פתרון הבחינה הפסיכומטרית חורף 2021 — טקסט מלא

תשובה (4) נכונה. זוהי שאלת אנלוגיה, והכלי הוא ניסוח משפט יחס מדויק בין זוג המילים המודגש. נבנה את המשפט: נָגִיש הוא מה שקל או ניתן לְהַגִּיע אליו – כלומר תואר המתאר עצם שקל לבצע עליו את הפועל.

נעבור על המסיחים: במסיח (1) תשוש הוא מי שהתעייף (תוצאה של הפועל), ולא מי שקל להתעייף – היחס הפוך, נפסל. במסיח (2) נדוש הוא מי שכבר נהוג לחדש? לא – נדוש הוא מי שאין בו חידוש, היחס אינו ‘קל לחדש אותו’, נפסל. במסיח (3) תלול הוא משהו שקשה להעפיל עליו, ולא קל – היחס מנוגד, נפסל (מלכודת: קירבה סמנטית לטיפוס והרים). במסיח (4) ניכר הוא מה שקל או ניתן להבחין בו – בדיוק אותו יחס ‘תואר של דבר שקל לבצע עליו את הפועל’. לכן

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (3) נכונה. שאלת אנלוגיה; הכלי הוא זיהוי יחס ‘חומר : חתיכה קטנה הנוצרת בעת חיתוכו’. נבנה משפט: כשחותכים עֵץ, החתיכות הקטנות שיוצאות נקראות שְׁבָבים.

נעבור על המסיחים: במסיח (1) גרגר הוא מרכיב זעיר של אבקה, אך אינו נוצר מחיתוך של אבקה – ההיפך, הרבה גרגרים מרכיבים אבקה, נפסל. במסיח (2) חרצן נמצא בתוך הפרי אך אינו חתיכה שנחתכת ממנו, נפסל. במסיח (3) כשחותכים לֶחֶם, החתיכות הקטנות שיוצאות נקראות פירורים – יחס זהה בדיוק. במסיח (4) טיפה היא חלק קטן של גשם, אך אינה תוצר של חיתוך, נפסל. לכן

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (2) נכונה. שאלת אנלוגיה; הכלי הוא היחס ‘סמל מוסכם : המסר שהוא מסמן’. נבנה משפט: דֶּגֶל לָבָן מסמן כְּנִיעָה.

נעבור על המסיחים: במסיח (1) אבן נגף היא מכשול המשמש להכשלה, אך היא הגורם הפיזי ולא סמל המסמן, נפסל. במסיח (2) מחיאות כף מסמנות שֶׁבַח – סמל מוסכם המעביר מסר, בדיוק כמו דגל לבן. במסיח (3) משיכת כתף היא סוג של תגובה, ולא סמל המסמן ‘תגובה’ – היחס הוא פרט–כלל, נפסל. במסיח (4) טביעת אצבע עוזרת לאתר זהות, אך היא ראיה מזהה ולא סמל מוסכם, נפסל. לכן

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. שאלת אנלוגיה; הכלי הוא היחס ‘פועל : המצב שהסתיים עקב התרחשותו’. נבנה משפט: הִתְפַּרְסֵם זה מי שהפסיקה האֲנוֹנִימִיּוּת שלו.

נעבור על המסיחים: במסיח (1) הִתְפַּכֵּחַ זה מי שהתחילה הצְלִילוּת שלו – הפועל מביא למצב במקום לסיימו, יחס הפוך, נפסל. במסיח (2) הִתְלַבֵּט הוא מי שנתון בחוסר החְלַטִיּוּת – המצב מתקיים בזמן הפועל ולא הסתיים, נפסל. במסיח (3) הִתְנַגֵּד מביע חוסר הַסְכָּמָה – שוב יחס של הבעה, לא של סיום, נפסל. במסיח (4) הִתְרַפֵּא זה מי שהפסיקה המַחֲלָה שלו – יחס זהה בדיוק. לכן

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. שאלת אנלוגיה; הכלי הוא היחס ‘בעל מקצוע : הדבר שהוא מעביר מיחידה אחת לאחרת’. נבנה משפט: מְתַרְגֵּם מעביר מִשָּׂפָה אחת לאחרת.

נעבור על המסיחים: במסיח (1) מתווך עוזר בקישור ליצירת עֲסָקָה, אך אינו ‘מעביר עסקה’ מאחת לאחרת – המתווך מקשר בין מוכר לקונה, נפסל. במסיח (2) חַלְפָן מעביר מִמַּטְבֵּעַ אחד לאחר – בדיוק אותו יחס של המרה מיחידה ליחידה. במסיח (3) מיסיונר מנסה להביא דָּת חדשה, אך אינו ממיר מדת לדת בעבור אחר, נפסל. במסיח (4) מדובב הוא מי שמוציא קוֹל לדמות, אך אינו מעביר ‘מקול אחד לאחר’, נפסל. לכן

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. שאלת אנלוגיה; הכלי הוא היחס ‘תוכן : ישות המחזיקה בו בכמות רבה ומגוונת’, תוך שמירה על סדר המילים (תוכן, ואז המחזיק). נבנה משפט: אִישׁ אֶשְׁכּוֹלוֹת מחזיק בְּיֶדַע רב ומגוון.

נעבור על המסיחים: במסיח (1) פסיפס מורכב מהרבה אֲבָנים, אך אבן בודדת אינה ‘תוכן שנאגר בכמות’, והיחס אינו ‘מחזיק בכמות רבה’, נפסל. במסיח (2) כּוֹלְבּוֹ מחזיק בסְחוֹרָה רבה ומגוונת – יחס זהה בדיוק. במסיח (3) אוקיינוס מכיל מַיִם, אך המים אחידים ולא ‘מגוון’, וזהו יחס של גוף מים ולא של איסוף עשיר, נפסל. במסיח (4) תחנת כוח מְייצרת חַשְׁמַל ואינה ‘מחזיקה’ בו כאוסף, נפסל. לכן

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת השלמת משפט, והכלי הוא שמירה על עקביות לוגית: קלמנוביץ’ הואשם, ולכן החלק המשלים אמור להיות טענת הגנה עקבית מטעם מי שמצדד בו. נשלים ונקרא: ‘אך סניגוריו טוענים כי סָבַר ש-הכרזות הפגנתיות יזיקו יותר משיועילו, וכי פליטים רבים ניצלו בזכות התערבותו השקטה’ – טיעון הגנה שלם ועקבי.

נעבור על המסיחים: במסיח (1) ‘חשש פן יביאו לתפנית חיובית’ סותר את עצמו – אין חוששים מתפנית חיובית, נפסל. במסיח (2) ‘מבקריו’ טוענים לזכותו, וגם ‘היו ניצלים אנשים רבים... היו מאבדים את חייהם’ יוצר סתירה פנימית, נפסל. במסיח (4) ‘מבקריו’ אינם צפויים לספק הגנה, ו‘קיפחו את חייהם בעטיין’ מפליל את קלמנוביץ’ במקום להגן, נפסל.

המלכודת המרכזית: הבלבול בין ‘סניגוריו’ (מגִנים) ל‘מבקריו’ (מאשימים). לכן

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (4) נכונה. שאלת השלמת משפט; הכלי הוא בניית שרשרת סיבתית עקבית. נשלים ונקרא: רצונו של יובל שמיקי לא יפרוש ‘אינו אלא תוצאה של’ הערצתו העיוורת לתרצה; ‘זאת מכיוון ש-’ תרצה מעדיפה ש‘מיקי’ ימלא את התפקיד, ‘אף ששאר חברי התזמורת אינם סבורים’ שהוא ממלא אותו היטב – עקבי ומחדד את ה‘עיוורון’.

נעבור על המסיחים: במסיח (1) הסיפא ‘אף שמוסכם על הכול’ סותרת את הרישא – אם מוסכם על הכול, אין כאן הערצה ‘עיוורת’, נפסל. במסיח (2) ‘אינו נובע מ-’ מנתק את הקשר שהמשפט בונה, ו‘אדם אחר’ אינו מתיישב עם ‘שמיקי ממלא אותו היטב’, נפסל. במסיח (3) ‘אדם אחר’ שוב אינו מתאים לסיפא על מיקי, נפסל.

המלכודת: בחירת ‘אדם אחר’ בעוד המשפט חותם דווקא בשבח מיקי. לכן

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. שאלת השלמת משפט; הכלי הוא שמירה על עמדה עקבית של הכותב: הוא מתנגד לאיסור אך מודע לסכנה, ולכן מציע פתרון ביניים – תוספת אזהרה. נשלים ונקרא: ‘איני מציע לאסור... אף שלדעתי הם עלולים להיות מסוכנים. עם זאת, לדעתי יש להוסיף לכל ספר כזה פנייה... לבחון בעין ביקורתית, ולא להתפתות ולחקות את דרכי הריפוי המתוארות בו’ – עקבי לחלוטין.

נעבור על המסיחים: במסיח (1) ‘אין בהם כל רע’ סותר את הצורך באזהרה שבהמשך, נפסל. במסיח (2) ‘אני דורש לאסור’ מנוגד לרוח הפִסקה (שאינו מציע לאסור), נפסל. במסיח (3) ‘אני מאמין שהסכנה תימנע... ולא להתייחס בספקנות’ מוביל לכך שאין להיזהר – היפוך כוונת הכותב, נפסל.

המלכודת: הסיפא הכפולה (‘ולא...’) חייבת לשמר את ההמלצה להיזהר, לא לבטלה. לכן

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. זו שאלת הסקה מסדר, והכלי הוא לתרגם כל תיאור ליחס ‘מעל/מתחת’ ואז לסדר מבחוץ פנימה. מהפִסקה: מעטה הקרח הוא החיצוני, ומתחתיו מי מלח; במרכז ליבת ברזל, וסביבה (כלומר מעליה, קרוב יותר לחוץ) מעטפת סלעים. הסדר מבחוץ פנימה: קרח ← מי מלח ← מעטפת סלעים ← ליבת ברזל.

נעבור על המסיחים: במסיח (1) הקרח אינו החיצוני ביותר, בניגוד ל‘מעטה הקרח’, נפסל. במסיח (3) הסלעים מוצבים בחוץ והקרח פנימה – היפוך, נפסל. במסיח (4) הברזל הוצב מעל הסלעים, אך הפִסקה קובעת שהסלעים מקיפים את ליבת הברזל ולכן הברזל פנימי יותר, נפסל. לכן

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. זו שאלת ‘הטענה הנותרת’, והכלי הוא לבדוק אילו טענות נגזרות מן התנאי שבפִסקה ואיזו סותרת אותו. הפִסקה קובעת שהשם ‘אלן סמית’י’ ניתן רק כשהבמאי מוכיח, לפני יציאת הסרט לאקרנים, שסרטו נערך בניגוד לרצונו.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) נגזר – אם ההערכה נעשתה נגד רצונו, סביר שהרגיש שהסרט אינו משקף את כוונותיו, טענה נכונה.

מסיח (2) נגזר – ‘אלן סמית’י’ הוא שם בדוי קבוע, ולכן אינו שמו האמיתי, טענה נכונה.

מסיח (4) נגזר ישירות – האגודה נותנת אישור רק כשהשתכנעה שהעריכה נעשתה בניגוד לרצון הבמאי, טענה נכונה.

מסיח (3) הוא הנותר: התהליך מתרחש דווקא לפני יציאת הסרט לאקרנים, ולא ‘לאחר שהסרט נכשל בקופות’ – זו בדיוק הסיבה שבגללה האגודה בדרך כלל מסרבת, לא זו שבגללה היא מאשרת. לכן זו הטענה שאינה נכונה, ו«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (2) נכונה. שאלת יישום חוק; הכלי הוא לבדוק כל פעולה מול שני התנאים: (א) הצו ניתן רק אם דרוש להגנת העד; (ב) אסור להנפיק מסמך המעיד על כישורים, השכלה או רישיון שאינם משקפים את המצב בפועל.

נעבור על המסיחים: במסיח (1) תעודת הוראה מעידה על כישורים/השכלה שאין לעד בפועל – עומד בניגוד לחוק, נפסל. במסיח (3) רישיון נהיגה על משאית מעיד על רישיון שאין לעד בפועל – עומד בניגוד לחוק, נפסל. במסיח (4) התעודה הונפקה אף ש‘לא שוכנע שהתעודה הכרחית להגנה’ – מפר את התנאי שהצו ניתן רק לצורך הגנה, נפסל. במסיח (2) תעודת לידה המשנה את עיר הלידה נועדה להסוות את הזהות האמיתית – בדיוק ביסוס ותיעוד זהות חדשה, ואינה מסמך המעיד על כישורים/השכלה/רישיון. לכן היא הפעולה שאינה בניגוד לחוק, ו«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. שאלת סתירה לוגית; הכלי הוא לזהות אילו טענות בונות את הסתירה, ואז לבדוק שהשמטת אחת אחרת אינה מפרקת אותה. הסתירה נובעת מהשרשרת: אלכסנדרה חברה של מיכל (מטענה 1), כל חברות מיכל גרות בירושלים (טענה 2), ולכן אלכסנדרה גרה בירושלים – בעוד טענה 4 קובעת שאלכסנדרה גרה בתל אביב. עירית ודנה כלל אינן חלק מגרעין הסתירה.

נעבור על המסיחים: השמטת (1) מוציאה את אלכסנדרה מהחברות ומפרקת את הסתירה, נפסל. השמטת (2) מבטלת את הכלל שממנו נגזר מקום מגוריה, ומפרקת, נפסל. השמטת (4) מבטלת את הקביעה על מגוריה בתל אביב, ומפרקת, נפסל. השמטת (3), שעניינה דנה בלבד, אינה נוגעת לאלכסנדרה כלל – הסתירה נשמרת. לכן

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (3) נכונה. שאלת ‘הטענה הנותרת’ מסוג הסברים; הכלי הוא לזהות טענה בודדת המסבירה את שני הנתונים, ושילוב-זוג המסביר אותם חלופית – והנותרת אינה מסבירה.

מסיח (2) לבדו מסביר את שני הנתונים: אם ‘זורר’ מעניקה הנחות לבני נוער בלבד והיא הזולה ביותר עבורם, מובן מדוע רוב לקוחותיה בני נוער ומדוע מוצריהם מצליחים אצלה יותר. הזוג (1)+(4) מספק הסבר חלופי: הכתובות בצבעים עזים (1) מושכות דווקא בני נוער ולא מבוגרים (4) – ומכאן שרוב הלקוחות נוער ומוצרי הנוער מצליחים. נותרת טענה (3): ‘בני נוער הם הצרכנים העיקריים של מוצרי ספורט’ היא טענה כללית על כלל השוק, שאינה מבחינה בין ‘זורר’ לרשתות אחרות ולכן אינה מסבירה מדוע דווקא ב‘זורר’ רוב הלקוחות נוער והמוצרים מצליחים יותר. לכן

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (3) נכונה. שאלת הסקה מרומזת; הכלי הוא לזהות מה בהכרח נובע מן הנתונים. הפִסקה קובעת: שבתאי מעבר לקו הקרח (טבעותיו הקפואות מתקיימות), ואילו כדור הארץ קרוב מדי לשמש מכדי שיוקף בטבעות קרח – כלומר כדור הארץ נמצא בצד הפנימי של קו הקרח. מכאן שקו הקרח עובר איפשהו בין כדור הארץ (בפנים) לבין שבתאי (בחוץ).

