פתרון הבחינה הפסיכומטרית סתיו 2020 — טקסט מלא

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא אנלוגיה, והכלי הוא ניסוח יחס מדויק: הַמְלָכָה היא הפעולה שבסופה מישהו הופך למלך — כלומר "הפעולה : מי/מה שנעשה לו הדבר בעקבותיה".

נעבור על המסיחים:

(1) הרחקה : מרחק — מרחק אינו "מי שהורחק" אלא תוצאה מופשטת, היחס שונה;

(2) הדבקה : דביק — דביק הוא תכונה קבועה ולא תוצר הפעולה, פסול;

(3) הרעלה : רעל — רעל הוא האמצעי שבאמצעותו מרעילים, ולא מי שהפך למורעל (מלכודת: קרבה מילולית לשורש);

(4) הדגשה : מודגש — מודגש הוא מה שנעשה מודגש בעקבות ההדגשה, בדיוק כמו מלך שנעשה מלך בעקבות ההמלכה. לכן

«נסמן» את (4).

תשובה (4) נכונה. הכלי הוא זיהוי גוון המשמעות: זמם הוא תכנן אך בקונוטציה שלילית (לתכנן רעה). נחפש זוג שבו המילה הראשונה = המילה השנייה בגוון שלילי.

(1) בדה : סיפר — בדה אינו "לספר בגוון שלילי" אלא לספר דבר שאינו אמת (להמציא), יחס שונה;

(2) טפל : האשים — טפל (עלילה) הוא סוג של האשמה שקרית, ולא "להאשים באופן שלילי";

(3) פגע : העליב — יחס של סוג/תוצאה ולא של הוספת גוון שלילי לאותה פעולה;

(4) עולל : עשה — עולל הוא "עשה" בגוון שלילי מובהק (לחולל מעשה רע), בדיוק כמו זמם מול תכנן. לכן

«נסמן» את (4).

תשובה (3) נכונה. היחס: אקווריום הוא מְכל שהמים ממלאים אותו ומשמשים בו כמצע-חיים שבתוכו חי היצור. כל המסיחים הם "מְכל : תוכן", ולכן נחדד:

(1) מזווה : מזון — המזון מאוחסן כדי להוצֵא ולהיאכל, אינו מצע חיים;

(2) אבוס : חציר — החציר הוא מזון המונח כדי להיאכל, ולא מצע שבו חיים;

(4) אח : אש — האש היא תהליך/תופעה המתרחשת באח, לא חומר-מצע שבו חי משהו;

(3) עציץ : אדמה — האדמה ממלאת את העציץ ומשמשת מצע קבוע שבו חי וגדל הצמח, בדיוק כמו המים באקווריום. לכן

«נסמן» את (3).

תשובה (1) נכונה. היחס: קצרצר הוא הצורה המוגברת של קצר — "קצר מאוד" (כמו קטנטן = קטן מאוד). נחפש תואר בסיס מול צורה מוגברת (יותר).

(2) חרישי : דומם — דומם אינו "חרישי מאוד" אלא היעדר קול מוחלט, יחס שונה;

(3) חמוץ : חמצמץ — מלכודת מורפולוגית! חמצמץ נראה כמו קצרצר בהכפלה, אך משמעותו "חמוץ במקצת" (החלשה), ולא הגברה — הכיוון הפוך;

(4) קטן : מוקטן — מוקטן הוא "שהוקטן" (עבר תהליך), פעולת גורם ולא הגברת התכונה;

(1) חם : לוהט — לוהט הוא "חם מאוד", הגברה של חם, בדיוק כמו קצרצר מול קצר. לכן

«נסמן» את (1).

תשובה (1) נכונה. היחס: פרס הוא אופן מסוים של חתך (לחתוך לפרוסות) — פעולה כללית מול אופן מסוים שלה.

(2) נקש : הלם — הבדל בעוצמה (הלם חזק מנקש), לא כלל מול אופן מסוים;

(3) מסק : בצר — שתי פעולות קטיף ספציפיות (זיתים מול ענבים), שתיהן פרטניות ומקבילות, אין ביניהן יחס כללי-פרטי;

(4) הצית : ליבה — פעולות עוקבות ושונות (להצית אש מול ללבות אש קיימת);

(1) עיקם : קימר — קימר הוא אופן מסוים של עיקום (לכופף לצורת קשת), פעולה כללית מול אופן מסוים שלה, בדיוק כמו חתך מול פרס. לכן

«נסמן» את (1).

תשובה (2) נכונה. היחס: נזיפות הן האמירות שבאמצעותן מבצעים את פעולת ההוכחה (התוכחה), ושתיהן נושאות מטען של הסתייגות/גינוי.

(1) קובלנות : לשבח — מטען הפוך: קובלנות שליליות אך לשבח חיובי, פסול;

(3) שמועות : להזם — את השמועות מזימים, כלומר הן מושא הפעולה ולא האמצעי לביצועה — כיוון הפוך;

(4) פרסומות : לקנות — פרסומות אינן האמצעי שבו קונים;

(2) השגות : לבקר — השגות הן האמירות שבאמצעותן מבקרים, בדיוק כמו נזיפות שבאמצעותן מוכיחים, ושתיהן בעלות מטען של הסתייגות. לכן

«נסמן» את (2).

תשובה (3) נכונה. הכלי הוא סדר עוצמות: אורות > ריח > מוזיקה. שאלת שלילה — נחפש את הקביעה הסותרת את הסדר. נעבור:

(1) אורות > מוזיקה — תואם;

(2) ריח > מוזיקה — תואם;

(4) אורות > ריח — תואם;

(3) מוזיקה > אורות — סותר, שכן לפי הסדר אורות מעוררים היזכרות יותר ממוזיקה. המלכודת היא לענות על סמך היגד נכון-כשלעצמו ולשכוח שהשאלה מבקשת את הבלתי-מתאים. לכן

«נסמן» את (3).

תשובה (3) נכונה. הכלי הוא בניית שרשרת סיבתית: יותר טלוויזיה ← יותר חשיפה לפרסומות ← פחות פירות וירקות. נרכיב מהמסיחים:

(1) בערוצים שהילדים צופים מפרסמים בעיקר ממתקים/חטיפים — קושר טלוויזיה לחשיפה לממתקים;

(4) חשיפה לפרסומות מגבירה צריכה — ממתקים/חטיפים נצרכים יותר;

(2) יותר ממתקים/חטיפים ← פחות פירות וירקות — סוגר את המסקנה. שלושת אלה (1,4,2) הם הבסיס.

(3) עוסק בכיוון הפוך (אכילת פירות מפחיתה השפעת פרסומות) ואינו נדרש לשרשרת — זהו הנתון הנותר. לכן

«נסמן» את (3).

תשובה (4) נכונה. הכלי הוא הגדרת אפקט פיגמליון: אמונה בלתי-מבוססת מניעה התנהגות שמגשימה אותה (נבואה המגשימה את עצמה).

(1) סקרים בלתי מבוססים ניבאו מפלה, אך התוצאה הפוכה (המפלגה זכתה) — האמונה לא התממשה, פסול;

(2) עדות שקר הובילה להרשעה — עוול בגלל ראיה כוזבת, אין כאן אמונה שמגשימה את עצמה;

(3) השארת התלמידים הטובים העלתה אחוזים — אפקט סינון של המדגם, לא אמונה שמניעה התנהגות מגשימה;

(4) שמועה כוזבת על התמוטטות ← המאמינים משכו כספם ← הבנק אכן התמוטט — האמונה הבלתי-מבוססת הגשימה את עצמה בדיוק. לכן

«נסמן» את (4).

תשובה (1) נכונה. הכלי הוא הסקה ממה שנאמר בלבד. הטקסט מבחין: רישום יוצר עומק באור וצל בלבד, ולא בצבעים — מכאן שבציור, שכן משתמש בצבעים, אשליית העומק נוצרת גם באמצעותם.

(2) 'פחות מרשימה' — הטקסט אינו משווה רמת רושם, אלא מעמד;

(3) 'אינם משתמשים עוד' — הטקסט אומר שבעבר שימש רק כשלב מקדים, וכיום מעמדו התרחב, לא שהשימוש המקדים בוטל;

(4) 'הטכניקה נעשתה דומה' — מלכודת: מה שהשתווה הוא המעמד, לא הטכניקה (שנותרה שונה: אור וצל מול צבעים);

(1) הסקה ישירה מן ההבחנה — בציור העומק נוצר גם בעזרת צבעים. לכן

«נסמן» את (1).

תשובה (3) נכונה. הכלי הוא התאמת שאלה לתשובה על פי כלל חלקיה. התשובה מציינת שני גורמים: ריכוז גבוה של קולטני כאב (נוסיצפטורים) באצבעות הרגליים, ובנוסף היעדר ריפוד שומני שירכך את הפגיעה — שני אלה יחד מסבירים כאב עז בעת מכה.

(1) הליכה יחפים — כלל אינה נדונה;

(2) שוני בין אצבעות רגליים לידיים — התשובה דווקא משווה אותן ('ממש כמו לידיים'), לא מדגישה שוני;

(4) כיצד הרגליים אוספות מידע — מלכודת: זהו רק המשפט הפותח, אך החלק השני (היעדר ריפוד שומני שירכך את הפגיעה, ואותות כאב) עוסק בכאב ולא באיסוף מידע;

(3) מדוע הכאב עז כל כך במכה — מכסה את שני חלקי התשובה. לכן

«נסמן» את (3).

תשובה (1) נכונה. הכלי הוא לכידות לוגית של 'אף ש...' (ויתור). ב-(1): 'אף שהוכח שהמוזיקה תורמת לריכוז אצל רוב התלמידים, אין בכך כדי להצדיק נוהג זה, אלא אם כן יופרך החשש שהתלמידים שיש להם בעיות ריכוז מושפעים ממנו דווקא באופן הפוך' — קוהרנטי: תועלת לרוב אינה מצדיקה את הנוהג כל עוד קיים חשש לפגיעה בתת-קבוצה.

(2) 'פוגעת... מכיוון שיש ראיות שמושפעים באותו האופן' — אם המוזיקה פוגעת בכולם, זו סיבה לזנוח, לא לשמר;

(3) 'אינה משפרת... מן הראוי לאמץ אם יסתבר שאין אמת בטענה שנשכרים ממנו' — לאמץ נוהג בתנאי שאין ממנו תועלת — הפוך;

(4) 'ספק אם יש לעודד... אף על פי שמתרכזים יותר בשקט' — הקישור 'אף על פי' שגוי, נדרש 'מכיוון ש'. לכן

«נסמן» את (1).

תשובה (1) נכונה. הכלי הוא לכידות של ויתור והביטוי 'נס ליחו' (אבד הרעננות). ב-(1): 'אף כי בקובץ שלפנינו רוב המאמרים מתארים את המצב החברתי ששרר לפני יובל שנים, נראה כי לא נס ליחן של הטענות המרכזיות' — ויתור עקבי: אף שהנושא בן חמישים שנה, הטענות עדיין רעננות ורלוונטיות.

(3) 'מכיוון ש... העתידי... כבר נס ליחן' — 'מצב עתידי' אינו מתיישב, ו'כבר נס ליחן' סותר;

(2) 'אף כי רק מעטים... של ימינו... כבר נס ליחן' — הוויתור אינו מתיישב עם התוצאה;

(4) 'מכיוון ש... העכשווי... טרם נס ליחן' — אם מעטים עוסקים בהווה, נימוק ל'טרם נס' אינו מתקבל. לכן

«נסמן» את (1).

תשובה (3) נכונה. הכלי הוא מעקב אחר שלילות ועקביות עמדות. ב-(3): 'עזרא סבור כי הטענה שפעילות גופנית אינה מסייעת להוריד שומנים שגויה מן היסוד' — כלומר עזרא סבור שפעילות כן מורידה. 'ישראל, החולק על עזרא, טוען כי יש בידיו הוכחות שפעילות גופנית אינה משפיעה על רמת השומנים' — ישראל חולק (הפעילות אינה משפיעה) ומביא הוכחה לעמדתו — עקבי.

(1) 'אינה שגויה... המסכים עם... מורידה' — אם עזרא נוטה שהפעילות אינה מורידה, ישראל המסכים עמו לא יוכיח שהיא מורידה;

(2) 'אינה מופרכת... החולק על... אף מעלה' — 'מעלה' דווקא מחזק את הטענה המקורית, לא חולק עליה;

(4) 'מופרכת... המסכים עם... אינה מפחיתה' — עזרא סבור שהפעילות מורידה, וישראל 'המסכים' יטען שאינה מפחיתה — סתירה. לכן

«נסמן» את (3).

תשובה (2) נכונה. הכלי הוא שחזור השרשרת הסיבתית של המשפט המקורי: לחצים בין-לאומיים על המפלגה ← המפלגה יזמה שינוי מדיניות סחר וכללי משחק ← אלה פגעו בקבוצות ← הקבוצות הענישו והפילו את המפלגה.

(1) הופך את הכיוונים: הופכת את הקבוצות למי שהופעלו עליהן עונשים ולמי שהפעילו לחצים בין-לאומיים — שיבוש;

(3) מוסיפה פרט שגוי — 'שהצביעו נגדה עוד לפני שנות התשעים', בעוד במקור ההצבעה נגד היא תוצאת הפגיעה;

(4) מייחסת את הלחצים הבין-לאומיים לקבוצות המקומיות, בעוד במקור הלחצים הופעלו על המפלגה;

(2) משמרת נאמנה: לחץ בין-לאומי ← שינוי יזום ← פגיעה בקבוצות ← הפסד בבחירות. לכן

«נסמן» את (2).

