פתרון הבחינה הפסיכומטרית סתיו 2021 — טקסט מלא

תשובה (3) נכונה. לפנינו אנלוגיה, והכלי הוא ניסוח יחס מדויק בין זוג המילים. נתחיל בזיהוי היחס: ברפת מגדלים פרות ומהחלב שהן נותנות מייצרים גבינה — כלומר המקום מספק חומר גלם שממנו מיוצר (בעיבוד) המוצר.

נעבור על המסיחים: במסיח (1) מאפייה : לחם — הלחם נאפה במאפייה עצמה, זהו מוצר סופי ולא חומר גלם שעובר עיבוד נוסף, לכן נפסול. במסיח (2) אסם : תבואה — האסם אינו מייצר תבואה אלא רק מאחסן אותה, יחס של אחסון ולא של ייצור, נפסול. במסיח (4) פרדס : תפוז — התפוז גדל בפרדס כפרי מוגמר ואינו עובר עיבוד למוצר אחר, נפסול. נותר

מסיח (3) כרם : יין — בכרם גדלים ענבים, ומהם מיוצר (בעיבוד) היין, בדיוק כמו גבינה מחלב הרפת. המלכודת היא

מסיח (4), הקוסם משום ששני האגפים חקלאיים, אך שם אין עיבוד. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. לפנינו אנלוגיה של ניגוד, והכלי הוא זיהוי סוג הניגוד. נזהה את היחס: "נוכח" ו"איננו" הם שני מצבים משלימים וממצים — דבר הוא או נוכח או איננו, אין מצב ביניים.

נעבור על המסיחים: במסיח (1) צפוני : דרומי — ניגוד כיוונים שיש ביניהם מצבים אחרים (מזרחי, מערבי), אינם משלימים, נפסול. במסיח (3) קונה : מוכר — יחס של תפקידים משלימים בעסקה ולא ניגוד מצבים של אותו דבר, נפסול. במסיח (4) קפוא : רותח — שני קצוות של סקאלה שיש ביניהם טווח רחב (פושר, חמים), אינם ממצים, נפסול. נותר

מסיח (2) דולק : כבוי — שני מצבים משלימים וממצים של אותו דבר, בדיוק כמו נוכח/איננו. המלכודת היא

מסיח (4) המפתה בעוצמת הניגוד, אך אינו ניגוד ממצה. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. לפנינו אנלוגיה, והכלי הוא ניסוח משפט-יחס שמקשר בין תואר לפועל. נזהה את היחס: "אהוב" הוא מי שמישהו אהב אותו — כלומר התואר מתאר את מושא הפעולה של הפועל "אהב".

נעבור על המסיחים: במסיח (1) מזין : האכיל — "מזין" מתאר את מי שמאכיל (הנושא/הפועֵל), לא את המושא, נפסול. במסיח (2) שלו : נרגע — "שלו" הוא מצב, ו"נרגע" הוא התהליך שהוביל אליו, יחס של תוצאה ולא של מושא-פעולה, נפסול. במסיח (4) נהדר : החמיא — אין קשר של מושא: מי ש"נהדר" אינו בהכרח מי שהוחמא לו, נפסול. נותר

מסיח (3) נחוץ : הזדקק — דבר הוא "נחוץ" אם מישהו הזדקק לו, בדיוק כפי שמישהו הוא "אהוב" אם מישהו אהב אותו. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. לפנינו אנלוגיה, והכלי הוא ניסוח היחס בין שם קיבוצי ליחידה. נזהה את היחס: "עלווה" היא הכינוי הקיבוצי לכלל העלים, ו"עלה" הוא היחידה הבודדת — יחס של קיבוץ אל היחיד המרכיב אותו.

נעבור על המסיחים: במסיח (1) לבוש : חולצה — "לבוש" הוא שם כולל לפריטי הלבשה מסוגים שונים, אך חולצה היא סוג אחד מיני רבים, יחס של כלל-ופרט מסוג ולא קיבוץ של אותה יחידה, נפסול. במסיח (2) צעדה : צעד — "צעדה" היא אירוע/פעולה מתמשכת ולא אוסף קיבוצי של צעדים באותו מובן, נפסול. במסיח (3) סלט : ירק — הסלט מורכב מירקות שונים ואינו קיבוץ של יחידות זהות מאותו סוג, נפסול. נותר

מסיח (4) שֵׂער : שערה — "שֵׂער" הוא הקיבוץ ו"שערה" היחידה הבודדת, בדיוק כמו עלווה/עלה. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. לפנינו אנלוגיה, והכלי הוא ניסוח היחס בין תכונה לפעולה שמגלה אותה. נזהה את היחס: "לעמוד על טיבו" של דבר פירושו לברר ולזהות את אופיו — הפועל מתאר את פעולת הגילוי/הבירור של האיבר הראשון.

נעבור על המסיחים: במסיח (1) עברה : קנסוהו — הקנס הוא תגובה/עונש על העברה ולא פעולת גילוי שלה, נפסול. במסיח (2) שם : כינוהו — לכנות בשם זו פעולת הענקה, לא גילוי או בירור, נפסול. במסיח (4) רמז : פתרוהו — פותרים חידה, והרמז הוא רק אמצעי עזר; לפתור רמז אינו לברר מהו הרמז, נפסול. נותר

מסיח (3) מקום : איתרוהו — לאתר פירושו לברר ולמצוא את המקום, בדיוק כפי ש"עמדו על טיבו" פירושו לברר את אופיו. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. לפנינו אנלוגיה דקדוקית, והכלי הוא זיהוי הקשר הצורני בין המילים. נזהה את היחס: "איזה" היא מילת שאלה ביחיד ו"אֵילו" היא צורת הרבים שלה — יחס של יחיד אל רבים באותה מילה.

נעבור על המסיחים: במסיח (1) שניים : שתיים — ההבדל הוא במין הדקדוקי (זכר/נקבה) ולא במספר, נפסול. במסיח (3) איפה : אַיֵּה — שתי מילות שאלה נרדפות למקום, יחס של מילים נרדפות ולא יחיד-רבים, נפסול. במסיח (4) יומיים : ימים — "יומיים" היא צורת זוגי (שניים) ו"ימים" רבים, יחס זוגי-רבים ולא יחיד-רבים, נפסול. נותר

מסיח (2) אני : אנחנו — כינוי גוף ביחיד וצורת הרבים שלו, בדיוק כמו איזה/אֵילו. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. זוהי שאלת הסקה, והכלי הוא איתור הטענה שנובעת בהכרח מן הכתוב. נקרא בעיון: גארי הסתתר בזהות בדויה משום שסבר שתגובת המבקרים לספריו הקודמים הייתה אוטומטית ולא עניינית. נסיק מכך: אילו היה מאמין שהתגובה דווקא הייתה אובייקטיבית (עניינית), לא היה לו מניע להסתתר, ולכן לא היה מפרסם בזהות בדויה — זהו

מסיח (2). נעבור על יתר המסיחים:

מסיח (1) טוען שבשמו האמיתי הביקורות היו חיוביות אף יותר — אך הפסקה גורסת שבשמו האמיתי התגובה הייתה שלילית ואוטומטית, היפוכו של דבר, נפסול.

מסיח (3) בונה תנאי הפוך: ביקורות שליליות דווקא היו מאששות את טענת גארי בעיניו, אך אין זה משתמע — ההפך הוא הנכון, נפסול.

מסיח (4) מרחיב על המבקרים של הספר החדש, אך הפסקה אינה עוסקת כלל באיכות קריאתם את "חיבוק גדול", נפסול. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. זוהי שאלת היסק מסוג "שיקול נגד", והכלי הוא איתור העובדה שמחלישה את ההמלצה — כלומר עובדה שדווקא תומכת בפתיחת הנגרייה ברחוב הנגרים. נזהה את ההמלצה: הומלץ לאסנת שלא לפתוח שם (מן הסתם בשל צפיפות התחרות).

מסיח (3) מציג הטבה של הנחת מיסים ניכרת לבתי מלאכה חדשים דווקא ברחוב זה — יתרון כלכלי ממשי הפועל בעד הפתיחה שם, ולכן הוא שיקול נגד ההמלצה. נעבור על היתר:

מסיח (1) מתאר שלקוחות מתעייפים לאורך הרחוב — נימוק המחליש דווקא נגרייה חדשה שתיפתח בקצה, כלומר תומך בהמלצה שלא לפתוח, נפסול.

מסיח (2) מתאר שהוותיקים מעתיקים רעיונות מן החדשים — פועל לרעת נגר חדש, תומך בהמלצה, נפסול.

מסיח (4) מתאר עיכובים באספקת חומרי גלם לרחוב — חיסרון של המקום כולו, ואף מחזק את ההמלצה שלא לפתוח שם, נפסול. המלכודת היא בלבול בין "שיקול נגד ההמלצה" ל"שיקול נגד הפתיחה". את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. זוהי שאלת ערעור (הפרכה), והכלי הוא איתור מקרה הסותר את מילת ההיקף "רק". נדייק במסקנה: אצילים היו עשויים להפוך לאיכרים אך ורק אם ירדו מנכסיהם. כדי לערער, דרוש מקרה של אציל/ה שהפך/ה לאיכר/ה מבלי שירד/ה מנכסיו/ה — בדיוק

מסיח (4): אצילה הפכה לאיכרה עם נישואיה אף שלא ירדה מנכסיה, סתירה ישירה ל"רק אם ירדו מנכסיהם". נעבור על היתר:

מסיח (1) מתאר איכר שנישא לאצילה וחזר להיות איכר — עולה בקנה אחד עם המסקנה ואינו מערער עליה, נפסול.

מסיח (2) מתאר אציל שירד מנכסיו וחזר להיות אציל — גם זה אינו סותר את הכלל, נפסול.

מסיח (3) מתאר בני זוג שירדו מנכסיהם אך שמרו על מעמדם — ירידה מנכסים אינה מחייבת שינוי מעמד לפי המסקנה (היא מדברת על תנאי הכרחי, לא מספיק), ולכן אינו ערעור, נפסול. המלכודת היא בלבול בין תנאי הכרחי לתנאי מספיק. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. זוהי שאלת השלמת משפט, והכלי הוא עקביות רגשית והיגיון פנימי בין שלושת החסרים. נבחן את הטון: המשפט מבקר את כך שהעיתונות נוטלת לעצמה רשות לפסוק היכן טעה בית המשפט — עמדה ביקורתית-שלילית. לכן החסר הראשון צריך להיות "מבקרי" (מי שמותח ביקורת), החסר השני ביטוי של הסתייגות — "טעם לפגם ב-", והחסר השלישי תואַר גנאי לחקירה — "חובבנית גרידא". שלושתם שליליים ועקביים —

מסיח (4). נפסול את היתר:

מסיח (1) מערבב "תומכי" (חיובי) עם "לברך על" (חיובי) אך מסיים ב"שטחית ומגמתית" (שלילי) — חוסר עקביות, נפסול.

מסיח (2) "מבקרי ... תועלת רבה ב-" סותר את עצמו: מבקר לא יראה "תועלת רבה" בכך שהוא מגנה, נפסול.

מסיח (3) כולו חיובי ("תומכי / לתמוה על — לכאורה שלילי / יסודית ומעמיקה") ומעורבב, ואינו מתלכד לעמדה אחת, נפסול. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. זוהי שאלת השלמת משפט, והכלי הוא היגיון של ניגוד וסיבתיות תוך תשומת לב לשלילה "אין". נפרק: הכותב מופתע שהקהל הגיב תמיד בקריאות התלהבות ובתשואות, "שהרי אלה אין [הן] חיזיון רגיל בביצועי יצירות חדשות מסוג זה" — כלומר תגובת ההתלהבות מפתיעה משום שאינה שכיחה. לכן: "הופתעתי" + "התלהבות ובתשואות" + "חיזיון רגיל" (עם השלילה "אין" → אינו רגיל). בהמשך נדרש ניגוד בין הקהל למבקרים: הקהל התלהב, ולכן המבקרים, "שלא כמו הקהל", "נוהגים להשמיץ את" יצירותיו —

מסיח (3). נפסול את היתר:

מסיח (1) "מחזה נפוץ" עם "אין" נותן "אינו נפוץ" — אפשרי, אך "לשבח את" אינו יוצר ניגוד למבקרים לעומת הקהל המתלהב, נפסול.

מסיח (2) "בוז רמות" סותר את הפתעת הכותב מתגובה חיובית, נפסול.

מסיח (4) "לא הופתעתי" סותר את מילת "שהרי" המסבירה מדוע יש מקום להפתעה, נפסול. המלכודת היא השלילה "אין" שהופכת את משמעות "חיזיון רגיל". את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. זוהי שאלת השלמת משפט, והכלי הוא שרשור סיבתי עקבי בין ארבעת החסרים. נבנה את השרשרת: אם השעון "ממהר" (מקדים את הזמן האמיתי), אזי עד הארוחה נותר בפועל זמן "רב" יותר משסבר רפי. לכן הוא חש "הקלה", "משום שלא היה יכול לטעום ולו כזית בזמן הקרוב" — הידיעה שנותר עוד זמן רב עד הארוחה מרגיעה אותו נוכח העובדה שממילא לא יכול היה לאכול מיד. כל ארבעת החסרים מתלכדים —

מסיח (3). נפסול את היתר:

מסיח (1) "ממהר / מועט" סותר — שעון ממהר משאיר זמן רב, לא מועט, נפסול.

מסיח (2) "מפגר / קצר" סותר — שעון מפגר (מאחר) פירושו שבפועל נותר פחות זמן, אך "הקלה" אינה מתיישבת עם זמן קצר ורעב, נפסול.

מסיח (4) "מפגר / ממושך" סותר את עצמו (מפגר → זמן קצר, לא ממושך), נפסול. המלכודת היא הבנת "שעון ממהר" כמצביע על פחות זמן במקום יותר. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. זוהי שאלת הסקה, והכלי הוא זיהוי כיוון הסיבתיות שהפסקה קובעת. נדייק: הפסקה הופכת את ההנחה הנאיבית — לא הטכנולוגיה שינתה את התודעה, אלא השינוי בתודעה (הפקפוק בשדים) הוא שהכשיר את הקרקע להארת הרחובות. מכאן: לולא פחת החשש מפני שדים, בני האדם לא היו מעזים/בוחרים להאיר את הרחובות —

מסיח (3), הנובע ישירות מקביעת הפסקה. נעבור על היתר:

מסיח (1) הופך את היחס וטוען שהחשש היה מניע להארה — אך הפסקה טוענת שדווקא ירידת החשש אפשרה אותה, נפסול.

מסיח (2) שולל כל קשר בין הדברים — היפוך גמור של תוכן הפסקה הקובעת קשר סיבתי מובהק, נפסול.

מסיח (4) טוען שהאמונה נעלמה כליל בעקבות ההארה — הפסקה אינה מדברת על היעלמות מוחלטת ואף מציבה את הפקפוק כסיבה שקדמה להארה, נפסול. המלכודת היא היפוך כיוון הסיבתיות (מסיח 1). את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. זוהי שאלת דו-משמעות (עמימות תחבירית), והכלי הוא איתור התגובה החושפת פרשנות שונה מזו שהדובר התכוון אליה. נזהה את העמימות: במשפט "והיא התעלמה ממנה" לא ברור מי המתעלמת ומי המוזנחת — האם דפנה התעלמה מן האחות, או האחות מדפנה. אריק התכוון לאחת האפשרויות, ותגובת נטלי צריכה להסגיר שהיא הבינה את השנייה.

מסיח (3) "ואחותך אף היא התעלמה ממנה?" — המילה "אף היא" מלמדת שנטלי הבינה שמישהי אחת התעלמה, ותוהה אם גם האחות התעלמה, כלומר פירשה את "היא" באופן ההפוך מכוונת אריק — בדיוק חשיפת הדו-משמעות. נעבור על היתר:

מסיח (1) שואל היכן ראתה אותה — אינו נוגע כלל לשאלת מי התעלם, נפסול.

מסיח (2) עוסק במזג האוויר, פרט חיצוני שאינו קשור לעמימות, נפסול.

