פתרון הבחינה הפסיכומטרית סתיו 2025 — טקסט מלא

תשובה (1) נכונה. זו שאלת אנלוגיה, ועלינו לזהות את היחס המדויק בין שתי המילים.

הכלי: ננסח משפט־יחס המחבר בין שתי המילים ונבדוק באיזה מהזוגות הוא מתקיים. נ

שים לב: 'מחניק' הוא דבר שמקשה על הנשימה ופוגע בה. נחפש זוג שבו המילה הראשונה מקשה על התפקוד שמציינת המילה השנייה. בתשובה (1) 'אפלולי' מקשה על הראייה ופוגע בה — אותו יחס בדיוק. נעבור על השאר:

(2) 'לוהט' דווקא גורם להזעה ומגביר אותה, יחס הפוך;

(3) 'רעיל' אינו מקשה על האכילה אלא הופך אותה למסוכנת;

(4) 'מטונף' אינו פוגע ברחצה אלא מזמין אותה.

המלכודת: להסתפק בקשר אסוציאטיבי רופף בין המילים במקום לדייק בכיוון היחס — הקשיה ופגיעה, ולא גרימה או צורך.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. שאלת אנלוגיה.

הכלי: נזהה מהו תפקיד המילה השנייה ביחס לראשונה — האם היא כלי, שלב־ביניים, או התוצאה הסופית המבוקשת. נ

שים לב: 'סנגור' פועל כדי להשיג 'זיכוי', והזיכוי הוא התוצאה הסופית והמבוקשת של עבודתו. נחפש זוג שבו המילה השנייה היא התוצאה הסופית המבוקשת של פעולת הראשונה. בתשובה (4) 'החלמה' היא התוצאה הסופית המבוקשת של עבודת ה'רופא'. נעבור על השאר:

(1) 'אבחון' הוא שלב מוקדם בעבודת הרופא, לא התכלית;

(2) 'תרופה' היא אמצעי;

(3) 'טיפול' הוא הפעולה עצמה, לא תוצאתה.

המלכודת: לבחור באחד השלבים או האמצעים שבדרך (אבחון, תרופה, טיפול) במקום בתוצאה הסופית.

נסמן את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. שאלת אנלוגיה.

הכלי: נבדוק את יחס ההרכב — האם השלם מורכב מיחידות זהות מסוגה של המילה השנייה. נ

שים לב: 'אלומה' היא צרור המורכב מ'שיבולים' רבות וזהות. נחפש זוג שבו הראשונה היא אוסף של יחידות זהות מסוג השנייה. בתשובה (4) 'מחברת' מורכבת מ'דפים' רבים וזהים — אותו יחס בדיוק. נעבור על השאר:

(2) 'משפחה' אינה מורכבת רק מ'ילדים', וגם לא מיחידות זהות;

(3) 'סלט' אומנם עשוי 'ירק', אך מירקות שונים זה מזה ולא מיחידות זהות;

(1) 'צעיף' עשוי 'צמר' — יחס של חומר גלם, לא של הרכבה מיחידות.

המלכודת: לבחור ביחס הכללי 'עשוי מ' (סלט מירק, צעיף מצמר) במקום ביחס המדויק של אוסף יחידות זהות.

נסמן את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. שאלת אנלוגיה.

הכלי: נזהה איזו עמדה או מושג מביעה המילה. נ

שים לב: 'ייתכן' היא מילה שמביעה 'אפשרות' — היא אומרת שדבר־מה אפשרי. נחפש זוג שבו המילה הראשונה מביעה את המושג המופשט שבמילה השנייה. בתשובה (2) 'הלוואי' היא מילה שמביעה 'תקווה' או משאלה — אותו יחס בדיוק. נעבור על השאר:

(1) 'סליחה' אינה מביעה 'עלבון' אלא היא תגובה אליו;

(3) 'בגלל' מציינת סיבה ולא 'תוצאה';

(4) 'בהצלחה' היא דוגמה ל'איחול' (פרט מתוך הקטגוריה) ולא מילה המביעה את המושג המופשט של איחול — יחס שונה מן המבוקש.

המלכודת:

תשובה (4), הנראית קרובה, אך היחס בה הוא 'דוגמה מתוך קטגוריה' ולא 'מילה המביעה עמדה'.

נסמן את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. שאלת אנלוגיה.

הכלי: נבדוק את עוצמת הפעולה — 'שטח תחנוניו' הוא הצורה המוקצנת של 'ביקש' (התחנן בעוצמה). נחפש זוג שבו המילה השנייה היא הסלמה של הראשונה: אותה פעולה בדרגת עוצמה גבוהה בהרבה. בתשובה (3) 'המיט קלון' הוא הסלמה של 'בייש' — ביוש בדרגה חמורה ביותר. אותו יחס בדיוק. נעבור על השאר:

(1) 'עמד בסירובו' הוא ניגוד ל'שידל' (המסרב מול המשכנע);

(2) 'שינס מותניו' היא הכנה לקראת פעולה ולא הקצנה של 'פעל';

(4) 'דחה על הסף' הוא ניגוד ל'אימץ'.

המלכודת: לחפש כל קשר תוכני בין הפעלים במקום לדייק ביחס של הגברת עוצמה.

נסמן את תשובה (3).

תשובה (3) נכונה. שאלת אנלוגיה.

הכלי: נבחן את יחס הבניינים — 'זורם' מציין פעולה שמתרחשת מעצמה, ו'מוזרם' (בניין הופעל) מציין שגורם חיצוני מחולל אותה. נחפש זוג שבו הראשונה היא פעולה עצמית והשנייה היא אותה פעולה כשמישהו מבחוץ כופה אותה. בתשובה (3) 'שותק' מתאר שתיקה מרצון, ו'מושתק' מתאר מצב שבו גורם חיצוני משתיק — אותו יחס בדיוק. נעבור על השאר:

(1) 'טומן' הוא פועל יוצא (טומן משהו) ולא פעולה עצמית כמו 'זורם';

(2) 'מושמע' אינו 'מי שגורמים לו לשמוע' אלא 'מה שמשמיעים' — המשמעות מתפצלת ואינה מקבילה;

(4) 'מודאג' משמש כתואר (מצב של דאגה) ולא כפועל של גרימה חיצונית.

המלכודת: להסתפק בהתאמת הבניין (קל מול הופעל) בלי לוודא שגם המשמעות נשמרת — 'פעולה עצמית' מול 'פעולה שנכפית מבחוץ'.

נסמן את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. שאלת הסקה המבוססת על אנלוגיה מילולית.

הכלי: נפענח את המשל של נעמה ונחפש את המשימה שמבנה הבעיה שלה זהה לו. נ

שים לב: המשל מדבר על הנחת התקרה לפני בניית הקירות — כלומר דרישה לבצע את השלב הסופי לפני שהונחו היסודות שהוא נשען עליהם. נחפש משימה שבה מתבקשים לעשות את הסוף לפני ההתחלה. בתשובה (1) שולי מתבקשת לכתוב סיום לתסריט שאותו כלל טרם כתבה — בדיוק 'תקרה לפני קירות'. נעבור על השאר:

(2) קריאת מאמר מראש שיידון בהמשך אינה היפוך סדר בנייה אלא הקדמה לגיטימית;

(3) התחלת איסוף חומר לעבודת סיום היא דווקא הנחת יסודות מוקדמת, ההפך מהמשל;

(4) כתיבת ציפיות להישגים אינה מבצעת שלב סופי לפני מוקדם.

המלכודת: להתפתות למשימה שמזכירה את 'סיום הקורס' (2 או 3) במקום למשימה שבה סדר הבנייה עצמו הפוך.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (1) נכונה. השאלה מבקשת הסבר לממצא ניסויי מפתיע: מי שתיארו את עצמם במילים חיוביות תרמו פחות מאלה שתיארו את עצמם במילים שליליות.

הכלי: נחפש הסבר עקבי שקושר בין סוג המילים שקיבלו הנבדקים לגובה התרומה, בכיוון הנכון. נ

שים לב: ההסבר צריך להסביר מדוע דווקא קבוצת המילים השליליות תרמה יותר. בתשובה (1): התיאור העצמי פגע בדימוי העצמי של מי שקיבלו מילים שליליות, והם חשו צורך לתקן אותו במעשה טוב — ולכן תרמו יותר. הסבר מלא ועקבי. נעבור על השאר:

(2) מדבר על מודעות עצמית מוגברת, אך זו נוצרת אצל שתי הקבוצות שכתבו תיאור עצמי ואינה מבחינה ביניהן;

(3) מניח שהנבדקים בחרו את מילותיהם, בעוד המילים חולקו להם מראש — סתירה לנתוני הניסוי;

(4) מנבא שקבוצת המילים החיוביות (שקיבלה את המילה 'נדיב') תתרום יותר — ההפך מהממצא.

המלכודת: הסברים (3) ו-(4) שנשמעים הגיוניים אך מנבאים כיוון הפוך או סותרים את מבנה הניסוי.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (1) נכונה. השאלה מבקשת לזהות איזו טענה מוצגת בפסקה כעובדה ודאית, להבדיל מהשערה או אפשרות.

הכלי: נסרוק את הפסקה אחר מילות הסתייגות ('ככל הנראה', 'ייתכן', 'לא מן הנמנע') ונפסול כל טענה שמלווה בהן. נ

שים לב: הטענה בתשובה (1) — שמולקולות משפחת הקרוטנואידים הן נוגדות חמצון יעילות — מנוסחת בפסקה כקביעה ישירה, ללא כל הסתייגות. נעבור על השאר:

(2) הקישור בין צריכת עגבניות לתועלת ללב 'בשל הליקופן' מסויג ב'ייתכן שהליקופן הוא הגורם';

(3) היות הליקופן נוגד החמצון היעיל ביותר מסויג ב'ככל הנראה';

(4) תרומת ויטמין C מסויגת ב'לא מן הנמנע'.

המלכודת: לבחור בטענה מרכזית ומעניינת (כמו התועלת של הליקופן ללב) שנראית 'העיקר' בפסקה, בעוד שהיא דווקא זו המסויגת.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (1) נכונה. שאלת השלמת פסקה, שבה יש למלא ארבעה חסרים כך שתישמר עקביות הגיונית.

הכלי: נעקוב אחר שרשרת ההיגיון — עמדתה של שרון על דיונים, ומכאן מה היא מקווה לגבי הערכתה. נשים לב לתשובה (1): שרון סבורה שדיונים הנפתחים ב'חילוקי דעות' מניבים החלטות 'טובות ומגובשות'. לכן, אם היא מעריכה ששותפהּ 'מסכים עם' עמדותיה (כלומר אין חילוקי דעות), היא מקווה שהיא 'שוגה' בהערכה זו — שכן הסכמה מלאה תוביל לדיון עקר. שרשרת עקבית לחלוטין. נעבור על השאר:

(2) 'חילוקי דעות' מובילים להחלטות ש'איש אינו מרוצה מהן', ואז תקווה להיות 'צודקת' שהשותף 'חולק' פירושה לקוות לתוצאה גרועה — סתירה;

(3) 'תמימות דעים' מולידה החלטות 'שגויות', ותקווה 'לשגות' בכך שהשותף 'חולק' סותרת את עצמה;

(4) 'תמימות דעים' מולידה החלטות פגומות, אך תקווה להיות 'צודקת' שהשותף 'מסכים' פירושה לקוות לתוצאה הגרועה.

המלכודת: להתמקד בהתאמת מילה בודדת בלי לבדוק שכל ארבעת החסרים מרכיבים שרשרת שאיפה עקבית.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. שאלת השלמת פסקה עם ציטוט, ועלינו לבחור השלמה שכל חלקיה מתלכדים למשפט קוהרנטי.

הכלי: נבדוק בכל תשובה אם הציטוט המצוטט הגיוני בפני עצמו ואם הוא מתיישב עם תיאור הדוח. נשים לב לתשובה (2): 'דרושים משאבים נוספים', אומרים אלה, 'ולא ייכחדו מינים רבים של בעלי כנף' — קריאה עקבית לגיוס משאבים כדי למנוע הכחדה, המתיישבת עם דוח שאין בו כדי להרגיע לחלוטין את שוחרי הטבע. נעבור על השאר ונראה שכל אחד קורס על סתירה פנימית:

(1) הדוח 'הותיר את המשרד באדישותו', ומנגד בלשכת השר יש קריאה דחופה לפעולה — אדישות מול דחיפות אינן מתיישבות;

(3) 'זו בשורה טובה', ומנגד 'עלה בידינו להכחיד מינים רבים' — הכחדת מינים אינה בשורה טובה לשוחרי טבע;

(4) 'יש תקווה שלא יעלה בידינו להציל מינים רבים' — תקווה שלא נצליח להציל היא היפוך ההיגיון.

המלכודת: להיתפס למילה בודדת המתאימה ('החמור', 'המעודד') בלי לבדוק שהציטוט כולו אינו מתהפך למשמעות אבסורדית.

נסמן את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. שאלת השלמה הבוחנת מבנה תנאי בטל (לולא/אילו) והתאמת הרגש והפעולה.

הכלי: נבחר את צירוף מילת התנאי, הרגש והפעולה כך שייווצר משפט הגיוני. נשים לב לתשובה (2): 'לולא ידעתי שנדב נמנע בדרך כלל מעוגות, לא הייתי מתפלאת כאשר התכבד בפרוסה עבה' — כלומר, מפני שכן ידעתי שהוא נמנע, כן הופתעתי שלקח פרוסה עבה. עקבי לחלוטין. נעבור על השאר:

(1) 'אילו ידעתי... הייתי נעלבת כאשר סירב לטעום' — אך אם ידעתי שהוא נמנע מעוגות, סירובו דווקא אינו אמור לפגוע;

(3) 'אילו ידעתי... לא הייתי מתפלאת כאשר הסכים לטעום' — הפוך, שכן דווקא הסכמתו הייתה אמורה להפתיע;

(4) 'לולא ידעתי... הייתי נעלבת כאשר התכבד בפרוסה עבה' — נטילת פרוסה עבה היא מחמאה ואינה מעליבה.

המלכודת: לבלבל בין 'לולא' (תנאי הפוך למציאות) ל'אילו', ובין הרגש המתאים (הפתעה) לרגש שאינו מתאים (עלבון).

נסמן את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. זו חידת היגיון על מושבי קרוסלה, שבה כל אחד מארבעת היושבים יושב מול אחד אחר.

הכלי: נתרגם את שני הנתונים למגבלות 'מי־מול־מי' ונחפש את הקביעה שאי־אפשר לקיים יחד עם הנתונים. נ

שים לב: נתון א' קובע שסיגל יושבת מול הבן הבלונדיני היחיד — כלומר סיגל אינה הבלונדיני, ומולה יושב בן (עוזי או יגאל). נתון ב' קובע שעוזי יושב מול הבת היחידה שיש לה צמות.

תשובה (2) טוענת ש'עוזי בלונדיני, ולסיגל אין צמות'. אם עוזי בלונדיני, הריהו הבן הבלונדיני היחיד, וממילא סיגל יושבת מולו (נתון א'); אך נתון ב' קובע שמול עוזי יושבת בת בעלת צמות — ומכאן שלסיגל דווקא יש צמות, בסתירה לטענה שאין לה. לכן מצב זה אינו ייתכן. נעבור על השאר ונראה שכל אחד מהם אפשרי: (1), (3) ו-(4) מתארים שיבוצים שאינם מתנגשים עם שני הנתונים ואפשר לממש אותם.

המלכודת: לשכוח שהשאלה מבקשת את מה ש'לא ייתכן' (ולא את מה שנכון), ולחפש קביעה נכונה במקום קביעה בלתי־אפשרית.

נסמן את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. השאלה עוסקת בזיהוי 'זרעים' — מילים שהופעתן במשפט מסייעת לזהות באיזו משמעות של מילה הומונימית מדובר.

הכלי: נשייך את המילה הראשונה לעולם התוכן של סִפֵּר במובן 'סיפור', ואת השנייה לעולם התוכן של סִפֵּר במובן 'תספורת'. נ

שים לב: 'זרע' טוב הוא מילה שסביר שתופיע לצד המשמעות הנתונה. בתשובה (4) 'מעשייה' שייכת לעולם הסיפור, ואילו 'מספריים' שייכת לעולם התספורת — התאמה מדויקת לשתי המשמעויות ובסדר הנכון. נעבור על השאר:

(1) 'בדיחה' אולי קשורה לסיפור, אך 'בית' אינו זרע ייחודי לתספורת;

(2) 'לאט' ו'ארוך' אינם מזוהים באופן מובהק עם אף אחת מהמשמעויות;

(3) 'שערות' אומנם קשורה לתספורת, אך היא המילה השנייה, בעוד המילה הראשונה 'יפה' כללית מדי ואינה קושרת דווקא לסיפור.

