב את המספרים במקומות המתאימים, ונקפיד מאוד על הסדר — $a$ בחזקת שלוש, $b$ בריבוע, $c$ כפול. במונה:

. במכנה:

. המנה:

. אפשר גם לצמצם ישירות:

. המסיחים $12,3,6$ נובעים מהחלפת הסדר של הבסיסים או מבלבול בין החזקות.

המלכודת: להחליף בין $a$ ל-$c$ או לשכוח שרק $a$ מקבל חזקה שלישית.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת הערכת שורש (אין צורך לחשב מדויק — רק לתחום).

הכלי: נחפש בין אילו שני מספרים "עגולים" נמצא השורש, על ידי העלאה בריבוע של קצות התחומים. אנחנו יודעים ש-

, וש-

. מכיוון ש-$9,801<9,949<10,000$, נובע ש-$99<x<100$. לא צריך לדעת את הערך המדויק ($x\approx 99.74$) — מספיק התיחום. המסיחים נופלים מיד:

, $950^2$ ו-$1000^2$ רחוקים לגמרי מ-$9,949$.

המלכודת: להתבלבל מגודל המספר ($9,949$ נראה "גדול") ולחפש שורש בסדר גודל של מאות או אלפים, במקום לזכור ש-$100^2$ הוא כבר $10,000$.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת התחלקות ("אינו מתחלק ב-") ותכונות של מכפלה.

הכלי: לא צריך לחשב את המספר העצום — מספיק לדעת מאילו גורמים ראשוניים הוא מורכב. מספר החיידקים הוא $5\cdot 7^6\cdot 3^4$, כלומר מכפלה של $5$, של החזקה $7^6$ ושל $3^4$.

שימו לב: אין בפירוק הזה אף גורם $2$! נבדוק כל מסיח:

— מתחלק (יש $3$ ויש $5$).

— מתחלק.

— מתחלק (יש $7^6$).

— דורש שני גורמי $2$, אבל למספר שלנו אין ולו גורם $2$ אחד, ולכן הוא אינו מתחלק ב-$36$.

המלכודת: לראות ש-$36$ מכיל

(שקיים) ולפספס שהוא מכיל גם

שאינו קיים.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת גאומטריה על גובה ליתר במשולש ישר-זווית.

הכלי: כשמורידים גובה מהזווית הישרה ליתר, נוצרים שני משולשים קטנים הדומים למשולש הגדול וזה לזה, ומתקיים משפט הגובה — $AD$ הוא ממוצע הנדסי של שני קטעי היתר. בסרטוט הזווית ב-$A$ ישרה, $AD$ גובה ליתר $BC$, ו-$D$ מחלק אותו ל-$BD=4$ ו-$DC=1$. מדמיון המשולשים

, ולכן

, כלומר $AD=2$. המסיחים $1,3,4$ נובעים מלקיחת קטע יתר בודד או מסכימה במקום מכפלה.

המלכודת: לחשוב ש-$AD$ שווה לאחד מקטעי היתר או לממוצע החשבוני שלהם, במקום לזכור שהוא השורש של המכפלה $BD\cdot DC$.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת שאריות חלוקה (מודולו).

הכלי: נתרגם כל תנאי לשארית ונחפש איזה $n$ מקיים את שניהם, ואז נבדוק את השארית ב-$6$. השארית ב-$2$ יכולה להיות רק $0$ או $1$. השארית ב-$3$ צריכה להיות שונה מ-$0$ (כלומר $1$ או $2$) ובנוסף שווה לשארית ב-$2$. מכיוון שהשארית ב-$2$ היא לכל היותר $1$, שתי השאריות חייבות להיות שוות ל-$1$: $n$ מחלוקה ב-$3$ נותן שארית $1$, וגם מחלוקה ב-$2$ נותן שארית $1$ (כלומר $n$ אי-זוגי). מספר כזה, למשל

, נותן תמיד שארית $1$ בחלוקה ב-$6$. המסיחים $2,3,5$ נובעים מהחמצת התנאי "שונה מ-$0$" או מהנחת שארית זוגית.

המלכודת: להתפתות לשארית $0$ (שהיא משותפת ל-$2$ ול-$3$) — אך התנאי במפורש פוסל אותה.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת קצב מצטבר (הספק) עם צבירה ואיבוד בו-זמנית.

הכלי: נמיר כל קצב ל"ליחידת זמן" אחידה (חרקים לשעה), נחשב קצב נטו, ונכפיל בזמן. קצב האיסוף: $54$ חרקים ב-$1.5$ שעות

חרקים לשעה. קצב האכילה של גוזל אחד: $20$ חרקים ב-$2$ שעות $=10$ חרקים לשעה, ולשני גוזלים

חרקים לשעה. הקצב נטו (מתווסף למלאי) הוא

חרקים לשעה. אחרי $10$ שעות:

. המסיחים נובעים מהתעלמות מהאכילה ($360$ שגוי, אבל $210,240$ מחישוב חלקי), משכחת שיש שני גוזלים, או מאי-המרה לאותה יחידת זמן.

המלכודת: לחשב רק את האיסוף בלי לחסר את מה שהגוזלים אוכלים, או לשכוח להכפיל את האכילה ב-$2$.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת גאומטריה על מעוין ואלכסוניו.

הכלי: אלכסוני המעוין חוצים זה את זה בזווית ישרה, ולכן חצאי האלכסונים והצלע יוצרים משולש ישר-זווית — נשתמש במשפט פיתגורס. חצי האלכסון הידוע הוא $\frac{a}{2}$, הצלע היא היתר $a$, ונסמן ב-$h$ את חצי האלכסון השני. פיתגורס:

, כלומר

, ומכאן

. האלכסון השלם הוא כפול:

. שווה לב: מכיוון שאלכסון אחד שווה לצלע, שתי צלעות והאלכסון יוצרות משולש שווה-צלעות — כלי מהיר לזיהוי. המסיחים $\sqrt{2}a$ ו-$2a$ נובעים מבלבול עם ריבוע, ו-$3a$ מהשמטת השורש.

המלכודת: להשתמש בצלע השלמה כחצי אלכסון, או לשכוח להכפיל את $h$ ב-$2$.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת הסתברות של אירוע משותף (שתי בחירות בלתי-תלויות).

הכלי: נקבע את הבחירה של אחת כ"עוגן" ונשאל מה ההסתברות שהשנייה תתאים לה. שימו לב שהטווחים שונים — צילי מ-$1$ עד $12$, גילי מ-$1$ עד $6$ — ולכן התאמה אפשרית רק אם שתיהן בוחרות מספר בטווח $1$–$6$. נעגן את גילי: לכל מספר שגילי בוחרת (שהוא בהכרח בין $1$ ל-$6$), הסיכוי שצילי תבחר בדיוק אותו מספר הוא $\frac{1}{12}$ (כי לצילי $12$ אפשרויות שוות). מכיוון שזה נכון לכל בחירה של גילי, ההסתברות הכוללת היא $\frac{1}{12}$. פורמלית:

. המסיח $\frac{1}{36}$ הוא המלכודת — הוא מתקבל אם מתייחסים בטעות לשני הטווחים כאילו הם $1$–$6$ ($\frac{1}{6}\cdot \frac{1}{6}$), במקום לזכור שלצילי $12$ אפשרויות.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת הסקה מתרשים עם הצבה בנוסחה נתונה.

הכלי: לכל תחנה מועמדת נקרא מהתרשים את מספר התדלוקים בשיא ובשפל (שני המספרים בתוך האייקון) ואת מספר עמדות התדלוק (לפי גודל האייקון במקרא: גדולה $=16$, בינונית $=8$, קטנה $=2$), ונציב. תחנה $5$ (אייקון קטן, $2$ עמדות):

. תחנה $10$ (בינונית, $8$):

. תחנה $14$ (גדולה, $16$):

. תחנה $16$ (בינונית, $8$):

. הגדול ביותר הוא $7.5$ — תחנה $5$.

המלכודת המרכזית: תחנה $14$ בעלת המספרים הגדולים ביותר ($60,20$) נראית "החזקה", אך היא גם בעלת הכי הרבה עמדות ($16$), והחלוקה מקטינה אותה — הגודל הקטן של תחנה $5$ (רק $2$ עמדות) הוא שמקפיץ אותה לראש.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת התאמה בין גרף עמודות לנתוני התרשים, עם שני משתנים לבחירה (שיא/שפל וכיוון ההתקדמות).

הכלי: נתמקד בתחנות הגדולות בלבד (אייקון בקו מודגש, $16$ עמדות) — אלו תחנות $6$, $8$, $11$ ו-$14$ — ונחפש סדר גאוגרפי שבו סדרת הערכים משחזר את צורת הגרף. הדבר הבולט בגרף הוא הקפיצה החדה בעמודה השנייה (עמודה גבוהה מאוד), ואז ירידה. נבדוק את ערכי השפל של התחנות הגדולות: תחנה $11$ שפל $=3$, תחנה $14$ שפל $=20$, תחנה $6$ שפל $=5$, תחנה $8$ שפל $=3$. אם נסדר אותן מדרום לצפון ($11\Rightarrow 14\Rightarrow 6\Rightarrow 8$) נקבל את הסדרה $3,20,5,3$ — נמוך, גבוה מאוד, בינוני, נמוך — בדיוק צורת הגרף עם הקפיצה בעמודה השנייה. ערכי השיא ($30,60,70,40$) לא יוצרים את הצורה הזו, ולכן מדובר בשפל.

המלכודת: לבחור "שיא" כי המספרים גדולים יותר, או להפוך את כיוון הצפון-דרום.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת ממוצע (צפיפות) המשלבת קריאת נתון מתרשים עם שטח מעגל.