מסיח (4) שואל אם גם האחות מטיילת לראות פרחים — עוסק בתחביב ולא בעמימות "מי התעלם", נפסול. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. זוהי שאלת אנלוגיה בתוך הבנת הנקרא, והכלי הוא מיפוי מדויק של רכיבי הדוגמה אל הנמשל. נזהה את הנמשל: "קיצורי הדרך" הם חיבור ישיר בין שתי נקודות מרוחקות זו מזו במרחב. בדוגמת הערסל, הכבידה מעקמת את הבד עד ששתי דופנות הערסל המרוחקות נוגעות זו בזו — נקודת ההשקה בין שתי הדופנות היא המקום שבו שתי נקודות רחוקות מתחברות ישירות, בדיוק כמו קיצור הדרך. מכאן

מסיח (3). נעבור על היתר:

מסיח (1) נקודת ההשקה בין הכדור לערסל — זו נקודת המגע שיוצרת את העיקום (הסיבה), לא החיבור בין שתי הנקודות הרחוקות, נפסול.

מסיח (2) כובד הכדור — זהו הגורם המעקם (מקביל לכבידה/למסה), ולא קיצור הדרך עצמו, נפסול.

מסיח (4) הערסל כולו — מקביל למרחב המתעקם, לא לקיצור הדרך הנקודתי, נפסול. המלכודת היא בלבול בין הגורם המעקם (הכדור/כובדו) לבין התוצאה (מפגש הדפנות). את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. זוהי שאלת הבנת עמדה, והכלי הוא ייחוס הדעה הנכונה ל"רבים" — ולא הדעה שהפסקה עצמה מאמצת. נדייק: אותו גודל מדגם (2,500) משמש בשתי המדינות, אך "רבים" סבורים שהניבוי בניו-מקסיקו (אוכלוסייה קטנה) יהיה מדויק בהרבה מטקסס (אוכלוסייה גדולה). כלומר "רבים" מאמינים שגודל האוכלוסייה כן משפיע — וככל שהאוכלוסייה גדולה יותר נדרש מדגם גדול יותר לאותו דיוק —

מסיח (4). נעבור על היתר:

מסיח (1) "גודל המדגם אינו משפיע" — סותר את דעת "רבים" ואף את מסקנת הפסקה, נפסול.

מסיח (2) "גודל האוכלוסייה אינו משפיע" — זוהי דווקא מסקנת הפסקה החולקת על "רבים", ולא דעת "רבים", נפסול.

מסיח (3) "מדגם גדול מדויק יותר ממדגם קטן" — טענה נכונה כשלעצמה לפי הפסקה, אך אינה דעת "רבים" הנוגעת לגודל האוכלוסייה, נפסול. המלכודת היא לייחס ל"רבים" את מסקנת הפסקה (מסיח 2) במקום את עמדתם המוטעית. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. זוהי שאלת הסקה, והכלי הוא איתור התנאי ההכרחי לפעולת התוכנה. נדייק: התוכנה משחזרת את גלי הקול הספציפיים מתוך ניתוח התנודות בעצם. כדי שהשחזור הספציפי יהיה אפשרי, על התנודות להיבדל זו מזו בהתאם לגלי הקול שיצרו אותן — אחרת לא היה ניתן לגזור מהן איזה קול נשמע. מכאן

מסיח (2) משתמע בהכרח. נעבור על היתר:

מסיח (1) עוסק בתפיסת הצלילים האנושית — הפסקה מדברת על תוכנת מחשב, לא על השמיעה האנושית, נפסול.

מסיח (3) קובע תנאי ש"רק אם ייראה העצם המשמיע" — אך בניסוי צולם עצם (האוזניות) שעליו פגע הקול, לא בהכרח המקור המשמיע, וזהו תנאי גורף שאינו נתמך, נפסול.

מסיח (4) משווה זיהוי שירים לפי לחן מול מילים — הפסקה רק מציינת שזיהו את השיר בלי להבין מילים, ואינה משווה בין השניים, נפסול. המלכודת היא הרחבה יתרה (מסיחים 3 ו-4) מעבר לנתמך בטקסט. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. זוהי שאלת הבנת הנקרא, והכלי הוא פירוש תפקידה של מילת ההוספה "אף" בהקשרה. נקרא בהקשר: הכותב מונה יצירות שנחשבות "קלסיקה" — מחזה של שייקספיר, סימפוניה של מוצרט או בטהובן — ואז מוסיף במילת "אף" (המסמנת חידוש מפתיע) ששדרן מכנה "קלסיקה" גם את אלביס פרסלי. ההפתעה נובעת מכך שהתואר "קלסי" נתפס בדרך כלל כהולם יצירות מופת מן הסוג הראשון, ולא שירים פופולריים מלפני עשורים אחדים —

מסיח (2). נעבור על היתר:

מסיח (1) טוען שיש "הסכמה גורפת" מהי יצירה קלסית — אך הקטע כולו קובע ההפך, שקלסיקה היא עניין של נקודת מבט, נפסול.

מסיח (3) מייחס את ההפתעה לכך שהדיון שמור לאקדמיה — אבל "אף" כאן אינו על הזירה (רדיו מול אקדמיה) אלא על סוג היצירה, נפסול.

מסיח (4) טוען שאלביס נחשב קלסיקה אצל רוב המאזינים ואין צורך לציין — היפוך של ההפתעה שהמילה "אף" מביעה, נפסול. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. זוהי שאלת הבנת הנקרא הממוקדת בפסקה השנייה, והכלי הוא הצמדת הטענה לנאמר בה. נקרא את הפסקה: כל תרבות (ואף משפחות וקבוצות) בונה לעצמה קלסיקות, ושבה אליהן בטקסיות פעם אחר פעם; לעיתים סיפור הישרדות הרואי ולעיתים סיפור גס וטפל, שהקבוצה מקנה לו הוד ומגבשת באמצעותו את זהותה. מכאן: קבוצה חוזרת ומזכירה אירוע מעברה ובכך מחזקת את זהותה המשותפת —

מסיח (3), נאמן לרוח הפסקה. נעבור על היתר:

מסיח (1) מזהה את סיפורי ההישרדות עם "גסים וטפלים" — אך הפסקה מציגה אותם כשתי אפשרויות נפרדות (הרואי לעומת גס וטפל), לא כזהות, נפסול.

מסיח (2) טוען שהסיפורים ההרואיים מסופרים "בין כגסים וטפלים ובין כסאגה" — ערבוב שגוי של הקטגוריות שהפסקה מבחינה ביניהן, נפסול.

מסיח (4) מדבר על אובדן ערך ומיאוס — נושא זה מופיע רק בפסקה השלישית ואילך, לא בשנייה, נפסול. המלכודת היא שאיבת פרט מפסקה אחרת (מסיח 4). את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. זוהי שאלת הבנת הנקרא, והכלי הוא הצלבת עדות הירשפלד עם המושג "מבחן האדם היחיד" שהוגדר קודם בקטע. נקרא: הקטע קבע שיצירה עומדת ב"מבחן האדם היחיד" כאשר האדם מוצא בה משהו מופלא. הירשפלד מספר שלאחר שהוסרו "קרומי הקלסיות" נגלה לו שיר כאוב ומופנם שנגע ללבו — כלומר "צנח לו זלזל" עמד עבורו במבחן האדם היחיד. מכאן

מסיח (3). נעבור על היתר:

מסיח (1) טוען שהשיר נלמד בבתי הספר כשיר ש"דבר בו אינו חשוב" — אך הירשפלד מתאר שדווקא לאחר הסרת הקרום נגלה שיר שדבר בו "לא היה חשוב" במובן חיובי-אישי, ולא שכך הוא נלמד, עיוות של הכתוב, נפסול.

מסיח (2) "אינו נחשב קלסי אך למעשה הוא כזה" — הקטע טוען שהקלסי "אינו קלסי כלל", היפוך העמדה, נפסול.

מסיח (4) "אינו אופייני לשירת ביאליק" — הקטע אינו דן באופייניות השיר לשירת ביאליק, נפסול. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. זוהי שאלת איתור פרט (עם שלילה — "אינה נזכרת"), והכלי הוא בדיקת כל אפשרות מול הקטע וסימון זו שאינה מוצגת כדבר קלסי. נסרוק:

מסיח (1) מחזה של שייקספיר מובא כבר בפתיחה כדוגמה מובהקת לקלסיקה — נזכר, לכן אינו התשובה.

מסיח (3) סיפור הישרדות הרואי מתואר בפסקה השנייה כאחת הקלסיקות שקבוצה בונה לעצמה — נזכר, אינו התשובה.

מסיח (4) ציור נודע מובא בשורה 20 כדוגמה ליצירה שנתפסת כקלסית — נזכר, אינו התשובה. נותר

מסיח (2) טקסים רשמיים — הקטע מזכיר טקסים רשמיים כזירה שאליה מוצאות הקלסיקות את דרכן (המקום שבו הקלסי מושמע), אך הטקסים עצמם אינם מוצגים כדבר קלסי. לכן זו האפשרות שאינה נזכרת כקלסית. המלכודת היא בלבול בין הקלסיקה לבין ההקשר/הזירה שבה היא מופיעה. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. זוהי שאלת סיכום הקטע כולו, והכלי הוא איתור האפשרות המשקפת נכונה את שלושת שלבי הטיעון בקטע. נשחזר את קו הטיעון: (א) "קלסי" הוא משהו שקבוצה או תרבות מרוממות מן העבר; (ב) הקלסיות היא קליפה/הילה החוצצת ומקשה עלינו להכיר את היצירה עצמה על אנושיותה; (ג) תפקיד האקדמיה להבקיע את הסתר הקלסיות ולסייע לנו לראות את היצירה כשלעצמה. שלושת השלבים תואמים בדיוק את מסיח (1). נעבור על היתר:

מסיח (2) טוען שהקלסיקות הן "יצירות שחברי הקבוצה אינם מכירים" — עיוות, הקטע מדבר על אי-ידיעה שההילה יוצרת ולא שהקבוצה כלל אינה מכירה אותן, נפסול.

מסיח (3) מייחס לקטע טענה ש"מקצתן אינן קלסיות כלל" ושיש לחשוף "יצירות אלו" בלבד — צמצום שגוי, הקטע קובע שהקלסי כולו "אינו קלסי כלל", נפסול.

מסיח (4) מדגיש את הסיפורים המשפחתיים/שבטיים כמוקד ומסכם ב"הקלסי אינו קלסי" — נכון בפרטיו אך אינו מסכם את קו הטיעון המרכזי בדבר תפקיד האקדמיה, נפסול. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. זוהי שאלת עמדה/ביקורת, והכלי הוא איתור התופעה שהקטע שולל. נזהה את קו הביקורת: הקטע מגנה את האופן שבו הקלסיות "סוגרת ונקרשת" על היצירה, הופכת אותה ל"שיממון מהודר" ומסתירה אותה — כלומר מבקר את התאבנותן של יצירות שהוכתרו כ"קלסיות". מכאן

מסיח (3). נעבור על היתר:

מסיח (1) "התעלמות מהעובדה שהן קלסיות" — הקטע דווקא קורא לחשוף את היצירה מבעד להילת הקלסיות, ואינו מבקר את מי שמתעלם ממנה, נפסול.

מסיח (2) "ניפוץ הקליפה מצד הממסד האקדמי" — זהו דבר שהקטע (בעקבות הירשפלד) מברך עליו כתפקיד רצוי, לא מבקר, נפסול.

מסיח (4) "קריאת יצירות קלסיות ישנות ומשמימות" — הקטע אינו מבקר את הקריאה בהן, אלא את ההילה שהופכת אותן ל"שיממון"; הבעיה אינה הקריאה אלא ההתאבנות, נפסול. המלכודת היא

מסיח (2) הקוסם משום שהוא נזכר בקטע — אך עליו מובעת חיוב ולא ביקורת. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. זוהי אנלוגיה של "פועל ותוצרו": מי שהִרשה מעניק רשות, כלומר הפועל יוצר את שם־הפעולה שאחריו.

נעבור על המסיחים:

(2) חוקק : אכיפה – מי שחוקק אינו מעניק אכיפה; אכיפה היא שלב נפרד של יישום החוק, ולכן היחס שונה.

(3) ביקש : הסכמה – מי שביקש אינו מעניק הסכמה אלא מקווה לקבלה מן הזולת, יחס הפוך.

(4) פטר : חובה – מי שפָּטר דווקא מסיר חובה ואינו יוצר אותה, יחס של ניגוד. לעומתם, מי שציווה מעניק פקודה בדיוק כפי שמי שהרשה מעניק רשות – הפועל יוצר את שם־העצם המקביל לו.

המלכודת:

מסיח (4) מפתה בקרבה סמנטית לתחום הסמכות, אך כיוון היחס בו הפוך. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. היחס הוא של דרגת עוצמה: "לח" מציין רטיבות חלקית ומועטה, ו"רטוב" מציין את התכונה במלואה – מן החלש אל החזק.

נעבור על המסיחים:

(1) קליל : קל – שתי המילים קרובות במשמעותן, אך "קליל" אינו דרגה חלשה של "קל", היחס אינו של הגברת עוצמה.

(2) ארכני : ארוך – "ארכני" מוסיף גוון של הכבדה/יתירוּת ואינו "מעט ארוך", ולכן אינו דרגה מוחלשת.

(3) שביר : שבור – "שביר" הוא בעל פוטנציאל להישבר ואילו "שבור" הוא מצב שכבר התרחש, יחס של אפשרות מול מימוש ולא של עוצמה. לעומתם, "אדמדם : אדום" הוא בדיוק חלש→חזק: אדמדם הוא גוון מעומעם של אדום.

המלכודת:

מסיח (3) מדמה יחס דקדוקי דומה במשקל, אך משנה את סוג היחס. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. היחס: "הדרן" הוא חלק נוסף המצורף בסוף המופע – תוספת חיצונית לגוף המרכזי.

נעבור על המסיחים:

(2) תמונה : מסגרת – המסגרת עוטפת את התמונה מבחוץ אך אינה חלק מתוכנה, יחס של עטיפה ולא של תוספת נספחת.

(3) מחזה : מערכה – המערכה היא חלק אינטגרלי ומובנֶה של המחזה, לא תוספת חיצונית בסופו.

(4) שיר : פזמון – הפזמון הוא חלק חוזר בתוך גוף השיר עצמו, ולא נספח מסיים. לעומתם, "נספח" הוא חלק המצורף בסוף הספר כתוספת חיצונית לגוף הטקסט, בדיוק כמו הדרן למופע.

המלכודת:

מסיח (3) מפתה כי מערכה אכן מרכיב הצגתי, אך היא חלק פנימי ולא תוספת. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. היחס: הפועל "לפורר" פירושו להפוך דבר לפירורים – הפועל מציין הפיכה של החומר אל שם־העצם שאחריו.

נעבור על המסיחים:

(2) לקלף : קליפה – לקלף פירושו להסיר את הקליפה, כלומר להפריד אותה מן הפרי, יחס הפוך (הסרה ולא הפיכה).

(3) להמליח : מלח – להמליח פירושו להוסיף מלח, ולא להפוך את הדבר למלח.

(4) לנסר : נסורת – ניסור הוא חיתוך בעץ, והנסורת היא תוצר לוואי מקרי, לא היעד; לנסר אינו "להפוך לנסורת". לעומתם, "לרסק : רסק" הוא בדיוק "להפוך את החומר לרסק", כשם שלפורר הוא להפוך לפירורים.

המלכודת:

מסיח (4) מפתה כי גם בו נוצרים חלקיקים קטנים, אך שם הם תוצר לוואי ולא מהות הפעולה. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. היחס: הביטוי "כבש את יצרו" מציין הימנעות מן הפעולה שאחריו – מי שכבש את יצרו נמנע מלהתפתות.

נעבור על המסיחים:

(1) יצא בשן ועין : להיפגע – הביטוי דווקא מבטא שהאדם כן נפגע, יחס של קיום הפעולה ולא הימנעות ממנה.

(2) נמלך בדעתו : להחליט – מי שנמלך בדעתו שינה החלטה או שקל מחדש, אין כאן הימנעות עקבית מהחלטה.

(3) פתח סגור ליבו : להסתיר – הביטוי מציין גילוי לב, כלומר את היפוכו של להסתיר, אך היחס הוא "עשה את ההפך" ולא בהכרח מבנה של ריסון עצמי כמו במקור.

(4) חשק שפתיו : לדבר – מי שחשק שפתיו נמנע מלדבר, בדיוק כשם שמי שכבש את יצרו נמנע מלהתפתות – ריסון עצמי המונע את הפעולה.

המלכודת:

מסיח (3) קרוב, אך המבנה המדויק של "ריסון עצמי הבולם פעולה" מתקיים במלואו רק ב־(4). את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. היחס: "כאן" מציין מקום סטָטי, ו"הֵנָּה" מציין תנועה אל אותו מקום (כיווניוּת, בסיומת ־ָה של כיוון).

