|
ג’ייד גבאי 24
חינוך מיוחד עם התמחות בחינוך בלתי- פורמלי,מכללת דוד ילין |
||||||
ג’ייד גבאי, בת 24, לומדת חינוך מיוחד – עם התמחות באומנות וספרות. היא עושה לימודי תעודה במגדר ובחינוך בלתי פורמלי, והלימודים שלה כוללים גם תעודת הוראה. ג’ייד סיימה עכשיו שנה שלישית ומתחילה רביעית – ורגע לפני שהתואר ביד, היא שיתפה אותנו בחוויות וטיפים לכל הסטודנטים הצעירים בעוד רגע מתחילים.
הדרך לתואר
“מאז שאני זוכרת את עצמי החלום זה להיות מטפלת במשחק ולעבוד עם ילדים על בעיות רגשיות. אני גם מאוד מאוד אוהבת תאטרון, אז חיפשתי מקצוע שמצד אחד יאפשר לי ללמוד אומנויות – ומצד שני שתהיה בו נגיעה טיפולית. גם התחום של חינוך בלתי פורמלי מאוד עניין אותי, אבל הכי חשוב לי היה האפיק הטיפולי – שזה גושפנקה למקצוע, ואם אפשר גם תיאטרון הרי זה משובח.” ”מצאתי את כל הדברים האלה בתואר שבחרתי לעצמי – תואר בחינוך מיוחד עם אומנויות, שמגיע עם תעודת הוראה מובנית.”
“בית הספר הפורמלי מוציא את כל הכיף מהלמידה. לא הולך מספיק עם הלב של התלמידים. אני חוויתי את המערכת כקשה ולא מאפשרת – גם למורים וגם לתלמידים.” “חיפשתי משהו שאני יכולה לעשות דרכו שינוי. אני לא רואה את עצמי עובדת כמורה, אבל חינוך זה מעבר לבית ספר בחוויה שלי.”
על הלימודים בדוד ילין
“בדוד ילין מאפשרים הרבה חופש ובחירה – וזה יכול להיות יתרון גדול וחיסרון גדול. אני לומדת גם חינוך בלתי פורמלי, גם מיוחד, גם אומנויות, גם ספרות וגם תעודת הוראה – ויכולתי גם קיימות, אבל נגמר לי המקום במערכת. מבחינתם, אם הצלחתי לדחוס את זה במשך ארבע שנים של התואר אין בעיה.” “יש במכללה את החובות האקדמיות וכל מה שמעבר לזה זה קורסי אקסטרה”. “יש בתואר התנסות מעשית בצורת לימודי הוראה -שכוללים שהיה בכיתת לימוד, תצפיות ולימוד יחידות הוראה, כאשר האורך וכמות השיעורים עולה עם השנים. בשנה א’ זה סמסטר אחד, בשנה ב’ יום בשבוע ובשנה ג’ יומיים בשבוע. יש אפשרות לעשות סטאז’ אם מצליחים לדחוס את הלימודים לשלוש שנים”.
”בשנה הראשונה קצת פחות מצאתי את עצמי מבחינה אנושית, אבל במכללה כמו ירושלים יש הכול מהכל – ואחרי ההסתגלות זה תענוג גדול להכיר כל כך הרבה אנשים שונים שאכפת להם מחינוך.”
החוויה במרכז זינוק – מה את לוקחת הלאה?
“בתור תלמידה, זינוק היווה עבורי חוויה מתקנת לבית הספר. תראה, כל החיים אנחנו לומדים, אבל באיזה שהוא שלב בית הספר הופך בצורה מאוד גסה את תהליך הלמידה ממשהו שאנחנו נהנים ממנו למשהו שלא רוצים לעשות. “לדוגמא, ספרות – בכיתה י”ב נכשלתי בספרות, ואני קוראת שירה להנאתי מכיתה ב’. ועכשיו אני מוכשרת, לצורך העניין להיות המורה לספרות. בית הספר לא הצליח לשבור לי את זה.”
כשילד לומד ללכת בפעם הראשונה הוא מתרגש – והוא לא צריך את ה”כל הכבוד” של אמא בשביל ליהנות מהלמידה, או כדי להיות גאה בעצמו. בבית הספר אנחנו מאלפים אותנו כך שאנחנו רק מחכים ל”כל הכבוד” – החותמת של ציון ותחרותיות, ונדיר שבית הספר שומר על המוטיבציה הפנימית שבזכותה למדנו ללכת. לעיתים קרובות מדי זה מתחלף במוטיבציה חיצונית, כי גם אם הייתה לנו מוטיבציה פנימית ברגע שנותנים לנו ציון זה מתגמד.”
