What is the Role of Intelligence in the Identification of Specific Learning Disabilities? Issues and Clarifications (מאמר מתורגם) - זינוק

What is the Role of Intelligence in the Identification of Specific Learning Disabilities? Issues and Clarifications (מאמר מתורגם)

8263

Gresham, F. M. & Vellutino, F. R. (2010). What is the role of intelligence in the identification of specific learning disabilities? Issues and clarifications. Learning Disabilities Research & Practice, 25(4), 194–206
מגישות: ענבל אילון, יערה קדרון

תקציר: באיתור של לקות למידה ספציפית (SLD- Specific learning Disabilities) ישנה הנחה בסיסית הטוענת כי פער משמעותי בין יכולת להישגים אקדמיים הוא סמן לSLD. הנחה זו מבוססת על כך שתלמידים עם הישגים נמוכים הנמצאים בפער מהיכולת שלהם שונים בכמה תחומים מתלמידים עם הישגים נמוכים התואמים את היכולת שלהם. במטה-אנליזות שונות שנעשו המשוות בין שתי קבוצות אלו לא מצאו הבדלים בתחומים: אנליזה פונטית, פענוח מילות תפל, זיהוי מילים, איות, שטף קריאה בקול ועוד מטלות אורייניות ושל תיהלוך פונולוגי. מאמר זה ידון בתפקידה של האינטליגנציה באיתור ילדים עם SLD ויראה כי אינטליגנציה אינה גורם מנבא חזק להישגי קריאה ואינה מנבאת היענות להוראה מתקנת. בנוסף המאמר יראה כי קבלת התערבות RTI- Responsiveness of Intervention)) מנבאת באופן ברור הישגי קריאה אצל תלמידים שעברו הוראה מתקנת בכיתות א'-ד'. התוצאות המצטברות מראות כי שימוש בRTI באיתור ילדים עם SLD הינו יעיל יותר מאשר הסתמכות על מדדים של IQ או ניתוח פרופיל.

