פתרון הבחינה הפסיכומטרית סתיו 2019 — טקסט מלא

תשובה (2) נכונה. לפנינו שאלת אנלוגיה, והכלי הוא ניסוח משפט יחס מדויק. הקשר המקורי: ממטרה היא חלופה מלאכותית לענן גשם — שניהם משקים.

נעבור על המסיחים: מסיח 1

«אוזן : רמקול» — האוזן היא האמצעי לשמיעת הרמקול, יחס של אמצעי-שמיעה ולא של חלופה; נפסל. מסיח 3

«כף יד : כפפה» — הכפפה נעטת על כף היד, יחס של כיסוי; נפסל. מסיח 4

«רגל : דוושה» — הרגל היא האמצעי להפעלת הדוושה; נפסל. מסיח 2

«שיער : פאה» — פאה היא חלופה לשיער, ושניהם מכסים את הראש, בדיוק כמו שממטרה חלופה לענן גשם ושניהם משקים;

«נסמן».

המלכודת: להסתפק בקשר רופף של "שני דברים קשורים" במקום לדרוש חלופה בעלת תפקוד זהה.

תשובה (2) נכונה. הקשר המקורי: נבוב פירושו חלול — מה שאין בו תוכן.

נעבור על המסיחים: מסיח 1

«זול : מחיר» — זול הוא דבר שמחירו נמוך, לא נעדר מחיר; נפסל. מסיח 3

«שובה לב : סלידה» — שובה לב מעורר משיכה, ההפך מסלידה — יחס של ניגוד ולא של היעדר; נפסל. מסיח 4

«מרווה : צימאון» — מרווה מפסיק צימאון, יחס של ביטול-תחושה; נפסל. מסיח 2

«חף מפשע : אשמה» — חף מפשע הוא מי שאין בו אשמה, בדיוק כמו שנבוב הוא מה שאין בו תוכן;

«נסמן».

המלכודת: לבלבל בין "אין בו X" (היעדר) לבין "מעט X" או "ההפך מ-X".

תשובה (2) נכונה. הקשר המקורי: הקיץ פירושו התחיל להיות ער.

נעבור על המסיחים: מסיח 1

«נעלב : בוכה» — אדם נעלב עלול לבכות, יחס של סיבה אפשרית ולא של תחילת מצב; נפסל. מסיח 3

«הפשיר : מתאדה» — שני פעלים המתארים שינויי מצב צבירה, אך אין ביניהם יחס "התחיל להיות"; נפסל. מסיח 4

«נטף : זב» — נטף וזב הן מילים נרדפות (טפטף, נזל), לא יחס של תחילת פעולה; נפסל. מסיח 2

«המריא : טס» — המריא פירושו התחיל לטוס, בדיוק כמו שהקיץ פירושו התחיל להיות ער;

«נסמן».

המלכודת: לבחור זוג מאותו שדה סמנטי בלי לבדוק את היחס "התחיל להיות".

תשובה (4) נכונה. הקשר המקורי: צחנה היא ריח רע — X הוא סוג גרוע/שלילי של Y.

נעבור על המסיחים: מסיח 1

«צחיחות : יובש» — צחיחות היא מצב של יובש, אך אין כאן הגוון הערכי-שלילי ("רע") — היחס הוא זהות ולא "סוג רע של"; נפסל. מסיח 2

«כניעה : הפסד» — כניעה מובילה להפסד, יחס של תוצאה; נפסל. מסיח 3

«שיבוש : טעות» — שיבוש הוא יצירת טעות, יחס של גרימה; נפסל. מסיח 4

«גזרה : תקנה» — גזרה היא תקנה רעה, בדיוק כמו שצחנה היא ריח רע;

«נסמן».

המלכודת: להסתפק ב-"סוג של" בלי לשמר את הגוון השלילי שביחס המקורי.

תשובה (1) נכונה. הקשר המקורי: אשפה היא אמצעי לאחסון כלי שאותו יורים (חץ).

נעבור על המסיחים: מסיח 2

«מגל : טוחנים» — המגל הוא כלי שבו קוצרים, לא אמצעי אחסון של דבר שטוחנים; נפסל. מסיח 3

«מחסן : מאחסנים» — מחסן הוא מקום שבו מאחסנים דברים, אך אין כאן פעולה ייעודית (כמו יריה) המופעלת על החפץ המאוחסן; נפסל. מסיח 4

«מפה : סועדים» — המפה היא כיסוי לשולחן שעליו סועדים, יחס של כיסוי; נפסל. מסיח 1

«קולב : לובשים» — הקולב הוא אמצעי לאחסון (תלייה) של בגד שאותו לובשים, בדיוק כמו שאשפה היא אמצעי אחסון של חץ שאותו יורים;

«נסמן».

המלכודת: מחסן קורץ בגלל האחסון, אך חסר בו הפועל הייעודי המופעל על הפריט.

תשובה (3) נכונה. הקשר המקורי: כיזב פירושו אמר דברי שקר.

נעבור על המסיחים: מסיח 1

«הכביר מילים : דיבור» — הכביר מילים פירושו הגזים בדיבור, יחס של עודף; נפסל. מסיח 2

«המתיק סוד : לחש» — המתיק סוד קשור בשיחה חשאית, אך "לחש" הוא אופן הדיבור ולא תוכנו; נפסל. מסיח 4

«צידד : עמדה» — צידד פירושו תמך בעמדה, יחס של תמיכה; נפסל. מסיח 3

«הלין : קובלנה» — הלין פירושו אמר דברי קובלנה (התלונן), בדיוק כמו שכיזב פירושו אמר דברי שקר;

«נסמן».

המלכודת: לבחור פועל דיבור כלשהו בלי לוודא שהוא "אמירת דברי X".

תשובה (2) נכונה. זו שאלת השלמת פסקה, והכלי הוא רצף לוגי בין המשפטים. הפסקה קובעת שערכו התזונתי של העשב מועט ולכן בעלי החיים נאלצים לאכול כמויות גדולות, ומיד אחרי החסר נאמר "ובכך יש משום סכנה: הם נאלצים לרעות זמן רב בשדה הפתוח". החסר חייב לגשר בין הכמות הגדולה לבין הזמן הרב במרעה.

נעבור על המסיחים: מסיח 1 מדבר על פיתוח יכולת לעכל מזונות אחרים — אינו מסביר מדוע נשקפת סכנה של שהייה ממושכת; נפסל. מסיח 3 עוסק בהסתפקות בתזונה דלה כשאין עשב בשפע — סותר את ההקשר של אכילת כמויות גדולות; נפסל. מסיח 4 מתאר חטיפת עשב ומנוסה למסתור — מבטל דווקא את הסכנה שהפסקה באה להציג; נפסל. מסיח 2 "הדבר מחייב את אוכלי העשב להקדיש חלק ניכר מזמנם לאכילה" מתחבר ישירות ל"ובכך יש משום סכנה: הם נאלצים לרעות זמן רב";

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. זו השלמת שלושה חסרים, והכלי הוא הלימה תחבירית ולוגית. הרעיון: מהלך הפתיחה ומהלך הסיום כן ניתנים להצגה שיטתית, ואילו המגוון האינסופי שביניהם אינו מאפשר הצגה כזאת. נבדוק את שלושת החסרים: הראשון צריך להיות חיובי ("ניתנים"), שכן פתיחה וסיום כן נלמדים מספרים; השני צריך מילת ניגוד ("ואילו"); השלישי צריך שלילה ("אינו מאפשר"). מסיח 1 פותח ב"אינם ניתנים" — סותר שאפשר ללמוד פתיחה וסיום מספרים; נפסל. מסיח 2 מסתיים ב"מאפשר" — הופך את המשפט לחיובי לגבי המגוון האינסופי, בניגוד להיגיון; נפסל. מסיח 4 פותח ב"אינם ניתנים" וגם משתמש ב"ואף" במקום ניגוד; נפסל. מסיח 3 "ניתנים / ואילו / אינו מאפשר" יוצר בדיוק את הרצף הנכון;

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. זו השלמת ארבעה חסרים, והכלי הוא אחידות המשמעות לאורך המשפט. הרכיבים חייבים להתלכד לתמונה עקבית של אסון: שיטפונות → הרס בתי התושבים → תיירים שנקלעו לשם → נפגעו אף הם.

נבדוק: מסיח 1 (חגיגות/השתתפו/הזדמנו/קסומה) בונה תמונה חיובית, אך "שאיתרע מזלם" אינו מתאים לחגיגה; נפסל. מסיח 2 (רעידת אדמה/נפגעו/נקלעו/קורת רוח) מסתיים ב"קורת רוח" חיובי בתוך הקשר של אסון; נפסל. מסיח 3 (קרנבל/יצאו במחולות/טיילו/הצטרפו) חיובי ומנוגד ל"שאיתרע מזלם" ול"נפגעו"; נפסל. מסיח 4 (שיטפונות/נהרסו בתיהם/נקלעו ל-/נפגעו אף הם) אחיד לחלוטין עם "שאיתרע מזלם";

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. זו שאלת סדר תהליך, והכלי הוא מעקב אחר שרשרת הסיבתיות בטקסט. לפי הקטע: האנרגיה שבליבה אוזלת → הטמפרטורה יורדת → האיזון מופר → כוח הכבידה מכווץ בהדרגה את השמש.

נבדוק: מסיח 1 מסיים ב"האיזון מושג מחדש והתהליך נעצר" — אך לפי הקטע כשאין התהליך נעצר נוצר חור שחור, כך שהסיום שגוי; נפסל. מסיח 2 מתחיל מ"הטמפרטורה יורדת" ומסיים ב"האנרגיה אוזלת" — היפוך של הסדר הסיבתי; נפסל. מסיח 4 מדבר על עליית לחץ וטמפרטורה והתפוצצות — מנוגד לחלוטין לתיאור ההתכווצות; נפסל. מסיח 3 "האנרגיה אוזלת ← הטמפרטורה יורדת ← כוח הכבידה מכווץ את השמש בהדרגה" משחזר במדויק את הרצף;

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. השאלה מבקשת מה עולה מהציטוט לגבי דעתו של ג'ונסון, והכלי הוא זיהוי הטענה המרכזית. ג'ונסון טוען שכל פרט יוצר רעיונות טובים יותר כשהוא מוקף ברשת של אנשים בעלי פרספקטיבות שונות.

נבדוק: מסיח 1 מוסיף הסתייגות "אף שלא תמיד הוא מניב את הרעיונות הטובים ביותר" — הסתייגות שאינה בציטוט; נפסל. מסיח 3 מדבר על קבוצה בעלת פרספקטיבות דומות שממנה יצמח רעיון — סותר את הדגש על שונוּת הפרספקטיבות; נפסל. מסיח 4 מדבר על תרומת כל חבר ליצירת רעיון משותף — אך ג'ונסון דווקא שולל שהרעיון נוצר מ"אוסף פיסות שכל אחד תורם אחת"; נפסל. מסיח 2 "כאשר אדם מוקף בני אדם רבים שהפרספקטיבות שלהם שונות זו מזו, רעיונותיו טובים יותר" הוא בדיוק מה שנאמר;

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. השאלה מבקשת את הטענה שהושמעה ברדיו, שאליה הגיב ראש העיר, והכלי הוא שחזור הטענה מתוך התגובה. ראש העיר אמר שני דברים: (א) אינו אשם שהבניין מכוער; (ב) ההחלטה לבנותו הייתה מוצדקת בגלל מצוקת דיור. הטענה שאליה הגיב חייבת לתקוף אותו גם על כיעור הבניין וגם על עצם הבנייה ללא הצדקה.

נבדוק: מסיח 1 עוסק בטעות של מי שקושר בין מצוקת דיור לבניית בניינים — לא הטענה שראש העיר מגיב עליה; נפסל. מסיח 2 מודה שההחלטה ראויה ורק דורש התנצלות על הכיעור — אינו מצדיק את חלק ההגנה על עצם ההחלטה; נפסל. מסיח 3 טוען שהבניינים אינם פותרים את מצוקת הדיור — ראש העיר לא ענה על טענה זו; נפסל. מסיח 4 "ראש העיר בונה בניינים מכוערים ללא סיבה" — ראש העיר מגיב בדיוק על שני חלקיה: לא אשם בכיעור, ויש סיבה (מצוקת דיור);

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. השאלה מבקשת מה משתמע מן הפסקה, והכלי הוא הסקה מלשון הכתוב. נאמר שקרגנייב הזהיר מפני שימוש במושגים פסיכולוגיים, ושאילו היה שועה לאזהרתו — ספק אם היה מפרסם את ספרו החדש. מכאן משתמע שספרו החדש כן עושה שימוש במושגים פסיכולוגיים.

נבדוק: מסיח 1 טוען שהוא מחלוצי השימוש — לא נאמר דבר על חלוציות; נפסל. מסיח 2 טוען שעד הספר החדש נמנע מכך — הפוך מהמשתמע; נפסל. מסיח 3 טוען שהתנגדותו הנחתה אותו גם בספר החדש — אך אילו הנחתה אותו, לא היה משתמש במושגים, בניגוד למשתמע; נפסל. מסיח 4 "בספרו החדש קרגנייב עושה שימוש במושגים פסיכולוגיים" — זה בדיוק מה שעולה מ"לו רק שעה לאזהרתו... ספק אם היה מפרסם את ספרו";

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. השאלה מבקשת את ההנחה השגויה שעליה נשענת מסקנת אלכסנדר, והכלי הוא חשיפת החוליה הסמויה בטיעון. אלכסנדר יודע ש"שרתול" מעניק לחתולים יחס טוב מלכלבים, ומכאן הסיק שעדיף לחתולתו על פני "כלב-הוטל" שמעניק יחס שווה — הנחתו הסמויה היא שיחס מפלה-לטובה עדיף על יחס שוויוני.