“כמה שזה נשמע פלצני, לקחתי ולמדתי הרבה גם בתור תלמידה וגם כמורה.” “אהבתי שרואים אותי בתור בן אדם בפני עצמו ולא רק חלק מהקבוצה וההעצמה והליכוד של הקבוצה. כשאני בונה שיעור אני רוצה שהם יהיו מעניינים כמו שהשיעורים בזינוק היו, אני עדיין לא שם מקצועית, אבל אני בדרך לשם. האופן בו הם עובדים עם אנשים שמוגדרים כלקויי למידה ואולי הם בעצם לקויי הוראה – פנטסטי”.
ההתמודדות עם לקויות למידה בדרך לתואר
“אני לא אוהבת את ההגדרה ”לקויות למידה”. יש בזה משהו שהופך את התדמית שלנו לקורבן של קושי אובייקטיבי, כאילו היכולת שלנו ללמוד לקויה ולא פשוט אחרת ואני לא מרגישה קורבן. לדוגמה אם כולם היו מלמדים כמו שמלמדים בזינוק היו פחות “לקויי למידה” שנפלטים מהמערכת הפורמלית. אני עושה סמינריונית השנה על דיסלקציה, ומאמינה שאם דפוסי החשיבה של X משתנים – זה יתבטא לא רק בבית ספר, אלא בכל תחומי החיים.”
”אני חושבת בצורה שונה מחלק מהאנשים, וזה משפיע לא רק על הלימודים – אלא על שאר התחומים בחיים. איפה זה תופס אותי? במעברים בין כובעים מהסטודנטית למורה למדריכה במוזיאון.” “כשאני מתחילה עבודה חדשה אני מרגישה שכל השאר בסלואו מושן – עצם ההסתגלות לדבר חדש היא אתגר, אבל כזה שאני יודעת להתמודד איתו כמו גדולה.” ”יש משימות שנמרחו לי בחיים. השנה סיימתי עבודה שהתחלתי בסמסטר א’, שנה א”’.
“הלימודים הציבו מולי מראה בהתבוננות בקושי שאני רואה כאתגר באימוני ההוראה. כדי ללמד ילדים שהם מאוד אסוציאטיביים אני צריכה להיות סופר מסודרת ומאורגנת. שזה לא הטייפ-קאסט הרגיל שלי – כי הרי ללמד זה הכי אינטואיטיבי בעיניי. האתגר הזה תפס אותי בביצים – אני הכי מבינה אתם, איך יכול להיות שאני לא טובה בזה? אבל אנחנו באותה סירה.”
ואיך את מתמודדת עם זה?
,נעזרתי במדריכה שלי הרבה, ומצאנו ביחס אסטרטגיות שעובדות לי. מדריכה אכפתית וקשוחה יכולה להיות קוץ בתחת או מתנה גדולה, כי היא לא מוותרת עליך . ברמה האקדמית אני נעזרת בלמידה משותפת.”
“למדתי במהלך הלימודים לבקש עזרה, שזה משהו שלא עשיתי לפני כן וביחד עם המדריכה שלי ובעבודה מאוד צמודה למדתי איך להכין את עצמי הכי טוב לשיעור כך שהוא יהיה סופר מתוקתק ואף אחד לא ילך לאיבוד. בשנייה שאני לא מאורגנת והולכת לאיבוד התלמידים ילכו לאיבוד – ואז מתחילות בעיות התנהגות.”
על הליווי בהתנסות המעשית
”כמה שזה אינטסיבי ומתיש, היתרון המכריע של אימוני הוראה מול עבודה זה ההדרכה. חשוב לשים את הדברים על השולחן בצורה מאוד ברורה, שלא מבקשת הנחות או הקלות אלא באמת התאמות – ולהגיד ”אלה החיים שלי, אבל אני לא מוותרת”. יהיו אנשים שיאמרו ”אני מצטער, לא בבית ספרנו”, יהיו כאלה שההתמודדות שלך תהיה משוא להערצה כי זה באמת תהליך.”
היחס של דוד ילין ללקויי למידה והכלים שמוצעים להם
“המרכז שמסייע ללקויי למידה נקרא ”מרכז אתגר”. הם אחלה, הם מאוד עוזרים ותומכים. יש שם חונכות, סיוע בקבלת התאמות, קואוצ’ינג, סדנאות לניהול זמן ואסטרטגיות למידה. ייעוץ פסיכולוגי, כל מיני תרפיות לתמיכה בתחום הרגשי, שאפשר לקבל דרך סטאז’יירים שעושים סטאז’ במכללה.”
”יש מרכז שנקרא ”מרכז אתגר”, שעוזרים. הם אחלה, הם מאוד עוזרים ותומכים. יש שם חונכות, סיוע בקבלת התאמות, קואוצ’ינג, סדנאות לניהול זמן ואסטרטגיות למידה. ייעוץ פסיכולוגי, כל מיני תרפיות וכאלה שאפשר לקבל דרך סטאז’יירים שעושים במכללה ברמה הרגשית יותר. הם ילכו לקראתי אם אני בסדר – בעיקר אם יש לסטודנט מספיק מידע. הבאתי להם את כל התיק מגיל שש אז ברור להם שיש לי קשיים מגיל מאוד צעיר. קיבלתי את כל ההקלות שמגיעות לך. מבחינת גודל כיתות, יש איזה 2-3 קורסים גודלים -כל השאר זה כיתות קטנות. כיתה שנחשבת לגדולה זה 40 סטודנטיות. ההתנסות המעשית היא בקבוצות אינטימיות של עד 20 סטודנטים, והליווי של המדריכות הוא מאוד צמוד, וזה הדגל של דוד ילין. עובדים מאוד קשה באימוני הוראה – אבל אז יוצאים מורים טובים.”