מסגרת תיאורטית של מחקרים קודמים בנושא: הצורך להבחין בין ילדים עם SLD לבין ילדים עם יכולות אינטלקטואליות נמוכות הינו נושא המעסיק רבות את העוסקים בתחום החינוך המיוחד.
לאורך השנים, ההנחה הרווחת בתחום היא שנוכחות של פער בין היכולת להישגים הלימודיים היא סממן אמין לSLD. צמד מחקרים ראשונים שנעשה בתחום הציע לסווג שני סוגים של חוסר הישגים בתחום הקריאה. עיכוב כללי בקריאה (GRB) ואיחור ספציפי בקריאה (SRR) Rutter,) (1989; Rutter & Yule, 1975. GRB מוגדר כאיחור בקריאה שתואם את רמת הIQ (עד שתי סטיות תקן מתחת למצופה). SRR מוגדר כקריאה לקויה שאינה תואמת את רמת הIQ (רמה שווה או גדולה יותר משתי סטיות תקן מתחת למצופה). SRR תואם את מה שנחשב היום לSLD. מחקרים חדשים יותר בדקו שוב את הקבוצות הנ"ל ומצאו כי בקבוצת הGRB שליש מהילדים נחשדו או שהיה ידוע כי הם בעלי פגיעה נוירולוגית, ומדדי הIQ שלהם היו מתאימים להגדרת פיגור שכלי ((Fletcher et al., 2001. הקריטריון של משרד החינוך של ארה"ב משנת 1977, התבסס על כך שIQ הינו סמן מתאים לקביעה האם קיימת לקות למידה ספציפית. אך מחקרים רבים שנעשו לאחר מכן מראים שIQ אינו סמן מתאים לקביעה האם קיים SLD. (Fletcher et al., 1994; Rogers, 1983; Share, McGee, McKenzie, Williams, & Silva, 1987; Siegel, 1988, 1989;, Stanovich & Siegel, 1994; Vellutino et al., 2000; Vellutino et al., 1996; 2008). כל המחקרים הנ"ל בדקו באופן ישיר או עקיף את ההנחה שילדים עם פער בין ההישגים לIQ שונים במגוון של מדדים מילדים עם הישגים נמוכים התואמים את הIQ שלהם. התוצאות שנמצאו היו שאין הבדל בין הקבוצות הנ"ל במדדים של הישגי קריאה, יכולות קוגניטיביות, מודעות פונולוגית, זיכרון לטווח קצר, אנליזה ויזואלית, ושליפת מילים. במטה אנליזה שערכו Hoskyn and Swanson בשנת 2000 ל19 מאמרים, השוו בין ילדים עם הישגים נמוכים התואמים IQ לבין ילדים עם פער בין ההישגים לIQ. הם לא מצאו הבדל בין הקבוצות בממדים הקשורים ליכולות קריאה: קריאת מילות תפל, אנליזה פונמית ועוד. מסקנתם הייתה שלשתי הקבוצות יש קושי בתיהלוך פונולוגי. ממצא זה תואם מחקרים נוספים שנעשו בתחום (Perfetti, 1985; Stanovich & Siegel, 1994; Torgesen, 1999; Torgesen & Burgess, 1998; Vellutino et al., 1996, 2000,2008). במטה-אנליזה נוספת משנת 2002 שנערכה ע"י Steubing וחבריו, בדקו 46 מחקרים שבדקו את התקפות של IQ כמבחין בין ילדים עם SLD לבין ילדים עם הישגים נמוכים שאינם SLD. במדדי הישגים והתנהגות לא היה הבדל בין הקבוצות. במדד קוגניטיבי היה הבדל קטן בין הקבוצות. במדדים הנחשבים כחשובים ביותר לקריאה (מודעות פונולוגית, שיום מהיר, לקסיקון וזיכרון מילולי קצר טווח) לא נמצאו הבדלים. תוצאות אלו מטילות בספק את התקפות של הIQ כמבחין בין ילדים עם SLD לכאלו ללא SLD. מטה אנליזה משנת 2009 בדקה האם IQ יכול להוות גורם מנבא לשיפור בעקבות התערבות. Steubing וחבריו ניתחו 22 מחקרים ומצאו שאין קשר בין IQ לרמת היענות להוראה. מחקרים נוספים ניסו לראות האם יש קשר בין IQ לבין הישגי קריאה וקשיי קריאה בטווח הארוך ולא הצליחו למצוא קשר שכזה. (Francis et al., 1996, 2005; Shareet al., 1989; Vellutino et al., 1996, 2000, 2008). לעומת המחקרים שהוצגו עד כה, מטה-האנליזה של Fuchs et al. משנת 2002 מצאה אפקט בינוני לIQ כמבחין בין שני סוגי הקבוצות. Steubing 2002 טוען כי היתה בעיה מתודולוגית במטה אנליזה הזו ולכן התקבלו התוצאות הנ"ל. לאורך השנים נעשו מספר מחקרים נוספים אשר טענו לתפקידו המשמעותי של הIQ באבחון SLD אך אין הסכמה לגבי אמיתות תוצאותיהם. מסיכום המחקרים שהוצגו עולה כי שיטת האיתור של SLD בעזרת מבחני אינטליגנציה הינה שנויה במחלוקת.

שאלות המחקר: המאמר הינו מאמר סקירה הבוחן את השאלה "האם ניתן להשתמש במדדי אינטליגנציה לצורך איתור ילדים עם SLD?" לצורך כך הוא בוחן שני מחקרים חשובים בתחום.