נבדוק: מסיח 1 עוסק במוסריות — אלכסנדר שוקל את טובת החתולה ולא מוסר; נפסל. מסיח 3 עוסק במהימנות ההצהרה של המקום — אלכסנדר לא נשען על הצהרה עצמית אלא על מידע מחבריו; נפסל. מסיח 4 עוסק במהימנות מידע מאחרים — אלכסנדר סומך על המידע, וזו אינה ההנחה השגויה שמובילה למסקנה; נפסל. מסיח 2 "מקום המעניק לקבוצה כלשהי יחס טוב מלקבוצה אחרת יעניק לה יחס טוב יותר ממקום המעניק יחס שוויוני" הוא בדיוק ההנחה החבויה;

«נסמן».

המלכודת: יחס טוב "מכלבים" אינו בהכרח טוב יותר מיחס שוויוני טוב.

תשובה (1) נכונה. השאלה מבקשת את הסיכום הטוב ביותר לטענת מרקוזה, והכלי הוא שמירה על שני נימוקיו במדויק. מרקוזה מונה שתי סיבות לכך שקשה להתנגד לחברה המודרנית: (א) היא מספקת את הצרכים ומחלישה את המרדנות; (ב) פתיחותה הסובלנית "נוטלת את עוקצה" של הביקורת.

נבדוק: מסיח 2 טוען שהחברה "נאבקת" בדעות ומדבר על חתירה תחת יסודותיה — הקטע מדגיש קבלה בזרועות פתוחות, לא מאבק; נפסל. מסיח 3 מזכיר רק את סיפוק הצרכים ומשמיט לגמרי את סיבת הפתיחות/הסובלנות; נפסל. מסיח 4 מנסח את הסיבה השנייה כ"השתקת אלמנטים שוללניים" — אך הקטע אומר שהחברה מקבלת אותם בזרועות פתוחות, ההפך מהשתקה; נפסל. מסיח 1 משקף נאמנה את שני הנימוקים: היחלשות יצר המרדנות בשל סיפוק הצרכים, ונטרול הביקורת בשל הפתיחות;

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. זו השלמת משפט, והכלי הוא זיהוי הניגוד הנדרש. גרינברג רואה בכך שביקורותיה מרגיזות רבים הוכחה שיש להן על מה להתבסס, אך המשפט פותח ב"אבל עליה להבין" — כלומר החסר חייב לספק ניגוד המערער את ההיסק שלה מן הכעס.

נבדוק: מסיח 1 "מי שמתרגז מדקירת קוץ כועס על עצמו" — מחזק דווקא את עמדתה (הכעס באשמת המתרגז); נפסל. מסיח 2 מציע פתרון מעשי (לנעול נעליים) במקום להתמודד עם ההיגיון של הכעס כהוכחה; נפסל. מסיח 4 "מי שהולך יחף בשדה קוצים אל לו להתרגז" — גם הוא מצדיק את עמדת גרינברג; נפסל. מסיח 3 "טבעי להתרגז אם נדקרת מקוץ, ובייחוד אם לא הלכת יחף" מספק את הניגוד: הכעס טבעי ואינו מעיד כלל על צדקת הביקורת;

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. זו שאלת היסק לוגי, והכלי הוא תרגום הכללים לגרירות ובדיקת מה נובע בהכרח. נתונים: כל לומד צרפתית ← לומד לטינית; כל מי שאינו לומד לטינית ← לומד יוונית (ובניגוד הלוגי: כל מי שאינו לומד יוונית ← לומד לטינית). נבדוק את המסיחים כמשפטי תנאי: מסיח 2 מסיק ששום לומד יוונית לא ילמד צרפתית — לא נגזר מהנתונים; נפסל. מסיח 3 מסיק שכל התלמידים ילמדו לטינית — לא מתחייב; נפסל. מסיח 4 מסיק ששום לומד צרפתית לא ילמד יוונית — לא מתחייב; נפסל. מסיח 1: אם כל לומד לטינית ילמד גם יוונית, אז — כל מי שאינו לומד לטינית ממילא לומד יוונית (נתון), וכל לומד לטינית לומד יוונית (ההנחה), ולכן כל התלמידים ילמדו יוונית;

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. השאלה מבקשת כותרת לפסקה הראשונה, והכלי הוא זיהוי הרעיון הכולל. הפסקה הראשונה מפרטת שלושה תהליכים (עליית מדינת הלאום, התיעוש, הבירוקרטיה) שהולידו את הצורך בבתי הספר המודרניים — כלומר עוסקת בגורמים להתפתחותם.

נבדוק: מסיח 1 מדבר על התפתחות "מסוף המאה ה-19 ועד היום" — הפסקה אינה עוסקת בציר הזמן עד היום; נפסל. מסיח 2 ממקד רק בתיעוש, בעוד הפסקה מונה שלושה גורמים; נפסל. מסיח 4 "הבעיות שאירופה נתקלה בהן" רחב ומעורפל מדי ואינו לוכד את המוקד — התפתחות בית הספר; נפסל. מסיח 3 "הגורמים להתפתחותו של בית הספר המודרני" מסכם בדיוק את תוכן הפסקה;

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. השאלה מבקשת מדוע לפי כרמון בית הספר אינו עונה עוד על צורכי החברה, והכלי הוא איתור הסיבה בפסקה השנייה. כרמון טוען שבית הספר עודו מותאם לעידן המהפכה התעשייתית, אף שבינתיים חלה מהפכת המידע — כלומר הוא לא התאים עצמו לשינויים שהביאה מהפכת המידע.

נבדוק: מסיח 1 טוען שאינו עונה על צורכי המהפכה התעשייתית — הפוך, הוא עדיין מותאם לה; נפסל. מסיח 3 טוען שהכלכלות מתבססות על תוצרת תעשייתית — הקטע אומר שהן חדלו להתבסס עליה ועברו לייצור ידע; נפסל. מסיח 4 טוען שאינו מייצר ידע כבעבר — לא נטען שבית הספר "ייצר ידע" בעבר; נפסל. מסיח 2 "לא התאים את עצמו לשינויים שחלו בעקבות מהפכת המידע" הוא בדיוק טענת כרמון;

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. השאלה מבקשת באילו היבטים נבדלים התלמידים כיום לפי הפסקה השלישית, והכלי הוא ליקוט ההבדלים הנמנים בה. הפסקה מונה שלושה: (א) מגוון מקורות הידע (אינטרנט, טלוויזיה מול בית ספר בלעדי בעבר); (ב) הפורמט הדיגיטלי של הטקסטים מול המילה המודפסת; (ג) סוג החשיבה (היפר-טקסטואלית מול לינארית).

נבדוק: מסיח 2 מדבר על אמצעים ללמידה עצמאית ובבית הספר — היבט שאינו נזכר בפסקה; נפסל. מסיח 3 עוסק בתפיסת חשיבות בית הספר — לא ההבחנה שבפסקה; נפסל. מסיח 4 מזכיר רק זמן קריאה ופורמט ומשמיט את מקורות הידע ואת סוג החשיבה; נפסל. מסיח 1 "מגוון מקורות הידע, הפורמט של הטקסטים והחשיבה שהם נוטים לפתח" לוכד בדיוק את שלושת ההיבטים;

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. השאלה מבקשת איזו טענה עולה מהפסקה הרביעית, והכלי הוא הסקה מדברי רובינסון. רובינסון טוען שגישת "פס הייצור" בחינוך גורסת שכל התלמידים בשכבת גיל צריכים לסיים עם אותו הידע בדיוק — והוא מותח על כך ביקורת. מכאן עולה שלדעתו אין הכרח שבני אותו גיל ירכשו בדיוק אותו ידע.

נבדוק: מסיח 2 טוען שבית הספר תוכנן להתמודד עם אוכלוסייה מגוונת — הפוך, הוא עוצב לאליטה מצומצמת והומוגנית; נפסל. מסיח 3 טוען שרובינסון רואה בחלוקה לפי גיל חלוקה מוצדקת — הוא דווקא מבקר אותה; נפסל. מסיח 4 טוען שהעולם המורכב במאה ה-19 הצריך חשיבה בין-תחומית — הצורך בחשיבה בין-תחומית מיוחס לעולם המורכב של ימינו; נפסל. מסיח 1 "אין הכרח שתלמידים בני אותו גיל ירכשו את אותו הידע בדיוק" עולה ישירות מביקורתו;

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. השאלה מבקשת על אילו מטרות מדובר במשפט "השגתה של אחת המטרות באה על חשבון האחרת" (שורה 32), והכלי הוא חזרה להקשר הפסקה החמישית. שם מתוארות שתי תכליות מנוגדות: התכלית הישנה — הקניית הזדהות עם מדינת הלאום; והתכלית החדשה — הקניית כלים/כישורים להשתלבות בכלכלה העולמית.

נבדוק: מסיח 1 מדבר על "עיצוב אופיים של בתי הספר" — אינו אחת משתי המטרות המנוגדות; נפסל. מסיח 3 מנסח את המטרה השנייה כ"הפחתת חשיבות הזהות הלאומית" — זו תוצאה ולא מטרה שמוקצים לה משאבים; נפסל. מסיח 4 "מימוש תכליות חברתיות" רחב מדי ואינו ממקד בהזדהות הלאומית; נפסל. מסיח 2 "חינוך להזדהות עם מדינת הלאום והקניית כישורים המותאמים לכלכלה העולמית" הוא בדיוק צמד המטרות המנוגדות;

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. זו שאלת "אינו" — עלינו לאתר את הגורם שאינו מוזכר בקטע כמכשול בפני הקניית זהות לאומית, והכלי הוא לאתר דווקא את הגורמים שכן מופיעים ולפסול אותם. בשורות 3-4 נמנים ריבוי הזרמים הדתיים וריבוי השפות כמקשים על הקניית זהות לאומית, ובשורות 31-33 מתוארת הקצאת המשאבים להקניית כישורים לכלכלה העולמית כבאה על חשבון ההזדהות הלאומית.

נבדוק: מסיח 1 "ריבוי זרמים דתיים" — מופיע כמכשול (שורות 3-4); ולכן אינו התשובה. מסיח 2 "ריבוי שפות" — מופיע כמכשול (שורות 3-4); ולכן אינו התשובה. מסיח 4 "הפניית משאבים... בכלכלה העולמית" — מופיע כמתחרה בהקניית הזהות (שורות 31-33); ולכן אינו התשובה. מסיח 3 "המבנה הארגוני המיושן של בתי הספר" — נזכר בקטע כבעיה של התאמת בית הספר לחשיבת התלמידים, אך אינו מוצג כמכשול להקניית זהות לאומית; זהו הגורם שאינו מופיע בהקשר זה;

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. לפנינו אנלוגיה, והכלי הוא לנסח משפט קשר מדויק בין זוג המילים המודגש. נוסח הקשר: פעולת הצעידה מותירה אחריה עקבות — כלומר עקבות הם השארית שמותירה הפעולה.

נעבור על המסיחים:

(1) כתיבה מייצרת טקסט, אך הטקסט הוא תוצר הפעולה ולא שארית שנותרת ממנה — נפסל.

(2) פעולת הבעירה מותירה אחריה אפר, בדיוק כמו שהצעידה מותירה עקבות — הקשר זהה.

(3) שלכת ונשירה הן כמעט מילים נרדפות (נשירה עונתית של עלים), אין כאן פעולה ושארית — נפסל.

(4) תווים משמשים לנגינה, יחס של אמצעי ומטרה — נפסל.

המלכודת: לזהות ב(1) יחס של יצירת תוצר במקום יחס של שארית.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. נוסח הקשר: מציע הוא מי שמבצע את פעולת סידור המיטה. נבחן:

(1) מטליא מתקן קרע בבגד — פעולת תיקון ולא סידור — נפסל.

(2) מטאטא מנקה את הרצפה — פעולת ניקוי ולא סידור — נפסל.

(3) עורך הוא מי שמבצע את פעולת סידור השולחן — בדיוק כמו מציע ומיטה.

(4) מאחסן שומר חפצים בארון — פעולת אחסון ולא סידור — נפסל.

המלכודת: כל המסיחים מציגים בעל-מקצוע ופריט, אך רק ב(3) הפעולה היא פעולת 'סידור' זהה.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (2) נכונה. נוסח הקשר: 'שביר' הוא מה שאפשר לשבור בקלות — תואר במשקל 'פָּעיל' המציין 'ניתן לפעולה בקלות', והפועל 'שָׁבָר' הוא הפעולה. נבחן:

(1) 'טעים' הוא מה שיש לו טעם נעים, לא 'מה שקל לטעום' — נפסל.

(2) 'קליט' הוא מה שקל לקלוט, בדיוק כמו 'שביר' שהוא מה שקל לשבור.

(3) 'חריג' הוא מה שחורג מן הנורמה, לא 'מה שקל לחרוג' — נפסל.

(4) 'דליק' הוא מה שנדלק בקלות, אך היחס אינו 'קל לבצע עליו את הפעולה' באופן פעיל זהה — הקשר פחות מדויק, נפסל.

המלכודת: לבחור לפי דמיון צלילי-מורפולוגי במקום לפי משמעות התואר.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. נוסח הקשר: 'להטריח' הוא לגרום למישהו אחר טרחה — פועל גורם (קוזטיבי) המעורר במושא את המצב הנקוב. נבחן:

(1) 'לאתר' הוא למצוא מקום — פעולת מציאה, לא גרימת מצב באחר — נפסל.

(2) 'לבאר' הוא לתת פירוש — פעולת הבהרה, לא גרימת מצב — נפסל.