הכלי: מספר התחנות הממוצע לקילומטר מרובע $=$ סך התחנות חלקי שטח המעגל. סך התחנות בתרשים הוא $16$ (נתון בהגדרת התרשים). שטח המעגל:

קמ"ר. לכן הצפיפות היא $\frac{16}{400\pi }$. נצמצם:

. המסיחים נובעים מטעות בצמצום ($\frac{16}{25\pi }$ אם לא מצמצמים עד הסוף), משימוש ברדיוס במקום בשטח, או משכחת ה-$\pi$.

המלכודת: לעצור לפני צמצום מלא ולסמן $\frac{16}{25\pi }$, במקום לצמצם פעם אחת ב-$16$ ופעם בשנייה ב-$4$ עד $\frac{1}{25\pi }$.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת הסקה מתרשים עם מינימום/מקסימום אפשרי ("ייתכן").

הכלי: אנחנו יודעים רק את מספר התדלוקים בשעת השיא (המקסימלי) ובשעת השפל (המינימלי); את $22$ השעות האחרות אנחנו לא יודעים, ולכן כדי לבדוק אם "ייתכן" פחות מ-$50$, נניח את המצב המזערי — שבכל $22$ השעות הנותרות נעשו כמו בשעת השפל. המינימום האפשרי ליממה $=$ שיא $+23\cdot$שפל (שעת שיא אחת $+$ $23$ שעות בערך השפל). נחשב לכל מועמדת: תחנה $1$ ($36,1$):

. תחנה $5$ ($12,3$):

. תחנה $13$ ($6,2$):

. תחנה $16$ ($19,1$):

. רק בתחנה $16$ המינימום האפשרי ($42$) קטן מ-$50$, ולכן רק בה ייתכן שנעשו פחות מ-$50$ תדלוקים.

המלכודת: לחשב ממוצע או להשתמש בערכי השיא, במקום לבנות את התרחיש המזערי ($22$ שעות בשפל).

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת הסקה מתרשים מסוג טווח: מבקשים את פרק הזמן שבו כל התינוקות (מ-$0\%$ ועד $100\%$) למדו לעמוד.

הכלי המרכזי: לאתר בתרשים את הקו האנכי של הפעולה הנשאלת ולקרוא את שני קצותיו — הקצה התחתון הוא הגיל שעד אליו אף אחד לא עמד (התחלת הלמידה), והסימון של $100\%$ הוא הגיל שבו כולם כבר עמדו. ניגש לעמודה של "עמידה": הקו מתחיל בגיל $10$ חודשים (מתחת לזה איש לא עמד) ומגיע ל-$100\%$ בגיל $20$ חודשים. לכן הטווח שבו נלמדה העמידה אצל כל התינוקות הוא $10$ עד $20$ חודשים.

נעבור על המסיחים: $16\text{-}2$ ו-$16\text{-}10$ עוצרים בטעות בגיל שבו רק חלק מהתינוקות ($75\%$) כבר עמדו במקום להגיע ל-$100\%$, ו-$20\text{-}16$ מתחיל בקו לא נכון.

המלכודת: לקרוא את הסימון של $75\%$ (גיל $18$) או של $50\%$ במקום את קצה ה-$100\%$, או לבלבל את קצה ההתחלה של העמידה עם זה של פעולה סמוכה.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת חפיפת-טווחים בתרשים: אם אמירת מילה ראשונה קרתה בדיוק בגיל שבו נלמדה פעולה אחרת, אזי טווח הגילים של אותה פעולה חייב לחפוף (ולו בנקודה אחת) לטווח של אמירת מילה ראשונה.

הכלי: נקרא מהתרשים את טווח הגילים של "מילה ראשונה" ונחפש איזו פעולה כלל אינה נכנסת לתוכו. מהתרשים, אמירת מילה ראשונה מתרחשת בין גיל $12$ ל-$24$ חודשים. נעבור על הפעולות: ישיבה ($4$-$14$), עמידה ($10$-$20$) והליכה ($14$-$22$) — כולן חופפות איפשהו לטווח $12$-$24$, ולכן כן ייתכנו. לעומתן, זחילה מתרחשת רק בין $2$ ל-$10$ חודשים — כולה מתחת ל-$12$, ולכן אין שום גיל משותף לזחילה ולמילה ראשונה.

המלכודת: להסתכל רק על גיל התחלה או רק על גיל סיום של פעולה אחת, במקום לבדוק חפיפה של הטווח כולו; מי שבודק רק את הקצה העליון של הזחילה ($10$) מול הקצה התחתון של המילה ($12$) עלול בכל זאת להתבלבל.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת השלמת-משפט על סמך התרשים, והכלי הבטוח הוא הצבת האפשרויות ובדיקה איזו נכונה בגרף. עבור כל אפשרות נאתר את הגיל שבו $25\%$ מהתינוקות למדו את הפעולה הראשונה (הסימון השני מלמטה), ונבדוק אם באותו גיל כבר $75\%$ (הסימון השלישי מלמטה) או יותר למדו את הפעולה השנייה. נבדוק

אפשרות (2): $25\%$ למדו לעמוד בגיל $13$ חודשים (סימון ה-$25\%$ בעמידה). באותו גיל $13$, בעמודת הישיבה כבר עברנו את סימון ה-$75\%$ של הישיבה (שנמצא בגיל $10$) — ולכן לפחות $75\%$ מהתינוקות כבר יושבים. מתאים! נשלול לדוגמה את (1): $25\%$ למדו לזחול בגיל $5$, אבל בגיל $5$ עדיין לא הגענו לסימון ה-$75\%$ של הישיבה (גיל $10$), ולכן פחות מ-$75\%$ יושבים — נפסל.

המלכודת המרכזית: המילה "לפחות" — צריך שהסימון של $75\%$ בפעולה השנייה יהיה בגיל נמוך או שווה לגיל של סימון ה-$25\%$ בפעולה הראשונה, לא ההפך.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת מלכודת על קריאת תרשים: מפתים אותנו להניח שהגדילה באחוזים לאורך הזמן היא קבועה (לינארית), אך התרשים אינו מספק מידע כזה.

הכלי: להיזהר ולבדוק אם הנתון שביד מאפשר בכלל חישוב מדויק. מהתרשים אנחנו יודעים רק את הגילים שבהם נחצים ספי ה-$25\%$, $50\%$, $75\%$ ו-$100\%$ — עבור הליכה, למשל, $25\%$ הולכים רק בגיל $17$. הנתון החדש ($10\%$ בגיל $15$) הוא ערך ביניים שאין לו סימון בתרשים, ובין גיל $15$ לגיל $16$ אין לנו שום מידע על קצב הגדילה של האחוזים. אין הצדקה להניח שהעלייה מ-$10\%$ מתפרסת באופן אחיד, ולכן אי אפשר לדעת כמה תינוקות הלכו עד גיל $16$. המסיחים $15\%$, $17.5\%$ ו-$20\%$ כולם נובעים מהנחה שגויה של גדילה קבועה או של אינטרפולציה לינארית.

המלכודת: לחשב "עוד חודש ⇐ עוד אותו אחוז" — התרשים מראה שהחלוקה אינה שווה כלל.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת אי-שוויונים שבה בודקים אילו ערכים אפשריים ל-$x$. הכלי המהיר: הצבת התשובות. אנחנו מחפשים ערך של $x$ שעבורו קיים $y$ המקיים בו-זמנית את שני האי-שוויונים $2x+y<1$ וגם $x<y$. נשים לב שמ-$x<y$ ומ-$2x+y<1$ אפשר לשלב: מכיוון ש-$y>x$, החלפת $y$ ב-$x$ באי-שוויון הראשון נותנת את התנאי ההכרחי $2x+x<1$, כלומר $3x<1$ ומכאן $x<\frac{1}{3}$. נבדוק את התשובות: $1$, $2$ ו-$\frac{1}{2}$ כולם גדולים מ-$\frac{1}{3}$ ולכן נפסלים; רק $\frac{1}{4}$ קטן מ-$\frac{1}{3}$. נאמת עם הצבה ל-

: נבחר

(גדול מ-$x$), ואז

— שני התנאים מתקיימים.

המלכודת: לבדוק רק אי-שוויון אחד ולשכוח שצריך $x<y$ שממנו נובע $3x<1$.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת קצב (עבודה/זמן) בשני שלבים — עלייה וירידה — שיש לחשב בנפרד ולחבר.

הכלי: לכל שלב, נמצא כמה זמן לוקח לעבור $6$ מדרגות לפי הקצב הנתון. עלייה: $2$ מדרגות ב-$3$ שניות, ולכן $6$ מדרגות (פי $3$ יותר) לוקחות

שניות. ירידה: $3$ מדרגות ב-$2$ שניות, ולכן $6$ מדרגות (פי $2$ יותר) לוקחות

שניות. סך הכול:

שניות.

נעבור על המסיחים: $12$ מתקבל אם מחליפים בטעות את זמני העלייה והירידה או מחשבים $6+6$; $30$ ו-$36$ נובעים מהכפלה שגויה של הקצבים (למשל כפל $6\times 3+6\times 2$ בלי היחס הנכון).

המלכודת: לבלבל בין "$2$ מדרגות בשלוש שניות" (עלייה איטית) לבין "$3$ מדרגות בשתי שניות" (ירידה מהירה), ולהצמיד את הזמן הלא-נכון לכל שלב.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת סכום זוויות פנימיות במצולע.

הכלי המרכזי: סכום הזוויות הפנימיות בכל מצולע בעל $n$ צלעות הוא $180^{\circ }\cdot (n-2)$, ללא תלות בצורתו (גם אם הוא קעור/משונן כמו בסרטוט). כל הזוויות הפנימיות של המצולע מסומנות באפור, ולכן סכומן הוא בדיוק סכום הזוויות הפנימיות של מצולע בעל $7$ צלעות. נציב $n=7$:

.