שיטת המחקר:
המחקר הראשון (Vellutino et al. 1996): מחקר זה היה בין הראשונים לערוך מחקר אמפירי הבודק את גישת RTI (הענות להתערבות) לאיתור ילדים עם SLD. המטרה הראשונית של מחקר הייתה בדיקת היעילות של שיטת RTI ככלי המבחין בין שני אוכלוסיות המתקשות בקריאה: ילדים שלא קיבלו הוראה או חשיפה מספקת לקריאה וילדים שהיכולות הקוגניטיביות שעומדות בבסיס יכולת הקריאה הינן לקויות. המחקר עקב במשך 5 שנים אחרי הקבוצות של המתקשים בקריאה מגיל גן חובה ועד כיתה ד'. היה עניין מיוחד בילדים שלא הראו שיפור לאחר הוראה לעומת ילדים שהשתפרו לאחר הוראה ביחס להתפתחות הנורמאלית. מחקר זה מוצג במאמר הנוכחי לצורך בחינת מדדי אינטליגנציה כפי שנמדדו בכיתה א' ומדדי הישגי קריאה כפי שנמדדו מכיתה א' ועד כיתה ד'.
נבדקים: נבחרו 1407 ילדי גן חובה המתגוררים באלבני, ניו יורק. כולם ילדים מהמעמד הבינוני עד בינוני גבוה. לאחר תהליך של פסילה ונשירה המחקר בדק שתי קבוצות ילדים: קבוצה של ילדים עם פוטנציאל להתקשות בקריאה (n=125) וקבוצה של ילדים עם התפתחות נורמאלית של הקריאה (n=65). הילדים בקבוצת המתקשים בקריאה היו צריכים להיות מתחת לאחוזון 15 באחד משני מהמדדים של מבחן WRMT-R לבדיקת קריאה. הילדים בקבוצת ההתפתחות הנורמאלית של הקריאה היו צריכים להיות מעל האחוזון ה40 בשני המדדים של מבחן זה. נפסלו מהמבחן: ילדים עם IQ נמוך מ90, ילדים עם ליקוי סנסורי, ילדים שהחסירו הרבה ימי לימודים או שהיו חולים זמן רב וילדים עם בעיות התנהגות. לצורכי השוואה קבוצת הילדים עם התפתחות נורמאלית חולקה לשתי קבוצות לפי רמת הIQ. קבוצה עם IQ ממוצע (n=28) וקבוצה עם IQ גבוה מהממוצע (n=37).
שיטה: הועברו מבחני הישגי קריאה ומבחנים הבודקים יכולות קוגניטיביות הקשורות בקריאה. המבחנים הועברו לראשונה בתחילת גן חובה ולאחר מכן באופן תקופתי עד סוף כיתה ד', כלומר לפני ואחרי שילדים זוהו כמתקשים בקריאה. לאחר שזוהו קבוצת הילדים המתקשים בקריאה הם קיבלו שיעורי עזר והוראה מתקנת. הילדים שהצליחו לסגור את הפערים קיבלו את התמיכה הזו עד סוף כיתה א'. הילדים אשר לא הצליחו בסגירת הפערים המשיכו לקבל את התמיכה חצי שנה נוספת עד לאמצע כיתה ב'. הילדים שהמשיכו לקבל את העזרה עד לאמצע כיתה ב' חולקו ע"י מוריהם ל4 קבוצות לפי הרמה: VLG- התקדמות מוגבלת מאוד, LG- התקדמות מוגבלת, GG- התקדמות טובה, VGG- התקדמות טובה מאוד. נערכה השוואה לתוצאות הילדים (הן בקבוצות אלו והן בקבוצות של ההתפתחות הנורמאלית) במבחנים הנ"ל בגן חובה, כיתה א' וכיתה ד'.