נעבור על המסיחים:

(1) חזית : אחורה – "חזית" מקום ו"אחורה" כיוון, אך אלה שני הפכים במרחב (קדימה מול אחורה) ולא אותו מקום בשתי צורות.

(3) תחת : מתחת – שתי צורות של יחס מקום, אך אין כאן היפוך מסטָטי לכיווני; שתיהן מציינות מיקום.

(4) פנים : בתוך – יחס של מילה נרדפת למקום, ללא ממד כיווני.

(2) ימין : ימינה – "ימין" מקום סטָטי ו"ימינה" תנועה אל הימין, בדיוק המעבר מכאן להנה בעזרת סיומת הכיוון ־ָה.

המלכודת: מסיחים (3) ו־(4) מפתים בקרבתם התחבירית ליחסי מקום, אך רק ב־(2) נשמר המעבר המדויק סטָטי→כיווני עם אותה סיומת. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא הבחנה מדויקת של קריטריון על פי הפסקה, והכלי הוא איתור המשפט המבחין.

נעבור על המסיחים:

(2) ביכולתם לגרום למוות – הפסקה קובעת מפורשות שכל החומרים עשויים להיות קטלניים, ולכן היכולת לגרום למוות אינה מבחינה בין רעילים לשאינם רעילים.

(3) הם אינם חיוניים לגוף – חוסר חיוניות אינו הקריטריון; רטינול חיוני ואינו רעל, אך זה נובע מן הכמות ולא מהיותו "לא חיוני".

(4) השפעתם הקטלנית ידועה – הפסקה אינה עוסקת ביְדיעה של ההשפעה כמבחין. הפתרון: הפסקה מדגישה שציאניד רעל כי די בכמות קטנה, ורטינול לא, כי הוא קטלני רק בכמות גדולה – כלומר ההבדל הוא הקטלניוּת כבר במינון נמוך.

המלכודת:

מסיח (2) מנצל את הפתיחה "כל החומרים קטלניים", אך דווקא משום שכולם קטלניים, זה אינו ההבדל. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא בחינת השפעתו של ממצא על השערה, והכלי הוא השוואת החיזוי של ההשערה למציאות שנמצאה. ההשערה השנייה טוענת שהמידע הראשון משפיע יותר: לכן הקבוצה שקראה קודם "חרוץ" (א) הייתה אמורה לדרג את זיו כחָרוץ יותר (דירוג גבוה), והקבוצה שקראה קודם "עצלן" (ב) – נמוך יותר. בפועל נמצא ההפך: מי שקרא קודם א דירג נמוך יותר, כלומר המידע האחרון הוא שהשפיע.

נעבור על המסיחים:

(1) "אינו מחזק ואינו מחליש" – שגוי, הממצא רלוונטי ישירות וסותר את חיזוי ההשערה.

(3) "מחליש את הראשונה ומחזק את השנייה" – הממצא אינו נוגע להשערה הראשונה (שכל מידע משפיע), והוא מחליש דווקא את השנייה, לא מחזק.

(4) "מחזק את שתי ההשערות" – הפוך מן הנמצא לגבי השנייה. הפתרון מוביל אפוא ל־(2): הממצא סותר את עדיפות המידע הראשון ולכן מחליש את ההשערה השנייה.

המלכודת: הבלבול בכיוון "נמוך מזה" עלול להפוך את ההיגיון. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא הפעלת שתי ההשערות יחד כדי לחזות תוצאה קיצונית, והכלי הוא זיהוי הקבוצה שכל המידע שקיבלה מצביע על עצלנוּת. דירוג חריצות נמוך ביותר פירושו רושם של עצלן.

נעבור על המסיחים:

(1) קראו רק א (חרוץ) – מקבלים רק מידע על חריצות, ולכן צפויים לדרג גבוה, לא נמוך.

(3) קראו א ואחריו ב – יש מידע מעורב, ולפי ההשערה השנייה המידע הראשון (חרוץ) שוקל יותר, ולכן הדירוג בינוני־גבוה.

(4) קראו ב ואחריו א – גם כאן מידע מעורב, אך המידע הראשון (עצלן) שוקל יותר, ולכן נמוך – אך עדיין מעורב עם מידע על חריצות.

(2) קראו רק ב (עצלן) – כל המידע שקיבלו מצביע על עצלנוּת בלבד, בלי כל מידע ממתן על חריצות, ולכן הדירוג הנמוך ביותר. הפתרון: לפי ההשערה הראשונה כל מידע משפיע, ומכיוון שקבוצה (2) נחשפה אך ורק למידע שלילי – היא הקיצונית ביותר כלפי מטה.

המלכודת:

מסיח (4) מפתה כי בו המידע הראשון עצלן, אך עדיין נוסף אליו מידע חיובי הממתן את הדירוג. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא התאמת ההדגשה בכל כותרת לשאלה שבה עוסק הפרק, והכלי הוא הצמדת הדגש אל מוקד הפרק. שלושת הפרקים: הראשון – כיצד אפשר לצוות לאהוב (מוקד: הצו "עליך לאהוב"); השני – את מי מצֻווים לאהוב (מוקד: מושא האהבה "שכנך"); השלישי – מהי אהבה עצמית ראויה (מוקד: "אוהב את עצמך").

נעבור על המסיחים:

(1) הדגשת "שכנך" – מתאימה לפרק השני, העוסק במושא.

(2) הדגשת "אוהב את עצמך" – מתאימה לפרק השלישי, העוסק באהבה עצמית.

(4) הדגשת "עליך לאהוב" – מתאימה לפרק הראשון, העוסק בעצם הצו.

(3) הדגשת "שאתה" – מפנה את הזרקור אל נושא המשפט (האדם האוהב), נושא שאף אחד משלושת הפרקים אינו מוקדש לו, ולכן זו הכותרת שאינה מתאימה.

המלכודת: כל האפשרויות זהות במילים ונבדלות רק בהדגשה, ולכן יש לקרוא את הדגש עצמו. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא הסקה מדויקת מן הנתון במשפט, והכלי הוא הבחנה בין החומר המקורי (הפחם) לבין התוצר (קוק). המשפט מוסר שהקוק מופק מפחם שרמות האפר והגופרית שלו נמוכות.

נעבור על המסיחים:

(1) "קוק הוא פחם" – שגוי, הקוק מופק מן הפחם אך אינו הפחם עצמו; הרמות הנמוכות מתייחסות לפחם המקור.

(2) "קוק הוא תוצר לוואי" – שגוי, הקוק הוא התוצר המבוקש של הזיקוק ולא תוצר לוואי.

(4) "קוק וקוקס הם שני סוגי דלק דומים" – שגוי, המשפט קובע במפורש שקוק "המכונה גם קוקס", כלומר אותו חומר בשני שמות, ולא שני סוגים.

(3) "בפחם שממנו מזוקק הקוק אין הרבה אפר" – נובע ישירות מן התיאור שהפחם בעל רמות אפר נמוכות.

המלכודת: מסיחים (1) ו־(4) מטשטשים את ההבדל בין תכונת חומר המקור לבין זהות התוצר. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא לכידוּת לוגית בין חלקי הפסקה, והכלי הוא מילות הקישור ותאם הפעולה לעמדת הוועדה. הרישא קובעת שחברי הוועדה מוקירים את שימור הטבע.

נעבור על המסיחים:

(2) "לכן / לא סמכו / שאינה צפויה לפגוע" – פנימית סותרת: אם התוכנית אינה פוגעת, אין סיבה שלא לתמוך בה, וה"לכן" מיותר.

(3) "אף על פי כן / לא סמכו / העתידה לחבל" – "אף על פי כן לא סמכו" יוצר ניגוד הפוך: אם הם מוקירים טבע, אך טבעי שלא יתמכו בתוכנית פוגענית, ואין כאן ניגוד.

(4) "לכן / סמכו / שסופה לחבל" – "לכן סמכו... שסופה לחבל" סותר: אהבת הטבע אינה מובילה בהיגיון לתמיכה בפגיעה.

(1) "אף על פי כן / סמכו / הצפויה לפגוע" – יוצר ניגוד תקין: אף שהם מוקירים טבע, בכל זאת תמכו בתוכנית הצפויה לפגוע בשטחים הירוקים. הפתרון: "אף על פי כן" דורש שהמשכו יעמוד בניגוד לעמדת השימור – ותמיכה בתוכנית פוגענית היא ניגוד כזה.

המלכודת: יש להתאים את מילת הקישור לניגוד ולא רק להשלים מילים אפשריות. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא עקביות סיבתית בין התחזית לבין הנתונים, והכלי הוא בדיקת התאמת מילות הקישור (למרות/בשל) לכיוון הסיבה.

נעבור על המסיחים:

(2) "לגדול / התממשה / בשל הירידה... / ירד" – פנימית סותרת: אם שיעור הילודה ירד וגם ההגירה, קשה ליישב עם התממשות תחזית של גידול.

(3) "להצטמק / התממשה / למרות העלייה / ממנה / ירד" – הפגם במילת הקישור: "למרות העלייה בחוסר שביעות הרצון גברה ההגירה ממנה" אינו הגיוני, שכן עלייה בחוסר שביעות הרצון היא דווקא הסיבה להגירה החוצה ולא ניגוד לה (צריך "בשל", לא "למרות").

(4) "לגדול / לא התממשה / אומנם בשל העלייה / ממנה / גדל מאוד" – "לא התממשה" תחזית גידול, אך "גדל מאוד" שיעור הילודה סותר את אי־ההתממשות.

(1) "להצטמק / לא התממשה / למרות העלייה / אליה / גדל" – עקבי: התחזית שהאוכלוסייה תצטמק לא התממשה, כי למרות העלייה בחוסר שביעות הרצון (שהיה אמור לגרום להגירה החוצה) גברה דווקא ההגירה אֵליה, וגם שיעור הילודה גדל – ולכן האוכלוסייה לא הצטמקה.

המלכודת:

מסיח (3) מפתה בהיגיון "הצטמקות", אך נופל על אי־התאמת "למרות" לסיבה. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא עקביות בין העמדות של הדוברים, והכלי הוא עיגון כל השלמה בעֻבדה שבלה מסכימה עם אמיר. אמיר מאמין שרעיונות נשגבים (הרוח) מדריכים את המעשים, ולכן העמדה החומרנית ("מניעיהם חומריים תמיד") שייכת ליוסף, והרוחנית לאמיר: השלמה ראשונה = יוסף, שנייה = אמיר. בלה מסכימה עם אמיר, ולכן עליה לומר "אני מסכימה" (ולא "אינני") ולנמק שהרוח חזקה (ולא חלשה) מן החומר.

נעבור על המסיחים:

(1) "אמיר / יוסף... / חלשה" – מהפך את בעלי העמדות וגם "חלשה" סותר תמיכה בעליונות הרוח.

(2) "יוסף / אמיר / אינני / ברור / חזקה" – "אינני מסכימה" סותר את "מסכימה עם אמיר".

(3) "אמיר / יוסף / אינני..." – גם מהפך את הדוברים וגם "אינני" סותר את ההסכמה.

(4) "יוסף / אמיר / אני / ידוע / חזקה" – עקבי לחלוטין: יוסף החומרן, אמיר הרוחני, בלה מסכימה ("אני"), והנימוק "שהרי ידוע שהרוח חזקה מן החומר".

המלכודת:

מסיח (2) מתאים כמעט לגמרי אך נכשל ב"אינני" שסותר את ההסכמה. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא הסקה לוגית מתנאים, והכלי הוא יישום הכלל "משה אוהב בדיוק את מי שאינו אוהב אותו". נפתור צעד־צעד: אפרים אוהב רק את משה, כלומר אפרים אוהב את משה – ולכן, לפי הכלל, משה אינו אוהב את אפרים (כי אפרים כן אוהב אותו). דוד אינו אוהב רק את אפרים, כלומר דוד אוהב את כל השאר, ובכללם את משה – ולכן, לפי הכלל, משה אינו אוהב את דוד (כי דוד אוהב אותו). מסקנה: משה אינו אוהב את אפרים ואינו אוהב את דוד.

נעבור על המסיחים:

(2) "אוהב את שניהם" – סותר, שכן שניהם אוהבים את משה.

(3) "אוהב את אפרים ואינו אוהב את דוד" – שגוי לגבי אפרים, שהרי אפרים אוהב את משה.

(4) "אוהב את דוד ואינו אוהב את אפרים" – שגוי לגבי דוד, שהרי דוד אוהב את משה. הפתרון מאשר את (1).

המלכודת: יש לזכור שדוד אוהב את כולם פרט לאפרים, ולכן אוהב את משה. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא זיהוי העיקרון ההומוריסטי המשותף, והכלי הוא ניסוח מדויק של המנגנון בבדיחת המקור. במקור: הדובר משתמש בביטוי מטפורי ("ישן כמו תינוק"), בן שיחו מבין אותו במשמעותו המושאלת (שינה שלווה), והדובר חושף שכוונתו למשמעות המילולית של הדימוי (תינוק אכן מתעורר ובוכה) – היפוך בין המשמעות המושאלת למילולית.

נעבור על המסיחים:

(1) "עור של פיל / אף של פיל" – מבוסס על החלפת מילה בביטוי (עור↔אף), משחק מילים ולא היפוך מילולי־מושאל של אותו דימוי.

(3) "רעב כמו זאב" / "סבא זאב" – מבוסס על ראיית "זאב" כשם פרטי, כלומר עמימות של שם, לא פירוש מילולי של הדימוי.

(4) "דג במים" / "דג ים במים מתוקים" – משנה את הדימוי ומוסיף לו סייג חדש, ולא מפרש מילולית את הביטוי הקיים.

(2) "חי חיי כלב" – הדובר משתמש בביטוי (שמובנו המושאל: חיים אומללים), בן שיחו מבין את המשמעות המושאלת ודואג, והדובר חושף שהוא מתכוון למשמעות המילולית של כלב מפונק – בדיוק מנגנון היפוך המושאל למילולי כמו במקור.

המלכודת:

מסיח (4) מפתה בשל ביטוי דימוי, אך שם משנים את הדימוי ולא הופכים מושאל למילולי. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא זיהוי הטענה המרכזית של דוברת המחזיקה בעמדה דו־צדדית, והכלי הוא נאמנות לשני הצדדים בלי להעצים אף אחד מעבר לנאמר. פרידמן אומרת שני דברים: מחד – הטיפול נשען על דימויים סטראוטיפיים ובכך מזיק חברתית; מאידך – הוא מועיל למטופלים, ובין השאר בזכות אותם דימויים עצמם.

נעבור על המסיחים:

(1) "התועלת גדולה לאין ערוך מהנזק" – מוסיף שקלול כמותי ("לאין ערוך") שפרידמן לא טענה; היא לא דירגה עוצמות.

(2) "תועלת דווקא משום שהוא מנציח דימויים" – מקצין לקשר סיבתי גורף ("דווקא משום"), בעוד פרידמן אומרת "בין השאר בזכות", לא "בגלל ההנצחה".

(3) "אי אפשר להצדיק את השימוש" – מסקנה שלילית הפוכה מדבריה, שהרי היא מדגישה תוצאות שאי אפשר להתעלם מהן.

(4) משקף את שני הצדדים במידה: רבים מצליחים להתמודד טוב יותר בזכות הטיפול, בין השאר בזכות אותם דימויים – שהשלכותיהם החברתיות שליליות. הפתרון: רק (4) שומר על האיזון בין התועלת הטיפולית לבין הנזק החברתי, כפי שניסחה פרידמן.

המלכודת: מסיחים (1) ו־(2) "מחדדים" את הטענה יתר על המידה. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא איתור עֻבדה ממוקמת בטקסט לפי הפניה לשורות, והכלי הוא קריאת המשפט המדויק בשורות 2–3. שם נאמר שכבר בעת העתיקה הבחינו בני האדם שהכוכבים כמעט אינם משתנים – כלומר שתכונותיהם קבועות לאורך זמן.

נעבור על המסיחים:

(2) "כוכבי לכת סובבים כוכבים" – מוזכר בקטע כמידע כללי, אך אינו מה שהבחינו בו "כבר בעת העתיקה".

(3) "כוכבי לכת אינם פולטים קרינה" – פרט מדעי מן הפתיחה, לא ההבחנה הקדומה הנדונה.

(4) "נצחיותם נזכרת במיתוסים" – המיתוסים הם תוצאה של ההבחנה (מקור האמונה), ולא הדבר שבו הבחינו; ההבחנה עצמה היא חוסר ההשתנות.