המלכודת: לבחור מילה שקשורה לאחת המשמעויות ולהזניח את הדרישה ששתי המילים תהיינה זרעים מובהקים ובסדר הנכון.

נסמן את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. שאלת תכנון ניסוי המשך: החוקרים רוצים לברר אם ההורמון ג'סמונייט הוא האחראי לעמידות המוגברת בפני מזיקים.

הכלי: ניסוי טוב חייב לבודד את המשתנה הנבדק — כלומר לבחון מה קורה כאשר מונעים דווקא את פעולת ההורמון. נ

שים לב: כדי להוכיח שההורמון הוא הגורם, יש להראות שבהיעדרו לא תיווצר העמידות גם אם נוגעים בצמח. בתשובה (1) משתמשים בשתילים שהונדסו גנטית כך שאינם מייצרים ג'סמונייט — ואם למרות המגע לא תתפתח עמידות, זו הוכחה שההורמון חיוני. נעבור על השאר:

(2) פיזור חומר דוחה מזיקים סביב השתיל שלא נגעו בו מכניס גורם זר ואינו בודק את תפקיד ההורמון;

(3) שימוש בשתיל ממין אחר מכניס משתנה מבלבל (הבדלי מין) ואינו מבודד את ההורמון;

(4) שימוש בשני שתילים ממין אחר לגמרי מרחיק את הניסוי מהשאלה המקורית.

המלכודת: לבחור מניפולציה שקשורה למזיקים או למגע במקום המניפולציה היחידה שמבודדת את ההורמון עצמו.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (1) נכונה. שאלת הסקה מפסקה על מחלוקת בין שתי אסכולות בפרשנות הרמב"ם.

הכלי: נמפה את נקודת ההסכמה ואת נקודת המחלוקת בין האסכולות, ונבדוק איזו טענה נובעת בהכרח מן הפסקה. נ

שים לב: שתי האסכולות מסכימות על עובדה אחת — שהרמב"ם מראה כי הדרך להשגת התכלית העיונית במלואה חסומה בפני האדם, ששכלו המוגבל אינו מאפשר לו לתפוס את האל. המחלוקת היא רק בשאלה אם למרות זאת זהו ייעוד האדם.

תשובה (1) מנסחת בדיוק את נקודת ההסכמה: האדם אינו מסוגל לממש את התכלית העיונית במלואה. נעבור על השאר:

(2) טוענת שב'מורה נבוכים' אין הרמב"ם כותב מהי התכלית — אך הפסקה קובעת במפורש שהוא כן כותב (ידיעת העולם והאל);

(3) ממקמת את המחלוקת בשאלת 'המימוש המלא', בעוד שדווקא בכך שתיהן מסכימות (המימוש המלא חסום);

(4) ממקמת את המחלוקת בשאלה אם השכל יכול לממש את התכלית, אך שתיהן מסכימות שאינו יכול.

המלכודת: לבלבל בין נקודת ההסכמה (אי־יכולת המימוש המלא) לנקודת המחלוקת (האם זהו הייעוד).

נסמן את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. שאלת הסקה מתוך פסקה על ההבדל בין פרוזה לשירה.

הכלי: נחלץ את הכלל שמנוסח לגבי פרוזה, ומכיוון שנאמר 'לא כך הוא בשירה טובה', נהפוך אותו כדי לאפיין שיר טוב. נ

שים לב: הפסקה קובעת שפרוזה טובה נמנעת מלגרום לקוראים להתעכב על הממד הצורני של הטקסט. אם בשירה זה 'לא כך', הרי ששיר טוב דווקא כן גורם לקוראים לתת דעתם על הצורה.

תשובה (4) אומרת בדיוק זאת: השיר גורם לקוראים לתת דעתם על הצורה שבה עיצב אותו המשורר. נעבור על השאר:

(1) מייחסת לשיר כוונה 'להסתיר' את המסר — הפסקה אינה עוסקת בהסתרה;

(2) עוסקת בהבנת התוכן ('אינו מובן למי שלא מתעמק'), אך הניגוד בפסקה נסוב על הצורה ולא על קושי בהבנה;

(3) 'אפשר להבין בלי להתעכב על תוכנו' חוזרת דווקא על מאפיין הפרוזה, לא של השיר.

המלכודת: להסיק על התוכן במקום על הצורה, בעוד שהניגוד בין פרוזה לשירה בפסקה נסוב כולו על הממד הצורני.

נסמן את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. השאלה מבקשת את ההנחה ההכרחית שבלעדיה לא ניתן להסיק ממחקר הרוורד (שורות 4-7) שלשינה תפקיד בארגון הזיכרון ובאחסונו.

הכלי: נזהה את הפער הלוגי בין הנתון (הקבוצה שישנה זכרה טוב יותר) למסקנה (השינה שיפרה את הזיכרון), ונחפש את ההנחה הסותמת אותו. נ

שים לב: כדי לייחס את ההבדל דווקא לשינה, חייבים להניח שלא היה הבדל מוקדם ביכולות שתי הקבוצות.

תשובה (4) — 'אין הבדלים בין יכולותיהם הבסיסיות של חברי שתי הקבוצות' — היא בדיוק ההנחה הזו: בלעדיה ייתכן שהקבוצה שישנה פשוט זכרנית יותר מלכתחילה. נעבור על השאר:

(1) 'השינה חיונית לתהליכים ביולוגיים' היא טענה כללית שאינה נדרשת להסקה זו;

(2) 'חברי הקבוצה שישנה בעלי זיכרון טוב יותר' דווקא הורסת את ההסקה במקום לאפשר אותה;

(3) קושי מטלת השינון אינו רלוונטי להשוואה בין הקבוצות.

המלכודת: לבחור בטענה שנשמעת נכונה כשלעצמה (1) במקום בהנחה שבלעדיה ההשוואה קורסת.

נסמן את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. השאלה מבקשת, לפי הפסקה השנייה, במה נעוצים לדעת סיגל ההבדלים בין תוצאות הניסוי בעכברים (שמתו) לבין הניסוי ביונים (ששרדו).

הכלי: נחזור לטיעונו של סיגל על ניסוי העכברים ונראה איזה גורם הוא מציב כאחראי למותם. נ

שים לב: סיגל טוען במפורש שלא מניעת השינה היא שגרמה למות העכברים, אלא 'התנאים הסביבתיים והלחץ שבו היו שרויים'. מכאן, ההבדל בין התוצאות נעוץ בתנאים השונים שבהם הוחזקו בעלי החיים בכל ניסוי.

תשובה (2) מנסחת זאת בדיוק. נעבור על השאר:

(1) 'צורך שונה בשינה' אינה עמדת סיגל בהקשר זה — הוא דווקא ממעיט בחשיבות השינה;

(3) 'הבדלים פיזיולוגיים בין עכברים ליונים' — סיגל תולה את ההבדל בתנאי הניסוי, לא בפיזיולוגיה;

(4) 'הבדלי סביבת המחיה הטבעית' מבלבל בין תנאי הניסוי המלאכותיים לבין בית הגידול הטבעי.

המלכודת: לבחור בהבדל 'טבעי' בין המינים במקום בהבדל שסיגל מצביע עליו — התנאים המלאכותיים והלחץ בניסוי.

נסמן את תשובה (2).

תשובה (1) נכונה. השאלה מבקשת איזה תרשים מייצג נכון את תוצאות שני המחקרים שבפסקה השנייה.

הכלי: נתרגם את הממצאים המילוליים לצורת גרף — ציר אנכי 'רמת תפקוד', ציר אופקי 'זמן ללא שינה' — ונבדוק איזה תרשים תואם. נ

שים לב: לפי הפסקה, העכברים מתו לאחר שנמנעה מהם שינה (התפקוד צונח עם הזמן), ואילו היונים המשיכו לתפקד ללא כל פגיעה גם אחרי חודש ללא שינה (התפקוד נשאר גבוה וקבוע). בתשובה (1) קו העכברים (הרציף) יורד בחדות, וקו היונים (המקווקו) נשאר גבוה וישר — בדיוק כנדרש. נעבור על השאר:

(2) הופכת את התפקידים — היונים יורדים והעכברים נשארים גבוהים;

(3) מציגה את היונים כעולים, בעוד הם כלל אינם 'משתפרים' אלא רק שומרים על תפקודם;

(4) מציגה עלייה־וירידה של העכברים, בעוד בפועל תפקודם רק צונח.

המלכודת: להתבלבל בין הקו הרציף (עכברים) למקווקו (יונים) ולהפוך את כיווני הגרפים.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. השאלה מבקשת הסבר 'מבית מדרשו' של סיגל לכך שצפרדע הביצות האפגנית אינה ישנה לעולם.

הכלי: נשחזר את עקרון היסוד של סיגל — בעל חיים ער רק כאשר עליו להשיג מזון, וישן את שאר הזמן כדי למזער סיכון ולחסוך אנרגיה (כמו העטלף שער רק בשעות שבהן פעיל מזונו, וכמו החתוליים הישנים ברגע ששבעו). נ

שים לב: כדי שבעל חיים לא יישן כלל, עליו להיות מנוע מלהגיע לשובע — כלומר להיזקק לחיפוש מזון בלתי־פוסק.

תשובה (4) — המזון קשה להשגה ובעל ערך תזונתי נמוך, ולכן על הצפרדע לבלות את כל זמנה בחיפוש מזון — עולה בקנה אחד עם עיקרון זה: היא לעולם אינה 'שבעה', ולכן אין לה פנאי לישון. נעבור על השאר:

(1) 'מנגנוני זיכרון פרימיטיביים' שייך לגישה שסיגל דווקא דוחה (הקישור לתפקודים פנימיים);

(2) מזון הפעיל כל שעות היום מאפשר לצפרדע לאכול לשובע ואז לישון — כמו החתוליים — ואינו מחייב ערנות מתמדת;

(3) 'לחץ גדול יותר' מוביל לפי סיגל דווקא ליותר שינה (שממזערת סיכון), לא לפחות.

המלכודת: להתפתות לתשובה (2) שגם היא נוגעת במזון, אך היא אינה שוללת שובע ומנוחה, ולכן אינה מסבירה היעדר שינה מוחלט.

נסמן את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. השאלה מבקשת, לפי הפסקה השלישית, את דירוג פעילויות בעלי החיים לפי מידת תרומתן להישרדות הפרט וצאצאיו.

הכלי: נעקוב אחר סדר העדיפויות שמתאר סיגל בדוגמת החתוליים. נ

שים לב: לפי הפסקה, בני משפחת החתוליים פונים תחילה להשׂביע את רעבונם, לאחר מכן — כשהם שבעים — מטפלים בגוריהם, ורק אם אין להם גורים הם מבלים את יתרת הזמן בשינה. סדר העדיפויות, ולכן דירוג התרומה להישרדות, הוא: חיפוש מזון, ואחריו טיפול בצאצאים, ולבסוף שינה.

תשובה (4) מציגה בדיוק דירוג זה. נעבור על השאר: (1), (2) ו-(3) משבשות את הסדר — למשל ממקמות את השינה או את הטיפול בצאצאים לפני חיפוש המזון, בניגוד למתואר בפסקה.

המלכודת: להפוך את סדר הקדימויות (במיוחד למקם את השינה גבוה) בעוד שבפסקה השינה היא הפעילות שמתפנים אליה אחרונה.

נסמן את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. השאלה מבקשת לאפיין את מבנה הקטע כולו.

הכלי: נסמן את תפקידה של כל פסקה ונרכיב מהן שלד. נשים לב למהלך: הקטע פותח בשאלה (מדוע אנו ישנים כה הרבה), מציג תשובה אפשרית (השינה משמשת לארגון ואחסון זיכרונות) ומביא לה תימוכין, ואז מגיעה ביקורתו של סיגל על התשובה (השפעת השינה על הזיכרון קטנה מכדי שזה יהיה תפקידה), בעקבותיה תשובה חלופית (השינה ממזערת סיכון), ולבסוף מקרה מבחן לתשובה החלופית (השימוש במודפיניל וההשלכות על חברה ללא שינה). זהו בדיוק המבנה בתשובה (1): שאלה, תשובה אפשרית, ביקורת עליה, תשובה חלופית, מקרה מבחן. נעבור על השאר:

(2) מדברת על 'הסבר' ו'בעיות בהסבר החלופי', אך הקטע אינו מונה בעיות בהסברו של סיגל;

(3) מתארת 'אישוש למחקר ומחקר המשך', אך הקטע מציג ביקורת ותשובה חלופית ולא שרשרת מאששת;

(4) מדברת על 'מחקר שמכריע' בין שתי התשובות, אך אין בקטע הכרעה מחקרית חד־משמעית לטובת אחת מהן.

המלכודת: לבחור מבנה 'מחקרי' מסודר (3 או 4) במקום המבנה הרטורי של טענה־ביקורת־חלופה.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת אנלוגיה מסוג 'בעל תכונה : הפעולה האופיינית לו'.

הכלי: ננסח את היחס במשפט ונחפש את הזוג שבו הוא מדויק ביותר. נ

שים לב: שַׁחְצָן הוא מי שנוטה לְהִתְרַבְרֵב — התכונה מגדירה נטייה לפעולה.

נעבור על התשובות:

(1) עצלן : להתאמץ — הפוך, עצלן דווקא אינו מתאמץ, נפסל.

(2) רגשן : להתרגש — רגשן נוטה להתרגש, בדיוק אותו יחס, מתאים.

(3) סכסכן : להסתכסך — סכסכן גורם לאחרים להסתכסך ואינו בהכרח מסתכסך בעצמו, היחס שונה, נפסל.

(4) פחדן : להפחיד — הפוך, פחדן מפחד ואינו מפחיד, נפסל.

המלכודת: להתפתות ל'סכסכן : להסתכסך' בשל הדמיון הצלילי, אף שכיוון הפעולה אינו זהה.

נסמן את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. זו אנלוגיה של 'פועל המסירה : הדבר הנמסר'.

הכלי: נזהה מהו התוכן שהפועל מוסר ונחפש זוג מקביל. נ

שים לב: כשאדם קוֹבֵל הוא מוסר תְּלוּנָה — התלונה היא תוכן פעולת הקבילה.

נבדוק:

(1) התלבט : החלטה — מי שמתלבט עדיין לא החליט, ההחלטה אינה תוכן ההתלבטות, נפסל.

(2) שאל : תשובה — השואל מוסר שאלה ולא תשובה, היחס אינו מדויק, נפסל.

(3) בישר : ידיעה — מי שמבשר מוסר ידיעה, בדיוק כשם שהקובל מוסר תלונה, מתאים.

(4) שכנע : טיעון — הטיעון הוא אמצעי לשכנוע ולא תוכן שנמסר בשמו, נפסל.

המלכודת: 'שאל : תשובה' מפתה בגלל הקִרבה התחומית, אך התשובה אינה תוצר השאלה אלא מענה לה.

נסמן את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. זו אנלוגיה של 'יוֹצֵר : ייעוד תוצרתו'.

הכלי: נזהה מה מייצר האגף הראשון ומה תכלית התוצר. נ

שים לב: הדבורה מייצרת דבש שתכליתו לְהַמְתִּיק.

נבדוק:

(1) צורף : לקשט — הצורף מייצר תכשיט שתכליתו לקשט, אותו יחס בדיוק, מתאים.

(2) חייט : לארוג — חייט תופר ואינו אורג (האריגה היא מלאכת האורג), נפסל.

(3) סתת : לגור — אין קשר בין סתת ל'לגור', נפסל.

(4) כורם : לבצור — הבצירה היא פעולתו הישירה של הכורם ולא ייעוד של תוצר, יחס שונה, נפסל.

המלכודת: 'כורם : לבצור' נשמע קשור לעולם החקלאי, אך שם הפועל הוא פעולת בעל-המקצוע עצמו, ואילו אצל הדבורה מדובר בתכלית התוצר.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. זו אנלוגיה של 'תחילת מצב : המצב המתמשך'.

הכלי: נזהה איזה פועל מציין את רגע ההיכנסות למצב ואיזה את ההימצאות בו. נ

שים לב: הִתְלַקֵּחַ הוא רגע פרוץ הבערה, ואילו לִבְעֹר הוא המצב הנמשך.

נבדוק:

(1) נטע : לקטוף — שתי פעולות נפרדות בשרשרת גידול, לא מצב וכניסה אליו, נפסל.

(2) דגר : לבקוע — הדגירה גורמת לבקיעה, יחס של סיבה ותוצאה, נפסל.