נעבור על המסיחים: $540^{\circ }$ הוא סכום הזוויות של מחומש ($n=5$), $720^{\circ }$ של משושה ($n=6$), $810^{\circ }$ אינו סכום זוויות של אף מצולע שלם.

המלכודת: להיבהל מהצורה הקעורה/המשונה ולנסות לחלק אותה למשולשים בטעות, או להשתמש ב-$n$ שגוי; הנוסחה עובדת תמיד עבור סכום הזוויות הפנימיות, ומספר הצלעות כאן הוא $7$.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת שקילות ביטויי אחוזים, והכלי הוא ש"אחוז מִמספר" = כפל: $p\%$ מ-$N$ שווה ל-$\frac{p}{100}\cdot N$, וסדר הכפל אינו משנה. נחשב את הנתון: $2\%$ מ-$2x$ הם

. כעת נבדוק איזו מהתשובות שווה גם היא ל-$0.04x$:

אפשרות (4), $4\%$ מ-$x$, היא

— בדיוק אותו דבר.

נעבור על המסיחים: $1\%$ מ-

(פסול), $2\%$ מ-

(פסול), $4\%$ מ-

(פסול).

המלכודת: לחשוב שהאחוז והמספר "מתקזזים" באופן חלקי, או לשכוח שהכפלת $2\%$ ב-$2x$ מכפילה גם את המקדם — התוצאה שקולה להכפלת האחוז פי $2$ תוך חלוקת המספר ל-$x$ יחיד.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת תכונות מספרים (זוגיות וסימן) עם המילה "בהכרח", והכלי הוא ניתוח הגורמים ובדיקה בהצבה. נבחן זוגיות: $2a$ ו-$2b$ זוגיים תמיד, ולכן $2a-1$ ו-$2b+1$ הם שניהם אי-זוגיים; מכפלה של שני מספרים אי-זוגיים היא תמיד אי-זוגית — לכן $x$ בהכרח אי-זוגי. נבחן סימן: $a$ חיובי שלם ($a\ge 1$) ולכן $2a-1\ge 1$ — חיובי. $b$ שלילי שלם ($b\le -1$) ולכן $2b+1\le -1$ — שלילי. מכפלת גורם חיובי בגורם שלילי היא שלילית — לכן $x$ בהכרח שלילי. שילוב שתי התכונות: אי-זוגי ושלילי, כלומר

תשובה (2). נאמת בהצבה

:

— אכן אי-זוגי ושלילי, ומכאן אפשר לפסול את (1),(3),(4).

המלכודת: לטעות בזוגיות של "אי-זוגי כפול אי-זוגי" (זו אי-זוגית, לא זוגית), או לשכוח שהגורם $2b+1$ יוצא שלילי כי $b$ שלילי.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת שטחים עם צורה "מכוערת" (אות $\Gamma$), והכלי היעיל הוא חיסור שטחים מוכרים או הצבת מספרים. נשים לב שיש בתשובות משתנים ($a,b$) שאינם מוגדרים כערך מספרי, ולכן מותר להציב. מהסרטוט: הריבוע החיצוני הגדול הוא בעל צלע $a+b$ (הצלע מורכבת מקטע $a$ ומקטע $b$), והריבוע הפנימי הלבן הוא בעל צלע $a-b$. השטח הכהה הוא ההפרש: $(a+b{)}^2-(a-b{)}^2$. נפתח:

. נאמת בהצבה

: ריבוע גדול

, ריבוע קטן

, הפרש

; ובתשובות

— מתאים, וכל השאר (

,

,

) נפסלים.

המלכודת: לטעות בצלע של הריבוע הלבן (היא $a-b$, לא $a$ או $b$ לבד), או לחשב שטח של מלבן במקום הפרש הריבועים.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת מעגל חסום במשולש, שבה מנצלים משיקים, רדיוסים וסכום זוויות; הזווית $\beta$ היא הזווית המרכזית $\angle DOF$ (בין הרדיוסים אל נקודות ההשקה $D$ ו-$F$ הסמוכות לקודקוד $A$).

הכלי: מרובע ההשקה $ADOF$ הוא בעל שתי זוויות ישרות, כי רדיוס מאונך למשיק בנקודת ההשקה (

). סכום הזוויות במרובע הוא $360^{\circ }$, ולכן

, מה שנותן

— אבל זו הזווית הרפלקסית/החיצונית; הזווית $\beta$ המסומנת בסרטוט היא הזווית שמול $\alpha$ בדלתון, ומכאן צריך זהירות. נשתמש בדרך ההצבה הבטוחה (יש משתנה שלא מופיע מספרית): נציב

. במרובע $ADOF$:

, אך הזווית $\beta$ בסרטוט היא הזווית המרכזית שנשענת על הקשת $DF$ ומקיימת יחס פשוט לזווית ההיקפית $\alpha$. נבדוק את התשובות מול

:

(1) $50^{\circ }$, (2)

, (3) $130^{\circ }$, (4)

. הפתרון הרשמי נותן

— הזווית המרכזית $\angle DOF$ שווה לכפל הזווית ההיקפית $\alpha$ הנשענת על אותה קשת $DF$ (משפט הזווית המרכזית).

המלכודת: לבלבל בין הזווית המרכזית $\beta$ (שהיא $2\alpha$) לבין זווית המרובע $180^{\circ }-\alpha$; הסימון בסרטוט הוא של הזווית המרכזית.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת מערכת משוואות עם ערך מוחלט, והכלי הבטוח הוא הצבת התשובות (שואלים על ערך ספציפי של $b$). נציב את אפשרות (1), $b=-1$, במשוואה הראשונה:

, כלומר

, ומכאן

ו-

. נאמת עם המשוואה השנייה:

— מתאים בדיוק! שתי המשוואות מתקיימות עם $b=-1$ (ו-

), ולכן זו התשובה. נבחין למה חשוב הערך המוחלט: במשוואה הראשונה $b$ מופיע בלי ערך מוחלט (ולכן סימנו קובע), אך $|a|$ ו-$|b|$ תמיד אי-שליליים. נבדוק שהמסיחים נופלים: $b=3$ ⇒

⇒

, לא שלם ולא מתאים לשנייה; $b=6$ וכן

נותנים $|a|$ שאינו מקיים את המשוואה השנייה.

המלכודת: להתעלם מכך ש-$b$ הראשון בלי ערך מוחלט (סימנו משנה!) בעוד $|b|$ בשני חיובי תמיד — הצבה עוקפת את הפלונטר.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת שינוי בממוצע, והכלי המרכזי הוא ששינוי בממוצע $=$ (שינוי בסכום הכולל) חלקי (מספר הפריטים). מספר האספנים קבוע — שלושה. נחשב את השינוי בסכום הכולל של היצירות: אלפרד מוכר $18$ (הסכום יורד ב-$18$), ובני קונה $6$ (הסכום עולה ב-$6$), ולכן השינוי נטו הוא

יצירות. השינוי בממוצע לאספן הוא

, כלומר הממוצע קטן ב-$4$. שימו לב שאין צורך לדעת כמה יצירות היו לכל אחד מלכתחילה — רק השינוי הכולל והחלוקה במספר האספנים קובעים.

נעבור על המסיחים: $6$ ו-$8$ נובעים מהתעלמות מהרכישה של בני או מחלוקה שגויה; $10$ מבלבול בין הסכום לממוצע.

המלכודת: לחשב רק את מכירת ה-$18$ ולשכוח ש-$6$ יצירות נכנסו בחזרה למערכת (סה"כ יורד רק ב-$12$), או לחלק במספר הלא-נכון של אנשים.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת חזקות ופישוט שברים שבסופה משוואה, והכלי הוא לפשט את אגף שמאל למספר ואז להציב תשובות באגף ימין. נפשט את אגף שמאל:

. נצמצם בזהירות:

,

, ולכן הביטוי

. אם כך אגף שמאל שווה $4$, וצריך למצוא $x$ שעבורו

. במקום לפתור אלגברית, נציב תשובות (שהן מספרים קטנים): $x=4$ נותן

— מתאים בדיוק! נבדוק שהאחרות נופלות:

;

;

— אף אחד אינו $4$.

המלכודת: לטעות בצמצום החזקות של אגף שמאל (למשל לשכוח את הריבוע ב-${\left(\frac{6}{5}\right)}^2$), או לנסות לפתור את

אלגברית במקום להציב.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת גאומטריה מורכבת המשלבת שלשות פיתגוריות ושטח משולש ישר-זווית ושווה-שוקיים.

הכלי: נשתמש בשלשות המספרים המוכרות כדי למצוא את הניצבים $BC$ ו-$CD$, שיחד יתנו את הבסיס $BD$. במשולש $ABC$ הישר-זווית: הצלעות $AB=3$ ו-$AC=5$ מרמזות על שלשה $3,4,5$, ולכן הניצב השלישי $BC=4$. במשולש $CDE$ הישר-זווית: $ED=8$ ו-

מרמזות על שלשה $6,8,10$, ולכן $CD=6$. הנקודות $B$, $C$, $D$ נמצאות על ישר אחד, ולכן

. כעת המשולש הכהה $BFD$ הוא ישר-זווית ושווה-שוקיים שהיתר שלו הוא

. בשווה-שוקיים ישר-זווית, הגובה אל היתר שווה למחצית היתר, כלומר $5$, ולכן השטח

.

נעבור על המסיחים: $50$ מתקבל אם שוכחים לחלק ב-$2$ (או מחשבים $BD\times \frac{BD}{2}$ בלי חלוקה); $25\sqrt{2}$ ו-$50\sqrt{2}$ נובעים משימוש שגוי באורך השוק במקום בגובה.