(1) קורא נכון את שורות 2–3: הכוכבים כמעט אינם משתנים = תכונותיהם קבועות.

המלכודת:

מסיח (4) מפתה כי הוא סמוך בטקסט, אך הוא מתאר את האמונה שנוצרה בעקבות ההבחנה, לא את ההבחנה. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא זיהוי הנחה סמויה בטיעון, והכלי הוא איתור החוליה שאינה כתובה אך נדרשת כדי שהטיעון יעמוד. הטיעון: קיום האצות היום ולפני מיליארד שנים ⇐ הטמפרטורות לא השתנו ⇐ כמות הקרינה מהשמש קבועה. המעבר מ"האצות קיימות אז והיום" ל"הטמפרטורות קבועות" מחייב הנחה שהאצות רגישות לטמפרטורה – שלא היו שורדות בטמפרטורות שונות מהותית.

נעבור על המסיחים:

(2) "הטמפרטורות כמעט לא השתנו" – זו מסקנת ביניים של הטיעון, לא הנחה שבבסיסו.

(3) "כמות הקרינה כמעט לא השתנתה" – זו המסקנה הסופית של הטיעון, ולא הנחה.

(4) "גורמים סביבתיים אחרים אפשרו לאצות לשרוד" – דווקא מחליש את הטיעון, שכן אם גורמים אחרים אפשרו שרידה, קיום האצות אינו מעיד על יציבות הטמפרטורה.

(1) היא ההנחה הנדרשת: בלעדיה, עצם קיום האצות אינו מלמד דבר על יציבות הטמפרטורות.

המלכודת: מסיחים (2) ו־(3) מצטטים חלקים מן הטיעון עצמו (מסקנות), ולכן אינם "הנחה שבבסיס". את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא הסקה מותנית ("אילו") על סמך קשר סיבתי בטקסט, והכלי הוא היפוך הנתון תוך שמירת כיוון הסיבתיות. שורות 10–11 קובעות: המבנה הפנימי קובע את התכונות הנצפות, ולכן מכך שהתכונות אינן משתנות מסיקים שגם המבנה הפנימי קבוע. אילו התכונות הנצפות היו כן משתנות עם הזמן, המסקנה המקבילה הייתה שהמבנה הפנימי משתנה עם הזמן.

נעבור על המסיחים:

(1) "המבנה קובע את התכונות" – זהו הקשר הקבוע הנתון תמיד, לא מסקנה מן ההתניה.

(2) "המבנה נקבע על ידי התכונות" – היפוך כיוון הסיבתיות, בניגוד לטקסט.

(4) "המבנה אינו משתנה" – זו המסקנה במצב האמיתי (תכונות קבועות), ולא במצב ההיפותטי של תכונות משתנות.

(3) נובעת ישירות: תכונות משתנות ⇐ מבנה פנימי משתנה.

המלכודת:

מסיח (4) הוא המסקנה מהמצב בפועל, אך השאלה שואלת על מצב הפוך. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא הבנת מנגנון שיווי המשקל ההידרוסטטי, והכלי הוא זיהוי שני הכוחות המנוגדים המתאזנים. הפסקה השנייה מתארת: הגזים החמים שואפים להתפשט (להתרחק זה מזה), ואילו כוח הכבידה העצמי מושך את החלקיקים זה לזה ומחזיק אותם יחד; האיזון בין השניים הוא שיווי המשקל ההידרוסטטי.

נעבור על המסיחים:

(2) "שאיפת הגזים גורמת להתכווץ / הכבידה גורמת לגדול" – היפוך תפקידים: ההתפשטות מגדילה והכבידה מכווצת, לא להפך.

(3) "הגזים גורמים להתחמם / הכבידה גורמת להתקרר" – מערבב את המנגנון התרמי (חום/קור) עם ההידרוסטטי (התפשטות/משיכה).

(4) "שאיפת הגזים משנה תכונות נצפות / הכבידה משאירה קבוע" – מחליף את הנושא לתכונות נצפות, שאינו עניינו של שיווי המשקל ההידרוסטטי.

(1) מתאר נכון: שאיפת ההתרחקות של הגזים מול משיכת הכבידה.

המלכודת:

מסיח (3) מפתה בשל אזכור "חום", אך החום שייך לשיווי המשקל התרמי. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא שחזור נאמן של שרשרת סיבתית מן הפסקה השלישית, והכלי הוא מעקב אחר סדר האירועים המדויק. הפסקה מתארת: אם חדלה להיווצר אנרגיה בלב הכוכב והוא ממשיך לפלוט קרינה – מופר שיווי המשקל התרמי, הכוכב הולך ומתקרר, בשל כך הגזים שואפים פחות להתפשט, אז מופר גם שיווי המשקל ההידרוסטטי, והכוכב מתכווץ.

נעבור על המסיחים:

(1) "...הכוכב מתקרר ← הגזים שואפים יותר להתפשט" – שגוי, בהתקררות הגזים שואפים פחות להתפשט; וגם מקדים את השיווי ההידרוסטטי לפני ההתקררות.

(2) מסתיים ב"הכוכב מתחמם ← מתכווץ" – שגוי, התהליך המתואר הוא התקררות, לא התחממות.

(4) פותח ב"כמות האנרגיה שהכוכב פולט קטֵנה" – שגוי, בתרחיש הפסקה האנרגיה הנוצרת חדלה בעוד הפליטה נמשכת; וגם סדר "הגזים שואפים פחות ← הכוכב מתקרר" הפוך מן הטקסט (ההתקררות קודמת).

(3) משמר את הסדר הנכון: הפרת שיווי תרמי ← התקררות ← ירידה בשאיפת ההתפשטות ← הפרת שיווי הידרוסטטי ← התכווצות.

המלכודת:

מסיח (4) קרוב אך מחליף את סדר ההתקררות וההתפשטות ואת מקור השינוי באנרגיה. את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא איתור הסיבה הישירה שהטקסט נותן ל"המשך הזריחה בעתיד הנראה לעין", והכלי הוא הצמדת הנימוק לפרק הזמן. הפסקה האחרונה קובעת שאף שהשיוויים אינם נצחיים, אסטרונומים מעריכים שבשמש יש מימן המספיק לשבעים מיליארד שנים, ולכן בעתיד הנראה לעין ימשיכו בני האדם לראות את השמש הזורחת.

נעבור על המסיחים:

(1) "האנרגיה נוצרת בתגובה גרעינית" – מתאר את מנגנון האנרגיה, אך אינו הסיבה למשך הזמן הארוך שבו תמשיך לזרוח.

(2) "השיוויים נצחיים" – סותר במפורש את הפסקה, הקובעת שהשיוויים אינם נצחיים.

(4) "הליום המספיק לשלושים מיליון שנים" – מעוות: שלושים מיליון השנים הן משך הדעיכה לאחר שיאזל המימן, והדלק הוא מימן ולא הליום.

(3) נותן את הסיבה הנכונה: מאגר המימן מספיק לשבעים מיליארד שנים.

המלכודת:

מסיח (4) מערבב את המספרים (מיליארד/מיליון) ואת סוג הדלק (מימן/הליום). את התשובה הנכונה

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. לפנינו שאלת גאומטריה על שטחים, והכלי הוא הקשר בין מעוין אמצעי-הצלעות למלבן. נקרא את הנתונים: מלבן ששטחו

סמ"ר, ו-$E,F,G,H$ אמצעי צלעותיו.

מסיח (1) $6$ מתקבל אם טועים ומניחים שהמרובע הכהה הוא $\frac{3}{4}$ מהמלבן.

מסיח (2) $4\sqrt{2}$ ומסיח (3) $2\sqrt{3}$ הם מלכודת של מי שמנסה לחשב אלכסונים בעזרת פיתגורס ומסתבך — הם נראים "גאומטריים" אך אינם נובעים מחישוב נכון. נפתור: אלכסוני המעוין הכהה הם בדיוק צלעות המלבן — $EG$ אופקי באורך $4$ ו-$HF$ אנכי באורך $2$ — ולכן שטחו

(מחצית שטח המלבן).

המלכודת: לחשב את צלע המעוין במקום את אלכסוניו. השטח הוא $4$ סמ"ר, ולכן נסמן את תשובה (4).

«נסמן»

תשובה (4) נכונה. שאלת אחוזים ישירה; הכלי הוא ש-$a\%$ מ-$W$ שווה $\frac{a}{100}\cdot W$. נקרא: $2\%$ מ-$W$ הם $10$, כלומר

.

מסיח (1) $20$ מתקבל אם כופלים $10\times 2$ במקום להפוך את הפעולה.

מסיח (2) $50$ מתקבל אם מבלבלים $2\%$ עם $20\%$.

מסיח (3) $200$ מתקבל אם עוצרים ב-$10\times 20$ ומפספסים גורם $10$. נפתור:

. המלכודת היא כיוון הפעולה — צריך לחלק ב-$2\%$, לא לכפול. לכן

, ונסמן את תשובה (4).

«נסמן»

תשובה (4) נכונה. שאלת מנייה של תוצאות אפשריות; הכלי הוא לזהות את טווח הסכומים. כל הטלה תורמת $0$ או $1$, ובשלוש הטלות הסכום נע בין $0$ (שלושה אפסים) ל-$3$ (שלוש אחדות).

מסיח (1) "חמישה" סופר גם ערכים בלתי-אפשריים כמו $4$ או $5$.

מסיח (2) "שניים" סופר רק $0$ ו-$1$.

מסיח (3) "שלושה" שוכח את הסכום $0$. נפתור: הסכומים האפשריים הם $0,1,2,3$ — ארבעה ערכים שונים.

המלכודת: לספור צירופים (

) במקום סכומים שונים. לכן ארבעה, ונסמן את תשובה (4).

«נסמן»

תשובה (1) נכונה. בעיית שברים על "שלם" אחד (הוצאות הטיול); הכלי הוא לחשב את החלק שנותר. נקרא: טיסה $\frac{1}{3}$, רכב $\frac{1}{6}$, והשאר $1,500$ דולר.

מסיח (2) $1,500$ הוא סכום ה"יתר" עצמו — מי שמסמן אותו לא שם לב שמבקשים את הטיסה.

מסיח (3) $1,750$ ומסיח (4) $2,250$ מתקבלים מחלוקה שגויה של השלם. נפתור: החלק שנותר הוא

, ולכן $\frac{1}{2}$ מההוצאות שווה $1,500$, וכלל ההוצאות $3,000$. הטיסה:

דולר.

המלכודת: לבלבל בין ה"יתר" למבוקש. לכן $1,000$ דולר, ונסמן את תשובה (1).

«נסמן»

תשובה (2) נכונה. שאלת גאומטריה על ישרים מקבילים ומשולש שווה-שוקיים; הכלי הוא זוויות מתחלפות בין $m\Vert n$ וסכום זוויות במשולש. נקרא מהסרטוט: ליד $A$ הזווית בין $m$ לצלע היא $95^{\circ }$, וליד $C$ מסומנת $135^{\circ }$. על הישר $m$ סכום הזוויות בצד אחד הוא $180^{\circ }$:

, כאשר $\gamma$ הזווית בין $AC$ ל-$m$; לפי $m\Vert n$ והזווית $135^{\circ }$ ב-$C$ מקבלים

. לכן זווית הראש

.

מסיח (1) $65^{\circ }$,

מסיח (3) $80^{\circ }$ ומסיח (4) $85^{\circ }$ מתקבלים מזיהוי שגוי של הזווית המתחלפת או משכחת תכונת שווה-השוקיים. נציב בתכונת שווה-השוקיים (

): זוויות הבסיס שוות, ולכן

.

המלכודת: לשכוח שהמשולש שווה-שוקיים. לכן $70^{\circ }$, ונסמן את תשובה (2).

«נסמן»

תשובה (1) נכונה. בעיית קצב-עבודה; הכלי הוא הזמן המשותף (זמן = כמות חלקי קצב). נקרא: בני פורס $6$ בצלים ב-$9$ דקות, ורויטל מקלפת $8$ בצלים ב-$7$ דקות. תחילה נמצא כמה זמן ייקח לבני לפרוס $14$ בצלים:

דקות.

מסיח (2) $21$ הוא מספר הדקות עצמו — מלכודת למי שעוצר באמצע.

מסיח (3) $19$ ומסיח (4) $16$ מתקבלים מיחס הפוך או מחישוב חלקי.

נציב: ב-$21$ דקות רויטל מקלפת

בצלים.

המלכודת: לסמן את הזמן ($21$) במקום את מספר הבצלים. לכן $24$, ונסמן את תשובה (1).

«נסמן»

תשובה (1) נכונה. שאלת השוואת ביטויים בתחום $1<x<2$; הכלי הוא הצבת ערך ביניים (למשל

) ובדיקת מגמות.

מסיח (2) $\frac{2}{x}$ קטן מ-$2$ (כי $x>1$), ולכן קטן מ-$2x$.

מסיח (3) $x^2$ נמצא בין $1$ ל-$4$, וב-

שווה $2.25$ — פחות מ-$2x=3$.

מסיח (4) $x^x$ ב-

הוא כ-$1.84$, קטן אף הוא. נפתור: עבור $1<x<2$ מתקיים $2x>x^2$ (שקול ל-$2>x$), וכן $2x>x^x$ ו-$2x>\frac{2}{x}$, כך ש-$2x$ הגדול ביותר.

המלכודת: להניח ש"חזקה תמיד גדולה" — כאן הבסיס קטן מ-$2$. לכן $2x$, ונסמן את תשובה (1).

«נסמן»

תשובה (1) נכונה. שאלת קריאת-תרשים; הכלי הוא לזהות את סמל הקורס (ריבוע שחור) ולסמן את החודשים שבהם הוא מופיע. נקרא בתרשים: עובד א בקורס מפברואר עד אפריל, ועובד ג בקורס ממאי עד יוני.

מסיח (2) $2$,

מסיח (3) $3$ ומסיח (4) $4$ סופרים רק את אחד העובדים או מפספסים חודש-גבול. נאחד את החודשים: פברואר, מרץ, אפריל (מ-א) ומאי, יוני (מ-ג) — חמישה חודשים; רק ינואר נותר בלי אף שבוע קורס.

המלכודת: לספור את שני טווחי-הקורס בנפרד במקום לאחד אותם. לכן $5$, ונסמן את תשובה (1).

«נסמן»

תשובה (1) נכונה. שאלת קריאת-תרשים; הכלי הוא לזהות את שני העובדים שנעדרו בדיוק ב-$3$ תקופות נפרדות ולספור שבועות. נסרוק את התרשים: עובד ח נעדר שלוש תקופות — נופש (ינואר, $3$ שבועות), מחלה (מרץ, $3$ שבועות) ונסיעת עסקים ($3$ שבועות) — סך $9$ שבועות. עובד ו נעדר שלוש תקופות — נסיעת עסקים (ינואר, $2$ שבועות), מחלה (שבוע $1$) ונופש (שבוע $1$) — סך $4$ שבועות. שאר העובדים נעדרו בפחות משלוש תקופות.

מסיח (2) $6$,

מסיח (3) $3$ ומסיח (4) $4$ מתקבלים מספירת שבועות שגויה או מזיהוי עובדים לא-נכונים. ההפרש:

שבועות.

המלכודת: לצרף עובד שנעדר בשתי תקופות בלבד. לכן $5$, ונסמן את תשובה (1).

«נסמן»

תשובה (4) נכונה. שאלת קריאת-תרשים והתאמת גרף; הכלי הוא לספור בכל אחד מארבעת שבועות יוני כמה עובדים לא נעדרו (כלומר $8$ פחות מספר הנעדרים). נקרא את חודש יוני: בשבוע הראשון נעדרים ארבעה — ג (קורס), א (נופש), ב (מחלה) ו-ח (נסיעת עסקים) — ולכן נוכחים

; בשבועות $2$-$4$ נעדרים שניים בלבד (ג ו-א), ולכן נוכחים $6$ בכל אחד. מתקבל הרצף $4,6,6,6$.

מסיח (1) $5,4,6,5$,

מסיח (2) $5,4,6,6$ ומסיח (3) $4,6,6,5$ מתארים ספירת-נעדרים שגויה או בלבול בין נוכחים לנעדרים.

המלכודת: לספור את הנעדרים במקום את הנוכחים. לכן הגרף $4,6,6,6$, ונסמן את תשובה (4).