נעבור על המסיחים: במסיח (1) אין בפִסקה כל בסיס לכך שהקרח ‘יימס ביום מן הימים’ – להפך, מעבר לקו הוא נשאר קפוא, נפסל. במסיח (2) ‘קטן מ-1.4 מיליארד ק“מ’ אינו קו הקרח – 1.4 מיליארד הוא מרחק שבתאי, הרבה מעבר לקו, ולכן אין להסיק שבמרחק זה הקרח אינו קפוא, נפסל. במסיח (4) הפִסקה אינה נותנת בסיס להשוואה בין המרחק לקו הקרח למרחק מהשמש, נפסל. לכן

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (4) נכונה. שאלת אנלוגיית-מבנה; הכלי הוא לאפיין במדויק את סוג הטעות אצל דקארט ולחפש את המסיח בעל אותו מבנה. הטעות בהצגת דקארט: מציגים את הספר כתומך בעמדה (ספקנות מוחלטת) שהיא בדיוק ההיפך ממטרתו – דקארט משתמש בספק כדי להפריכו ולבסס ודאות. כלומר הצגה ההופכת את מטרת היצירה לניגודה.

נעבור על המסיחים: במסיח (1) ליר נכתב ‘רק כדי לשעשע’, וההצגה מייחסת לו מטרה אחרת (אנרכיזם) – אך זו ייחוס מטרה שגויה, לא היפוך למטרה הפוכה, נפסל. במסיח (2) ההצגה מצמצמת את הצו הקטגורי, אך אינה הופכת אותו לניגודו, נפסל. במסיח (3) מייחסים לדרווין טענה שונה (‘החזק שורד’ במקום ‘המותאם שורד’) – עיוות, אך לא היפוך המטרה שלשמה נכתב הספר, נפסל. במסיח (4) שרדינגר הגה את המשל כדי להראות עד כמה הפרשנות מופרכת, וההצגה עושה בו שימוש הפוך – כאילו הוא מתאר את המציאות לפי אותה פרשנות. זהו בדיוק היפוך המטרה, כמו אצל דקארט. לכן

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. שאלת זיהוי מסר; הכלי הוא לחלץ את הטענה המרכזית של בלוך מבלי להוסיף לה. בלוך יוצא נגד הדעה שאי אפשר לחקור במיושב אירועים קרובים בזמן: לטענתו קרבה בזמן אינה כובלת רגשית, שכן מידת הריחוק הרגשי אינה נקבעת לפי מרווח הזמן המתמטי. מכאן שהיסטוריון יכול בהחלט לחקור גם אירועים קרובים.

נעבור על המסיחים: במסיח (1) נטען שהיסטוריונים ‘צפויים לחוש קשר רגשי עמוק במיוחד’ לאירועים קרובים – בלוך דווקא שולל את ההנחה הזו (הריחוק אינו תלוי בזמן), נפסל. במסיח (2) ‘שומה להישמר מן הניתוק הרגשי’ מהפך את כוונתו – בלוך אינו קורא לטפח קשר רגשי, נפסל. במסיח (3) מייחס את הקושי ל‘סמיכות המפריעה להשיג מידע’ – עניין מעשי שאינו במרכז דברי בלוך, שעוסק ברגש ולא בזמינות מידע, נפסל. במסיח (4) נאמר בדיוק מסרו: אפשר לחקור גם עבר קרוב, כי הריחוק הרגשי אינו נקבע לפי משך הזמן. לכן

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. שאלת הבנת הנקרא מסוג זיהוי מוסב-כינוי; הכלי הוא להשיב את המילה להקשרה בטקסט. בשורות 8–9 נכתב שסוג של מטבוליטים משניים ‘יכול לחדור לעורו של התוקף הנוגע בו’, ומיד מובאת דוגמה: קוטפי סלרי לקו בפריחה בעורם לאחר שהחזיקו בסלרי. אם כן, ‘התוקף הנוגע בצמח’ הוא מי שנוגע בו – קוטפי הסלרי, שבעורם חדר החומר.

נעבור על המסיחים: במסיח (1) המטבוליטים המשניים הם החומר החודר לעור, כלומר הם הפועלים ולא ‘התוקף’ שנפגע, נפסל. במסיח (3) הפריחה בעור היא התוצאה שנגרמה לתוקף, לא התוקף עצמו, נפסל. במסיח (4) הסלרי הוא הצמח שבו נוגעים – הנתקף, לא התוקף, נפסל.

המלכודת: להחליף בין הצמח (הנתקף) לבין האדם הנוגע בו (התוקף). לכן

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (1) נכונה. שאלת הבנת הנקרא מסוג סיבה-ותכלית; הכלי הוא לאתר את ההסבר שהטקסט נותן לתופעה. שורות 10–13 מתארות את ‘תגובת רגישות-יתר’: התאים המקיפים את האזור הפגוע מתים במהירות, ובכך שוללים מהחיידק או הנגיף חומרי הזנה ומונעים את התפשטותו. כלומר האזור הקטן שמת נוצר כדי לבודד את הפולש ולמנוע ממנו לפגוע בשאר הצמח.

נעבור על המסיחים: במסיח (2) הפניית חומרי הזנה לתאים בריאים אינה מוזכרת – להפך, התאים המקיפים מתים ושוללים הזנה מהפולש, נפסל. במסיח (3) לא נאמר שהחיידקים מנעו מהצמח לייצר מטבוליטים; מות התאים הוא פעולת הגנה יזומה, לא תוצאה של מניעת ייצור, נפסל. במסיח (4) העמידה המוגברת בפני מתקפות עתידיות היא תוצר-לוואי מאוחר, ולא הסיבה המיידית ליצירת האזור המת, נפסל. לכן

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. שאלת הבנת הנקרא מסוג פרשנות סימני-פיסוק; הכלי הוא לשאול על שום מה בחר הכותב לסייג את המילה במירכאות דווקא בהקשר זה. בשורות 21–22 נאמר ש‘כמה מאוכלי הצמחים’ יכולים ליהנות מהמזון ה‘רעיל’; אך אצל אותם בעלי חיים חלו שינויים פיזיולוגיים שביטלו את רגישותם לרעל, ולכן מבחינתם המזון אינו רעיל באמת – ומכאן המירכאות.

נעבור על המסיחים: במסיח (1) הטענה שכלל אין מדובר ברעל ממש אלא בהרתעה סותרת את הקטע, המדגיש שאלה רעלים של ממש שרק אצל בעלי חיים אלה נוטרלו, נפסל. במסיח (3) ‘הטורפים שלהם עצמם’ דווקא נפגעים מהרעל שנאגר – עבורם המזון כן רעיל, נפסל. במסיח (4) המזון בהחלט מכיל מטבוליטים משניים (הם אף נאגרים בגוף) – סותר את הטקסט, נפסל.

המלכודת: להסיק שהחומר אינו רעיל באופן מוחלט, במקום ‘אינו רעיל עבור בעלי החיים המסוימים האלה’. לכן

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. שאלת הבנת הנקרא מסוג הסקת מסקנה מטיעון; הכלי הוא להבין את מהלך הטיעון בפִסקה הרביעית. הפִסקה פותחת בכך שמדענים פקפקו בחשיבות ההגנתית של המטבוליטים, משום שראו בעלי חיים אוכלים צמחים עתירי מטבוליטים בלי להינזק. ואולם, מתברר שאצל בעלי חיים אלה חלו שינויים פיזיולוגיים שביטלו את רגישותם – כלומר אי-הנזק אינו מוכיח שהמטבוליטים חסרי ערך הגנתי; הם עדיין מגִנים מפני שאר בעלי החיים. מכאן: מכך שבעל חיים מסוים ניזון מהצמח בלי להינזק אין להסיק שלמטבוליטים אין תפקיד הגנתי.

נעבור על המסיחים: במסיח (1) מדובר על יכולת ‘לזהות ולהימנע’ – אך הפִסקה עוסקת בביטול הרגישות (עיכול בלי נזק), לא בהימנעות, נפסל. במסיח (2) ‘מגינים רק מפני אותם בעלי חיים שחלו בהם השינויים’ הפוך מהכתוב – דווקא מפני אלה ההגנה נכשלה, נפסל. במסיח (3) הכללה ש‘אינם מרתיעים אלא מושכים’ אינה נובעת; רק אחדים נמשכו, נפסל. במסיח (4) נאמרת המסקנה המדויקת. לכן

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (3) נכונה. שאלת הבנת הנקרא מסוג התאמה לפִסקה; הכלי הוא לאתר את הטענה הנתמכת ישירות בפִסקה האחרונה. שם נכתב שבמקרים אחדים התעורר הצורך להפחית את רמת המטבוליטים המשניים הטבעיים בצמחים כדי למזער את רעילותם לבני האדם ולבעלי החיים המבויתים – כלומר הם אכן עלולים להיות רעילים לאדם, ולכן הפחיתו את רמתם בצמחים מסוימים.

נעבור על המסיחים: במסיח (1) ‘אינם רעילים לאדם’ סותר במפורש את הצורך למזער את רעילותם לבני האדם, נפסל. במסיח (2) השוואת מידת הרעילות לחומרי הדברה אינה נמצאת בפִסקה, נפסל. במסיח (4) הפִסקה דווקא מציינת שפיתוח גידולים עתירי מטבוליטים מפחית את הצורך בחומרי הדברה מלאכותיים – כלומר הם כן שימושיים, ולכן טענה זו סותרת את הכתוב, נפסל. לכן

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (2) נכונה. שאלת הבנת הנקרא מסוג איתור שלילי; הכלי הוא לבדוק לגבי כל אמצעי אם הטקסט מקשר אותו במפורש למטבוליטים משניים.

נעבור על המסיחים: במסיח (1) הפצת ריח הדוחה חרקים מיוחסת לטרפנים, שהם סוג של מטבוליטים משניים (שורות 5–8) – מעורבים מטבוליטים, נפסל. במסיח (3) פיתוח עמידות למתקפות עתידיות מסתיים בקביעה המפורשת ‘ידוע שלמטבוליטים המשניים יש תפקיד גם בתהליך זה’ (שורה 15) – מעורבים מטבוליטים, נפסל. במסיח (4) רעילות הפרפר ‘דנאית מלכותית’ נובעת מאגירת המטבוליטים המשניים שבלע מהצמח (שורות 22–25) – מעורבים מטבוליטים, נפסל. במסיח (2) ‘תגובת רגישות-יתר’ מתוארת כמות תאים מהיר החוסם הזנה מהפולש; הטקסט אף מציין ש‘עדיין לא ברור בדיוק כיצד הצמחים מתחסנים’ – ובתיאור עצמו של תגובת רגישות-יתר לא נאמר שמעורבים בה מטבוליטים משניים. לכן זו התשובה הנכונה, ו«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. זוהי אנלוגיה, והכלי הוא בניית משפט-יחס מדויק בין זוג המילים המודגשות. הקשר המקורי: מְרַפֵּד הוא מי שהופך את הכיסא לנוח יותר לישיבה - בעל-מקצוע שמכשיר עצם לפעולה מסוימת ומיטיב אותה.

נבדוק את המסיחים:

(1) מרדים הוא מי שמכניס למצב של שינה, ולא מי שמכשיר עצם לישיבה נוחה יותר - היחס שונה, נפסול.

(2) מטעה הוא מי שמנסה לגרום לאחר לשגיאה - קשר של גרימה שלילית, לא הכשרה לפעולה, נפסול.

(3) מתקדם הוא מי שמתקרב אל הגעה - קשר של תהליך והתקדמות, לא של מי שמיטיב עצם לפעולה, נפסול.

(4) מנקד הוא מי שהופך את הטקסט לנוח יותר לקריאה - בדיוק כמו מרפד ביחס לישיבה.

המלכודת: להיתפס למילים שיש בהן שורש דומה או צליל דומה במקום לקשר עצמו.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. זוהי אנלוגיה, והכלי הוא זיהוי הניגוד בין ציון מדויק לציון כללי-מעורפל. הקשר המקורי: פֹּה מסמן מיקום נוכחי ומדויק, ואילו אֵי שָׁם מסמן מיקום כללי ובלתי-מוגדר - יחס של 'ספציפי מול עמום' בממד המקום.

נבדוק את המסיחים:

(1) תמיד מול לעיתים - זהו יחס של תדירות מלאה מול תדירות חלקית, לא של מדויק מול כללי, נפסול.

(2) היום מול אתמול - שני ציוני זמן מסוימים ומדויקים, אין כאן עמעום, נפסול.

(3) מזמן מול אֵי אז - שניהם ציוני זמן עמומים מן העבר, אין ניגוד של מדויק מול כללי, נפסול.

(4) עכשיו מסמן זמן נוכחי ומדויק, ומתישהו מסמן זמן כללי ובלתי-מוגדר - בדיוק היחס של המקור, מומר מממד המקום לממד הזמן.

המלכודת: לחפש רק שדה-משמעות זהה (מקום/זמן) במקום את היחס המדויק.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (3) נכונה. זוהי אנלוגיה, והכלי הוא זיהוי תפקיד החפץ ביחס לעצם השני. הקשר המקורי: אֶטֶב מחבר את הכביסה לחבל הכביסה - אמצעי שמצמיד או מקבע דבר-מה אל משטח נושא.

נבדוק את המסיחים:

(1) מגהץ פועל על קרש גיהוץ, אך אינו מחבר דבר אל הקרש אלא מיישר בגד - היחס אינו של חיבור וקיבוע, נפסול.

(2) קולב משמש לתליית המעיל, ויש דמיון, אך במקור החפץ מחבר עצם אל משטח שלישי (חבל), ואילו כאן הקולב עצמו נושא את המעיל - היחס אינו זהה דיו, נפסול.

(3) מסמר מחבר את התמונה לקיר - בדיוק כמו אטב שמחבר את הכביסה לחבל: אמצעי-קיבוע המצמיד עצם אל משטח נושא.

(4) עט משמש לכתיבה על גבי שולחן כתיבה - יחס של פעולה על משטח, לא של חיבור וקיבוע, נפסול.

המלכודת: קולב, שקושר לעולם התוכן של תלייה אך אינו מקיים את יחס החיבור-אל-משטח.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (4) נכונה. זוהי אנלוגיה, והכלי הוא זיהוי פעולת-גרימה כלפי הזולת והתוצאה שהיא מחוללת בו. הקשר המקורי: הֶעֱרִים פירושו הפך מישהו אחר להולך שולל - פועֵל גורם לזולת להגיע למצב מסוים.

נבדוק את המסיחים:

(1) ליהג פירושו דיבר הרבה ובלי תוכן - פעולה של הדובר עצמו, אינה גורמת לאחר להיאלם, נפסול.