המלכודת: לחשב את השטח באמצעות השוקיים (שהם

) בלי לשים לב שקל יותר להשתמש בבסיס

ובגובה $5$ אליו.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת גיל עם שני מצבי זמן (היום ובעוד $10$ שנים), והכלי המהיר הוא הצבת התשובות (שואלים על גיל מדויק).

נסמן את גיל איציק היום ב-$I$; אז שלומי היום הוא $\frac{I}{2}$, ובעוד $10$ שנים גילאיהם $I+10$ ו-$\frac{I}{2}+10$. התנאי:

. נציב את אפשרות (1), $I=10$: שלומי היום $=5$; בעוד $10$ שנים איציק $=20$ ושלומי $=15$; ואכן

— מתאים בדיוק. נבדוק שהאחרות נופלות:

שלומי היום $10$, בעוד $10$ שנים

;

;

.

המלכודת: להוסיף את $10$ השנים רק לאחד מהם, או לשכוח שגם איציק מתבגר ב-$10$ שנים; ההצבה עוקפת את הטעות.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת יחס ונפח גליל, והכלי המרכזי הוא נוסחת הנפח

והבנה כיצד כל שינוי משפיע. נשים לב שהרדיוס מופיע בריבוע: כשמגדילים את הרדיוס פי $4$, הנפח גדל פי

. הגובה מופיע בחזקה ראשונה: כשמקטינים את הגובה פי $4$, הנפח קטן פי $4$. השינוי הכולל בנפח הוא לכן פי

. הנפח המקורי הוא $12$ סמ"ק, ולכן הנפח החדש

סמ"ק. אפשר לאמת בהצבה: אם במקור

(נפח $\pi \cdot 1\cdot 4$), אחרי השינוי

(נפח $\pi \cdot 16\cdot 1$) — היחס בין הנפחים הוא

.

נעבור על המסיחים: $12$ (מי שחשב שהשינויים מתקזזים כי שניהם "פי $4$"), $3$ (מי שחילק במקום להכפיל), $24$ (מי ששכח את הריבוע וקיבל פי $2$).

המלכודת המרכזית: הרדיוס בא בריבוע, ולכן הגדלה פי $4$ ברדיוס אינה מתקזזת עם הקטנה פי $4$ בגובה — הנפח גדל פי $4$.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת תנועה בשני מקטעים, והכלי הוא הקשר זמן $=$ דרך חלקי מהירות, יחד עם משוואה על סך הזמנים. זמן המקטע $A\to B$ הוא $\frac{x}{9}$, וזמן המקטע $B\to C$ הוא

. סך הזמנים שווה לשעה אחת:

. נמצא מכנה משותף $9$:

, ומכאן

ק"מ. הזמן שביקשו הוא $A\to B$:

שעה. רבע שעה שווה

דקות.

נעבור על המסיחים: התשובות בדקות, ומי שיטעה בהמרה או יחשב את מקטע $B\to C$ יקבל $10$; $6$ ו-$12$ נובעים ממכנה משותף שגוי או מבלבול בין המקטעים.

המלכודת המרכזית: הזמן יוצא בשעות (כי המהירות בקמ"ש והמרחק בק"מ), וצריך להמיר רבע שעה ל-$15$ דקות.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת קומבינטוריקה עם אילוץ סדר, והכלי הוא להפריד בין הבחירה לבין הסידור. יואב צריך לבחור $4$ לבנים מתוך $5$, ואז לסדר אותן במגדל שבו כל לבנה קטנה מזו שמתחתיה — כלומר בסדר יורד לפי גודל. הנקודה הקריטית: ברגע שנבחרו $4$ לבנים, יש רק דרך אחת לסדר אותן כך שיהיו בסדר יורד (הגדולה למטה, ומעליה בסדר קטן והולך). לכן מספר הדרכים שווה בדיוק למספר הדרכים לבחור $4$ לבנים מתוך $5$. בחירת $4$ מתוך $5$ שקולה לבחירת הלבנה האחת שנשארת בחוץ — יש $5$ אפשרויות. לכן התשובה היא $5$.

נעבור על המסיחים:

ו-

נובעים מהנחה שגויה שאפשר לסדר את הלבנים בכל סדר (אבל האילוף "קטנה מזו שמתחתיה" מקבע את הסדר!); $4$ נובע מספירה שגויה של אפשרויות הבחירה.

המלכודת המרכזית: לחשוב שיש $4!$ סידורים לכל בחירה — למעשה יש רק סידור אחד תקין (יורד), ולכן סופרים רק את הבחירות: $5$.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת ספרת אחדות של חזקה, והכלי הוא שספרת האחדות של מכפלה תלויה רק בספרות האחדות של הגורמים, ולכן אפשר לעקוב אחריה בלבד. נשים לב לתבנית של ספרות האחדות של חזקות $2$:

,

,

,

(אחדות $6$),

(אחדות $2$) — התבנית $2,4,8,6$ חוזרת על עצמה במחזור של $4$. כדי למצוא את ספרת האחדות של $2^{20}$, נבדוק את שארית החזקה בחלוקה ל-$4$: $20$ מתחלק ב-$4$ ללא שארית, ולכן ספרת האחדות היא זו של סוף המחזור — $6$ (כמו $2^4,2^8,\dots$). דרך שנייה:

, וספרת האחדות של $16$ היא $6$, ומכפלה של $6$ בעצמו שוב ושוב תמיד מסתיימת ב-$6$ (

,

, וכו'). לכן ספרת האחדות היא $6$.

נעבור על המסיחים: $2$ (אם עוצרים ב-$2^1$ או טועים בשארית), $4$ (שארית $2$, כמו $2^2$), $8$ (שארית $3$, כמו $2^3$).

המלכודת: לספור את מחזור התבנית לא נכון — $20$ שקול ל-$2^4$ בתוך המחזור (שארית $0$), ולא ל-$2^1$.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (4) נכונה. המשפט מנוגד: התעשיות פרטית _____ ולא נשלטות על ידי הממשלה (controlled by the government). המילה החסרה צריכה להוות ניגוד ל"נשלטות על ידי הממשלה", כלומר להיות "בבעלות פרטית". owned פירושה "בבעלות" ומתאימה בול. נפסול את השאר:

(1) warned ("להזהיר") לא קשור לבעלות או שליטה.

(2) trained ("מאומן") שייך לאימון, לא לבעלות.

(3) imitated ("חיקוי") שייך לחיקוי, לא לבעלות. מול הניגוד "פרטי מול ממשלתי", רק owned נכנס.

נסמן (4).

תשובה (1) נכונה. הסיפא של המשפט מסבירה את החסר: מספר המינים השונים של הצמחים והחיות מדהים (astounding). לכן המגוון הביולוגי (biodiversity) שהמבקרים מבחינים בו הוא "עצום". tremendous פירושה "עצום" ומתחברת ל-astounding. נפסול את השאר:

(2) mediocre ("בינוני, ממוצע") סותרת את "מדהים".

(3) immortal ("בן אלמוות") לא מתאימה לתיאור כמות מגוון.

(4) compulsory ("של חובה") שייך לכפייה, לא לגודל. מול "astounding", רק tremendous עולה בקנה אחד.

נסמן (1).

תשובה (2) נכונה. המשפט מונה שש מדינות ואומר שהן ידועות _____ כ"ניו אינגלנד", כלומר כולן יחד נקראות בשם אחד. collectively פירושה "באופן קולקטיבי, יחד" ומתארת בדיוק את הרעיון של קיבוץ כל המדינות תחת שם משותף. נפסול את השאר:

(1) seemingly ("לכאורה") שייך למראית עין.

(3) necessarily ("בהכרח") שייך להכרחיות.

(4) rarely ("לעיתים רחוקות") שייך לתדירות. מול הרעיון של "כולן יחד תחת שם אחד", רק collectively מתאים.

נסמן (2).

תשובה (4) נכונה. המילה החסרה באה מיד לפני for ומתחברת אליה לצירוף accounts for, שפירושו "מהווה, אחראי ל-". המשמעות: השריר מהווה 40% ממשקל הגוף הכולל. נפסול את השאר:

(1) recovers ("מחלים, מתאושש") לא יוצר צירוף הגיוני עם אחוזי משקל.

(2) trembles ("רועד") שייך לתנועה, לא לחלוקת משקל.

(3) pursues ("רודף, שואף") שייך למרדף אחר מטרה. רק accounts (for) יוצר את הצירוף "accounts for 40%" = מהווה 40%.

נסמן (4).

תשובה (2) נכונה. הרישא אומרת שהפרות והבאפלו "מסתובבים בחופשיות" (walk freely) בשטח שדה התעופה, ולפעמים _____ אל תוך מסלול ההמראה. המילה החסרה צריכה להמשיך את רעיון ההסתובבות בחופשיות. wandering פירושה "משוטטים, נודדים" ומתחברת ישירות ל-walk freely. נפסול את השאר:

(1) resigning ("להתפטר") לא קשור לתנועה של בעלי חיים.

(3) applauding ("מוחא כפיים") לא רלוונטי לפרות.

(4) profiting ("מרוויח") שייך לרווח כספי. מול "walk freely", רק wandering מתאים.

נסמן (2).

תשובה (2) נכונה. המשפט צריך שם עצם המתאר קבוצת אנשים ש"מאמינים" (believe) שאין להרשות להחזיק חיות פרא כחיות מחמד - כלומר תומכים ברווחת בעלי חיים. animal welfare advocates פירושו "תומכי/פעילי רווחת בעלי חיים", וזה מי שיאמין בעמדה כזו. נפסול את השאר:

(1) duplicates ("משכפלים") לא מתאר קבוצת אנשים בעלי עמדה.

(3) fugitives ("פליטים, נמלטים") לא קשור לרווחת בעלי חיים.

(4) insights ("תובנות") הוא מושג מופשט, לא אנשים שמאמינים. רק advocates נותן קבוצת בני אדם שיכולים "believe".

