דיסגרפיה

אגאתה כריסטי, מלכת ספרי המסתורין, התפרסמה ברחבי העולם הודות לספרים רבים שכתבה (למעשה 78 ספרים) אשר תורגמו לשפות רבות. בנוסף, כתבה גם מחזות שהועלו על בימת התיאטרון הלונדוני. נראה כאילו הדבר היחידי שצריך היה הוא להניח עט בידה והספר יירשם מעצמו לא כך? אז זהו, שלא ממש… מסתבר שאגאתה כריסטי סבלה מדיסגרפיה.

דיסגרפיה (dysgraphia) היא הגדרה אחת בתוך טווח רחב של בעיות כתיבה ומתייחסת לכתב לא קריא ולטעויות כתיב (Adi-Japha, Landau, Frenkel, Teicher, Gross-Tsur & Shalev, 2007) . דיסגרפיה יכולה להתקיים לבדה אך בדרך כלל מגיעה גם עם בעיות נוירולוגיות כמו דיסלקציה ודיספרקסיה (ליקוי בשליטה על המערכת המוטורית של הגוף) והיא נחשבת ללקות למידה ספציפית (Heather, 2000).
לפי הערכות של מורים, 11-12% תלמידות ו- 21-32% תלמידים סובלים מקשיים בכתיבה.
וכיצד תבוא לביטוי הדיסגרפיה? קיימים ביטויים שונים לדיסגרפיה ביניהם:
• אחיזה הדוקה בכלי הכתיבה
• תנוחות פרק כף היד, הגוף והנייר משונות
• מחיקות רבות, בצורה מוגזמת
• עירבוב גדלי אותיות: חלק גדולות וחלק קטנות
• עירבוב של אותיות כתב ואותיות דפוס
• חוסר עקביות בצורת האותיות ובהטיית הכתיבה
• צורות וגדלים לא רגילים של אותיות
• שימוש לקוי בשורות ובשוליים
• אירגון דל על הדף
• באופן כללי הכתב אינו קריא
• חוסר תשומת לב לפרטים בזמן כתיבה
• הישענות מרובה על ראייה על מנת לפקח על מה שהיד עושה בזמן הכתיבה
• יישום איטי של הנחיות מילוליות המערבות רצף ותכנון

(Crouch & Jakubecy, 2007).
אם כן, אנו יודעים כעת מהי דיסגרפיה וכיצד היא באה לידי ביטוי אך מה הסיבות לה? באופן כללי, דיסגרפיה יכולה להיות התפתחותית (מולדת) או נרכשת (להיגרם כתוצאה מפגיעה מוחית) אך בסופו של דבר הסיבות לדיסגרפיה הן אותן סיבות: פגיעה באחד או יותר מהאזורים הקשורים בתהליך הוצאת הכתיבה לפועל. על מנת להבין זאת יותר אתחיל בהסבר קצר על התהליך אותו אנו עוברים עד לשלב בו המילה מונחת על הדף:
אחד הדברים המאפשרים לנו לחשוב על מילה מסויימת ולאחר מכן לכתוב אותה או לאמר אותה זה הקשר בין משמעות המילה לבין האופן בו היא נכתבת ונאמרת. בנוסף, קיים קשר בין אמירת מילה וכתיבתה, דבר המאפשר לנו לכתוב מילה שנאמרה או להיפך, לבטא מילה כתובה. על מנת לכתוב את המילה יש לדעת כיצד לאיית אותה. כשהמילה מוכרת אנו פשוט רושמים אותה לפי ההיכרות שלנו איתה. לעומת זאת, כשהמילה אינה מוכרת, האיות שלה מבוצע על ידי שמיעת המילה ויצירת איות אפשרי על בסיס היכולת שלנו להמיר מילה מדוברת למילה כתובה. כעת, על מנת לרשום באופן פיזי את המילה על הנייר יש להמיר את האיות לתנועות היד. תוך כדי ביצוע תנועות היד לצורך כתיבת המילה אנו עושים שימוש בזיכרון קצר הטווח שלנו בו מוחזק האופן בו מאייתים את המילה. לבסוף, מידע מרחבי שמתקבל הוא המדריך את תנוחת היד וכיוונה, את הרצף והטווח של תנועות היד . בכל אחד מהשלבים המוזכרים לעיל יכולה להתרחש פגיעה אשר תיצור דיסגרפיה מסוג קצת שונה.