(2) דמם פירושו שתק - זהו מצב של הפועֵל עצמו (הוא נאלם), לא גרימה לזולת, נפסול.

(3) דובב פירושו הפך אחר לדבר - זו אכן גרימה לזולת, אך התוצאה היא ההפך מ'נאלם', נפסול.

(4) הִיסָה פירושו השתיק, כלומר הפך מישהו אחר לנאלם (שותק) - בדיוק כמו הערים שהופך אחר להולך שולל: גרימה לזולת שתוצאתה המצב הנקוב.

המלכודת: דמם, שמשמעו קרוב ל'נאלם' אך הוא מתאר את הפועֵל עצמו ולא גרימה לזולת.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (3) נכונה. זוהי אנלוגיה, והכלי הוא פירוק שם-התואר לביטוי 'בעל הרבה מ-X'. הקשר המקורי: סַסְגּוֹנִי הוא בעל צבעים רבים - התואר מציין ריבוי של הרכיב הנקוב.

נבדוק את המסיחים:

(1) כוחני הוא בעל כוח רב או נוקט כוחנות, אך המובן הרווח הוא 'נוטה להפעיל כוח' ולא 'בעל ריבוי יחידות של כוח' - היחס אינו יחס-הריבוי המדויק, נפסול.

(2) ריחני הוא מה שמוציא ריח - יחס של הפצת תכונה, לא של ריבוי פרטים, נפסול.

(3) מפורט הוא בעל פרטים רבים - בדיוק כמו ססגוני שהוא בעל צבעים רבים: תואר המציין ריבוי של הרכיב.

(4) מנומק הוא מה שיש לו נימוק - יחס של קיום תכונה יחידה, לא של ריבוי, נפסול.

המלכודת: להסתפק בקשר 'תואר הנגזר מן השם' במקום לדרוש דווקא את יחס ה'ריבוי'.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (4) נכונה. זוהי אנלוגיה, והכלי הוא זיהוי יחס של שלב-התפתחות: 'הצעיר שגָּדֵל ונעשה לבוגר'. הקשר המקורי: נִצָּן גָּדֵל להיות פרח - שלב מוקדם המתפתח לצורתו הבוגרת.

נבדוק את המסיחים:

(1) מקור הוא חלק מציפור - יחס של חלק ושלם, לא של שלב-התפתחות, נפסול.

(2) מבוא הוא ההתחלה של הטקסט וסיכום הוא סופו - יחס של פתיחה מול חתימה בתוך אותו דבר, לא של צעיר המתפתח לבוגר, נפסול.

(3) פנקס הוא מין של מחברת קטנה - יחס של פרט מול קבוצה או של גודל, לא של התפתחות בזמן, נפסול.

(4) גדי גָּדֵל להיות תיש - בדיוק כמו נצן שגדל להיות פרח: הצעיר המתפתח אל צורתו הבוגרת.

המלכודת: מבוא-סיכום, המפתה בשל רצף 'התחלה-סוף' אך חסר את ממד ההתפתחות וההתבגרות.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. זוהי שאלת-הסקה מסוג 'הסבר לממצא', והכלי הוא למצוא את התשובה שמיישבת את הפרדוקס שבשאלה. הממצא: דווקא במדינות מפותחות (תוחלת חיים גבוהה) יש יותר מקרי שגמת מאשר במדינות נחשלות (תוחלת חיים נמוכה). עלינו למצוא מנגנון שמסביר מדוע דווקא תוחלת חיים גבוהה מלווה בריבוי המחלה.

נבדוק את המסיחים:

(1) מדבר על הטיפולים התרופתיים ועל התמותה מהמחלה, אך אינו מסביר מדוע יש יותר מקרים במדינות המפותחות מלכתחילה, נפסול.

(2) השגמת תוקפת בעיקר בני 70 ומעלה, וזהו בדיוק ההסבר: במדינות נחשלות תוחלת החיים נמוכה, ולכן מעט אנשים מגיעים לגיל שבו המחלה מתפרצת ופשוט אין מספיק מבוגרים שיחלו בה - בעוד שבמדינות מפותחות רבים מאריכים ימים ומגיעים לגיל הסיכון. זה מיישב את הפרדוקס דרך תוחלת החיים עצמה.

(3) אומר ששיעור התמותה גבוה מהמשוער - אינו נוגע כלל לפער בין המדינות ולשאלת מספר המקרים, נפסול.

(4) טוען שתנאי החיים המשופרים מונעים מקרי שגמת - זהו היפוך הממצא, שכן הוא מנבא פחות מקרים במדינות מפותחות, נפסול.

המלכודת: לחפש הסבר על 'איכות הרפואה' במקום להיאחז דווקא בגורם תוחלת-החיים שהשאלה מדגישה.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. זוהי שאלת-הסקה מסוג 'מציאת מקרה מקביל', והכלי הוא לזהות את המאפיין של תשובת-המחשב ולחפש מקרה שמדגים אותו. מאפיין תשובת-המחשב: היא עונה על משמעותה המילולית-הפורמלית של השאלה, מבלי להבין את כוונת השואל (השיבה 'כן, אני יודעת' במקום לומר את השעה).

נבדוק את המסיחים:

(1) התלמיד מבין היטב את הכוונה ומודה שלא הכין שיעורי בית - תשובה אנושית התופסת את הכוונה, לא מילולית-עיוורת, נפסול.

(2) לשאלה 'איפה אני?' הכוונה היא לזהות המקום (עיר/רחוב), אך התשובה 'אתה במכונית' עונה על המשמעות המילולית-הצרה בלבד, בדיוק כמו המחשב שאינו קולט את כוונת השואל.

(3) 'אין כאן אף אחד' הנאמר מתוך הבית הוא מענה מודע ומכוון (ואף היתולי), לא כשל בהבנת הכוונה, נפסול.

(4) התשובה 'אשמח לקבל כוס קפה' דווקא מבינה היטב את כוונת השאלה 'האם את צמאה' ומרחיבה עליה - הבנה אנושית מלאה, נפסול.

המלכודת:

מסיח (3), הנשמע 'טיפשי', אך הטיפשות בו מכוונת ואינה נובעת מאי-הבנת כוונה.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. זוהי שאלת-הסקה מסוג 'תפקיד פרט בטיעון', והכלי הוא לשאול איזו מטרה משרת הפרט בתוך מהלך הדברים של הדובר. מבנה הטיעון: הופמן מספר שאנשים חושבים שבאך היה מיושן ומשעמם בשל הדיוקן, ואז מביא שורת עובדות (כלא, דו-קרב חרבות, עשרים ילדים) כדי לטעון שלאמיתו של דבר היה באך אדם בעל תשוקות עזות. הדו-קרב הוא אחת ההוכחות לכך.

נבדוק את המסיחים:

(1) 'להראות שגם אדם מיושן ומשעמם יכול לפעול מתוך רגש' - הופמן אינו מודה שבאך היה מיושן, אלא שולל זאת, אז אין זו מטרתו, נפסול.

(2) 'להסביר מדוע צייר האוסמן כך' - הדו-קרב אינו מסביר את בחירת הצייר, נפסול.

(3) הדו-קרב מובא כראיה לכך שבאך היה איש תשוקות עזות, כלומר לתמוך בטענה שבאך לא היה מיושן ומשעמם כפי שנהוג לחשוב - זו בדיוק מטרת הפרט.

(4) 'לערער על כך שבדיוקן הוא נראה זקן וחסר רגש' - הופמן אינו חולק על מראה הדיוקן עצמו, אלא על המסקנה שגוזרים ממנו על אופיו, נפסול.

המלכודת:

מסיח (4), שמבלבל בין המראה בציור (שאינו במחלוקת) לבין אופיו האמיתי של באך.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (4) נכונה. זוהי שאלת-הסקה שלילית ('אינו מחליש'), והכלי הוא לזכור שנתון מחליש הוא כזה שמציע הסבר חלופי לבריאותם של הטופולו, ואנו מחפשים את הנתון היחיד שאינו עושה זאת. ההשערה: התבלין מן התימין הוא שמקנה לטופולו בריאות טובה יותר.

נבדוק את המסיחים:

(1) הטופולו נמנעים מעישון ומאלכוהול, שלא כשכניהם - זהו הסבר חלופי לבריאותם (אורח חיים) ולכן מחליש את ההשערה, נפסול (הוא כן מחליש).

(2) בני לוצומי המשתמשים באותו תבלין דווקא חולים יותר מבני שבטם - זו עדות נגדית ישירה שמחלישה את הקשר תבלין-בריאות, נפסול (כן מחליש).

(3) הטופולו מקפידים להתחסן, שלא כשכניהם - שוב הסבר חלופי (חיסונים) לבריאותם, מחליש, נפסול (כן מחליש).

(4) הטופולו מתבלים בתבלין מאכלים חריפים ורווויי שומן המזיקים לבריאות - נתון זה אינו מספק הסבר חלופי לבריאותם ואינו מציג עדות נגדית; לכל היותר הוא מפתיע, אך אין בו כדי לערער על הקשר שבין השימוש בתבלין לבין הבריאות, ולכן הוא אינו מחליש את ההשערה.

המלכודת: להיגרר אחרי המילה 'מזיקים' ולפסול את (4) כאילו היא מחלישה, בעוד שהיא כלל אינה נוגעת לסגולות התבלין.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (3) נכונה. זוהי שאלת השלמת-משפט, והכלי הוא לבדוק שכל ארבע ההשלמות עקביות עם קשרי הסיבה שבפסקה ('משום כך', 'בשל כך'). היגיון הפסקה: מאגר הבוגרים קטֵן, ולכן יש מחסור, ולכן החברות נאבקות על העובדים, המשכורות עולות, ואפילו מתחילים מסרבים לתפקידים פשוטים.

נבדוק את המסיחים:

(1) 'מידלדל' מתאים למחסור, אך 'אינן מתקשות בהשגת' כוח אדם סותר את המחסור, וגם 'מיומנים' בסוף אינו מתלכד עם 'אנשי מקצוע ... מוכנים להסתפק', נפסול.

(2) 'גדל' מציין שפע ולא מחסור, בסתירה להמשך שבו החברות מחזרות אחרי עובדים, נפסול.

(3) 'מצטמצם' (מאגר קטֵן) / 'מתחרות על' (מאבק על העובדים בשל המחסור) / 'מרקיעות שחקים' (המשכורות עולות) / 'מתחילים אינם' (אפילו מתחילים אינם מוכנים להסתפק בתפקידים פשוטים) - כל ארבע ההשלמות מתלכדות עם שרשרת הסיבתיות.

(4) 'מתרחב' מציין שפע, בסתירה למחסור המשתמע מן ההמשך, נפסול.

המלכודת: לשכוח לבדוק את ההשלמה האחרונה - 'מתחילים אינם' (עם השלילה) הוא שמשלים נכון את 'מוכנים להסתפק'.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (2) נכונה. זוהי שאלת השלמת-משפט, והכלי הוא הבניית משפט קוהרנטי סביב הרעיון של הימנעות בית המשפט מלדון בעניין שכבר הוכרע במקום אחר.

נבדוק את המסיחים:

(1) 'לא יימנע' יוצר משמעות הפוכה - שבית המשפט כן ידון, בסתירה להמשך 'ולא יאפשר', וגם 'ערכאה נמוכה יותר' אינו מתלכד עם ההיגיון, נפסול.

(2) 'עקרון אי-ההתערבות מחייב' / 'יימנע' / 'שנדון בבית הדין הרבני' / 'ולא יעודד' - המשפט השלם הגיוני: עקרון אי-ההתערבות מחייב שבית המשפט המחוזי יימנע מלדון בעניין שכבר נדון בבית הדין הרבני, ולא יעודד בעל דין ממורמר לנסות מזלו שוב במחוזי. שתי מילות השלילה-הכיוון ('יימנע', 'ולא יעודד') מתיישבות זו עם זו.

(3) 'שנעשה בו עיוות דין בבית משפט אחר' / 'וידרבן' - אם נעשה עיוות דין דווקא ראוי לאפשר בירור, כך ש'יימנע' + 'וידרבן' יוצרים סתירה פנימית, נפסול.

(4) 'הנמצא בסמכותה הבלעדית של ערכאה גבוהה יותר' / 'ויעודד' - אם העניין בסמכות ערכאה גבוהה, אין היגיון ש'יעודד' לפנות דווקא למחוזי, נפסול.

המלכודת: אי-התאמה בין מילת הפתיחה למילת הסיום (הימנעות מול עידוד) - רק בתשובה (2) שתיהן באותו כיוון.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (1) נכונה. זוהי שאלת השלמת-משפט, והכלי הוא לעקוב אחר קו העלילה: אדם חלה, ביקש עזרה, החלים, ואז חלה שוב וכעת מגיב אחרת. התיאור בסוף - 'מתגלגל מצד לצד, אינו מוצא מנוחה' - מצביע על ייאוש ועל הפסקת הפנייה לרופאים.

נבדוק את המסיחים:

(1) 'מבקש לו עזרה' (בתחילת החולי) / 'מתייאש' (כשחזר החולי) / 'אינו הולך עוד אצל' הרופאים / 'כדי שינסו להיטיב את מצבו' - הרצף עקבי: בתחילה פנה לעזרה, וכעת מתוך ייאוש חדל ללכת אל הרופאים שאמורים היו להיטיב את מצבו.

(2) 'עושה כל שביכולתו להירפא' ו'פוקד תדיר את' הרופאים סותרים את התמונה של ייאוש והימנעות, נפסול.

(3) 'מתאמץ כפליים' סותר את הייאוש ואת ה'מתגלגל מצד לצד' בחוסר אונים, נפסול.

(4) 'פוקד תדיר את' הרופאים סותר את 'אינו מוצא מנוחה' ואת ההימנעות המשתמעת, נפסול.

המלכודת: לבחור השלמה של 'מאמץ מוגבר' מפני שהיא נשמעת חיובית, בעוד שהטקסט מתאר דווקא ייאוש ונטישת הטיפול.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (1) נכונה. זוהי שאלת-הסקה מסוג 'מה משתמע', והכלי הוא לגזור אך ורק את מה שהפסקה מחייבת, בלי להוסיף. הפסקה אומרת שההיפר-מודרניסטים 'קראו תיגר' והראו שניתן להשתלט על המרכז גם מהצד ולא רק במתקפה ישירה. אם זו הייתה חדשנות שקראה תיגר, הרי שקודמיהם החזיקו בעמדה ההפוכה - שרק מתקפה ישירה מאפשרת שליטה במרכז.

נבדוק את המסיחים:

(1) קודמי ההיפר-מודרניסטים סברו שכדי להשתלט על המרכז חובה לתקוף אותו ישירות - זה משתמע ישירות מכך שההיפר-מודרניסטים 'חידשו' את דרך-הצד וקראו תיגר על המוסכמה, ומשמע שהמוסכמה הקודמת חייבה מתקפה ישירה.