(3) החלים : לחלות — הכיוון הפוך, ההחלמה באה אחרי המחלה, נפסל.

(4) נאלם : לשתוק — נֶאֱלַם הוא רגע הכניסה לשתיקה, ולשתוק הוא המצב הנמשך, בדיוק אותו יחס, מתאים.

המלכודת: 'החלים : לחלות' עוסק אף הוא במצב, אך בסדר הפוך.

נסמן את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. זו אנלוגיה של ניגודים.

הכלי: נבדוק אם היחס בין האגפים הוא ניגוד ונחפש את הזוג המנוגד ביותר. נ

שים לב: אובייקטיביות ומשוא פנים הם הפכים — האחת נטרול העדפה אישית, השני העדפה מוטה.

נבדוק:

(1) ענווה : גבהות לב — ניגוד מובהק, ענווה מול יהירות, מתאים.

(2) בזבזנות : פשיטת רגל — יחס של סיבה ותוצאה ולא ניגוד, נפסל.

(3) סבלנות : אורך רוח — מילים נרדפות ולא הפכים, נפסל.

(4) הצלחה : צרות עין — ההצלחה עלולה לעורר קנאה, קשר אפשרי אך לא ניגוד, נפסל.

המלכודת: 'סבלנות : אורך רוח' מזמין בלבול, אך אלו מילים נרדפות ולא מנוגדות.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. זו אנלוגיה של 'משטח ההגשה : הדבר המוגש עליו'.

הכלי: נזהה מהו האגף המשמש בסיס להצגה ומהו הדבר המוצג. נ

שים לב: טַס הוא המגש שעליו מוגשת תַּקְרֹבֶת.

נבדוק:

(1) באר : דלי — הדלי הוא כלי לשאיבה מן הבאר, לא משטח שעליו מוצג דבר, נפסל.

(2) צוהר : נוף — דרך הצוהר רואים נוף, אך הצוהר אינו משטח שעליו הנוף מוצג, נפסל.

(3) מעבורת : גדה — המעבורת נעה בין גדות, אין כאן יחס של הצגה, נפסל.

(4) אקרן : סרט — האקרן הוא המשטח שעליו מוקרן ומוצג סרט, בדיוק כשם שהטס נושא את התקרובת, מתאים.

המלכודת: כמה מן ההיסחים מציגים כלים מעולם ההגשה או המעבר, אך רק באקרן מתקיים יחס של 'משטח שעליו מוצג דבר'.

נסמן את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת בחירת כותרת, שבה יש למצוא את הניסוח המסכם נאמנה את תוכן הפסקה כולה.

הכלי: נזקק את שני הרעיונות המרכזיים — לקירחים יש תאי גזע פוטנציאליים לא פחות מבעלי שיער, וגירוי תאי גזע בקרקפת (כפי שהודגם בחולדה) גורם לצמיחת שיער — ונחפש כותרת המשלבת אותם. נ

שים לב: המסקנה המתבקשת היא שגירוי תאי הגזע שבקרקפת הקירחים עשוי להצמיח שיער מחדש.

נבדוק:

(1) מייחסת לחולדות הגדלה של מספר התאים, בעוד הפסקה אומרת שהתאים כבר קיימים אצל הקירחים, נפסל.

(2) טוענת שהקרחת נובעת מאובדן התאים, בסתירה לקביעה שלקירחים אין פחות תאים כאלה, נפסל.

(3) מדברת על 'זקיקי שיער' שנותרו, אך הפסקה עוסקת בתאי גזע שאצל הקירחים לא התפתחו לזקיקים, נפסל.

(4) 'הקץ לקרחת? גירוי תאי גזע בקרקפת יאפשר לשיער לשוב ולצמוח' — משקפת בדיוק את שני הרעיונות, מתאים.

המלכודת: כותרות (2) ו-(3) נשמעות מדעיות אך סותרות פרט מפורש בפסקה.

נסמן את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת חיזוק טענת-ביקורת: עלינו למצוא את הטענה החושפת את הכשל שבהיגיון ההחלטה.

הכלי: נזהה את ההנחה הסמויה של השר ונחפש טענה המערערת עליה. נ

שים לב: ההחלטה מניחה שאין טעם לתמוך במלונות באזור לא-פופולרי, אך ייתכן שהיחס הפוך — האזור אינו פופולרי דווקא מפני שאין בו מלונות.

נבדוק:

(1) 'היעדר בתי מלון עשוי להיות הסיבה לחוסר הפופולריות' — הופכת את הסיבתיות ומראה שההחלטה משמרת את הבעיה, זו ביקורת מדויקת, מתאים.

(2) 'אין די בהקמת מלונות כדי להפוך אזור לפופולרי' — דווקא תומכת בשר, לא מבקרת אותו, נפסל.

(3) 'אין הצדקה להקים מלונות חדשים לפני שיוכח...' — מחזקת את זהירות השר, נפסל.

(4) עוסקת בתפקיד המשרד באופן כללי ואינה תוקפת את ההיגיון, נפסל.

המלכודת: תשובות (2) ו-(3) נשמעות ענייניות אך מצדדות בהחלטה במקום לבקרהּ.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת 'מה משתמע', ולכן נחפש טענה שהפסקה מחייבת בהכרח מבלי לחרוג ממנה.

הכלי: נשאל מה חייב להתקיים כדי שהנאמנות הכפולה תפגע בשיקול הדעת. נ

שים לב: אם עצם המחויבות לשני גורמים עלולה לפגוע בשיקול הדעת, סימן שלפעמים האינטרסים של השניים מתנגשים.

נבדוק:

(1) 'ייפגע בהכרח' — הפסקה אומרת 'עלול', כלומר אפשרות ולא הכרח, ניסוח חזק מדי, נפסל.

(2) 'לא פעם צורכי הארגון אינם עולים בקנה אחד עם צורכי המטופל' — זו בדיוק ההנחה המתחייבת מהאפשרות לפגיעה, מתאים.

(3) 'ראוי שהמחויבות תהיה בראש ובראשונה לארגון' — סותר את הפסקה, הקובעת מחויבות ראשונה למטופל, נפסל.

(4) הרחבה לגורמים אחרים שאינה נזכרת ואינה משתמעת, נפסל.

המלכודת:

תשובה (1) קוסמת אך מחליפה 'עלול' ב'בהכרח'.

נסמן את תשובה (2).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת הסקה מעמדת בעל-הדין: עלינו לבחור טענה שחברי השבט היו מקבלים לפי תפיסתם.

הכלי: נזקק את השקפת השבט — מחלה נגרמת מגורם דמוני או טבעי, ואי-אפשר לדעת בוודאות מי מהם, ולכן מטפלים בשתי החזיתות. נ

שים לב: לב העמדה הוא אי-הוודאות באשר לגורם, לצד היכולת לטפל בכל הכיוונים.

נבדוק:

(1) 'הכלים מאפשרים לטפל, אך אין לדעת בוודאות מהו הגורם' — משקף במדויק את עמדת השבט, מתאים.

(2) 'השילוב משונה' — השבט דווקא ראה בו דבר סביר ומקובל, נפסל.

(3) טוענת שהשבט אינו יודע איזה אמצעי מרפא איזה גורם — הם דווקא סברו שהמאגי מטפל בדמוני והפיזיולוגי בטבעי, ורק זהות הגורם אינה ידועה, נפסל.

(4) קביעה מוחלטת ('אין מחלה שאפשר לרפא בפיזיולוגי בלבד') שאינה עולה מהפסקה, נפסל.

המלכודת:

תשובה (3) מנצלת את מילת 'אי-הידיעה', אך מסיטה אותה מזהות הגורם אל התאמת האמצעי.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת החלשת מסקנה, ולכן נחפש עובדה המציעה הסבר חלופי לעיבור.

הכלי: המנהל ייחס את העיבור למרחב הגדול; נחפש גורם אחר שהשתנה במקביל למעבר. נ

שים לב: בין הכנסת הזוג לכלוב הנפרד ועד העיבור חלף זמן, וייתכן שדווקא משך הזמן — ולא הגודל — הוא שאִפשר את הרבייה.

נבדוק:

(1) 'הנמייה האחרונה שהתעברה לא הועברה לכלוב נפרד' — אינה נוגעת לשאלת המרחב הגדול, נפסל.

(2) 'נמיות זקוקות לזמן התייחדות ממושך לפני הרבייה' — מציעה שהעיבור נבע מהצטברות הזמן ולא מהמרחב, ומחלישה ישירות את המסקנה, מתאים.

(3) 'בטבע נמיות מתרבות בקלות' — קביעה כללית שאינה מסבירה את המקרה, נפסל.

(4) 'עוד לפני הכלוב הנפרד בילו זמן רב יחד' — דווקא מחלישה את חלופת-הזמן ואינה פוגעת במסקנת המרחב, נפסל.

המלכודת:

תשובה (4) מזכירה 'זמן יחד' ומפתה, אך היא פועלת לכיוון ההפוך — מנטרלת את הסבר-הזמן.

נסמן את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת אנלוגיית-מצבים: עלינו למצוא את ההתנהגות בעלת אותו מבנה כמו זו של הקוקייה.

הכלי: נפרק את התנהגות הקוקייה לשני מרכיבים — כפיית נטל על אחר בדרך של תחבולה, ואז שימוש בתוקפנות כדי למנוע ממנו לבטל את הנטל. נ

שים לב: הקוקייה 'משתילה' את ביצתה במרמה, וכשהמארחת מנסה להיפטר ממנה היא תוקפת.

נבדוק:

(1) אדם המשיב לעצמו בכוח רכוש שהשאיל — נטילה של דבר משלו, מבנה שונה, נפסל.

(2) אדם המסתיר מציאה — מניעה פסיבית ללא כפייה ותוקפנות, נפסל.

(3) נהג המכחיש עברה — הכחשה, לא כפיית נטל ומניעת ביטולו, נפסל.

(4) סוחר הכופה במרמה מכירת פנינים מזויפות, וכשהלקוח מבקש לבטל — מסרב ומגרשו בתוקפנות, בדיוק שני המרכיבים, מתאים.

המלכודת: כמה מן ההיסחים כוללים כוח או סירוב, אך רק ב-(4) מופיע הצירוף המלא של השתלה-במרמה ומניעה-תוקפנית של הביטול.

נסמן את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת 'מה עולה מהפסקה', ולכן נבחר את הטענה הנתמכת בטקסט מבלי להפריז.

הכלי: נאתר בפסקה את הפרט המחייב את המסקנה. נ

שים לב: נאמר שדוד המלך היה 'דמות חביבה על פַּסָלים בתקופת הרנסנס' — לשון רבים המלמדת שכמה פסלים עסקו בדמותו.

נבדוק:

(1) 'בתקופת הרנסנס נוצרו כמה פסלים המציגים את דוד המלך' — נובע ישירות מכך שהדמות הייתה חביבה על פסלים רבים, מתאים.

(2) 'הרנסנס הוא תקופת השיא של האומנות' — הפסקה אומרת שהפסל הוא שיא, לא שהתקופה כולה שיא האומנות, נפסל.

(3) השוואת חשיבות בין ימינו לרנסנס — הפסקה מציינת שכבר עם השלמתו נחשב שיא, בלי השוואה כזו, נפסל.

(4) 'היצירה החשובה ביותר' — נאמר 'אחד משיאי האומנות' ולא 'החשוב ביותר', נפסל.

המלכודת: תשובות (2) ו-(4) מנפחות 'אחד השיאים' ל'השיא', חריגה מן הכתוב.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת השלמה של מסקנה ('לפיכך'), ולכן נחפש את המשפט הנגזר לוגית מן ההקבלה שנבנתה.

הכלי: נזהה את מבנה הטיעון — הבנת המבוגר מותנית בהבנת הילד שהיה; עבר העם מקביל לילדות היחיד — ונשלים את ההיקש. נ

שים לב: ההקבלה מובילה למסקנה מקבילה: כשם שהווה היחיד מובן דרך ילדותו, כך הווה העם מובן דרך עברו.

נבדוק:

(1) 'הבנת עברו של עם היא תנאי להבנת ההווה שלו' — בדיוק ההיקש המתבקש מן ההקבלה, מתאים.

(2) עוסקת בזהות היצרים ולא במסקנה על הבנה, פרט צדדי, נפסל.

(3) 'עמים צריכים ללמוד מוסכמות בחינוך' — אינה מסקנה מן ההקבלה, נפסל.

(4) חוזרת אל היחיד בלבד ואף מדגישה את המוסכמות, בעוד הפסקה מדברת על רגשות שקדמו להטמעתן, נפסל.

המלכודת:

(4) נשמעת נאמנה לרעיון הפסיכואנליטי, אך אינה המסקנה ('לפיכך') הנוגעת לעם.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת השלמה של שני חסרים התלויים זה בזה.

הכלי: נקבע תחילה את כיוון ההשוואה ואז את עוצמתה. נ

שים לב: המחקר קובע שבידוד מגביר סיכון למוות, ובפרט בשנות מחסור — לכן לדולפין בעל קשרים הדוקים סיכויי הישרדות גבוהים יותר, וזאת ביתר שאת בשנות מחסור. מכאן: החסר הראשון חייב להיות 'גבוהים' ולא 'נמוכים', ולכן נפסלות (3) ו-(4). כעת לעוצמה: מאחר שהבידוד מסוכן במיוחד בשנות מחסור, יתרון הקשרים ההדוקים גדול יותר בשנת מחסור מאשר בשנה רגילה. לכן בשנת המחסור היחס גבוה יותר (פי שלושה) ובשנה רגילה קטן יותר (פי שניים) — כלומר (2). נפסול את (1), הקובעת יתרון גדול יותר דווקא בשנה הרגילה, בניגוד לנתון.

המלכודת: קל להיתפס לסדר המספרים ולשכוח שהאפקט חזק יותר בשנות מחסור.

נסמן את תשובה (2).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת השלמה מרובת-חסרים, ויש לבדוק שכל ארבעת המרכיבים מתלכדים לרצף הגיוני.

הכלי: נעקוב אחר קו-הרגש של הפסקה — בשורה הראשונה בשורות מדאיגות, ובהמשך מפנה ל'תקווה' (סימן ניגוד). נ

שים לב: הפתיחה 'עם זאת... עוד יש מקום לתקווה' מחייבת שקדמה לה בשורה רעה ללקוח, ושאחריה תבוא הקלה. נבדוק את (1): 'תביעה שהוגשה נגד לקוחו' (הלקוח נתבע, ולכן מקווה שהתביעה תידחה) ← 'טענות התביעה משכנעות על פניהן' (בשורה רעה) ← 'במקרים ספורים בלבד מתקבלות תביעות דומות' (הקלה) ← 'עדיין לא מן הנמנע שהתביעה תידחה' (תקווה). הרצף עקבי. נפסול:

(2) 'שהגיש לקוחו' — אם הלקוח הוא התובע, אין היגיון בתקווה 'שהתביעה תידחה', ו'כמעט אין סיכוי שתידחה' אף סותר את מילת 'תקווה'.

(3) 'טענות אינן מעוגנות בחוק' סותר את ההמשך 'ויתרה מכך אפשר להביא ראיות התומכות בהן'.

(4) 'רבים מתקבלות... לא סביר שתידחה' סותר את 'יש מקום לתקווה'.

המלכודת: כל היסח כולל מילים משכנעות בפני עצמן, אך רק ב-(1) כל ארבעת החסרים מרכיבים סיפור אחיד: בשורה קשה שאחריה נחמה.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת לוגיקה, ועלינו למצוא את הרשימה שאין לה סידור-לידה המקיים את שני הכללים.

הכלי: כלל ב' הוא המכריע — כל צאצא (חוץ מהבכור) ארוך משמות כל הגדולים ממנו יחד, ולכן השם הארוך ביותר חייב להיות אחרון וגדול מסכום שני האחרים. נבדוק אורכי-שמות (באותיות):

(1) אן=2, אלי=3, ליאוניד=7; הארוך 7 גדול מ-2+3=5, ובסדר אן←אלי←ליאוניד גם כלל א' מתקיים (אלי מתחיל ב-א שבאן; ליאוניד מתחיל ב-ל שבאלי) — אפשרי.

(2) מרי=3, ריאד=4, אלכסנדרה=8; 8 גדול מ-3+4=7, ובסדר מרי←ריאד←אלכסנדרה גם כלל א' מתקיים — אפשרי.

(3) בן=2, נלי=3, ירמיהו=6; 6 גדול מ-2+3=5, ובסדר בן←נלי←ירמיהו גם כלל א' מתקיים — אפשרי.