נסמן (2).

תשובה (1) נכונה. המשפט מדבר על מנהג שהחל להיעשות - מתן שמות להוריקנים - שהתחיל על ידי חזאי אוסטרלי בתחילת המאה ה-20. practice פירושה כאן "מנהג, נוהג", וה"מנהג של מתן שמות" הוא בדיוק מה שהתחיל. נפסול את השאר:

(2) respect ("כבוד") לא יוצר צירוף הגיוני עם "של מתן שמות".

(3) offer ("הצעה") לא מתאים - לא מדובר בהצעה שהחלה.

(4) balance ("איזון") לא רלוונטי. מול "was started" (נוהג שהחל), רק practice מתאים.

נסמן (1).

תשובה (4) נכונה. הדוגמה במשפט מבהירה איזה סוג פרויקטים: הפסל כיסה את כל בניין הפרלמנט הגרמני בבד כסוף - מעשה יוצא דופן ומקומם. לכן הוא "ידוע בזכות הפרויקטים ה-_____" צריך תיאור של משהו מוגזם/שערורייתי. outrageous פירושה "שערורייתי, מקומם" ומתאימה למעשה כה חריג. נפסול את השאר:

(1) ambiguous ("דו-משמעי") לא מתאר את אופיו החריג של המעשה.

(2) miraculous ("מופלא, נִסי") נותן קונוטציה חיובית של נס, לא של מעשה מקומם.

(3) contagious ("מדבק") שייך למחלות. מול המעשה של כיסוי פרלמנט שלם בבד, רק outrageous קולע.

נסמן (4).

תשובה (1) נכונה. במשפט המקורי T.S. Arthur הוא הנושא, והוא "אימץ" (embraced) את החזון (vision) של האגודה - כלומר עשה משהו כלפי האגודה. בתשובה (1) T.S. Arthur "אימץ" (adopted) את העקרונות (principles) של האגודה - אותה מבנה בדיוק, embraced=adopted ו-vision=principles. נפסול את השאר:

(2) הופכת אותו לאחד המייסדים - מידע שלא נמסר, המקור מדבר על אימוץ חזון ולא על הקמת האגודה.

(3) הופכת את האגודה לנושא שמבקשת את עצתו - היפוך הנושא.

(4) הופכת את האגודה לנושא שמקבלת אותו כחבר - שוב היפוך: כאן האגודה עושה משהו ל-Arthur ולא להיפך. רק (1) שומרת על אותו נושא ואותה משמעות.

נסמן (1).

תשובה (1) נכונה. המשפט המקורי בנוי על ניגוד (yet): הדיקור קיים יותר מ-4,000 שנה, ובכל זאת המנגנון המדויק שבו הוא עובד נותר תעלומה - כלומר לא מבינים איך הוא עובד.

תשובה (1) שומרת בדיוק על הניגוד: למרות שהדיקור בן יותר מ-4,000 שנה, עדיין לא מבינים במדויק איך הטיפול עובד (how it works). נפסול את השאר:

(2) מדברת על מחלוקת האם הטיפול עובד (whether it works) - אבל המקור לא מטיל ספק שהוא עובד, אלא באיך הוא עובד.

(3) טוענת שרק עכשיו מתחילים להבין את המנגנון - סתירה למקור שאומר שזה נותר תעלומה.

(4) מדברת על המקור/מוצא (origins) של הדיקור כתעלומה - זו הוספת מידע; המקור מדבר על מנגנון הפעולה, לא על מקורו ההיסטורי. רק (1) שומרת על "לא מבינים איך זה עובד".

נסמן (1).

תשובה (2) נכונה. במשפט המקורי ירידה חמורה (severe decline) באוכלוסיית הדגים דחפה (impelled) את התושבים להתקיים (subsist) על נחשי מים - כלומר בגלל מחסור בדגים הם נאלצים לאכול נחשי מים.

תשובה (2) אומרת בדיוק זאת: אנשים נאלצו (forced) לאכול נחשי מים כי אין יותר מספיק דגים באגם. נפסול את השאר:

(1) מדברת על עלייה (increasing) במספר הדגים - היפוך גמור של ה"ירידה" שבמקור.

(3) הופכת את הסיבה והתוצאה: לפיה הם צדים נחשים כדי לשמר את אוכלוסיית הדגים - אבל במקור הירידה בדגים היא שגרמה להם לאכול נחשים, לא להיפך.

(4) טוענת שכמות הדגים והנחשים גדֵלה (growing) - סתירה ל"ירידה" שבמקור. רק (2) שומרת על סיבה-תוצאה הנכונה: מחסור בדגים -> אכילת נחשים.

נסמן (2).

תשובה (4) נכונה. המשפט המקורי אומר שעם בוא השלום (advent of peace) ב-2005, מדינת בורונדי ההרוסה (ravaged) פתחה מיד (promptly) במאמצי שיקום (reconstruction).

תשובה (4) שומרת על כל הרכיבים: בורונדי שסועת המלחמה (war-torn) התחילה לבנות את עצמה מחדש (rebuild) ברגע שהלחימה פסקה (fighting ceased) ב-2005 - promptly=as soon as, reconstruction=rebuild. נפסול את השאר:

(1) טוענת שבורונדי נאבקת לשמור על שלום רעוע (uneasy peace) - הוספת שלילה שאין במקור, במקור השלום דווקא הגיע.

(2) מדברת על חידוש משא ומתן לשלום - היפוך הנושא ומידע שגוי, במקור השלום כבר הושג ולא רק נוהל מו"מ.

(3) מתמקדת בהרס שגרמה המלחמה עד 2005 - אך המקור מדגיש את מה שקרה אחרי בוא השלום (השיקום), לא את ההרס. רק (4) שומרת על "בוא השלום -> שיקום מיידי".

נסמן (4).

תשובה (3) נכונה. שאלת מטרה כללית - נבחן את השורות הפותחות של כל פסקה: הפסקה הראשונה פותחת ב"ככל שאנו מתבגרים שיערנו הופך לאפור", השנייה ב"כדי להבין למה אנשים מאפירים עלינו לדעת איך השיער מקבל את צבעו", והשלישית ב"ככל שאנו מתבגרים תאי הפיגמנט מתחילים למות". כל הפסקאות עוסקות בתופעת השיער האפור ובגורמים לה. "what causes hair to turn gray" (מה גורם לשיער להאפיר) מסכם את כל הטקסט. נפסול את השאר:

(1) "הגורמים שקובעים את צבע השיער" - הטקסט מדבר על צבע השיער רק כאמצעי להסביר את ההאפרה, לא כנושא המרכזי.

(2) "איך סטרס משפיע על צמיחת השיער" - הטקסט דווקא שולל שסטרס גורם לאפור ולא עוסק בצמיחת שיער.

(4) "גנטיקה ותהליך ההזדקנות" - הוזכרו רק כגורמים להאפרה, לא כנושא בפני עצמו. רק (3) מכסה את כל הפסקאות.

נסמן (3).

תשובה (4) נכונה. נסרוק את הפסקה הראשונה אחר מילות המפתח מהשאלה "people usually get gray hair". בשורה האחרונה של הפסקה כתוב: "People usually begin to gray at about the same age as their parents and grandparents did" - כלומר בדרך כלל מאפירים באותו גיל שבו האפירו ההורים.

תשובה (4) היא העתק-הדבק של השורה הזו. נפסול את השאר:

(1) "כשהם מבוגרים" - הפסקה מציינת שחלק מאפירים כבר בגיל העשרה, אז זה לא נכון.

(2) "בשנות ה-40 או ה-50" - זה מקרה של "אחרים" (Others), לא הכלל הרגיל.

(3) "בגיל העשרה או תחילת שנות ה-20" - גם זה מקרה חלקי (Some people), לא הכלל של "usually". רק (4) תואם את מילת "usually" ואת השורה האחרונה.

נסמן (4).

תשובה (3) נכונה. בשאלת החלפת מילה נבחן את ההקשר: "the root (which attaches the hair to the scalp)" - השורש שמחבר/מחזיק את השיער אל הקרקפת. attaches פירושה "מחבר, מצמיד, מחזיק". מבין התשובות, holds ("מחזיק") הכי קרובה במשמעות ומשתלבת: "the root which holds the hair to the scalp". נפסול את השאר:

(1) pushes ("דוחף") - שורש ש"דוחף" את השיער לקרקפת לא הגיוני.

(2) makes ("עושה/מייצר") - שורש ש"עושה" את השיער לא מתאים למשמעות של הצמדה.

(4) gives ("נותן") - "נותן את השיער לקרקפת" חסר משמעות. רק holds משמר את משמעות ההצמדה של attaches.

נסמן (3).

תשובה (1) נכונה. נחפש את הביטוי "pigment cells" בפסקה השנייה. בשורות 11-12 כתוב: "Follicles contain pigment cells, which produce melanin" - הזקיקים (follicles) מכילים את תאי הפיגמנט. אם הזקיק מכיל אותם, אזי תאי הפיגמנט "נמצאים בזקיקי השיער".

תשובה (1) - "are found in hair follicles" - תואמת בדיוק. נפסול את השאר:

(2) "can be different colors" - התאים עצמם אינם בצבעים שונים; הם מייצרים מלנין שנותן לשיער את צבעו.

(3) "are on the surface of the skin" - הפוך; הזקיק נמצא מתחת לפני השטח של העור (below the surface).

(4) "have shafts and roots" - שאלומה ושורש נאמרו על השערה עצמה, לא על תאי הפיגמנט. רק (1) נתמך ישירות מ-"Follicles contain pigment cells".

נסמן (1).

תשובה (4) נכונה. הטקסט מסביר שמלנין (melanin) הוא החומר שנותן לשיער את צבעו, ובפסקה השלישית: "The fewer pigment cells a follicle has, the less melanin it produces. As a result, new hairs have little or no color" - כלומר שיער אפור, חסר צבע, מכיל פחות מלנין.