(2) 'לא ייחסו חשיבות מיוחדת לשליטה במרכז' - הפסקה עוסקת ב-כיצד להשתלט על המרכז, לא בשאלה אם ייחסו לו חשיבות; אדרבה, כולם ראו בו יעד, נפסול.

(3) הפסקה אומרת ששורשי ההיפר-מודרניזם עצמו מגיעים עד אמצע המאה ה-19, ולא ניגדה אותו לאסכולות ותיקות ששורשיהן שם, נפסול (עיוות של פרט מהטקסט).

(4) 'ריכוז כלים ... אינו תורם להשתלטות' - הפסקה אינה שוללת את המתקפה הישירה, אלא רק מוסיפה עליה דרך חלופית ('גם ... ולא רק'), נפסול.

המלכודת:

מסיח (4), המנסח את החידוש כשלילה מוחלטת של השיטה הישנה במקום כתוספת עליה.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. זוהי שאלת 'טענה מרכזית', והכלי הוא לזהות את המסקנה שכל שאר הפסקה משרתת. מהלך הפסקה: המוסכמה טוענת ששוויון פוליטי מחייב הכרעת רוב; הפסקה חולקת ('אך הנחה זו אינה מחויבת המציאות') ומדגימה ב'הצבעת הגרלה' הליך שוויוני שאין בו הכרעת רוב - ובכך מראה ששוויון פוליטי אינו גורר בהכרח הכרעת רוב.

נבדוק את המסיחים:

(1) 'ולכן לעיתים עלינו לבחור אחד מהשניים' - הפסקה אינה מציגה דילמה של בחירה בין השניים, אלא רק מנתקת את הקשר ביניהם, תוספת שאינה בטקסט, נפסול.

(2) הצבעת ההגרלה מראה ששוויון פוליטי (הראשון) אינו מחייב את הכרעת הרוב (השני) - זו בדיוק הטענה המרכזית שהדוגמה נועדה להוכיח.

(3) הפסקה עוסקת בשוויון שמתקיים בלי הכרעת רוב, ולא בהכרעת רוב שמתקיימת בלי שוויון - זהו היפוך של כיוון הטיעון, נפסול.

(4) 'ספירת הקולות מיותרת ואינה נחוצה בדמוקרטיה' - קביעה נורמטיבית גורפת שהפסקה אינה טוענת; היא רק מראה שאפשרי הליך אחר, נפסול.

המלכודת:

מסיח (3), ההופך את יחסי 'שוויון' ו'הכרעת רוב' לכיוון ההפוך מזה שהדוגמה מדגימה.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. זוהי שאלת-לוגיקה על תנאי הכרחי ותנאי מספיק, והכלי הוא לזכור: תנאי הכרחי - כל מחשב חייב לקיים אותו (אם לא מתקיים, בוודאות אינו מחשב); תנאי מספיק - די בקיומו כדי להיות מחשב (אך אין הכרח שכל מחשב יקיים אותו). נתון: החפץ מְחשֵב נכונה $1+1$ אך אינו מְחשֵב נכונה $4+5$.

נבדוק את המסיחים:

(1) אם חישוב $1+1$ הוא תנאי מספיק - קיומו מבטיח שהחפץ כן מחשב, לא ש'אינו מחשב', נפסול.

(2) אם חישוב $4+5$ הוא תנאי מספיק - העובדה שהחפץ אינו מקיים תנאי מספיק אינה קובעת דבר (ייתכן שהוא מחשב מסיבה אחרת), נפסול.

(3) אם חישוב $1+1$ הוא תנאי הכרחי - קיום תנאי הכרחי אחד אינו מספיק כדי לקבוע שהחפץ הוא מחשב, נפסול.

(4) אם חישוב נכון של $4+5$ הוא תנאי הכרחי - כלומר כל מחשב חייב לחשב $4+5$ נכון - ומאחר שהחפץ אינו מחשב $4+5$ נכונה, בוודאות הוא אינו מחשב. זו הטענה היחידה שנכונה בהכרח.

המלכודת: להחליף בין 'הכרחי' ל'מספיק'; רק אי-קיום של תנאי הכרחי מוליך למסקנה ודאית שלילית.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. זוהי שאלת-הסקה מנגנונית, והכלי הוא לעקוב אחר שרשרת השליטה ההורמונלית ולזהות מה מאפיין דווקא 'פעילות יתר'. המנגנון: המוח מפריש TSH; ככל שיותר TSH מגיע לבלוטה, כך היא מייצרת יותר T3. 'פעילות יתר' מוגדרת במפורש כמצב שבו הבלוטה פועלת יותר מכפי שהמוח מורה לה - כלומר התקלה בבלוטה עצמה, לא בפקודת המוח.

נבדוק את המסיחים:

(1) 'TSH גבוה, T3 נמוך' - אם TSH גבוה הבלוטה הייתה מייצרת יותר T3, וגם אין כאן 'פעילות יתר' עצמאית, נפסול.

(2) 'TSH ממוצע, T3 נמוך' - T3 נמוך הוא תת-פעילות, ההפך מהמבוקש, נפסול.

(3) 'TSH גבוה, T3 גבוה' - כאן ה-T3 הגבוה נובע מפקודת מוח מוגברת (TSH גבוה), כלומר הבלוטה פועלת כפי שמורה לה - זו אינה 'פעילות יתר' כהגדרתה, נפסול.

(4) 'TSH ממוצע, T3 גבוה' - המוח משדר פקודה רגילה (TSH ממוצע), אך הבלוטה מייצרת T3 גבוה מעבר לנדרש - בדיוק ההגדרה של פעילות יתר עצמאית של הבלוטה.

המלכודת:

מסיח (3), המפתה כי 'הכול גבוה', אך T3 גבוה בעקבות TSH גבוה הוא תגובה תקינה לפקודת המוח ולא פעילות-יתר.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. זוהי שאלת הבנת-הנקרא הנשענת על הפסקה השנייה, והכלי הוא לחזור להגדרה המדויקת של 'הסיבה הצורנית'. בפסקה נאמר: השולחן הוא שולחן ולא חפץ אחר משום שהוא בעל צורה מסוימת - משטח המחובר לארבע רגליים - וזאת הסיבה הצורנית שלו. כלומר הסיבה הצורנית היא הצורה המיוחדת ההופכת אותו לשולחן דווקא.

נבדוק את המסיחים:

(1) 'צורתו תואמת את החומר שממנו הוא עשוי' - הפסקה אינה קושרת בין הצורה לחומר; זהו ערבוב בין הסיבה הצורנית לחומרית, נפסול.

(2) 'צורתו עוצבה בידי נגר' - הנגר הוא הסיבה הפועלת (הגורם החיצוני שעיבד את העץ), לא הצורנית, נפסול.

(3) 'צורתו מאפשרת לו לממש תכלית' - מימוש התכלית שייך לסיבה התכליתית, לא הצורנית, נפסול.

(4) 'צורתו אופיינית לשולחנות' - זו בדיוק הסיבה הצורנית: הצורה המייחדת אותו כשולחן.

המלכודת: לבלבל בין ארבע הסיבות; כל מסיח מפתה מצביע על סיבה אחרת (חומרית/פועלת/תכליתית).

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. זוהי שאלת יישום של מושגי הפסקה השנייה על דוגמה חדשה, והכלי הוא לזהות איזו מארבע הסיבות מתאימה למה שהסוללה 'נועדה' לעשות. לפי הפסקה, הסיבה התכליתית היא התכלית שלשמה נבנה הדבר (השולחן נבנה כדי שישמש לאכילה או כתיבה). הסוללה נבנתה כדי לייצר חשמל - ייצור החשמל הוא הייעוד, התכלית שלה.

נבדוק את המסיחים:

(1) 'החומרית' - החומר שממנו עשויה הסוללה, לא החשמל שהיא מפיקה, נפסול.

(2) 'הצורנית' - הצורה המבנית של הסוללה, לא תוצרתה, נפסול.

(3) 'הפועלת' - הגורם החיצוני שייצר את הסוללה (למשל היצרן), לא מה שהיא נועדה לספק, נפסול.

(4) 'התכליתית' - החשמל הוא התכלית שלשמה קיימת הסוללה, בדיוק כמו האכילה או הכתיבה שהן תכלית השולחן.

המלכודת: להתפתות ל'הפועלת' מפני שהסוללה 'פועלת' ומייצרת, בעוד שהמושג 'סיבה פועלת' מתייחס לגורם שיצר את החפץ ולא לתפקודו.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. זוהי שאלת-הפניה (מובן מילה בהקשר), והכלי הוא לקרוא את המשפט המלא שבו מופיעה המילה 'אחרים'. בשורה 14 נאמר שהסיבה החומרית של נבט עץ התפוח היא 'חמצן, פחמן, מימן ויסודות כימיים אחרים'. ה'אחרים' הם אפוא יתר היסודות המרכיבים את הנבט, מלבד שלושת אלה שכבר נמנו.

נבדוק את המסיחים:

(1) 'כל היסודות המצויים בטבע, זולת חמצן, פחמן ומימן' - רחב מדי; מדובר רק ביסודות שמרכיבים את הנבט, לא בכל יסודות הטבע, נפסול.

(2) 'כל היסודות המרכיבים נבט של עץ תפוח, זולת חמצן, פחמן ומימן' - בדיוק: יתר מרכיבי הנבט מעבר לשלושה שנמנו.

(3) 'כל היסודות המרכיבים את נבט עץ התפוח' - כולל גם את חמצן, פחמן ומימן, בעוד ש'אחרים' דווקא מוציא אותם, נפסול.

(4) 'המרכיבים דברים טבעיים שאינם נבט עץ התפוח' - היפוך; ההקשר הוא מרכיבי הנבט עצמו, נפסול.

המלכודת:

מסיח (3), המשמיט את מילת המפתח 'אחרים' (זולת השלושה) וכולל את היסודות שכבר נמנו.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. זוהי שאלת-הפניה של כינוי-רומז, והכלי הוא לאתר את שם-העצם הקודם שאליו מפנה 'ממנו' בתוך המשפט. בשורה 15 נאמר: 'תהליכים פנימיים בזרע התפוח שממנו הוא התפתח'. הנושא של 'התפתח' הוא הנבט, והוא התפתח מן הזרע - ולכן 'ממנו' מפנה אל הזרע.

נבדוק את המסיחים:

(1) 'מהנבט' - הנבט הוא זה שהתפתח (הוא הנושא של 'הוא התפתח'), ולא זה שממנו התפתחו, נפסול.

(2) 'מהזרע' - הנבט התפתח מן הזרע, בדיוק כפי שמורה המבנה 'בזרע ... שממנו הוא התפתח'.

(3) 'מהעץ' - העץ הבוגר הוא תוצאה מאוחרת יותר בתהליך, לא המקור שממנו התפתח הנבט, נפסול.

(4) 'מהטבע' - כללי מדי ואינו הרפרנט הדקדוקי הצמוד, נפסול.

המלכודת: לזהות את 'הנבט' כמקור, בעוד שהנבט הוא הצומח מן הזרע, והזרע הוא שממנו התפתח.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. זוהי שאלת הבנת-הנקרא שלילית ('אינה אחת מטענותיו'), והכלי הוא לאמת כל מסיח מול הפסקה האחרונה ולפסול את שלוש הטענות שכן מופיעות בה, כדי לבודד את הטענה שאינה שלו.

נבדוק את המסיחים:

(1) 'המדע המודרני אינו עוסק בסיבה התכליתית' - ליבוביץ' מדגיש שהמונח 'סיבה תכליתית' מסולק כליל מהדיון המדעי, ושהמדע עוסק בסיבות הפועלות בלבד - זו כן טענתו, נפסול.

(2) 'החומרים ... אינם סיבה לקיומו' - ליבוביץ' אומר שאיננו מגדירים את החומר כסיבת קיום אלא כאחד התנאים לקיום - זו כן טענתו, נפסול.

(3) 'צורתו ... אינה סיבה אלא אחת מתכונותיו' - ליבוביץ' אומר שאת הצורה איננו רואים כסיבה לקיום אלא כמאפיין - זו כן טענתו, נפסול.

(4) 'הסיבה הפועלת קיימת רק בעיני האדם המתבונן' - ליבוביץ' אומר זאת דווקא על הסיבה התכליתית (שהיא הנקשרת לנקודת מבטו של האדם), ואילו הסיבה הפועלת היא לשיטת המדע המודרני הסיבה האמיתית והממשית - כך שהטענה הזו הפוכה לדבריו ואינה אחת מטענותיו.

המלכודת: החלפת 'הסיבה הפועלת' ב'הסיבה התכליתית' - זה בדיוק העיוות שהופך את (4) לטענה שאינה של ליבוביץ'.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (3) נכונה. זוהי שאלת 'נושא הקטע', והכלי הוא לבחור את הניסוח המקיף את כל חלקי הטקסט בלי לחרוג ממנו ובלי לצמצם אותו לפרט אחד. מבנה הקטע: שלוש הפסקאות הראשונות מציגות את ארבע הסיבות של אריסטו (בחפצי אדם ובטבע), והפסקה האחרונה מציגה כיצד החשיבה/המדע המודרני, בעקבות ליבוביץ', שונה מגישת אריסטו.

נבדוק את המסיחים:

(1) 'אריסטו כמבשר החשיבה המודרנית' - הקטע מנגיד בין אריסטו למודרנה ואינו מציגו כמבשר שלה, וגם אין ביקורת של ליבוביץ' 'על שתיהן', נפסול (עיוות היחס).

(2) 'הסיבה החמישית שהוסיף ליבוביץ'' - ליבוביץ' לא הוסיף סיבה חמישית אלא צמצם את מושג הסיבה לפועלת בלבד, נפסול (המצאה).

(3) ארבע הסיבות לקיום לפי אריסטו, ומה בין השקפתו לגישת המדע המודרני - זה בדיוק מכסה את שני חלקי הקטע: הצגת ארבע הסיבות וההנגדה למדע המודרני.

(4) 'מהיכן שאב אריסטו את הידע' - הקטע אינו עוסק כלל במקורות הידע, נפסול.