(4) גל=2, ליבי=4, יחזקאל=6; כאן השם הארוך ביותר (6 אותיות) אינו גדול מסכום שני האחרים (2+4=6), ולכן אין סידור המקיים את כלל ב' — בלתי אפשרי, וזו התשובה.

המלכודת: קל להיתפס לכלל א' (אות פותחת) ולהזניח את כלל ב', שבו טמון הפסלול: 6 שווה ל-6 ואינו 'גדול'.

נסמן את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת 'איזה תיאור אינו נכון', ולכן נחפש את הטענה הסותרת את הפסקה הראשונה — שאר התיאורים נכונים.

הכלי: נצליב כל תיאור מול הכתוב בפסקה הראשונה. נשים לב למילת השלילה 'אינו נכון' — אנו מבקשים דווקא את המשפט השגוי.

נבדוק:

(1) 'נכתבו על דפים מצמח הגומא' — הפסקה אומרת שכתבו על פפירוס, 'דפים העשויים מצמח הגומא', נכון ולכן נפסל כתשובה.

(3) 'נמצאו בספרייה שנחרבה בהתפרצות געשית' — הר הגעש וזוב החריב את העיר, נכון, נפסל.

(4) 'מכילות טקסטים יווניים נדירים' — המגילות הכילו טקסטים יווניים שלא השתמרו במקורות אחרים, נכון, נפסל.

(2) 'נחרכו והתפחמו בשנת 1752' — בשנת 1752 המגילות התגלו, ואילו החריכה וההתפחמות אירעו במאה הראשונה לספירה עם התפרצות וזוב; זהו התיאור השגוי, ולכן זו התשובה.

המלכודת: בלבול בין שנת הגילוי (1752) לבין מועד החריכה (המאה הראשונה).

נסמן את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת 'מדוע' המבקשת את הסיבה שהפסקה השנייה מציגה.

הכלי: נאתר בפסקה את מקור התקווה שקרני הרנטגן עוררו, לנוכח הבעיה שהוצגה קודם. נ

שים לב: הבעיה הייתה שכל ניסיון לפרוש מגילה מפוחמת מפורר אותה; ולכן קרני הרנטגן מעוררות תקווה משום שהן מאפשרות 'לקרוא במגילות בלי שיצטרכו לפותחן'.

נבדוק:

(1) 'זיהוי החומרים כדי לסייע בפתיחתן' — התקווה אינה בפתיחה טובה יותר אלא בהימנעות ממנה, נפסל.

(2) 'אם מיקום האותיות כבר ידוע' — הסריקה נועדה לזהות את מיקום האותיות, לא להסתמך על ידיעתו מראש, נפסל.

(3) 'לקרוא במגילות בלי לפרוש אותן' — בדיוק הסיבה שבפסקה, מתאים.

(4) 'צמצום הנזק בעת הפרישה' — עדיין מדובר בפרישה, בעוד היתרון הוא אי-הצורך לפרוש כלל, נפסל.

המלכודת:

(4) קרובה אך מחמיצה את העיקר — הרנטגן מייתר את הפרישה, לא רק מרכך את נזקיה.

נסמן את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת 'איזו טענה אינה נכונה', והפעם על המגילות המפוחמות הנזכרות בשורה 17 — אלו שפוענחו בעזרת סריקת רנטגן רגילה (המגילות מארץ ישראל וסביבתה).

הכלי: נצליב כל טענה עם המידע בפסקאות השנייה והשלישית. נשים לב לשלילה: אנו מחפשים את הטענה השגויה.

נבדוק:

(2) 'כמה מהן נמצאו בארץ ישראל' — נאמר במפורש שמדובר במגילות שהתגלו בארץ ישראל ובסביבתה, נכון, נפסל.

(3) 'נכתבו בדיו החוסם יותר קרניים מהדפים' — פענוחן התאפשר בזכות דיו על בסיס עופרת החוסם הרבה יותר, נכון, נפסל.

(4) 'ארכאולוגים השתמשו בסריקת רנטגן לזהות צורת אותיות ומיקומן' — כך נאמר, נכון, נפסל.

(1) 'נכתבו באותן שנים כמו מגילות הרקולנאום' — הדיו על בסיס עופרת הומצא מאות שנים לאחר חורבן הרקולנאום, ולכן מגילות אלו נכתבו מאוחר יותר; זו הטענה השגויה.

המלכודת: הפרט המכריע מוסתר בפסקה השלישית ('הומצא רק מאות שנים אחרי חורבן הרקולנאום'), הרחק ממקום אזכור מגילות ישראל.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת 'מדוע' על הפסקה השלישית, המסבירה מדוע סריקת רנטגן רגילה לא תעבוד על מגילות הרקולנאום.

הכלי: נזהה את התנאי שסריקת רנטגן זקוקה לו ונראה מדוע הוא חסר כאן. נ

שים לב: סריקת רנטגן רגילה מפענחת רק כשיש הבדל כימי בין הדיו לדפים; במגילות הרקולנאום הדיו מבוסס פחם והדפים עצמם התפחמו, ולכן שניהם חוסמים אותה כמות קרניים — אין הבדל להיאחז בו.

נבדוק:

(1) 'חלף זמן רב עד שפותחה הסריקה' — פרק הזמן אינו הסיבה לכשל הפענוח, נפסל.

(2) 'הדיו מבוסס פחם וגם המגילות מפוחמות' — זו בדיוק הסיבה: זהוּת כימית מונעת הבחנה, מתאים.

(3) 'כמות הקרניים שהן חוסמות אינה מספקת' — הבעיה אינה בכמות אלא בהיעדר הבדל בין דיו לדף, נפסל.

(4) 'ההבדל הכימי גדול מדי' — הפוך מהאמת; דווקא היעדר הבדל הוא הבעיה, נפסל.

המלכודת:

(4) מהפכת את הנתון — אין הבדל כלל, לא הבדל 'גדול מדי'.

נסמן את תשובה (2).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת 'איזה משפט מתאר נכונה הבדל', ולכן נבדוק כל אפשרות מול תיאור שתי הסריקות בפסקה האחרונה.

הכלי: נעמיד זו מול זו את המדד של כל סריקה — רנטגן רגיל מול XCPT. נ

שים לב: בסריקת רנטגן, כמות הקרניים הפוגעות במסך קובעת את הגוון; ואילו XCPT מנצלת את מהירות הקרניים ומודדת את זמן הגעתן למסך (הקרן העוברת בחומר צפוף מגיעה מאוחר יותר).

נבדוק:

(1) 'רנטגן מודדת כמות קרניים על המסך, XCPT מודדת את זמני הגעתן' — בדיוק ההבדל המתואר, מתאים.

(2) 'XCPT אינה מסוגלת להבחין בין דף מפוחם לדיו עופרת' — שגוי, אין בפסקה הגבלה כזו, נפסל.

(3) 'XCPT מודדת את הקרניים שלא עברו' — לא נאמר כך; XCPT מודדת זמני הגעה, נפסל.

(4) 'XCPT מבחינה בין חומרים גם אם צפיפותם זהה' — הפוך; XCPT נשענת דווקא על הבדלי צפיפות, נפסל.

המלכודת:

(4) מנצל את מילת 'צפיפות', אך הופך את התלות בה לניגודהּ.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת 'מה התרחש', ועלינו לדייק את מה שהפסקה האחרונה מייחסת לשנת 2016 בלבד.

הכלי: נמקם את המאורע של 2016 ונשווה כל אפשרות למידע. נ

שים לב: בשנת 2016 צוות איטלקי עקף את המכשול באמצעות XCPT (המבוססת על קרני רנטגן), ולפי הפסקה נדרשו שבועות רבים כדי לקרוא כך אפילו מילים אחדות מהמגילות.

נבדוק:

(1) 'הומצאה סריקת XCPT' — הפסקה מספרת שהצוות השתמש בשיטה הקרויה XCPT, לא שהמציא אותה ב-2016, נפסל.

(3) 'התגלתה תכונה של קרני הרנטגן שלא הייתה ידועה' — התכונה (השפעת הצפיפות על מהירות הקרניים) מנוצלת בשיטה, אך אין אמירה שהתגלתה ב-2016, נפסל.

(4) 'הצליח לחשוף את תוכן המגילות' — הצוות פענח רק מילים אחדות ומקווה לחשוף את כל התוכן בעתיד, ולכן 'חשף את התוכן' חורג מהכתוב, נפסל.

(2) 'פענחו כמה מילים מתוך המגילות בעזרת קרני רנטגן' — נאמן לכתוב, שכן XCPT מבוססת על קרני רנטגן ובעזרתה הושגו מילים אחדות, מתאים.

המלכודת:

(4) מפריז מ'מילים אחדות' ל'כל התוכן', שהוא יעד עתידי בלבד.

נסמן את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת משוואה עם אילוץ (מספרים שלמים עוקבים).

הכלי: נתרגם את 'עוקבים' לתנאי

ונציב במשוואה הנתונה.

נציב:

, ומכאן $a=3$ ולכן $b=4$.

נעבור על המסיחים: $b=9$ (1) ידרוש $a=8$, אך

— נפסל; $b=8$ (2) ידרוש $a=7$, אך $28\ne 24$ — נפסל; $b=6$ (3) ידרוש $a=5$, אך $20\ne 18$ — נפסל; רק $b=4$ (עם $a=3$) מקיים

.

המלכודת: לבלבל בין 'עוקבים' לבין 'a קטן מ-b' ולשכוח שההפרש הוא בדיוק 1.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת זיהוי תכונות של מצולעים (קשר חד-ערכי בין שטח להיקף).

הכלי: נבדוק אילו מצולעים נקבעים לחלוטין על ידי גודל יחיד. במשולש שווה-צלעות כל הצלעות שוות, ולכן השטח קובע באופן יחיד את אורך הצלע — וממנו נגזר ההיקף.

נעבור על המסיחים: מלבן (1) — אותו שטח מתקבל מאינסוף זוגות אורך-רוחב שונים (למשל $1\times 12$ או $2\times 6$), וההיקף משתנה, נפסל; טרפז שווה-שוקיים (2) — יש חופש רב בבחירת הבסיסים והגובה, נפסל; משולש ישר-זווית (3) — אינסוף משולשים ישרי-זווית בעלי אותו שטח והיקף שונה, נפסל.

המלכודת: לחשוב ש'שטח נתון' תמיד קובע צורה — הוא קובע רק כשיש די אילוצים (כמו סימטריה מלאה).

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת ספירת מקרה גרוע (worst case).

הכלי: נטפל בדלתות לפי הסדר ונספור לכל דלת את מספר הניסיונות המרבי, כולל הניסיון המוצלח. לדלת הבניין יש 3 מפתחות: במקרה הגרוע שני הראשונים נכשלים (2 ניסיונות), ואז נותר מפתח יחיד שבוודאות פותח — אך פתיחתו נחשבת ניסיון, סה"כ 3. לדלת הדירה נותרו 2 מפתחות: במקרה הגרוע הראשון נכשל (1) והשני פותח (1), סה"כ 2. לדלת החדר נותר מפתח יחיד — ניסיון מוצלח אחד. הסכום:

.

נעבור על המסיחים: 9 (1) סופר $3\times 3$ ומתעלם מכך שהמידע מצטמצם, נפסל; 7 (2) — ספירה שגויה, נפסל; 4 (4) שוכח שגם הניסיון המוצלח נספר, נפסל.

המלכודת: לשכוח שהניסיון המוצלח עצמו נחשב, או לא לנצל שכל דלת שנפתחת מסלקת מפתח מהמאגר.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (3) נכונה. זו בעיית הספק (קצב $\times$ זמן).

הכלי: נחשב תחילה את הקצב המשותף, ונפרק אותו בין השניים לפי היחס הנתון. הקצב המשותף: $\frac{1}{4}$ קופסה ב-10 דקות, כלומר

קופסה לדקה.

נסמן את קצב הראל ב-$h$; קצב דביר הוא $2h$, ולכן

, ומכאן

קופסה לדקה. הזמן שבו הראל לבדו מסיים קופסה שלמה הוא

דקות.

נעבור על המסיחים: 90 (1) מתאים לקצב הכולל ולא לקצב הראל בלבד, נפסל; 135 (4) ו-105 (2) נובעים מחלוקה שגויה של היחס, נפסלים.

המלכודת: לחלק את הזמן $10$ בלי לפרק את הקצב המשותף לפי היחס $1:2$.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת תכונות מספרים (ספירה תחת שני תנאים).

הכלי: נרשום תחילה את כל המספרים הדו-ספרתיים שסכום ספרותיהם 5, ואז נסנן את הראשוניים. המספרים שסכום ספרותיהם 5 הם: $14,23,32,41,50$. כעת נבדוק ראשוניות:

אינו ראשוני; $23$ ראשוני; $32$ זוגי — אינו ראשוני; $41$ ראשוני; $50$ מתחלק ב-10 — אינו ראשוני. נותרו שניים: $23$ ו-$41$.

נעבור על המסיחים: 1 (1) מפספס אחד מהשניים, נפסל; 3 (3) כולל בטעות מספר לא-ראשוני, נפסל; 0 (4) מתעלם מהראשוניים הקיימים, נפסל.

המלכודת: לספור את כל בעלי סכום-ספרות 5 בלי לבדוק ראשוניות, או לפרש 'ראשוני' כתכונה של הספרה הראשונה.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת תכונות מספרים עם ייצוג מבני של ספרות.

הכלי: נכתוב כל מספר דו-ספרתי כ-$10\cdot (\text{עשרות})+(\text{אחדות})$ ונפשט.

נחשב:

ו-

, ולכן

. הסכום $CD$ הוא כפולה של 11 שהיא דו-ספרתית, כלומר אחד מהמספרים $11,22,33,\dots ,99$ — ובכולם ספרת העשרות שווה לספרת האחדות, $C=D$. לכן

.

נעבור על המסיחים: $1$ (1) ו-$-1$ (3) יתקבלו רק אם $C\ne D$, בניגוד למבנה של כפולות 11, נפסלים; 'אי אפשר לדעת' (4) שגוי, כי דווקא כן אפשר לקבוע בוודאות ש-$C=D$.

המלכודת: לחשוב שהתשובה תלויה בערכים המסוימים של $A,B$ ולפספס ש-$AB+BA$ תמיד כפולה של 11.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת טרנספורמציה במערכת צירים.

הכלי: נזהה מה עושה הפעולה —

מחליפה בין שיעור ה-$x$ לשיעור ה-$y$, וזו בדיוק שיקוף סביב הישר $y=x$. נ

שים לב: המשולש המקורי נמצא ברביע הראשון, זקוף וצמוד לציר ה-$y$ (מוארך אנכית). בשיקוף סביב $y=x$ כל נקודה $(x,y)$ עוברת ל-$(y,x)$, כך שהצורה 'נשכבת': היא נשארת ברביע הראשון אך צמודה עתה לציר ה-$x$ ומוארכת אופקית.

נעבור על המסיחים:

(1) ו-(4) ממקמים את המשולש מתחת לציר $x$ (רביע רביעי) — זה מתאים לשיקוף סביב ציר $x$, לא סביב $y=x$, נפסלים;

(3) שומר על אוריינטציה אנכית ורק מזיז ימינה — אינו שיקוף סביב $y=x$, נפסל.

המלכודת: לבלבל בין החלפת שיעורים (שיקוף סביב $y=x$) לבין היפוך סימן של שיעור אחד (שיקוף סביב ציר).

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת זוויות במשולש (משפט הזווית החיצונית).

הכלי: שלושת הישרים יוצרים משולש, ונשתמש בכך שזווית חיצונית של משולש שווה לסכום שתי הזוויות הפנימיות שאינן צמודות לה. נ

שים לב: $\beta$ היא הזווית החיצונית של המשולש בקדקוד השמאלי, ולכן

(סכום שתי הזוויות הפנימיות המרוחקות, $\alpha$ ו-$\gamma$). נציב את הנתון

: מתקבל

, ומכאן

.

נעבור על המסיחים: $\gamma <\alpha$ (1) ו-$\gamma >\alpha$ (2) נפסלים, כי השוויון

נובע בהכרח מהנתון; 'אי אפשר לדעת' (4) נפסל, כי משפט הזווית החיצונית קובע את היחס באופן ודאי.

המלכודת: לנסות לחשב את הזוויות בנפרד במקום להשתמש בקשר הכללי בין זווית חיצונית לפנימיות.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת הסקה מתרשים (קריאת זמני הליכה ונקודות לינה).

הכלי: לכל נקודה מועמדת נבדוק את זמן ההליכה אל נקודת הלינה הקרובה אליה, ונחפש 3.5 שעות. נ

שים לב: נקודות הלינה הן B, C, E, G, I.