«נסמן»

תשובה (2) נכונה. שאלת קריאת-תרשים ולוגיקה; הכלי הוא לבדוק לכל עובד אם יש לו ולו שבוע היעדרות אחד המשותף לשבועות ההיעדרות של ח. שבועות ההיעדרות של ח: נופש בתחילת ינואר, מחלה במרץ, ונסיעת עסקים בסוף מאי-תחילת יוני. נעבור על העובדים: ד (נופש בתחילת ינואר) חופף לנופש של ח; ב, ג ו-א נעדרים במרץ/סביבתו וחופפים למחלת ח (ו-ב חופף גם ליוני); ו חופף למחלת ח במרץ. נותרים ז (נסיעת עסקים בסוף ינואר, ללא חפיפה) ו-ה (נופש בתחילת מאי, לפני נסיעת ח) — שניהם מתואמים עם ח.

מסיח (1) $1$ מזהה רק אחד מהם,

מסיח (3) $0$ מפספס את שניהם, ומסיח (4) $4$ סופר גם עובדים חופפים.

המלכודת: להסתפק בבדיקת סוג-ההיעדרות במקום בדיקת חפיפת שבועות בפועל. לכן $2$, ונסמן את תשובה (2).

«נסמן»

תשובה (4) נכונה. שאלת קריאת-תרשים והסקה; הכלי הוא לתרגם את הנתונים המילוליים לספירת גברים. נקרא: הנעדרים מפאת מחלה (אליפסות) הם ח, ו ו-ב — ומכיוון שרק גברים חלו, אלו שלושה גברים לפחות. עוד נתון: לקורס (ריבוע שחור) יצאו א ו-ג, ומספר שווה של גברים ונשים, כלומר גבר אחד ואישה אחת. הגבר שבקורס אינו מבין חולי-המחלה (א ו-ג לא חלו), ולכן הוא גבר רביעי.

מסיח (1) $5$ מוסיף גבר מיותר,

מסיח (2) $2$ ומסיח (3) $3$ מפספסים את הגבר שבקורס. סך המינימום:

גברים.

המלכודת: לשכוח שחייב להיות לפחות גבר אחד מבין יוצאי הקורס. לכן $4$, ונסמן את תשובה (4).

«נסמן»

תשובה (1) נכונה. שאלת אלגברה על משוואה; הכלי הוא כפל מקוצר (הפרש ריבועים). נפתח:

. המשוואה $4x=0$ נותנת פתרון יחיד $x=0$.

מסיח (2) "שניים" ומסיח (3) "שלושה" מניחים משוואה ריבועית עם כמה פתרונות, אך איברי $x^2$ מתבטלים.

מסיח (4) "אין ערך" שגוי כי $x=0$ אכן פותר.

המלכודת: לפתוח כל ריבוע בנפרד ולהיבהל מ-$x^2$ שמתבטל. לכן ערך אחד בלבד, ונסמן את תשובה (1).

«נסמן»

תשובה (1) נכונה. שאלת גאומטריה אנליטית; הכלי הוא נוסחת אמצע קטע. נתון ש-$A$ אמצע הקטע $OB$ כאשר $O$ הראשית $(0,0)$, ולכן כל שיעור של $A$ הוא מחצית השיעור המתאים של $B$:

ו-

.

נציב:

.

מסיח (2) $12$ ומסיח (3) $9$ מתקבלים מחלוקת $36$ ב-$3$ או ב-$4$.

מסיח (4) "אי אפשר לדעת" מתפתה לחשוב שדרושים $z$ ו-$w$ בנפרד, אך סכומם מספיק.

המלכודת: לחשוב שדרושים הערכים הפרטניים. לכן $18$, ונסמן את תשובה (1).

«נסמן»

תשובה (4) נכונה. שאלת אלגברה על שקילות ביטויים; הכלי הוא לפשט כל מסיח (או להציב, למשל

הנותנים $\approx 1.033$).

מסיח (1) $\frac{xy+yz+xz}{xyz}$ הוא בדיוק המכנה המשותף — שווה.

מסיח (2)

— שווה.

מסיח (3) לאחר חלוקה ב-$\frac{x}{y}$ מצטמצם אף הוא ל-$\frac{1}{x}+\frac{1}{y}+\frac{1}{z}$ — שווה. נותר

מסיח (4) $\frac{x+y+z}{xyz}$, שהמונה שלו הוא סכום המשתנים ולא סכום מכפלות-הזוגות; בהצבה

.

המלכודת: לזהות בטעות את (4) כשקול בגלל המכנה $xyz$. לכן הביטוי שאינו שווה הוא (4), ונסמן את תשובה (4).

«נסמן»

תשובה (4) נכונה. שאלת אי-שוויונים; הכלי הוא לפשט את הנתון ולבדוק כל טענה. נפתח:

, וצמצום $a^2$ נותן $-2<2a$, כלומר $a>-1$.

מסיח (1) $2a>a$ שקול ל-$a>0$ — לא נכון בהכרח (למשל

).

מסיח (2) $2a<a$ שקול ל-$a<0$ — לא בהכרח (למשל $a=1$).

מסיח (3) $2a=a$ שקול ל-$a=0$ — לא בהכרח. מאחר שכל שנדרש הוא $a>-1$, אף אחת מהטענות אינה מוכרחת.

המלכודת: להסיק מ-$a>-1$ סימן קבוע ל-$a$. לכן אף טענה אינה נכונה בהכרח, ונסמן את תשובה (4).

«נסמן»

תשובה (3) נכונה. שאלת תכונות-מספרים ואחוזים; הכלי הוא לבטא את הכמויות במשתנה שלם. יהי מספר הצהובים $y$; הירוקים גדולים ב-$25\%$, כלומר $\frac{5}{4}y$. כדי שהירוקים יהיו מספר שלם, $y$ חייב להתחלק ב-$4$: נכתוב $y=4k$, ואז ירוקים $=5k$, וסך הכול

— תמיד מתחלק ב-$9$.

מסיח (1) "אי-זוגי" נכשל ל-$k$ זוגי (

).

מסיח (2) "מתחלק ב-$4$" נכשל ($9$ אינו מתחלק ב-$4$).

מסיח (4) "מתחלק ב-$25$" נכשל ($9$). נפתור: הסך תמיד $9k$, ולכן מתחלק ב-$9$.

המלכודת: להיאחז ב-$25\%$ ולחשוב על $25$. לכן מתחלק ב-$9$, ונסמן את תשובה (3).

«נסמן»

תשובה (1) נכונה. שאלת גאומטריה על נפח גליל; הכלי הוא

ושימור נפח. נקרא: גליל שרדיוסו $\pi$ ואורכו $h$, ולכן נפחו

. מסירים פרוסה שנפחה $\pi h$, ומהבצק שנותר יוצרים גליל חדש באותו אורך $h$ ורדיוס $R$:

. נחלק ב-$\pi h$:

, ולכן

.

מסיח (2) $\frac{\pi }{2}$ ומסיח (3) $\pi -1$ מתקבלים מטעות של חיסור רדיוסים במקום נפחים.

מסיח (4) $\sqrt{\pi }$ מתעלם מגורם ה-$-1$.

המלכודת: לחסר $1$ מהרדיוס במקום לחסר את הנפח $\pi h$. לכן

, ונסמן את תשובה (1).

«נסמן»

תשובה (1) נכונה. שאלת לוגיקה על גרף מכוון (מערכת כבישים חד-סטריים); הכלי הוא לזהות "צוואר בקבוק" — כביש שכל מסלול אל היעד חייב לעבור בו. נבחן את הכבישים הנוגעים ב-$B$: אחד מהם יוצא מ-$B$ (מכוון החוצה), ורק כביש אחד נכנס אל $B$ — הכביש מהצומת השמאלי-תחתון אל $B$. לכן די לבטל את הכביש היחיד הזה כדי שלא יהיה אפשר להגיע ל-$B$ כלל.

מסיח (2) $2$,

מסיח (3) $3$ ומסיח (4) $4$ מבטלים כבישים מיותרים במעלה הרשת, בעוד די בחסימת הכניסה היחידה ל-$B$.

המלכודת: לנתח את יציאות $A$ במקום את הכניסות ל-$B$. לכן כביש אחד, ונסמן את תשובה (1).

«נסמן»

תשובה (1) נכונה. בעיית מנייה עם כפולה משותפת; הכלי הוא למצוא רגעים שבהם גם שתיית-מים וגם חליפת-מטייל מתרחשות יחד. שתייה כל $25$ דקות (כפולות של $25$), חליפה כל $60$ דקות (כפולות של $60$); שני האירועים יחד מתרחשים בכפולות של הכפולה המשותפת הקטנה

דקות. הטיול נמשך $8$ שעות $=480$ דקות, ובטווח $(0,480]$ יש רק כפולה אחת של $300$ (הרגע $300$; $600$ כבר מחוץ לטווח).

מסיח (2) $2$,

מסיח (3) $3$ ומסיח (4) $0$ מתקבלים מכפולה משותפת שגויה או מהתעלמות מגבול הזמן.

המלכודת: לחשב $\mathrm{lcm}$ שגוי (למשל $150$). לכן פעם אחת, ונסמן את תשובה (1).

«נסמן»

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא בעיית דרך שבה הזמן מוגדר כפונקציה של המהירות.

«נסמן» את המהירות ב-$v$; אז הזמן הוא $\frac{v}{2}$, ומנוסחת דרך $=$ מהירות $\times$ זמן נקבל

, כלומר

ולכן $v=8$.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $10$ — טעות של מי שכתב

אך פתר בקירוב; אינו מקיים

.

מסיח (2) $12$ נותן

.

מסיח (4) $\sqrt{32}$ — טעות של מי שפתר

במקום

, כלומר שכח את מקדם החצי של הזמן. רק $v=8$ מקיים

, ולכן

«נסמן» את (3).

המלכודת: להתעלם מכך שהזמן הוא חצי מהמהירות ולהציב $t=v$.

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא זוויות בשרשרת משולשים שווי-שוקיים, והכלי הוא שסכום זוויות במשולש הוא $180°$. במשולש $ABC$ שווה-השוקיים זווית הראש

, ולכן זוויות הבסיס שוות:

. נתון

, ולכן

. במשולש $BDC$ שווה-השוקיים (

) זוויות הבסיס שוות, ולכן

.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $30°$ — טעות של מי שהניח

.

מסיח (3) $40°$ ומסיח (4) $45°$ — טעויות של מי שחישב את זווית הראש של $BDC$ במקום את זווית הבסיס, או חילק לא נכון. רק $35°$ מתקבל, ולכן

«נסמן» את (2).

המלכודת: לבלבל בין הזווית $\angle ACB$ לזווית $\angle BCD$.

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא פישוט משוואה, והכלי הוא צמצום גורם משותף. מכיוון ש-$a\ne 0$ אפשר לחלק את שני האגפים ב-$a$:

, ומתקבל

, כלומר

.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $c+2$ — טעות של מי שקרא $2a$ במקום $3a$.

מסיח (3) $c+2a$ ומסיח (4) $c+3a$ — טעויות של מי ששכח לצמצם את $a$ והשאיר אותו בתוצאה. רק

מקיים את המשוואה לכל $a$, ולכן

«נסמן» את (2).

המלכודת: לא לצמצם את $a$ ולכן להישאר עם ביטוי שתלוי ב-$a$.

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא טור הנדסי, והכלי הוא שהזמן פרופורציוני למספר העמודים.

«נסמן» את מספר העמודים במאמר הראשון ב-$p$; אז המאמרים מכילים $p,2p,4p,8p,16p$ עמודים, סך הכול $31p$ עמודים. המאמר הראשון ($p$ עמודים) נקרא בחצי שעה, ולכן כל $p$ עמודים לוקחים $\frac{1}{2}$ שעה. מכאן שהזמן הכולל הוא

שעות.

נעבור על המסיחים:

מסיח (2) $12\frac{1}{2}$ — טעות של מי שסכם

בטעות.

מסיח (3) $13\frac{1}{2}$ ומסיח (4) $14\frac{1}{2}$ — טעויות של מי שספר רק ארבעה מאמרים או השמיט את המאמר האחרון (סכום $15$ או $27$ יחידות). רק $31$ יחידות של חצי שעה נותנות $15\frac{1}{2}$, ולכן

«נסמן» את (1).

המלכודת: לשכוח שהמאמר הראשון עצמו נספר בסכום.

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא עצרת, והכלי הוא ש-$\frac{x!}{y!}$ שווה למכפלת המספרים השלמים מ-$y+1$ עד $x$. נתון שהמנה שווה בדיוק ל-$x$. אם

, אז

— בדיוק הנתון. לכן

. נבדוק שאין פתרון אחר: אם $x-y\ge 2$, המנה כוללת לפחות שני גורמים גדולים מ-$1$ ולכן גדולה מ-$x$; אם $x=y$ המנה היא $1\ne x$.

נעבור על המסיחים:

מסיח (2) $x$ ומסיח (3) $y$ — מסיחים ש“מושכים” להעתיק אחד המשתנים במקום לחשב את ההפרש.

מסיח (4) $0$ — טעות של מי שהניח $x=y$, אך אז המנה $1\ne x$. רק

מתאים, ולכן

«נסמן» את (1).

המלכודת: לחשוב שההפרש תלוי בערכי $x,y$ ולא לזהות שהוא קבוע.

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא פעולה מוגדרת, והכלי הוא הצבה זהירה בהגדרה. נחשב את המונה:

. נחשב את המכנה:

. שני הביטויים שווים (הפעולה סימטרית ב-$a,b$), ולכן היחס הוא $1$.

נעבור על המסיחים:

מסיח (2) $\frac{1}{2}$,

מסיח (3) $\frac{13}{20}$ ומסיח (4) $\frac{7}{20}$ — טעויות של מי שהחליף בין $a$ ל-$b$ בהגדרה או טעה בסימן של אחד האיברים ובכך שבר את הסימטריה. מכיוון שהמונה והמכנה זהים,

«נסמן» את (1).

המלכודת: להיכנס לחישוב מפרך במקום לזהות שהפעולה סימטרית ולכן היחס $1$.

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא חזקות ושורשים, והכלי הוא העלאה בריבוע פעמיים. מ-

נקבל

, ולכן

.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $\frac{1}{\sqrt{2}}$ ומסיח (4) $\frac{1}{4\sqrt{2}}$ — טעויות של מי שהעלה בחזקה לא-שלמה או ערבב בין $x$ ל-$\sqrt{x}$.

מסיח (3) $\frac{1}{8}$ — טעות של מי שחישב

במקום $x^2$. רק $\frac{1}{16}$ מתקבל, ולכן

«נסמן» את (2).

המלכודת: לעצור ב-

ולשכוח את ההעלאה בריבוע הנוספת.

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא שילוב מעגל ומשולש, והכלים הם שטח חצי מעגל ומשפט פיתגורס. משטח חצי המעגל

נקבל

, ולכן הרדיוס

והקוטר

. $D,E$ הם אמצעי הניצבים, ולכן

כאשר

. במשולש הישר-זווית $DBE$ מתקיים

. משוואה:

, ולכן $s=4$. שטח המשולש

.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $15$,

מסיח (2) $12$ ומסיח (3) $10$ — טעויות של מי שלקח $DE$ כצלע שלמה במקום כקוטר, או שכפל שטח מעגל שלם במקום חצי, וקיבל $s$ שגוי. רק $8$ מתקבל, ולכן

«נסמן» את (4).

המלכודת: לזהות ש-$DE$ הוא קטע אמצעים (היתר של משולש קטן) ולא ניצב.

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא זהות הכפל המקוצר, והכלי הוא

.

«נסמן» את המספרים $x,y$. הממוצע הוא $\frac{x+y}{2}$ וההפרש הוא $x-y$, ומכפלתם:

. לכן

.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $20$ ומסיח (3) $12$ — מספרים שאינם נובעים מהקשר.

מסיח (4) $8$ — טעות של מי ששכח את מקדם החצי שבממוצע והשאיר את התוצאה כפי שהיא. רק $16$ מתקבל, ולכן

«נסמן» את (2).

המלכודת: לזהות שמכפלת ממוצע בהפרש היא בדיוק חצי מהפרש הריבועים.

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא נפח מנסרה, והכלי הוא נפח $=$ שטח חתך משולש $\times$ אורך. הקובייה בעלת מקצוע $2$. הנתונים

ו-

קובעים ש-$B$ ו-$E$ הם אמצעי מקצועות מנוגדים, ולכן חתך המנסרה הוא משולש ישר-זווית שאורכי ניצביו $1$ ($=\frac{2}{2}$) ו-$2$, ששטחו

. אורך המנסרה שווה למקצוע הקובייה, $2$, ולכן הנפח הוא

.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $2\sqrt{5}$ ומסיח (3) $3\sqrt{2}$ — טעויות של מי שחישב אלכסון פאה והכניס שורש שאינו שייך לנפח.