תשובה (1) נכונה. הכלי הוא הפעלת הכללים על המשתתפים. המשתתפים: טייח, נגר, רצף, חשמלאי (בלי סייד ושרברב), בשני שלבים. כלל 1 (חשמלאי≠שרברב) — לא רלוונטי, אין שרברב; כלל 2 (טייח לפני סייד) — לא רלוונטי, אין סייד; כלל 3 (רצף לפני נגר) — פעיל: הרצף חייב לעבוד בשלב שלפני הנגר. בשני שלבים בלבד המשמעות: רצף בשלב 1 ונגר בשלב 2. אילו היה הנגר בשלב 1, לא היה שלב מוקדם יותר לרצף — אי-אפשר. לכן הנגר בהכרח בשלב 2, ואילו הרצף בהכרח בשלב 1. טייח וחשמלאי אינם מוגבלים ויכולים להיות בכל שלב, ולכן אינם בהכרח בשלב השני. נפסול את (2),(3),(4) הכוללים מי שאינו מחויב לשלב 2, ו«נסמן» את (1) — הנגר בלבד.

תשובה (4) נכונה. הכלי הוא שילוב אילוצים. חמישה משתתפים בשני שלבים עם עד שלושה בכל שלב ← חלוקה 3+2. בשלב השרברב שלושה עובדים, והחשמלאי (כלל 1) אינו יכול לעבוד עם השרברב — לכן החשמלאי בשלב של השניים. 'הרצף מאוחר מהטייח' ← טייח בשלב 1, רצף בשלב 2. כלל 3: אם הנגר משתתף, הרצף חייב לפניו — אך הרצף כבר בשלב האחרון (2), ולכן הנגר אינו יכול להשתתף. מכאן שהמשתתפים הם טייח, סייד, רצף, חשמלאי, שרברב (הנגר מחוץ). כלל 2: הטייח (שלב 1) לפני הסייד ← סייד בשלב 2. עד כה שלב 2: רצף, סייד. השרברב חייב בשלב של שלושה: אם ישובץ לשלב 1 עם הטייח, יידרש שלישי, אך היחיד שנותר הוא החשמלאי — האסור עמו. לכן השרברב בשלב 2 (רצף, סייד, שרברב = שלושה), והחשמלאי בשלב 1 עם הטייח. נפסול (1) רצף, (2) סייד, (3) נגר (כלל אינו משתתף) ו«נסמן» את (4) — הטייח עבד עם החשמלאי.

תשובה (3) נכונה. הכלי הוא איתור המסקנה בסוף הפסקה הראשונה: מכיוון שכל ניחוש שווה-סיכוי, 'טבעי לחשוב שמדובר במשחק מזל טהור, ושאין... שום שיקול רציונלי שיש טעם להביאו בחשבון בעת מילוי הטופס'. כלומר המחשבה מובילה לסברה שאין צורך בשיקולים רציונליים.

(1) 'אינה מבוססת על שום שיקול רציונלי' — הפוך: המחשבה דווקא נסמכת על נימוק (שוויון הסיכויים);

(2) 'אמונה שגויה שלכל ניחוש סיכוי זהה' — הפסקה מציגה את שוויון הסיכוי לזכייה כעובדה, לא כאמונה שגויה;

(4) 'מתעלמת מן... מכונה' — בחירת המספרים במכונה אינה קשורה למסקנת 'מזל טהור'. לכן

«נסמן» את (3).

תשובה (4) נכונה. הכלי הוא היגיון הפסקה השנייה: הפרס מתחלק בין הזוכים, ולכן ככל שפחות שותפים לצירוף — גדל חלקו של הזוכה. היבדלות מצמצמת את מספר השותפים, ולכן עשויה להגדיל את סכום הזכייה אם יזכה.

(1) 'יגדיל סיכוייו לנחש' — שגוי: אי-אפשר להשפיע על סיכויי הזכייה;

(2) 'הסכום הכולל של הפרס' — אינו מושפע מבחירת היחיד;

(3) 'יבטיח... חלקו גדול משל שאר המנחשים נכונה' — מלכודת: 'יבטיח' חזק מדי, ואם אחרים ניחשו כמותו הם חולקים שווה בשווה, לא 'גדול משלהם';

(4) מנוסח נכון בזהירות ('עשוי', 'במקרה שיזכה'). לכן

«נסמן» את (4).

תשובה (4) נכונה. הכלי הוא פירוש ביטוי בהקשרו: 'דפוסי העדפה ברורים' פירושו שאילו נבחרו המספרים באקראי לא היה הבדל בשכיחות, אך בפועל סוגי ניחושים מסוימים (מספרים נמוכים, צירופים ה'נראים אקראיים') נבחרים הרבה יותר מאחרים.

(1) השוואה למדינות אחרות — לא נדונה בקטע;

(2) 'רק סוג מסוים של טפסים נבדק' — אינו קשור למשמעות ההעדפה;

(3) 'כולם מנחשים באקראי' — הפוך: הממצא הוא שאינם אקראיים;

(4) 'סוגי ניחושים מסוימים נפוצים הרבה יותר מאחרים' — בדיוק משמעות ההעדפה. לכן

«נסמן» את (4).

תשובה (1) נכונה. הכלי הוא איתור הסיבה שהקטע עצמו נותן (שורות 24-25): מכיוון שרק צירופים מעטים ביותר הם בעלי חוקיות ברורה, המעטים המעדיפים אותם 'מתגודדים' סביב קומץ קטן; ואילו הצירופים הנראים אקראיים רבים לאין-ספור, והבוחרים בהם מתפזרים. לכן כל צירוף חוקי בודד נפוץ יותר מכל צירוף אקראי בודד. הסיבה: יש הרבה פחות צירופים חוקיים מאשר אקראיים.

(2) 'רוב מעדיפים צירופים שאינם אקראיים' — סותר את הקטע (רוב מעדיפים דווקא צירוף הנראה אקראי);

(3) 'בחירה אקראית יכולה להניב צירוף חוקי' — נכון-כשלעצמו אך אינו הסיבה לשכיחות;

(4) 'מרבים לבחור נמוכים היוצרים צירופים חוקיים' — לא מבוסס ואינו הסיבה. לכן

«נסמן» את (1).

תשובה (4) נכונה. הכלי הוא הנימוק המפורש בפסקה האחרונה: הצירוף 1-2-3-4-5-6 נבחר בידי יותר מאלף אנשים בכל הגרלה, ולכן במקרה של זכייה יתחלק הפרס בין רבים והזוכה ירוויח אלפים בודדים ולא מיליונים. הסיבה: משתתפים רבים בוחרים בו.

(1) 'סיכוי שיעלה מספר גבוה' — אינו הנימוק ואינו רלוונטי לגובה הזכייה;

(2) 'רוב סבורים שעדיף אחר' — לא נטען;

(3) 'לא עלה בגורל מעולם' — לא נאמר ואף אינו רלוונטי (הסיכוי זהה לכל צירוף);

(4) 'בוחרים בו רבים' — בדיוק הנימוק. לכן

«נסמן» את (4).

תשובה (1) נכונה. הכלי הוא זיהוי מקור אי-הטהירות: הקטע קובע שהלוטו אינו 'מזל טהור' רק משום ששיטת חלוקת הפרסים מאפשרת להשפיע על גובה הזכייה הצפוי (צירוף נדיר → פחות שותפים → חלק גדול יותר). אם יבוטל המנוף הזה, המשחק יהפוך למזל טהור. קביעת סכום קבוע מראש לכל זוכה, ללא תלות במספר הזוכים, מבטלת לחלוטין את היתרון שבהיבדלות — ואז לא נותר שום שיקול רציונלי.

(2) 'שינוי שיטת בחירת המספרים' — המספרים כבר נבחרים באקראי; שינוי זה אינו מבטל את שיטת החלוקה;

(3) 'הוספת מספרים גבוהים' — משנה סיכויים אך לא את מנגנון החלוקה;

(4) 'בחירת הזוכה מתוך צירופי הממלאים' — אינו הופך את המשחק לטהור. לכן

«נסמן» את (1).

תשובה (4) נכונה. זוהי שאלת אנלוגיה, ועלינו למצוא את היחס המדויק בין המילים המודגשות. הקשר המקורי: נו״ן היא אחת האותיות - פריט מסוים מתוך קבוצה כללית.

נעבור על המסיחים:

תשובה (1) 'בית : סלון' - הסלון הוא חדר בתוך הבית, יחס של חלק ושלם ולא של פריט מתוך קבוצה; נפסול.

תשובה (2) 'עיר : כפר' - שתיהן צורות יישוב באותה רמה, ואין ביניהן יחס של כלל ופרט; נפסול.

תשובה (3) 'כסף : מטבע' - מטבע הוא סוג של כסף, וזו

המלכודת המרכזית: 'סוג של' אינו 'פריט מתוך קבוצה'; נפסול.

תשובה (4) 'עונה : סתיו' - הסתיו הוא אחת העונות, בדיוק כפי שנו״ן היא אחת האותיות.

נסמן את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. שאלת אנלוגיה. הקשר המקורי: עגלון הוא הנוהג של העגלה.

נעבור על המסיחים:

תשובה (1) 'ימאי : ים' - הימאי עובד בים, אך הים אינו כלי הרכב שהוא נוהג בו; מלכודת של קשר תעסוקתי לא מדויק; נפסול.

תשובה (2) 'שייט : משוט' - השייט נעזר במשוט, אך המשוט הוא כלי ולא כלי השיט עצמו; נפסול.

תשובה (3) 'מכונאי : מכונית' - המכונאי מתקן את המכונית ואינו נוהג בה; נפסול.

תשובה (4) 'טייס : מטוס' - הטייס הוא הנוהג של המטוס, בדיוק כמו עגלון ועגלה.

נסמן את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. שאלת אנלוגיה. הקשר המקורי: מתנוסס הוא משהו שקל להבחין בו - מצב שהופך פעולה (הבחנה) לקלה, כשהדבר עצמו הוא המושא.

נעבור על המסיחים:

תשובה (1) 'דולק : לבעור' - דבר דולק כבר בוער, זהו מצב קיים ולא 'קל לבעור אותו'; נפסול.

תשובה (2) 'זריז : לחמוק' - זריז הוא מי שקל לו לחמוק, אבל כאן הזריז הוא הפועֵל (הנושא) ולא המושא; זו המלכודת המרכזית; נפסול.

תשובה (3) 'סגור : להגיף' - אם משהו כבר סגור אין טעם להגיף אותו; נפסול.

תשובה (4) 'רופף : להתיר' - רופף הוא משהו שקל להתיר אותו, בדיוק כפי שמתנוסס הוא משהו שקל להבחין בו (המושא).

נסמן את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. שאלת אנלוגיה. הקשר המקורי: מוציאים אבנים מן המחצבה ומכינים מהן בניין - מקום הפקת חומר הגלם מול המוצר הסופי המיוצר ממנו במקום אחר.

נעבור על המסיחים:

תשובה (1) 'משתלה : אדנית' - אין כאן יחס של חומר גלם ומוצר; נפסול.

תשובה (2) 'כרם : יין' - מוציאים ענבים מן הכרם ומכינים מהם יין, בדיוק אותו יחס.

תשובה (3) 'בית בד : זית' - היחס הפוך: בית הבד הוא המתקן והזית הוא חומר הגלם; נפסול.

תשובה (4) 'מאפייה : לחם' - הלחם מיוצר בתוך המאפייה עצמה, ואילו במחצבה מופק רק חומר הגלם והמוצר נבנה במקום אחר; זו המלכודת; נפסול.

נסמן את תשובה (2).

תשובה (1) נכונה. שאלת אנלוגיה. הקשר המקורי: להעיר זה להפסיק מישהו מלהירדם - פעולה גורמת שמבטלת שינוי מצב ספונטני.

נעבור על המסיחים:

תשובה (1) 'לתקן : להתקלקל' - לתקן זה להפסיק משהו מלהתקלקל; בדיוק אותו יחס.

תשובה (2) 'לסרב : להיענות' - אלה ניגודים בלבד, בלי יחס של הפסקה או גרימה; נפסול.

תשובה (3) 'להתריע : להיזהר' - להתריע גורם למישהו להיזהר, יחס של גרימה חיובית ולא של הפסקה; נפסול.

תשובה (4) 'לרדוף : לנוס' - לרדוף גורם למישהו לנוס; נפסול.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. שאלת אנלוגיה. הקשר המקורי: בלתי נדלה הוא משהו שאי אפשר לכלות (לסיים) אותו - הצירוף 'בלתי'+צורה סבילה מול הפועל הפעיל שמציין את הפעולה שאי אפשר לבצע.

נעבור על המסיחים:

תשובה (1) 'בלתי יציב : ערער' - בלתי יציב הוא משהו שקל לערער, ולא כזה שאי אפשר לערער; נפסול.

תשובה (2) 'בלתי נשכח : נשכח' - שני האיברים הם אותה מילה בצורה סבילה, ולא הפועל הפעיל; זו מלכודת של שורש זהה; נפסול.

תשובה (3) 'בלתי נמנע : אירע' - בלתי נמנע הוא משהו שבהכרח יקרה, לא 'אי אפשר לאונן אותו'; נפסול.

תשובה (4) 'בלתי נראה : ראה' - בלתי נראה הוא משהו שאי אפשר לראות, בדיוק אותו יחס.