(3) 'לסקרן' הוא לגרום למישהו אחר עניין — בדיוק כמו 'להטריח' שגורם טרחה.

(4) 'להצחיק' הוא לגרום למישהו לצחוק, אך 'הלצה' היא בדיחה (אמצעי) ולא המצב הנגרם — נפסל.

המלכודת:

(4) קרוב מאוד, אך 'הלצה' אינה המצב שנגרם אלא הכלי לעורר צחוק.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (4) נכונה. נוסח הקשר: את הקריאה 'ודאי!' אומר מי שאינו מהסס — הקריאה נאמרת בפי מי שאינו נוהג כפי שהפועל מתאר. נבחן:

(1) 'הס!' נאמר למי שמדבר — הקריאה מופנית אל הפועל, לא נאמרת בפיו — מבנה הפוך, נפסל.

(2) 'כך!' אינו נאמר דווקא בפי מי שאינו מדגים — הקשר אינו מתקיים, נפסל.

(3) 'די!' נאמר למי שאינו מפסיק — הקריאה מופנית אל מי שממשיך, מבנה שונה — נפסל.

(4) 'לא!' אומר מי שאינו מסכים — הקריאה נאמרת בפי מי שאינו נוהג בפועל, בדיוק כמו 'ודאי!' שאומר מי שאינו מהסס.

המלכודת: להתבלבל בין 'נאמר בפי' לבין 'נאמר אל'.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה. נוסח הקשר: אבוס הוא כלי להאכלת בהמות (מאכל מוצק), ושוקת הוא כלי להשקיית בהמות (נוזל) — זוג של כלי-אוכל וכלי-שתייה עבור אותו משתמש. נבחן:

(1) קלשון הוא מזלג גדול — שני כלים דומים לאותה מטרה, לא אוכל מול שתייה — נפסל.

(2) מזלג הוא כלי לאכילת מוצק וקשית היא כלי לשתיית נוזל — כלי-אוכל מול כלי-שתייה, בדיוק כמו אבוס ושוקת.

(3) קנקן משמש למזיגת משקה לתוך כוס — יחס של מוזג ומקבל, שניהם לנוזל — נפסל.

(4) ספל הוא סוג של כוס — יחס של פרט וכלל, שניהם לשתייה — נפסל.

המלכודת: להיתפס לכך ש'שוקת' היא כלי גדול ולחפש הבדל גודל (כמו קלשון–מזלג) במקום ההבחנה מוצק/נוזל.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא הסקת אנלוגיה של מבנה טיעון: התרעומת נסובה על כך שדווקא המוצר שתהליך ייצורו פשוט וזול יותר (קמח מלא) יקר יותר. עלינו לאתר מקרה שבו מוצר הדורש פחות עיבוד עולה יותר. נבחן:

(1) הירקות האורגניים יקרים משום שגידולם דורש שיטות יקרות — ההתייקרות מוצדקת בעלות גבוהה, אין תרעומת דומה — נפסל.

(2) רהיטים לא צבועים יקרים יותר מצבועים — המוצר שהושקע בו פחות (ללא צביעה) יקר יותר, בדיוק כמו הקמח המלא.

(3) מדיח חסכוני יקר יותר — ההתייקרות מוצדקת בתכונה עודפת — נפסל.

(4) רכישה בתשלומים יקרה בגלל הריבית — סיבה מוצדקת — נפסל.

המלכודת: לחפש רק 'יקר יותר' ולהתעלם מכך שהמפתח הוא 'פחות עיבוד ובכל זאת יקר'.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא ניסוח לוגי של כלל מנחה. מן ההיגד עולה שאם התאמן בבוקר, אזי אינו משחק אחר הצהריים — כלומר שני האירועים אינם מתקיימים יחד. נבחן:

(1) 'אין יום שבו מתאמן בבוקר וגם משחק אחר הצהריים' — בדיוק הכלל שמצדיק את מסקנתו.

(2) שולל יום שבו לא מתאמן וגם לא משחק — לא רלוונטי למקרה שבו כן התאמן — נפסל.

(3) שולל יום שבו לא מתאמן אך כן משחק — אינו נוגע למצב שבו התאמן — נפסל.

(4) שולל יום שבו מתאמן ואינו משחק — היפוך של הכלל הנכון, ודווקא ישלול את מסקנת עומר — נפסל.

המלכודת:

(4) דומה מאוד אך הופך את השלילה ('אינו משחק' במקום 'משחק').

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא זיהוי הרעיון המרכזי. המשפט מסביר שהזיהום החמור בדולמניה נובע מכך שהמפעלים המזהמים הועברו אליה בעקבות סגירת מפעלים במדינות המפותחות — כלומר הצעדים שהורידו את הזיהום במערב הם שיצרו אותו בדולמניה. נבחן:

(1) 'הצעדים שהורידו זיהום במדינות המפותחות הם הגורמים לזיהום החמור בדולמניה' — בדיוק הקשר המרכזי.

(2) עוסק בשאלת מעמדה של דולמניה כמדינה מפותחת — פרט שאינו הרעיון המרכזי — נפסל.

(3) מטיל אחריות מוסרית על ממשלת דולמניה — לא נאמר במשפט וזה גם לא עיקרו — נפסל.

(4) טוען שהזיהום משפיע על מדינות אחרות — לא דובר על השפעה כזו — נפסל.

המלכודת: לבחור טענה נכונה-לכאורה שאינה הרעיון המרכזי.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא הבנת ציטוט מדויק. הציטוט אומר שהכוונות והמניעים שטקיטוס מייחס לטיבריוס אינם נגזרים ממעשיו, אלא מן ההשקפה הכללית של טקיטוס על אופיו. נבחן:

(1) טוען שטקיטוס מייחס מעשים שלא עשה — הציטוט מדבר על כוונות ומניעים, לא על מעשים בדויים — נפסל.

(2) הופך את כיוון התלות: לא ההשקפה נסמכת על המניעים, אלא המניעים נגזרים מן ההשקפה — נפסל.

(3) 'טקיטוס מייחס כוונות ומניעים בהתאם להשקפתו הכללית על אופיו' — בדיוק כלשון הציטוט.

(4) עוסק בהתאמה בין מעשים לכוונות — לא נאמר בציטוט — נפסל.

המלכודת:

(2) הפוכה בכיוון הסיבתיות.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא הבחנה לוגית עדינה בין 'לקוות שלא תנצח' לבין 'לא לקוות שתנצח'. אביגיל שוללת שהיא מקווה להפסד, ומבהירה שהיא רק אינה מקווה לניצחון — כלומר אין לה העדפה לשום כיוון, היא אדישה. נבחן:

(1) 'אביגיל אדישה לשאלה אם הנבחרת תנצח או לא' — בדיוק פשר דבריה.

(2) 'רצתה שהנבחרת תפסיד' — זו העמדה שאביגיל שוללת מפורשות — נפסל.

(3) 'קיוותה שתנצח' — סותר את 'אני לא מקווה שתנצח' — נפסל.

(4) מתאר שינוי דעה — לא נאמר דבר על שינוי — נפסל.

המלכודת: לזהות 'לא לקוות שתנצח' עם 'לקוות שתפסיד'.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא החלשת השערה. השערת החוקרים היא שרשרת: החומר מדלל את הדם ← הדילול משפר את זרימת הדם למוח ← וכך משתפר תפקוד המוח. כדי להחליש עלינו לשבור חוליה בשרשרת. נבחן:

(1) בני אדם שדמם דליל סובלים פחות מליקויי מוח — דווקא מחזק את הקשר — נפסל.

(2) לפני הניסוי דמם של חלק היה דליל יותר — נתון על תנאי פתיחה, אינו נוגע למנגנון — נפסל.

(3) דילול פוגע בהתאוששות מפציעות — היבט אחר של הדילול, לא הזרימה למוח — נפסל.

(4) 'בגוף מנגנון שמבטיח שזרימת הדם למוח לא תשתנה' — אם הזרימה למוח אינה משתנה, נשברת החוליה 'דילול משפר זרימה למוח' וההשערה מתמוטטת.

המלכודת: לחפש נתון על תפקוד המוח בכללותו במקום נתון ששובר את חוליית הזרימה למוח דווקא.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (2) נכונה — היא הטענה שאינה משתמעת. הנושא הוא זיהוי מה שאינו נובע מן הקטע. נבחן:

(1) בדיגיטלי ההפצה זולה כמעט לאפס, ולכן אפשר להוציא הרבה יותר טקסטים — משתמע, ולכן אינו התשובה, נפסל.

(2) שהמודל הדיגיטלי מונע רווח ממרבי-מכר — הקטע כלל אינו טוען זאת; מרבי-מכר יכולים להימכר גם דיגיטלית — טענה זו אינה משתמעת.

(3) לעיתים קשה לצפות מראש אילו טקסטים יצליחו — משתמע מכך שההוצאה לאור כרוכה בהימור, נפסל.

(4) אין אינטרס להוציא בדפוס את כל הטקסטים משום שהדפוס יקר — משתמע ישירות, נפסל.

המלכודת: זו שאלת 'אינה משתמעת' — התשובה היא דווקא הטענה שאינה נתמכת בקטע.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא התאמת ממצא למסקנה כפולה: בני השלוש (א) מצייתים יותר — כלומר פחות מהם הביטו בצעצוע; (ב) משקרים יותר — כלומר שיעור גבוה יותר מבין המביטים טוענים שלא הביטו. נבדוק את (1): בני שנתיים — 80 הביטו, ומהם 40 שיקרו = 50%. בני שלוש — רק 60 הביטו (פחות ⟵ ציות רב יותר), ומהם 50 שיקרו ≈ 83% (שקר רב יותר); שני התנאים מתקיימים. נבחן:

(2) בני שלוש הביטו פחות (ציות ✓) אך שיעור השקר שלהם 10 מתוך 60 נמוך יותר — סותר את 'משקרים יותר', נפסל.

(3) בני שלוש הביטו יותר (70 מול 60) — סותר את 'מצייתים יותר', נפסל.

(4) מספר המביטים שווה (50 ו-50) — אין הבדל בציות, נפסל.

המלכודת: לבדוק רק מספרים מוחלטים במקום גם שיעורי שקר יחסיים.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא השלמת פסקה מתוך היגיון הטיעון. הקטע מתאר חשש של משטר ריכוזי: חשיפה למידע מבחוץ תגרום לאזרחים להתמרמר. מילת הקישור 'אלא ש...' מכינה אותנו למפנה מפתיע ביחס לחשש. נבחן:

(1) בניגוד לחששות הממשלה, דווקא תושבי האזורים שקלטו את השידורים מן המערב היו שבעי רצון יותר ממצבם — מפנה מפתיע המתיישב עם 'חרף מאמציה'.

(2) מתאר תסיסה דווקא באזורים שקלטו רק שידורים מקומיים — הפוך מן ההיגיון (הבעיה אמורה להיות בחשופים למידע חיצוני) — נפסל.

(3) מניח 'תסיסה עזה' באזורים החשופים — הנחה שאינה עולה מן הקטע, שדיבר על חשש בלבד — נפסל.

(4) 'כפי שחזתה הממשלה' — אך 'אלא שחרף מאמציה' מכין אותנו לניגוד לחשש, לא לאישושו — נפסל.

המלכודת: 'אלא ש' מסמנת ניגוד לציפייה, ולכן ההשלמה חייבת להיות מפתיעה.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא השלמת מארג לוגי של 'קל וחומר'. הרעיון: כישורי שאר המתחרים היו ירודים מאוד, ולכן אפילו זכייה במקום הראשון לא הייתה משכנעת את יואב שנעמי אצנית מעולה — קל וחומר כשלמעשה לא הגיעה אפילו למקום השלישי. נבחן את (4): "שגם אילו הגיעה נעמי למקום הראשון... הוא לא היה משתכנע... קל וחומר משלא הגיעה אפילו למקום השלישי. זאת משום שכישוריהם... היו ירודים מאוד" — כל החוליות מתלכדות לטיעון עקבי. נבחן את השאר:

(1) 'אילולא... למקום האחרון' + 'מרשימים מאוד' — אם כישורי המתחרים מרשימים, קורס ההיגיון של 'לא היה משתכנע' — נפסל.

(2) 'היה משתכנע' סותר את מבנה ה'קל וחומר' של אי-השתכנעות — נפסל.

(3) 'בהחלט מרשימים' סותר את ההיגיון שלפיו אפילו מקום ראשון לא ישכנע — נפסל.

המלכודת: ההתאמה בין 'ירודים מאוד' לבין 'אפילו מקום ראשון לא היה משכנע' היא הציר שמכריע.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא השלמת הטענה שקמפ-סמית מבקר. עמדתו: בלא תפיסה חושית של אובייקטים ממשיים, תפיסת הזמן נעלמת — כלומר הזמן אינו נתפס כשהוא לעצמו אלא רק דרך התחושה. הביקורת שלו מכוונת אפוא כנגד הטענה שאפשר לתפוס את הזמן כמהות עצמאית הנפרדת מן העולם. נבחן:

(1) 'אפשר לתפוס את הזמן כשהוא לעצמו, כמהות נפרדת מהעולם' — זו בדיוק הטענה שקמפ-סמית שולל.

(2) 'האובייקטים נתפסים רק כל עוד הם בממד הזמן' — הופך את היחס — נפסל.

(3) 'תפיסת הזמן קשורה לתפיסה החושית' — זו למעשה עמדת קמפ-סמית עצמו, ולא הטענה שהוא מבקר — נפסל.

(4) 'הזמן אשליה' — קביעה חזקה מדי שאינה עולה מדבריו — נפסל.