המלכודת:

מסיח (1), המפתה כי הוא מזכיר את שני השחקנים (אריסטו וליבוביץ') אך מסלף את היחס ביניהם.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא יחס שטחים במקבילית, והכלי הוא נוסחת שטח משולש ($\frac{\text{בסיס}\cdot \text{גובה}}{2}$). נסתכל על המשולש $AFE$: בסיסו $AF$ (חצי מהצלע $AB$) והגובה אליו הוא המרחק מ-$E$. נסתכל על המשולש $FBG$: בסיסו $FB$ (החצי השני של $AB$, ולכן

) והגובה אליו זהה בגודלו בזכות הסימטריה של המקבילית. לכן שני המשולשים בעלי בסיס זהה וגובה זהה, ושטחם שווה, כך שהיחס הוא $1$. נפסול את (2) $\frac{1}{2}$, (3) $\frac{2}{3}$ ו-(4) $\frac{3}{4}$ — כולן נובעות מהנחה שגויה שאחד המשולשים גדול מהאחר, אך הצלעות $AF$ ו-$FB$ שוות והגבהים שווים. נציב מספרים (למשל מקבילית עם $A(0,0),B(0,-4),D(6,0)$) ונקבל שטח $3$ לכל אחד, יחס $1$.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא ממוצע של שני שברים, והכלי הוא מכנה משותף. נרחיב את $\frac{3}{7}$ למכנה $28$ על ידי הכפלה ב-$4$:

. הממוצע הוא

. נפסול את (1) $\frac{11}{28}$ — טעות של חלוקת המונה בלבד בלי לצמצם נכון. נפסול את (2) $\frac{13}{28}$ — טעות בחיבור המונים (

ולא $26$). נפסול את (3) $\frac{3}{14}$ — טעות בהצבת אחד השברים. הממוצע נמצא בין $\frac{8}{28}$ ל-$\frac{12}{28}$, כלומר סביב

.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא בעיה מילולית עם פתרון שלם, והכלי הוא בדיקת אפשרויות:

. נבדוק כל תשובה.

(1) עט אדום אחד:

, ו-$40$ אינו מתחלק ב-$6$ — נפסול.

(2) $7$ אדומים:

— נפסול.

(3) $3$ אדומים:

, ו-$26$ אינו מתחלק ב-$6$ — נפסול.

(4) $5$ אדומים:

, ו-

נותן בדיוק $2$ עטים כחולים — מתקיים. המלכודת היא לבחור מספר אדומים שמשאיר שארית שאינה מתחלקת ב-$6$.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא מערכת שתי משוואות בשני נעלמים, והכלי הוא הצבה. נציב

במשוואה השנייה:

. נעביר אגפים:

, כלומר

, ולכן $y=-1$. נפסול את (1) $1$ — היפוך סימן שגוי. נפסול את (3) $4,999$ ואת (4) $5,000$ — אלו ערכי-ביניים מתוך החישוב שנלקחו בטעות כתשובה במקום לסיים את הבידוד.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא תכונות סגירוּת של קבוצות מספרים תחת כפל. אנו מחפשים תכונה שאינה נשמרת בכפל.

(1) אי-זוגי: מכפלת שני אי-זוגיים היא תמיד אי-זוגית — נשמר, נפסול.

(2) ראשוני: מכפלת שני ראשוניים (למשל

) אינה ראשונית, כי היא מתחלקת בשני הגורמים — התכונה אינה נשמרת, ולכן זו התשובה.

(3) ריבוע שלם:

— ריבוע שלם, נשמר, נפסול.

(4) שורש של מספר שלם: כל מספר שלם הוא שורש של מספר שלם (למשל

), וגם המכפלה נשמרת — נפסול. המלכודת היא שראשוני נראה "בסיסי" אך אינו סגור לכפל.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא ספירת זוגות (משחקים) וחלוקה לסיבובים. מספר המשחקים הכולל הוא מספר הזוגות מתוך $4$ שחקנים:

משחקים. בכל סיבוב מתקיימים $2$ משחקים, ולכן דרושים לפחות

סיבובים (וזה אפשרי בטורניר מעגלי של $4$). כל סיבוב $15$ דקות, ולכן זמן מינימלי

דקות. נפסול את (1) $60$ — ספירה של $4$ סיבובים במקום $3$. נפסול את (3) $30$ — הנחה של $2$ סיבובים בלבד (שכן $6$ משחקים לא נכנסים ל-$2$ סיבובים). נפסול את (4) $15$ — סיבוב אחד בלבד.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא ערך מוחלט, והכלי הוא ההגדרה: ערך מוחלט מודד מרחק מאפס, והוא תמיד אי-שלילי. $|x-1|>0$ אומר שהמרחק של $x-1$ מאפס גדול ממש מאפס, כלומר $x-1\ne 0$, ולכן $x\ne 1$. המקרה היחיד שבו האגף השמאלי אינו גדול מאפס הוא כאשר

, כלומר $x=1$. נפסול את (1) $0<x<1$ — צמצום שרירותי של הטווח. נפסול את (2) $x\ne 0$ — בלבול בין $x=0$ ל-$x=1$. נפסול את (3) $x>1$ או $x<0$ — פוסל בטעות את כל התחום $0\le x<1$ (חוץ מ-$1$), שהוא חוקי.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא אחוזי הנחה. הנחה של $20\%$ אומרת שהמחיר לאחר ההוזלה הוא $80\%$ מהמחיר המקורי. המחיר לאחר ההוזלה הוא $200$ ש"ח, ולכן המחיר המקורי הוא

ש"ח לחולצה. עבור $30$ חולצות לפני ההוזלה:

ש"ח. נפסול את (4) $6,000$ — זהו $30\cdot 200$, המחיר הכולל אחרי ההוזלה ולא לפניה. נפסול את (2) $7,200$ — חישוב שגוי של הוספת $20\%$ על $6,000$ במקום חילוק ב-$0.8$. נפסול את (3) $6,300$ — ערך שאינו נובע מאף חישוב עקבי.

המלכודת: להוסיף $20\%$ למחיר החדש במקום להבין ש-$200$ הוא כבר $80\%$.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה (כלומר היא הטענה שאינה נכונה). הנושא הוא קריאת נתונים מתרשים פיזור. נבדוק כל טענה.

(1) אותו מספר תושבים לעיר חוף ולעיר רחוקה: למשל ב-$120$ אלף יש עיר רחוקה $(120,6)$ ועיר חוף $(120,3)$ — נכונה.

(2) אותה דרגת צפיפות: בדרגה $7$ יש עיר רחוקה $(140,7)$ ועיר חוף $(150,7)$ — נכונה.

(3) שתי ערי חוף עם אותו מספר תושבים: יש שתי ערי חוף ב-$150$ אלף, $(150,5)$ ו-$(150,7)$ — נכונה.

(4) שתי ערים רחוקות עם אותה דרגת צפיפות: דרגות הצפיפות של הערים הרחוקות הן $2,4,3,6,7,8$ — כולן שונות זו מזו, ולכן אין שתי ערים רחוקות עם אותה דרגה — הטענה אינה נכונה.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא דרגת צפיפות = מספר תושבים (באלפים) חלקי שטח (קמ"ר). העיר עם מספר התושבים הגדול ביותר בתרשים היא עיר החוף $(210,7)$: $210$ אלף תושבים, דרגת צפיפות $7$. נחלץ את השטח:

קמ"ר. לאחר עזיבת $60$ אלף תושבים נותרו

אלף, והשטח לא השתנה, ולכן דרגת הצפיפות החדשה היא

. נפסול את (2) $6$, (3) $7$ ו-(4) $8$ — כולן נובעות מחישוב שגוי של השטח או משכחת החיסור של $60$ אלף.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא השוואת ממוצעים מתוך התרשים. נחשב את מספר התושבים הממוצע. ערי החוף: $90,120,150,150,180,210$, ממוצע

אלף. ערים רחוקות: $40,60,80,120,140,160$, ממוצע

אלף. לכן ממוצע התושבים בערי החוף גדול מזה שבערים הרחוקות (הרווח הראשון: "גדול מ-"). כעת דרגות הצפיפות. ערי החוף: $3,3,5,7,5,7$, ממוצע

. ערים רחוקות: $2,4,3,6,7,8$, ממוצע

. הממוצעים זהים (הרווח השני: "זהה ל-"). נפסול את (2) — טוענת "קטן מ-" לרווח הראשון בניגוד לחישוב. נפסול את (3) ו-(4) — טוענות "גדול" לרווח השני, אך ממוצעי הצפיפות שווים בדיוק.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא שטח = מספר תושבים (באלפים) חלקי דרגת צפיפות. העיר שדרגת הצפיפות שלה $2$ היא $(40,2)$, ושטחה

קמ"ר. כעת נבדוק אילו ערים אחרות בעלות שטח $20$, כלומר

: $(120,6)\to 20$, $(140,7)\to 20$, $(160,8)\to 20$ — שלוש ערים. שאר הערים נותנות שטח שונה (למשל $(90,3)\to 30$, $(150,7)\to 21.4$). לכן יש $3$ ערים אחרות עם אותו שטח. נפסול את (1) $1$ ו-(2) $2$ — ספירה חלקית של הנקודות על הישר

. נפסול את (4) $0$ — התעלמות מהנקודות הנוספות.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא משולשים דומים ויחס שטחים. הנקודות $A,B,D$ על ישר אחד, ונתון

. מכיוון ש-$B$ בין $A$ ל-$D$:

, ולכן

. המשולשים $ABE$ ו-$DBC$ דומים: הזוויות ב-$B$ הן זוויות קודקודיות שוות, ומכיוון ש-$AE\parallel CD$ הזוויות המתחלפות שוות אף הן. יחס הדמיון הוא

, ויחס השטחים הוא ריבוע יחס הדמיון:

. נפסול את (3) $3$ — זהו יחס הצלעות, לא יחס השטחים. נפסול את (2) $2$ ואת (4) $4$ — אינם עקביים עם ריבוע יחס הדמיון.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא חפיפה בין קבוצות (הכלה-הדחה). חלק הבתים שהם צהובים או בעלי גג רעפים (או שניהם) הוא סכום החלקים פחות החפיפה:

. הבתים שאינם צהובים וגם אינם בעלי גג רעפים הם המשלים:

. נפסול את (1) $\frac{7}{12}$ — חיסור בלי החזרת החפיפה. נפסול את (2) $\frac{5}{12}$ — טעות בהכלה-הדחה. נפסול את (4) $\frac{1}{4}$ — התעלמות מנוסחת החפיפה.

המלכודת: לשכוח להוסיף בחזרה את החלק שנספר פעמיים.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא תכונות מעוין. במעוין האלכסונים חוצים זה את זה (נחתכים באמצעם). כאן האלכסונים מונחים על הצירים: אחד מחבר את $(a,0)$ ואת $(c,0)$ (על ציר $x$), והשני מחבר את $(0,b)$ ואת הקודקוד על ציר $y$ החיובי. כדי שנקודת החיתוך תהיה אמצע שני האלכסונים, אמצע האלכסון האופקי חייב להיות בראשית, ולכן

, כלומר

בהכרח. לעומת זאת אורכי האלכסונים אינם חייבים להיות שווים (זה מעוין ולא בהכרח ריבוע), ולכן $|a|$ אינו בהכרח שווה ל-$|b|$. נפסול את (1) ו-(3) — טוענות

בהכרח, אך זה נכון רק בריבוע. נפסול את (4) — שכן טענה (2) אכן נכונה.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא היקף מעגל וגזרות.

נסמן את רדיוס המעגל הפנימי ב-$r$; החיצוני הוא $3r$. המרחק הרדיאלי בין המעגלים הוא

ס"מ, ולכן $r=1$ (פנימי $1$, חיצוני $3$). הקו המודגש מורכב משלושה חלקים: שלושת-רבעי היקף המעגל הפנימי,

; שלושת-רבעי היקף המעגל החיצוני,

; ושני קטעים רדיאליים ישרים באורך $2$ ס"מ כל אחד, סה"כ $4$. הסכום:

. נפסול את (1) ו-(3) — משתמשות ב-$4\pi$ (חישוב שגוי של הגזרות). נפסול את (2) — סופרת רק קטע רדיאלי אחד ($+2$ במקום $+4$).

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא עצרת והתחלקות.

. נבדוק כל אפשרות.

(1)

: כמה גורמי $5$ יש ב-$10!$? רק מ-$5$ ומ-$10$, כלומר $5^2$ בלבד. לכן

אינו מחלק את $10!$ — זו התשובה.

(2)

: ב-$10!$ יש שפע גורמי $2$ ו-$3$, מתחלק.

(3)

: יש $5^2$, מתחלק.

(4)

: יש $5^2$ ומספיק גורמי $2$, מתחלק.

המלכודת: $125$ דורש שלושה גורמי $5$, ול-$10!$ יש רק שניים.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא נפח תיבה = שטח בסיס $\times$ גובה. הפאה שעליה מסורטטים האלכסונים היא ריבוע, ואורך האלכסון $2$ ס"מ. שטח ריבוע לפי אלכסוניו הוא מכפלת האלכסונים חלקי $2$; מכיוון ששני האלכסונים שווים ($2$ ו-$2$), שטח הריבוע הוא

סמ"ר. הגובה $1$ ס"מ, ולכן הנפח הוא

סמ"ק. נפסול את (1) $1$ — התעלמות מחישוב שטח הריבוע. נפסול את (3) $3\sqrt{2}$ ואת (4) $2\sqrt{2}$ — נובעות מהנחה שגויה שהצלע היא $2$ (במקום האלכסון) או משילוב שגוי של שורשים.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא חזקות של מספרים שליליים ושברים. כדי ש-$b^a<-1$ התוצאה חייבת להיות שלילית (ולכן הבסיס $b$ שלילי והמעריך $a$ אי-זוגי) וגם בעלת ערך מוחלט גדול מ-$1$. נבדוק.

(1) $0<b$: בסיס חיובי נותן תוצאה חיובית — לעולם לא $<-1$, נפסול.

(2) $b<-1$ ו-$a<0$: למשל

נותן

, שערכו המוחלט קטן מ-$1$ ואינו $<-1$ — נפסול.

(3) $-1<b<0$ ו-$0<a$: למשל

נותן $-\frac{1}{2}$, גדול מ-$-1$ — נפסול.

(4) $-1<b<0$ ו-$a<0$: למשל

נותן

— מתקיים! בסיס שהוא שבר שלילי בערך מוחלט קטן מ-$1$, בחזקה שלילית אי-זוגית, נותן תוצאה שלילית בעלת ערך מוחלט גדול.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא בעיית תנועה זה-מול-זה. השניים נעים לכיוונים מנוגדים, ולכן מהירות ההתקרבות (וההתרחקות) המשותפת היא

קמ"ש. יש שני מקרים שבהם המרחק ביניהם הוא $40$ ק"מ: פעם אחת לפני שנפגשו ופעם אחת לאחר שנפגשו. לפני הפגישה עברו יחד

ק"מ, ולכן

שעות. לאחר הפגישה עברו יחד

ק"מ, ולכן

שעות. נפסול את (1), (2) ו-(3) — משתמשות בזמנים ($2$ או $3$) הנובעים מחילוק שגוי (למשל ב-$100$ או ב-$80$ של המרחק הלא-נכון).