נסמן את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. זו שאלת הסקה: עלינו לשחזר מתשובת המורה מה הייתה שאלת התלמיד. המורה מסבירה מדוע ליקוי חמה אינו קורה בכל חודש למרות שהירח מקיף את כדור הארץ מדי חודש - בגלל נטיית מסלול הירח ביחס למישור המילקֶה.

נעבור על המסיחים:

תשובה (1) 'מהו ליקוי חמה' - המורה מניחה שהמושג ידוע ואינה מגדירה אותו; נפסול.

תשובה (2) 'מהו מישור המילקֶה' - המושג משמש כאמצעי הסבר בלבד ואינו נושא השאלה; נפסול.

תשובה (3) 'מדוע נצפה רק ממקום מסוים' - הסבר המורה אינו עוסק כלל במיקום הצפייה; נפסול.

תשובה (4) 'מדוע ליקוי חמה אינו מתרחש אחת לחודש' - זו בדיוק השאלה שהתשובה עונה עליה.

נסמן את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. שאלת הבנה: מבקשים את ההבדל בין הגישה הישנה לגישה של היום. בעבר חילקו התנהגויות ל'מולדות' ו'נרכשות', וכיום מבינים שרוב ההתנהגויות הן תוצר משותף של תורשה וסביבה.

נעבור על המסיחים:

תשובה (1) מנסחת בדיוק את המעבר מ'או-או' (תורשתי או סביבתי) ל'שניהם יחד'; מתאים.

תשובה (2) טוענת שכיום נחקרים 'גורמים אחרים' מעבר למולדות ולנרכשות - אך הפסקה מדברת על שילוב תורשה וסביבה, לא על גורם שלישי; נפסול.

תשובה (3) טוענת שהמוקד עבר 'להתנהגות עצמה ולא לסיבותיה' - היפוך של הנאמר, שכן דווקא עוסקים בסיבות (תרומת תורשה מול סביבה); נפסול.

תשובה (4) טוענת שבעבר חשבו שהמולדות משפיעות על הנרכשות - דבר שלא נאמר בפסקה; נפסול.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. שאלת היסק לוגי על סדר גבהים. נתון שגלית אינה הגבוהה ביותר, הדס אינה הנמוכה ביותר, ושלושתן שונות בגובהן. מכאן שהסידורים האפשריים (מהגבוה לנמוך) הם רק שלושה: דורית>הדס>גלית, הדס>גלית>דורית, הדס>דורית>גלית.

נבדוק את המסיחים:

תשובה (1) 'הדס גבוהה מדורית' - אינה מתקיימת בסידור דורית>הדס>גלית; נפסול.

תשובה (2) 'לא ייתכן שגלית גבוהה מהדס' - בכל שלושת הסידורים הדס גבוהה מגלית, ולכן אף פעם גלית אינה גבוהה מהדס; נכון בהכרח.

תשובה (3) 'לא ייתכן שדורית נמוכה מגלית' - בסידור הדס>גלית>דורית דורית דווקא נמוכה מגלית; נפסול.

תשובה (4) 'דורית היא השנייה' - אינה מתקיימת בכל הסידורים; נפסול.

נסמן את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. שאלת הבנה עם דימוי. שרית ממשילה: מי שמטיל מספיק חכות סביר שיצליח לתפוס דג - כלומר האסטרולוג מפיק כל כך הרבה פרטים שבמקרה חלקם קולעים. מבקשים איזו טענה אינה מתאימה לכוונתה.

נעבור על המסיחים:

תשובה (1) בתיאור הופיעו פרטים רבים ורק אחדים קלעו - תואם את הדימוי; לא זו.

תשובה (2) יוסי פנה לכמה אסטרולוגים ורק אחד קלע - תואם 'הרבה ניסיונות עד הצלחה'; לא זו.

תשובה (4) האסטרולוג מפיק תיאורים לרבים ורק אצל יוסי קלע - תואם; לא זו.

תשובה (3) מדברת על כך שהפרטים למעשה אינם מתאימים ליוסי - זה אינו הדימוי של 'הרבה ניסיונות מולידים הצלחה מקרית'; זו הטענה שאינה מתאימה.

נסמן את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. שאלת הסקה. קירקגור ראה במשנת הגל את פסגת הפילוסופיה, וכל מה שאינו מתיישב איתה אינו פילוסופיה; ומכיוון שהעיד על עצמו שאינו פילוסוף, נובע שהוא סבר שמשנתו אינה מתיישבת עם משנת הגל.

נעבור על המסיחים:

תשובה (1) 'משנתו אינה עולה בקנה אחד עם משנת הגל' - נובע ישירות; מתאים.

תשובה (2) 'שאף לצעוד בדרך הגל' - הפוך, הוא ראה עצמו מחוץ לפילוסופיה ההגליאנית; נפסול.

תשובה (3) 'האמין שהצליח ליישב בין השתיים' - הפוך; נפסול.

תשובה (4) 'איש חוץ מהגל אינו ראוי לתואר פילוסוף' - הקצנה שאינה נאמרת; נפסול.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (3) נכונה. שאלת הבנה: החוקרים הסבירו את הציונים הנמוכים בקבוצת האדום בכך שהאדום יצר תחושת לחץ. מבקשים איזה הסבר אינו יכול לשמש הסבר חלופי - כלומר אינו מחליף את מנגנון הלחץ.

נעבור על המסיחים:

תשובה (1) קריאה על רקע צהוב נוחה יותר - הסבר חלופי תקף; לא זו.

תשובה (2) צהוב מעורר אופטימיות שמשפרת ביצועים - חלופי תקף; לא זו.

תשובה (4) דפי מבחן בשווייץ צהובים בדרך כלל והמוכרוּת מסייעת - חלופי תקף; לא זו.

תשובה (3) אדום גורם לאיבוד ריכוז שיוצר תחושת לחץ - זה חוזר בדיוק למנגנון ה'לחץ' של החוקרים, ולכן אינו הסבר חלופי אלא תמיכה בהסברם; זו המלכודת.

נסמן את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. שאלת היסק. החקיינים (חסרי הרעל) 'רוכבים' על צבעי האזהרה של המין הרעיל; ריבוי חקיינים מלמד את הטורפים שצבעי האזהרה לא תמיד מסמנים סכנה, וכך נפגעת ההרתעה שמגינה על הרעילים - ולכן הרעילים תוקפים אותם.

נעבור על המסיחים:

תשובה (1) 'קיומם של החקיינים פוגע באפקט ההרתעה של צבעי האזהרה' - זו בדיוק הסיבה; מתאים.

תשובה (2) הרעילים מזהים חקיינים טוב יותר מטורפים - אינו רלוונטי לשאלת המניע לתקיפה; נפסול.

תשובה (3) צבעי החקיינים גורמים להם לבלוט - נכון אך אינו מסביר מדוע דווקא הרעילים תוקפים אותם; נפסול.

תשובה (4) תחרות על משאבים - לא נזכר בפסקה כמניע; נפסול.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. שאלת הבנה מסוג 'איזו אינה עולה'. הפסקה מונה כמה סיבות ליחסו המסויג של איבסן: ביקורתו ארוכת השנים על הנטיות הבדלניות, וגם עתידו המקצועי המעורפל - ואילו הכעס על הניטרליות היה רק 'הקש ששבר את גב הגמל'.

נעבור על המסיחים:

תשובה (1) דעתו על עמדת נורווגיה במלחמה עלתה בקנה אחד עם דעתו על מדיניות החוץ בכללותה - עולה, שכן ביקורתו הכללית על הבדלנות קדמה; לא זו.

תשובה (2) המניע לעזיבה מורכב יותר משנהוג לחשוב - עולה מפורשות; לא זו.

תשובה (3) מחזותיו חרגו מהמקובל בסגנון ובעמדות - עולה מ'תאטרון רדיקלי בהשקפותיו ובסגנונו'; לא זו.

תשובה (4) 'התנגדותו לבדלנות לא נבעה אלא מתסכולו המקצועי' - הפסקה מציגה את הביקורת על הבדלנות ואת התסכול המקצועי כשתי סיבות נפרדות, ואין אחת נובעת מהשנייה; זו הטענה שאינה עולה.

נסמן את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. שאלת השלמת משפט. המשפט השלם: 'לולא ידעתי שבזמן ביקורי במוזאון אפגוש את הגדול שבאויביי, לא הייתי מודאג כל כך לקראת הביקור' - הידיעה על הפגישה עם האויב היא שגרמה לדאגה, ולכן בהיעדרה ('לולא ידעתי') לא הייתה דאגה.

נעבור על המסיחים:

תשובה (2) 'ידעתי / ובכל זאת / מודאג' - 'ובכל זאת הייתי מודאג' סותר, שכן אם ידע הרי הדאגה מתבקשת ואין בה 'בכל זאת'; נפסול.

תשובה (3) 'אילו ידעתי / סביר ש- / שאנן אף יותר' - הידיעה על אויב אמורה להגביר דאגה ולא להרגיע; נפסול.

תשובה (4) 'אף שלא ידעתי / לא / מודאג' - 'אף שלא ידעתי... לא הייתי מודאג' חסר היגיון פנימי, אין בו ניגוד; נפסול.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. שאלת השלמה. הרצף ההגיוני: מכיוון שכמות הדגים ליד החופים פחתה, פנו הדייגים לדוג בנהרות האי, ועשו זאת בחשש - מפני שהדיג בים הפתוח בטוח יותר (מסוכן פחות) מהדיג בנהרות הסוערים.

נעבור על המסיחים:

תשובה (1) 'גדלה... העדיפו להתרחק מן הנהרות' - אם הכמות גדלה אין סיבה לשנות מקום, וגם המשך המשפט אינו מתלכד; נפסול.

תשובה (2) 'פחתה / בלב ים... אינו מסוכן' - 'הדבר הכביד עליהם' אינו מתחבר לסיפא על ביטחון הים הפתוח; נפסול.

תשובה (3) 'גדלה / רק בנהרות...' - שוב 'גדלה' סותר את המניע לשינוי; נפסול.

תשובה (4) 'פחתה / בנהרות שב- / הם עשו זאת בחשש / מסוכן פחות...' - שלושת החלקים מתלכדים לרצף עקבי: פחיתה בכמות, מעבר לנהרות, וחשש מפני שהנהרות מסוכנים יותר. שימו לב למילה 'פחות': הים הפתוח מסוכן פחות, כלומר הנהרות מסוכנים יותר, ומכאן החשש.

נסמן את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. שאלת השלמה. פינקר משווה בין דיבור (טבעי) לנגינה בכלי (לא טבעית). מבקריו טוענים שההשוואה שגויה: המקבילה האמיתית לדיבור בתחום המוזיקה היא השירה (שגם אותה רוכשים באופן טבעי), ולא הנגינה בכלי; ולפיכך טענת פינקר כמוה כטענה שהשפה אינה טבעית משום שהכתיבה מחייבת תרגול - השוואה מוטעית.

נעבור על המסיחים:

תשובה (1) 'רכישת הדיבור אינה מורכבת פחות מהנגינה' - אינה מובילה למסקנה על הטבעיות ואינה מתחברת לסיפא על הכתיבה; נפסול.

תשובה (2) 'היכולת לדבר נרכשת אחרי היכולת להבין' - אינו רלוונטי לביקורת על ההשוואה; נפסול.

תשובה (3) 'לרבים יש היכולת לנגן' - אינו מוביל לטענה על הכתיבה; נפסול.

תשובה (4) מציבה את המקבילה הנכונה (שירה מול דיבור, כתיבה מול נגינה) ומתחברת בדיוק לסיפא.

נסמן את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. שאלת הבנה על הרעיון בפסקה הראשונה: כדי לשפוט אדם עלינו לשים את עצמנו במקומו ולבדוק אם בנסיבותיו היינו נוהגים כמוהו.

נעבור על המסיחים:

תשובה (1) 'עד כמה האופן שבו נהג דומה לאופן שבו היינו נוהגים לו היינו במקומו' - בדיוק הרעיון; מתאים.

תשובה (2) 'כיצד רוב האנשים היו פועלים' - הרעיון מדבר עלינו-עצמנו במקומו, לא על 'רוב האנשים'; נפסול.

תשובה (3) 'אם היינו נמנעים מלהיקלע לנסיבות' - סילוף; הרעיון עוסק בהתנהגות בתוך הנסיבות, לא בהימנעות מהן; נפסול.

תשובה (4) 'עד כמה התנהגותו הייתה משתנה לו פעל בנסיבות שלנו' - הפוך: עלינו לשים עצמנו בנסיבותיו שלו, לא אותו בנסיבותינו; נפסול.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. שאלת הדגשה: יש לזהות את המילה שהדגשתה מחדדת את משמעות המשפט 'החוקים אינם קובעים תמיד שמעשים מסוימים הם אסורים כשלעצמם' בהקשרו. ההקשר מנגיד בין איסור מוחלט ('כשלעצמם') לבין איסור התלוי בנסיבות (מה ש'אדם סביר' לא היה עושה). לכן ההדגשה הנכונה היא על 'כשלעצמם' - היא שמעמידה את הניגוד.

נעבור על המסיחים:

תשובה (1) הדגשת 'החוקים' - מסיטה לזהות הקובע, לא לליבת הניגוד; נפסול.

תשובה (2) הדגשת 'מעשים' - אינה רלוונטית לניגוד; נפסול.

תשובה (3) הדגשת 'אסורים' - האיסור עצמו אינו מוקד הניגוד; נפסול.

תשובה (4) הדגשת 'כשלעצמם' - מחדדת שהאיסור אינו מוחלט אלא תלוי-נסיבות; מתאימה.