תשובה (4) - "has less melanin than hair of other colors" - תואמת ישירות. נפסול את השאר:

(1) "is a common sign of stress" - הטקסט דווקא שולל את האמונה שסטרס גורם לאפור וקובע שזה תהליך טבעי.

(2) "contains only a few follicles" - לא נאמר; דובר על מיעוט תאי פיגמנט בזקיק, לא על מיעוט זקיקים.

(3) "appears late in the aging process" - סתירה; חלק מאפירים כבר בגיל העשרה. רק (4) נשען על הקשר "פחות מלנין = פחות צבע = אפור".

נסמן (4).

תשובה (2) נכונה. הפסקה הראשונה מציגה את בנג'מין פרנקלין - אמריקאי מפורסם, ממציא ומוזיקאי חובב - ומסתיימת בכך שהוא יצר כלי נגינה מסקרן בשם glass armonica. כלומר הפסקה מציגה גם את הכלי יוצא הדופן וגם את הממציא שלו.

תשובה (2) - "an unusual instrument and its inventor" - קולעת בדיוק. נפסול את השאר:

(1) "famous American inventors" (ברבים) - הפסקה מדברת על אדם ספציפי אחד, לא על ממציאים רבים.

(3) "an important event in American history" - למרות שהוזכר שהיה בין מנסחי הכרזת העצמאות, הפוקוס עובר לכלי הספציפי, לא לאירוע היסטורי.

(4) "Benjamin Franklin's musical interests" - הפסקה לא מתמקדת בעניין המוזיקלי הכללי שלו אלא בכלי המסוים שהמציא. רק (2) מאזן בין הכלי החריג לבין הממציא.

נסמן (2).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת "NOT" - מחפשים את הטענה שאינה נתמכת בפסקה השנייה. נבדוק כל אחת מול הטקסט:

(1) הקערות בגדלים שונים - נתמך: "glass bowls of varying sizes".

(2) הפדל מסובב את הקערות - נתמך: "use the pedal to rotate the rod and spin the bowls".

(3) ניתן לנגן יותר מתו אחד בו-זמנית - נתמך: "This enabled several notes to be sounded at the same time". לגבי (4) "An armonica sounds like a piano" - הטקסט אומר "several notes to be sounded at the same time, like a piano", כלומר ההשוואה לפסנתר היא ליכולת להשמיע כמה תווים יחד, ולא לכך שהצליל של הכלי דומה לצליל הפסנתר. לכן הטענה שהכלי "נשמע כמו פסנתר" אינה מבוססת על הטקסט.

נסמן (4).

תשובה (1) נכונה. שאלת "NOT" - נאתר את הטענה שאינה מופיעה בפסקה האחרונה.

נבדוק:

(2) דייויס הופיעה ראשונה בפומבי - נתמך: "The novel instrument debuted in 1762, played by Marianne Davies".

(3) הכלי לא היה אידיאלי לאולמות קונצרטים גדולים - נתמך: "its delicate sound could not be heard in the large concert halls".

(4) נכתבה מוזיקה במיוחד עבורו - נתמך: "Prominent composers, including Mozart and Beethoven, wrote pieces for the armonica". לגבי (1) "the design of the armonica was changed" בתחילת המאה ה-19 - הפסקה אומרת שבמאה ה-19 הפופולריות של הכלי דעכה (waned), אך אינה אומרת שהעיצוב שונה אז. שינוי (adaptations) מוזכר רק ביחס להיום ("Today, adaptations... are still played"), לא לתחילת המאה ה-19. לכן טענה (1) אינה מצוינת בפסקה.

נסמן (1).

תשובה (2) נכונה. נבחן את המילה "sensation" בהקשר: "The armonica soon became a sensation. Davies performed in several European cities... Prominent composers... wrote pieces for the armonica. At the height of the armonica craze...". כלומר הכלי הפך ללהיט/תופעה שכולם השתגעו עליה, ובהמשך הטקסט עצמו משתמש במילה craze ("שיגעון, טירוף") לתאר את אותה תופעה. לכן craze היא הקרובה ביותר במשמעות ל-sensation. נפסול את השאר:

(1) height ("גובה, שיא") - מופיעה בטקסט בצירוף "at the height of", אך אין לה את משמעות ה"להיט".

(3) norm ("נורמה, סטנדרט") - הפוך; מדובר בתופעה חריגה ולא בנורמה.

(4) demand ("דרישה") - קרובה בהקשר אבל אינה נרדפת ל"תופעה מסעירה". רק craze משמרת את משמעות ההתלהבות הגורפת.

נסמן (2).

תשובה (4) נכונה. שאלת כותרת - נזכר במה שכבר יודעים מהשאלות הקודמות: כל הטקסט עוסק בבנג'מין פרנקלין ובכלי הנגינה שהמציא, ההרמוניקה (מקורות ההשראה, מבנה הכלי, ההיסטוריה והפופולריות שלו). "Benjamin Franklin's Musical Invention" מכסה את מלוא הטקסט. נפסול את השאר:

(1) "A Man of Many Accomplishments" - הישגיו האחרים הוזכרו רק בשורה אחת בפתיחה; כל שאר הטקסט על הכלי, אז כותרת זו רחבה מדי.

(2) "Making Music from Wine" - היין (כוסות היין) הוזכר רק כמקור ההשראה, ולא כנושא המרכזי; ספציפי וצדדי מדי.

(3) "Musical Instruments of the 1700s" (ברבים) - הטקסט עוסק בכלי אחד ספציפי, לא בכלים רבים. רק (4) לוכד את הנושא: ההמצאה המוזיקלית של פרנקלין.

נסמן (4).

תשובה (1) נכונה. המשפט מגדיר מונולוג (soliloquy) כנאום שבו דמות פונה ישירות לקהל ו____ את מחשבותיה ורגשותיה הפנימיים. ההיגיון של המשפט מחייב פועל שמשמעותו 'לחשוף' — כי כל תכלית המונולוג היא להביע בפני הקהל את שמתרחש בפנים.

נסמן את (1) revealing = חושף, גילוי, וזה מתאים בול. נפסול את שאר האפשרויות:

(2) misplacing = מניח במקום הלא נכון / מאבד — אין קשר להצגת מחשבות;

(3) combatting = נלחם / נאבק — הדמות לא נלחמת במחשבותיה אלא חושפת אותן;

(4) neglecting = מזניח, מתעלם — ההפך הגמור מחשיפה, הדמות דווקא מדגישה את רגשותיה. לכן אנחנו בוחרים בתשובה (1).

תשובה (2) נכונה. המשפט מונה פריטים שתנועת הבאוהאוס השפיעה על עיצובם — קומקומים, מנורות ורהיטים — ואז מוסיף פריט נוסף: בניינים. הביטוי החסר צריך לחבר את 'בניינים' לרשימה כתוספת.

נסמן את (2) as well as = וגם / כמו כן, שמוסיף את הבניינים לרשימת הפריטים — מתאים בדיוק. נפסול את השאר:

(1) according to = לפי / בהתאם ל — יוצר יחס שאין לו מקום בהקשר של רשימת פריטים;

(3) away from = הרחק מ — סותר, שכן הבניינים כן נכללים בהשפעה ולא מוחרגים ממנה;

(4) ahead of = לפני / בראש — יחס של סדר או מיקום שאינו מתאים לחיבור פריט לרשימה. לכן אנחנו בוחרים בתשובה (2).

תשובה (2) נכונה. המשפט עוסק בעירוי דם שעלול להיות קטלני אם סוג הדם של ה____ אינו תואם לזה של התורם (donor). ההקשר הרפואי מחייב את הצד המקביל לתורם — כלומר המקבל את הדם.

נסמן את (2) recipient = מקבל, מי שמקבל את העירוי, שעומד בניגוד ישיר לתורם — מתאים בול. נפסול את השאר:

(1) matriarch = אם המשפחה / אֵם שבטית — אין קשר לעירוי דם;

(3) narrator = מספר (בסיפור) — לא רלוונטי לתחום הרפואי;

(4) adversary = יריב / מתנגד — אין הקשר של יריבות בעירוי דם. רק 'המקבל' יוצר את הזוג ההגיוני מול 'התורם'. לכן אנחנו בוחרים בתשובה (2).

תשובה (4) נכונה. המשפט מתאר את מדבר סהרה, שכיום הוא ____ צחיח (arid), אך לפני 6,000 שנה היה מכוסה שיחים ועשבים. דרוש שם עצם שמתאר שטח שממה צחיח וצחיח.

נסמן את (4) wasteland = שממה, אזור צחיח ושומם — מתאים בדיוק לתיאור 'arid'. נפסול את השאר:

(1) battlefield = שדה קרב — אין הקשר של מלחמה;

(2) wavelength = אורך גל — מונח פיזיקלי שאינו מתאר שטח קרקע;

(3) background = רקע — אינו מתאר סוג של שטח גאוגרפי צחיח. רק 'שממה' מתחבר ל'arid' ומתאר את המדבר. לכן אנחנו בוחרים בתשובה (4).

תשובה (3) נכונה. המשפט אומר שתנאי מזג אוויר שמשתנים במהירות יכולים להפוך את התעופה ל____. שינויים מהירים במזג האוויר הם גורם סיכון, ולכן דרושה מילה שמשמעותה 'מסוכן'.

נסמן את (3) hazardous = מסוכן, טומן סכנה — מתאים בול לתוצאה של תנאי מזג אוויר בלתי צפויים. נפסול את השאר:

(1) contemporary = עכשווי / בן זמננו — אין קשר בין מזג אוויר משתנה לבין 'עכשוויות';

(2) obnoxious = מגעיל / דוחה — מתאר יחס אישי שלילי, לא סכנה מטאורולוגית;

(4) mandatory = מחייב / חובה — אין היגיון שמזג אוויר 'הופך תעופה לחובה'. רק 'מסוכן' נובע ישירות מתנאי מזג אוויר קיצוניים. לכן אנחנו בוחרים בתשובה (3).