המלכודת:

(3) מנסחת את דעתו של קמפ-סמית ולא את יעד הביקורת.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא הבנת הפסקה הראשונה, והכלי הוא מילת המפתח 'היה נדמה'. הפסקה אומרת שבשלהי המאה ה-19 נדמה שהפיזיקה קרובה לפענוח כל סודות היקום, אך בדיעבד אחת מן הסוגיות ה'שוליות' שינתה את פני הפיזיקה כליל — כלומר בפועל היא לא הייתה כה קרובה. נבחן:

(1) שהפתרון 'הסיר את המכשולים האחרונים' — הפסקה דווקא מלמדת שנפתח אתגר חדש, לא סוף הדרך — נפסל.

(2) שכבר אז ציפו שהפתרון ישנה את הפיזיקה — הפסקה אומרת שהסוגיה נחשבה שולית, ההיפך מציפייה כזו — נפסל.

(3) עוסק במאה העשרים ובהתמקדות בסוגיות שוליות — מייחס לפסקה תוכן שאין בה — נפסל.

(4) 'במבט לאחור התברר שהפיזיקה לא הייתה קרובה כפי שנדמה' — בדיוק המסקנה מ'היה נדמה' וממה שהתברר 'בדיעבד'.

המלכודת: להתעלם מן ההסתייגות 'היה נדמה' ולקרוא את הפסקה כקביעה על קרבה אמיתית.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא איתור פרט בפסקה השנייה. הפסקה מבחינה בין שני מקורות לקרינה: קרינה שהעצם מייצר בעצמו וקרינה חיצונית שהוא מחזיר. על גוף שחור נאמר שהוא אינו מחזיר קרינה כלל, ולכן כל הקרינה הנפלטת ממנו מקורה בו עצמו. נבחן:

(1) שהקרינה שהוא מייצר תלויה בטמפרטורה — נכון לכל עצם, אין זה ייחוד — נפסל.

(2) שאינו פולט קרינה — הפוך; הוא כן פולט, ואף רק קרינה משלו — נפסל.

(3) עוסק בקרינה שנפלטת ממנו ומגיעה לגוף אחר — בלבול; הייחוד הוא שהוא אינו מחזיר קרינה שמגיעה אליו — נפסל.

(4) 'הוא פולט רק קרינה שהוא עצמו מייצר' — נובע ישירות מכך שאינו מחזיר קרינה חיצונית.

המלכודת: לבחור פרט נכון (טמפרטורה) שאינו הייחוד המבוקש.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא איתור טענה נכונה על נוסחת פלאנק, על פי שורות 10-11. שם נאמר שהנוסחה הקודמת תאמה את הניסויים באופן חלקי בלבד והביאה לסתירה עם חוקי הפיזיקה, ואילו נוסחת פלאנק (1901) 'לא סבלה מבעיות אלו'. נבחן:

(1) שהיא הראשונה שפותחה לתיאור הקשר — לא נכון; קדמה לה נוסחה משנת 1858 ואילך — נפסל.

(2) שהראתה שחוקי הפיזיקה שגויים וקירבה לפענוח סודות היקום — הנוסחה דווקא לא סתרה את חוקי הפיזיקה, ולא נטען כך — נפסל.

(3) שגוף שחור מחזיר קרינה — סותר את הפסקה השנייה שלפיה גוף שחור אינו מחזיר קרינה — נפסל.

(4) 'שלא כנוסחה הקודמת, היא תאמה באופן מלא את הניסויים ולא סתרה את חוקי הפיזיקה' — בדיוק כנאמר בשורות 10-11 ('נוסחה שלא סבלה מבעיות אלו').

המלכודת:

(1) מפתה בזכות המילה 'ראשונה', אך הראשוניות מיוחסת לנוסחה הקודמת, לא לפלאנק.

«נסמן» את תשובה (4).

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא יישום ההבחנה מן הפסקה השלישית: משתנה בדיד מקבל רק ערכים מסוימים ומופרדים (כמו מספר מכוניות — שלם), ומשתנה רציף יכול לקבל כל ערך בטווח (כמו כמות מים). דרושה דוגמה בסדר: בדיד ← רציף. נבחן:

(1) גובה אדם ומשקלו — שניהם רציפים, אין כאן בדיד — נפסל.

(2) 'נפח האוויר בבלון' (רציף) / 'מספר הבלונים' (בדיד) — הסדר הפוך — נפסל.

(3) 'מספר הצועדים' — ערך שלם, בדיד; 'המרחק שעבר צועד' — כל ערך בטווח, רציף; והסדר נכון.

(4) 'מספר התחנות' (בדיד) / 'מספר קרונות' (בדיד) — שני משתנים בדידים — נפסל.

המלכודת:

(2) כוללת בדיד ורציף אך בסדר הפוך למבוקש.

«נסמן» את תשובה (3).

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא הסקה משתי התאוריות. גם פלאנק וגם איינשטיין נשענים על ההנחה שהאנרגיה מגיעה במנות בדידות (קוונטים): פלאנק טען זאת לגבי קרינה הנפלטת מגוף שחור, ואיינשטיין הרחיב זאת לכל קרינה אלקטרומגנטית. אם יוכח שהאנרגיה יכולה לקבל כל ערך — כלומר רציפה — תופרך הנחת המנות הבדידות שבבסיס שתי התאוריות. נבחן:

(1) 'הוא היה סותר את שתי התאוריות' — שתיהן מניחות בדידוּת שהממצא הרציף מבטל.

(2) סותר רק את פלאנק — לא נכון; גם איינשטיין מניח בדידוּת (ואף באופן רחב יותר) — נפסל.

(3) סותר רק את איינשטיין — לא נכון; גם פלאנק מניח בדידוּת עבור גוף שחור — נפסל.

(4) לא היה סותר אף תאוריה — הפוך מן ההיגיון — נפסל.

המלכודת: להחמיץ שאיינשטיין הרחיב את הבדידוּת לכל קרינה, ולכן הממצא הרציף פוגע גם בו.

«נסמן» את תשובה (1).

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא בחירת כותרת, והכלי הוא לזהות את הנושא המרכזי שחוצה את כל הקטע. הקטע מוליך מבעיית הקרינה של גוף שחור, דרך פתרון פלאנק (קוונטים) והרחבתו על ידי איינשטיין, ועד להנחת היסודות לתורה החדשה — מכניקת הקוונטים — שהוכרה בפרס נובל. נבחן:

(1) 'תכונותיהם של גופים שחורים' — צר מדי; הגוף השחור הוא רק נקודת הפתיחה — נפסל.

(2) 'הולדתה של מכניקת הקוונטים' — לוכד בדיוק את הקשת מן הבעיה ועד לידתה של התורה החדשה.

(3) 'מקורותיה של הקרינה האלקטרומגנטית' — עוסק רק בפרט מן הפסקה השנייה, לא בכלל הקטע — נפסל.

(4) 'תמורות בעולם הפיזיקה של המאה התשע עשרה' — רחב ומטעה בתיארוך; עיקר הדרמה (פלאנק, איינשטיין, נובל) מתרחש במאה העשרים — נפסל.

המלכודת: כותרות (1) ו-(3) נכונות-לפרט אך צרות;

(4) רחבה ושגויה בתיארוך.

«נסמן» את תשובה (2).

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא זוויות במשולשים שווי-שוקיים והקשר בין זווית חיצונית לזוויות הפנימיות. נשים לב שהמשולש $ABD$ ישר-זווית ב-$B$ ושווה-שוקיים (

), ולכן זוויותיו הן $90,45,45$, כלומר

. הזווית $\angle ADC$ היא חיצונית למשולש $ADC$ בקודקוד $D$, ולכן היא שווה לסכום שתי הזוויות הפנימיות שאינן צמודות לה: $\angle DAC+\angle DCA$. במשולש $ADC$ נתון

, אז הוא שווה-שוקיים ושתי זוויות הבסיס שוות. מכיוון ש-

, נקבל

. לכן

, ואותה

«נסמן».

מסיח (1) $45^{\circ }$ מתקבל אם עוצרים אחרי $\angle BAD$ בלבד ושוכחים להוסיף את $\angle DAC$.

מסיח (2) $52.5^{\circ }$ הוא טעות חישוב ביניים.

מסיח (4) $80^{\circ }$ אינו מבוסס על שלב תקין.

המלכודת: שכחת התרומה של המשולש השני $ADC$.

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא חוקי חזקות: חזקה שלילית וחזקת שבר. חזקה שלילית פירושה היפוך הבסיס, ולכן נהפוך את השבר לחיובית:

. חזקת $\frac{1}{2}$ היא שורש ריבועי, ולכן

, ואותה

«נסמן».

מסיח (3) $\frac{3}{4}$ מתקבל מפעולה שרירותית על המספרים.

מסיח (4) $4$ מתקבל אם עוצרים ב-${\left(\frac{4}{1}\right)}^1$ ושוכחים את חזקת החצי (השורש).

מסיח (1) $1$ מתקבל אם מתעלמים מהמעריך כליל.

המלכודת: התעלמות מהסימן השלילי או משבר-המעריך.

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא פרופורציה ישרה (מחיר ליחידה). נמצא את מחיר יחידה של כל פרי: תפוח עולה

שקלים, שזיף עולה

שקלים. עכשיו נחשב $4$ תפוחים ו-$4$ שזיפים:

, ואותה

«נסמן».

מסיח (2) $21$ מתקבל מהעתקת נתון או חישוב חלקי.

מסיח (3) $22.5$ מתקבל מטעות ביחידת מחיר.

מסיח (1) $11.25$ נמוך מדי – חלוקה שגויה.

המלכודת: שימוש בכמויות המקוריות ($6$ ו-$8$) במקום ב-$4$.

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא אי-שוויונות עם מספר בין $0$ ל-$1$ ומספר גדול מ-$1$. הדרך היעילה היא לפסול ביטוי שיש לו דוגמה נגדית שאינה גדולה מ-$1$. נבחן את $\frac{b}{a}$: מכיוון ש-$b>1$ ו-$0<a<1$, חלוקה ב-$a$ (מספר קטן מ-$1$) רק מגדילה, ולכן $\frac{b}{a}>b>1$ תמיד. אותה

«נסמן».

מסיח (1) $b-a$ נפסל: אם

אז

.

מסיח (3) $b\cdot a$ נפסל: אם

אז

.

מסיח (4) $a^b$ נפסל: בסיס בין $0$ ל-$1$ בחזקה חיובית נשאר קטן מ-$1$.

המלכודת: לבדוק רק דוגמה אחת ולא ערכים קיצוניים.

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא בעיות הספק – נעבוד ביחידות של ימי-פועל. שווי העבודה הכולל: שני פועלים כפול $10$ ימים

ימי-פועל. ביומיים הראשונים עבדו שני הפועלים יחד:

ימי-פועל בוצעו. נותרו

ימי-פועל. מכאן ואילך עובד פועל אחד בלבד, ולכן נותרו לו $16$ ימי עבודה, ואותה

«נסמן».

מסיח (4) $14$ מתקבל אם מחסירים בטעות רק יומיים.

מסיח (2) $12$ מתקבל מחישוב חלקי של העבודה שנעשתה.

מסיח (1) $10$ מתעלם מכך שהפועל השני הפסיק.

המלכודת: לספור ימי-לוח במקום ימי-פועל.

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא תרגום טענה על ממוצעים לאי-שוויון אלגברי. נתון $\frac{a+b+c}{3}>\frac{a+x+y}{3}$. נכפיל את שני האגפים ב-$3$ ונקבל $a+b+c>a+x+y$, ואז נחסר $a$ משני האגפים: $b+c>x+y$. נחלק ב-$2$: $\frac{b+c}{2}>\frac{x+y}{2}$ — כלומר הממוצע של $b$ ו-$c$ גדול מהממוצע של $x$ ו-$y$, ואותה

«נסמן».

מסיח (1) ומסיח (2): מטענה על סכומים אי אפשר להסיק אי-שוויון על איברים בודדים; דוגמה נגדית

מקיימת $b+c>x+y$ אך $x<b$ אינו מתקיים.

מסיח (4) נפסל מפני שטענה (3) כן נובעת בהכרח.

המלכודת: לקפוץ ממסקנה על סכום/ממוצע למסקנה על איבר בודד.

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא שאריות בחלוקה ותלות בנתונים לא-קבועים. מספר העוגיות תלוי בכמה מספרים זוגיים ואי-זוגיים יש בטווח, וזה משתנה לפי $n$ ו-$m$. הדרך הבטוחה היא לבדוק דוגמאות ולראות שהשארית אינה קבועה. ל-

: המספרים $1$ (אי-זוגי, $1$) ו-$2$ (זוגי, $2$), סך $3$ עוגיות, שארית $0$. ל-

:

עוגיות, שארית $2$. אפשר גם למצוא דוגמה עם שארית $1$. מכיוון שהתקבלו שאריות שונות, אף אחת מ-(1),(2),(3) אינה מתחייבת, ולכן

«נסמן» את (4). מסיחים (1),(2),(3) נפסלים כי כל אחד נכון רק בחלק מהמקרים, לא בהכרח.

המלכודת: לבדוק דוגמה אחת בלבד ולהכליל ממנה.

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא מספר דו-ספרתי כ-$10A+B$ ובדיקת ריבועים. אנחנו מחפשים מספר דו-ספרתי שהוא ריבוע שלם, ושסכום ספרותיו בריבוע שווה למספר עצמו. הריבועים הדו-ספרתיים הם $16,25,36,49,64,81$. נבדוק את סכום הספרות בריבוע: עבור $81$ סכום הספרות הוא

, ו-

— בדיוק המספר עצמו. לכן

, כלומר

, ואותה

«נסמן».