נסמן את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. שאלת הבנה: מדוע לדעת השופט זמיר 'האדם הסביר' הוא בפועל בית המשפט. לפי הציטוט, האדם הסביר הוא דמות דמיונית המייצגת דרכי התנהגות וערכי מוסר מקובלים - כלומר רעיון ולא אדם ממשי - ובלית ברירה בית המשפט הוא שמגלם אותו.

נעבור על המסיחים:

תשובה (1) 'כי שופט הוא אדם סביר ונבון ולכן מתאים לייצג' - אין זו הסיבה של זמיר; הוא מדגיש שהאדם הסביר אינו אדם ממשי; נפסול.

תשובה (2) 'כי האדם הסביר אינו אדם ממשי אלא רעיון שמנחה את השופט' - בדיוק דברי זמיר; מתאים.

תשובה (3) 'כי חסרים משאבים לחפש את האדם הסביר' - סיבה שלא נאמרה; נפסול.

תשובה (4) 'כי כל אדם בחברה הוא האדם הסביר' - הפוך מן הרעיון של דמות מייצגת אחת; נפסול.

נסמן את תשובה (2).

תשובה (1) נכונה. שאלת הבנה על הפסקה השלישית: איזה ממאפייני הקבלן מוסכם על הכול שהשופט צריך לאמץ. הפסקה אומרת ש'קל לומר שעל השופט לדמיין שיש לו ידע של קבלן - היכרות עם חומרי בנייה ותוצאות הבחירה בהם', וזה החלק שאינו שנוי במחלוקת (בניגוד למאפיינים האישיים).

נעבור על המסיחים:

תשובה (1) 'הקבלן מכיר את החומרים שבהם בנה' - הידע המקצועי המוסכם; מתאים.

תשובה (2) 'מתקשה מאוד בקבלת החלטות' - מאפיין אישי ששנוי במחלוקת אם לאמץ; נפסול.

תשובה (3) 'חסר ניסיון בבניית מבנים מסוג זה' - מאפיין ספציפי שנוי במחלוקת; נפסול.

תשובה (4) 'זהיר במיוחד' - מאפיין אישי שנוי במחלוקת; נפסול.

נסמן את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. שאלת הבנה: מה מדגים מקרהו של יוסף גרמה בפסקה הרביעית. הפסקה פותחת ב'יש מאפיינים של נאשמים שבתי המשפט בוחרים שלא לאמץ', וגרמה - שטען שיש להתחשב באמונתו התרבותית בכישוף - הוא הדגמה לכך שבית המשפט נמנע מאימוץ מאפיינים מסוימים.

נעבור על המסיחים:

תשובה (1) 'העונשים אינם מוצדקים מוסרית' - זו ביקורת המופיעה בפסקה החמישית, לא מה שמדגים גרמה; נפסול.

תשובה (2) 'לעיתים בית המשפט אינו מצליח להיכנס לנעלי הנאשם' - אין כאן כישלון-הבנה אלא בחירה מכוונת שלא לאמץ; נפסול.

תשובה (3) 'לעיתים בית המשפט מתלבט אילו מאפיינים לאמץ' - גרמה אינו מדגים התלבטות אלא דחייה; נפסול.

תשובה (4) 'כשבתי משפט נכנסים לנעלי הנאשמים הם נמנעים מלאמץ מאפיינים מסוימים' - בדיוק מה שהמקרה מדגים.

נסמן את תשובה (4).

תשובה (3) נכונה. שאלת הבנה על הפסקה האחרונה: הקושי שב'קריאה לשופטים להביא בחשבון את כל הידע, התכונות והאמונות של העומד מולם'. הפסקה מסבירה שאם נאמץ את כל תכונות הנאשם ואת נסיבות חייו, נהפוך להיות ממש כמוהו, ואז לא נוכל אלא להסיק שגם אנו לא היינו נוהגים אחרת - כלומר לא נוכל להרשיע.

נעבור על המסיחים:

תשובה (1) 'שום שופט אינו יכול לשפוט אם לא חווה את הנסיבות' - זו דווקא הביקורת שהפסקה מבקשת לדחות, לא הקושי שבאימוץ המלא; נפסול.

תשובה (2) 'בית המשפט שופט אך ורק אנשים שהוא קשוב לנסיבותיהם' - לא נטען; נפסול.

תשובה (3) 'אם יאמצו השופטים את כל הנסיבות והמאפיינים של העומדים מולם, לא יוכלו להרשיע אותם' - בדיוק הקושי; מתאים.

תשובה (4) 'בני אדם מתקשים להזדהות עם נסיבות חיי הסובבים' - הקושי בפסקה אינו קושי רגשי של הזדהות אלא מסקנה לוגית שמונעת הרשעה; נפסול.

נסמן את תשובה (3).

תשובה (2) נכונה. זו שאלה אלגברית שבה איננו צריכים למצוא את $x$ ואת $y$ בנפרד, אלא לזהות ש-$3x+3y$ הוא פי $1.5$ מהנתון. נוציא גורם משותף:

, ולכן

. כעת נחשב

.

נעבור על המסיחים:

(1) $480$ מתקבל מ-$3\cdot 160$ (טעות בערך $x+y$);

(3) $540$ מתקבל אם לוקחים בטעות

;

(4) $680$ הוא פשוט $2\cdot 340$ — הכפלת הנתון עצמו במקום שימוש ב-$x+y$.

המלכודת: לנסות לפתור שני נעלמים ממשוואה אחת (בלתי אפשרי); הפתרון הוא לעבוד עם $x+y$ כיחידה אחת. את התשובה $510$«נסמן».

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא בניית ביטוי אלגברי ממצב מילולי, והכלי הוא לחשב תחילה מה קורה בקומה אחת ואז להכפיל במספר הקומות. בכל קומה ההפרש בין החדרים הגדולים לקטנים הוא $x-y$. במלון יש $F$ קומות זהות, ולכן ההפרש הכולל הוא $F$ כפול $(x-y)$, כלומר $F(x-y)$.

נעבור על המסיחים:

(1) $F$ — מתעלם לגמרי מגודל ההפרש בכל קומה;

(3) $(x-y{)}^F$ — מעלה בחזקה במקום להכפיל, טעות מבנית;

(4) $\frac{x-y}{F}$ — מחלק במספר הקומות במקום להכפיל בו.

המלכודת: לבלבל בין הכפלה במספר הקומות (הנכון) לבין חזקה או חילוק. את הביטוי $F(x-y)$«נסמן».

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא משולשים שווי-שוקיים וזווית חיצונית. הנתון

אומר ש-$D$ נמצאת במרחק שווה משלושת קדקודי המשולש, ולכן $B$ יושב על מעגל שקוטרו $AC$, ומכאן ש-

; אז

. דרך שנייה (כבזינוק): המשולש $BDC$ שווה-שוקיים (

), ולכן

; הזווית $\angle ADB$ חיצונית ל-$BDC$ ולכן שווה

; המשולש $ABD$ שווה-שוקיים (

), ונשארות

לזוויות הבסיס — כל אחת $50^{\circ }$.

נעבור על המסיחים:

(2) $60^{\circ }$ מתקבל מהנחת משולש שווה-צלעות;

(3) $30^{\circ }$ הוא המשלים של $40^{\circ }$ בישר ואינו רלוונטי;

(4) $40^{\circ }$ רק מעתיק את הנתון.

המלכודת: לפספס ש-$D$ הופכת את $B$ לקדקוד של זווית ישרה. את $50^{\circ }$«נסמן».

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא עצרת (פקטוריאל):

. נחשב את הנתון

ונפרק אותו לרצף עוקב מ-$1$ כלפי מעלה.

נבדוק:

, בדיוק כמו $24\cdot 30$, ולכן $a=6$.

נעבור על המסיחים:

(1) $a=5$ נותן

;

(3) $a=8$ נותן

, גדול מדי;

(4) $a=12$ נותן מספר עצום. הדרך הבטוחה היא לצמצם:

.

המלכודת: לנחש לפי גודל $24\cdot 30$ במקום לחשב עצרות בפועל. את $a=6$«נסמן».

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא חישוב שטח מרובע במערכת צירים, והכלי היעיל (כבזינוק) הוא לחלק צורה לא-סימטרית לצורות מוכרות. קדקודי המרובע הכהה הם $(0,0),(0,4),(3,3),(6,0)$. נחלק לשלושה חלקים: ריבוע שצלעו $3$ (התחום $0\le x\le 3,0\le y\le 3$) ששטחו

; משולש עליון בעל ניצבים $1$ ו-$3$ ששטחו

; ומשולש ימני בעל ניצבים $3$ ו-$3$ ששטחו

. נחבר:

.

נעבור על המסיחים:

(1) $12$, (2) $13$, (3) $14$ — כולם מתקבלים מהשמטת אחד המשולשים או מטעות בחצי-שטח.

המלכודת: לנסות נוסחת מרובע יחידה לצורה שאינה מלבן או טרפז מוכר. את $15$«נסמן».

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא אחוזים ומשוואה.

נסמן ב-$S$ את מספר הגולות של שירה וב-$R$ את של רחל. הנתון ׳$20\%$ משירה שווים ל-$30\%$ מרחל׳ נכתב

, כלומר

. הנתון השני:

.

נציב:

.

נעבור על המסיחים:

(1) $6$ ו-(2) $8$ מתקבלים מהיפוך היחס (

) או מטעות בהצבה;

(4) $12$ מתקבל אם מחשבים בטעות את $S$ (שהוא $15$) או מבלבלים בין השתיים.

המלכודת: להפוך את היחס בין $S$ ל-$R$. את $R=10$«נסמן».

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא גאומטריה במרחב (תיבה) ומשפט פיתגורס, והכלי הוא לזהות שהמשולש $ABC$ ישר-זווית. המקצוע האנכי של התיבה (בין $A$ שלמעלה ל-$C$ שמתחתיו) הוא $4$ ס״מ והוא ניצב לבסיס. הצלע $CB$ היא אלכסון פאת הבסיס המלבנית שמידותיה $3$ ו-$6$ ס״מ, ולכן לפי פיתגורס

. המשולש $ABC$ ישר-זווית ב-$C$ וניצביו $4$ ו-$3\sqrt{5}$, ולכן שטחו

.

נעבור על המסיחים:

(2) $12\sqrt{2}$ מתקבל מאלכסון פאה שגוי;

(3) $9$ ו-(4) $10$ מתקבלים אם מתייחסים למשולש ישר-זווית ׳שטוח׳ על פאה במקום לאלכסון המרחבי.

המלכודת: לקחת את $CB$ כצלע ($6$) במקום כאלכסון הבסיס. את $6\sqrt{5}$«נסמן».

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא שטחי מלבן ומקבילית והיחס ביניהם, והכלי המרכזי (כבזינוק) הוא שגם למלבן וגם למקבילית יש אותו גובה — גובה המלבן. לכן שטח המלבן $=$ בסיס(הרוחב) $\times$ גובה, ושטח המקבילית $=BF\times$ אותו גובה. אם שטח המקבילית הוא $\frac{2}{3}$ משטח המלבן, גם הבסיסים ביחס $\frac{2}{3}$: נסמן $BF=2$ יחידות, ואז $BC=3$ יחידות, ולכן

. מכאן

.

נעבור על המסיחים:

(1) $\sqrt{2}$ ו-(4) $3$ מתקבלים מבלבול בין יחס שטחים ליחס אורכים או משורש מיותר;

(3) $\frac{4}{3}$ מתקבל אם לוקחים $\frac{BF}{BC}$ במקום $\frac{BF}{FC}$.

המלכודת: לחלק ב-$BC$ (הבסיס המלא) במקום ב-$FC$ (השארית). את $2$«נסמן».

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא תכונת פעולה ההופכת את עצמה: הדרישה

פירושה שהפעלת הפעולה פעמיים מחזירה את $x$ המקורי (אינוולוציה). נבדוק כל מסיח:

(1) העלאה בחזקת $2$ נותנת

— נפסל;

(2) הכפלה ב-$(-1)$: פעם אחת מקבלים $-x$ ופעם שנייה

— חוזרים ל-$x$, מתאים! (3) הכפלה ב-$0$ נותנת $0$ ואז שוב $0\ne x$ — נפסל;

(4) שורש ריבועי נותן

— נפסל. אמנם הכפלה ב-$(-1)$ מוציאה מספר שלילי, אך הדרישה היא רק ש-

וזה מתקיים.

המלכודת: לחשוב שרק פעולות ׳הפיכות מוכרות׳ כמו שורש מתאימות — דווקא היפוך הסימן מבטל את עצמו. את התשובה ׳הכפלת $x$ ב-$(-1)$׳

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא בעיית הספק עם שינוי בקצב ובזמן, ונעבוד ביחסים (כבזינוק). אם המהירות קטנה פי $2$, אז באותן $3\frac{2}{3}$ שעות גלעד יפתור פי $2$ פחות, כלומר $100$ תרגילים. כעת נשווה זמנים: $3\frac{2}{3}$ שעות הן $3$ שעות ו-$40$ דקות, וחצי מהן הוא בדיוק שעה ו-$50$ דקות. לכן בחצי מהזמן יפתור חצי מ-$100$, כלומר $50$ תרגילים.

נעבור על המסיחים:

(1) $100$ מתעלם מהצטמצמות הזמן לחצי;

(2) $200$ מתעלם גם מהמהירות וגם מהזמן;

(4) $40$ מתקבל מיחס זמנים שגוי.

המלכודת: לשכוח ששני גורמים משתנים — גם המהירות (פי $2$) וגם הזמן (לחצי). את $50$«נסמן».