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא פעולה מוגדרת, והכלי הוא הצבה ישירה בהגדרה. נציב את הנתונים בפעולה:

. כלומר התוצאה היא רבע מ-$z$, שהם $25\%$ מ-$z$.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $40\%$ מתקבל אם טועים ומחשבים $\frac{9}{36}$ כאילו הוא בערך $0.4$;

מסיח (3) $20\%$ מתקבל אם מבלבלים בין רבע לחמישית;

מסיח (4) $4\%$ מתקבל אם הופכים בטעות וכותבים

ורואים בו אחוז. המלכודת היא לזהות ש-$\frac{9}{36}$ מצטמצם ל-

.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא תרגום מילולי לביטוי אלגברי, והכלי הוא בנייה איבר-איבר. כל תשובה נכונה מוסיפה $2$ נקודות, ולכן $R$ תשובות נכונות תורמות $2R$; כל תשובה שגויה מפחיתה נקודה אחת, ולכן $W$ תשובות שגויות מורידות $W$. סך התוצאה הוא $2R-W$. נבדוק במספרים לדוגמה

: התוצאה האמיתית היא

. נעבור על המסיחים באותו מקרה:

מסיח (2)

, לא מתאים;

מסיח (3)

, לא מתאים;

מסיח (4)

, לא מתאים. המלכודת היא לזכור שהניקוד הכפול חל רק על הנכונות ולא על כלל התשובות.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא ריבועים בנויים זה על אלכסונו של קודמו, והכלי הוא משפט פיתגורס לאלכסון ריבוע. הריבוע $ABCD$ בעל צלע $1$, ולכן אלכסונו

. אלכסון זה הוא צלעו של הריבוע $DBEF$, ולכן צלע $DBEF$ שווה $\sqrt{2}$ ואלכסונו

; אלכסון זה הוא צלעו של הריבוע $DEGH$, שצלעו $2$. נחבר את צלעות הקו המודגש בהיקף הצורה החיצונית: שתי צלעות של הריבוע הגדול ($2+2$), צלע נוספת ($2$), שתי צלעות באורך $1$ מהריבוע הקטן ($1+1$) וצלע אלכסונית באורך $\sqrt{2}$, ובסך הכול

.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $9$ ומסיח (2) $16$ מתקבלים אם מתעלמים מהאלכסונים ומחברים צלעות שלמות בלבד;

מסיח (3) $3+3\sqrt{2}$ מתקבל אם סופרים אלכסונים במקום צלעות. המלכודת היא לעקוב בדיוק אחר הצלעות שבונות את קו הצורה המודגש.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא סדרה הנדסית עם מנה $2$, והכלי הוא סכום איבריה.

נסמן את החתיכה הראשונה כ-$1$; אז החתיכות הן $1,2,4,8,16$. סכום כל השמיכה הוא

, ולכן היחס בין החתיכה הראשונה לשמיכה כולה הוא $1:31$.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $1:11$ מתקבל אם סוכמים רק ארבע חתיכות (

) או טועים בכפל;

מסיח (2) $1:17$ ומסיח (3) $1:25$ מתקבלים מספירת חתיכות חסרה או מהוספה שגויה. המלכודת היא לזכור שיש בדיוק $5$ חתיכות ולסכם את כולן.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא חיתוך מצולע בקו ישר, והכלי הוא ספירת קודקודים של שני החלקים הנוצרים. קו ישר חוצה את הריבוע בשתי נקודות; נבדוק את המצבים האפשריים: אם הקו חוצה שתי צלעות נגדיות מתקבלים שני מרובעים; אם הוא חוצה שתי צלעות סמוכות מתקבלים משולש ומחומש; אם הוא עובר דרך קודקוד ודרך צלע מתקבלים משולש ומרובע; ואם הוא עובר דרך שני קודקודים מנוגדים מתקבלים שני משולשים.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) שני מרובעים אפשרי (חיתוך צלעות נגדיות);

מסיח (3) מרובע ומשולש אפשרי (מעבר דרך קודקוד);

מסיח (4) משולש ומחומש אפשרי (חיתוך צלעות סמוכות). לעומתם, מרובע ומחומש אינו יכול להיווצר: קו ישר יחיד אינו יכול להוסיף מספיק קודקודים כדי לייצר בו-זמנית מרובע ומחומש. המלכודת היא לנסות ולצייר כל אפשרות במקום להסתמך על תחושה.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא נוסחאות הכפל המקוצר, והכלי הוא פתיחת

. נציב את הנתונים:

. לכן

. לשם השוואה

.

נעבור על המסיחים:

מסיח (2)

ומסיח (4)

שגויים כי

;

מסיח (3)

שגוי כי הערך הנכון הוא $1$. המלכודת היא הסימן של $xy$ השלילי — הכפלתו ב-$2$ מורידה $4$ בסכום.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא זוויות בין ישרים מקבילים החתוכים על ידי חותך, והכלי הוא הקשרים בין זוויות צמודות, מתאימות וחד-צדדיות.

נסמן את הזוויות בסרטוט: $\alpha$ ו-$\beta$ צמודות על החותך אצל הישר $x$, ולכן

תמיד; $\delta$ ו-$\gamma$ צמודות אצל הישר $y$. מקבילות נותנת

(זוויות מתאימות) ו-

. נבדוק כל מסיח:

מסיח (1)

תמיד;

מסיח (2)

תמיד;

מסיח (3)

תמיד. לעומתם

מסיח (4)

, ששווה $180°$ רק כאשר

— ולכן אינו בהכרח $180°$. המלכודת היא לזהות ששתי זוויות מאותו "סוג" (שתיהן קהות או שתיהן חדות) אינן בהכרח משלימות ל-$180°$.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא שבר מורכב, והכלי הוא חלוקת שברים בעזרת כפל בהופכי. נמיר את $1.3$ לשבר:

.

נחשב:

.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $\frac{4}{3}$ ומסיח (2) $\frac{8}{3}$ מתקבלים מבלבול בין מונה למכנה בהיפוך;

מסיח (3) $3$ מתקבל אם מחלקים $26$ ב-$5$ ואז ב-$1.3$ בעיגול שגוי. המלכודת היא להפוך את השבר התחתון נכון לפני הכפל.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא הסקה מתרשים אחוזים, והכלי הוא תרגום אחוז למספר משתתפים. בקבוצת הגיל $30\text{-}39$ יש $500$ משתתפים, ולכן $125$ משתתפים הם

מהקבוצה. נחפש בתרשים איזו פעילות תופסת $25\%$ בקבוצה זו — זוהי ההליכה. נעבור על המסיחים במונחי אחוזים:

מסיח (2) רכיבה על אופניים היא כ-$30\%$ ($150$ משתתפים);

מסיח (3) ריצה היא כ-$20\%$ ($100$ משתתפים);

מסיח (4) שחייה נמוכה מ-$25\%$. רק ההליכה נותנת בדיוק $125$. המלכודת היא לזכור לתרגם את האחוז דרך מספר המשתתפים בקבוצה ($500$) ולא להשוות אחוזים בין קבוצות.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא הסקה מתרשים, והכלי הוא בדיקת תנאי-סף על פני כל קבוצות הגיל. פעילות היא \"אהודה\" רק אם בכל שש הקבוצות היא זכתה ל-$10\%$ לפחות (כלומר מעל שני משבצות ברוחב $5\%$). נעבור פעילות-פעילות ונחפש אם קיימת קבוצת גיל שבה הפעילות יורדת מתחת ל-$10\%$: להליכה, לרכיבה, לריצה, לטניס ולכדורסל יש לפחות קבוצת גיל אחת שבה שיעורן נמוך מ-$10\%$ (ולכדורסל אף $0\%$ בקבוצות המבוגרות) — ולכן חמש מהן נפסלות. הפעילות היחידה ששומרת על $10\%$ לפחות בכל קבוצות הגיל היא השחייה.

נעבור על המסיחים:

מסיח (2) $2$,

מסיח (3) $3$ ומסיח (4) $4$ סופרים בטעות פעילויות שיורדות מתחת ל-$10\%$ באחת הקבוצות. המלכודת היא לבדוק את התנאי בכל שש הקבוצות ולא רק בחלקן.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא הסקה מתרשים עם שינוי נתונים, והכלי הוא חסם עליון על גידול אפשרי. בקבוצת הגיל $70\text{-}79$ אף אחד לא העדיף כדורסל בסקר הראשון ($0\%$), ואילו הרכיבה על אופניים תפסה $10\%$. בסקר הנוסף רק אותם $10\%$ שהעדיפו רכיבה נאלצים לבחור פעילות אחרת, ולכן לכל היותר $10\%$ נוספים יכולים לעבור לכדורסל. משמע אחוז מעדיפי הכדורסל בסקר הנוסף חייב להיות בין $0\%$ ל-$10\%$.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $0\%$ אפשרי (אם איש מהרוכבים לא עבר לכדורסל);

מסיח (2) $5\%$ ומסיח (3) $10\%$ אפשריים (חלק או כל הרוכבים עברו לכדורסל). לעומתם

מסיח (4) $15\%$ בלתי אפשרי, שכן אין מקור ל-$15\%$ מעדיפי כדורסל — הרזרבה המרבית היא $10\%$ בלבד. המלכודת היא לזהות שהכדורסל התחיל מ-$0\%$ ולכן הגידול חסום בגודל קבוצת הרוכבים.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא השוואת יחסים מתרשים, והכלי הוא חישוב היחס רכיבה$:$ריצה בכל קבוצת גיל הרלוונטית. נקרא מהתרשים את שיעורי הרכיבה והריצה בכל קבוצה ונחשב את היחס: בקבוצה $60\text{-}69$ היחס הוא

; בקבוצה $20\text{-}29$ היחס הוא

; בקבוצה $30\text{-}39$ היחס הוא

; ובקבוצה $40\text{-}49$ היחס הוא

. היחס הגדול ביותר הוא $4:1$, בקבוצת הגיל $40\text{-}49$.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $60\text{-}69$ ומסיח (2) $20\text{-}29$ נותנים יחס $3:1$ בלבד;

מסיח (3) $30\text{-}39$ נותן יחס נמוך עוד יותר, $3:2$. המלכודת היא להשוות את גודל היחס עצמו ולא את גודל שיעור הרכיבה.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא קטעים על ישר, והכלי הוא הצבת ערכים ומיקום האמצע.

נסמן $CB=t$, ואז

, ולכן

. אמצע הקטע $AB$ נמצא במרחק

מ-$A$. הנקודה $C$ נמצאת במרחק

מ-$A$. המרחק בין $C$ לאמצע הוא

ס\"מ — ללא תלות ב-$t$.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $1$,

מסיח (2) $2$ ומסיח (3) $3$ מתקבלים מבלבול בין $3$ (ההפרש בין הקטעים) לבין מחצית ההפרש; דווקא ההפרש $3$ הוא מלכודת נפוצה. המלכודת היא לזכור שהמרחק לאמצע שווה למחצית ההפרש בין הקטעים,

.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא ממוצע משוקלל, והכלי הוא סכומי הציונים. סכום כל $20$ הציונים הוא

; סכום ציוני $8$ הקורסים הוא

. לכן סכום ציוני $12$ הקורסים הנותרים הוא

, וממוצעם

.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $91$ ומסיח (3) $91.5$ מתקבלים מחישוב שגוי של אחד הסכומים;

מסיח (4) $92.5$ מתקבל אם מחלקים בטעות במספר קורסים לא נכון. המלכודת היא לעבוד עם סכומים ולא לחסר ממוצעים ישירות.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא תכונות מספרים, והכלי הוא ייצוג מספר דו-ספרתי כ-$10a+b$. מספר דו-ספרתי שספרתו העשרונית $a$ (בין $1$ ל-$9$) וספרת האחדות $b$ (בין $0$ ל-$9$) שווה $10a+b$, ומכפלת ספרותיו היא $a\cdot b$. נשווה: מכפלת הספרות $a\cdot b$ מקיימת $a\cdot b\le 9a<10a\le 10a+b$, ולכן המכפלה תמיד קטנה מהמספר עצמו — אין אף מספר כזה.

נעבור על המסיחים:

מסיח (2) $2$,

מסיח (3) $16$ ומסיח (4) $50$ נובעים מהנחה שגויה שקיימים מספרים שבהם המכפלה עוקפת את המספר (למשל בדיקת מספרים בודדים בלי הוכחה כללית). המלכודת היא לבדוק במקרה כללי ולא רק כמה מספרים בודדים.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא בעיית הספק ומשימה משותפת, והכלי הוא חלוקת עבודה יעילה בין שני העובדים. נבחר את החלוקה הטובה ביותר: שמואל, שבונה $3$ שולחנות ביום, יקדיש את זמנו לשולחנות ויבנה את כל $12$ השולחנות בדיוק ב-

ימים; משה, שבונה $6$ כיסאות ביום, יקדיש את זמנו לכיסאות ויבנה את כל $24$ הכיסאות ב-

ימים. שניהם עובדים במקביל, ולכן כעבור $4$ ימים המשימה כולה הושלמה.

נעבור על המסיחים:

מסיח (3) $3$ קצר מדי — ב-$3$ ימים שמואל בונה רק $9$ שולחנות ואין מקור ל-$3$ הנותרים בלי לפגוע בכיסאות;

מסיח (1) $5$ ומסיח (2) $6$ אינם מינימליים. המלכודת היא לנצל את ההתמחות היעילה של כל עובד (שמואל לשולחנות, משה לכיסאות).

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא הסתברות עם אירועים בלתי-תלויים, והכלי הוא כפל הסתברויות. נקבע תחילה את תוצאת הקובייה הכחולה כנתונה. עבור כל אחת מהקוביות האדומות, ההסתברות שהיא תיפול על מספר השונה מהמספר הכחולה היא $\frac{5}{6}$ (חמש פאות מתוך שש). שלוש הקוביות האדומות בלתי-תלויות, ולכן ההסתברות ששלושתן שונות מהכחולה היא ${\left(\frac{5}{6}\right)}^3$.

נעבור על המסיחים:

מסיח (2) ${\left(\frac{5}{6}\right)}^4$ סופר ארבע קוביות במקום את שלוש האדומות בלבד;

מסיח (3) $\frac{1}{6}\cdot {\left(\frac{5}{6}\right)}^2$ מכליל בטעות דרישה שאחת הקוביות תהיה שווה;

מסיח (4) ${\left(\frac{1}{6}\right)}^3\cdot \frac{5}{6}$ הופך את התפקידים בין $\frac{1}{6}$ ל-$\frac{5}{6}$. המלכודת היא לספור בדיוק שלוש קוביות אדומות ולזכור שהכחולה משמשת רק כעוגן.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא הערכת סדר גודל של שורשים, והכלי הוא חסימה בין שורשים של ריבועים שלמים. תחילה נעריך את $\sqrt{7}$: מכיוון ש-$\sqrt{4}<\sqrt{7}<\sqrt{9}$, מתקיים $2<\sqrt{7}<3$, כלומר $\sqrt{7}$ הוא בערך $2.6$. לכן $7+\sqrt{7}$ הוא בערך $9.6$, ו-

. מכיוון ש-$\sqrt{9}<\sqrt{9.6}<\sqrt{16}$, מתקיים $3<a<4$.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $1<a<2$ ומסיח (2) $2<a<3$ נמוכים מדי (הם מתאימים אילו הביטוי היה בערך $\sqrt{7}$ בלבד);

מסיח (4) $4<a<5$ גבוה מדי כי $7+\sqrt{7}<16$. המלכודת היא לזכור להוסיף את $\sqrt{7}\approx 2.6$ אל $7$ לפני הוצאת השורש החיצוני.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא תכונות חלוקה, והכלי הוא בדיקת כל טענה מול דוגמאות נגד. טענה (1) נכונה תמיד: אם $z$ מתחלק ב-$x\cdot y$ ללא שארית, הרי ש-$x$ הוא מחלק של $x\cdot y$, ולכן $x$ מחלק גם את $z$ — ובאותו אופן $y$ מחלק את $z$. נעבור על המסיחים ונפריך אותם בדוגמאות:

מסיח (2) שגוי — עבור

מתקיים ש-$z=2$ אינו מתחלק ב-

, ובכל זאת $z$ כן מתחלק ב-$x=2$;

מסיח (3) שגוי — עבור

מתקיים

, אך $z=2$ אינו גדול מ-$x=5$;

מסיח (4) שגוי — באופן דומה ניתן לבחור ערכים שלמים (למשל שליליים) שבהם $z<x\cdot y$ אך $z$ אינו קטן מ-$x$ או מ-$y$. המלכודת היא לזכור שכפל של מספרים שליליים ואי-אפשרות להשליך תכונות גודל דרך המכפלה מפילים את מסיחים (3) ו-(4).