מסיח (1) $6$,

מסיח (4) $4$ ומסיח (3) $3$ מתקבלים אם בוחרים ריבוע אחר (למשל $A=6$ מתוך $64$) בלי לוודא שסכום הספרות בריבוע מחזיר את המספר — ל-$64$ סכום הספרות $10$ ו-

.

המלכודת: לעצור על ריבוע כלשהו בלי לאמת את התנאי

.

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא יחס שטחים בריבועים. יחס אורכי הצלעות $1:3:5$ נותן יחס שטחים $1:9:25$ (נניח שטחים $1,9,25$). השטח המקווקו הוא הטבעת האמצעית — הריבוע האמצעי פחות הריבוע הקטן:

. השטח הכהה הוא הטבעת החיצונית — הריבוע הגדול פחות האמצעי:

. לכן היחס הוא

, ואותה

«נסמן».

מסיח (1) $\frac{5}{3}$ ומסיח (4) $\frac{5}{2}$ מתקבלים אם משתמשים ביחס הצלעות ($1:3:5$) במקום ביחס השטחים.

מסיח (3) $3$ מתקבל מחישוב שגוי של אחת הטבעות.

המלכודת: לחשב יחס בין הריבועים המלאים במקום בין הטבעות.

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא נפח גליל וקצב מילוי. תחילה נמצא את הרדיוס מההיקף:

, ולכן

. שטח הבסיס

. הנפח $=$ שטח הבסיס כפול הגובה

מ"ק. בקצב של $1$ מ"ק לדקה, המילוי אורך $27$ דקות, ואותה

«נסמן».

מסיח (4) $24$ ומסיח (1) $21$ מתקבלים מטעות בהעלאת $\sqrt{\pi }$ בריבוע או מבלבול בין היקף לרדיוס.

מסיח (3) $30$ הוא עיגול שגוי.

המלכודת: לשכוח שהעלאת $\frac{3}{\sqrt{\pi }}$ בריבוע מבטלת את ה-$\pi$ במכנה.

תשובה (2) נכונה. הנושא הוא תרגום אחוזים למשוואה. נתרגם:

. נכפיל את שני האגפים ב-$100$:

. נפתח סוגריים:

, נעביר אגפים:

, ולכן

, ואותה

«נסמן».

מסיח (1) $\frac{1}{5}$ מתקבל מיחס $\frac{7}{35}$ בלי הגורם $(x+2)$.

מסיח (3) $\frac{2}{3}$ ומסיח (4) $\frac{2}{5}$ מתקבלים מטעויות בהעברת אגפים או בפתיחת הסוגריים.

המלכודת: לשכוח לכפול את ה-$2$ בתוך הסוגריים.

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא שטח טרפז. הממוצע של שני השטחים הקטנים הוא $18$, ולכן סכומם — שהוא שטח הטרפז הגדול $ABCD$ — הוא

סמ"ר. נשתמש בנוסחת שטח הטרפז

, ונציב $AB=9$ ו-$h=6$:

, כלומר

, ומכאן

, ולכן $DC=3$ ס"מ, ואותה

«נסמן».

מסיח (2) $6$ מתקבל אם משתמשים בממוצע $18$ במקום בסכום $36$.

מסיח (1) $5$ ומסיח (4) $4$ מתקבלים מטעויות אריתמטיות.

המלכודת: לשכוח שממוצע שני השטחים כפול $2$ נותן את שטח הטרפז הגדול.

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא ניתוח כמויות עם אילוצי חלוקה. נתון שמספר האדומים שווה לסכום השחורים והלבנים, ולאחר הוצאת $3$ כדורים נשאר מספר שווה מכל צבע — נסמן אותו $k$ בכל צבע, כך שאחרי ההוצאה יש $3k$ כדורים. לפני ההוצאה היו $3k+3$ כדורים, וכמות האדומים היא בדיוק חצי מהם:

. נבדוק את התשובות. עבור $R=3$ נקבל $k=1$: אפשר לסדר מצב תקין (למשל $3$ אדומים, $1$ לבן ו-$2$ שחורים לפני, ולאחר הוצאת $2$ אדומים ו-$1$ שחור נשאר $1$ מכל צבע). זהו המצב היחיד שמתחלק כראוי, ואותה

«נסמן».

מסיח (1) $5$: מוביל ל-$10$ כדורים ואחרי הוצאת $3$ נשארים $7$ שאינם מתחלקים ב-$3$ — נפסל.

מסיח (2) $2$: $4$ כדורים, שארית $1$ — נפסל.

מסיח (4) $4$: $8$ כדורים שאינם מתחלקים בשלוש בהוצאת $3$ שווה — נפסל.

המלכודת: לשכוח שסך הכדורים הנותרים חייב להתחלק ב-$3$.

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא הסתברות של אירועים תלויים. אנחנו מחפשים הסתברות משותפת: לטעות בראשון וגם להצליח בשני. בניסיון הראשון, דוד יכול לבחור אחד מ-$9$ מספרים שאינם הנכון, ולכן הסתברות הטעות היא $\frac{9}{10}$. בניסיון השני נותרו $9$ מספרים אפשריים (הוא חייב לנחש מספר אחר מהקודם), ובדיוק אחד מהם נכון, ולכן הסתברות ההצלחה בהינתן טעות בראשון היא $\frac{1}{9}$. נכפיל:

, ואותה

«נסמן».

מסיח (3) $\frac{9}{10}$ הוא רק הסתברות הטעות בראשון.

מסיח (2) $\frac{1}{9}$ הוא רק ההצלחה המותנית.

מסיח (4) $\frac{2}{9}$ מתקבל מחישוב שגוי.

המלכודת: לעצור אחרי אחד השלבים במקום לכפול את שתי ההסתברויות.

תשובה (1) נכונה. הנושא הוא חישוב שטח בעזרת חיסור צורות. הצורה הכהה היא כוכב קעור סימטרי סביב הראשית, שקודקודיו ב-$(0,1),(1,0),(0,-1),(-1,0)$. נתבונן ברביע אחד (למשל הרביע הראשון): שם יש ריבוע יחידה $1\times 1$ (שטח $1$), ומתוכו נחסרת רבע-עיגול ברדיוס $1$ ששטחו

. השטח הכהה בכל רביע הוא $1-\frac{\pi }{4}$. יש ארבעה רביעים כאלה, ולכן השטח הכולל

, ואותה

«נסמן».

מסיח (3) $4-\frac{\pi }{2}$ ומסיח (4) $\frac{\pi }{2}$ מתקבלים אם מחשבים חצי מהמעגלים או טועים בכמות הרביעים.

מסיח (2) $\pi$ הוא שטח המעגל המלא — טעות של חישוב הצורה המשלימה.

המלכודת: לחשב את השטח הלבן (רבעי העיגול) במקום את הצורה הכהה.

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא אי-שוויונות עם ריבוע. נשים לב ש-$a^2\ge 0$ תמיד, ולכן

. נבדוק את $0<b+5$: נציב

ונקבל

, וזה תמיד חיובי (סכום של ריבוע אי-שלילי ו-$3$), ולכן האי-שוויון מתקיים בהכרח. אותה

«נסמן».

מסיח (1) $b<a$ נפסל: עבור $a$ גדול $b>a$.

מסיח (2) $1<|b|$ נפסל: עבור $a=1$ מתקבל $b=-1$ ואז

, לא גדול ממש.

מסיח (3) $0<a-2$ נפסל: אין מידע ש-$a>2$ (למשל $a=0$).

המלכודת: לחפש אי-שוויון שתלוי ב-$a$ עצמו במקום להיאחז בחסם $a^2\ge 0$.

תשובה (3) נכונה. הנושא הוא הסקה מטבלה והשוואת עלויות. מהטבלה: עלות ההקמה של בית חולים אחד היא $800$ (אלפי דולרים), ועלות ההפעלה השנתית של בית חולים אחד היא $250$ (אלפי דולרים). נחלק את תקציב ההקמה בעלות ההפעלה השנתית:

. מכיוון שמדובר בהפעלה מלאה של בתי חולים שלמים, נעגל כלפי מטה ל-$3$, ואותה

«נסמן».

מסיח (4) $4$ מתקבל מעיגול כלפי מעלה, אך $3.2$ אינו מספיק ל-$4$ הפעלות מלאות.

מסיח (1) $5$ ומסיח (2) $2$ מתקבלים משימוש בערכי עלות שגויים מהטבלה.

המלכודת: לעגל $3.2$ כלפי מעלה במקום מטה.

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא הסקה מטבלה עם חלוקה שלמה. שנת $1982$ שייכת לעשור $1980\text{-}1989$, ובעשור זה מספר התושבים לכל תחנת משטרה הוא $18$ אלף. המדינה פותחת תחנה לכל $18$ אלף תושבים ומתעלמת מהשארית. כדי שיפעלו בדיוק $4$ תחנות משטרה, צריך לפחות

אלף תושבים; ועד פחות מ-

אלף (אחרת הייתה נפתחת תחנה חמישית). לכן הטווח הוודאי הוא $72,000$ עד $89,999$, ואותה

«נסמן».

מסיח (2) $90,000\text{-}99,999$ מתחיל בדיוק בערך שכבר פותח תחנה חמישית.

מסיח (1) ומסיח (3) משתמשים בערכי תושבים-לתחנה מעשורים אחרים.

המלכודת: לקחת את הגבול העליון כ-$90,000$ במקום $89,999$.

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא הסקה מטבלה וחישוב חיסכון. שנת $1993$ שייכת לעשור $1990\text{-}1999$, ובו נפתח בית חולים לכל $30$ אלף תושבים. מכאן מספר בתי החולים בעיר:

בתי חולים. החיסכון לכל בית חולים הוא

אלף דולר. לשלושה בתי חולים:

אלף דולר, ואותה

«נסמן».

מסיח (3) $250$ מתקבל מבלבול בין העלות המקורית לחיסכון.

מסיח (2) $200$ הוא העלות החדשה, לא החיסכון.

מסיח (1) $100$ מתקבל אם סופרים רק שני בתי חולים.

המלכודת: לשכוח לכפול את החיסכון במספר בתי החולים ($3$).

תשובה (4) נכונה. הנושא הוא הסקה מטבלה בשני עשורים שונים. נחשב אילו תחנות פעלו בכל שנה. בשנת $1968$ (עשור $1960\text{-}1969$, $14$ אלף תושבים): מרפאות

, בתי ספר

, ולא נפתחו בתי חולים, כיבוי אש או משטרה. עלות הפעלה שנתית:

. בשנת $1998$ (עשור $1990\text{-}1999$, $9$ אלף תושבים): מרפאות

, בתי ספר

, ושוב ללא בתי חולים/כיבוי/משטרה. עלות הפעלה:

. ההפרש

, ואותה

«נסמן». למרות שהעשורים שונים, כמות התחנות מכל סוג יצאה זהה ($9$ מרפאות ו-$4$ בתי ספר), ולכן אין הפרש בעלות. מסיחים (1) $50$, (2) $20$, (3) $30$ מתקבלים אם טועים בספירת תחנה נוספת/חסרה או בערכי ההפעלה.

המלכודת: להניח שהפרש התושבים גורר בהכרח הפרש עלות.

תשובה (2) נכונה. זו בעיית סדרה חשבונית עם הפרש קבוע של $1$: כל עצירה גדולה ב-$1$ מקודמתה. הנתון הוא שהעצירה השלישית = $7$, ולכן נלך אחורה: עצירה שנייה = $6$, ראשונה = $5$. מכאן קדימה: $5,6,7,8,9,10,11$ לשבע העצירות. נסכם:

.

נבחן את המסיחים:

(1) $49$ נובע מטעות של $7\times 7$ (שבע עצירות כפול שבע מנגינות) — התעלמות מכך שכל עצירה שונה;

(3) $64$ ו-(4) $68$ נובעים מנקודת-פתיחה שגויה (התחלה מ-$7$ במקום מ-$5$, או ספירת עצירה נוספת).

המלכודת: לזהות שהעצירה השלישית היא $7$ ולשחזר אחורה את שתי הראשונות.

«נסמן» את $56$.

תשובה (1) נכונה. הכלי הוא זיהוי שהמשוואה השנייה מכילה את הביטוי של הראשונה. נשים לב ש-

.

נציב:

, כלומר

ולכן

.

נבחן את המסיחים:

(2) $5$ ו-(3) $-30$ נובעים מטעויות סימן/חילוק (שכחת המינוס או אי-חלוקה ב-$3$);

(4) 'אי אפשר לדעת' היא מלכודת למי שלא הבחין שאין צורך בערכי $x,y$ בנפרד — מספיק הביטוי $x+2y$.

«נסמן» את $-10$.

תשובה (3) נכונה. הכלי הוא חלוקת המשושה המשוכלל לשישה משולשים שווי-צלעות (זווית ראש $60°$). האלכסון הקצר $AC$ מדלג על קודקוד אחד ($B$), והוא בעצם פעמיים הגובה במשולש שווה-צלעות שצלעו $2$. הגובה במשולש שווה-צלעות שצלעו $a$ הוא

, ולכן

.

נבחן את המסיחים:

(1) $\frac{\sqrt{3}}{2}$ הוא הגובה של יחידת-צלע $1$ — קטן מדי;

(2) $2$ הוא אורך הצלע עצמה (בלבול בין צלע לאלכסון);

(4) $4$ הוא האלכסון הארוך (הקוטר $=2a$) העובר דרך המרכז — טעות בזיהוי איזה אלכסון.

«נסמן» את $2\sqrt{3}$.