תשובה (3) נכונה. המשפט מתאר עורבים כציפורים חברתיות ש____ בלהקות גדולות. המילה 'חברתיות' (social) והביטוי 'להקות גדולות' (large flocks) מכתיבים פועל שמשמעותו 'להתאסף' / 'להתקהל'.

נסמן את (3) congregate = מתאסף, מתקהל בקבוצה — מתאים בדיוק להתנהגות חברתית של התקבצות בלהקות. נפסול את השאר:

(1) convert = להמיר / להחליף — אין קשר להתאספות;

(2) contemplate = להרהר / לשקול — פעולה מחשבתית שאינה מתארת התקבצות פיזית;

(4) conceal = להסתיר / להסוות — ההפך מהתקהלות גלויה בלהקות גדולות. רק 'להתאסף' מתאים לציפור חברתית. לכן אנחנו בוחרים בתשובה (3).

תשובה (3) נכונה. המשפט דן בשאלה אם ____ measures אכן מרתיעים עבריינים מורשעים מלבצע פשעים נוספים. ההקשר של הרתעה (deter) של עבריינים מכתיב אמצעים מסוג ענישה.

נסמן את (3) punitive = עונשי, הקשור לעונש — 'אמצעים עונשיים' מתחברים ישירות להרתעת עבריינים. נפסול את השאר:

(1) scrupulous = מצפוני / מוסרי קפדני — מתאר יושרה אישית, לא סוג של אמצעי הרתעה;

(2) divisive = מפלג / מעורר מחלוקת — לא רלוונטי לשאלת ההרתעה של עבריינים;

(4) futile = חסר תועלת / עקר — לו האמצעים היו חסרי תועלת מראש, לא הייתה שאלה אם הם מרתיעים. רק 'עונשיים' מתאים למטרת ההרתעה. לכן אנחנו בוחרים בתשובה (3).

תשובה (4) נכונה. המשפט אומר שקופי מקוק מתגאים ב____ של 35 קריאות שונות. דרוש שם עצם שמשמעותו 'אוסף' / 'מגוון' של קריאות.

נסמן את (4) repertoire = רפרטואר, אוסף / מגוון (של קולות, יכולות) — מתאים בדיוק ל-35 קריאות שונות. נפסול את השאר:

(1) specimen = דוגמה / פריט מדגמי — מתייחס ליחיד, לא לאוסף של 35 קריאות;

(2) peninsula = חצי אי — מונח גאוגרפי חסר קשר;

(3) transaction = עסקה — מונח כלכלי שאינו מתאר מגוון קולות. רק 'רפרטואר' מתאר אוסף של קריאות שונות. לכן אנחנו בוחרים בתשובה (4).

תשובה (4) נכונה. המשפט המקורי מוסר עובדה אחת בלבד: פיטר סיגר היה בנם של שני מוזיקאים שלימדו בבית הספר ג'וליארד בניו יורק. כלומר, הוריו לימדו שם.

נסמן את (4): 'הוריו של פיטר סיגר היו שניהם מורים בבית הספר ג'וליארד בניו יורק' — זהו בדיוק המידע שבמשפט המקורי, ללא הוספה או שינוי. נפסול את השאר:

(1) טוענת שסיגר עצמו למד בג'וליארד — מידע שלא נמסר במקור (נאמר רק שהוריו לימדו שם);

(2) טוענת שסיגר למד מוזיקה 'לראשונה' עם הוריו — הוספת מידע (גם 'ראשונה' וגם שהוא למד מהם) שאינו במקור;

(3) טוענת שסיגר עצמו לימד בג'וליארד כמו הוריו — הפוך מהמקור, שכן במקור ההורים הם שלימדו ולא הוא. רק (4) משמרת את המשמעות המקורית במדויק. לכן אנחנו בוחרים בתשובה (4).

תשובה (3) נכונה. המשפט המקורי מתאר שרשרת סיבה-תוצאה: הזחל אוכל צמחים המכילים כימיקלים רעילים, החומרים נשמרים בגופו, וכתוצאה מכך הוא הופך לבלתי מעורר תיאבון לציפורים — כלומר הציפורים לא רוצות לאכול אותו.

נסמן את (3): 'ציפורים נמנעות מלאכול את הזחל כי הרעלים שבצמחים שהזחל אוכל מקנים לו טעם לא נעים' — משמרת בדיוק את קשר הסיבה-תוצאה ואת המשמעות. נפסול את השאר:

(1) טוענת שהציפורים חסינות ולכן כן אוכלות את הזחל — הפוך מהמקור, שבו הזחל דוחה את הציפורים;

(2) טוענת שהכימיקלים מסוכנים לציפורים — הוספת מידע, במקור נאמר שהזחל 'לא מעורר תיאבון', לא שהוא 'מסוכן';

(4) טוענת שהצמחים עצמם אינם מעוררי תיאבון לציפורים — עיוות, שכן במקור הזחל (ולא הצמחים) הוא זה שהופך לבלתי מעורר תיאבון, ובנוסף המילה 'but' יוצרת ניגוד שגוי. רק (3) שומרת על הסדר וההיגיון של המקור. לכן אנחנו בוחרים בתשובה (3).

תשובה (3) נכונה. המשפט המקורי משתמש במבנה 'few... as long as' — מעט מדינות מערביות בעלות היסטוריה של מצוינות באמנות ובאדריכלות ארוכה כמו של איטליה. משמעותו: לאיטליה היסטוריה ארוכה יותר מרוב המדינות המערביות.

נסמן את (3): 'לאיטליה היסטוריה ארוכה יותר של מצוינות באמנות ובאדריכלות מאשר רוב המדינות המערביות האחרות' — זו בדיוק המשמעות של 'few countries have as long a history as Italy'. נפסול את השאר:

(1) טוענת רק שיש כמה מדינות (ובהן איטליה) עם היסטוריה ארוכה — מאבדת את ההשוואה שאיטליה עולה על רובן;

(2) מסיטה את הנושא ל'מה ההיסטוריה של איטליה מראה' ומשווה 'more than other countries' באופן גורף, ולא 'ארוכה יותר מרוב';

(4) טוענת שההיסטוריה של איטליה ושל מדינות אחרות ארוכה יחסית — מציבה את איטליה יחד עם האחרות במקום מעליהן, ומאבדת את ההשוואה. רק (3) משמרת את 'חצי הכוס המלאה' — איטליה עדיפה על הרוב. לכן אנחנו בוחרים בתשובה (3).

תשובה (4) נכונה. המשפט המקורי אומר שעליית האוריינות ההמונית (mass literacy) הייתה בין השינויים המהותיים (profound transformations) שהתרחשו בחברה האירופית בתקופת הרנסנס. משמעות 'mass literacy' היא שהמון אנשים ידעו קרוא וכתוב.

נסמן את (4): 'אחד השינויים המשמעותיים ביותר שהתרחשו בחברה האירופית בתקופת הרנסנס היה שמספר רב של אנשים למדו לקרוא' — זהו ניסוח מדויק של 'עליית האוריינות ההמונית' ושל 'שינוי מהותי', תוך שימוש במילים נרדפות. נפסול את השאר:

(1) טוענת שרק ברנסנס ספרים נעשו זמינים — הוספת מידע ושינוי המוקד מ'אנשים שלמדו לקרוא' ל'זמינות ספרים';

(2) מדברת על 'גישה חדשה לחינוך' — אך אוריינות (literacy) אינה חינוך (education), וחסרות בה גם 'profound' וגם 'mass';

(3) מדברת על 'גוף ספרות יוצא דופן שנוצר' (literature) — זה יצירת ספרות, לא ידיעת קרוא של המון אנשים, ומאבדת את רכיב ה'המוני'. רק (4) משמרת גם את 'ההמוני' וגם את 'המשמעותי'. לכן אנחנו בוחרים בתשובה (4).

תשובה (4) נכונה. הפסקה הראשונה נפתחת במשפט 'Two large lion statues stand outside the New York Public Library' — שני פסלי אריות עשויים שיש (carved from marble) הניצבים מחוץ לספרייה. כל הפסקה מתמקדת בפסלים: מי עיצב אותם, ממה נעשו ומתי הוצבו.

נסמן את (4) two marble statues = שני פסלי שיש — זהו הנושא המרכזי שהפסקה מציגה. נפסול את השאר:

(1) Edward Clark Potter — הפסל מוזכר רק כמי שעיצב את הפסלים, הוא אינו נושא הפסקה;

(2) a famous library — הספרייה מוזכרת רק כמיקום שבו ניצבים הפסלים, לא כנושא;

(3) the Piccirilli Brothers — מוזכרים רק כמי שגילפו את הפסלים מהשיש, אין עליהם פירוט. רק הפסלים עצמם עומדים במרכז הפסקה. לכן אנחנו בוחרים בתשובה (4).

תשובה (1) נכונה. בפסקה השנייה ראש העיר לה גווארדיה קרא לתושבים 'to be strong and patient' (להיות חזקים וסבלניים), וכדי להדגיש את המסר שינה את שמות האריות ל'Patience' (סבלנות) ו'Fortitude'. מכיוון ש'Patience' תואם ל'patient', ברור ש'Fortitude' תואם ל'strong' — כלומר עוצמה/חוזק.