מסיח (4) $4$ — טעות של מי שלקח את שטח החתך כ-$2$ (חצי פאה) במקום $1$. רק $2$ מתקבל, ולכן

«נסמן» את (2).

המלכודת: לזהות שהחתך הוא משולש בעל ניצב $1$ (אמצע מקצוע) ולא $2$.

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא אחוזים עם אילוץ מינימום, והכלי הוא ש“מינימום בקבוצה” מושג ע“י “מקסימום במשלים”. מתוך $20$ מכוניות: $90\%$ ($18$) עם מזגן, $2$ בלי מזגן; $60\%$ ($12$) עם $3$ אנשים, $8$ עם אדם אחד. סך האנשים:

. כדי למזער את מספר האנשים במכוניות עם מזגן, נניח שששתי המכוניות ללא מזגן הן דווקא מכוניות של $3$ אנשים — כלומר מחוץ למזגן יושבים לכל היותר

אנשים. לכן במכוניות עם מזגן יושבים לפחות

.

נעבור על המסיחים:

מסיח (3) $40$ — טעות של מי שהוציא רק אדם אחד מכל מכונית ללא מזגן ($44-4$? ) או ספר לא נכון.

מסיח (2) $39$ ומסיח (4) $42$ — טעויות בהקצאת המכוניות ללא מזגן. רק $38$ הוא המינימום, ולכן

«נסמן» את (1).

המלכודת: להוציא אנשים מהמכוניות הקטנות (אדם אחד) במקום מהגדולות.

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא ספירה שיטתית של מצולעים, והכלי הוא מעבר מסודר על כל רביעיות הקדקודים המחוברות בצלעות קיימות. שני האלכסונים שבסרטוט הם $BD$ ו-$CE$, והם נחתכים בנקודה פנימית $F$. נחפש מרובעים פשוטים: (א) $ABCE$ — מורכב מהצלעות $AB,BC$ ומהאלכסון $CE$ ומהצלע $EA$; (ב) $ABDE$ — מהצלעות $AB$, האלכסון $BD$, והצלעות $DE,EA$; (ג) $ABFE$ — מהצלע $AB$, חלק מהאלכסון $BD$ (הקטע $BF$), חלק מהאלכסון $CE$ (הקטע $FE$) והצלע $EA$. כל שאר צירופי הקדקודים יוצרים משולשים (למשל $BCD$, $CDE$, $DEF$) ולא מרובעים. סך הכול $3$ מרובעים.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $1$ ומסיח (2) $2$ — טעויות של מי שהחמיץ את המרובע $ABFE$ שנוצר סביב נקודת החיתוך $F$.

מסיח (4) $4$ — טעות של מי שספר גם צורה שאינה מרובע פשוט. לכן

«נסמן» את (3).

המלכודת: לשכוח את המרובע שנקודת החיתוך $F$ יוצרת.

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא כיסוי צורה במלבנים, והכלים הם משפט פיתגורס וחסימת הטרפז במלבן. נחשב תחילה את מידות הטרפז: הבסיסים $4$ ו-$10$, וכל שוק $5$. ההיטל האופקי של כל שוק הוא

, ולכן הגובה הוא

ס″מ. הטרפז כולו כלוא במלבן שרוחבו $10$ (הבסיס התחתון) וגובהו $4$. מלבן $1\times 10$ המונח לרוחב מכסה רצועה בגובה $1$ וברוחב $10$; ארבע רצועות כאלה, זו מעל זו, מכסות מלבן $4\times 10$ המכיל את הטרפז כולו — כלומר $4$ מלבנים מספיקים. פחות מכך אי אפשר: שלוש רצועות בגובה $1$ מכסות רק $3$ ס″מ מגובה הטרפז ומשאירות פס עליון לא-מכוסה (וגם חישוב שטח נותן

לפחות $3$, אך $3$ אינם מספיקים גאומטרית).

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $8$ ומסיח (2) $7$ — טעויות של מי שהניח כיסוי לאורך (מלבנים אנכיים) ובזבז מלבנים.

מסיח (3) $5$ — טעות של מי שהוסיף רצועה מיותרת. רק $4$ הוא המספר המזערי, ולכן

«נסמן» את (4).

המלכודת: גובה הטרפז הוא בדיוק $4$, ולכן $4$ רצועות אופקיות מספיקות.

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא תכונות התחלקות, והכלי הוא בדיקת המקרה המינימלי. $N$ מתחלק ב-$3$, ולכן $N=3n$ ו-

; $K$ זוגי, ולכן $K=2k$. מכאן

, כלומר $M$ מתחלק תמיד ב-$18$. האם בוודאות ב-$36$? במקרה המינימלי

מתקבל

, שאינו מתחלק ב-$36$ — ולכן $36$ אינו מחלק ודאי. המחלק הוודאי הגדול ביותר הוא $18$.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $9$ — נכון אך אינו הגדול ביותר (התעלמות מהזוגיות של $K$).

מסיח (2) $12$ — טעות של מי ששילב $4$ ו-$3$ בלי הצדקה.

מסיח (4) $36$ — המלכודת הקלאסית: להניח ש-$N^2$ תורם $9$ ו-$K$ תורם $4$, אך $K$ רק זוגי (תורם $2$ בלבד). רק $18$ בטוח, ולכן

«נסמן» את (3).

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא ערך מוחלט ואי-שוויונים, והכלי הוא העלאה בריבוע (שני האגפים אי-שליליים). מ-$|x+y|<|x-y|$ נעלה בריבוע: $(x+y{)}^2<(x-y{)}^2$, כלומר $x^2+2xy+y^2<x^2-2xy+y^2$, ומכאן $4xy<0$, כלומר $xy<0$. לכן $x\cdot y$ בהכרח שלילי.

נעבור על המסיחים:

מסיח (1) $y$ — $y$ יכול להיות חיובי או שלילי (למשל

מקיים את הנתון עם $y>0$).

מסיח (3) $x+y$ — יכול להיות חיובי (למשל

נותן

).

מסיח (4) $x-y$ — גם הוא יכול להיות חיובי. רק המכפלה $xy$ שלילית תמיד, ולכן

«נסמן» את (2).

המלכודת: לנסות להסיק את סימני $x,y$ בנפרד במקום לחשב את המכפלה.

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא השוואת שברים (חלק יחסי), והכלי הוא חישוב היחס בנות/סך התלמידים בכל כיתה. בכיתה ז׳: $\frac{16}{31}\approx 0.516$. בכיתה ח׳: $\frac{17}{33}\approx 0.515$. בכיתה ט׳: $\frac{18}{35}\approx 0.514$. בכל כיתה יש בת אחת יותר מבנים, אך ככל שהמספרים גדֵלים היחס מתקרב יותר ל-$\frac{1}{2}$ (ההפרש היחסי קטן). לכן החלק היחסי הגדול ביותר של בנות הוא דווקא בכיתה הקטנה ביותר, ז׳.

נעבור על המסיחים:

מסיח (2) ח׳ ומסיח (3) ט׳ — טעות של מי שחשב שיותר בנות (במספר מוחלט) פירושו חלק יחסי גדול יותר.

מסיח (4) “אותו חלק יחסי” — טעות של מי שראה “בת אחת יותר” בכל כיתה והסיק (בטעות) שהיחס זהה. רק ז׳ נותנת את היחס הגדול ביותר, ולכן

«נסמן» את (1).

המלכודת: מספר מוחלט של בנות אינו קובע את החלק היחסי.

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא קריאת תרשים מצטבר, והכלי הוא לזהות מתי כל עקומה חוצה את הערך $15$ (מחצית מ-$30$ תלמידים). מהתרשים: שיטה $A$ מגיעה ל-$15$ כבר בינואר, שיטה $B$ בינואר, ושיטה $C$ בינואר — כולן עד ינואר. לעומתן, שיטה $D$ מגיעה ל-$15$ רק במרץ (בפברואר היא עדיין על $11$). לכן לכיתה שלמדה בשיטה $D$ נדרשו הכי הרבה חודשים.

נעבור על המסיחים: מסיחים (1) $A$, (2) $B$ ו-(3) $C$ — כל אלה הגיעו למחצית מוקדם יותר (עד ינואר). רק $D$ הגיעה למחצית באיחור הגדול ביותר, ולכן

«נסמן» את (4).

המלכודת: לחפש את הכיתה עם התוצאה הסופית הנמוכה במקום את זו שאיחרה להגיע למחצית.

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא פרשנות תרשים מצטבר, והכלי הוא שמבחן שבו אף תלמיד לא עבר מתבטא בקו מאוזן (אין עלייה) בין חודש לחודש עבור אחת הכיתות. נבדוק בכל חודש מוצע אם קיימת כיתה שהמצטבר שלה נשאר ללא שינוי: בספטמבר — שיטה $D$ על $0$ (ייתכן שזו הכיתה). באוקטובר — שיטה $C$ נשארת על $4$ (מאוזן, ייתכן). ביוני — שיטה $A$ נשארת על $27$ (מאוזן, ייתכן). אך בפברואר כל ארבע הכיתות עלו לעומת ינואר (אין אף קו מאוזן), ולכן לא ייתכן שהתקלה קרתה בפברואר — שכן אז הייתה חייבת להופיע כיתה ללא עלייה.

«נסמן» את (3).

נעבור על המסיחים: מסיחים (1) ספטמבר, (2) אוקטובר ו-(4) יוני — בכל אחד מהם יש כיתה עם קו מאוזן, ולכן התקלה אפשרית בהם.

המלכודת: לחפש חודש שבו אפשרי שהתקלה קרתה במקום את זה שבו היא בלתי-אפשרית.

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא קריאת תרשים מצטבר, והכלי הוא שמספר העוברים במבחן יחיד שווה להפרש (העלייה) בין שני חודשים סמוכים. נחפש את קפיצת החודש הגדולה ביותר בכל כיתה: בשיטה $A$ הקפיצה המרבית היא כ-$5$ (בין דצמבר לינואר), בשיטה $B$ כ-$6$ (בין נובמבר לדצמבר), בשיטה $D$ כ-$5$; ואילו בשיטה $C$ יש קפיצה גדולה במיוחד בין דצמבר לינואר — כ-$7$ תלמידים במבחן אחד, הגדולה מכולן. לכן התשובה היא שיטה $C$.

נעבור על המסיחים: מסיחים (1) $A$, (2) $B$ ו-(4) $D$ — הקפיצה המרבית שלהם קטנה מזו של $C$. רק בשיטה $C$ נרשמה העלייה החד-חודשית הגדולה ביותר, ולכן

«נסמן» את (3).

המלכודת: להסתכל על התוצאה הסופית הגבוהה במקום על הקפיצה החדה בין שני חודשים.

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא פרשנות תרשים מצטבר, והכלי הוא שתלמיד שקיבל ציון “עובר” מפסיק להיבחן, ולכן מי שנבחן בכל עשרת המבחנים הוא מי שלא עבר עד תום מבחן מס' $9$ (סוף מאי). מספר העוברים המצטבר בשיטה $B$ עד סוף מאי הוא $20$, ולכן מספר התלמידים שעדיין נבחנו במבחן העשירי (יוני) — כלומר נבחנו בכל עשרת המבחנים — הוא

.

נעבור על המסיחים:

מסיח (4) $22$ — המצטבר הסופי (מספר העוברים בסוף השנה), לא מספר הנבחנים בכל המבחנים.

מסיח (3) $6$ ומסיח (2) $2$ — טעויות של מי שקרא ערך שגוי מהעקומה או ספר עלייה בודדת. רק

נכון, ולכן

«נסמן» את (1).

המלכודת: מי שעבר מפסיק להיבחן, ולכן סופרים דווקא את מי שטרם עבר עד המבחן העשירי.

תשובה (3) נכונה. שאלת השלמת-משפט הבודקת אוצר-מילים ואת הצירוף הכבול 'classified as' (סווג כ-). המשפט אומר שיותר משליש ממיני הדו-חיים ___ כמצויים בסכנת הכחדה.

נעבור על המסיחים:

(1) 'distracted' = הוסחה דעתם — חסר-הקשר;

(2) 'accommodated' = הותאמו/אוכסנו — אינו יוצר צירוף הגיוני עם 'as endangered';

(4) 'manufactured' = יוצרו — מתאים למוצרים ולא למינים ביולוגיים. רק (3) 'classified' משלים ל-'classified as endangered' = 'סווגו כמצויים בסכנת הכחדה'.

המלכודת: יש לזהות את הצירוף הכבול 'classified as' ולא להיתפס למילה שנשמעת קרובה. לכן

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (4) נכונה. השלמה לפי הקשר: מיטה נגררת (trundle bed) שאפשר ___ אותה מתחת למיטה גדולה כשאינה בשימוש. הפועל חייב להתאים לרעיון של הכנסה ואחסון מתחת.

(1) 'trained' = אולפה — לא שייך לחפץ;

(2) 'waved' = נופפו — חסר-משמעות כאן;

(3) 'pasted' = הודבקה — מיטה אינה מודבקת מתחת;

(4) 'stored' = אוחסנה — 'stored underneath a larger bed' מבטא בדיוק אחסון מתחת למיטה.

המלכודת: להיתפס לפועל פיזי כלשהו; המפתח הוא שהמיטה נדחפת ומאוחסנת מתחת, ולכן 'stored'. לכן

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. המשפט: בעת העתיקה מלחים ניווטו ___ מיקום השמש בשמיים. דרוש פועל שמתאר כיצד ניווטו — באמצעות התבוננות.

(1) 'assisting' = מסייעים — אין היגיון ב'סיוע למיקום השמש';

(3) 'intending' = מתכוונים — לא שייך;

(4) 'impressing' = מרשימים — חסר-הקשר;

(2) 'observing' = מתבוננים/צופים — 'navigated by observing the sun's position' = ניווטו על-ידי התבוננות במיקום השמש, הצירוף היחיד ההגיוני.

המלכודת: כל המסיחים פעלים בצורת -ing שמשתלבים תחבירית אחרי 'by', ולכן ההכרעה סמנטית בלבד. לכן

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (1) נכונה. שאלת פועל-מורכב (phrasal verb): מועמדים לעבודה נדרשים לעיתים ___ טפסים רבים.

(2) 'cut out' = לגזור — לא עושים זאת לטפסים;

(3) 'care for' = לטפל/לדאוג — לא שייך לטפסים;

(4) 'try on' = למדוד (בגד) — הקשר של ביגוד;

(1) 'fill out' = למלא — 'fill out forms' הוא הצירוף המקובל למילוי טפסים.

המלכודת: כל המסיחים פעלים-מורכבים נפוצים; יש לבחור את זה שמתחבר ל-'forms'. לכן

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. מילת-הניגוד 'Even though' (למרות ש-) היא המפתח: למרות שהשטר עשוי מתערובת חומרים ___, הוא מחזיק מעמד בממוצע רק 22 חודשים. הניגוד דורש תכונה חיובית של עמידות המנוגדת לאורך-החיים הקצר.

(1) 'futile' = חסר-תועלת;

(3) 'legible' = קריא;

(4) 'portable' = נייד — אף אחת אינה יוצרת ניגוד ל'רק 22 חודשים'.

(2) 'durable' = עמיד — 'למרות שהחומרים עמידים, השטר מחזיק רק 22 חודשים' הוא הניגוד ההגיוני.

המלכודת: להתעלם מ'Even though' ולבחור תכונה כלשהי; רק 'durable' יוצרת את הניגוד הנדרש. לכן

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. המשפט: נגרים משתמשים בעפרונות מרובעים, ש___ ממשטחים. עיפרון מרובע נבדל מעגול בכך שאינו מתגלגל.

(1) 'show' = מראים;

(2) 'check' = בודקים;

(4) 'brush' = מברישים — אף אחת אינה מסבירה יתרון של צורה מרובעת.

(3) 'roll' = מתגלגלים — 'do not roll off surfaces' = אינם מתגלגלים ונופלים ממשטחים, וזה בדיוק היתרון של עיפרון מרובע.

המלכודת: יש לקשר בין הצורה המרובעת לתכונה של אי-התגלגלות. לכן

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. המשפט: עורך טוב יודע לנסח מחדש משפטים המנוסחים ___. מכיוון שהעורך מנסח אותם מחדש, מדובר במשפטים שנוסחו בצורה בעייתית.