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא בעיית קבוצות עם ׳לכל היותר׳, ויש לשים לב לשלילה הכפולה: מבקשים מבוגרים שאינם רשומים לא לכדורגל ולא לשחייה. כדי למקסם את מספר החברים שאינם באף חוג, נרצה חפיפה מקסימלית בין החוגים — ש-$60$ שחייני החוג יהיו כולם מתוך $120$ רשומי הכדורגל. אז מספר הרשומים לפחות לחוג אחד הוא $120$ בלבד, ולכן שאינם באף חוג הם

. מכיוון שיש $200$ מבוגרים ורק $180$ אנשים כאלה, ייתכן שכולם מבוגרים — לכל היותר $180$.

נעבור על המסיחים:

(1) $100$, (2) $140$, (3) $160$ — כולם מניחים חפיפה חלקית או אפס-חפיפה (

) במקום חפיפה מקסימלית.

המלכודת: לחסר $120$ ו-$60$ בנפרד; ׳לכל היותר׳ דורש דווקא חפיפה מרבית. את $180$«נסמן».

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא כפולות משותפות. מספר המתחלק גם ב-$4$ וגם ב-$6$ חייב להתחלק בכפולה המשותפת הקטנה ביותר שלהם. לב העניין: הכפולה המשותפת הקטנה של $4$ ו-$6$ אינה $24$ אלא $12$ (כי

ו-

, ולכן הכמ״ק

). נספור את כפולות $12$ בין $1$ ל-$100$: $12,24,36,48,60,72,84,96$ — סך הכול $8$.

נעבור על המסיחים:

(1) $10$ — ספירה שגויה (למשל הוספת $108$);

(3) $7$ — פספוס של אחת הכפולות;

(4) $4$ — ספירת כפולות $24$ בטעות.

המלכודת: להכפיל

ולספור כפולות $24$ במקום כפולות $12$. את $8$«נסמן».

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא אי-שוויונות עם משתנים. נפרק את הנתון $0<\frac{a+b}{a}<1$ לשני חלקים, ומכיוון שנתון $a>0$ נוכל להכפיל בו בלי להפוך את סימן האי-שוויון. מהחלק השמאלי $0<\frac{a+b}{a}$ נכפיל ב-$a$ ונקבל $0<a+b$, כלומר $-a<b$. מהחלק הימני $\frac{a+b}{a}<1$ נכפיל ב-$a$ ונקבל $a+b<a$, כלומר $b<0$. נאחד: $-a<b<0$.

נעבור על המסיחים:

(2) $0<a<b$ ו-(4) $0<b<a$ סותרים את $b<0$;

(3) $b<a<-b$ אמנם דורש $b<0$ אך גם $a<-b$ שאינו נובע בהכרח.

המלכודת: להכפיל באי-שוויון בלי לוודא שהמכנה חיובי (כאן מותר כי $a>0$). את $-a<b<0$«נסמן».

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא ריבוע חסום במעגל, והכלי (כבזינוק) הוא לחשב את שטח המשולש $AED$ כהפרש בין שני שטחים מוכרים. המעגל ברדיוס $1$, ולכן אלכסון הריבוע (הקוטר) הוא $2$ וצלע הריבוע היא $\sqrt{2}$; מכאן

. הנקודה $E$ נמצאת בראש הקשת (

), כלומר בקצה העליון של המעגל, וגובהה מעל המרכז $O$ הוא הרדיוס $1$. נחשב את שטח הדלתון $AEDO$ (אלכסוניו $EO=1$ ו-

הניצבים זה לזה):

. מתוכו נחסר את שטח המשולש $AOD$ (שני שוקיו רדיוסים באורך $1$ הניצבים זה לזה):

. לכן שטח המשולש הכהה

.

נעבור על המסיחים: (2), (3), (4) מכניסים $\sqrt{3}$ או $\frac{3-\sqrt{2}}{2}$ — ערכים ששייכים למשולש $30\text{-}60\text{-}90$ ולא לריבוע, ולכן שגויים.

המלכודת: לא לחשב את $E$ כראש הקשת, או לשכוח לחסר את משולש המרכז. את $\frac{\sqrt{2}-1}{2}$«נסמן».

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא ערך-מקום בשבר עשרוני. במספר $AB.CDE$ כל אות מייצגת ספרה לפי מיקומה: $A$ ספרת העשרות, $B$ האחדות, $C$ העשירית, $D$ המאית ו-$E$ האלפית. לכן

— בדיוק

מסיח (4).

נעבור על המסיחים:

(1) $\frac{ABC.DE}{100}$ מזיז את הנקודה העשרונית לא נכון ונותן ערך שונה לגמרי;

(2) $AB+\frac{CDE}{100}$ מחלק את $CDE$ ב-$100$ במקום לפזר כל ספרה לפי מקומה (נותן בטעות $\dots +C+\frac{D}{10}+\frac{E}{100}$);

(3) $\frac{A+B}{10}+\dots$ מחבר ספרות במקום לשמר את ערך-המקום של כל אחת.

המלכודת: להתייחס ל-$AB$ ול-$CDE$ כמספרים שלמים שמחלקים בחזקת $10$ אחת, במקום לפרק ספרה-ספרה. את מסיח (4)

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא ספירת אפשרויות (קומבינטוריקה) על רשת. התנאי שלכל משבצת צבועה יהיו בדיוק שתי צלעות משותפות עם משבצות צבועות אחרות מאלץ את ארבע המשבצות ליצור ריבוע $2\times 2$ צמוד: רק כך כל אחת מארבע המשבצות גובלת בדיוק בשתיים מהאחרות (שכנה מהצד ושכנה מלמעלה/מלמטה). שורה של $4$ ברצף, למשל, נכשלת — למשבצות הקצה יש רק שכנה אחת. כעת נספור כמה ריבועי $2\times 2$ אפשר למקם ברשת $4\times 4$: הפינה השמאלית-עליונה של ריבוע כזה יכולה לשבת ב-$3$ מיקומים לרוחב וב-$3$ לאורך, ולכן

.

נעבור על המסיחים:

(2) $8$, (3) $6$, (4) $4$ — כולם מתקבלים מספירה חלקית של מיקומי הריבוע (למשל התעלמות מהשורה או מהעמודה האחרונה).

המלכודת: לספור צורות אחרות (שורות/עמודות) שאינן מקיימות את התנאי. את $9$«נסמן».

תשובה (4) נכונה. זו שאלת הסקה מטבלה. היעילות מוגדרת כערך המכפלה [נפח מנוע $\times$ ק״מ לליטר], וככל שהיא גדולה יותר הדגם יעיל יותר. נחשב לכל דגם מהמוצעים:

;

;

;

. הערך הגדול ביותר שייך ל-$E$.

נעבור על המסיחים:

(1) $B$, (2) $C$, (3) $D$ — לכולם מכפלה קטנה יותר; נפח המנוע הגדול של $E$ מכריע למרות ה-$15$ ק״מ/ליטר הנמוך.

המלכודת: לבחור לפי עמודה אחת בלבד (למשל החסכוני ביותר בדלק) במקום לחשב את המכפלה. את $E$«נסמן».

תשובה (4) נכונה. שאלת הסקה מטבלה. ׳האחוז הקטן ביותר שמאבדים מהערך׳ הוא היחס בין ירידת הערך השנתית למחיר הסירה. נחשב לכל דגם מהמוצעים:

;

;

;

. האחוז הקטן ביותר שייך ל-$E$.

נעבור על המסיחים:

(1) $A$ ו-(2) $B$ מאבדים אחוז גדול יותר;

(3) $D$ קרוב אך עדיין $4\%>3.5\%$.

המלכודת: להשוות את ירידת הערך בפאנגה בלבד (ל-$E$ יש ירידה של $700$, הגדולה ביותר!) במקום לחשב אחוז מהמחיר. את $E$«נסמן».

תשובה (2) נכונה. שאלת הסקה מטבלה עם חישוב עלות דלק. עלות הדלק ל-$100$ ק״מ שווה למספר הליטרים ל-$100$ ק״מ כפול מחיר הליטר, כלומר $\frac{100}{\text{ק״מ לליטר}}\times \text{מחיר הדלק}$. נבדוק איזה דגם נותן $3.2$ פאנגה: לדגם $C$ (סולר, $25$ ק״מ/ליטר) מקבלים

— מתאים! נפח המנוע של $C$ הוא $250$ סמ״ק.

נעבור על המסיחים:

(1) $200$ הוא נפח $B$ שעלותו

;

(3) $500$ הוא נפח $D$ שעלותו $\frac{100}{18}\times 0.8\approx 4.4$;

(4) $1,000$ הוא נפח $E$ שעלותו $\frac{100}{15}\times 0.8\approx 5.3$.

המלכודת: לשכוח שסוג הדלק (בנזין $1.6$ מול סולר $0.8$) משנה את העלות, לא רק הק״מ לליטר. את $250$ סמ״ק

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. שאלת הסקה מטבלה. דגם $E$ עובר $15$ ק״מ לליטר דלק. $4$ סירות שטו כל אחת $3$ ק״מ, כלומר יחד

ק״מ. כמות הדלק היא

ליטר.

נעבור על המסיחים:

(1) $\frac{4}{15}$ מתקבל ממספר ק״מ שגוי;

(2) $\frac{8}{15}$ מחשב כאילו $8$ ק״מ;

(3)

מחשב רק $2$ סירות ($6$ ק״מ).

המלכודת: לחשב את המרחק של סירה אחת ($3$ ק״מ) ולשכוח להכפיל ב-$4$ הסירות. את $\frac{4}{5}$«נסמן».

תשובה (3) נכונה. הנושא: תרגום בעיה מילולית למשוואה לינארית עם שבר. נתרגם: בכיתה $8$ בנות ו-$x$ בנים, ולכן סך התלמידים הוא $x+8$. הנתון 'שליש ממספר הבנים שווה לרבע מסך התלמידים' הופך למשוואה

. נכפול את שני האגפים ב-$12$ כדי להיפטר מהמכנים:

, כלומר

, ומכאן $x=24$.

נעבור על המסיחים: $12$ ו-$16$ (מסיחים 1, 2) נובעים מבלבול בין $\frac{1}{3}$ ל-$\frac{1}{4}$ או מהצבה שגויה; $28$ (מסיח 4) נובע מהוספת $8$ לתוצאה שגויה. הצבה בודקת: שליש מ-$24$ הוא $8$, ורבע מ-$32$ הוא גם $8$.

המלכודת: לחשב 'רבע מהבנים' במקום 'רבע מכלל התלמידים'.

«נסמן» את תשובה (3), $x=24$.

תשובה (4) נכונה. הנושא: שטח טרפז והיחס בין שטחים בעלי גובה משותף.

הכלי: שטח טרפז $=\frac{({\text{בסיס}}_1+{\text{בסיס}}_2)}{2}\cdot h$. הקטע $EF$ מאונך לשני הבסיסים, ולכן לשני הטרפזים הקטנים אותו גובה ($EF$). כשהגובה משותף, יחס השטחים שווה ליחס סכומי הבסיסים. בטרפז $ABFE$ סכום הבסיסים הוא

; בטרפז $EFCD$ סכום הבסיסים הוא

. לכן היחס הוא $3:7$.

נעבור על המסיחים: $1:2$ (מסיח 1) הוא יחס של זוג בסיסים בודד; $2:3$ ו-$2:5$ (מסיחים 2, 3) נובעים מצירוף בסיסים לא נכון.

המלכודת: לשכוח שהגובה משותף ולנסות לחשב שטח מלא של כל טרפז.

«נסמן» את תשובה (4), $3:7$.

תשובה (4) נכונה. הנושא: משוואה ריבועית ומספר הפתרונות. נתרגם את הסיפור: '$x$ הוכפל בעצמו' הוא $x^2$, 'הוכפלה התוצאה ב-$4$' הוא $4x^2$, ו'נחסר $64$ ונקבל $0$' הוא

. נחלק ב-$4$:

, ולכן

— שני פתרונות, ובהם $-4$.

נעבור על המסיחים:

(1) '$0$ בלבד' ו-(2) '$4$ בלבד' מתעלמים מכך שלמשוואה ריבועית יש שני פתרונות;

(3) 'שני מספרים ובהם $0$' שגוי כי $0$ אינו פתרון ($4\cdot 0-64\ne 0$).

המלכודת: לזכור רק את השורש החיובי $x=4$ ולשכוח את $x=-4$.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. הנושא: זוויות סביב נקודה וזוויות על ישר.

הכלי: סכום הזוויות על קו ישר הוא $180^{\circ }$. לאורך הישר התחתון נוצרת עם הזווית $75^{\circ }$ זווית משלימה:

. הזווית $125^{\circ }$ שבסרטוט מורכבת משתי זוויות סמוכות — הזווית המשלימה ($105^{\circ }$) והזווית $\alpha$. לכן

, ומכאן

.

נעבור על המסיחים: $25^{\circ }$ (מסיח 1) נובע מטעות חיסור דומה; $30^{\circ }$ ו-$50^{\circ }$ (מסיחים 3, 4) נובעים מזיהוי שגוי של הזוויות המשלימות.

המלכודת: לחשב

במקום לזהות שה-$125^{\circ }$ מכיל בתוכו את הזווית של $105^{\circ }$.

«נסמן» את תשובה (2),

.

תשובה (1) נכונה. הנושא: אחוזים על אחוזים. נתרגם 'אחוז מ-' לכפל: $5\%$ של $20\%$ מ-$a$ הוא $\frac{5}{100}\cdot \frac{20}{100}\cdot a$, וזה שווה ל-$x$ אחוזים מ-$a$, כלומר $\frac{x}{100}\cdot a$. נחלק את שני האגפים ב-$a$ (חיובי) ונקבל

. אגף שמאל שווה

, ולכן

, כלומר $x=1$.