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא מעגל חוסם ומעגל חסום במשולש שווה-צלעות, והכלי הוא היחס הקבוע בין הרדיוסים. במשולש שווה-צלעות מרכז המעגל החוסם והחסום מתלכד, ורדיוס המעגל החוסם ($R$) גדול פי $2$ מרדיוס המעגל החסום ($r$): $R=2r$. יחס השטחים הוא יחס ריבועי הרדיוסים:

, כלומר $4:1$.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $\sqrt{3}:1$ ומסיח (2) $\sqrt{5}:1$ מתקבלים אם מבלבלים בין יחס אורכים ליחס שטחים;

מסיח (3) $3:1$ מתקבל אם לוקחים את יחס הרדיוסים

ומעלים בטעות לחזקה לא נכונה או משתמשים ביחס $\sqrt{3}$ של הגובה. המלכודת היא לזכור ש-$R=2r$ ושיחס השטחים הוא ריבוע יחס הרדיוסים.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (3) נכונה. המשפט מתאר מכשיר אלקטרוני שתפקידו לגלות נוכחות של קרינה רדיואקטיבית. נקרא את המשפט ונחפש פועל שמתאים לתפקיד מדידה: detects פירושו 'מזהה'.

נעבור על המסיחים: rescues (מציל) — מכשיר לא 'מציל' רדיואקטיביות, נפסול; tightens (מהדק) — לא קשור למדידה, נפסול; offends (פוגע/מעליב) — לא מתאים למכשיר, נפסול. רק detects מתאר מה שמכשיר גייגר עושה — מזהה קרינה.

המלכודת: לא להיגרר אחר צליל דומה.

«נסמן» את detects.

תשובה (3) נכונה. המשפט משווה בין הכמות שקונים רעבים לבין הכמות שהיו קונים 'אחרת', כלומר אם לא היו רעבים. נציב את otherwise (אחרת) — המילה היחידה שיוצרת את הניגוד המתבקש. נפסול את האחרות: nonetheless (בכל זאת) ו-furthermore (בנוסף) הן מילות-קישור שלא מתאימות למבנה ההשוואתי; meanwhile (בינתיים) — מציין זמן, לא ניגוד-מצב.

המלכודת: 'אחרת' כאן במובן 'בנסיבות אחרות'.

«נסמן» את otherwise.

תשובה (3) נכונה. עוצמת הקול נמדדת ב'משהו' הנקרא דציבלים — ודציבל הוא יחידת מדידה. נציב units (יחידות).

נעבור על המסיחים: contacts (אנשי קשר) — לא קשור למדידה, נפסול; edges (קצוות) — לא יחידת מדידה, נפסול; labels (תוויות) — תווית אינה יחידת מדידה, נפסול. רק units מתאימה להקשר של מדידת עוצמה.

«נסמן» את units.

תשובה (1) נכונה. עבודתה של קובלבסקיה 'הקנתה/הרוויחה' לה את ההכרה — earned somebody something הוא 'להקנות למישהו משהו'. נציב earned. נפסול את האחרים: pursued (רדף) — לא מתאים תחבירית מול מושא כפול, נפסול; installed (התקין) — לא מתקינים 'הכרה', נפסול; declared (הכריז) — אינו מתאים למבנה ולמשמעות 'זכתה בהכרה', נפסול. רק earned יוצר את המשמעות שהעבודה זיכתה אותה בהכרה.

«נסמן» את earned.

תשובה (1) נכונה. המשפט מגדיר את הפליסטוקן כ'תקופה' (period) שהסתיימה — ו-epoch (עידן) הוא מונח גאולוגי לתקופה. נציב epoch. נפסול את האחרים: summit (פסגה) — לא תקופת זמן, נפסול; nucleus (גרעין) — מונח מדעי לא-רלוונטי, נפסול; digest (לעכל/תקציר) — לא מתאים כלל, נפסול. רק epoch מתאים למילה 'תקופה'.

«נסמן» את epoch.

תשובה (4) נכונה. מילת המפתח היא 'In contrast' — ניגוד. הציורים מלאי תשוקה ואלימות, ולכן החיים היו הפכ הדבר — רגועים. נציב tranquil (רגוע). נפסול את האחרים: resentful (ממורמר) — אינו ניגוד לתשוקה ואלימות, נפסול; paternal (אבהי) — לא קשור לניגוד, נפסול; diagonal (אלכסוני) — לא מתאר אופי חיים, נפסול. רק tranquil משלים את הניגוד.

«נסמן» את tranquil.

תשובה (2) נכונה. הצירוף 'term in office' הוא ביטוי קבוע שפירושו 'תקופת כהונה'. נציב office. נפסול את האחרים: address (כתובת/נאום) — אינו יוצר ביטוי תקין עם term, נפסול; chapter (פרק) — לא מתאים, נפסול; station (תחנה) — לא מתאים, נפסול. רק office משלים את הצירוף הכבול 'term in office'.

«נסמן» את office.

תשובה (1) נכונה. מדובר במכונה אוטומטית ש'מחלקת' ספרי ילדים במקום חטיפים — dispense פירושו 'לחלק/לספק'. נציב dispenses. נפסול את האחרים: reprimands (נוזף) — מכונה לא 'נוזפת' ספרים, נפסול; invokes (מפעיל/מצטט) — לא מתאים, נפסול; adjourns (דוחה/נועל) — לא מתאים, נפסול. רק dispenses מתאר מה שמכונה עושה — מספקת פריט.

«נסמן» את dispenses.

תשובה (4) נכונה. המשפט המקורי אומר שטורינג נחשב 'אבי מדעי המחשב' — כלומר התחום נחשב כמי שהחל איתו.

נסמן את (4) המנסחת זאת בדיוק: 'מדעי המחשב נאמר שהחלו עם טורינג'. נפסול את האחרים:

(1) 'התחום חייב הרבה לעבודתו' — מחליש את 'אבי התחום', לא זהה, נפסול;

(2) 'לימד את הכיתה הראשונה' — מידע שאינו במקור, נפסול;

(3) 'המחשב הראשון הומצא ע"י טורינג' — מדעי המחשב אינם זהים להמצאת המחשב, נפסול.

«נסמן» את (4).

תשובה (3) נכונה. המשפט אומר שברחבי ארה"ב ואירופה אנשים 'נהרו' (flocked) למופע — כלומר משכו קהלים גדולים.

נסמן את (3): 'משך קהלים גדולים בארה"ב ואירופה'. נפסול את האחרים:

(1) 'משך קהלים מחוץ לארה"ב ואירופה' — הפך המשמעות (outside), נפסול;

(2) 'היה פופולרי במיוחד בארה"ב ואירופה' — מוסיף השוואה 'במיוחד' שאינה במקור, נפסול;

(4) 'המופע בוצע ברחבי ארה"ב ואירופה' — מדבר על מיקום ההצגות ולא על התלהבות הקהל, נפסול.

«נסמן» את (3).

תשובה (3) נכונה. המשפט אומר שתשבץ השבת של ה-NYT הוא זה שרוב חובבי התשבצים שואפים 'לכבוש' — כלומר לפתור בהצלחה.

נסמן את (3) המנסחת זאת: 'השאיפה של רוב החובבים היא לסיים בהצלחה את תשבץ השבת של ה-NYT'. נפסול את האחרים:

(1) 'רוב האנשים קונים את מהדורת השבת בשביל התשבץ' — מידע שאינו במקור, נפסול;

(2) 'התשבץ הכי מאתגר בשבוע' — טענת קושי שאינה נאמרת, נפסול;

(4) 'כותבי התשבצים חולמים לפרסם' — מדבר על כותבים ולא על פותרים, נפסול.

«נסמן» את (3).

תשובה (4) נכונה. המשפט אומר ש'דחיינות כרונית' (procrastination) פוגעת בבריאות ומגבירה רגישות למחלות. מילת המפתח היא procrastination = דחיית משימות.

נסמן את (4): 'אנשים בעלי הרגל לדחות משימות נמצאים בסיכון גבוה יותר לחלות'. נפסול את האחרים:

(1) 'עלות הטיפול מרתיעה מקבלת טיפול' — נושא אחר לגמרי, נפסול;

(2) 'אדם עם מחלה כרונית פגיע למחלות אחרות' — מבלבל בין chronic disease ל-chronic procrastination, נפסול;

(3) 'קשר בין בריאות הגוף לרגש' — לא נזכר במקור, נפסול.

«נסמן» את (4).

תשובה (2) נכונה. כותרת מתאימה צריכה לכסות את כל הטקסט. הקטע עוסק בתפיסה של בנות את עצמן — האם ההצלחה נובעת מחכמה או מעבודה קשה.

נסמן את (2) 'חכמה או חרוצה? איך בנות רואות את עצמן'. נפסול את האחרים:

(1) 'איך להתגבר על סטראוטיפים' — הטקסט מתאר תופעה, לא מציע פתרונות, נפסול;

(3) 'לנסות ממש קשה: המפתח להצלחה' — תופס פרט שולי ולא את הרעיון המרכזי, נפסול;

(4) 'הקשר ההדוק בין מגדר ליכולת' — הטקסט דווקא מערער על תפיסה זו, נפסול.

«נסמן» את (2).

תשובה (2) נכונה. הפסקה הראשונה אומרת שקיימת תפיסה שההצלחה של בנות נובעת מעבודה קשה (hard work), ושרבות הבנות עצמן מחזיקות בתפיסה זו.

נסמן את (2): 'מאמינות שההצלחה בבית הספר היא תוצאה של מאמץ'. נפסול את האחרים:

(1) 'יכולת טבעית רבה יותר מבנים' — הפך התפיסה המתוארת, נפסול;

(3) 'מפקפקות בהשקפת הוריהן ומוריהן' — הטקסט אומר שהן דווקא חולקות את הדעה הזו, נפסול;

(4) 'מאמינות שגאונות חשובה מעבודה קשה' — לא נטען בפסקה, נפסול.

«נסמן» את (2).

תשובה (1) נכונה. הפסקה השנייה מציינת שבגיל חמש, בכ-70 אחוז מהמקרים, בנים ובנות תיארו אנשים מבני מינם כחכמים — כלומר מקשרים אינטליגנציה עם בני מינם.

נסמן את (1): 'associate intelligence with people of their own gender'. נפסול את האחרים:

(2) 'מאמינים שבנים חכמים מבנות' — זהו המצב בגיל שש, לא חמש, נפסול;

(3) 'מקבלים סטראוטיפים מגדריים' — בגיל חמש הם דווקא מעדיפים את מינם, נפסול;

(4) 'לא בטוחים שיצליחו' — לא נאמר, נפסול.

«נסמן» את (1).

תשובה (3) נכונה. הפסקה מציינת שבגיל חמש כ-70% מהבנות קישרו חוכמה עם בנות, אך בגיל שש רק 48% — כלומר בנות בנות שש פחות נוטות לחשוב שבנות חכמות מאשר בנות חמש.

נסמן את (3). נפסול את האחרים:

(1) 'בנות היו טובות יותר במשחק' — הטקסט מדבר על עניין (interest) ולא על ביצוע, נפסול;

(2) 'בנים ובנות התעניינו מאוד במשחק לחכמים' — דווקא הבנות היו פחות מעוניינות, נפסול;

(4) 'חשבו שבני שש חכמים מבני חמש' — המחקר לא השווה חוכמה לפי גיל הנבדקים, נפסול.

«נסמן» את (3).

תשובה (1) נכונה. הפסקה האחרונה טוענת שהאמונה 'שאינן חכמות באופן טבעי' משפיעה על בחירות הלימודים והקריירה של נשים צעירות — כלומר סטראוטיפים מעצבים את דרכן.

נסמן את (1). נפסול את האחרים:

(2) 'יש צורך במחקר נוסף' — אינו מטרת הפסקה, נפסול;

(3) 'נשים פחות פוחדות מלימודים קשים ממה שהיו' — לא נטען, ואף הפך הרוח, נפסול;

(4) 'ציונים גבוהים לא בהכרח מנבאים הצלחה בקריירה' — פרט שלא מבטא את מטרת הפסקה, נפסול.

«נסמן» את (1).

תשובה (3) נכונה. הפסקה הראשונה מציגה את ההנחיה המפתיעה של אוניברסיטת אוקספורד 'לא להשתמש בפסיק הסדרתי', ואת המהומה שקמה — כלומר שינוי מדיניות שנוי במחלוקת.

נסמן את (3) 'controversial policy change'. נפסול את האחרים:

(1) 'הגדרת הפסיק הסדרתי' — זה רק רקע פתיחה ולא מטרת הפסקה, נפסול;

(2) 'החוקים המסורתיים לפסיקים' — לא נדון, נפסול;

(4) 'כותבים, עורכים ומדפיסים' — פרט שולי מתוך הרקע, נפסול.

«נסמן» את (3).

תשובה (1) נכונה. בשורה 5 מתוארת מהומה: תומכי הפסיק 'bemoaning its demise' בעוד אחרים חוגגים — הניגוד ל-celebrated מלמד ש-bemoaning משמעו מתאבל/מצטער.

נסמן את (1) regretting (מתחרט/מצטער). נפסול את האחרים:

(2) explaining (מסביר) — לא קשור לרגש, נפסול;

(3) approaching (ניגש) — לא מתאים, נפסול;

(4) deleting (מוחק) — דווקא התומכים רוצים לשמר, לא למחוק, נפסול.

«נסמן» את (1).

תשובה (3) נכונה. הפסקה השנייה מציגה שתי עמדות: אלכסנדרה פטרי (בעד הפסיק) והרי מאונט (נגדו) — כלומר טיעונים בעד ונגד.

נסמן את (3) 'arguments for and against'. נפסול את האחרים:

(1) 'עמדת עיתונאי וושינגטון פוסט' — רק צד אחד מתוך שניים, חלקי, נפסול;

(2) 'דוגמאות מוכרות של הפסיק' — לא זו מטרת הפסקה, נפסול;

(4) 'יתרונות הפסקת השימוש' — רק צד הנגד, מתעלם מהצד התומך, נפסול.