(2) 'enviously' = בקנאה;

(3) 'sensibly' = בהיגיון — משפט המנוסח בהיגיון אינו זקוק לניסוח-מחדש;

(4) 'relatively' = יחסית — חסר-משמעות כתואר-פועל עצמאי.

(1) 'awkwardly' = במגושמות — 'awkwardly worded sentences' = משפטים מנוסחים במגושמות, שאותם העורך מתקן.

המלכודת: 'sensibly' מפתה אך מנוגד להיגיון — אין צורך לתקן משפט טוב. לכן

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. אוצר-מילים מתקדם: ארכיאולוגים חשפו קופסת-כסף עתיקה ובה ___ של מטבעות בני 2,000 שנה. דרושה מילה שמשמעה 'אוסף/מטמון'.

(1) 'lease' = חכירה;

(2) 'scroll' = מגילה;

(3) 'blast' = פיצוץ — אף אחת אינה 'אוסף מטבעות'.

(4) 'hoard' = מטמון/צבירה — 'a hoard of coins' = מטמון מטבעות, בדיוק ההקשר של אוצר טמון.

המלכודת: 'scroll' מפתה בשל ההקשר הארכיאולוגי-עתיק, אך אינו מתאר אוסף מטבעות. לכן

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. שאלת ניסוח-מחדש (restatement): המשפט המקורי טוען שההשפעה של שינוי האקלים על התפוקה הכלכלית ועל בריאות האדם הוערכה בחסר (underestimated) — כלומר גדולה ממה שנהוג לחשוב.

(1) 'has a greater influence... than is generally thought' = השפעה גדולה מהמקובל לחשוב — שקול מדויק ל'הוערכה בחסר'.

(2) עוסק בקושי לחשב את הנזק — רעיון שאינו במקור;

(3) מצמצם ל'שביעות-רצון מעבודה ותוחלת-חיים' — פרטים שלא הוזכרו;

(4) אומר רק ש'משפיע על הכלכלה והבריאות' אך משמיט את גרעין המשפט — ההערכה-בחסר.

המלכודת:

(4) נכון עובדתית אך חלקי; רק (1) משמר את 'underestimated'. לכן

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. המשפט המקורי: שחיתות פוליטית קיימת במידה מסוימת בכל מדינה, אך באיטליה הניחו לה להתפשט כמעט ללא מעצור.

(2) 'A certain amount... in all countries, but in Italy almost nothing has been done to stop it from becoming widespread' = כמות מסוימת בכל המדינות, אך באיטליה כמעט לא נעשה דבר למנוע את התפשטותה — שקול מדויק.

(1) הופך את המשמעות ('באיטליה לא נחשבת לבעיה');

(3) מוסיף השוואת-זמן ('זמן רב יותר מכל מדינה אחרת') שאינה במקור;

(4) מוסיף טענה על קושי בזיהוי ובמיגור והשוואה למדינות אחרות — לא במקור.

המלכודת:

(3) ו-(4) מכניסים השוואות-על שאינן קיימות במשפט. לכן

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. המשפט המקורי: הסחר הבלתי-חוקי אך הרווחי בקרן קרנף אפריקני מונע מביקוש באסיה, שם הקרן משמשת לרפואה וגם מעוצבת לחפצי-נוי.

(2) 'Although trade... is unlawful, it is extremely profitable because the material is widely used in Asia to make medicines and decorative items' = אף שהסחר בלתי-חוקי, הוא רווחי מאוד כי החומר נפוץ באסיה לתרופות ולפריטי-קישוט — שקול מלא (בלתי-חוקי + רווחי + שימוש כפול).

(1) גורס ש'השימוש' בלתי-חוקי (ולא הסחר) ומוסיף 'ברוב חלקי העולם';

(3) הופך למשמעות של 'כמעט בלתי-אפשרי למצוא כיום';

(4) מוסיף 'כוחות רוחניים וריפוי' ומחירים גבוהים — פרטים שאינם במקור.

המלכודת:

(1) קרוב אך מסיט מ'סחר' ל'שימוש' ומוסיף היקף גאוגרפי שגוי. לכן

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. המשפט המקורי: מחקר הראה שקצב הרבייה של תנין יכול לעלות משמעותית אם מסופקת לו סביבה אופטימלית.

(3) 'alligators living in ideal conditions produce many more offspring' = תנינים בתנאים אידיאליים מולידים צאצאים רבים יותר — שקול ל'קצב רבייה עולה משמעותית בסביבה אופטימלית'.

(1) מחליש ל'גורמים סביבתיים עשויים להשפיע' — ומאבד את 'עלייה משמעותית';

(2) מדבר על גודל הגוף ולא על רבייה;

(4) 'רק בסוגי סביבה מסוימים יכולים לשגשג ולהתרבות' — המילה 'רק' מקצינה ומעוותת.

המלכודת:

(1) נשמע מדעי אך מדלל את הטענה מ'עלייה משמעותית' ל'עשוי להשפיע'. לכן

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (4) נכונה. שאלת מטרה-כללית של הקטע (Text I). הקטע מסביר מיהם ה'זקנים' (elders) בקהילות הילידים בצפון-אמריקה, כיצד הם נבחרים, ומה תפקידם בעבר ובהווה.

(4) 'describe the role of elders in indigenous communities' = לתאר את תפקיד הזקנים — לוכד את מוקד הקטע כולו.

(1) 'שינויים ביחס לזקנים לאורך זמן' — הקטע אינו עוסק בשינוי-יחס;

(2) 'כיצד בוחרים זקנים' — מופיע בפסקה השנייה בלבד, פרט ולא מטרה;

(3) 'להציג מסורות שבעל-פה' — דוגמה בתוך הקטע, לא מטרתו.

המלכודת:

(2) ו-(3) נכונים כפרטים מקומיים אך צרים מכדי להיות המטרה-הכללית. לכן

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. שאלת פרט לפי הפסקה הראשונה על סיפור-סיפורים (storytelling) בעבר. הפסקה אומרת ש'מספר-סיפורים — זקן — היה עובר מבית לבית ומספר את סיפור בני האינדיאנים מראשיתו', וש'דרך מסורות שבעל-פה נשמרו ערכים חברתיים ואמונות', והזקנים 'שמרו על ההיסטוריה של השבטים'.

(4) 'taught members of the tribe about the past' = לימד את בני השבט על העבר — שקול ל'סיפור ההיסטוריה מראשיתה'.

(1) 'שיפר יחסים בין החברים' — לא נאמר;

(2) 'התרחש לרוב מול כל הקהילה' — להפך, 'מבית לבית';

(3) 'פעילות מהנה' — לא נאמר.

המלכודת:

(2) מנוגד לטקסט ('house to house'). לכן

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. שאלת אוצר-מילים בהקשר: הביטוי 'bestow upon' בשורה 9. ההקשר: 'it is a term of respect that others in the tribe bestow upon them' — תואר-כבוד שהאחרים בשבט מעניקים להם. 'bestow upon' = 'give to' (להעניק ל-).

(2) 'talk with' = לשוחח עם;

(3) 'look at' = להביט ב-;

(4) 'think about' = לחשוב על — אף אחת אינה שקולה ל'הענקה'.

המלכודת: יש להישען על ההקשר ('term of respect') כדי לזהות שמדובר בהענקה ולא בפעולה תקשורתית. לכן

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. שאלת נכונות לפי הפסקה השנייה. הפסקה קובעת שזקן 'אינו מוגדר לפי גיל', שהתואר מוענק לו בידי אחרים, ושבעבר 'זקנים היו מתכנסים לקבל החלטות... והאם על השבט לעבור למקום אחר'.

(4) 'Elders determined where the tribe would live' = הזקנים קבעו היכן יחיה השבט — נתמך ב'whether the tribe should move elsewhere'.

(1) 'הזקנים גילו כבוד לכולם' — הפוך, הם מקבלים כבוד;

(2) 'מהמבוגרים ביותר' — סותר 'not defined by age';

(3) 'בדרך-כלל גברים' — לא נאמר ('his or her').

המלכודת:

(2) מפתה כי 'זקן' מרמז על גיל, אך הטקסט שולל זאת מפורשות. לכן

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. שאלת פרט לפי הפסקה האחרונה על מנהיגי-השבט (tribal leaders). הטקסט: 'Elders are also consulted by tribal leaders about far-reaching policy decisions, such as how to negotiate with government officials in land disputes' — המנהיגים מתייעצים עם הזקנים כיצד לנהל משא-ומתן עם פקידי-ממשל.

(2) 'negotiate with government officials' = מנהלים משא-ומתן עם פקידי-ממשל — נתמך ישירות.

(1) 'עורכים טקסים מסורתיים' — מיוחס לזקנים ולא למנהיגים;

(3) 'אינם מקבלים החלטות זקנים' — הפוך, הם מתייעצים;

(4) 'לעיתים הופכים לזקנים' — לא נאמר.

המלכודת: לזהות שהמנהיגים הם המתייעצים, ושמשא-ומתן מול הממשל הוא נושא ההתייעצות. לכן

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. שאלת כותרת מתאימה ל-Text II. הקטע מספר על המשפט-האחרון של פרמה ועל הדרך הארוכה עד שהוכח סופית בידי ויילס.

(2) 'The Proving of Fermat's Last Theorem' = הוכחת המשפט-האחרון של פרמה — לוכד את ציר הקטע.

(1) 'חייו ופועלו של פרמה' — ביוגרפי מדי, הקטע אינו על חייו;

(3) 'היסטוריה של המתמטיקה מפרמה עד ויילס' — רחב מדי;

(4) 'הבעיה המתמטית המאתגרת ביותר של המאה ה-17' — הבעיה נמשכה 350 שנה ואינה תחומה למאה ה-17, וגם אינה מוקד הקטע.

המלכודת:

(4) נשמע מרשים אך שגוי בעובדת-הזמן ובמיקוד. לכן

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. שאלת פרט לפי הפסקה הראשונה: מדוע פרמה לא רשם את ההוכחה לצד המשפט. הטקסט מצטט אותו: 'I have discovered a truly marvelous proof of this proposition which this margin is too narrow to contain' — השוליים צרים מכדי להכיל את ההוכחה.

(3) 'did not have enough room to write it down' = לא היה די מקום לרשום — שקול ל'margin is too narrow'.

(1) 'הבין שקשה מדי להסביר' — לא נאמר;

(2) 'לא סיים לגבש' — לא נאמר, הוא טען שגילה הוכחה;

(4) 'תכנן לפרסם בנפרד' — לא נאמר.

המלכודת:

(2) מפתה בדיעבד (ההוכחה מעולם לא נמצאה), אך הפסקה מנמקת רק בבעיית המקום. לכן

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (4) נכונה. שאלת נושא הפסקה השנייה. הפסקה מתארת כיצד 'טובי המוחות המתמטיים עמלו לשווא במשך 350 שנה' לאמת את המשפט, ש'פרסים הוצעו והוכחות רבות הוצגו — כולן פגומות', עד שב-1993 הכריז ויילס על הוכחה נכונה. עיקר הפסקה הוא מידת הקושי להוכיח.

(4) 'how difficult it was to prove Fermat's theorem' = כמה קשה היה להוכיח — לוכד את מוקד הפסקה.

(1) 'מדוע לא ניתן היה להוכיח' — שגוי, בסופו-של-דבר הוכח;

(2) 'מי הוכיח' — ויילס מוזכר רק בסיום כשיא;

(3) 'מתי הוכח' — התאריך הוא פרט מסכם.

המלכודת:

(2) ו-(3) נשענים על המשפט האחרון בפסקה, אך רוב הפסקה עוסק בקושי הממושך. לכן

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. שאלת הסקה מהפסקה האחרונה על אופי ההוכחה של ויילס. הטקסט: ההוכחה 'ארוכה 129 עמודים, מורכבת ביותר ונשענת על טכניקות מתמטיות מודרניות שלא היו ידועות לפרמה', וויילס 'פיתח כלים מקוריים לאורך הדרך'.

(2) 'original' = מקורית — נתמך ב'developing original tools' וב'techniques unknown to Fermat'.

(1) 'short' = קצרה — סותר '129 pages long';

(3) 'simple' = פשוטה — סותר 'extremely complex';

(4) 'wrong' = שגויה — סותר 'subsequently confirmed'.

המלכודת: כל שאר המסיחים מנוגדים ישירות לטקסט; רק 'original' נתמך. לכן

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. שאלת 'איזו שאלה אינה נענית בטקסט' — יש לחפש את השאלה היחידה שנותרת ללא מענה.

(1) 'האם ניתן להוכיח את משפט פרמה?' — נענה: כן, ויילס הוכיח ('has finally been proven');

(3) 'מי ניסח את המשפט?' — נענה: פרמה, ב-1637;

(4) 'האם ויילס הוכיח את המשפט?' — נענה: כן, 'assertion was subsequently confirmed'.

(2) 'האם הוכחת פרמה הייתה נכונה?' — אינה נענית: הטקסט חותם במפורש 'the question still remains... was it correct?'.

המלכודת: זו שאלת-שלילה; המסיחים 1, 3, 4 כן נענים, והטקסט אף מצהיר גלויות ששאלת נכונות הוכחת-פרמה נותרה פתוחה. לכן

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (4) נכונה. הנושא: השלמת פועל לפי הקשר.

הכלי: הצירוף הקבוע serve as (לכהן בתפקיד). המשפט מספר שטאפט מילא שני תפקידים — נשיא ארה"ב ואחר כך נשיא בית המשפט העליון — ולכן הפועל המתאים הוא 'כיהן'. נבחר ב-served (כיהן).

«נסמן» את תשובה (4). נפסול את שאר המסיחים:

(1) repaired — תיקן, חסר משמעות עם 'as President';

(2) preferred — העדיף, אינו מתאים לכהונה בתפקיד;

(3) informed — יידע/הודיע, אינו נצמד ל-'as President'. רק served מתחבר לצירוף serve as ולשני התפקידים שבמשפט.

תשובה (3) נכונה. הנושא: השלמת צירוף לפי הקשר.

הכלי: סטונהנג' — מערך אבני-ענק — הוא 'הוכחה' למה שבני האדם הקדומים ידעו לעשות. הצירוף be capable of (מסוגל ל-) נצמד ל-'moving very heavy loads': אנשי טרום-ההיסטוריה היו מסוגלים להזיז מטענים כבדים מאוד.

«נסמן» את תשובה (3). נפסול את שאר המסיחים:

(1) contradicted by — הופרכו על ידי, חסר היגיון עם 'moving loads';

(2) obedient to — צייתנים ל-, אינו מתאים;

(4) grateful for — אסירי תודה על, אינו קשור ליכולת. רק capable of מתלכד עם ההוכחה שהם ידעו להזיז אבנים כבדות.

תשובה (4) נכונה. הנושא: השלמת שם עצם לפי הקשר.

הכלי: התיאור 'two-wheeled robotic' (רובוטיים דו-גלגליים) וההמשך 'sent to Mars ... to gather data' מלמדים שמדובר בכלים ניידים ששוגרו למאדים. שם העצם המתאים הוא vehicles (כלֵי רכב).

«נסמן» את תשובה (4). נפסול את שאר המסיחים:

(1) particles — חלקיקים, אינם 'דו-גלגליים' ואינם אוספים נתונים;

(2) consonants — עיצורים, חסר קשר;

(3) fossils — מאובנים, אינם רובוטיים ואינם משוגרים. רק vehicles מתלכד עם 'two-wheeled robotic' ועם משימת האיסוף.

תשובה (2) נכונה. הנושא: השלמת פועל לפי הקשר.

הכלי: הצירוף pursue a career (לפתח/לרדוף אחר קריירה). המשפט מנגיד בין תחומי הלימוד של גרפאנקל לבין פנייתו למוזיקה ('before ...'). הפועל המתאים ל-'a career in music' הוא pursuing (רודף אחר/מפתח).

«נסמן» את תשובה (2). נפסול את שאר המסיחים:

(1) convincing — משכנע, אינו מתחבר ל-'a career';

(3) scattering — מפזר, חסר משמעות;

(4) escorting — מלווה, אינו מתאים לקריירה. רק pursuing נצמד לצירוף pursue a career.

תשובה (1) נכונה. הנושא: השלמת פועל לפי הקשר.

הכלי: הדגל 'כולל בתוכו' שלושה סמלים המייצגים את אנגליה, סקוטלנד ואירלנד. הפועל incorporates (משלב/כולל בתוכו) מתאר בדיוק הכלה של רכיבים בתוך שלם.