נעבור על המסיחים: $2,3,4$ (מסיחים 2–4) נובעים מטעות בהכפלת השברים או מחיבור האחוזים במקום הכפלתם.

המלכודת: לחשב $5\%+20\%$ או לשכוח לחלק ב-$100$ פעמיים.

«נסמן» את תשובה (1), $x=1$.

תשובה (2) נכונה. הנושא: חוקי חזקות ופתרון משוואה. נפתח את המשוואה:

. נכפול ב-$64$:

. מכיוון ש-$0<x$ נחלק ב-$x$:

, ולכן

.

נעבור על המסיחים: $1$ (מסיח 1) אינו מקיים ($2\cdot (1/2{)}^7\ne 1$); $\frac{1}{2}$ (מסיח 3) הוא ערך $\frac{x}{2}$ ולא $x$; $2^6$ (מסיח 4) נובע משכחת החילוק ב-$x$ (פתרון

).

המלכודת: לפתור

במקום

.

«נסמן» את תשובה (2), $x=2$.

תשובה (4) נכונה. הנושא: בעיה מילולית של הצטברות לינארית עד סף. המפלס נמוך ב-$1$ מטר $=100$ ס"מ מהסכר, ובכל יממה הוא עולה ב-$3$ ס"מ; המים גולשים כשההצטברות עוברת $100$ ס"מ. נחשב את ההצטברות בסוף כל יממה: אחרי $31$ ימים $\to 93$ ס"מ, אחרי $32$ ימים $\to 96$ ס"מ, אחרי $33$ ימים $\to 99$ ס"מ (עדיין מתחת ל-$100$), ואחרי $34$ ימים $\to 102$ ס"מ — עברנו את גובה הסכר. לכן הגלישה מתחילה במהלך היממה ה-$34$.

נעבור על המסיחים: $31,32,33$ (מסיחים 1–3) נותנים $93,96,99$ ס"מ — עדיין לא הגיעו ל-$100$.

המלכודת: לחלק $100/3\approx 33.3$ ולעגל כלפי מטה ל-$33$ במקום לקחת את היממה שבה בפועל חוצים את $100$.

«נסמן» את תשובה (4), היממה ה-$34$.

תשובה (2) נכונה. הנושא: נפח חרוט ורגישות לשינוי מְמַדים.

הכלי: נפח חרוט $=\frac{1}{3}\pi r^{2}h$, כלומר הנפח פרופורציוני ל-$r^2\cdot h$. נבדוק כל שינוי: הכפלת הגובה פי $2$ מכפילה את הנפח פי $2$; הכפלת הרדיוס פי $2$ מכפילה את $r^2$ פי $4$ — כלומר את הנפח פי $4$; הכפלת שטח הבסיס ($\pi r^2$) פי $2$ מכפילה את הנפח פי $2$ בלבד. הגדול ביותר הוא הכפלת הרדיוס — פי $4$.

נעבור על המסיחים:

(1) ו-(3) נותנים פי $2$;

(4) שגוי כי השינויים אינם שקולים.

המלכודת: לחשוב שהכפלת הרדיוס והכפלת שטח הבסיס שקולות — אך הרדיוס מופיע בריבוע.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. הנושא: הסקה משילוב תרשים קווי ותרשים עוגה. מהתרשים הקווי, בפברואר צרכה משפחה ב סך הכול $300$ מ"ק. כעת נבדוק איזה שימוש נותן בדיוק $60$ מ"ק לפי תרשים העוגה של משפחה ב: רחצה $30\%\to 90$, כביסה $15\%\to 45$, הדחת השירותים $30\%\to 90$, ניקיון הבית $20\%\to 60$. רק ניקיון הבית ($20\%$ מ-$300$) נותן $60$ מ"ק.

נעבור על המסיחים: רחצה והדחת השירותים (מסיחים 1, 3) נותנים $90$; כביסה (מסיח 2) נותנת $45$.

המלכודת: לקרוא את הצריכה מהמשפחה הלא נכונה או להשתמש בעוגה של משפחה א.

«נסמן» את תשובה (4), ניקיון הבית.

תשובה (2) נכונה. הנושא: קריאת מגמות ירידה בתרשים קווי לשתי סדרות. 'חודש חסכוני' הוא חודש שבו הצריכה ירדה לעומת החודש הקודם; אנו מחפשים חודשים שבהם ירדה הצריכה בשתי המשפחות בו-זמנית. נעקוב אחר הירידות: משפחה א יורדת במרץ, אפריל, ספטמבר, אוקטובר ודצמבר; משפחה ב יורדת באפריל, מאי ואוקטובר. החודשים המשותפים לשתיהן הם אפריל ואוקטובר בלבד — כלומר $2$ חודשים.

נעבור על המסיחים: $1$ (מסיח 1) סופר חודש משותף אחד בלבד; $3$ ו-$4$ (מסיחים 3, 4) סופרים ירידות של משפחה אחת בלבד.

המלכודת: לספור ירידה של משפחה אחת ולא לדרוש ירידה משותפת לשתיהן.

«נסמן» את תשובה (2), $2$ חודשים.

תשובה (1) נכונה. הנושא: בניית תרשים של סכום שתי סדרות. הצריכה המשותפת בכל חודש היא סכום צריכות א ו-ב. נבחר חודש מבחין ונשווה בין ארבעת התרשימים המוצעים — בחודש מאי צריכת משפחה א היא $600$ וצריכת משפחה ב היא $200$, ולכן הצריכה המשותפת היא

מ"ק. רק תרשים (1) מציג $800$ במאי; תרשים (2) ו-(4) מציגים $900$, ותרשים (3) מציג $1000$.

נעבור על המסיחים: הם נובעים מחיבור שגוי או מקריאה לא מדויקת של אחת הסדרות במאי.

המלכודת: לחבר לפי הערכה גסה במקום לקרוא את שני הערכים במדויק ולסכם.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. הנושא: הסקה משולבת מתרשים קווי ומתרשים עוגה. שתי המשפחות מקצות $20\%$ מהמים לניקיון הבית, ולכן התנאי 'צריכת ב לניקיון הבית = מחצית צריכת א לניקיון הבית' שקול לתנאי הפשוט 'סך הצריכה של ב = מחצית סך הצריכה של א' באותו חודש (האחוז הזהה מצטמצם). נחפש חודשים שבהם ערך משפחה ב הוא בדיוק חצי מערך משפחה א: פברואר (

), יולי (

), אוקטובר (

) ונובמבר (

) — סך הכול $4$ חודשים.

נעבור על המסיחים: $5$ (מסיח 1) סופר חודש נוסף שאינו מקיים בדיוק חצי; $3$ ו-$2$ (מסיחים 2, 3) מפספסים חודשים.

המלכודת: להיתקע על אחוזי ניקיון הבית במקום להבין שהם זהים בשתי המשפחות ומצטמצמים.

«נסמן» את תשובה (4), $4$ חודשים.

תשובה (2) נכונה. הנושא: ערך מוחלט ומספר הערכים האפשריים. מ-

נובע $x=13$ או

, ומ-

נובע $y=4$ או $y=-4$. נפרט את כל הצירופים של $|x-y|$:

,

,

,

. הערכים השונים הם $9$ ו-$17$ בלבד — שני ערכים.

נעבור על המסיחים: $1$ (מסיח 1) מתקבל אם שוכחים את אפשרויות הסימן; $3$ (מסיח 3) סופר את $17$ פעמיים כשונה; 'אינסוף' (מסיח 4) מתאים רק אם $x,y$ אינם מוגבלים.

המלכודת: לחשוב שיש ערך יחיד או ארבעה, במקום לזהות שהערכים מצטמצמים לשניים.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (1) נכונה. הנושא: היקף מעגל והקשר בין קטרים.

הכלי: היקף מעגל פרופורציוני לקוטרו (

). שני המעגלים הקטנים משיקים זה לזה ומשיקים למעגל הגדול בקצות הקוטר $AB$, ולכן סכום הקטרים שלהם שווה בדיוק לקוטר המעגל הגדול:

. סכום ההיקפים הקטנים הוא

— וזה בדיוק היקף המעגל הגדול, כלומר $x$.

נעבור על המסיחים: $2x$ ו-$4x$ (מסיחים 2, 4) נובעים מהכפלה שגויה של ההיקף; $\frac{x}{2}$ (מסיח 3) נובע מהנחה שגויה שכל מעגל קטן תורם חצי.

המלכודת: לחשוב בשטחים (פרופורציה ריבועית) במקום בהיקפים (פרופורציה לינארית לקוטר).

«נסמן» את תשובה (1), $x$.

תשובה (4) נכונה. הנושא: ממוצע ואי-שוויון.

נסמן ב-$a$ את גילו של אסף וב-$d$ את גילו של דוד. הנתון 'ממוצע הגילים גדול ממחצית גילו של דוד' הוא $\frac{a+d}{2}>\frac{d}{2}$. נכפול ב-$2$: $a+d>d$, ומכאן $a>0$ — כלומר קיבלנו רק שגילו של אסף חיובי, וזה נכון תמיד. אין בנתון שום מידע על היחס בין $a$ ל-$d$.

נעבור על המסיחים:

(1) '$a>d$', (2) '$a<d$' ו-(3) '$a=d$' — לכל אחת אפשר למצוא דוגמה נגדית המקיימת את הנתון (למשל

מול

), ולכן אף אחת אינה נכונה בהכרח.

המלכודת: לפרש 'ממוצע גדול ממחצית' כאילו הוא כובל את היחס בין הגילים.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. הנושא: פישוט ביטוי רציונלי בעזרת כפל מקוצר. נפרק את המכנה הראשון:

, ולכן

. דרך בדיקה מהירה: נציב

ונקבל

; רק המסיח

תואם.

נעבור על המסיחים:

,

,

(מסיחים 1, 3, 4) — כולם נופלים בהצבה.

המלכודת: לשכוח להביא למכנה משותף לפני החיסור.

«נסמן» את תשובה (2), $\frac{a-b}{b}$.

תשובה (3) נכונה. הנושא: הסתברות מותנית לאורך שרשרת זריקות. ידוע שהזריקה הראשונה קלעה, ולכן ההסתברות שהזריקה השנייה תקלע היא $\frac{1}{2}$. נפרק את הזריקה השלישית לפי מה שקרה בשנייה: אם השנייה קלעה (הסתברות $\frac{1}{2}$) — הסיכוי לקלוע בשלישית הוא $\frac{1}{2}$, תרומה

; אם השנייה החטיאה (הסתברות $\frac{1}{2}$) — הסיכוי לקלוע בשלישית הוא $\frac{1}{4}$, תרומה

. סך הכול

.

נעבור על המסיחים: $\frac{1}{4}$ (מסיח 2) מתעלם מאחד המסלולים; $\frac{1}{8}$ (מסיח 1) לוקח מסלול אחד בלבד; $\frac{3}{4}$ (מסיח 4) מחבר בלי לשקלל בהסתברויות.

המלכודת: לשכוח שיש שני מסלולים לזריקה השלישית — דרך קליעה ודרך החטאה בשנייה.

«נסמן» את תשובה (3), $\frac{3}{8}$.

תשובה (3) נכונה. הנושא: בעיית מהירות-דרך-זמן עם יציאה מושהית. מהירות הצב היא $0.5$ מטר לשנייה, ולכן הזמן שלוקח לו לעבור $100$ מטר הוא

שניות. מהירות הארנב גדולה פי $20$:

מטר לשנייה, ולכן הוא עובר $100$ מטר ב-

שניות. הארנב יצא $T$ שניות אחרי הצב אך הגיע יחד איתו, ולכן

, כלומר

.

נעבור על המסיחים: $200$ (מסיח 4) הוא זמן הצב עצמו בלי הפחתת זמן הריצה של הארנב; $160,180$ (מסיחים 1, 2) נובעים מחישוב שגוי של מהירות או זמן הארנב.

המלכודת: לשכוח שהארנב עצמו רץ $10$ שניות ולהשוות רק את זמני היציאה.

«נסמן» את תשובה (3),

.

תשובה (4) נכונה. הנושא: תכונות מכפלה של מספרים הקטנים מ-$1$. הנתון $a<1$ ו-$b<1$ אינו מגביל את הסימן: $a,b$ יכולים להיות שברים חיוביים, מספרים שליליים ואפילו $0$. נבדוק כל טענה בעזרת דוגמאות נגדיות:

(1) 'בהכרח שלילי' נופל כי

נותן

;

(2) 'בהכרח חיובי וקטן מ-$1$' נופל כי

נותן

;

(3) 'כל מספר חוץ מ-$1$' נופל כי אפשר לקבל גם $1$ — למשל

(שניהם קטנים מ-$1$) נותנים $M=1$. מכאן ש-$M$ עשוי להיות כל מספר, ובכלל זה $1$.

המלכודת: להניח ש'קטן מ-$1$' פירושו 'חיובי וקטן מ-$1$', ולפסול את הערך $1$.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. הנושא: הגובה ליתר במשולש ישר-זווית ומשולשים דומים.

הכלי: הגובה מהזווית הישרה אל היתר מקיים

(ממוצע הנדסי של קטעי היתר). נפעיל:

, ולכן

. אפשר לראות זאת גם מדמיון המשולשים $ABD$ ו-$CAD$:

, כלומר

, ומכאן

.