נסמן את (1) strength = חוזק / עוצמה — המשמעות הקרובה ביותר ל'fortitude' על פי ההקשר. נפסול את השאר:

(2) honor = כבוד — לא הוזכר בהקשר של 'חזקים וסבלניים';

(3) support = תמיכה — אינו מקביל ל'strong';

(4) wisdom = חכמה — אין לו זכר בקריאתו של ראש העיר. הזיווג 'Patience↔patient' מוליך ישירות ל'Fortitude↔strong'. לכן אנחנו בוחרים בתשובה (1).

תשובה (1) נכונה. הפסקה השלישית נפתחת בכך שהאריות נחשבים לפסלים האהובים בניו יורק, 'אבל לא כולם אהבו אותם בהתחלה' (but not everyone loved them at first). הפסקה מתארת מעבר: בהתחלה היו תלונות (כמו המכתב שהשווה אותם להכלאה בין היפופוטם לפרה), ואחר כך הם כבשו את לב הציבור — כלומר שינוי בדעות לאורך זמן.

נסמן את (1) show how opinions about the lions changed over time = להראות כיצד הדעות על האריות השתנו עם הזמן — זהו בדיוק המהלך של הפסקה. נפסול את השאר:

(2) discuss a New York Times article — המכתב לעיתון הוא רק דוגמה אחת לתלונות בתחילת הדרך, לא נושא הפסקה;

(3) discuss the popularity among tourists — התיירים מוזכרים רק כהמחשה לאהבה שבסוף, לא כמוקד;

(4) describe what the lions look like — הפסקה אינה מתארת את מראה האריות (צבע, גובה, חומרים). רק (1) לוכד את השינוי בגישה מ'תלונות' ל'אהבה'. לכן אנחנו בוחרים בתשובה (1).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת 'לא נכון' — יש לאתר את האפשרות שאינה מובאת בפסקה השלישית כדוגמה להתלהבות מהאריות. שלוש האפשרויות האחרות אכן מובאות כביטוי לאהבה: תיירים מצטלמים עם הפסלים, קונים מזכרות, ומופיעים איורים של 'Patience & Fortitude' בספרי ילדים. לעומתן, המכתב לעיתון ה'ניו יורק טיימס' מובא דווקא כדוגמה לתלונה שלילית (השווה את הפסלים ל'הכלאה בין היפופוטם לפרה'), ולא כביטוי להתלהבות.

נסמן את (2) a letter to The New York Times = מכתב לניו יורק טיימס — זה מה שאינו דוגמה להתלהבות. נפסול את השאר, כי כולן כן מוזכרות כהתלהבות חיובית:

(1) תיירים מצטלמים — מופיע;

(3) מזכרות — מופיע;

(4) איורים בספרי ילדים — מופיע. לכן אנחנו בוחרים בתשובה (2).

תשובה (2) נכונה. הטקסט כולו עוסק בשני פסלי האריות — היכן הם ניצבים, מי עיצב אותם, שמותיהם השונים לאורך השנים, כיצד השתנתה הדעה עליהם ואילו רגשות הם מעוררים בציבור. כותרת מתאימה צריכה לכסות את כל הטקסט ולהתמקד באריות.

נסמן את (2) Patience and Fortitude: A Tale of Two Lions = 'סבלנות וגבורה: סיפורם של שני אריות' — לוכד בדיוק את מוקד הטקסט על שני האריות. נפסול את השאר:

(1) Protecting New York's Most Beloved Sculptures = 'הגנה על הפסלים האהובים' — הטקסט אינו עוסק בעיקר בהגנה עליהם, זה רק פרט אחד;

(3) The New York Public Library: A Short History = 'היסטוריה קצרה של הספרייה' — הספרייה היא רק המיקום, לא הנושא;

(4) The Piccirilli Brothers' Greatest Work = 'היצירה הגדולה של האחים פיצירילי' — אין בטקסט השוואה שקובעת שזו יצירתם הטובה ביותר, ואף אינם מוקד הטקסט. רק (2) מכסה את מלוא הטקסט. לכן אנחנו בוחרים בתשובה (2).

תשובה (4) נכונה. הטקסט עוסק בהגירה של לווייתני הגבן — לאן הם נודדים (בין הקטבים לאזורים טרופיים), וכיצד הם מצליחים לשוט בקווים ישרים ומדויקים למרות זרמים וסופות, כאשר שיטת הניווט שלהם עדיין תעלומה. כותרת מתאימה צריכה ללכוד גם את ה'לאן' וגם את ה'איך'.

נסמן את (4) Humpback Whales: Where They Go and How They Get There = 'לווייתני גבן: לאן הם הולכים ואיך הם מגיעים לשם' — מכסה בדיוק את שני הצירים של הטקסט. נפסול את השאר:

(1) The Habitats of the Humpback Whale = 'בתי הגידול' — הטקסט עוסק בנדידה בין מקומות, לא בבית גידול קבוע;

(2) Humpback Whales: The Ocean's Largest Mammals = 'היונקים הגדולים באוקיינוס' — נכון שהוזכר, אך זה פרט פתיחה ולא מוקד הטקסט על ההגירה;

(3) Using Radio-Transmitting Tags to Study Humpbacks = 'שימוש בתגיות שידור' — התגיות הן רק אמצעי המחקר, לא נושא הטקסט שהוא התגליות על הנדידה. רק (4) מכסה את מלוא הטקסט. לכן אנחנו בוחרים בתשובה (4).

תשובה (2) נכונה. בשורה 9 נאמר שבין 2003 ל-2010 המדענים הצמידו תגיות שידור ל-16 לווייתנים ו'monitored' את נתיביהם — כלומר עקבו אחר המסלולים וצפו בהם כדי לגלות את דפוסי ההגירה. המילה 'monitored' פירושה 'ניטרו / צפו / עקבו'.

נסמן את (2) observed = צפו, עקבו — המשמעות הקרובה ביותר ל'monitored' בהקשר של מעקב אחר נתיבי הלווייתנים. נפסול את השאר:

(1) selected = בחרו — לא הגיוני 'לבחור את הנתיבים', הם עקבו אחריהם;

(3) improved = שיפרו — אין היגיון ש'שיפרו את נתיבי הלווייתנים';

(4) reflected = שיקפו / החזירו — אין קשר להקשר של מעקב. רק 'צפו' מתאים לפעולת הניטור. לכן אנחנו בוחרים בתשובה (2).

תשובה (1) נכונה. הפסקה השלישית מגלה שכל לווייתן שוחה בסדרת קווים ישרים באופן מדהים, ושהלווייתנים נשארים במסלול בדיוק שאף מכשירי ניווט משוכללים אינם משתווים לו — גם כשהם שוחים נגד זרמים חזקים וסופות. כלומר הפסקה עוסקת ביכולות הניווט יוצאות הדופן של הלווייתנים.

נסמן את (1) discuss the humpback whales' navigational skills = לדון בכישורי הניווט של הלווייתנים — זהו בדיוק מוקד הפסקה. נפסול את השאר:

(2) discuss the navigational instruments used by the researchers — הפסקה מזכירה מכשירי ניווט רק כהשוואה לדיוק הלווייתנים, לא דנה במכשירים של החוקרים;

(3) explain how humpback whales swim through ocean currents and storms — הפסקה מציינת שהם עושים זאת, אך לא מסבירה 'כיצד';

(4) explain why humpback whales swim in straight lines — הפסקה מציינת שהם שוחים ישר אך אינה מסבירה 'למה' (הסיבה נותרת תעלומה). רק (1) לוכד את הדיון בכישורי הניווט. לכן אנחנו בוחרים בתשובה (1).

תשובה (2) נכונה. הפסקה השלישית מציינת שהלווייתנים נשארים במסלול (stayed on course) בדיוק יוצא דופן, ומצליחים בכך למרות זרמים חזקים וסופות שיכלו בקלות להסיט אותם ממסלולם (off course). המסקנה הישירה: הלווייתנים אינם סוטים ממסלולם.

נסמן את (2) do not swim off course = אינם שוחים מחוץ למסלול — תואם בדיוק ל'stayed on course'. נפסול את השאר:

(1) communicate with one another as they swim = מתקשרים זה עם זה — לא נאמר בפסקה;

(3) always swim at the same speed = תמיד שוחים באותה מהירות — לא הוזכר דבר על מהירות אחידה;

(4) do not swim during storms = אינם שוחים בסופות — הפוך מהנאמר, שכן דווקא נאמר שהם שוחים דרך סופות ובכל זאת נשארים במסלול. רק (2) נתמך ישירות בטקסט. לכן אנחנו בוחרים בתשובה (2).

תשובה (1) נכונה. השאלה בשורה 19 היא 'How do the humpbacks do it?' — כיצד הלווייתנים שוחים בקווים ישרים כה מדויקים. הפסקה האחרונה מסבירה ששיטות הניווט המוכרות (השדה המגנטי של כדור הארץ או מיקום השמש) מובילות למסלול מעוקל ולא לקווים ישרים, ולכן הורטון ועמיתיו סבורים שהלווייתנים משתמשים במערכת שונה לחלוטין 'אשר הם נחושים לגלות' (which they are determined to discover). כלומר התשובה עדיין לא ידועה.

נסמן את (1) has not yet been answered = טרם קיבלה מענה — תואם בדיוק לכך שהחוקרים עדיין מבקשים לגלות. נפסול את השאר:

(2) is being examined by scientists around the world = נבדקת על ידי מדענים בכל העולם — הטקסט מדבר על חוקר ספציפי (הורטון) וצוותו, לא 'מדענים ברחבי העולם';

(3) is answered in the last paragraph = נענית בפסקה האחרונה — הפוך מהנאמר, הפסקה האחרונה מדגישה שהתשובה עדיין לא נמצאה;

(4) was the basis for the study discussed in the second paragraph = הייתה הבסיס למחקר שבפסקה השנייה — הפוך מבחינת סדר: המחקר שבפסקה השנייה הוא שהוליד את השאלה, ולא להפך. רק (1) נכון. לכן אנחנו בוחרים בתשובה (1).