”חשוב להגיד לדוד ילין, בהשוואה לסמינר הקיבוצים או במקומות אחרים – כשלומדים חינוך מיוחד חייבים לעשות תעודה בחינוך רגיל. בדוד ילין לא חייבים, אפשר לבחור שתי התמחויות כמו שאני עשיתי ואז ההכשרה שלי היא רק בחינוך מיוחד – וזה אומר שתי סנימניוניות במקום 3, וסמסטר אחד פחות ויום אחד פחות של אימוני הוראה. זה משמעותי.”
שילוב במקצועות טיפוליים
“אני חושבת שיש כזה דבר אנשים עם דיסלקציה, דיסקלקוליה – אבל להכניס אותם לכותרת אחת יוצר יותר נזק מתועלת. הפאקים הם לא שלנו, הם של המערכת. אני חושבת שאנשים שחוו תסכול בבית ספר, עלולים לגדול להיות אנשים יותר רגישים בעתיד שלהם – ואנשים רגישים צריכים יותר ביטוי לרגשות שלהם. זה יכול להיות מקצוע הומני, אבל זה יכול להיות גם מישהו שלמד פיזיקה והתנדב. לקויות למידה בסך הכל אומר שיש לנו יותר רגישות, או שאנחנו נוטים להיות יותר מרוכזים בעצמנו. זה לא מחייב, הרבה פעמים אנשים שיותר קשה להם עם רגשות יותר טובים עם רגשות. יש המון אנשים עם אספרגר ודיסלקציה, נגיד, שחווים תסכולים ואז קשה להם עם אנשים. לכל אחד יש את החוזקות והחולשות – אין בהכרח קשר בין דיסלקציה נגיד למצקוע טיפולי.”
אז… בגדול, את מרוצה מהתואר?
”כן. זה המקום היחידי שמאפשר לי גמישות מבחינת מה שאני רוצה ללמוד, כי אני לומדת גם אומנויות גם ספרות, גם חינוך מיוחד, גם חינוך בלתי פורמלית. אני יכולה ללמוד קיימות אבל נגמר לי המקום במערכת. אני מאוד נהנית מירושלים, יש אווירה סטודנטיאלית בעיר (גם אם פחות במכללה), עזרה הדדית ותחושת קהילתיות.”
ולסיום, כמה טיפים מניסיון – לתלמידים שעכשיו מתלבטים לאן ללכת, ואיך להתמודד עם הקשיים:
1. לדעת לייחצן את הקשיים כמו שצריך – ”במיוחד בתחום שלי, למרצים יש פינה חמה בלב לתלמידים עם קשיים – והם מאוד אוהבים כשתלמידים באים ואומרים להם. כשהם רואים מוטיבציה גבוהה ומאמץ הם מעריכים את זה. חשוב לדעת לשתף את זה, לבקש עזרה. בגלל שהם מתעסקים בחינוך מיוחד, הרבה פעמים יש להם הרבה כלים.”
2. לעודד את עצמנו לפי האסטרטגיה ולא לפי המאמץ שהשקענו – ”אנחנו בתור תלמידים שהרבה פעמים נתקלים בקשיים צריכים לדעת ולזהות את האסטרטגיה שאנחנו משתמשים בה ולייחס פחות משמעות למאמץ. לפעמים להתאמץ זה לא מספיק, וחשוב להיות ודעים לאסטרטגיה ולבדוק אם היא אפקטיבית. יש הרבה מצבים בהם נתאמץ המון ולא נגיע לשום מקום – כי נהיה ”פול גז בניוטרל”.
3. לא לפחד לבקש עזרה – ”כמו שאנחנו צריכים לדעת לנצל את הנקודות החזקות שלנו, כשקשה – כדאי לדעת מה התחומים שקשה בהם ולבקש עזרה. נניח לגבי דיור – חשוב לגור עם שותפים או שותפות שטוב לך איתן, להגיד להן מה הקשיים שלך וליצור מצב בו אני עוזרת להן והן לי, כל אחת בנקודות החלשות שלה.
4. למלא את המצברים! – ”לוודא שיש לנו בשגרה גם דברים שממלאים לנו את המצברים ועושים כיף. אנחנו צריכים לדעת מתי לעקוף ומתי לתקוף – וחשוב גם לתת הפוגה לתקיפה כדי למלא בטריות ולא לבזבז את האנרגיות שלנו”.