תוצאות ומסקנות: במחקר זה נמצא כי הייתה התקדמות משמעותית יותר בקרב ילדים שקיבלו שיעורי עזר פרטיים מאלו שקיבלו תמיכה בית ספרית. בבחינת מדדי האינטליגנציה לא נמצאו הבדלים בין ארבעת הקבוצות של הילדים שהתקשו בקריאה וכן לא נמצאו הבדלים בין המתקשים בקריאה לבין מדדי האינטליגנציה של הקוראים התקינים בעלי IQ ממוצע. נמצא הבדל משמעותי בין הילדים שהגיבו היטב להתערבות לבין הילדים שלא הגיבו היטב להתערבות במדדים מבוססי שפה ובעיקר במודעות פונולוגית.
כותבי המאמר ביצעו מספר ניתוחים סטטיסטיים נוספים. הם מצאו כי ישנן מספר קורלציות בודדות וחלשות בין מדדי קריאה למדדי אינטליגנציה. הם מסבירים כי ניתן להסביר קורלציות אלו על ידי ארטיפקט שנוצר בשל החסך בקריאה של ילדים לקויי קריאה שגרם להפסד התנסויות אשר משפיע על הביצוע מבחני אינטליגנציה. הקורלציות החלשות שנמצאו מספקות הוכחות שיכולת הניבוי של הIQ את יכולות הקריאה אינה חזקה. בנוסף הוכח כי מדדי אינטליגנציה אינם יעילים הן לניבוי של יכולות הקריאה בטווח הקרוב והן לניבוין בטווח הרחוק. ממחקר זה ניתן להסיק כי לא ניתן להתבסס על מדדי אינטליגנציה על מנת לקבוע את רמת הקריאה הן אצל ילדים המתקשים בקריאה בעלי רמות התקדמות שונות והן אצל ילדים עם התפתחות תקינה. ממצאים אלו הובילו ל מחשבה כי שימוש בRTI יהיה יעיל יותר כאמצעי לאיתור SLD.
ניתוח נוסף: על מנת לבחון את המחשבה הזו, החוקרים ערכו ניתוח מחודש לנתונים שנאספו לפני ואחרי ההתערבות שנערכה בכיתה א'. המדדים אותם השוו היו: הרווח בהישגים בין תחילת כיתה א' לאביב של כיתה א' (משך ההתערבות- סמסטר אחד) והשינוי בתוצאות המבחנים בין תחילת כיתה א' לתחילת כיתה ב' (על מנת להעריך את היכולת לשמר את ההתקדמות). בנוסף, חושב המדד "summer drop off" המתייחס לציון בסוף כיתה א' פחות הציון בתחילת כיתה ב', ומציין את השחיקה של ההישגים במשך תקופת הקיץ. החוקרים השתמשו במדדים אלו על מנת לבדוק את היכולת שלהם לנבא הישגי קריאה עתידיים- כלומר הישגי הקריאה כפי שנמדדו בכיתות ב'-ד'. בניתוח של כל מבחן בנפרד הושוו גם מדדי אינטליגנציה.
בניתוח זה, כמו בקודמיו, לא נמצא קשר בין הניבוי של מדדי הIQ ליכולות הקריאה בסוף כיתות ב'-ד. התוצאות מצביעות על כך שהיכולת של הילדים לשמר מידע ולעשות קונסולידציה ליכולות שרכשו היא מרכיב חשוב מאוד בכל גישת RTI לסיווג לקויי למידה. כמו כן התוצאות מחזקות את הרעיון שמידת ההיענות להתערבות היא קריטריון יעיל יותר מאשר הישגי IQ לאיתור ילדים עם לקויות למידה.