אתן דוגמא לשלושה סוגים שונים של דיסגרפיה: דיסגרפיה לקסיקלית (lexical dysgraphia) מתרחשת כתוצאה מפגיעה במסלול שאחראי על איות מילה מוכרת (המסלול הלקסיקלי- סמנטי) ומאופיינת בזיכרון פגום לאיות של מילים. זה משקף חוסר או הפחתה של ייצוג הכתיב או כשל בנגישות לידע זה. דיסגרפיה זו לעיתים גם מכונה דיסגרפיה שטחית (surface dysgraphia) מאחר ויש שימוש במידע שטחי (שמיעת המילה והפיכתה למילה כתובה, לפי מה שנראה סביר- הישענות על החלק השמיעתי) ולא במידע הנובע מידיעת איות המילה מאחר והמסלול האחראי לכך אינו זמין. מהצד השני, קיימת דיסגרפיה פונולוגית (phonological dysgraphia) בה האיות מושג בעיקר על ידי שימוש באסטרטגיית הישענות על היכרות המילה וקיים קושי רב לבצע המרה של מילה מדוברת למילה כתובה. דיסגרפיה זו מתרחשת כתוצאה מפגיעה בתהליכים שמיעתיים. ומה קורה כשגם החלק השמיעתי וגם החלק האחראי על איות מילה מוכרת פגומים? כמו מי שיש להם דיסגרפיה לקסיקלית- אנשים אלו בעלי זיכרון חסר או מופחת לייצוג הכתיב של המילים, וכמו מי שיש להם דיסגרפיה פונולוגית- גם הם לא יכולים להישען על תהליכי איות שמיעתיים. במצב כזה יש ניסיון לאיית תוך שימוש בחלק שאחראי על איות המילה המוכרת על אף היותו פגום. דיסגרפיה זו הינה דיסגרפיה עמוקה (deep dysgraphia), (Beeson, 2004).

נשמע עד כה כאילו דיסגרפיה הינה יצור בפני עצמה, אך למעשה יש ילד שנושא אותה. עבור הילד זה מאבק של ממש בבית הספר בגלל הדיסגרפיה. רבים הילדים עם דיסגרפיה שלא יכולים להתמיד במטלות כתיבה שונות, לא מצליחים לשים מחשבות קוהרנטיות יחד על הדף או לרשום באופן קריא. כתוצאה מכך חווים ילדים אלו בעיות שונות: אחת מהבעיות הבולטות הינה בעיה קוגניטיבית והיא בעיה בזיכרון לטווח הקצר. מאחר ורוב המאמץ הקוגניטיבי שלהם מושקע בכתיבה של אותיות או מילים מאוד קשה להם לקלוט פרטים אחרים מהסביבה. בעיה אחרת היא רגשית: מלבד הקושי של התלמיד בזמן שהוא מנסה לבצע את מטלות הכתיבה השונות, כאשר הוא מקבל את הערות המורה על המטלה הוא מגלה שהורידו לו נקודות על כך שהכתב לא היה מסודר- אבסורד לא? כתוצאה מכך, ילדים אלו פעמים רבות נעשים מתוסכלים דבר המוביל למוטיבציה נמוכה להשתמש בכתיבה ולהמשיך ולהתאמן על כתב ידם (Crouch & Jakubecy, 2007). בעבר הבעיה הרגשית המשיכה וליוותה את הילדים גם כשנהיו מבוגרים והתחילו לחפש עבודה. פעמים רבות הגיעו למקומות שהכתיבה הייתה חלק בלתי נפרד מהעבודה והתקשו להתקבל לעבודה בשל בעיות הכתיבה השונות שלהם והדבר גרם להם לחוש חוסר תקווה לגבי מציאת עבודה ולהערכה עצמית מאוד נמוכה. (Heather, 2000) למזלנו כיום רוב המקומות משתמשים במחשבים!!

אין ספק ששימוש במחשב הינה אחת מהשיטות לעזור לבעלי דיסגרפיה. לא רק שהכתב קריא כאשר הוא מוקלד במחשב, אלא בנוסף לכך קיימת אפשרות לתקן טעויות כתיב (אם כי באופן חלקי) על ידי אחת מהפונקציות של המחשב. מלבד השימוש במחשב, טכניקות נוספות להתמודדות עם דיסגרפיה הן:
• כתיבת מילים בהן האיות היה שגוי מספר פעמים (בין 5 ל-20 פעמים) כך שתהליך הקיניסטזיה (תחושת תנוחת ותנועת הגוף במרחב) של תהליך הכתיבה מחזק את האופן בו יש לרשום מילה מסויימת בה יש שגיאות.
• הוראות מילוליות שיעזרו לבצע את הרצף המוטורי ביצירת האותיות (למשל, האות ח’, שני מקלות עומדים שמחוברים עם מקל מלמעלה).
• אצל חלק מהילדים החזקה טובה של העיפרון יכולה לשפר את הכתב, ועל כן יש לשים לב לאופן בו מוחזק העיפרון ולעזור לילד להחזיק אותו בצורה טובה יותר. כך למשל, להפעיל לחץ בינוני על העיפרון, להקפיד על מרחק מסויים בין האצבעות האוחזות בעיפרון לבין קצהו, להקפיד ששוליי הדף הארוכים יהיו מקבילים ליד הכותבת ועוד.