תשובה (3) נכונה. הכלי הוא המשפט: זווית היקפית הנשענת על קוטר שווה $90°$. מכיוון ש-$CD$ קוטר, הזווית $DBC$ (הנשענת עליו) שווה $90°$. במשולש $BCD$: סכום הזוויות $180°$, ולכן

(כאשר

). כעת נשים לב שהזווית $\beta$ (בקודקוד $A$) והזווית $\angle BDC$ (בקודקוד $D$) נשענות על אותה קשת $BC$, ולכן הן שוות:

. מכאן

.

נבחן את המסיחים:

(1) $\alpha <\beta$ ו-(2)

אינם מוכרחים — היחס בין $\alpha ,\beta$ תלוי במיקום הנקודות;

(4)

אין לו בסיס בנתונים.

המלכודת: לחבר את זווית ההיקפית על הקוטר עם משפט הזוויות ההיקפיות על אותה קשת.

«נסמן» את

.

תשובה (3) נכונה. הכלי הוא רַצְיוֹנָלִיזַצְיָה של שורשים במכנה. נפתח:

, וכן

. נסכם:

.

נבחן את המסיחים:

(1) $\sqrt{2}$ הוא רק האיבר השני;

(2) $2$ נובע מטעות בהמרת $\sqrt{8}$;

(4) $2\sqrt{2}$ הוא רק האיבר הראשון (שכחת האיבר השני).

המלכודת: לזכור ש-

ולהוסיף את שני האיברים.

«נסמן» את $3\sqrt{2}$.

תשובה (2) נכונה. הכלי הוא משפט פיתגורס במרחב. $B$ הוא מרכז הפאה התחתונה, ולכן ההיטל של $A$ על הפאה התחתונה הוא קודקוד תחתון, שמרחקו מ-$B$ הוא חצי אלכסון הפאה: אלכסון הריבוע שצלעו $2$ הוא $2\sqrt{2}$, וחציו $\sqrt{2}$. הגובה האנכי מ-$A$ להיטלו הוא המקצוע $2$. במשולש ישר-זווית:

, ולכן

.

נבחן את המסיחים:

(1) $\sqrt{5}$ נובע משימוש בחצי-מקצוע במקום בחצי-אלכסון;

(3) $\sqrt{7}$ ו-(4) $\sqrt{8}$ נובעים משימוש באלכסון פאה שלם ($2\sqrt{2}$) במקום בחציו — $\sqrt{8}$ הוא בעצם אלכסון הפאה, ו-$AB$ עם אלכסון-מרחב שלם ייתן $\sqrt{12}$.

המלכודת: להשתמש בחצי אלכסון הבסיס.

«נסמן» את $\sqrt{6}$.

תשובה (1) נכונה. הכלי הוא ספירת סידורים תחת אילוץ סדר מלא. הדרישה היא שהערכים יעלו מהתחתון לעליון — כלומר סדר עולה מלא של חמישה ערכים שונים. לחמישה ערכים שונים יש בדיוק סידור עולה אחד ויחיד.

נבחן את המסיחים:

(2) $2$ מניח אולי שני כיוונים (עולה/יורד) — אך התנאי קובע רק עולה;

(3) $10$ ו-(4) $25$ נובעים מספירת צירופים/סידורים חלקיים (

, או

) — בלתי רלוונטיים כאן.

המלכודת: להבין שסדר עולה של ערכים שונים הוא יחיד.

«נסמן» את $1$.

תשובה (4) נכונה. הכלי הוא קריאת שני המיקומים בזמן נתון והפרש-המשבצות ביניהם. בשעה $9:00$ אנו קוראים אנכית את מיקום הרוכב ואת מיקום ההולך: ההפרש ביניהם הוא $6$ משבצות, וכל משבצת אנכית = $2$ ק"מ, ולכן המרחק

ק"מ.

נבחן את המסיחים:

(1) $6$ הוא מספר המשבצות עצמו (שכחת ההכפלה ב-$2$);

(2) $8$ ו-(3) $10$ נובעים מקריאה שגויה של מספר המשבצות בין הקווים.

המלכודת: כל משבצת אנכית שווה $2$ ק"מ, לא $1$.

«נסמן» את $12$.

תשובה (4) נכונה. הכלי הוא זיהוי גובה נקודת-האמצע וקריאת הזמן שבו קו ההולך חוצה אותו. נקודת האמצע בין $A$ ל-$B$ נמצאת בגובה $15$ ק"מ, כלומר $7.5$ משבצות מ-$A$. עוקבים אחר קו הולך הרגל (היורד מ-$B$) עד שהוא מגיע לגובה זה — הוא חוצה אותו סמוך לשעה $13:20$.

נבחן את המסיחים:

(1) $10:30$, (2) $11:15$ ו-(3) $12:00$ הם זמנים שבהם ההולך עדיין מעל גובה האמצע.

המלכודת: לחפש את החצייה של קו ההולך דווקא בגובה $15$ ק"מ, לא של הרוכב.

«נסמן» את $13:20$.

תשובה (1) נכונה. הכלי הוא חישוב מהירות קבועה מתוך התרשים והחלתה על כל המסלול ללא עצירות. מהתרשים, הולך הרגל עובר $2$ ק"מ ב-$40$ דקות, כלומר מהירותו $3$ קמ"ש. הולכת הרגל שומרת על מהירות זו לאורך כל המסלול $30$ ק"מ ובלי לעצור, ולכן זמן ההליכה שלה הוא

שעות. היא יצאה ב-$6:00$, ולכן מגיעה ב-$16:00$.

נבחן את המסיחים:

(2) $17:00$, (3) $18:00$ ו-(4) $19:00$ מוסיפים בטעות את זמני העצירה של הולך הרגל — אך היא אינה עוצרת.

המלכודת: הולכת הרגל אינה נחה, ולכן זמנה קצר מזמן ההולך המקורי.

«נסמן» את $16:00$.

תשובה (2) נכונה. הכלי הוא זיהוי קטעים אופקיים (מנוחה) בשני הגרפים והשוואת המיקום והזמן שלהם. מהתרשים קיים גובה (מיקום) שבו גם הרוכב וגם ההולך שהו במנוחה — קטע אופקי בכל אחד מהקווים באותו מיקום — אך הקטעים האופקיים אינם מתרחשים באותו פרק זמן.

נבחן את המסיחים:

(1) 'באותו מקום ובאותו זמן' — שגוי, כי אין חפיפה בזמן בין קטעי המנוחה;

(3) 'לא שהו במנוחה אף פעם באותו זמן' — נכון בפני עצמו לגבי זמן, אך מפספס שהיה מקום משותף; ובכל זאת הטענה השלמה והמדויקת יותר היא (2);

(4) 'לא נפגשו כלל' — שגוי, שכן הקווים מצטלבים (נפגשו).

המלכודת: הבחנה בין 'אותו מקום' ל'אותו זמן'.

«נסמן» את טענה (2).

תשובה (3) נכונה. הכלי הוא זיהוי מדרג ההשפעה של הפעולות: החזקה משפיעה חזק יותר מהכפל, והכפל חזק יותר מהחיבור. לכן נמקסם קודם את $x^y$: מבין האפשרויות

גדול מ-

, ולכן

. נותרו $z,w\in \{1,2\}$; כדי למקסם $81\cdot z+w$ ניקח

:

.

נבחן את המסיחים:

(1) $83$ נובע מ-$4^{...}$ או השמות שגויות;

(2) $129$ נובע מבחירת $z=1$ במקום $z=2$ ($81\cdot 1+...$ או

);

(4) $249$ הוא ערך שאינו ניתן להשגה עם $1,2,3,4$ (מלכודת של 'גדול יותר תמיד עדיף').

המלכודת: $3^4>4^3$, וההקצאה של הנעלמים הנותרים לכפל לפני החיבור.

«נסמן» את $163$.

תשובה (2) נכונה. הכלי הוא הקשר בין שינוי בסכום לשינוי בממוצע: תוספת לסכום מתחלקת על מספר התלמידים. ציונו של גיא עלה ב-

נקודות, כלומר סכום הציונים גדל ב-$40$. הממוצע עלה ב-

. אם $n$ מספר התלמידים, אזי

ולכן $n=20$.

נבחן את המסיחים:

(1) $27$, (3) $37$ ו-(4) $40$ אינם מקיימים

; בפרט (4) $40$ הוא גודל התוספת עצמה (בלבול בין התוספת למספר התלמידים).

המלכודת: השינוי בממוצע = השינוי בסכום חלקי מספר התלמידים.

«נסמן» את $20$.

תשובה (3) נכונה. הכלי הוא סידור אגפים ופירוק לגורמים. נסדר:

, כלומר

, ולכן

. מכאן $y=x$ או

.

נבחן את המסיחים:

(1) $y=x$ — אפשרי (הפתרון הראשון);

(2)

— אפשרי (הפתרון השני);

(4) $y=0$ — אפשרי, כי

נותן $x=1$ (מותר, שכן $x\ne 0$);

(3) $y=-x$ — בלתי אפשרי: אם $-x=x$ אז $x=0$ (אסור), ואם

אז $0=1$ (סתירה). לכן $-x$ הוא הערך היחיד שאינו יכול להתקיים.

המלכודת: לבדוק את כל ארבעת המועמדים מול שני הפתרונות $y=x$ ו-

.

«נסמן» את $-x$.

תשובה (4) נכונה. הכלי הוא נוסחאות היקף ושטח של מעוין. במעוין כל הצלעות שוות $a$, ולכן ההיקף $=4a$. השטח (בסיס × גובה) $=a\cdot h$. הנתון קובע היקף = שטח:

. נצמצם ב-$a$ (חיובי) ונקבל $h=4$.

נבחן את המסיחים:

(1) 'אי אפשר לדעת' — שגוי, שכן ה-$a$ מצטמצם והגובה נקבע חד-משמעית;

(2) $2$ נובע מטעות בצמצום;

(3) $\frac{\sqrt{3}a}{2}$ הוא גובה של משולש שווה-צלעות — לא רלוונטי כאן ותלוי ב-$a$.

המלכודת: להשוות

ולצמצם.

«נסמן» את $4$.

תשובה (4) נכונה. הכלי הוא פירוק העצרת וצמצום. נפתח את המונה:

.

נציב: $\frac{101\cdot 100\cdot 99\cdot 98!}{100\cdot 98!}$. נצמצם את $100$ ואת $98!$ ונקבל $101\cdot 99$.

נחשב:

.

נבחן את המסיחים:

(1) $9,009$, (2) $9,090$ ו-(3) $9,099$ הם תוצאות של טעויות כפל/צמצום קרובות.

המלכודת: לפרק את $101!$ עד $98!$ כדי לצמצם נכון.

«נסמן» את $9,999$.

תשובה (1) נכונה. הכלי הוא ביטוי כל החודשים במונחי החודש הראשון $a$ ובדיקת גבולות.

נסמן חודש ראשון $=a$ (כאשר $a>1000$), חודש שני $=4a$, ולכן חודשיים ראשונים $=5a$. חודש שלישי גדול מ-$5a$. הסכום הכולל

. לכן חלקו של החודש הראשון מהכלל:

— כלומר פחות מ-$10\%$ בהכרח.

נבחן את המסיחים:

(2) 'יותר מ-$10\%$' — הפוך מהנכון;

(3) 'פחות מ-$6,000$' — לא מוכרח, כי $a$ יכול להיות גדול מאוד ואז $4a>6000$;

(4) 'יותר מ-$6,000$' — גם לא מוכרח, כי $a$ יכול להיות קרוב ל-$1000$ ואז $4a\approx 4000<6000$.

המלכודת: הביטוי 'בהכרח' דורש שהטענה תתקיים לכל $a>1000$.

«נסמן» את טענה (1).

תשובה (1) נכונה. הכלי הוא תכונות חלוקה של מכפלת מספרים עוקבים ושל ראשוני. מספר ראשוני $a>10$ הוא אי-זוגי ואינו מתחלק ב-$3$. הביטוי $(a+1)(a+2)$ הוא מכפלת שני מספרים שלמים עוקבים, ולכן אחד מהם זוגי — מכאן חלוקה ב-$2$. כמו כן, מבין שלושת המספרים העוקבים $a,a+1,a+2$ אחד מתחלק ב-$3$, ומאחר ש-$a$ (ראשוני $>3$) אינו מתחלק ב-$3$, בהכרח $a+1$ או $a+2$ מתחלק ב-$3$. לכן המכפלה מתחלקת ב-$2$ וב-$3$, כלומר ב-$6$.

נבחן את המסיחים:

(2) $9$ — לא מוכרח (למשל $a=11$:

, ו-$156$ אינו מתחלק ב-$9$);

(3) $13$ — נפסל כי $a=13$ נותן

שאינו מתחלק ב-$13$;

(4) $4$ — נפסל כי $a=13$ נותן $210$ שאינו מתחלק ב-$4$.

המלכודת: מכפלת עוקבים נותנת רק זוגיות אחת ($2$), והשלישייה מבטיחה גורם $3$.

«נסמן» את $6$.

תשובה (1) נכונה. הכלי הוא הקשר בין יחס אורכים ליחס שטחים: יחס השטחים הוא ריבוע יחס האורכים. יחס קני המידה בין בונדק לאזורה הוא

— כלומר אותה צלע במפה מייצגת במציאות אורך גדול פי $10$ בבונדק. מאחר שהמגרשים ריבועים, יחס השטחים הוא

. (חישוב ישיר: אזורה

ס"מ, שטח $250,000$ סמ"ר; בונדק

ס"מ, שטח $25,000,000$ סמ"ר; היחס $100$.)

נבחן את המסיחים:

(2) $25$ נובע מבלבול קנה מידה;

(3) $10$ הוא יחס האורכים בלבד (שכחת ההעלאה בריבוע);

(4) $5$ הוא אורך הצלע במפה — לא רלוונטי.