נבדוק: מנקודה H, ההליכה עם כיוון השעון אל I (שהיא נקודת לינה) אורכת 3.5 שעות — בדיוק כנדרש.

נעבור על המסיחים: מ-A (1) הלינה הקרובה היא B (3 שעות) או I (4 שעות), לא 3.5, נפסל; מ-F (2) הלינה הקרובה G (4 שעות) או E (5.25 שעות), נפסל; I (4) היא עצמה נקודת לינה, ולכן אינה מתאימה לתיאור של מי שנותרו לה 3.5 שעות עד ללינה, נפסל.

המלכודת: לחפש 3.5 בטבלה בלי לוודא שהיעד הוא דווקא נקודת לינה, ובכיוון ההליכה הנכון.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת הסקה מתרשים עם שני אילוצים (זמן וגובה).

הכלי: נבדוק כל מסלול לשני התנאים — סכום זמני ההליכה $\le 8$ שעות, וכל נקודות המסלול בגובה נמוך מ-2,000 מטר. נ

שים לב: הנקודות שגובהן מתחת ל-2,000 הן A(1000), B(1500), C(1700), F(1800), G(1600), I(1700), ואילו D(2400), E(2000), H(2200) פסולות. נבדוק את המסלול מ-B ל-I נגד כיוון השעון, כלומר B→A→I: כל הנקודות מתחת ל-2,000, והזמן

שעות — עומד בשני התנאים.

נעבור על המסיחים: מ-A ל-C עם השעון (1) — הנקודות תקינות, אך הזמן

, נפסל; מ-B ל-D עם השעון (2) — עובר ב-D שגובהה 2,400, נפסל; מ-A ל-H נגד השעון (3) — מסתיים ב-H שגובהה 2,200, נפסל.

המלכודת: לבדוק רק אחד מהתנאים (למשל רק את הזמן) ולשכוח את מגבלת הגובה, או להפך.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת הסקה מתרשים (השוואת אורכי דרך וקריאת זמנים).

הכלי: נזהה את הנקודה הגבוהה והנמוכה, נשווה את אורכי שני הכיוונים בק"מ, ונקרא את הזמן בכיוון הקצר. נ

שים לב: הנקודה הגבוהה ביותר היא D (2,400 מ') והנמוכה ביותר היא A (1,000 מ'). מ-D ל-A נגד כיוון השעון: D-C-B-A באורך

ק"מ; עם כיוון השעון: D-E-F-G-H-I-A באורך

ק"מ. הכיוון הקצר הוא נגד השעון (29 ק"מ), וזמנו

שעות.

נעבור על המסיחים: 11.25 (4) הוא סכום שגוי של הזמנים; 10 (2) ו-8 (1) אינם תואמים את הטבלה בכיוון זה, נפסלים.

המלכודת: לבחור את הכיוון לפי מספר הקטעים ולא לפי אורכם בק"מ, או לקרוא בטעות את שורת הזמנים של הכיוון ההפוך.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת הסקה מתרשים (חישוב מרחקים יומיים והתאמתם לתרשים עמודות).

הכלי: נשחזר את מסלולה של לילך מ-H ל-B נגד כיוון השעון, נזהה היכן לנה (בנקודות הלינה שבדרך), ונחשב את הק"מ בכל יום. המסלול נגד השעון: H→G→F→E→D→C→B. הלינות הן בנקודות הלינה שעל הדרך — G, E ו-C — וכך נוצרים 4 ימי הליכה: יום 1 H→G באורך 14 ק"מ; יום 2 G→F→E באורך

ק"מ; יום 3 E→D→C באורך

ק"מ; יום 4 C→B באורך 16 ק"מ. כלומר $14,27,14,16$: יום 2 גבוה בהרבה, ימים 1 ו-3 שווים ונמוכים, ויום 4 מעט גבוה מהם.

נעבור על המסיחים:

(2) מציב את השיא ביום 3, לא ביום 2, נפסל;

(3) מציב את השיא ביום 1, נפסל;

(4) מציג ירידה מתמשכת מיום 1, נפסל.

המלכודת: לספור ימים לפי מספר הנקודות ולא לפי נקודות הלינה, או לשכוח שיום שלם מורכב מכמה קטעים בין נקודות לינה.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת יחס שטחים בטרפז.

הכלי: נשווה את שני המשולשים לפי בסיס וגובה — שני המשולשים חולקים את אותו גובה, המרחק בין שני הישרים המקבילים $AD$ ו-$BC$. נ

שים לב: שטח משולש $ABD$ הוא $\frac{1}{2}\cdot a\cdot h$ (בסיס $AD=a$, גובה $h$ מ-$B$ אל הישר $AD$), ושטח משולש $DBC$ הוא $\frac{1}{2}\cdot b\cdot h$ (בסיס $BC=b$, גובה $h$ מ-$D$ אל הישר $BC$) — ובשניהם $h$ הוא אותו מרחק בין המקבילים. לכן היחס הוא

.

נעבור על המסיחים: $a:b^2$ (2) ו-$a^2:b^2$ (3) היו נכונים אילו היחס היה בין שטחי צורות דומות, אך כאן הגבהים שווים והיחס לינארי, נפסלים; 'אי אפשר לדעת' (4) נפסל, כי הגובה המשותף מאפשר לקבוע את היחס.

המלכודת: להחיל יחס ריבועי (כמו בצורות דומות) על משולשים בעלי גובה משותף, שבהם היחס בין השטחים שווה ליחס בין הבסיסים.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת חסמים (מינימום ומקסימום) עם תנאים בדידים.

הכלי: נחשב בנפרד את המינימום ואת המקסימום, תוך שימוש בטווח המותר לכל סוג קורס. בקורס שנכשל השתתף ב-0 עד 2 מפגשים, ובקורס שהצליח ב-3 עד 5 מפגשים. המינימום: $3\times 0$ (בקורסים שנכשל) $+3\times 3$ (בקורסים שהצליח) $=9$. המקסימום:

. לכן לכל הפחות 9 ולכל היותר 21.

נעבור על המסיחים:

(2) מציב מינימום 18 כאילו גם בקורסים שנכשל השתתף מקסימלית, נפסל;

(3) ו-(4) מציבים מקסימום 30 ($6\times 5$) ומתעלמים מכך שב-3 קורסים הוא נכשל ולכן השתתף ב-2 מפגשים לכל היותר, נפסלים.

המלכודת: לשכוח שגם 'כישלון' מתיר טווח (0–2) ושגם 'הצלחה' חסומה (3–5), ולערבב בין החסמים.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת יחסים עם מכנה משותף.

הכלי: מכיוון שבכל היחסים המכנה זהה (מספר המטבעות של תמרה), אפשר פשוט לחבר את המונים. נ

שים לב:

. נמצא מכנה משותף 36:

ו-

, ולכן הסכום

.

נעבור על המסיחים: $\frac{25}{108}$ (3) מתקבל מהכפלת השברים במקום חיבורם, נפסל; $\frac{2}{3}$ (1) ו-$\frac{10}{17}$ (2) נובעים מחיבור שגוי של מונים ומכנים, נפסלים.

המלכודת: לחבר שברים על ידי חיבור מונה עם מונה ומכנה עם מכנה — כאן דווקא המכנה המשותף מאפשר חיבור ישיר של המונים בלבד.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת אי-שוויון עם שבר.

הכלי: נקבע את סימן המכנה ואז את סימן המונה. נ

שים לב: נתון $a>0$, ולכן המכנה $2a+1>0$ תמיד (חיובי). כדי שהשבר כולו יהיה שלילי, המונה חייב להיות שלילי: $21-3a<0$, כלומר $3a>21$ ומכאן $a>7$. לכן בהכרח $7<a$.

נעבור על המסיחים: $0<a<\frac{1}{2}$ (1), $\frac{1}{2}<a<4$ (2) ו-$4<a<7$ (3) נותנים מונה חיובי ($21-3a>0$) ולכן שבר חיובי, בסתירה לנתון — נפסלים.

המלכודת: לפצל למקרים סביב 'נקודת האיפוס' של המכנה (

), בעוד שהנתון $a>0$ כבר מבטיח מכנה חיובי ומפשט את הכול.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת תכונות מספרים (פירוק מכפלה).

הכלי: נפרק את מכפלת הזוגיים מ-2 עד $2k$ ונראה שהיא שווה בדיוק ל-$(k!)\cdot 2^k$. נ

שים לב: מכפלת כל הזוגיים $2\cdot 4\cdot 6\cdots (2k)$ שווה ל-$(2\cdot 1)(2\cdot 2)(2\cdot 3)\cdots (2\cdot k)$; נוציא את הגורם 2 מכל אחד מ-$k$ הגורמים ונקבל

. זהו בדיוק הביטוי הנתון.

נעבור על המסיחים: 'שלמים מ-1 עד $2k$' (1) הוא $(2k)!$, גדול בהרבה, נפסל; 'שלמים מ-1 עד $k!$' (3) ו-'זוגיים מ-2 עד $k!$' (4) מבלבלים בין הגבול $2k$ לבין $k!$, נפסלים.

המלכודת: לזהות את $2^k$ כמכפלת $k$ גורמי 2 שכל אחד מהם 'מוצמד' לגורם של $k!$ — התעלמות מכך מובילה לבחירת גבול שגוי.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת ממוצעים (מעבר בין ממוצע לסכום).

הכלי: נסמן את הממוצע הכיתתי ב-$M$, נתרגם כל נתון לסכום, ונחלץ את הממוצע של בתיה וגילי. נ

שים לב: הממוצע של השלוש הוא $M-4$, ולכן סכום גובהי אורית, בתיה וגילי הוא

. גובה אורית הוא $M-6$. נחסר: סכום גובהי בתיה וגילי

, ולכן הממוצע שלהן

— נמוך ב-3 ס"מ מהממוצע הכיתתי.

נעבור על המסיחים: 'נמוך ב-2 ס"מ' (2) מתקבל ממיצוע ההפרשים $4$ ו-$6$ בטעות, נפסל; 'גבוה ב-1' (1) ו-'אינו שונה' (4) אינם תואמים את החשבון, נפסלים.

המלכודת: לנסות למצע ישירות את ההפרשים ($-4$ ו-$-6$) במקום לעבור דרך הסכומים.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת גאומטריה אנליטית (משיק, מלבן ודמיון).

הכלי: נבחר מערכת צירים נוחה — נניח את נקודת ההשקה $E$ בראשית ואת הצלע $BC$ על ציר ה-$x$. נ

שים לב: מכיוון ש-$BC$ משיקה למעגל ב-$E$, מרכז המעגל $O$ נמצא בדיוק מתחת ל-$E$ במרחק $r$ (הרדיוס מאונך למשיק), כלומר

. הנתון

נותן

, והנתון

(צלע אנכית של המלבן) נותן

. הישר $OD$ מחבר את

ו-

; שינוי ה-$y$ לאורכו הוא

, וכדי להגיע מ-$y=-r$ ל-$y=0$ עוברים

מהקטע. לכן שיעור ה-$x$ בנקודת החיתוך $F$ הוא

, ו-

.

נעבור על המסיחים: $\frac{r}{\sqrt{2}}$ (1) ו-$\frac{r}{\sqrt{3}}$ (4) מרמזים על שורשים שאינם עולים כאן, נפסלים; $\frac{r}{2}$ (2) מתקבל מיחס דמיון שגוי, נפסל.

המלכודת: לשכוח שהמרחק מ-$O$ אל $E$ הוא $r$, ובכך לטעות ביחס החיתוך.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת פישוט ביטוי עם שורשים.

הכלי: נחבר את שני השברים למכנה משותף ונשתמש בנוסחת הכפל המקוצר

. נ

שים לב: המכנה המשותף הוא

. המונה: $(3-\sqrt{3}{)}^2+(3+\sqrt{3}{)}^2$. נפתח:

ו-

; סכומם $24$ (האיברים עם $\sqrt{3}$ מבטלים זה את זה). לכן הביטוי שווה

.

נעבור על המסיחים: $\sqrt{3}$ (3) ו-$\sqrt{2}$ (2) מרמזים שהתוצאה נשארת אי-רציונלית, אך היא דווקא שלם, נפסלים; $1$ (1) מתקבל מהנחה שגויה ששני השברים הופכיים ומצטמצמים ל-1, נפסל.

המלכודת: לנסות לצמצם כל שבר בנפרד במקום לחבר למכנה משותף ולנצל את ביטול איברי $\sqrt{3}$.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת ערך מוחלט.

הכלי: נשתמש בכך שעבור מספר שלילי,

. נ

שים לב: נתון $a<0$, ולכן

(ערך חיובי).

נציב:

, כלומר הביטוי מתאפס עבור כל מספר שלילי.

נעבור על המסיחים: $a$ (1) ו-$2a$ (2) שליליים ולכן אינם יכולים להיות $0$, נפסלים; $-2a$ (3) חיובי (כי $a<0$) ואינו $0$, נפסל.

המלכודת: לשכוח ש-$|a|$ של מספר שלילי הוא הנגדי שלו, ולחבר כאילו

.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. זו בעיה מילולית עם שני תנאים.

הכלי: נסמן ב-$x$ את מספר השערים של קבוצת אביעד; הקבוצה המתחרה הבקיעה $20-x$. אביעד הבקיע מחצית משערי קבוצתו, $\frac{x}{2}$, וזה קטן ב-2 משערי המתחרה:

. נפתור:

⇐

⇐ $x=12$.

נבדוק: אביעד הבקיע 6 והמתחרה 8, ואכן

.

נעבור על המסיחים: 10 (1) נותן אביעד 5 ומתחרה 10, אך $5\ne 10-2$; 14 (3) ו-16 (4) אינם מקיימים את התנאי.

המלכודת: לפרש 'מחצית' כמתייחסת לכלל 20 השערים ולא לשערי קבוצתו.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת אחוזים (שינוי ההרכב).

הכלי: נחשב את הכמויות ההתחלתיות, נעדכן לאחר ההוספה, ונחשב אחוז מחדש. בתחילה 200 קוביות: צהובות

, סגולות 140. הוסיפו 40 סגולות: סך הכול $240$, צהובות עדיין $60$. אחוז הצהובות:

.

נעבור על המסיחים: $20\%$ (2) מתקבל אם מחלקים $60$ ב-$300$ (הוספת 100 במקום 40); $33\frac{1}{3}\%$ (4) ו-$17\frac{1}{2}\%$ (1) נובעים מחישוב שגוי של המכנה.

המלכודת: לשכוח שמספר הצהובות אינו משתנה ורק המכנה (סך הקוביות) גדל.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת שטח משולשים עם ממוצע.

הכלי: נשתמש בכך שלכל ארבעת המשולשים אותו בסיס $a$, ונקשר את סכום הגבהים לממוצע. נ

שים לב: ממוצע ארבעת הגבהים הוא 5, ולכן סכום הגבהים

. שטח כל משולש $\frac{1}{2}\cdot a\cdot h_i$, וסכום השטחים

.

נעבור על המסיחים: $12a$ (2) ו-$16a$ (3) נובעים ממקדם שגוי; 'אי אפשר לדעת' (4) שגוי, כי הבסיס המשותף $a$ מאפשר לחשב את הסכום גם בלי לדעת כל גובה בנפרד.

המלכודת: לחשוב שצריך את כל הגבהים בנפרד, בעוד שסכום השטחים תלוי רק בסכום הגבהים.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת שטח במעוין.

הכלי: נבחר מערכת צירים, נמצא את קדקודי המעוין, ונחשב את שטח המלבן הכהה. נ

שים לב: זווית

וצלע $\sqrt{2}$, ולכן אם

אז

(כי

) ו-

. גובה המעוין הוא 1 (שיעור ה-$y$ של $A$). המלבן הכהה תחום משמאל באנך היורד מ-$A$ אל הבסיס ($x=1$) ומימין באנך העולה מ-$C$ אל $AD$ (

); גובהו 1 ורוחבו $\sqrt{2}-1$, ולכן שטחו

. דרך נוספת: שטח המעוין

, ובניכוי שני משולשי-הקצה ($\frac{1}{2}$ כל אחד) מתקבל $\sqrt{2}-1$.

נעבור על המסיחים: $1$ (1) הוא שטח המעוין כולו; $2\sqrt{2}$ (2) גדול משטח המעוין; $2-\sqrt{2}$ (3) הוא סכום שני המשולשים הלבנים ולא הכהה.

המלכודת: לחשב את שטח המשולשים הלבנים במקום את המלבן הכהה.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת סכום זוויות פנימיות במצולע.

הכלי: סכום הזוויות הפנימיות במצולע בעל $n$ צלעות הוא $(n-2)\cdot 180^{\circ }$.