מעבר לאפשרויות המוצעות כאן, הבנה ועזרה מצד המורים יכולה גם כן לעזור לילד. לעיתים תלמידים מפסיקים להכין שיעורי בית ולבצע מטלות שונות על מנת שלא להתמודד עם הכתיבה אך מאחר וזהו כישור מאוד חשוב בחיי היומיום (לדוגמא, רשימת קניות, השארת הודעות, חתימה על מסמכים ועוד) יש לנסות לבוא לקראת תלמידים אלו כך שגם אם יכתבו מעט בכל פעם, לפחות ימשיכו להשתמש בכתב ידם ולא יזנחו אותו לחלוטין. כך למשל, יכולים המורים לאפשר שימוש במחשב לצורך הכנת מטלות כתיבה שונות, לתת מטלות כתיבה קצרות יותר, לאפשר הארכת זמן למטלות של כתיבה, לבצע מבחנים בעל פה, לא להוריד ציון על כתב לא מסודר ועל שגיאות כתיב, להיות סבלניים כלפי התלמיד ולעזור לו להיות סבלני כלפי עצמו (Richards, 1999(.
לסיכום, מאוד חשוב לאבחן ילד עם דיסגרפיה כמה שיותר מוקדם על מנת לבצע התערבות בשלבים מוקדמים, כאשר טרם התקבעו אצל הילד דרכים מסויימות לכתוב בהן (כמו למשל דרך אחיזת העיפרון) ובנוסף על מנת שיוכל באמת להפגין את היכולות שלו במהלך הלימודים, לקבל הבנה ותמיכה מהמורים וכן מההורים וכך אם אפשר להוריד את מידת התסכול בקרבו. הדבר מאוד חשוב כי יכולות להיות לכך השפעות ארוכות טווח: הדבר מתחיל בגיל צעיר כתסכול וחוסר מוטיבציה להשתמש בכתב. לאחר שהילד מסיים את בית הספר היסודי הוא עובר את חטיבת הביניים ואת התיכון ומגיע לבגרויות. במקרה הטוב, זיהו אצל הילד את הדיסגרפיה בתקופת חטיבת הביניים או התיכון והוא קיבל התאמות שונות שיעזרו לו להתמודד עם הבחינות לאורך שנים אלו, ובמיוחד עם בחינות הבגרות שמאוחר יותר משפיעות רבות על האפשרויות העומדות בפניו ללימודים אקדמאים. במקרה הרע, המורים חושבים שהוא עצל, לא רוצה להשקיע ובבחינות השונות הציונים שלו נמוכים כי המורה לא הבינה מה שרשם (בדיוק כמו המורה הראשונה שהורידה לו ציון על שהכתב שלו לא מסודר), וכך זה מתגלגל גם לבחינות הבגרות ולאור ציוניו האקדמיה מתחילה לסגור בפניו דלתות. ואז הוא פוגש את הפסיכומטרי! כשהוא מגיע לפסיכומטרי זה יכול להיות אחרת כי אינו צריך להשתמש בכתב ידו אלא רק להקיף תשובות בעיגול, איזו חדווה! אך כדי שהפסיכומטרי באמת יהווה מפגש יותר נעים עבור אותו בוגר חשוב שיהיה לצידו מישהו שיבין אותו, שיעזור לו להתמודד עם הקשיים השונים שכן פעמים רבות הדיסגרפיה לא מגיעה לבדה, כפי שציינתי בתחילת המאמר. על צורך זה אנו בזינוק משתדלים לענות על ידי כך שהמדריכים עוברים הכשרה מיוחדת התואמת לצרכים של ליקויי למידה ודגש רב על ההבנה, הסבלנות, העזרה והתמיכה הרגשית לאורך הקורס כולו וגם לאחר מכן בלימודים האקדמאיים.

ביבליוגרפיה

1. Adi-Japha, E., Landau, Y. E., Frenkel, L., Tiecher, M., Gross-Tsur, V., & Shalev, R. S (2007). Adhd and Dysgraphia: Underlying mechanisms. Cortex, 47, 700- 709.

2. Beeson, P. M. (2004). Remediation of Written Language. Topics In Stroke Rehabilitation, 11(1), 37-48.

3. Crouch, A. L., & Jakubecy, J. J (2007). Dysgraphia: How It Affects A Student’s Performance and What Can Be Done About It. TEACHING Exceptional Children Plus, 3(3) Article 5.

4. Heather, P. (2000). Treating Writing Disorders: A Case Study of Developmental Gerstmann’s Syndrome. The International Graphologist, 24, 20-22.

5. Richards, R. G. (1999). Strategies for Dealing with Dysgraphia. [Electronic Version]. Readingrockets. Retrived August 15, 2011 from http://www.readingrockets.org/article/5890?theme=print.