המלכודת: יחס שטחים = (יחס אורכים)${}^2$.

«נסמן» את פי $100$.

תשובה (4) נכונה. הכלי הוא פירוק כל נסיעה לשני מקטעים מהצומת $O$ ופתרון מערכת משוואות.

נסמן את זמני הנסיעה מ-$O$ אל התחנות: $x=OA$, $y=OB$, $z=OC$ (בדקות). כל נסיעה עוברת דרך $O$:

,

,

. נחבר את שלושתן:

ולכן

. כדי לבודד את $y$ נחסר את המשוואה

:

.

נבחן את המסיחים:

(1) $10$, (2) $15$ ו-(3) $20$ הם ערכי המקטעים האחרים ($x=15$, $z=5$) או תוצאות חיסור שגוי; בפרט

הוא מלכודת נפוצה.

המלכודת: הנעלם המבוקש הוא $y=OB$, שמתקבל מחיסור המשוואה שאינה מכילה אותו.

«נסמן» את $25$.

תשובה (2) נכונה. הרמז המרכזי: המדינה נאלצת לייבא מים (import water) — כלומר חסר לה מים.

נעבור על המסיחים:

(1) notion = רעיון — אין קשר למחסור במים;

(3) complex = מורכב/סבוך — לא מסביר מדוע ייבאו מים;

(4) fabric = בד — לא קשור כלל. רק (2) shortage = מחסור מתאים לסיבה (בעקבות מחסור חמור במים → יבוא). מלכודת: המילה החסרה היא שם-עצם שלילי. את shortage

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. הרמז: 'to form a single organization' — שתי ליגות הופכות לאחת.

נעבור על המסיחים:

(1) gestured = החווה ביד — לא קשור;

(2) clashed = התנגשו — הפך מאיחוד;

(4) intruded = פלשו — מרמז על מאבק. רק (3) merged = התמזגו מתאים בדיוק. מלכודת: clashed מפתה כי מדובר בשתי ישויות, אך ההקשר חיובי. את merged

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. הרמז: הוא נלקח שבי (taken prisoner) כשהרומאים ____ את עירו — לקיחת שבי נובעת מכיבוש.

נעבור על המסיחים:

(1) hosted = אירחו — סותר שבי;

(2) centered = מירכזו — לא מתאים;

(3) furnished = ריהטו/סיפקו — לא קשור. רק (4) captured = כבשו/לכדו מתאים. מלכודת: הקשר של מלחמה מחייב פועל תוקפני. את captured

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. הרמז: 'for wealth and territorial expansion' — שאיפה/חיפוש אחר עושר והתפשטות.

נעבור על המסיחים:

(1) siege = מצור — לא מתאים;

(2) plight = מצוקה — שלילי ולא מניע;

(4) wrath = זעם — לא קשור לעושר. רק (3) quest = חיפוש/מסע אחר מטרה מתאים. מלכודת: siege נשמע 'היסטורי' אך אינו מניע. את quest

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. הרמז: 'under the ... Jack Harvey' — שם בדוי שסופר משתמש בו.

נעבור על המסיחים:

(1) doctrine = תורה/שיטה;

(2) monologue = מונולוג;

(3) interval = מרווח זמן — איש מהם אינו שם. רק (4) pseudonym = שם בדוי מתאים (Pseudo = 'מדומה'). מלכודת: 'Jack Harvey' נשמע כשם פרטי — ואכן זהו שם עט. את pseudonym

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. הרמז: כדי למנוע מלחמה צריך לפעול מהר (לפני שתפרוץ).

נעבור על המסיחים:

(1) innocently = בתמימות;

(3) loyally = בנאמנות;

(4) artificially = באופן מלאכותי — איש מהם אינו מתאים למניעת מלחמה דחופה. רק (2) swiftly = במהירות. מלכודת: הדחיפות ('urged ... to prevent') מחייבת מהירות. את swiftly

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. הרמז: כשבדיקה ____ ממצאים לא-שגרתיים — הבדיקה 'מפיקה'/מעלה ממצאים.

נעבור על המסיחים:

(1) tends = נוטה;

(2) funds = ממן;

(3) carves = מגלף — איש מהם אינו מתאים ל-'ממצאים'. רק (4) yields = מניב/נותן תפוקה מתאים. מלכודת: funds דומה בצליל ל-finds אך משמעותו 'ממן'. את yields

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. הרמז: 'on the other hand' מורה על ניגוד — דובדבנים מקלים על ההירדמות, עגבניות לעומת זאת מפריעות.

נעבור על המסיחים:

(2) rebuke = נזיפה;

(3) ferment = תסיסה;

(4) smuggle = הברחה — איש מהם אינו מתאים לשינה. רק (1) hinder = לעכב/להפריע מתאים לניגוד. מלכודת: 'לעומת זאת' הוא המפתח — צריך פועל הפוך מ-'מקל'. את hinder

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. המשפט המקורי: ישראל שיגרה (launched) את הלווין הראשון שלה ב-1988.

נעבור על המסיחים:

(2) 'finished building' = סיים לבנות — הוספת מידע (בנייה ≠ שיגור), פסול;

(3) 'was designed' = תוכנן/עוצב — מידע שונה, פסול;

(4) 'sold' = מכרה — שינוי גמור של המשמעות, פסול. רק (1) 'sent into space' = שוגר לחלל הוא ניסוח מדויק ל-launched. מלכודת: launch אינו בנייה או תכנון — אלא שיגור. את (1)

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. המשפט המקורי: פרט לפיל (apart from), אין יונק יבשתי כבד יותר מהיפופוטם — כלומר הפיל הכי כבד, ואחריו היפופוטם.

נעבור על המסיחים:

(1) 'שניים מהכבדים ביותר' — לא מספיק מדויק, אינו קובע מי הכבד יותר, פסול;

(2) 'הפיל כמעט כבד כמו היפו' — הפוך: הפיל כבד יותר, פסול;

(4) 'היפו כבד כמו הפיל' — שוויון שאינו נכון, פסול. רק (3) משקף נכון: הפיל הכי כבד, אחריו היפו. מלכודת: 'פרט לפיל' אומר שהפיל חורג — הכבד מכולם. את (3)

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. המשפט המקורי: החשש העכשווי מהשפעות המזיקות של המסרונים מזכיר את ההסתייגויות מהטלפון בתחילת המאה ה-20 — בעבר דאגו מהטלפון, והיום מהמסרונים.

נעבור על המסיחים:

(1) 'קושי ללמוד להשתמש' — הוספת מידע (קושי לימודי ≠ חשש מנזק), פסול;

(2) 'דעות נעות מהתלהבות עד גינוי' — מדבר על טווח דעות, לא רק על החשש השלילי, פסול;

(3) 'מאז הטלפון לא היתה השפעה כה' — טוען על עוצמת השפעה, לא על החשש, פסול. רק (4) שומר על ההקבלה: דאגה אז מהטלפון = דאגה היום מהמסרונים. את (4)

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. המשפט המקורי: הסרט Bird הציג גרסה 'מחוטאת'/מופה (sanitized) של חיי צ'ארלי פרקר — כלומר הוצאו החלקים הלא-נעימים.

נעבור על המסיחים:

(2) 'הדגיש היבטים לא ידועים' — היפך (הדגשה במקום השמטה), פסול;

(3) 'תיעד את החיים הצבעוניים' — סותר את sanitized (צבעוני ≠ מופה), פסול;

(4) 'היה שנוי במחלוקת' — הוספת מידע שאינו במקור, פסול. רק (1) משקף את sanitized: החלקים הלא-נעימים הוצאו. את (1)

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. זו שאלת רעיון מרכזי — נבחר את הנושא הכללי של הקטע. הקטע כולו עוסק בספרייה הניידת (biblioburro) של סוריאנו.

נעבור על המסיחים:

(1) donkeys = החמורים — פרט בשירות הספרייה, לא הנושא;

(2) students = תלמידים — מוזכרים אך אינם מוקד הקטע;

(4) love of books = אהבה לספרים — צר מדי ולא מרכז הטקסט. רק (3) traveling library מכסה את כל הקטע. מלכודת: המסיחים הם פרטים אמיתיים מהטקסט, אך צרים מדי. את (3)

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. שאלת התייחסות כינוי — נקרא את המשפט: 'He straps pouches onto the donkeys' backs, fills them with books of all kinds' — מה הוא ממלא בספרים? את ה-pouches (התיקים).

נעבור על המסיחים:

(2) donkeys — לא ממלאים חמורים בספרים;

(3) books — לא הגיוני ('ממלא ספרים בספרים');

(4) people — לא מוזכרים כנשא המילוי. רק (1) pouches הגיוני. מלכודת: donkeys קרוב יותר ל-them במשפט, אך מבחינה לוגית רק התיקים מתמלאים בספרים. את (1)

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. שאלת מטרת פסקה — נשאל מה תכלית הפסקה השנייה. הפסקה מתארת את ספריית החמור של סוריאנו (השם, האזור, מספר הספרים).

נעבור על המסיחים:

(2) 'להשוות לספריות אחרות' — אין שום השוואה בפסקה, פסול;

(3) 'לתאר אזור עני בקולומביה' — מוזכר אך זה הקשר, לא תיאור המקום, פסול;

(4) 'למנות את הספרים' — מוזכרים סוגי ספרים בסוף, אך זה לא מתאר את כל הפסקה, פסול. רק (1) מתאר את כלל הפסקה. את (1)

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. שאלת משמעות מילה מההקשר — ניגש לשורה 7: 'many adults are illiterate and cannot read to their children'. ההקשר עצמו מסביר: 'cannot read' — כלומר illiterate = לא יודע קרוא.

נעבור על המסיחים:

(1) poor = עני — מוזכר בהקשר אחר (poorest regions) אך אינו פירוש המילה;

(2) too busy = עסוק — לא קשור;

(3) not in good health = לא בריא — לא קשור. רק (4) unable to read = אינו יודע לקרוא מתאים בדיוק. מלכודת: poor מפתה כי האזור עני, אך המילה עצמה = אנאלפביתי. את (4)

«נסמן».

תשובה (4) נכונה.

שים לב: זו שאלת שלילה ('is NOT') — נחפש את מה שהביבליובורו אינו. שלושת המסיחים האחרים נכונים לפי הטקסט (ולכן נפסלים):

(1) 'a traveling library' — נכון לפי שורה 5 (traveling library), לכן אינו התשובה;

(2) 'popular' — נכון לפי 'מבוגרים וילדים ממתינים בשקיקה' (שורות 11-12);

(3) 'meant to help people' — נכון לפי 'האזור העני' והעזרה לקהילה (שורות 6-7). רק (4) 'a money-making project' — מפעל לרווח — אינו נתמך בטקסט; אדרבא, זהו מיזם התנדבותי. את (4)

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. שאלת מטרה כללית של הטקסט. הטקסט מציג תופעה מדעית (תרמולומינסנציה) ואז מתאר שימושים פרקטיים (ניטור קרינה, תיאור כלי חרס).

נעבור על המסיחים:

(1) 'כיצד התגלתה' — צר מדי, מתעלם מהשימושים, פסול;

(3) 'שימושים שונים של בדיקת חום' — מתעלם מהתיאור המדעי שבפתיחה, פסול;

(4) 'התהליך שבו קרינה הופכת לאור' — פרט צר מפסקה אחת, לא מתאר את שתי הפסקאות האחרונות, פסול. רק (2) מכסה הן את התופעה והן את היישומים. את (2)

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. שאלת הסקה מהפסקה הראשונה. הפסקה אומרת 'חומרים מסוימים' (certain substances) המכילים מינרלים גבישיים — מכאן שהתופעה לא מתרחשת בכל החומרים.

נעבור על המסיחים:

(1) 'גורם לחומר לספוג קרינה' — התרמולומינסנציה היא פליטת אור, לא הספיגה, פסול;

(2) 'הופכת אור שמש לחום' — הפוך (מחום/אור ← פולטת אור), פסול;

(4) 'מעלה את טמפרטורת המינרלים' — החימום הוא הגורם, לא תוצאה, פסול. רק (3) נתמך ב-'certain substances'. את (3)

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. שאלת מטרת פסקה. הפסקה השנייה עוסקת ברוברט בויל ובתרומתו להבנת התרמולומינסנציה ('credited with advancing the understanding').

נעבור על המסיחים:

(1) 'למה ניסוייו נראים גסים' — פרט שולי במשפט אחד, לא מטרת הפסקה, פסול;

(2) 'לספק הסבר מדעי למשהו שנחשב קסם' — הפסקה לא מספקת את ההסבר המדעי עצמו, אלא מספרת על בויל, פסול;

(3) 'לתאר את ועידת 1663' — הוא פנה לאגודה, אך הפסקה אינה על הועידה, פסול. רק (4) — תרומת בויל — מכסה את כל הפסקה. את (4)

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. שאלת מטרת פסקה. הפסקה השלישית מתארת כיצד משתמשים בתרמולומינסנציה (תגי קרינה) כדי לשמור על בטיחות העובדים.

נעבור על המסיחים:

(1) 'כיצד תגי הקרינה הומצאו' — הפסקה לא מספרת על ההמצאה, פסול;

(3) 'להשוות רמות קרינה בין מקצועות' — אין השוואה כזו, פסול;

(4) 'נהלי בטיחות במקום העבודה' — כללי מדי; הפסקה ממוקדת בשימוש בתרמולומינסנציה לצורך זה, פסול. רק (2) מדויק. את (2)

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. שאלת פרט לפי הפסקה האחרונה. הפסקה מסבירה שהטכניקה משמשת לזיהוי זיופים (detect forgeries) — כלומר לאשר או לשלול את האותנטיות.