נחשב: למצולע בן 21 צלעות

, ולמצולע בן 17 צלעות

. ההפרש

. קיצור: ההפרש הוא

.

נעבור על המסיחים: $180$ (1) הוא הפרש של צלע אחת; $360$ (2) של שתי צלעות; $1,440$ (4) של שמונה צלעות.

המלכודת: לחשב את הפרש מספר הצלעות (4) במקום להכפילו ב-$180$.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת ספירת מחלקים.

הכלי: נזהה שמספר המטבעות בכד $k$ שווה למספר המחלקים של $k$ (בכל שלב $d$ מ-1 עד 15 שבו $d$ מחלק את $k$ מתווסף מטבע). נ

שים לב: מחלקי 14 הם $1,2,7,14$ — ארבעה, ומחלקי 2 הם $1,2$ — שניים. לכן בכד 14 יש 4 מטבעות ובכד 2 יש 2, והיחס

, כלומר פי שניים.

נעבור על המסיחים: 'זהה' (1) שגוי כי $4\ne 2$; 'פי שלושה' (3) ו-'פי ארבעה' (4) גדולים מדי.

המלכודת: לספור מטבעות לפי גודל המספר ולא לפי מספר מחלקיו.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת הסקה מטבלה.

הכלי: לכל זוג נזהה את העבודה בעלת הדחיפות הגבוהה יותר ונבדוק אם היא החלה לפני האחרת. סדר הדחיפות: נמוכה < בינונית < גבוהה < גבוהה מאוד. נ

שים לב: בזוג E ו-F, ל-E דחיפות גבוהה ול-F נמוכה, ו-E החלה ב-10:10 לעומת F ב-10:15 — כלומר E (הדחופה יותר) החלה לפני F.

נעבור על המסיחים: B ו-C (1) — C (בינונית) דחופה מ-B (נמוכה) אך החלה ב-8:00, אחרי B ב-7:30; D ו-E (2) — E (גבוהה) החלה ב-10:10, אחרי D ב-8:05; G ו-H (4) — H (גבוהה מאוד) החלה ב-14:00, אחרי G ב-12:15. בכל אלה הדחופה יותר החלה מאוחר יותר, ולכן נפסלים.

המלכודת: להשוות שעות סיום במקום שעות התחלה, או לבלבל איזו עבודה דחופה יותר.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת הסקה מטבלה (ספירת עבודות פעילות).

הכלי: עבודה מצויה 'בתהליכי הדפסה' משעת ההתחלה עד שעת הסיום; נספור בכל שעה נתונה כמה עבודות פעילות. נ

שים לב: ב-8:30 פעילות B (7:30–10:30), C (8:00–8:50) ו-D (8:05–8:35) — שלוש עבודות.

נעבור על המסיחים: 10:35 (2) — פעילות רק E ו-F (שתיים, כי B הסתיימה ב-10:30); 11:25 (3) — רק F (אחת); 12:20 (4) — F ו-G (שתיים). לכן 8:30 הוא בעל מספר העבודות הגדול ביותר.

המלכודת: לספור עבודה כפעילה גם אחרי שעת סיומה (כמו B ב-10:35).

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת הסקה מטבלה עם יחס.

הכלי: 'מספר דפים' בטבלה הוא סך הדפים שהודפס $=$ (דפים לעותק) $\times$ (מספר עותקים). נ

שים לב: בעבודה G הודפסו 6,000 דפים וכל חוברת בת 12 דפים, ולכן מספר העותקים

. מספר עותקי הספר בעבודה A שווה ל-500, וסך הדפים ב-A הוא 45,000, ולכן מספר הדפים בספר

.

נעבור על המסיחים: 150 (2), 180 (3) ו-300 (4) נובעים מחלוקה במספר עותקים שגוי.

המלכודת: לבלבל בין 'סך הדפים' ל'דפים לעותק', או לחלק 45,000 ב-12 ישירות.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת הסקה מטבלה (קצב הדפסה).

הכלי: קצב ההדפסה $=$ דפים חלקי זמן ההדפסה נטו (ללא הפסקות). נ

שים לב: אנו יודעים את משך הזמן הכולל (סיום פחות התחלה) אך לא את משך ההפסקות, ולכן אפשר לחשב קצב מדויק רק מעבודה ללא הפסקות. לכל סוג: ספר — עבודה A (0 הפסקות) מאפשרת חישוב; כתב עת — עבודה B (0 הפסקות); כרזה — עבודה E (0 הפסקות). אך חוברת — שתי עבודותיה, D (הפסקה 1) ו-G (2 הפסקות), כוללות הפסקות, ולכן לא ניתן לדעת את זמן ההדפסה נטו ואת הקצב המדויק.

נעבור על המסיחים: ספר (1), כתב עת (2) וכרזה (3) — לכל אחד יש עבודה ללא הפסקות ולכן הקצב ידוע, נפסלים.

המלכודת: להתעלם מכך שרק עבודה ללא הפסקות מאפשרת מדידת קצב מדויקת.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת הסקה מטבלה (איחוד קטעי זמן).

הכלי: נמצא את קטעי הזמן שבהם כתב-עת כלשהו בהדפסה ונחשב את משך האיחוד שלהם. נ

שים לב: כתבי-העת הם B (7:30–10:30) ו-F (10:15–12:30). הקטעים חופפים (F מתחילה ב-10:15, לפני ש-B מסתיימת ב-10:30), ולכן איחודם הוא קטע רצוף אחד מ-7:30 עד 12:30 — כלומר 5 שעות.

נעבור על המסיחים: $4\frac{3}{4}$ (2), $4\frac{1}{2}$ (3) ו-4 (4) קטנים מדי ומתקבלים אם מחסרים את החפיפה פעמיים או מתעלמים מחלק מהזמן.

המלכודת: לחבר את משכי שתי העבודות ($3+2\frac{1}{4}$) בלי לחסר את החפיפה, או לחסר אותה פעמיים.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת פעולה מוגדרת (הרכבה).

הכלי: נפעיל את

פעמיים, מבפנים החוצה. נ

שים לב:

. כעת

. לכן

.

נעבור על המסיחים: $\frac{1}{\sqrt{2}}$ (1) ו-$\sqrt{2}$ (3) נובעים מטעות בהעלאה בחזקה שלילית; $\frac{1}{2}$ (4) מהיפוך שגוי.

המלכודת: לשכוח ש-

ולחשב $2x^{-2}$ כאילו הוא $\frac{2}{x}$ או $2x^2$.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת גאומטריה במרחב (קובייה).

הכלי: נציב קואורדינטות לקדקודי הקובייה ונחשב את הזווית $\angle ABG$ באמצעות מכפלה סקלרית. נ

שים לב: נבחר

,

(קדקוד שכן ל-$B$ על מקצוע) ו-

. הווקטורים:

(מקצוע) ו-

(אלכסון פאה). המכפלה הסקלרית

, ולכן הזווית ביניהם $90^{\circ }$. נימוק גאומטרי: $BA$ מאונך לפאה הקדמית שבה מונח האלכסון $BG$, ולכן $BA\perp BG$.

נעבור על המסיחים: $60^{\circ }$ (1), $72^{\circ }$ (2) ו-$120^{\circ }$ (4) אינם מתקבלים כאן.

המלכודת: להניח שאלכסון פאה יוצר עם מקצוע זווית שאינה ישרה, בעוד שהמקצוע מאונך לפאה כולה.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת ממוצעים (זיהוי ביטוי שאינו שווה).

הכלי: נחשב כל ביטוי ונשווה לממוצע $\frac{a+b}{2}$. נ

שים לב:

(1) ממוצע $(a+1)$ ו-$(b-1)$ הוא

— שווה;

(2) חצי מהממוצע של $2a$ ו-$2b$ הוא

— שווה;

(4) ממוצע $(-a),(-b),3a,3b$ הוא

— שווה. אבל (3) ממוצע $a,b,(a+b)$ הוא

, ששונה מ-$\frac{a+b}{2}$ (למשל

: $\frac{14}{3}\approx 4.67\ne 3.5$). לכן (3) אינו בהכרח שווה לממוצע.

המלכודת: להניח שממוצע של שלושה איברים ובהם הסכום $(a+b)$ עדיין נותן את ממוצע השניים.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת הסתברות.

הכלי: המשחק נגמר כשמתקבלים שני מספרים שווים; 'בדיוק שני סיבובים' פירושו שבסיבוב הראשון התקבלו מספרים שונים (המשחק נמשך) ובסיבוב השני מספרים שווים (נגמר). נ

שים לב: ההסתברות לשוויון בסיבוב היא

, ולשוני

. לכן

.

נעבור על המסיחים: $\frac{1}{36}$ (1) הוא הסתברות לצמד ספציפי; $\frac{2}{36^2}$ (3) ו-$\frac{6}{36^2}$ (4) נובעים מהכפלה שגויה ללא פישוט או עם מונה שגוי.

המלכודת: לשכוח שהסיבוב הראשון חייב להסתיים בשוני (המשך), ולחשב רק את הסתברות השוויון.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. זו מערכת שתי משוואות.

הכלי: נכפיל את המשוואה השנייה כדי לבטל את איבר המכפלה $xy$ ואת $y$ בחיבור. נ

שים לב: נכפיל את

ב-6 ונקבל

. נחבר אותה למשוואה הראשונה

: האיברים $2xy$ ו-$3y$ מתבטלים ומתקבל

, כלומר $x=10$.

נעבור על המסיחים: 11 (1), 9 (3) ו-8 (4) אינם מקיימים את שתי המשוואות יחד.

המלכודת: לנסות לבודד $y$ תחילה ולהיתקע באיבר המכפלה $xy$, במקום לבטלו בחיבור.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת התחלקות.

הכלי: נכתוב את $x$ ו-$y$ ככפולות של 3 ונבדוק במה הסכום מתחלק תמיד. נ

שים לב: $x=3m$, $y=3n$, ולכן

— תמיד מתחלק ב-3. האם תמיד ב-6? לא:

נותן

, שאינו מתחלק ב-6. לכן המספר הגדול ביותר שבו הסכום מתחלק בוודאות הוא 3.

נעבור על המסיחים: 6 (1), 12 (2) ו-9 (4) אינם מחלקים את $x+y$ בכל המקרים (למשל $9$ אינו מתחלק ב-6, ו-$6$ אינו מתחלק ב-9).

המלכודת: להסיק מ-$x,y$ שהם כפולות של 3 שהסכום מתחלק ב-6, בהתעלם ממקרים כמו

.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת מעגלים ואי-רציונליות.

הכלי: נבטא את השטח באמצעות ההיקף ונבדוק אם שניהם יכולים להיות שלמים. נ

שים לב: היקף

ושטח

. אם $C$ שלם, אז

ו-

— מספר אי-רציונלי (כי $\pi$ אי-רציונלי), ולכן לא שלם. באופן שקול, אם שניהם שלמים אז

רציונלי, ומכאן

רציונלי — סתירה. לכן אין אף מעגל כזה.

נעבור על המסיחים: 1 (1) ו-2 (2) מניחים קיום פתרונות בודדים; 'אינסוף' (3) מניח משפחה שלמה — אך אין אף אחד.

המלכודת: להתעלם מכך ש-$\pi$ אי-רציונלי, ולכן היקף ושטח שלמים בו-זמנית בלתי-אפשריים.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. זו בעיית תנועה (מהירות, זמן, מרחק).

הכלי: נבטא את הזמנים ונשווה. נ

שים לב: הזמן שבו יצחק נוסע $x$ ק"מ הוא

. רות נוסעת $y$ ק"מ בשליש מזמן זה, כלומר ב-

, במהירות 105. לכן

, ומכאן $x=2y$, כלומר $2y=x$.

נעבור על המסיחים: $y=2x$ (2), $3y=x$ (3) ו-$y=3x$ (4) נובעים מבלבול בין המהירויות או מהתעלמות מגורם השליש.

המלכודת: לחשב

בלי להכניס את גורם השליש בזמן.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת השלמת משפטים באוצר מילים.

הכלי: נזהה את הניגוד שמסמן "but" — היצירה מעולם לא _____ לבמה, אלא נועדה להיקרא בקול. המילה החסרה צריכה לשאת משמעות של ייעוד. "intended" (יוּעדה) מתאימה בול: היצירה מעולם לא יועדה לבמה.

נעבור על המסיחים: "exploited" (נוצלה) — לא מתאים להקשר של ייעוד; "distracted" (הסיחה דעת) — חסר משמעות כאן; "pursued" (נרדפה/נשאפה) — אינו משתלב תחבירית עם "for the stage".

המלכודת: לחפש מילה כללית מבלי לשים לב שהניגוד עם "meant to be read aloud" מכתיב מילה שמשמעה ייעוד.

נסמן את תשובה (3).

תשובה (4) נכונה. שאלת אוצר מילים בהקשר מסחרי.

הכלי: נשאל איזו פעולה החברה מבצעת ביחס להבטחה "שביעות רצון או כספך בחזרה". "guarantee" (להבטיח, לערוב) הוא הפועל המדויק — החברה הראשונה שהעניקה ערבות כזו. נפסול: "postpone" (לדחות) — אין היגיון לדחות הבטחה; "manufacture" (לייצר) — לא מייצרים סיסמת שירות; "compliment" (להחמיא) — לא מתאים להקשר.

המלכודת: "compliment" דומה צלילית ל-"complement" ועלול לבלבל, אך אף אחת מהמשמעויות אינה מתאימה.

נסמן את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. שאלת אוצר מילים שההגדרה בה שתולה בגוף המשפט.

הכלי: הנקודתיים שאחרי החסר נותנות הגדרה — "מצב רגוע וממוקד בין שינה לערות". זהו בדיוק "trance" (מצב טרנס). נפסול: "thaw" (הפשרה) — אינו מצב תודעה; "vein" (וריד) — לא קשור; "remedy" (תרופה, מרפא) — אינו מתאר מצב תודעה.

המלכודת: לקפוץ אל "remedy" בגלל אזכור ההיפנוזה כטיפול, אך ההגדרה מתארת מצב תודעה ולא תרופה.

נסמן את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. שאלת ביטויי-יחס (prepositions).

הכלי: נשאל מהו הקשר הלוגי בין הגילוי לבין החישובים המתמטיים — נפטון התגלה באמצעות חישובים, עוד לפני שנצפה בטלסקופ. "by means of" (באמצעות) מדויק. נפסול: "in spite of" (למרות) — הופך את ההיגיון; "on behalf of" (בשם, מטעם) — חסר משמעות כאן; "instead of" (במקום) — היה אומר שהחישובים החליפו את הגילוי, לא נכון.

המלכודת: "instead of" מפתה כי הגילוי קדם לתצפית, אך המשפט מתאר אמצעי ולא תחליף.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (3) נכונה. שאלת אוצר מילים (פועל תנועה).

הכלי: פליטים שנמלטים ממלחמה "_____ אל בליז כדי להימלט". "fled" (נמלטו) מתאים בדיוק לפליטים הבורחים. נפסול: "burst" (התפרצו) — לא משתלב עם "to Belize"; "swore" (נשבעו) — לא קשור לתנועה במרחב; "held" (החזיקו) — חסר משמעות בהקשר של פליטים הבורחים למדינה.

המלכודת: לבחור מילה דרמטית כמו "burst" בלי לבדוק שהתחביר "_____ to Belize" דורש פועל תנועה.

נסמן את תשובה (3).

תשובה (3) נכונה. שאלת אוצר מילים (תואר).

הכלי: הרמז נמצא ב"כתב יותר ממאה מחזות" — מחזאי שכתב כה הרבה הוא "prolific" (פורה, רב-תפוקה). נפסול: "futile" (חסר תוחלת) — סותר את הפוריות; "dormant" (רדום) — הפוך מיוצר פעיל; "negligent" (רשלן) — אינו נגזר מהיקף היצירה.

המלכודת: לבחור תואר שלילי מבלי לקשר אותו לרמז הכמותי "more than a hundred plays".

נסמן את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. שאלת אוצר מילים (שם עצם) המבוססת על צירוף כבול.

הכלי: "within the _____ of a small space" הוא הצירוף "בתוך גבולות של מרחב קטן". "confines" (גבולות, תחומים) יוצר את הצירוף הכבול "within the confines of". נפסול: "ripples" (אדוות) — לא מתאים למרחב; "drifts" (ערמות סחף) — לא קשור; "pillars" (עמודים) — אינו מתאר תחום או גבול.

המלכודת: להתעלם מהצירוף הכבול "within the confines of" ולחפש מילה קונקרטית שאינה מתאימה.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. שאלת אוצר מילים (פועל).