«נסמן» את תשובה (1). נפסול את שאר המסיחים:

(2) tramples — רומס, חסר היגיון עם 'סמלים';

(3) accelerates — מאיץ, אינו מתאים;

(4) exhales — נושף החוצה, אבסורדי לגבי דגל. רק incorporates מבטא שילוב שלושת הסמלים בתוך הדגל.

תשובה (2) נכונה. הנושא: תואר-הפועל שמתאים לתיאור מידה.

הכלי: הניגוד 'In contrast to ... distinctive flavor' (בניגוד לטעם המובהק) לעומת 'tasteless' (חסר טעם). התואר virtually (כמעט, למעשה) מתאר את מידת חוסר-הטעם: הזן הסיני כמעט חסר טעם.

«נסמן» את תשובה (2). נפסול את שאר המסיחים:

(1) promptly — במהירות/מיד, אינו מתאר מידת טעם;

(3) manually — ידנית, חסר קשר;

(4) consequently — כתוצאה מכך, אינו מתאים לתיאור 'tasteless'. רק virtually ('כמעט') משתלב לפני 'tasteless' ומחדד את הניגוד לטעם המובהק. מלכודת: consequently מפתה כמילת-קישור, אך המשפט אינו מתאר סיבה-ותוצאה אלא מידה.

תשובה (2) נכונה. הנושא: השלמת שם עצם לפי הקשר.

הכלי: כרוב ואורז הם מזונות בסיסיים בתזונה הקוריאנית. הצירוף staples of the diet (מזונות-יסוד של התזונה) מבטא בדיוק זאת.

«נסמן» את תשובה (2). נפסול את שאר המסיחים:

(1) bundles — חבילות/צרורות, אינו מתאר מזון בסיסי;

(3) currents — זרמים, חסר קשר;

(4) postures — תנוחות, אבסורדי לגבי תזונה. רק staples מתלכד עם 'of the Korean diet' במשמעות מזון-יסוד.

תשובה (3) נכונה. הנושא: השלמת פועל לפי הקשר.

הכלי: הצירוף 'will not _____ and die' (לא ___ וימות) והנושא 'a marigold bush in bloom' (שיח ציית פורח). הפועל wither (לקמול, לנבול) נצמד באופן טבעי ל-die: כדי שהשיח לא יקמול וימות, יש לגזום את פרחיו.

«נסמן» את תשובה (3). נפסול את שאר המסיחים:

(1) pledge — מתחייב/נודר, אינו מתאים לצמח;

(2) menace — מאיים, חסר היגיון עם 'and die';

(4) clasp — אוחז/מהדק, אינו קשור לקמילה. רק wither יוצר את הצמד הטבעי 'wither and die' (לקמול ולמות).

תשובה (4) נכונה. הנושא: ניסוח מחדש נאמן.

הכלי: הצירוף 'is the principal component of' (הרכיב העיקרי של) — קרטין הוא עיקר הקשקשים. ניסוח שומר-משמעות: 'קשקשי הזוחלים מורכבים בעיקר מקרטין' (consist mainly of).

«נסמן» את תשובה (4). נפסול את שאר המסיחים:

(1) 'הקשקשים הם המקור העיקרי לקרטין' — הופך את יחס ההרכב (הקשקש עשוי קרטין, לא מקור לו);

(2) 'קרטין נמצא בדרך כלל בקשקשי זוחלים' — מחליש ל'נמצא' במקום 'רכיב עיקרי';

(3) 'לרוב הזוחלים יש קרטין בקשקשים' — מחליש ל'מכילים' ומוסיף 'רוב'. רק (4) שומר על 'רכיב עיקרי = מורכבים בעיקר מ-'.

תשובה (4) נכונה. הנושא: ניסוח מחדש נאמן.

הכלי: פירוק המשפט — 'the cautious' (הזהירים), 'seldom err' (ממעטים לטעות). ניסוח שומר-משמעות: 'מי שזהירים עושים מעט טעויות' (careful → few mistakes).

«נסמן» את תשובה (4). נפסול את שאר המסיחים:

(1) 'חיים בלי סיכון אינם ראויים' — אמירה הפוכה בערכהּ, משבחת נטילת סיכון;

(2) 'האמיצים ממעטים להתחרט' — מחליף את הנושא מ'זהירים' ל'אמיצים';

(3) 'כדי להצליח צריך להיות מוכן להיכשל' — נושא אחר לגמרי. רק (4) שומר על 'זהירות → מעט טעויות'. מלכודת:

(2) משמר את המבנה 'X seldom Y' אך מחליף את הנושא ל'אמיצים'.

תשובה (1) נכונה. הנושא: ניסוח מחדש נאמן.

הכלי: שני מוקדים במשפט המקורי — הרעיון 'תחילה שובח כמהפכני' (initially lauded as revolutionary) ו'מאז הופרך' (has since been refuted). ניסוח נאמן: 'הרעיון ... נחשב פעם פורץ-דרך אך הופרך מאוחר יותר' (groundbreaking → later disproven).

«נסמן» את תשובה (1). נפסול את שאר המסיחים:

(2) 'תיאוריה ... כעת עובדה מקובלת' — הפוך: המקור אומר שהופרכה, לא שהתקבלה, וגם 'מחולקת שווה-בשווה' אינו 'חצי-כדור דומיננטי';

(3) 'מחקר עדכני הראה שאפשר לשפר את החצי הלא-דומיננטי' — טענה חדשה שאינה במקור;

(4) 'לא כל המדענים מאמינים ...' — מחליש ל'לא כולם מאמינים' במקום 'הופרך'. רק (1) שומר על 'שובח כמהפכני → הופרך'.

תשובה (3) נכונה. הנושא: ניסוח מחדש נאמן.

הכלי: לב המשפט — 'רוב מוחץ ... אישרו משאל-עם הקורא לפרישה' (overwhelming majority ratified ... secession). ניסוח נאמן: 'משאל-עם על השאלה אם לפרוש ... אישר את הפרישה ברוב גדול' (withdraw = secession; large majority = overwhelming).

«נסמן» את תשובה (3). נפסול את שאר המסיחים:

(1) 'ביקש להגביל את כוח חבר העמים' — 'הגבלת כוח' אינה 'פרישה';

(2) 'רוב אוכלוסיית חבר העמים הצביע לצרף את מערב אוסטרליה' — הופך גם את זהות המצביעים וגם את הכיוון (צירוף במקום פרישה);

(4) 'המצביעים דחו את ההצעה שהמדינה תצטרף' — הופך ל'דחו הצטרפות'. רק (3) שומר על 'רוב גדול אישר פרישה'. מלכודת:

(4) משתמש ב-join ההפוך מ-secede.

תשובה (4) נכונה. הנושא: הרעיון המרכזי של הפסקה הראשונה.

הכלי: הפסקה מציגה גביעי זהב מ-3500 לפנה"ס ותכשיטים מאותה תקופה, ומסכמת ש'צורתם וסגנונם מלמדים שכבר אז עבדו בני האדם בזהב מאות שנים והגיעו לרמת אומנות גבוהה'. הרעיון המרכזי: בני האדם מייצרים חפצי זהב זה אלפי שנים.

«נסמן» את תשובה (4). נפסול את שאר המסיחים:

(1) 'ארכיאולוגים גילו לאחרונה' — המילה 'recently' אינה במקור;

(2) 'זהב הובא ממסופוטמיה למצרים' — לא נאמר; מדובר בשני ממצאים נפרדים;

(3) 'תכשיטים וגביעים נוצרו לראשונה ב-3500 לפנה"ס' — הטקסט דווקא מרמז שעבדו בזהב עוד קודם ('had been working ... for hundreds of years'). מלכודת:

(3) נצמד לתאריך 3500 לפנה"ס, אך הפסקה מדגישה שהאומנות הגבוהה מעידה על עבודה מוקדמת עוד יותר.

תשובה (3) נכונה. הנושא: איתור סיבה בטקסט.

הכלי: הפסקה השנייה פותחת ב'One of the reasons that gold is extremely valuable is because it is so hard to find in large quantities' (אחת הסיבות שהזהב יקר מאוד היא שקשה כל כך למצוא אותו בכמויות גדולות). כלומר הוא נמצא בדרך כלל בכמויות קטנות.

«נסמן» את תשובה (3). נפסול את שאר המסיחים:

(1) 'לא ניתן לשלב עם מתכות אחרות' — לא נאמר; אדרבה, מייצרים זהב מעופרת וכספית;

(2) 'המתכת הראשונה בשימוש האדם' — פרט מהפסקה הראשונה, אינו הסיבה לערך;

(4) 'משמש לתכשיטים' — התכשיטים הם דוגמה לשימוש, לא הסיבה לערכו. רק (3) מתלכד עם 'so hard to find in large quantities'.

תשובה (4) נכונה. הנושא: איתור פרט בפסקה השנייה.

הכלי: הטקסט אומר 'scientists called alchemists tried to make gold from other metals. Although they were not successful' (האלכימאים ניסו לייצר זהב ממתכות אחרות אך לא הצליחו). מכאן שהם לא היו מסוגלים לייצר זהב ממתכות אחרות.

«נסמן» את תשובה (4). נפסול את שאר המסיחים:

(1) 'להשקיע זמן רב בחיפוש זהב' — הם דווקא כן השקיעו זמן;

(2) 'למצוא זהב בכמויות גדולות' — קושי כללי, אינו הכשל הספציפי של האלכימאים;

(3) 'לייצר זהב בזול כמו מדענים מודרניים' — מלכודת: המדענים המודרניים דווקא מייצרים זהב ביוקר רב, וההשוואה הזו אינה הכשל של האלכימאים. רק (4) נצמד ל'tried ... but were not successful'.

תשובה (3) נכונה. הנושא: איתור פרט נכון על אל דוראדו.

הכלי: הטקסט מתאר אגדה על 'ארץ שבה הזהב היה כביכול נפוץ כמו חול', שנקראה אל דוראדו, 'meaning covered with gold' (פירושה 'מכוסה זהב'). כלומר היא הייתה אמורה להיות מכוסה זהב.

«נסמן» את תשובה (3). נפסול את שאר המסיחים:

(1) 'נמצאה על ידי הכובשים הספרדים' — הטקסט אומר ש'no one ever did' מצא אותה;

(2) 'הייתה ביתם של האצטקים והאינקה' — אלה הארצות שבהן מצאו הכובשים זהב, לא אל דוראדו;

(4) 'התגלתה במאה ה-1500' — היא מעולם לא התגלתה. רק (3) מתלכד עם 'covered with gold'. מלכודת:

(1) ו-(4) מנצלים את המילים 'conquistadores' ו-'1500s' מהטקסט, אך אל דוראדו מעולם לא נמצאה.

תשובה (1) נכונה. הנושא: כותרת הולמת לטקסט כולו.

הכלי: הטקסט סוקר את הזהב באופן כללי — היותו מהמתכות הראשונות, הסיבה לערכו הרב (נדירותו), והחיפוש הבלתי-פוסק אחריו (אל דוראדו, בהלות הזהב). הכותרת הרחבה 'זהב: מתכת יקרת-ערך' חובקת את כל אלה.

«נסמן» את תשובה (1). נפסול את שאר המסיחים:

(2) 'השימושים הרבים של הזהב' — הטקסט אינו מתמקד בשימושים;

(3) 'היכן נמצא זהב?' — רק חלק מהטקסט;

(4) 'שיטות לייצור זהב' — רק אזכור קצר של האלכימאים והמדענים. שלושתם צרים מדי; רק (1) מכסה את מכלול הדיון בזהב ובערכו.

תשובה (2) נכונה. שימו לב לשלילה: השאלה מבקשת מה מבין הפריטים אינו מהווה שבח (accolade) ללרסון.

הכלי: הפסקה הראשונה מציגה הישגים כמחמאות — תפוצה עצומה, מכירות ענק, ואף אכזבת המעריצים מפרישתו ('What better accolade ...'). נבדוק איזה פריט אינו שבח.

«נסמן» את תשובה (2). נפסול את שאר המסיחים (שכן הם כן שבח):

(1) 'הופיע ב-1,900 עיתונים' — עדות לפופולריות עצומה;

(3) 'מיליוני אנשים קנו את ספריו' — עדות להצלחה;

(4) 'מעריציו התאכזבו מהודעת 1995' — הטקסט עצמו מציג זאת כמחמאה עליונה לכישרונו. לעומתם (2) 'הודפס בשחור-לבן' הוא עובדה טכנית ניטרלית על הפורמט ואינו שבח כלל. מלכודת: זו שאלת שלילה — מחפשים את הפריט שאינו מחמאה.

תשובה (4) נכונה. הנושא: נושא הפסקה השנייה.

הכלי: הפסקה מתארת את אופי הקומיקס — 'הומוריסטי', 'offbeat, surreal, unsettling, and often dark' (משונה, סוריאליסטי, מטריד ולעיתים אפל), וכן את הרעיונות שהוא מעביר על טבע האדם והחברה. כלומר: סוג ההומור והרעיונות שבקריקטורות של לרסון.

«נסמן» את תשובה (4). נפסול את שאר המסיחים:

(1) 'השקפותיו כיצד על אנשים לנהוג' — הפסקה מתארת את נקודת המבט של הקומיקס, לא הנחיות התנהגות ('should');

(2) 'מדוע בחר לרסון בקריקטורות' — לא נדון;

(3) 'הקריקטורות מעוררות-המחשבה ביותר שלו' — לא מוזכרות קריקטורות ספציפיות. רק (4) לוכד את תיאור ההומור והרעיונות.

תשובה (2) נכונה. הנושא: איתור המילה היוצאת-דופן מבין הארבע.

הכלי: נחפש את ציר המשמעות המשותף. commentary (פרשנות/דברי-ביקורת), perspective (נקודת מבט) ו-insight (תובנה/הבנה) — שלושתן מבטאות השקפה, פרשנות או הבנה של נושא. לעומתן nature (טבע/מהות, כאן 'human nature') מציינת את מהותו של דבר, ולא נקודת מבט עליו. לכן nature שונה מהאחרות.

«נסמן» את תשובה (2). נפסול את שאר המסיחים (שכן הם דומים זה לזה):

(1) commentary — פרשנות;

(3) perspective — נקודת מבט;

(4) insight — תובנה. שלושתן ממשפחת 'ראייה/הבנה של נושא'; רק nature (מהות) חורגת. מלכודת: כל המילים לקוחות מהפסקה, ויש לזהות את הציר המשותף — 'השקפה/הבנה' — שממנו יוצאת nature.

תשובה (3) נכונה. הנושא: איתור הטענה הנכונה לפי הפסקה האחרונה.

הכלי: הפסקה מספרת ש'In 2006, Larson donated all the profits from sales of calendars featuring Far Side cartoons' (לרסון תרם את כל הרווחים ממכירת לוחות-שנה שנשאו קריקטורות של The Far Side). מכאן שהקריקטורות שלו הופיעו בלוחות-שנה.

«נסמן» את תשובה (3). נפסול את שאר המסיחים:

(1) 'אנשים לא צריכים לנצל את היותם מפורסמים' — הפוך: לרסון עצמו 'taking advantage of his fame' למען המטרה;

(2) 'תרם את כל רווחיו לארגון סביבתי' — אי-דיוק: תרם את רווחי לוחות-השנה בלבד, לא את כל רווחיו;

(4) 'אנשים אכזריים לבני-אדם מקומם בגיהינום' — לרסון דיבר על אכזריות לבעלי-חיים, לא לבני-אדם. מלכודת:

(2) ו-(4) מחליפים פרט מדויק — 'רווחי לוחות-השנה'→'כל רווחיו', ו'בעלי-חיים'→'בני-אדם'.

תשובה (4) נכונה. שימו לב לשלילה: השאלה מבקשת מה מבין הפריטים אינו מוזכר בטקסט (except).

הכלי: נסרוק את הטקסט — format (הפורמט) מוזכר ('single-frame format', שחור-לבן או צבע); content (התוכן) מוזכר (הפרשנות ההומוריסטית והרעיונות); readers (הקוראים) מוזכרים (מעריצים, מיליוני קונים, 1,900 עיתונים). לעומת זאת characters (הדמויות) של The Far Side אינן מתוארות כלל.

«נסמן» את תשובה (4). נפסול את שאר המסיחים (שכן הם כן מוזכרים):

(1) format — 'single-frame format';

(2) content — ההומור והרעיונות בפסקה השנייה;

(3) readers — המעריצים והקונים. רק characters אינו מופיע. מלכודת: זו שאלת שלילה — מחפשים את מה שהטקסט אינו מזכיר.