נעבור על המסיחים:

(1) 'מגבירה את כמות הקרינה בכלי חרס' — היא מודדת קרינה, לא מגבירה אותה, פסול;

(2) 'התהליך המשמש להקשיית סירי חרס' — זהו firing (השרפה), לא התרמולומינסנציה, פסול;

(3) 'רק לתקופות מסוימות' — אין הגבלה כזו בטקסט, פסול. רק (4) נתמך ב-'detect forgeries'. את (4)

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. המשפט אומר שלא נבון לקחת חומרי הרדמה או ממריצים ללא ___ רופא — ההיגיון הוא שצריך להיוועץ ברופא לפני נטילתם.

נעבור על המסיחים:

(1) supplying=לספק — לא הגיוני 'לספק רופא';

(2) alarming=מדאיג/להזעיק — לא מתאים לתחביר;

(4) accusing=להאשים — הפוך מהכוונה. נותרה (3) consulting=להתייעץ, שמשלימה בדיוק את המשמעות הזהירה של המשפט. את (3)

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. ההקשר ההיסטורי: צרפת ___ לגרמניה ב-1940, ובכל זאת דה-גול קרא להמשיך להילחם. הפועל fell to = נפלה בידי/נכנעה, מתאים בול. נבחן את השאר:

(2) kept=שמר — 'kept to Germany' חסר משמעות;

(3) drew=צייר/משך — לא מתאים;

(4) told=אמר — 'told to Germany' לא תקין ולא הגיוני. לכן נותרה (1) fell. את (1)

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. פקידי מדינה עתידיים נדרשו להוכיח ___ בהיסטוריה, שירה ופילוסופיה — כלומר בקיאות/מיומנות בתחומים אלה. proficiency=בקיאות מתאים בדיוק. המסיחים:

(1) defiance=התרסה — הפוך מהצייתנות הנדרשת;

(2) mischief=שובבות — לא רלוונטי;

(3) ferocity=אכזריות/עוצמה — לא מתאים להישג לימודי. נותרה (4) proficiency. את (4)

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. מכיוון שלצליל האות ח' אין ___ באנגלית, דוברי אנגלית מתקשים לבטאה. הכוונה: אין מקבילה/שווה-ערך. equivalent=שווה-ערך/מקבילה מתאים. המסיחים:

(2) accomplice=שותף לעבירה — לא רלוונטי;

(3) upheaval=תהפוכה — לא מתאים;

(4) oversight=פיקוח/היסח-הדעת — לא קשור לצליל. נותרה (1) equivalent. את (1)

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. פחית שנזרקת לאוקיינוס לוקח לה עד חמישים שנה ___ — כלומר להתפרק/להתכלות. decompose=להתפרק מתאים בול. המסיחים:

(2) detach=לנתק/להתנתק — פחית לא 'מתנתקת';

(3) deflate=להתרוקן מאוויר — לא רלוונטי לפחית מוצקה;

(4) diminish=לפחות/להתמעט — כללי מדי ולא מציין פירוק חומרי. נותרה (1) decompose. את (1)

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. בליז נטולת הרי-געש פעילים ורעידות אדמה, אך however (עם זאת) — היא ___ להוריקנים, כלומר נוטה/חשופה להם. prone to=נוטה ל/פגיע ל מתאים. המסיחים:

(1) prior=קודם — 'prior to' פירושו 'לפני', לא הגיוני כאן;

(3) pious=אדוק — לא רלוונטי למדינה מול סופות;

(4) partial to=מחבב — הפוך מההיגיון. נותרה (2) prone. את (2)

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. מרווין המליש היה בן 7 בלבד כשהוא ___ לבית-הספר ג'וליארד — כלומר התקבל/הוכנס. admitted to=התקבל ל מתאים. המסיחים:

(1) adjusted=הותאם — לא מתאים לקבלה למוסד;

(2) extended=הורחב — לא הגיוני על אדם;

(4) exported=יוצא (מלשון ייצוא) — הפוך מהכיוון. נותרה (3) admitted. את (3)

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. חומצה דיאוקסיריבונוקלאית, שבדרך-כלל ___ כ-DNA — כלומר מקוצרת לראשי-התיבות DNA. abbreviated=מקוצר מתאים בול. המסיחים:

(1) prescribed=נקבע/נרשם (מרשם) — לא רלוונטי;

(2) anticipated=צפוי — לא מתאים;

(3) distorted=מעוות — הפוך מהכוונה. נותרה (4) abbreviated. את (4)

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. המשפט המקורי: העיר ליברפול הוקמה (founded) על-ידי המלך ג'ון במאה ה-13. נחפש ניסוח שומר-משמעות.

(1) conquered=נכבשה — נאמר שהיא הוקמה, לא נכבשה; נפסול.

(2) moved his court=העביר את חצרו — מידע שלא נאמר; נפסול.

(3) was born=נולד — לא נאמר שהמלך נולד שם; נפסול.

(4) established=הקים — זהה בדיוק ל-founded. את (4)

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. המקור: עיצוב הקתדרלה LSF החיה מחדש (rekindled) את אמונתו (faith) של האדריכל גאודי. נחפש שמירת-משמעות.

(1) renounced his former way of life=נטש את אורח-חייו הקודם — מידע שלא נאמר; נפסול.

(2) revived his faltering career=החיה את הקריירה הדועכת — דובר על אמונה, לא על קריירה; נפסול.

(3) religious convictions were revitalized=אמונתו הדתית התחדשה — בדיוק מה שנאמר.

(4) commissioned to restore=הוזמן לשקם — הוסיף מידע ושינה מ'עיצוב' ל'שיקום'; נפסול. את (3)

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. המקור: בצרפת של המאה ה-17, היכולת לרקוד ב-Noble Style הייתה בין הסימנים (hallmarks) של חינוך אריסטוקרטי.

(1) greatly admired=זכתה להערכה רבה — שינוי משמעות; לא נאמר שהוערכה, אלא שהיא סימן-היכר; נפסול.

(2) based on dances developed by aristocrats — שינוי נושא; מדבר על מקור הריקוד; נפסול.

(3) often danced=נהגו לרקוד — שינוי מ'יכולת שהיא סימן' ל'תדירות ריקוד'; נפסול.

(4) one of the signs...was knowing how to dance — בדיוק המקור. את (4)

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. המקור: קלקוקו היא מנה פינית מובהקת, אך מעט פינים אכן טעמו ממנה (partaken of=אכלו/טעמו).

(1) not many Finns have tasted...though representative of Finnish cooking — בדיוק המשמעות.

(2) once...now only on special occasions=פעם יומיומית וכיום רק במיוחדים — מידע-זמן שלא נאמר; נפסול.

(3) do not enjoy eating it=לא נהנים לאכול — נאמר שמעטים טעמו, לא שלא נהנים; נפסול.

(4) few know how to make it=מעטים יודעים להכין — שונה מ'מעטים טעמו'; נפסול. את (1)

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. שאלת כותרת בודקת את הרעיון הכולל. הפסקה הראשונה מדגישה שהפנדה הענקית היא חיה ייחודית (unique), והשנייה שהיא בסכנת הכחדה (endangered). כותרת טובה חייבת לכלול את שני הצירים.

(1) 'A Unique Animal in Danger' — לוכד בדיוק את שניהם.

(2) 'Giant Pandas and Other Bears' — משקף רק את ההשוואה בפסקה הראשונה, מתעלם מהסכנה; נפסול.

(3) 'Bamboo Forests...' — פרט מהטקסט, לא נושא כולל; נפסול.

(4) 'A Worldwide Effort' — מאמץ עולמי לא נטען בטקסט, וגם אינו מקיף את הייחוד; נפסול. את (1)

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. הפסקה הראשונה חוזרת ומדגישה במה הפנדה שונה מדובים אחרים: תזונת-במבוק מוגבלת, אצבע-אגודל ייחודית, ואי-שינת-חורף (hibernation). זו מטרתה — להציג הבדלים.

(1) 'not really a bear'=שאינה באמת דוב — הטקסט קורא לה bear ומדגיש ייחוד, לא מכחיש שהיא דוב; נפסול.

(2) appearance=מראה — הוזכר רק הפרווה בתחילה, אינו הרעיון המרכזי; נפסול.

(3) how they spend their days — פרט (12 שעות אכילה) ולא מטרת הפסקה; נפסול.

(4) differences from other bears — בדיוק המטרה. את (4)

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. נחזור לשורה 9: הפנדה אינה אוגרת מספיק שומן כדי 'to sleep through the cold winter months, so they do not hibernate'. ההקשר משווה במפורש בין hibernate לבין שינה לאורך החורף.

(1) sleep=לישון — זהו בדיוק פשר תרדמת-החורף.

(2) eat=לאכול — הפוך, האכילה היא מה שמאפשר; נפסול.

(3) store=לאגור — נאמר על שומן, לא על התרדמה עצמה; נפסול.

(4) grow=לגדול — לא רלוונטי; נפסול. את (1)

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. הפסקה השנייה מציגה שני צדדים: הסכנות (ציד לפרווה, כריתת יערות במבוק, רעב) ואת המאמצים להצלה (איסור ציד, שמורות טבע). מטרתה לדון בשניהם.

(1) why they are hunted — פרט בפתיחה, לא כל התכלית; נפסול.

(2) argue more should be done — הפסקה מתארת, אינה טוענת שצריך יותר; נפסול.

(3) dangers + attempts to save — בדיוק שני הצירים.

(4) describe efforts...and habitat — מכסה רק את צד ההצלה ומשמיט את הסכנות; חלקי, נפסול. את (3)

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. בפסקה השנייה נאמר במפורש: 'bamboo forests are being cut down rapidly, and many giant pandas are dying of hunger' — כלומר פנדות מתות מרעב.

(1) smaller natural habitat than other animals — השוואה שלא נעשתה; נפסול.

(2) sometimes die of hunger — נתמך ישירות בטקסט.

(3) most endangered bears in the world — 'הכי בסכנה מכל הדובים' לא נטען; נפסול.

(4) live mainly on nature reserves — נאמר שיוצרים שמורות, לא שהפנדות חיות בעיקר בהן; נפסול. את (2)

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. שימו לב לשלילה: מבוקש הדבר שאינו נאמר בפסקה הראשונה.

(2) 'failure fosters understanding'=כישלון מטפח הבנה — נתמך ('the insight...they gained from their mistakes'); נפסול כתשובה.

(3) 'something to be proud of'=משהו להתגאות בו — נתמך (failure viewed as something to be envied); נפסול.

(4) 'reward failure'=מתגמלות כישלון — נתמך ('offer bonuses to employees who worked on projects that failed'); נפסול.

(1) 'ALL entrepreneurs fail' — קביעה גורפת שלא נאמרה; זה הדבר שאינו מופיע. את (1)

«נסמן».

תשובה (4) נכונה. הפסקה השנייה עוסקת בחוסר בהתמודדות עם כישלון בילדות ובמחיר שמשלמים בהמשך: כישלון הופך לחוויה זרה, ומכאן דיכאון, חרדה ולחץ בגיל הקולג'. מטרתה לדון בהשלכות של אי-חוויית כישלון.

(1) how to help overcome — עצות עזרה לא ניתנות כאן; נפסול.

(2) why children are protected — פרט בפתיחה, לא כל התכלית; נפסול.

(3) differences between students and educators — המומחים מתארים מגמה, לא הבדל-תפיסה בין שתי קבוצות; נפסול.

(4) consequences of not experiencing failure as a child — בדיוק המטרה. את (4)

«נסמן».

תשובה (1) נכונה. 'they pay the price' (שורות 13-14) — נקרא הלאה: כשכישלון הוא חוויה זרה 'it can be crippling', ומיד 'depression and anxiety are widespread among students'. המחיר הוא הסבל הנפשי.

(1) suffering from depression and anxiety — עיגון ישיר.

(2) can't afford a good college — הכסף מוזכר על שירותי ייעוץ למוסד, לא על יכולת התלמיד לממן קולג'; נפסול.

(3) working hard to be perfect — זה הרקע שקדם למחיר, לא המחיר עצמו; נפסול.

(4) no longer benefitting from unfamiliar experiences — היפוך מטעה; נפסול. את (1)

«נסמן».

תשובה (2) נכונה. שלושת המומחים מצביעים על אותו רעיון: ליהי — לילדים אין הזדמנויות להתמודד עם כישלון ולהפיק ממנו תועלת; ליסקר — 'משכנו את הילדים מחוויות למידה טבעיות'; סימונס — כשכישלון זר, כשהוא קורה הוא עלול להיות משתק. המשותף: כישלון הוא חלק חשוב מהלמידה.

(1) too many failing courses — לא נטען; נפסול.

(3) everyone should achieve perfection — הפוך מרוח הדברים; נפסול.

(4) natural experiences are most effective — רק ליסקר רמז ל'טבעי', אין הסכמה משותפת על 'הכי אפקטיביות'; נפסול. את (2)

«נסמן».

תשובה (3) נכונה. הפסקה האחרונה מציגה תוכניות קולג' המלמדות סטודנטים להבין כישלון ולצמוח ממנו: Failing Well בסמית', וכן Success-Failure ב-Harvard, Perspective ב-Princeton ו-PennFaces ב-Penn. מטרתה להציג את התוכניות הללו.

(1) methods taught in workshops — פרט (סדנאות) ולא הרעיון הכולל; נפסול.

(2) compare Smith, Harvard, Princeton — התוכניות מוצגות, לא מושוות זו לזו; נפסול.

(3) present programs that teach students to grow from failure — בדיוק המטרה.

(4) argue more universities should change — טיעון-שכנוע שלא נעשה, רק דוגמאות; נפסול. את (3)

«נסמן».