נעבור על המסיחים: $\sqrt{5}$ (מסיח 1) נובע מחיבור $3+2$ תחת השורש בטעות; $2\sqrt{2}$ ו-$\sqrt{3}$ (מסיחים 2, 3) נובעים מיישום שגוי של פיתגורס במקום הממוצע ההנדסי.

המלכודת: להשתמש ב-

או לחשב יתר במקום גובה.

«נסמן» את תשובה (4),

.

התשובה הנכונה היא (1) tasks – מטלות/משימות. המשפט אומר שבתעשיות רבות, פעולות חוזרות ונשנות (repetitive) מבוצעות כיום בידי מכונות במקום בני אדם; הפועל performed ('מבוצעות') דורש שם עצם שמתאר משהו שניתן לבצע – מטלות. נפסול את המסיחים: volumes (נפחים/כמויות), levels (רמות/שלבים) ו-concerns (דאגות) – אף אחד מהם אינו דבר ש'מבוצע' בידי מכונה במקום אדם. לכן נסמן (1).

התשובה הנכונה היא (2) mild – מתון/נעים. הרמז במשפט הוא 'זרם ימי חמים' (a warm offshore current) המקנה לוונקובר אקלים מתון. נפסול את המסיחים: foreign (זר), parallel (מקביל) ו-tight (הדוק/צמוד) – אף אחד מהם אינו סוג של אקלים הנובע מזרם חמים. לכן נסמן (2).

התשובה הנכונה היא (2) refuge – מפלט/מקלט. המבצר Castel Sant'Angelo שימש את האפיפיורים כמקום ___ בעתות סכנה (during times of danger), כלומר מקום מפלט/מחסה. נפסול את המסיחים: sensor (חיישן), friction (חיכוך) ו-grief (צער) – אף אחד מהם אינו 'מקום' שאליו נמלטים בעת סכנה. לכן נסמן (2).

התשובה הנכונה היא (1) Vacant – ריק/פנוי. בתים שהם 'יעד קל לגנבים' (easy targets for thieves) הם בתים ריקים, שאין בהם דיירים המרתיעים גנבים. נפסול את המסיחים: Urgent (דחוף), Pleasant (נעים) ו-Decent (הגון/ראוי) – אף אחד מהם אינו מסביר מדוע בית יהיה יעד קל לגניבה. לכן נסמן (1).

התשובה הנכונה היא (4) mechanisms – מנגנונים. הזעה היא אחד המנגנונים הביולוגיים שמווסתים את חום הגוף; הצירוף 'biological ___ that regulate' דורש דבר-מה שמבצע ויסות – מנגנון. נפסול את המסיחים: categories (קטגוריות), formulations (נוסחאות/תרכובות) ו-territories (טריטוריות/שטחים) – אף אחד מהם אינו 'מווסת' טמפרטורת גוף. לכן נסמן (4).

התשובה הנכונה היא (3) endured – נסבלו/נספגו. הרומנים מתארים את התנאים הקשים (harsh conditions) שאותם נשאו/ספגו עובדי החוות הדנים בסוף המאה ה-19. נפסול את המסיחים: pursued (נרדף/נשאף), collided (התנגש) ו-denied (הוכחש/נשלל) – אף אחד מהם אינו מתאר יחס נכון בין 'תנאים קשים' לבין העובדים שחוו אותם; שימו לב ש-denied הוא כמעט היפוך המשמעות. לכן נסמן (3).

התשובה הנכונה היא (2) dismissed – זכתה לזלזול/נדחתה. מילת הניגוד Though ('אף על פי') והסיפא 'is now highly regarded' ('כיום זוכה להערכה רבה') מחייבות פועל בעל משמעות שלילית בעבר: עבודתה זכתה לזלזול מצד מבקרים רבים בחייה. נפסול את המסיחים: indulged (פינק/התמכר), obtained (השיג) ו-committed (ביצע/התחייב) – אף אחד מהם אינו יוצר את הניגוד הנדרש להערכה של ימינו. לכן נסמן (2).

התשובה הנכונה היא (1) make up – מהווים. חרקים מהווים 85 אחוזים מכל ממלכת החי; הצירוף 'make up ... percent of' פירושו 'מהווים ... אחוזים מ-'. נפסול את המסיחים: stand by (עומדים לצד/ממתינים), bring up (מעלים/מגדלים) ו-keep out (נשארים בחוץ/מונעים כניסה) – אף אחד מצירופי הפועל האלה אינו מתאים למשפט על שיעור באחוזים. לכן נסמן (1).

התשובה הנכונה היא (4). המשפט המקורי אומר שאף על פי שהמוגולים היו מוסלמים אדוקים, רוב אמנותם הייתה חילונית באופייה – כלומר ניגוד בין אמונתם הדתית לבין תוכן אמנותם.

תשובה (4) – 'המוגולים יצרו בעיקר אמנות חילונית למרות שהיו מוסלמים אדוקים' – משמרת בדיוק את הרעיון ואת הניגוד. נפסול את השאר:

(1) 'אסרו כל אמנות חילונית' – הפוך מהמקור;

(2) 'גם חילוני וגם דתי מיוצגים באמנותם' – מוסיפה מרכיב דתי שאינו במקור;

(3) 'יצירותיהם היו רוחניות/דתיות במובהק' – הפוך מ'חילונית'. לכן נסמן (4).

התשובה הנכונה היא (2). המשפט המקורי אומר שהגמל הבקטריאני המבוית גדול ומוצק בהשוואה לזן הפראי; מכאן שהזן הפראי קטן ורזה יותר מהמבוית.

תשובה (2) – 'הגמל הבקטריאני הפראי קטן ורזה יותר מהזן המבוית' – היא בדיוק היפוך היחס הנכון. נפסול את השאר:

(1) 'הפראי קל יותר לביות מזנים אחרים' – מוסיף מידע שאינו במקור;

(3) 'המבויתים עולים במספרם על הפראיים' – עוסק בכמות, לא בגודל;

(4) 'כל הגמלים הבקטריאניים גדולים ואיטיים מגמלים אחרים' – משווה לגמלים אחרים, לא בין מבוית לפראי. לכן נסמן (2).

התשובה הנכונה היא (3). המשפט המקורי אומר שההיסטוריון הנודע ג'פרי אלטון 'חילץ מאלמוניות' (rescued from obscurity) את תומס קרומוול, יועצו הבכיר של הנרי השמיני – כלומר קרומוול היה דמות לא-ידועה עד שאלטון כתב עליו.

תשובה (3) – 'תומס קרומוול היה דמות אלמונית עד שההיסטוריון הנכבד ג'פרי אלטון כתב עליו' – היא בדיוק אותו רעיון. נפסול את השאר:

(1) 'תיאר את ניסיונות קרומוול להגן על הנרי' – ממציא תוכן שאינו במקור;

(2) 'היה ההיסטוריון הגדול הראשון שחקר את תפקידו' – לא נאמר במקור שהיה 'הראשון';

(4) 'המחקר ביסס את המוניטין של אלטון' – הופך את כיוון ההשפעה (מי חילץ את מי). לכן נסמן (3).

התשובה הנכונה היא (1). המשפט המקורי אומר שבמהלך שני העשורים האחרונים פיתחו מטאורולוגים שיטות לחולל משקעים כאמצעי להגברת כמות הגשם באזורי בצורת.

תשובה (1) – 'מטאורולוגים יכולים להגדיל את כמות הגשם באזורים הסובלים מבצורת באמצעות טכניקות לגירוי משקעים שפותחו בעשרים השנים האחרונות' – משמרת את שלושת הרכיבים: הגברת גשם, אזורי בצורת, ושיטות שפותחו לאחרונה. נפסול את השאר:

(2) עוסקת בחיזוי מתי וכמה משקעים ירדו – חיזוי, לא חוֹלְלוּת גשם;

(3) עוסקת בחקר סיבות הבצורת – ולא בהגברת הגשם;

(4) עוסקת בקביעת הסתברות הבצורת מתוך מדידה. לכן נסמן (1).

התשובה הנכונה היא (1). הטקסט כולו מתאר את טיסתו ההיסטורית של צ'רלס לינדברג ב-1927 – הטיסה הסולו הרציפה הראשונה מעבר לאוקיינוס האטלנטי, הכנותיו אליה והשפעתה על התעופה – ולכן הכותרת המתאימה היא 'הטיסה הסולו הרציפה הראשונה מעבר לאטלנטי'. נפסול את השאר:

(2) 'Spirit of St. Louis' – שם המטוס בלבד, פרט בודד;

(3) 'היסטוריה קצרה של הטיסה הטרנס-אטלנטית' – הטקסט אינו סקירה היסטורית כללית;

(4) 'לינדי בר המזל: חייו של צ'רלס לינדברג' – הטקסט אינו ביוגרפיה של חייו אלא של אירוע יחיד. לכן נסמן (1).

התשובה הנכונה היא (1). בשורה 1 נאמר שכיום אנשים 'think nothing of' טיסה מעבר לאטלנטי – כלומר רואים בכך דבר שבשגרה, הם רגילים לזה (are used to). ההקשר מבהיר את הניגוד: בעבר זו הייתה דרמה עולמית, וכיום זה מובן מאליו. נפסול את המסיחים:

(2) are excited when (מתרגשים כאשר), (3) are afraid of (חוששים מ-) ו-(4) are careful about (נזהרים לגבי) – אף אחד מהם אינו תואם ל'לראות כדבר של מה בכך'. לכן נסמן (1).

התשובה הנכונה היא (1). הפסקה השנייה נפתחת ב'Lindbergh had prepared carefully for the dangerous undertaking' וממשיכה לפרט את ההכנות (מטוס קל ככל האפשר, מלאי מזון ודלק, אמצעי ניווט) ואת הסכנות שבהן נתקל – כלומר מטרתה לדון בהכנותיו של לינדברג לטיסה המאתגרת. נפסול את השאר:

(2) 'כיצד הפחית את משקל המטוס' – פרט אחד בלבד בתוך ההכנות;

(3) 'לתאר את המטוס בפירוט' – רק חלק מהפסקה;

(4) 'לתאר את חוויותיו המפחידות' – מכסה רק את סופה של הפסקה.

תשובה (1) היא המקיפה ביותר ותואמת את כלל הפסקה. לכן נסמן (1).

התשובה הנכונה היא (1). לפי הפסקה האחרונה, בעקבות מאמציו של לינדברג לקידום התעופה 'more and more Americans were choosing to fly' במקום לנסוע במכונית או ברכבת – כלומר הטיסה נעשתה נפוצה יותר (more common). נפסול את השאר:

(2) less expensive (זולה יותר), (3) safer (בטוחה יותר) ו-(4) faster (מהירה יותר) – אף אחד מהם אינו נאמר או נובע מהפסקה האחרונה, העוסקת בהיקף השימוש ולא במחיר, בבטיחות או במהירות. לכן נסמן (1).

התשובה הנכונה היא (3). הטקסט מציין 'having successfully completed the first-ever nonstop solo transatlantic flight' – לינדברג היה הראשון שחצה את האוקיינוס האטלנטי לבדו (בטיסת סולו רציפה). זו

המלכודת המרכזית:

תשובה (4) 'לטוס במטוס לבדו' מפתה אך שגויה – הוא לא היה הראשון שטס סולו בכלל, אלא הראשון שחצה את האטלנטי סולו. נפסול גם את (1) 'להיות בעל מטוס פרטי' ואת (2) 'לקדם את רעיון התעופה' – שניהם אינם מתוארים בטקסט כדבר שבו היה 'הראשון'. לכן נסמן (3).

התשובה הנכונה היא (4). לאורך הטקסט חוזר הנושא של שטרות הכסף של ארה"ב: מעמדם, יציבות עיצובם עד 1996, העיצוב החדש שהוצג החל מ-1996 והסיבה לו (הגנה מפני זיוף) – ולכן מטרתו המרכזית היא לדון בשטרות הכסף של ארה"ב ובשינויים שנעשו במראם. נפסול את השאר:

(1) 'חשיבות מניעת הזיוף והשיטות לכך' – נושא הפסקה האחרונה בלבד;

(2) 'מעמדו המיוחד של הדולר' – נושא הפסקה השנייה בלבד;

(3) 'ההיסטוריה של סוגי מטבעות שונים וחיזוי עתידם' – הטקסט אינו סוקר מטבעות שונים ואינו חוזה את עתידם. לכן נסמן (4).

התשובה הנכונה היא (3). הפסקה הראשונה פותחת ב'Despite the predictions of some economists, a "cashless society" ... has not yet materialized' – כלומר פעם חשבו (חזו) שחברה נטולת מזומן, שבה כל העסקאות נעשות בצ'קים, כרטיסי אשראי והעברות אלקטרוניות, תתממש; ומכאן שחשבו שאמצעים אלה יחליפו את הכסף המזומן. נפסול את השאר:

(1) 'המסחר יתבסס על מטבע ארה"ב';

(2) 'יהיו הרבה יותר דולרים במחזור מכפי שיש בפועל';

(4) 'הביקוש לדולר יהיה גבוה מזה של מטבעות אחרים' – אף אחד מהם אינו נובע מהחיזוי שבפסקה הראשונה. לכן נסמן (3).

התשובה הנכונה היא (2). לפי הפסקה השנייה, בשל מעמדו המיוחד של הדולר 'changes to United States currency are not made frequently', ואף נאמר שהעיצוב הבסיסי לא השתנה באופן משמעותי בין 1928 ל-1996 – כלומר שינויים בעיצוב שטרות ארה"ב נעשים לעיתים רחוקות מאוד. נפסול את השאר:

(1) 'הפכו אותו למטבע עולמי' – מעמדו העולמי אינו נובע משינויי עיצוב;

(3) 'השפיעו על ערכו';

(4) 'מחוקים על ידי מדינות עם כלכלות לא יציבות' – אף אחד מהם אינו נאמר בפסקה. לכן נסמן (2).