המחקר השני (Vellutino et al. 2008): מחקר זה חזר ובדק את היעילות שבזיהוי ילדים שצפויים להיות לקויי קריאה כבר בגן חובה ושל ההתערבות בגן חובה ובמקרים אחדים גם בתחילת כיתה א'. המטרה הייתה שבסוף המחקר יהיה ניתן לפתח מודל למניעת קשיי קריאה לטווח הרחוק. מטרה נוספת של מחקר זה הייתה להעריך את היעילות של גישת RTI לניבוי קשיי קריאה. נבדקו שתי שאלות מרכזיות: האם מדדים של הענות לטיפול בגן חובה יכולים להבחין בין ילדים שכבר אינם בסיכון ללקות קריאה לבין ילדים שכבר עדיין נכללים בקבוצה זו (למרות ההתערבות שעברו)? והאם, בקבוצת הילדים שנזקקו להמשך טיפול, מדדים של היענות לטיפול הם טובים יותר מאשר מדדי אינטליגנציה לצורך ניבוי הישגי קריאה בטווח הארוך. בחלק הבא יוצג חלק המחקר שעונה על השאלה השנייה.
נבדקים: מדגם של 1373 ילדי גן חובה ממעמד הביניים חולק לשתי קבוצות: קבוצת סיכון להיות מתקשים בקריאה וקוראים תקינים. הילדים סווגו ע"פ תוצאות מבחן ראשוני הבודק יכולות אורייניות. מתוך קבוצת הקוראים התקינים שכללה בהתחלה 898 ילדים נבחרו אקראית 54 ילדים על מנת להוות קבוצת ביקורת. קבוצת הילדים בסיכון להיות מתקשים בקריאה כללה 475 ילדים.
שיטה: סוללת המבחנים כללה מבחני סינון בגן חובה ובכיתה א', מבחני בדיקת הישגי לאחר התערבות בכיתות א', ב' וג' ומבחני כישורים קוגניטיביים הקשורים בקריאה בכיתות א' וג'. מבחני הכישורים הקוגניטיביים נועדו לשם השוואה בין ילדים שהגיבו שונה להתערבות בין גן חובה לכיתה א'. מבחני הסינון בכיתה א' נועדו להערכת ההתערבות בגן חובה.
מחקר זה כלל מספר שלבים:
1. הערכה של יכולות אורייניות וכישורים קוגניטיביים הקשורים בקריאה לצורך זיהוי של ילדים בסיכון לקושי בקריאה בכניסה לגן חובה.
2. חלוקת אקראית של הילדים בקבוצת הסיכון לתכניות ההתערבות השונות
3. קבוצות קריאה נוספות לקבוצת הילדים בסיכון בתוכנית ההתערבות של הפרויקט.
4. הערכת הקריאה של שתי הקבוצות לאורך שנת גן חובה.
5. הערכה חוזרת בתחילת כיתה א' של כל הילדים שהיו בקבוצת הסיכון וזיהוי ילדים שכבר אינם בסיכון.
6. חלוקת קבוצת הקוראים התקינים לשתי תתי קבוצות: בעלי אינטליגנציה ממוצעת ובעלי אינטליגנציה מעל הממוצע.
7. שיעורי עזר לקבוצת הילדים שעדיין נמצאים בסיכון לאורך כיתה א'. קבוצה זו חולקה כך שמחצית מהילדים קיבלו טיפול אינדיווידואלי ומחצית קיבלו טיפול קבוצתי.
8. הערכת ההתקדמות בקריאה של כל תתי הקבוצות לאורך שלוש שנות הביה"ס הראשונות.
9. הערכת כישורים קוגניטיביים הקשורים בקריאה בכיתה א' ובכיתה ג'.
לנתונים שנאספו נערכו ניתוחי נתונים רב מימדיים על מנת להשוות בין שיטות ההתערבות השונות, ובין קבוצת הילדים שבסיכון, קבוצת הילדים שכבר אינה בסיכון וקבוצת הקוראים התקינים. ניתוח הנתונים כלל גם השוואה בין היכולת של RTI לנבא אילו ילדים יתרמו מהתערבות כך שקריאתם תשתפר בטווח הארוך, מול מדדי IQ שינסו לעשות זאת. המאמר זה מתייחסים רק לשאלת ההשוואה בין IQ לRTI.