הכלי: משקפיים בעלי עדשות מגוונות אמורים להפחית את מאמץ העיניים — נחפש פועל שמשמעו "להקל, להפחית". "mitigate" (למתן, להקל) מדויק. נפסול: "reimburse" (להחזיר תשלום) — הקשר כספי; "admonish" (לגעור, להוכיח) — לא קשור; "transgress" (לחטוא, לעבור על) — הפוך בהקשר.

המלכודת: כל המסיחים "רשמיים" ופחות מוכרים, אך רק "mitigate" נושא משמעות של הפחתה.

נסמן את תשובה (4).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת ניסוח מחדש — עלינו לשמר את שני הגרעינים של המשפט המקורי: המוזיאון הוא "נווה מדבר של שלווה" (מקום שקט), והוא ממוקם בלב עיר "שוקקת" (תוססת).

הכלי: נזהה את שתי המשמעויות ונחפש ניסוח ששומר על שתיהן. בתשובה (3): "a peaceful spot" = נווה מדבר של שלווה, ו"in the middle of lively Delray Beach" = בלב עיר תוססת — התאמה מלאה. נפסול:

(1) מדברת על גאוות התושבים ועל "understated beauty", רעיון שלא הופיע במקור;

(2) מוסיפה סיבה לבחירת המיקום ("sprawling landscape") שאינה במקור;

(4) שומרת על "busy" אך מחליפה את השלווה ב"magnificent" ומוסיפה "suburb", ומאבדת את ניגוד השקט–ההמולה.

המלכודת: לבחור את (4) כי היא מזכירה מיקום בעיר עמוסה, אך היא משמיטה את גרעין השלווה.

נסמן את תשובה (3).

תשובה (2) נכונה. שאלת ניסוח מחדש.

הכלי: נזקק את הגרעין — כישורי הנאום ("oratorical skills") של צ'רצ'יל היו מכריעים בהרגעת הציבור המדוכא. בתשובה (2): "remarkable rhetorical abilities" = כישורי נאום מרשימים, ו"lifting the British public out of its despair" = הרגעת הציבור המדוכא — התאמה מדויקת. נפסול:

(1) מייחסת את ההצלחה ל"leadership" (מנהיגות) ולא לכישורי נאום;

(3) מייחסת אותה ל"military experience" (ניסיון צבאי), רעיון שאינו במקור;

(4) מייחסת אותה ל"optimism" (אופטימיות), ולא ליכולת הנאום.

המלכודת: כל המסיחים מציגים תכונה חיובית של צ'רצ'יל, אך רק (2) נאמנה למקור המדבר דווקא על יכולת הרטוריקה.

נסמן את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. שאלת ניסוח מחדש עם קשר סיבה–תוצאה.

הכלי: הסיבה במקור היא שהפיסטוקים "עלולים להצית את עצמם" (self-ignite), והתוצאה היא כללי אריזה והובלה נוקשים. בתשובה (4): "can catch fire spontaneously" = הצתה עצמית, ו"the conditions under which they are shipped are strictly regulated" = כללים נוקשים — שימור מלא של הסיבה והתוצאה. נפסול:

(1) מדברת על שינוי גנטי להארכת חיי מדף — לא במקור;

(2) נותנת סיבה שונה ("spoil very easily", מתקלקלים בקלות);

(3) נותנת סיבה שונה ("very fragile", שבירים).

המלכודת: לבחור סיבה "סבירה" כמו קלקול או שבירות, אך המקור נוקב בסיבה ייחודית — הצתה עצמית.

נסמן את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. שאלת ניסוח מחדש.

הכלי: נזקק את הגרעין — אורח חייו הראוותני ("opulent ways") של שאה ג'האן רוקן את קופת האימפריה ("depleted the coffers"). בתשובה (2): "extravagant lifestyle" = אורח חיים ראוותני, ו"drained the Mughal Empire of its wealth" = רוקן את הקופה — התאמה מדויקת. נפסול:

(1) מייחסת את הנפילה לעקשנות ולסירוב לעצות — לא במקור;

(3) עוסקת בהישג צבאי (הכפלת גודל האימפריה) — הפוך בטון וברעיון;

(4) מדברת על נדיבות והערצה — לא קשור.

המלכודת:

(1) מזכירה נזק לאימפריה ומפתה, אך הנזק במקור הוא כלכלי-בזבזני, לא תוצאה של עקשנות.

נסמן את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. שאלת כותרת — עלינו לזהות את הנושא המרכזי של הקטע כולו.

הכלי: נשאל על מה הקטע כולו סובב. הפתיחה עוסקת בשמות יישובים מוזרים, וכל הקטע מתמקד בעיירה ששמה "שמונים ושמונה" ובמקור שמה. "An Unusual Town Name" מקיף בדיוק את הנושא הזה. נפסול:

(1) "Special Post Office" — סניף הדואר מוזכר רק כפרט משנה בפסקה האחרונה;

(3) "What Happened in 1988" — מתייחס רק לפסקה אחת;

(2) "Life in a Kentucky Community" — הקטע אינו עוסק בחיי היום-יום בעיירה.

המלכודת: לבחור כותרת התופסת פרט בולט אחד (הדואר או שנת 1988) במקום את הרעיון הכולל — השם החריג.

נסמן את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. שאלת מטרת-פסקה.

הכלי: נשאל מהו הרעיון המרכזי של הפסקה השנייה. הפסקה מציגה שתי גרסאות למקור השם: ספירת 88 הסנט בכיסו של מנהל הדואר, והמרחק של 8.8 מייל מגלזגו — כלומר היא מסבירה כיצד העיירה קיבלה את שמה. נפסול:

(1) השינוי הרשמי ל"Eighty Eight" מוזכר רק במשפט האחרון של הפסקה, אינו מטרתה;

(3) תפקידיו של נאנאלי מוזכרים כרקע בלבד, לא כמוקד;

(4) מנהל הדואר מוצג, אך לא זו מטרת הפסקה אלא הסבר מקור השם.

המלכודת: לבלבל בין פרט משני (השינוי הרשמי, תפקידי הדואר) לבין מטרת הפסקה השלמה.

נסמן את תשובה (2).

תשובה (1) נכונה. שאלת מטרת-פסקה.

הכלי: הפסקה השלישית מתארת אירוע יחיד — צירוף המקרים בבחירות 1948 שבו נספרו 88 קולות לכל מועמד — שהביא לעיירה רגע של תהילה ודווח ב"Ripley's". זהו "אירוע שהביא את העיירה לתשומת לב הציבור". נפסול:

(2) "Ripley's" מוזכר רק כמי שדיווח על האירוע, לא כנושא הפסקה;

(3) הפסקה אינה עוסקת בדפוסי הצבעה של התושבים אלא בצירוף מקרים חד-פעמי;

(4) הפסקה אינה סוקרת שינויים לאורך תקופה.

המלכודת: לבחור את (3) בגלל אזכור "votes", אך אין מדובר בדפוסי הצבעה אלא באירוע בודד.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (1) נכונה. שאלת הסקה מתוך הטקסט.

הכלי: המילים "Not surprisingly" בפתח הפסקה מקשרות בין גל העניין לבין השנה שבה התרחש — 1988, שנה שמסתיימת ב-"88", בדיוק כשם העיירה. לכן הגל "לא הפתיע":

(1) "a year that ended in 88" תופס בדיוק את הסיבה. נפסול:

(2) המשלוח ב-8/8/88 היה בקשה פופולרית בעקבות הגל, לא הסיבה לו;

(3) הטקסט אינו מזכיר החלפת מנהלת הדואר;

(4) הטקסט מציין שהיא שדרגה את ציוד הדואר בגלל הנפח — הפוך מ"קשה להשיג חותמת".

המלכודת: לבחור את (2) כי 8/8/88 בולט, אך זו תוצאה של גל העניין ולא הסיבה שהוא לא הפתיע.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (3) נכונה. שאלת מילה-בהקשר (vocabulary in context).

הכלי: נציב כל מסיח במקום "volume" ונבדוק היגיון. המשפט: "Such was the volume of mail... that she had to retire her old inkpad" — כלומר כמות הדואר הייתה כה גדולה שנדרש ציוד חדש. "amount" (כמות) משמר בדיוק את המשמעות. נפסול: "type" (סוג) — לא כמות אלא מין; "value" (ערך) — לא רלוונטי לנפח דואר; "appearance" (מראה) — לא קשור.

המלכודת: "volume" יכולה גם להתפרש כ"עוצמת קול" או "נפח פיזי", אך בהקשר של כמות דואר גדולה מדובר ב"amount".

נסמן את תשובה (3).

תשובה (3) נכונה. שאלת "היוצא מן הכלל" בהקשר הפסקה.

הכלי: נבדוק מה משותף לשלוש מהאפשרויות ומה חורג. "thoughts" (מחשבות), "silent speech" (דיבור שקט) ו"internal monologue" (מונולוג פנימי) — כולם מתייחסים לפעילות המחשבתית-הפנימית שהמכשיר קולט. לעומתם "output-input" (פלט-קלט) מתאר את אופן פעולת המכשיר כממשק דו-כיווני, לא את המחשבה הפנימית — ולכן הוא היוצא מן הכלל. נפסול את שלוש האחרות שכן כולן מתארות את אותו רעיון של מחשבה שקטה.

המלכודת: לחפש מילה "קשה" יותר, אך כאן ההבחנה היא רעיונית: שלוש מתארות מחשבה פנימית ואחת מתארת ממשק טכני.

נסמן את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. שאלת ביטוי-בהקשר.

הכלי: הביטוי "all but undetectable" משמעו "כמעט בלתי-ניתן לגילוי" — התנועות כה עדינות שקשה מאוד להבחין בהן. "not easy to see" (קשה לראות) מבטא בדיוק את הרעיון. נפסול: "always present" (תמיד קיים) — עוסק בקיום, לא בקושי הגילוי; "unpredictable" (בלתי-צפוי) — לא קשור; "immeasurable" (בלתי-ניתן למדידה) — חזק מדי, המקור אומר שקשה להבחין, לא שאי-אפשר למדוד כלל.

המלכודת: הצירוף "all but" מטעה — הוא אינו שלילה ("הכל חוץ מ") אלא מדגיש "כמעט לגמרי".

נסמן את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. שאלת סיכום תהליך.

הכלי: נשחזר את שלבי הפעולה מהפסקה השנייה — המשתמש מגבש מילים בשקט; חיישני EEG ו-EMG קולטים את האותות החשמליים ואת תנועות שרירי הפנים; אלגוריתמי בינה מלאכותית מנתחים את הנתונים כדי לזהות את המילים; ולבסוף AlterEgo מתרגם לפעולות.

תשובה (4) עוקבת אחר הרצף הזה במדויק: "forms words silently" ← "sensors detect signals reaching facial muscles" ← "algorithms analyze data to identify the user's words" ← "converts thoughts into actions". נפסול:

(1) גורסת ש"AI selects an appropriate response" — זו רק תת-שימוש של שאילתת אינטרנט, לא המנגנון הכללי;

(2) טוענת שחיישנים "שומעים" את השאלה ושה-EEG/EMG "עונים" עליה — תיאור שגוי של תפקידם;

(3) טוענת שחיישני EEG מעבירים מידע לחיישני EMG — לא נכון, שניהם מזינים את ה-AI.

המלכודת: לבחור ניסוח שנשמע טכני ומפורט (2 או 3) מבלי לבדוק שסדר הרכיבים ותפקידם תואמים לטקסט.

נסמן את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. שאלת הסקה.

הכלי: הטקסט מציין שהתגובה נמסרת כ"auditory feedback via bone-conduction headphones" — משוב שמעי דרך אוזניות הולכת-עצם. משוב שמעי, מעצם הגדרתו ואופן מסירתו באוזניות, הוא דבר שהמשתמש שומע. לכן ניתן להסיק ש"can be heard by the user". נפסול:

(1) "main feature" — הטקסט אינו טוען שזו התכונה המרכזית;

(3) "enables a computer to read thoughts" — זו פעולת החיישנים והבינה המלאכותית, לא המשוב השמעי;

(4) "improves speed" — המהירות אינה נדונה בהקשר זה.

המלכודת: לערבב בין המשוב השמעי (הפלט אל המשתמש) לבין קריאת המחשבות (הקלט מהמשתמש).

נסמן את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת שלילה — עלינו למצוא את הסיבה שאיננה מטרה לשימוש ב-AlterEgo. שימו לב היטב למילה "not".

הכלי: נאמת כל אפשרות מול הטקסט.

(1) גישה למידע ללא פעולה חיצונית — נתמך: "receive a response without any outward actions";

(3) לשאול שאלות בלי להפריע לאחרים — נתמך בעקיפין, שכן השאילתה מנוסחת בשקט פנימי;

(4) להשמיע מחשבות בקול — נתמך: "articulates the user's thoughts out loud", מטרה חשובה עבור בעלי מוגבלות. לעומתן (2) "to conduct an internal monologue" — מונולוג פנימי הוא מה שכבר קיים אצל כולם; AlterEgo אינו נועד לקיים אותו אלא להפוך אותו לפקודות. לכן זו אינה סיבה לשימוש.

המלכודת: בשאלת "not" קל לסמן אפשרות נתמכת מתוך הרגל — כאן שלוש נתמכות ורק (2) חורגת.

נסמן את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת השלמת משפטים המבוססת על היגיון ההקשר.

הכלי: נחפש מילה המתארת אירוע שבו אפשר "לזכות בתואר". אם איסמו לייקולה won the title של "the funniest person in the world", מדובר בתחרות — contest.

נעבור על המסיחים: request (בקשה) אינו אירוע שזוכים בו בתואר ונפסל; object (חפץ/התנגדות) אינו מתאים לאף פירוש; margin (שוליים/מרווח) אינו מסגרת המעניקה תואר. רק contest יוצר משפט הגיוני.

המלכודת: להיתפס למילים "תחרותיות" בלי לבדוק שהמילה משתלבת עם organized by a comedy club ועם won the title.

נסמן את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת השלמת משפטים עם ביטוי-מטבע (phrasal).

הכלי: נזהה שהמשפט מתאר חנויות מכולת קטנות הנפגעות מרשתות סופרמרקט גדולות המציעות מבחר טוב ומחירים נמוכים יותר — כלומר נדחקות ונסגרות. הצירוף put out of business פירושו "הוצאו מהעסק"/נסגרו.

נעבור על המסיחים: pointed out to (הצביעו על) אינו הגיוני; singled out for (בודדו לצורך) אינו מתאר סגירה; called up for (זומנו ל) אינו קשור. רק put out of משלים את המילה business לביטוי תקני.

המלכודת: כל המסיחים מכילים out ונראים דומים — יש לבחון את מילת-היחס הצמודה (of/to/for).

נסמן את תשובה (1).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת השלמת משפטים מסוג הקשר-לוגי.

הכלי: המשפט פותח ב-NASA worked with 15 countries ומחפש even broader ___ למשימת המאדים — כלומר יותר שיתוף-פעולה. collaboration (שיתוף פעולה) מתאים במדויק.

נעבור על המסיחים: abstinence (הימנעות) הפוך מהנדרש; disruption (שיבוש) שלילי ולא הגיוני; intrigue (מזימה/תככים) אינו מתאים להקשר של עבודה משותפת. רק collaboration ממשיך את רעיון worked with.

המלכודת: להתפתות למילה בעלת צליל דרמטי כמו intrigue במקום להיצמד לרעיון ההמשכי של שיתוף.

נסמן את תשובה (3).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת השלמת משפטים על בסיס ידע-עולם והיגיון.

הכלי: צלופחי-חשמל מייצרים זרם חשמלי חזק, ואנחנו מחפשים מה הם עושים בעזרתו לטרף — משתקים אותו. stun פירושו "להמם/לשתק".

נעבור על המסיחים: pry (לפרוץ/לחטט) אינו קשור לזרם; don (ללבוש) אינו הגיוני; soak (להשרות/להרטיב) אינו מה שזרם חשמלי עושה לטרף. רק stun מתאר את פעולת ההלם החשמלי.

המלכודת: המילה don נדירה ועלולה לבלבל, אך אף מסיח אחר אינו יוצר תמונה של פגיעה חשמלית בטרף.

נסמן את תשובה (2).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת השלמת משפטים בהקשר של ייחוס יצירת אמנות.

הכלי: הציור Portrait of a Young Woman is now thought to be the work of Willem Drost, כלומר בעבר יוחס לצייר אחר — רמברנדט. attributed to פירושו "יוחס ל".