התשובה הנכונה היא (2). הפסקה השלישית עוסקת בעיצוב החדש שהחל ב-1996: דיוקן גדול ולא-ממורכז, סימן מים תואם ורכיבים חדשים, וסדרת השטרות שהונפקה בעקבותיו – כלומר היא עוסקת בעיקר בשינויים בעיצוב שטרות ארה"ב. שילוב המסיח עם 'paper currency' נותן 'changes in the design of United States paper currency'. נפסול את השאר:

(1) 'חשיבותם של שטרות ארה"ב';

(3) 'הביקוש הגובר לשטרות';

(4) 'שימושן של מדינות שונות בשטרות' – אף אחד מהם אינו הנושא המרכזי של הפסקה. לכן נסמן (2).

התשובה הנכונה היא (2). הפסקה האחרונה פותחת ב'The main purpose of redesigning money is to make the currency more secure against counterfeiting' ומסבירה שמניעת זיופים חשובה לעתיד הכסף המזומן – כלומר מטרתה להסביר מדוע חשוב לשנות את עיצוב השטרות. זו

המלכודת:

תשובה (4) 'להסביר מדוע משתמשים בכסף מזומן למרות סיכון הזיוף' מפתה אך שגויה – הפסקה עוסקת בסיבה לשינוי העיצוב, לא בסיבה לשימוש המתמשך בשטרות. נפסול גם את (1) 'להשוות שיטות זיוף מודרניות' ואת (3) 'לתאר עד כמה הזיוף נפוץ' – שניהם פרטים ולא המטרה המרכזית. לכן נסמן (2).

המשפט מתאר ספינה טרופה שהתגלתה 'off the southern ___ of Turkey' — כלומר מול הצד הדרומי של טורקיה, קו-חוף גאוגרפי. המילה המתאימה היא coast (חוף).

«נסמן» את תשובה (3). נפסול את המסיחים:

(1) command — פקודה/פיקוד;

(2) season — עונה;

(4) accent — מבטא. אף אחת אינה מציינת חוף שספינה מתגלה מולו.

הפרויקט 'aims to ___ the oyster reefs that once covered' — כלומר לשקם שוניות צדפות שכיסו בעבר את האזור. המילה המתאימה היא restore (לשחזר/לשקם).

«נסמן» את תשובה (3). נפסול:

(1) regret — להתחרט;

(2) resist — להתנגד;

(4) relieve — להקל/לשחרר. אף אחת אינה 'החזרת השוניות לקדמותן'.

המבנה 'they are ___ more dangerous' דורש תואר-הפועל שמעצים את ההשוואה — מסוכנים 'במידה ניכרת' יותר. המילה המתאימה היא considerably (משמעותית).

«נסמן» את תשובה (1). נפסול:

(2) conveniently — בנוחות;

(3) preferably — עדיף;

(4) precisely — בדיוק. אף אחת אינה מתארת דרגת-הבדל בסיכון.

דרו 'התנגד לנוהג ___' של הפרדת תרומות דם לפי גזע — נוהג מפלה. המילה המתאימה היא discriminatory (מפלה).

«נסמן» את תשובה (4). נפסול:

(1) abbreviated — מקוצר;

(2) contemplative — מהורהר;

(3) fictitious — בדיוני/כוזב. אף אחת אינה מתארת אפליה על רקע גזע.

'הקריירה של פיקאסו ___ 78 שנים, מ-1895 עד 1973' — כלומר השתרעה על פני התקופה. המילה המתאימה היא spanned (השתרע על פני).

«נסמן» את תשובה (4). נפסול:

(1) flipped — התהפך;

(2) blinked — מצמץ;

(3) chanted — זימר/קרא בקצב. אף אחת אינה מציינת מֶשֶׁך-זמן.

'הגוף המחוקק של קובה ___ בבניין הקפיטוליו' — כלומר התכנס שם. המילה המתאימה היא convened (התכנס).

«נסמן» את תשובה (3). נפסול:

(1) gauged — אמד;

(2) perished — נספה/נכחד;

(4) discerned — הבחין. אף אחת אינה מתארת התכנסות של גוף מחוקק.

'יללותיה ו___ נשמעות כמו צחוק' — נדרש שם-עצם המתאר קול שהעוף משמיע. המילה המתאימה היא cackles (קרקורים/צחקוקים צורמניים).

«נסמן» את תשובה (4). נפסול:

(1) realms — ממלכות;

(2) precepts — צווים/כללים;

(3) blunders — טעויות. אף אחת אינה קול שנשמע כמו צחוק.

'___ by both terrorism and corruption' — צורת בינוני-סביל המתארת את פרו כמי שמוכה טרור ושחיתות. המילה המתאימה היא Plagued (מוכה/נגוע).

«נסמן» את תשובה (2). נפסול:

(1) Presumed — משוער;

(3) Intrigued — מסוקרן;

(4) Incorporated — משולב/מאוגד. אף אחת אינה מתארת סבל מתמשך מפגעים.

המקור אומר שמי האגם אדומים 'בשל ריכוז גבוה של ציאנובקטריה' — האדמומיות נובעת מכמות הבקטריות במים.

תשובה (3) — 'אגם נטרון אדום מפני שכל כך הרבה ציאנובקטריה חיות במים' — משמרת בדיוק את יחס הסיבה.

«נסמן» את תשובה (3). נפסול:

(1) 'סביבה אידאלית' ושהבקטריות אדומות — לא נאמר;

(2) מייחסת את הצבע האדום לבקטריה עצמה, לא למים;

(4) 'הוכנסו כדי לשנות את הצבע' — היפוך והוספת מידע.

המקור אומר שדודג׳סון כתב את הספר 'תחת שם העט לואיס קרול' — כלומר לואיס קרול הוא שם בדוי ושמו האמיתי הוא דודג׳סון.

תשובה (4) אומרת בדיוק זאת.

«נסמן» את תשובה (4). נפסול:

(1) מוסיפה 'מעטים יודעים' — מידע שאינו במקור;

(2) 'ערך עבור לואיס קרול' — הופכת אותם לשני אנשים;

(3) 'נכתב במשותף' — אף היא הופכת אותם לשניים.

המקור אומר שיצוא הנפט הרוסי לארה״ב 'כמעט הוכפל' בין 2004 ל-2008 — כלומר ב-2008 ארה״ב רכשה כמעט פי-2 נפט מרוסיה לעומת 2004.

תשובה (3) משמרת זאת.

«נסמן» את תשובה (3). נפסול:

(1) 'ההכנסה הייתה חצי' — היפוך;

(2) 'ספק שני בגודלו' — מידע שלא נאמר;

(4) מדברת על הכפלת הייצור (production) ולא על היצוא לארה״ב.

המקור אומר שהחצאית הסקוטית 'מזכירה' בגדים של אצילים במצרים העתיקה — כלומר דומה להם במראה, בלי לטעון קשר-מקור.

תשובה (4) — 'החצאית הסקוטית נראית דומה מאוד לבגדים...' — משמרת את ההשוואה בלבד.

«נסמן» את תשובה (4). נפסול:

(1) 'אצילים סקוטים לבשו' — מידע שאינו במקור;

(2) 'קיבלה השראה' — קושרת קשר-מקור סיבתי שלא נאמר;

(3) 'הובאה ממצרים' — טענת-מוצא שאינה במקור.

כל הטקסט סובב סביב הטף — מקורו באתיופיה, השימושים בו, ערכו התזונתי וחשיבותו התרבותית לאתיופים.

תשובה (2) — 'מאפייני הטף וחשיבותו באתיופיה' — לוכדת את רוחב הטקסט.

«נסמן» את תשובה (2). נפסול:

(1) הצלחת האתלטים — רק הפסקה האחרונה;

(3) הערך התזונתי בהשוואה לדגנים אחרים — פרט בפסקה השנייה בלבד;

(4) אנג׳רה ומוצרים — פרט בפסקה הראשונה בלבד. כל אלה צרים מדי.

הפסקה הראשונה מונה את דרכי-השימוש בטף: קמח ללחם אנג׳רה, דייסה, משקאות מותססים, מספוא לבקר וחומר-בנייה. לכן מטרתה 'לתאר כיצד משתמשים בטף'.

«נסמן» את תשובה (3). נפסול:

(1) 'היכן גדל' — משפט פתיחה בלבד;

(2) 'כיצד מכינים אנג׳רה' — לא מוסבר;

(4) 'מתי תורבת לראשונה' — פרט-אגב, לא מוקד הפסקה.

הפסקה הראשונה פותחת ש-Eragrostis tef 'מתורבת בעיקר באתיופיה' — כלומר מצוי שם בעיקר.

תשובה (1) — 'נמצא בעיקר באתיופיה' — נתמכת ישירות.

«נסמן» את תשובה (1). נפסול:

(2) 'טעם דומה לדגנים אחרים' — לא נאמר;

(3) 'אחד הצמחים העתיקים ביותר' — נאמר רק שמקורו בין 4000-1000 לפנה״ס, לא שהוא מהעתיקים בעולם;

(4) 'מותסס כדי ליצור טף' — מלכודת: הטף מותסס כדי להכין משקה, לא כדי 'ליצור טף'.

שאלת 'המילה החורגת'. smallest, tiny ו-minute כולן מציינות 'קטן מאוד', ואילו lost (אבוד) שייכת למשמעות שם הדגן ('teffa'=אבוד) ואינה מציינת גודל. לכן היא החורגת.

«נסמן» את תשובה (4). נפסול:

(1) smallest — הכי קטן;

(2) tiny — זעיר;

(3) minute — דקיק. שלושתן נרדפות ל'קטן' ולכן אינן החריגה.

הפסקה האחרונה מייחסת את הצלחת האתלטים האתיופים לערכיו התזונתיים של הטף, ומצטטת אלופים התומכים בכך. לכן מטרתה 'לרמוז שהטף תורם להצלחת האתלטים האתיופים'.

«נסמן» את תשובה (3). נפסול:

(1) 'לטעון שהם הטובים בעולם' — נחרץ מדי, לא מטרת הפסקה;

(2) 'כיצד הם מתאמנים' — לא מוסבר;

(4) 'חשיבות הטף באורח החיים' — כללי מדי וחורג ממוקד ההצלחה הספורטיבית.

הטקסט מתאר אתר ארכאולוגי באפריקה (זימבבווה הגדולה) ואת הפרשנויות המנוגדות להיסטוריה שלו לאורך הדורות — מי בנה אותו.

תשובה (4) לוכדת זאת.

«נסמן» את תשובה (4). נפסול:

(1) מיקום, ממצאים וארכיטקטורה — פרטי הפסקה הראשונה בלבד;

(2) 'מדוע נחשב חשוב כיום' — לא המוקד;

(3) 'כיצד השתנו שיטות הארכאולוגים' — היבט אחד בלבד, בעוד הטקסט מתמקד באתר ובמחלוקת על מוצאו.

בשורה 4 נאמר ש-'Great Zimbabwe attests to the existence of a thriving city' — המגדל, החומות והממצאים 'מוכיחים' את קיומה של עיר משגשגת. המילה הקרובה במשמעות היא proves (מוכיח).

«נסמן» את תשובה (4). נפסול:

(1) exists — קיים (הסמכה אינה 'קיום');

(2) dominates — שולט;

(3) remains — נותר/שריד. אף אחת אינה 'מהווה עדות/הוכחה'.

הפסקה השנייה מסבירה שהארכאולוגים האירופים במאה ה-19 הסיקו שהאתר 'לא יכול היה להיבנות בידי המקומיים' — כלומר לא נבנה בידי אפריקאים ילידים.

תשובה (1) לוכדת זאת.

«נסמן» את תשובה (1). נפסול:

(2) 'ידוע רק למעטים' — לא הרעיון המרכזי;

(3) 'התרבות האפריקאית הושפעה מהפיניקים' — לא נטען;

(4) 'רעיונות בנט לא התקבלו' — היפוך: הפסקה מדגישה שדווקא אימצו את בנט, וניל חזר על מסקנותיו.

בשורות 16-17 נאמר ש-'A report... reiterated Bent's conclusions' — הדו״ח של ניל מ-1898 'חזר והדגיש' את מסקנות בנט, כלומר הסכים עמן.

תשובה (4) — 'הדו״ח של ניל הסכים עם ממצאי בנט' — נכונה.

«נסמן» את תשובה (4). נפסול:

(1) 'בנט חלק על מחקר ניל' — היפוך;

(2) 'ניל פקפק ברעיונות בנט' — היפוך;

(3) 'פרסמו דו״ח יחד' — לא נאמר; מדובר בשני דו״חות נפרדים, של בנט ושל ניל.

הפסקה האחרונה מספרת שממצאי רנדל-מקלוור לוגלגו ונדחו 'על ידי השליטים הלבנים של רודסיה', ורק לאחר הקמת זימבבווה ב-1980 התקבלה פרשנותו. לכן העיכוב נבע מעמדותיהם של השליטים הלבנים.

«נסמן» את תשובה (1). נפסול:

(2) 'אפריקאים חשדו באירופים' — לא נאמר;

(3) 'הוא נכלא וגורש' — מלכודת: זה קרה לארכאולוגים אחרים בשנות ה-70, לא לרנדל-מקלוור עצמו;

(4) 'מומחיותו הייתה מצרים' — עובדה נכונה אך אינה מוצגת כסיבת-העיכוב.