תוצאות ומסקנות: תוצאות המחקר הזה מחזקות את תוצאות המחקר שלvellutino מ1996. כ84% מהילדים שהיו בקבוצת הסיכון לפתח לקות קריאה היו בסוף כיתה ג' קוראים בעלי רמת קריאה ממוצעת, מתוכם 73% זכו להתערבות בגן חובה בלבד והשאר בגן חובה ובכיתה א'. ניכר היה כי הילדים שהיו בקבוצת הסיכון אך לא קיבלו התערבות בגן חובה תפקדו פחות טוב במשימות אורייניות בסוף הגן מאשר הילדים שכן קיבלו התערבות. קבוצת הילדים שקיבלה התערבות והוצאה מקבוצת הסיכון תפקדה טוב יותר מקבוצת הסיכון וקרוב לקבוצת הקוראים התקינים.
תוצאה מעניינת נוספת היא שהתגובה להתערבות בגן חובה ניבאה ב90% את השארות הילדים בקבוצת סיכון וב87% את הילדים שהוצאו מקבוצת הסיכון. הוספת המדד של summer drop off מעלה אף יותר את אחוזי הניבוי.
בהשוואה בין היכולת של RTI לIQ לנבא את הישגי הקריאה מתייחסים לשתי הקבוצות DR- קבוצה שהייתה צריכה התערבות רבה על מנת להשתפר וLDR קבוצה שהיה לה קל יותר להשתפר. שתי הקבוצות האלו שייכות לקבוצת הסיכון ונזגרו ממנה ע"פ משך הטיפול (האם היה רק בגן חובה או האם כלל גם את הכיתה א'). לא נמצא יכולת ניבוי למדד הIQ, ממצא זה אינו מפתיע שכן גם לא הייתה שונות התחלתית במדדי הIQ בין קבוצת DR לקבוצת LDR כפי שנמדדו בכיתה א'. כמו כן לא היה הבדל בממדי הIQ בין קבוצת LDR לקבוצת הקוראים התקינים בעלי IQ ממוצע. מדדי הIQ המילוליים הבחינו בסוף כיתה ג' בין קבוצת ה DR לשאר הקבוצות: LDR, NLAR וקבוצת הקוראים התקינים בעלי IQ ממוצע. מדדי הIQ הלא מילוליים לא הצליחו לעשות זאת.
תוצאות המחקר מצביעות על כך שבמקרים רבים ניתן למנוע לקות לטווח הארוך ע"י זיהוי מוקדם בגיל הגן והחלת תכנית התערבות. כמו כן התוצאות מציעות שהרבה מהלקויות נגרמות ע"י הוראה בלתי מספקת ולא ע"י ליקוי במנגנונים ביולוגיים קוגניטיביים. כלל הממצאים מצביעים על כך שמבחני IQ לא מנבאים היענות להתערבות בטווח הארוך, בעוד שהסתמכות על שיטת RTI מנבאת זאת באופן ברור.

מסקנות: 

חוסר היעילות של מדדי אינטליגנציה לנבא SLD הובא במאמר זה במספר היבטים ובתמיכת נתונים רבים. הכותבים מסיקים כי IQ לא יכול להוות קריטריון מנבא להתפתחות של קשיי קריאה או לתגובת הילד להתערבות. לאורך השנים נעשה שימוש במדד הIQ מבלי שיהיו לכך הוכחות אמפיריות והוא נמשך עד היום הזה. המחקרים שהוצגו במאמר זה מוכיחים כי לא ניתן להמשיך ולעשות זאת. בנוסף, מחקרים אלו מראים כי מדדי RTI עדיפים על מדדי IQ בזיהוי וניבוי ילדים עם קשיים בקריאה לאורך זמן. ההשלכות של מאמר זה מתייחסות לכך שלא ניתן לחזות ע"פ IQ כיצד ילדים עם SLD ירכשו קריאה או מה תהיה הפרוגנוזה הלימודית שלהם.

עוד בנושא לסטודנטים - מאמרים אקדמיים

קרא עוד
קרא עוד
קרא עוד

קורס פסיכומטרי בגישה אחרת

דילוג לתוכן