נעבור על המסיחים: confronted with (עומת עם) אינו מתאר ייחוס יצירה; reconciled with (פויס עם) אינו הגיוני; entrusted to (הופקד בידי) מדבר על מסירה לאדם, לא על ייחוס יצירה לצייר. רק attributed to מתאים לניגוד "פעם יוחס לרמברנדט — היום נחשב לדרוסט".

המלכודת: entrusted to נשמע קרוב אך מציין הפקדה של חפץ, לא ייחוס יצירה.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת השלמת משפטים פשוטה על צירוף רגיל.

הכלי: נהרות ה-flow through Siberia ומגיעים אל הים — empty into the Arctic Sea, כלומר נשפכים אל הים. empty into הוא הצירוף התקני לנהר הנשפך.

נעבור על המסיחים: offer (להציע) אינו הגיוני לנהר; pause (לעצור) סותר את הזרימה; stare (לבהות) אינו מתאים לעצם דומם. רק empty יוצר את הצירוף empty into.

המלכודת: לחפש מילה "מרשימה" במקום להיזכר בצירוף הקבוע empty into.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת השלמת משפטים על שם-קיבוץ (collective noun).

הכלי: הנשיא וילסון הביא ___ of 48 sheep לרעות בדשא — שם-הקיבוץ לכבשים הוא flock (עדר).

נעבור על המסיחים: peg (יתד) אינו שם-קיבוץ; rift (בקע/סדק) אינו קשור; swamp (ביצה) אינו מתאר קבוצת כבשים. רק flock הוא הצירוף a flock of sheep.

המלכודת: לחפש מילה הקשורה לחווה/דשא במקום את שם-הקיבוץ המדויק לכבשים.

נסמן את תשובה (3).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת השלמת משפטים מסוג הקשר-לוגי.

הכלי: משחת-שיניים מכילה רכיבים ה-can help remove stains but can also damage a tooth's enamel — רכיבים שוחקים. abrasive פירושו "שוחק/מחוספס".

נעבור על המסיחים: oblivious (אדיש/לא-מודע) מתאר אדם, לא רכיב; imminent (קרוב לקרות) אינו הגיוני לרכיב; embellished (מקושט) אינו קשור להסרת כתמים או לשחיקת אמייל. רק abrasive מסביר גם את הסרת הכתמים וגם את נזק האמייל.

המלכודת: להתמקד רק בהסרת הכתמים ולפספס שהמילה צריכה להסביר גם את הנזק — abrasive מכסה את שני הצדדים.

נסמן את תשובה (3).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת ניסוח-מחדש (restatement).

הכלי: נזקק את גרעין המשפט המקורי ונחפש ניסוח שקול. המקור אומר שמספר הנציבים מכל מדינה is proportionate to the state's population — פרופורציוני לגודל האוכלוסייה.

תשובה (4) — "ככל שהאוכלוסייה גדולה יותר, כך יש למדינה יותר נציבים" — זהו בדיוק היחס הישר.

נעבור על המסיחים:

(1) מדברת על מידת ההשפעה של מדינות גדולות — טענה שאינה במקור;

(2) "כל מדינה מיוצגת ללא קשר לגודלה" סותרת את התלות בגודל האוכלוסייה;

(3) "הליך הבחירה שונה ממדינה למדינה" אינו נאמר כלל. רק (4) משמר את היחס הפרופורציוני.

המלכודת:

(2) נשמעת נכונה עובדתית אך מנטרלת את הרעיון המרכזי של תלות בגודל.

נסמן את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת ניסוח-מחדש עם שלילה.

הכלי: it was not a foregone conclusion פירושו "זו לא הייתה תוצאה מובנת-מאליה" — כלומר לא היה בטוח שאנגלית תהפוך לשפה השלטת.

תשובה (4) — "הצמיחה של אנגלית כשפה המדוברת ביותר הייתה רחוקה מלהיות בלתי-נמנעת" — משקפת בדיוק את חוסר-הוודאות.

נעבור על המסיחים:

(1) "אנגלית מזמן השפה הרשמית הראשית" — טענה עובדתית שונה;

(2) עוסקת בשונות אזורית בשפה — נושא אחר;

(3) "היה טבעי שהאנגלית תפתח מאפיינים ייחודיים" — הפוך מ"לא מובן-מאליו". רק (4) שומר על far from inevitable = not a foregone conclusion.

המלכודת: הביטוי not a foregone conclusion — מי שקורא חלקית עלול להבין שזה כן היה ודאי ולבחור את (3).

נסמן את תשובה (4).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת ניסוח-מחדש.

הכלי: המקור אומר ש-use of colloquialisms של קרל סנדבורג challenged the conventions of his day — כלומר השימוש בלשון יומיומית קרא תיגר על המוסכמות.

תשובה (3) — "הלך נגד המקובל בכך שהשתמש בשפה לא-פורמלית בשירתו" — לוכדת גם את colloquialisms (שפה לא-פורמלית) וגם את challenged the conventions (הלך נגד המקובל).

נעבור על המסיחים:

(1) "העדיף ביטויים יומיומיים על פני שפה פורמלית" — נכונה חלקית אך מפספסת את הקריאה-תיגר על המוסכמות;

(2) "שירתו מלמדת על השימוש בשפה בתקופתו" — טענה שאינה במקור;

(4) "סגנונו חוקה על-ידי בני-דורו" — אינו נזכר כלל. רק (3) משמר את שני מרכיבי המקור.

המלכודת:

(1) נשמעת קרובה, אך challenged the conventions הוא הגרעין — לא רק ההעדפה ללשון יומיומית אלא העימות עם המקובל.

נסמן את תשובה (3).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת ניסוח-מחדש.

הכלי: המקור אומר ש-domestic and international investors are appropriating ever greater amounts of arable land in Mali — משקיעים מקומיים ובינלאומיים משתלטים על שטחי אדמה חקלאית גדלים והולכים.

תשובה (2) — "במאלי, אדמה המתאימה לחקלאות הולכת ואובדת למשקיעים מהארץ ומחו\"ל" — שקולה במדויק (arable=מתאים לחקלאות; domestic and international=מהארץ ומחו\"ל; appropriating ever greater=הולכת ואובדת).

נעבור על המסיחים:

(1) "מתחרים על מה שנותר מהאדמה הבלתי-מיושבת" — uninhabited אינו arable, ו"מתחרים" אינו "משתלטים";

(3) "רוב האדמה הבלתי-מפותחת שייכת למשקיעים זרים או לממשל" — טענת-בעלות שאינה במקור;

(4) "רכשו חלק ניכר מהנדל\"ן היוקרתי" — prime real estate אינו arable land חקלאית. רק (2) משמר את "אדמה חקלאית" ואת מגמת ההשתלטות.

המלכודת: להתבלבל בין arable (חקלאי) ל-uninhabited (בלתי-מיושב) שב-(1).

נסמן את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת "איזה מהמשפטים אינו נאמר בקטע" (NOT) על השפה בורושסקי.

הכלי: נבדוק כל טענה מול הטקסט ונחפש את זו שאינה מופיעה.

(1) "אף שפה מוכרת אינה דומה לה" — נאמר: appears unrelated to any other language in the world.

(2) "אין תיעוד כתוב של אריכות-ימי הבורושו בשפה" — נאמר: Burushaski had no written form... no relevant documents exist.

(3) "צורתה הכתובה חדשה יחסית" — נאמר: had no written form until relatively recently.

(4) "אין בה מילים לבעיות בריאות" — טענה זו אינה מופיעה בטקסט כלל. שימו לב שהמילה not בשאלה מודגשת — מחפשים את מה שלא נאמר.

המלכודת: שלוש התשובות הנכונות-עובדתית (1-3) כן נאמרות ולכן נפסלות; קל לשכוח שמחפשים דווקא את היוצא-מן-הכלל.

נסמן את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת הסקה (inference) מהפסקה הראשונה.

הכלי: הפסקה מספרת שעד שנפתח כביש קרקורם ב-1978 הייתה העמק one of the most remote regions in the world — כלומר מבודד מאוד. מכאן נסיק שמעט אנשים באו במגע עם הבורושו לפני 1978.

נעבור על המסיחים:

(1) "אחת מקבוצות אתניות קטנות רבות בעמק" — הטקסט מזכיר קבוצה אחת בלבד;

(2) נכונה;

(3) "שפתם מהעתיקות בעולם" — נאמר שהיא בלתי-קשורה לשפות אחרות, לא שהיא עתיקה;

(4) "הם סייעו בבניית כביש קרקורם" — לא נאמר. רק (2) נובע מהבידוד עד 1978.

המלכודת: לבלבל בין "בלתי-קשורה לשפות אחרות" ל"עתיקה" שב-(3).

נסמן את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת איתור-מידע מהפסקה השלישית על המשמשים (apricots).

הכלי: הפסקה מציינת שהמשמש הוא a major contributor to the robust health of the Burusho — תורם מרכזי לבריאותם.

תשובה (3) — "נחשבים כממלאים תפקיד חשוב בבריאות הבורושו" — שקולה.

נעבור על המסיחים:

(1) "אינם יכולים לגדול בשטח הררי" — נאמר ההפך, שיבולים ופירות פורחים בעמק;

(2) "קשים לגידול בעמק הונזה" — נאמר שנצרכים in enormous quantities, כלומר גדלים בשפע;

(4) "נאכלים יותר בקיץ מאשר בחורף" — נאמר שנאכלים כל השנה (טריים בקיץ, מיובשים בחורף), לא יותר בקיץ. רק (3) משקף את תרומתם לבריאות.

המלכודת:

(4) מתבסס על fresh in the summer and dried in the winter אך מסלף זאת לכמות — הטקסט אומר year round.

נסמן את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת רעיון-מרכזי של הפסקה האחרונה.

הכלי: נשאל "במה עוסקת הפסקה בעיקר". הפסקה מתארת שלב-אחר-שלב כיצד מכינים את מרק המשמשים (bataring daudo): מייבשים משמשים, מרתיחים, מוסיפים בצק קמח ומקבלים מרק כופתאות. זהו תיאור אופן-ההכנה.

נעבור על המסיחים:

(2) "מסביר מדוע המרק הוא מעדן" — הטקסט אומר במפורש less of a delicacy, ההפך;

(3) "מתאר את החורף הקפוא" — מוזכר ברקע בלבד, לא הנושא המרכזי;

(4) "דן בערכו התזונתי" — מוזכר nourishing אך עיקר הפסקה הוא ההכנה, לא הניתוח התזונתי. רק (1) לוכד את מהלך הפסקה.

המלכודת:

(4) מתפתה למילה nourishing, אך רוב הפסקה מוקדשת לתהליך ההכנה.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת הסקה מהפסקה האחרונה על החורף.

הכלי: הפסקה מתארת את המרק כ-a strategy to get through lean seasons with scant resources — אסטרטגיה לצלוח עונות רזות עם משאבים דלים. מכאן נסיק שבחורף זמינים מעט סוגי מזון בעמק.

נעבור על המסיחים:

(1) "הבורושו עוזבים את עמק הונזה" — לא נאמר;

(3) "דלק לבישול מובא דרך כביש קרקורם" — לא נאמר;

(4) "לבורושו אין גישה למים" — נאמר שמערבבים קמח במים, כלומר יש מים. רק (2) נובע מ-lean seasons with scant resources.

המלכודת: לקרוא לתוך הטקסט פרטים שאינם בו (עזיבה/דלק/מים) במקום להיצמד לרמז "עונות רזות/משאבים דלים".

נסמן את תשובה (2).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת מטרת-הפסקה הראשונה.

הכלי: הפסקה מספרת כיצד ב-1519 הגיעה משלחת ספרדית לעולם החדש וראתה לראשונה בד צבוע באדום עז — הקוצ'יניל — ולמדה שמקורו בחרק. זהו תיאור המפגש האירופי הראשון עם הקוצ'יניל.

נעבור על המסיחים:

(2) "מסביר כיצד מיוצר קוצ'יניל" — תהליך ההפקה מתואר בפסקאות מאוחרות, לא כאן;

(3) "מתאר את מטרת משלחת קורטס" — המשלחת מוזכרת אך מטרתה אינה הנושא;

(4) "דן בשימושי הצבע האדום" — מוזכר בקצרה (paints, dyes and even medicines) אך אינו עיקר הפסקה. רק (1) לוכד את המפגש הראשון.

המלכודת: להתפתות ל-(3) כי קורטס נזכר בפתיחה, אך הפסקה עוסקת בגילוי הקוצ'יניל ולא במטרת המסע.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת סיבה מהפסקה השנייה.

הכלי: נחפש מדוע הקוצ'יניל became a sensation. הפסקה אומרת ש-The shade they yielded was deemed the perfect red and became a sensation — הגוון עצמו, "האדום המושלם", הוא שעורר את הסנסציה.

תשובה (1) — "בזכות צבעו העז" — מתאימה.

נעבור על המסיחים:

(2) "בשל זמינותו המוגבלת" — הזמינות המוגבלת של אדומים בכלל מוזכרת כרקע, אך הסנסציה נבעה מאיכות הגוון, לא מהמחסור;

(3) "היה זול" — הפוך, הוא הפך ל-lucrative commodity ולמותרות;

(4) "היה חומר טבעי" — נכון עובדתית אך אינו הסיבה לסנסציה. רק (1) מצביע על הגוון המושלם.

המלכודת:

(2) מתפתה ל-deep reds were elusive, אך זו סיבת-הרקע לערך המסחרי ולא לסנסציה שמקורה באיכות הצבע.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת ייחוס-כינוי (pronoun reference) בשורה 12.

הכלי: נקרא את המשפט The shade they yielded was deemed the perfect red ונשאל מי "הפיק" את הגוון. בשורה הקודמת (11) מדובר ב-shipped tons of dried insects back to Europe — החרקים המיובשים הם שמפיקים את הגוון. לכן they = החרקים (insects).

נעבור על המסיחים:

(1) Aztecs (האצטקים) — הם פיתחו את הטכניקה, אך לא הם ש"הפיקו את הגוון";

(3) artists (אמנים) — מופיעים בהמשך (שורה 13) כמי שחשקו בפיגמנט, לא כמפיקי הגוון;

(4) techniques (טכניקות) — הטכניקה מחלצת את הצבע אך they yielded the shade מתייחס למקור החומרי, החרקים. רק (2) עקבי עם dried insects שבשורה הקודמת.

המלכודת: לקפוץ ל-Aztecs או ל-techniques מהמשפט הסמוך, במקום לעקוב אחר הרפרנט הדקדוקי הקרוב — החרקים.

נסמן את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת מטרת-הפסקה השלישית.

הכלי: הפסקה מתארת כיצד ספרד ניסתה להישאר הספקית הבלעדית — אסרה בעונש להוציא קוצ'יניל, הסתירה את מקורו, ומנגד מדינות אחרות (ותיירי הצרפתי ב-1776) ניסו לגנוב דגימות. המשותף: מאמצים לשלוט בייצור הקוצ'יניל.

נעבור על המסיחים:

(1) "מדוע ספרד רצתה לשמור על סוד ההפקה" — היבט אחד בלבד מתוך הפסקה;

(2) "מדוע תוכניתו של תיירי נכשלה" — פרט משני;

(4) "התפשטות ייצור הקוצ'יניל למדינות אירופיות אחרות" — אינו עיקר הפסקה (וגם תיירי הבריח לקולוניה, לא הפיץ ייצור). רק (3) מקיף את שני הצדדים — שליטת ספרד ומאמצי האחרים.

המלכודת: לבחור פרט ממוקד כמו (1) או (2) במקום הרעיון-העל של השליטה בייצור.

נסמן את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. זו שאלת הסקה על synthetic dyes (שורה 27).

הכלי: נקרא את ההקשר — הצבעים הסינתטיים though more affected by heat and light, were much cheaper (שורות 27–28). קודם בקטע נאמר שצבעים אדומים טבעיים tended to fade when exposed to heat and light. אם הסינתטיים more affected by heat and light, הרי שהם דוהים ביתר קלות מהקוצ'יניל.

תשובה (1) — "דוהים ביתר קלות מהקוצ'יניל" — מתאימה.

נעבור על המסיחים:

(2) "פותחו על-ידי ספרד" — לא נאמר;

(3) "בהירים יותר מהקוצ'יניל" — לא נאמר, ההשוואה היא לרגישות לחום ואור;

(4) "מיוצרים בעיקר בפרו" — פרו קשורה לקוצ'יניל (95%), לא לצבעים הסינתטיים. רק (1) נובע מ-more affected by heat and light.

המלכודת: לבלבל בין העובדה על פרו (השייכת לקוצ'יניל) לבין הצבעים הסינתטיים שב-(4).

נסמן את תשובה (1).