«נסמן» את (3).

תשובה (4) נכונה. הפסקה האחרונה מבהירה שהפסיק לא נזנח על ידי הו״ל אוקספורד (Oxford University Press), אלא רק על ידי מחלקת יחסי-הציבור של האוניברסיטה — כלומר ההו״ל מעולם לא החליט להפסיק להשתמש בו.

נסמן את (4). נפסול את האחרים:

(1) 'הופתע מהמהומה' — לא נאמר על ההו״ל, נפסול;

(2) 'אינו מקושר למחלקות אחרות' — הגזמה שלא נטענה, נפסול;

(3) 'פרסם הנחיות חדשות' — דווקא מחלקת יח״צ פרסמה, לא ההו״ל, נפסול.

«נסמן» את (4).

תשובה (2) נכונה. פסיק סדרתי (Oxford comma) מוכנס לפני ה-'and' או ה-'or' בסוף רשימה בת שלושה פריטים או יותר.

נבדוק:

(2) 'India, the United Kingdom, and Canada' — רשימה של שלושה עם פסיק לפני and, זהו בדיוק פסיק סדרתי.

נסמן את (2). נפסול את האחרים:

(1) 'He changed his job, not his profession' — פסיק של ניגוד, לא רשימה, נפסול;

(3) 'In 1492, Columbus...' — פסיק אחרי תיאור פתיחה, לא רשימה, נפסול;

(4) 'The objective..., founded in 1945, is...' — פסיקים של מאמר מוסגר, לא רשימה, נפסול.

«נסמן» את (2).

תשובה (3) נכונה. השאלה עוסקת בהשלמת אוצר-מילים: מרגרינה או שמן הם חלופה מתאימה לחמאה, ולכן דרושה מילה שמשמעותה 'תחליף'.

נעבור על המסיחים:

(1) impulse = דחף — אינו קשר הגיוני, נפסול;

(2) authority = סמכות — אין לו זיקה למתכון, נפסול;

(4) possession = החזקה/רכוש — מרגרינה אינה 'רכוש' של חמאה, נפסול. נותרה (3) substitute = תחליף, המשתלבת בדיוק במשפט —

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. חפרפרת (mole) 'עושה' מנהרה — הפועל המתאים הוא 'לחפור'.

נעבור על המסיחים:

(1) grab = לתפוס — לא חופרים מנהרה בתפיסה, נפסול;

(2) lend = להלוות — חסר-הקשר, נפסול;

(4) set = להניח/לקבוע — אינו מתאים ליצירת מנהרה, נפסול. נותרה (3) dig = לחפור, המשלימה את המשפט —

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. עמק הקרע הגדול החוצה את המדינה שולט ב'נוף' הדרמטי של קניה — דרושה מילה שמשמעותה נוף/פני-שטח.

נעבור על המסיחים:

(1) hallmark = סימן היכר — עמק אינו 'שולט' בסימן היכר, נפסול;

(2) fallout = נשורת/תוצאת-לוואי — חסר-הקשר, נפסול;

(3) shortcoming = חיסרון — שלילי ולא-מתאים, נפסול. נותרה (4) landscape = נוף, המשלימה את המשפט —

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. כפר שהיה בו 150 אנשים ונשאר בו רק אחד — מדובר ב'תושב' יחיד שנותר.

נעבור על המסיחים:

(1) candidate = מועמד — אין הקשר לבחירות, נפסול;

(3) spectator = צופה — אינו קשור לאוכלוסיית כפר, נפסול;

(4) companion = בן-לוויה — חסר-הקשר, נפסול. נותרה (2) inhabitant = תושב, המשלימה במדויק —

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. בריטניה העניקה עצמאות אך 'שמרה' ריבונות רק על בסיסיה הצבאיים — דרושה מילה שמשמעותה שמירה/החזקה.

נעבור על המסיחים:

(1) dispersing = פיזור — הפוך מהכוונה, נפסול;

(2) modifying = שינוי — חסר-הקשר, נפסול;

(4) captivating = שובה-לב — אינו מתאים כלל, נפסול. נותרה (3) retaining = שומרת/מחזיקה —

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. קופים הפולשים לגנים, בתים ולפרלמנט מלמדים שהעיר 'מוצפת' בהם.

נעבור על המסיחים:

(1) overpaid = משולם ביתר — חסר-הקשר, נפסול;

(2) overjoyed = מאושר מאוד — אינו מתאים לתיאור מטרד, נפסול;

(3) overturned = הפוך/מבוטל — אין לו זיקה, נפסול. נותרה (4) overrun = מוצפת/מוצפת-פולשים —

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. שתי המדינות הרוויחו, ולכן המשא-ומתן התנהל באווירה 'ידידותית'.

נעבור על המסיחים:

(1) inherent = מובנה/טבוע — אינו מתאר אווירה, נפסול;

(2) obsolete = מיושן — חסר-הקשר, נפסול;

(3) eternal = נצחי — אינו מתאים לאווירת מו"מ, נפסול. נותרה (4) amicable = ידידותית —

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. הפצצות הפכו את העיר לאפר והריסות — הביטוי 'reduced to ash and rubble' פירושו 'הפכה/הצטמצמה ל...'.

נעבור על המסיחים:

(1) convinced = שוכנע — חסר-הקשר, נפסול;

(2) extended = הורחב — הפוך מהרס, נפסול;

(4) adjusted = הותאם — אינו מתאים, נפסול. נותרה (3) reduced = הופחתה/הפכה ל —

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. המשפט המקורי אומר שחולות מערב הסהרה הגיעו מרחוק, בנדידה ממצרים וסודאן — כלומר מקורם שם.

נעבור על המסיחים:

(2) מוסיף מידע על 'לפעמים נמצא' — לא נאמר במקור, נפסול;

(3) הופך את הכיוון (חולות מצרים באים ממערב הסהרה) — היפוך, נפסול;

(4) מדבר על דמיון בין החולות, לא על מקור — שינוי-משמעות, נפסול. נותרה (1) הקובעת שחולות מערב הסהרה מגיעים כל הדרך ממצרים וסודאן —

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. 'was charged with undermining' פירושו הואשם בכך שניסה להחליש את הדמוקרטיה.

נעבור על המסיחים:

(1) הפוך — טוען שהקים את הדמוקרטיה, נפסול;

(2) 'התנגד לדמוקרטיה' — המקור מדבר על האשמה, לא על עמדתו, נפסול;

(3) 'זכה לביקורת מצד דמוקרטים' — שינוי, לא נאמר מי ולא נאמר 'ביקורת', נפסול. נותרה (4) 'הואשם שניסה להחליש את הדמוקרטיה' —

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. 'constituted the bulk of the labor force' פירושו שרוב העובדות היו נשים.

נעבור על המסיחים:

(1) הפוך — טוען שנשים לא הורשו לעבוד, נפסול;

(2) מהפך את היחס — מדבר על רוב הנשים שמצאו עבודה, ולא נאמר במקור, נפסול;

(4) מוסיף מידע על התרחבות והתחלת גיוס נשים — לא נאמר, נפסול. נותרה (3) 'רוב עובדי הטקסטיל היו נשים' —

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. 'chief extant work' = העבודה החשובה ביותר מבין ששרדו (extant = ששרד).

נעבור על המסיחים:

(2) 'תרומתו הראשונה' — לא נאמר על סדר כרונולוגי, נפסול;

(3) 'אחת הבודדות שעדיין נלמדת' — שינוי-משמעות, המקור מדבר על 'החשובה', נפסול;

(4) 'הוא חשב שזו יצירת המופת שלו' — מייחס דעה אישית שלא נאמרה, נפסול. נותרה (1) 'מבין עבודותיו ששרדו, האלמנטים היא החשובה ביותר' —

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. הטקסט כולו סובב סביב 'עץ 40 הפירות' — יצירה יוצאת-דופן של ואן אייקן, תהליך יצירתה ומטרותיה.

נעבור על המסיחים:

(2) 'תפיסת האמנות שלו' — מוזכר בשוליים בלבד, אינו מרכז הטקסט, נפסול;

(3) 'הקריירה שלו כפסל' — לא נדונה, נפסול;

(4) 'השקפותיו על הנדסה גנטית' — מוזכר רק כדי לשלול (העץ אינו תוצר הנדסה גנטית), אינו הנושא, נפסול. נותרה (1) 'יצירותיו יוצאות-הדופן' —

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. הפסקה השנייה מתארת כיצד נוצר עץ 40 הפירות — טכניקת ההרכבה (grafting) ותהליך העבודה של ואן אייקן.

נעבור על המסיחים:

(1) 'כיצד נעשתה הרכבה בעבר' — זהו רק פרט מקדים בתוך הפסקה, לא מטרתה, נפסול;

(3) 'כיצד ההרכבה השתנתה לאורך זמן' — הפסקה משווה בין הרכבה מסורתית לשל ואן אייקן אך אינה עוסקת בשינוי היסטורי, נפסול;

(4) 'הנדסה גנטית' — מוזכרת רק בשלילה, נפסול. נותרה (2) 'לתאר את יצירת עץ 40 הפירות' —

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. בסוף הפסקה נאמר שעץ 40 הפירות כפוף לאי-הוודאות של תופעות הטבע, ושואן אייקן עצמו אומר "אי אפשר לשלוט איזו הרכבה תצמח טוב יותר" — מכאן שהעצים לא תמיד גדלים כמתוכנן.

נעבור על המסיחים:

(1) 'מתוכננים לפירות גדולים במיוחד' — לא נאמר, נפסול;

(3) 'מושלמים תוך חודשים ספורים' — 'few months' מתייחס להתמזגות הרוכב הבודד, לא להשלמת העץ שלוקח שנים, נפסול;

(4) 'אין להם יותר מעשרים הרכבות' — נאמר שהוא מוסיף עוד זנים לאורך שנים, היפוך, נפסול. נותרה (2) 'לא תמיד גדלים כמתוכנן' —

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. הפסקה האחרונה מציגה מטרה נוספת של הפרויקט: שימור זני-פרי נדירים ההולכים ונעלמים, כפי שוואן אייקן מנסח — 'ארכיון של ההיסטוריה החקלאית'.

נעבור על המסיחים:

(1) 'שינויים בייצור פירות בארה"ב' — רקע בלבד, לא מרכז הפסקה, נפסול;

(2) 'מדוע זנים אינם רווחיים' — פרט מסביר, לא המטרה, נפסול;

(4) 'עבודתו עם חקלאים' — אמצעי להשגת המטרה, לא המטרה עצמה, נפסול. נותרה (3) 'להציג מטרה נוספת של הפרויקט' —

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. השאלה מבקשת את הקביעה שאינה מופיעה בטקסט.

נבדוק:

(1) 'פורחים בצבעים שונים' — נאמר (collage of white, pink, red, and purple), אז מופיע ולא נבחר, נפסול;

(2) 'מפיקים פירות שאינם נפוצים' — נאמר שהוא משמר זנים נדירים, מופיע, נפסול;

(4) 'נושאים יותר מסוג פרי אחד' — עצם שם היצירה '40 פירות', מופיע, נפסול. נותרה (3) 'חיים זמן רב יותר מעצים מהונדסים גנטית' — השוואת אריכות-חיים כזו כלל לא נאמרה —

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. הפסקה הראשונה מנגידה בין העבר (משחק לא-חוקי בחדרים אחוריים, חוקי במעט מדינות) לבין ההווה (קזינו מוסדר, אתרי אינטרנט, טורנירים משודרים) — כלומר השינוי במעמד הפוקר.

נעבור על המסיחים:

(1) 'ההיסטוריה המוקדמת' — רק חלק מהפסקה, נפסול;

(2) 'שחקני פוקר טיפוסיים היום' — מוזכר בדוגמת האליפות, אינו הנושא, נפסול;

(3) 'אליפות העולם בפוקר' — דוגמה להמחשה, לא הנושא, נפסול. נותרה (4) 'שינויים בסטטוס של הפוקר' —

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. הפסקה אומרת שפוקר פותח בארה"ב והוא הכלאה (hybrid) של משחקי הימורים — 'as nas', 'poque', 'brag', 'Poch' — מפרס, צרפת, אנגליה וגרמניה. מכאן שהוא קשור למשחקים אלה.

נעבור על המסיחים:

(1) 'שוחק שם לפני שהוכנס לארה"ב' — המשחקים המקוריים אולי, אך פוקר עצמו פותח בארה"ב, אי-דיוק, נפסול;

(2) 'התפשט מארה"ב לאותן ארצות' — היפוך הכיוון, לא נאמר, נפסול;

(3) 'שונה מהם כי הוא כולל הימור' — הפוך, גם הם משחקי הימורים, נפסול. נותרה (4) 'קשור למשחקים ששוחקו בפרס, צרפת, אנגליה וגרמניה' —

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. הפסקה השלישית מסבירה שקזינו נפתחים בכל רחבי ארה"ב משום שהמדינות גילו שהם מניבים הכנסות-מס עצומות ומעודדים תיירות.

נעבור על המסיחים:

(2) 'אינם נחשבים מכובדים' — הפוך, הפסקה עוסקת בהשבת המכובדות, נפסול;

(3) 'לא חוקיים בכל מקום' — לא נדון בפסקה זו, נפסול;

(4) 'עדיין מודאגים מהימורים' — הפוך, נאמר שהמדינות הניחו בצד את החששות, נפסול. נותרה (1) 'נפתחו בחלקים רבים בארה"ב' —

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. 'losers in both respects' מתייחס לשני הדברים שהובטחו קודם: ריגוש (excitement) וכסף קל (easy money). מפסידים בשניהם = משועממים (במקום ריגוש) ומפסידים כסף (במקום רווח). דוגמת ננסי שוט ממחישה: החוויה משעממת ('as exciting as watching yogurt') והיא הפסידה את כל כספה.

נעבור על המסיחים:

(1) 'חסר ניסיון ולחוץ' — אינו נגזר מ'שני המובנים', נפסול;

(2) 'עני וחסר מזל' — מפספס את מובן הריגוש/השעמום, נפסול;

(3) 'אבוד ומבולבל' — חסר-הקשר, נפסול. נותרה (4) 'משועמם ומפסיד כסף' —

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. הטקסט כולו מתאר את המעבר של הפוקר ממשחק לא-חוקי בחדרי סלונים אל מכובדות מודרנית (טורנירים משודרים, קזינו מוסדר) — בדיוק מה שהכותרת מנסחת.

נעבור על המסיחים:

(1) 'קזינו מנסים להתעשר' — פרט מפסקה שלישית בלבד, צר מדי, נפסול;

(2) 'אין עוד גינוי מוסרי' — מתמקד בהיבט אחד ולא מקיף, נפסול;

(4) 'אליפות העולם באטלנטיק סיטי' — דוגמה בלבד, לא הנושא, נפסול. נותרה (3) 'מבתי מרזח ועד טורנירים משודרים: פוקר נהפך למכובד' —

«נסמן».